ארכיון יומי: 6 בספטמבר 2017


בס"ד ליקוטים לפרשת כי תבוא מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת כי תבוא מאת יצחק פריאנטה

והיה כי תבוא אל הארץ אל הארץ אשר ה" אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבתה בה [כו\א] אומר ילקוט שמעון כל [והיה] בתורה מלשון שמחה כלומר אם בא אל הארץ אשר השם מנחיל לך אזי קיים את מצוות התורה בשמחה ועבודת השם יתברך צריכה להיות בשמחה כפי שכתוב תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ולמעשה הבאת הביכורים גורמת לחשוב כי לשם הארץ ומלואה תבל ויושבי בה ולא יתגאה האדם לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את זה החייל הזה בזה שהאדם מביא ביכורים מכניע את עצמו לבורא שכל הכוחות נמסרו לאדם ממנו לפי האמור כאן בפרשה שפותחת בלשון שמחה והרי יש בפרשה 98 [צח] קללות ואחר כך היה לו לכתוב[ ויהי ]שהוא לשון צער שיש ב 98 קללות אלא כתב כסא רחמים בשם נחל קדומים שיש שמחה לבעל תשובה שעונותיו וזדונותיו נעשים לו לזכויות כפי שכתוב בפסוקים של הקללות ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה  כי אהבך השם אלוקיך שהיה רחוק ונעשה קרוב ולכן על ידי  התשובה השם הופך קללות לברכות ואז יש שמחה ולכן כתוב בלשון והיה  ויש פסוקים שבהיפוכו יש בו ברכה כגון שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמורך גזול לפניך ולא ישוב לך צאנך נתונות לאויבך ואין לך מושיע אם נקרא את הפסוק הפוך ישתמע ממנו לשון ברכה והוא מושיע לך ואין לאויביך נתונות צאנך לך ישוב ולא מלפניך גזול חמורך ממנו תאכל ולא לעיניך טבוח שורך.;

והיה כי תבוא אל הארץ אומר שמנה לחמו  בגימטרייה [כשיבוא מלך המשיח[ וסופי תיבות אליה] לפי שאמר לעיל תמחה את זכר עמלק וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתם לארץ אבל שאול המלך לא קיים את זאת בשלמות לעתיד לבוא כשיבוא אליהו הנביא ומלך המשיח שנקרא צמח צדיק ומתחתיו יצמח הגאולה אז בשלימות ולכן בא כאן הרמז אליה ולא אליהו  כי נתן אליהו [ו] משמו ליעקב שיבוא ויבשר גאולת בניו ואז יקוים והיה כי תבוא אל הארץ וירשתה שאז ייתן לנו השם את הארץ בתורת ירושה שאין לה הפסק שעד עתה לא ירשנו אותה בשלמות בתורת ירושה כי אם בתורת מתנה על תנאי וזהו אשר השם אלוקיך נותן לך נחלה בתורת מתנה על תנאי נתן לך נחלה בגי" [והנה היא על תנאי] וכאשר לא קיימנו התנאי נטלה ממנו אבל לעתיד לבוא  ייתן לך את הארץ לנחלה בתורת ירושה שאין לה הפסק וזהו וירשתה וישבת בה לעולם.

וה" האמירך היום להיות לו לעם שגלה כאשר דבר-לך ולשמור כל מצותיו [כו\יח] אומר הרב אליהו אדלר בספרו ילקוטי אליהו מדוע נקרא עם ישראל " עם סגולה" מפני שהם דומים לניקוד [סגול]. שלוש הנקודות שמרכיבות את הסגול, תמיד תשארנה כמות שהן, לכל צד וכיוון שתהפוך את הסגול-למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, תמיד תישאר באותה צורה. כך הם ישראל: ככל שיעברו רדיפות ועינויים, נדודים ותלאות- לא ישנו את צורתם ומהותם, תמיד ישארו עם ה" קדושים וטהורים. לכן ראויים ליקרא " עם סגולה ".

השקיפה ממעון קודשך  מן השמים וברך את-עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש [כו\טו] אומר ילקוט שמעון לפי שאמר למעלה עשיתי ככל אשר ציוויתיני ופירש רש"י שמחתי ושימחתי את האחרים על כן השקיפה [ממעון] קודשיך כמו שאנו אומרים שהשמחה [במעונו]  ומשם תחזור ותשמחנו ובמסכת חגיגה אמרו שיש רקיע ששמו מעון ובו מלאכי השרת יושבים כיתות כיתות ואמרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודם של ישראל שנאמר יומם יצווה השם חסדו ובלילה שירה עמי ופירוש בתוספות יומם יצווה השם למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצורכי ישראל והם התחתונים  והנה קרוב לשמוע שהשם עושה חסד זה בזכות התחתונים שעושים חסד זה עם זה  והמעשה הוא בכלל החסד על כן אמר בזכות החסד שעשיתי במעשה זה עם הנצרכים [השקיפה ממעון קודשיך] לעשות חסד לאותם שצריכים חסד כי אותו שמים ששמו מעון מיוחד לזה ומיוחד לשמחה כי במקום שיש שמחה יש שירה ועוד בזכות מצות לא עברתי ממצוותיך שהוא מלשון אין מעבירים על המצוות לפירושו שלא עבר על מצוות להקדים את המאוחר

השקיפה ממעון קודשך אומר שמנה לחמו עם האותיות בגמ" [מטר לברכה] וזהו השק-יפה שישקה את הארץ יפה בגשמי ברכה [השקיפה] מספרו עולה 500 לרמוז מה שאמרו אבותינו מן הארץ עד לרקיע מהלך 500 שנה וכן עובי הרקיע מהלך 500 שנה וכן בין כל רקיע ורקיע גם מהלך 500 שנה והקב"ה כרגע משגיח ממעון קודשו מן השמים ושולח שפע ברכתו על הארץ ומשקיף ורואה כל מעשי בני אדם וכל מחשבותיהם כמו שכתוב היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.

השקיפה ממעון קודשך אומר בעל הטורים השקיפה עולה בגי" ת"ק כלומר השקיפה ממהלך ת"ק שנה משמים לארץ, ותגין על הקו"ף לומר בזכות אברהם שהוליד למאה[ק] שנה.

זבת חלב ודבש אומר שמנה לחמו סופי תיבות [שבת] כשם ששבת כולל קדושת ששת ימי חול כמו כן ארץ ישראל כולל קדושת שאר הארצות כי שבע ארצות הם וארץ ישראל היא השביעית כנגד יום השבת שהיא גם כנגד השביעית וכל השביעיות קודש הם." סופי תיבות " זבת,חלב,ודבש [שבת].

והיה ביום אשר העברו את הירדן אל הארץ אשר ה" אלהיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד [כז\ב] וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך למען אשר תבא אל-הארץ אשר ה" אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה" אלהי-אבתיך לך [כז\ג]  אומר אור החמה יש להביא מכאן רמז להתיר למשוח על קלף של ספר תורה משיחה לבנה כדי שיהא הקלף לבן וכמו שפסק מרן ראשל"צ וזה לשונו ספר תורה שנכתב על קלף משוח במשיחה לבנה כשר לקרות בו בצבור ובהערות כתב אלא לכתחילה יש לנהוג כמו שכתב בשערי תשובה שיש להעביר על המשיחה מטלית לבנה ולקנח היטב את הקלף שאז מה שאינו מודבק בקלף יסור על ידי הקינוח ומה שנשאר מודבק מהמשיחה על הקלף נעשה כגוף אד עם הקלף ואינו חוצץ וזהו שאמר בפסוק אחר כך בעוברך והיינו שיש להעביר מטלית לקנח.

וכתבתה על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב [ כז\ח] אומר אור החמה לכאורה קשה והרי הוא כותב את כל התורה הזאת ככתבה וכלשונה ומה שייך לומר באר היטב ועוד קשה מכיוון שכתב וכתבת על האובניים ודאי כולה ולמה הוצרך לומר את כל דברי התורה די לומר את התורה ואפשר לומר שכוונת בפסוק שיש ללמד ולהסביר התורה לילדים מקטנותם שתהיה חקוקה על לוח ליבם וזהו שאמר וכתבתה על אובניים קרי בית על האובניים וראיתן על האובניים אם בן הוא [שמות א/טז] ורוצה לומר מעת לידת הילד נשתדל ללמד את כל התורה באר היטב ולכן דקדק לומר התורה הזאת לאפוקי חוכמות חיצוניות שדווקא לימוד התורה צריך ללמד הילד ולא שאר חוכמות.

וידבר משה והכהנים הלוים אל כל  ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה" אלהיך [כז\ט] אומר הרב אליהו אדלר בספרו לקוטי אליהו [הסכת ושמע ישראל] – ראשי תיבות של המצוות שבהן עומדים בשעה עשייתן: הלל \ ספר-תורה \ כוהנים \ תפילת העמידה \ וידוי \ שופר \ מזוזה \ עומר .

ונצעק השם אלוקי אבותינו וישמע השם את קולנו ויאר את עונינו ואת עמלנו ואת לחצנו אומר הזוהר הנגלה [כו/ז]  רבי חזקיה פתח ואמר שמע השם צדק כמה חביבה כנסת ישראל לפני השם שבכל זמן שכנסת ישראל באה לפני השם מזדמן לנגדה זהו שאומר הכתוב שמעה השם צדק הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה השם שומע קול המלכות הקראת צדק כשבאה לפניו אמר דוד אני מקושר בכנסת ישראל כמו שהא מצויה לפניך כן גם אני מצוי ולפיכך שמעה השם צדק בתחילה ולאחר מכן הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה מהו בלא שפתי מרמה אלא כך שנינו כל דיבור ודיבור של תפילה שמוציא האדם מפיו עולה למעלה ובוקע רקיעים ועולה למקום שעולה שם ניבחן אותו דיבור אם הוא כראוי או לא אם הוא ראוי מעלים אותו לפני השם לעשות רצונו ואם לא דוחים אותו החוצה ומתעוררת בדיבור זה רוח אחרת [סטרא אחרא] פתח רבי שמעון ואמר שמעה תפילתי השם ושוועתי  האזינה אל דמעתי אל תחרש  מפני מה שמעה ולא שמע במקום אחד נאמר שמע השם וחנני ובמקום אחר שמעה אלא בכוח מקום שנאמר שמע הוא לבחינת זכר ושמעה הוא לבחינת נקבה שמעה כמו שנאמר שמע השם צדק שמע כמו שנאמר שמע השם וחונני שמע בני מוסר אביך הסכת ושמע ישראל וכאן שמעה תפילתי השם לפי שהיא הדרגה המקבלת את כל תפילות העולם ושנינו שעושה מהם עטרה ומניח בראש צדיק חי עולמים שנאמר ברכות ראש צדיק ועל כן שמעה תפילתי השם ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש הרי אלו שלוש דרגות תפילה/ שוועה/דמעה/ שמעה תפילת השם זו תפילת בלחש ושוועתי האזינה שמרים קולו בצרתו כמו שנאמר ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה ומהו שוועתם שבתפילתו מרים קולו וזוקף עיני למעלה כמו שנאמר ושוע אל ההר ותפילה זו שוברת שערים ודופקת עליהם להכניס תפלתו אל דמעתי אל תחרש זו תפילה הנכנסת לפני המלך ואין שער עומד בפניה ולעולם לא חזרו לדמעות ריקם.

ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לשם אלוקיך כאשר דבר [כו\יט] אומר הזוהר הנגלה פתח רבי חיא ואמר ברכו השם מלאכיו גיבורי כוח עושה דברו  אשרי ישראל מכל שאר אומות העולם שהשם בחר בהם מכל שאר העמים ועשה אותם חלקו ונחלתו ועל כן נתן להם תורה קדושה לפי שכולם היו ברצון אחד על הר סיני והקדימו עשיה לשמיעה כיון שהקדימו קרא השם לפמליה שלו אמר להם עד עתה אתם הייתם יחידים לפני בעולם מכאן והלאה בני בארץ חברים עמכם בכול אן לכם רשות לקדש את שמי עד שישראל יתחברו עמכם בארץ וכולכם תהיו כאחד חברים לקדש את שמי כמו שמלאכי עליון עושים ברקיע שנאמר ברכו השם מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי דברו בתחילה ואחר כך לשמוע דבר אחר ברכו השם מלאכיו אלו הם הצדיקים אשר בארץ שהם חשובים לפני השם כמלאכי עליון ברקיע שהם גיבורי כוח שמתגברים על יצרם כגיבור המתגבר על שונאו לשמע בקול דברו שזוכים בכל יום לשמוע קול מלמעלה בשעה שזקוקים.

והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך [כח\סו] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי יהודה: בוא וראה, כמה יש להם לבני אדם להיזהר בעבודת הקב"ה . שכל מי שעוסק בתורה ובעבודת הקב"ה, פחדו ואימתו על הכל. שכאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה אל כל הבריות שבעולם כל אחד ואחד בצורתו הראויה לו, ולאחר מכן ברא את האדם בדמות עליונה, והשליטו על כולם בדמות זו. שכל זמן שהאדם קים בעולם, כל הבריות שבעולם זוקפים ראשם ומסתכלים בדמותו העליונה של האדם, כלם יראים ומזדעזעים מפניו, כמו שנאמר: ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים. במה דברים אמורים? כאשר מסתכלים ורואים בו אותה דמות, והנשמה בו. אמר רבי אלעזר: אף על פי שאון הנשמה בו, הצדיקים אינם משתנים מצורתם הקודמת. וכאשר האדם אינו הולך בדרכי התורה, הדמות הקדושה מתחלפת אצלו, ואז יכולים חיות השדה ועופות השמים לשלוט עליו. למי שהתחלפה אצלו הדמות הקדושה, נתחלפה אצלו דמות אדם.

ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שמלותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך  [ כט\ד] אומר ילקוט מעם לועז  ושאל רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי את רבי יוסי בר לקוניא חמיו את באור הפסוק אמר לו ענני כבוד היו מעטפין אותם אמר לו ולא היו נשרפים מהענן שהיה אש אמר לו אל תתמה על זה אסיטון זה אין מגהצים אותו אלא באש אף בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהם ולא היה מזיקם יש מפרשים אסיטון הוא בגד העשוי מצמר הסלמנדרא מין חיה שיוצאת מן התנור לאחר שמסיקים אותו שבע שנים ויש מפרשים שיש מקומות של הרים גבוהים ובראש ההר יש מין עוף קטן מה עושים בני מקומות האלה הולכים לשם ומבעירים את בתחתית ההר ומתוך החמימות יורדים העופות האלו שם בתחתית  ההר ומקננים שם ואורגים יריעות גדולות של כל מיני גוונים כדרך שעושה השממית והם עושים לבושים למלכים וכשרוצים ללבן אותם מעבירים אותם באש ושורפים אותם היטב עד שמתלבנים וחוזרים כבתחילה ואפשר שאסיטון זה הוא אותו הבגד ויש לכם לשאול והרי בני ישראל עשירים היו ולמה הוצרך לנס זה אבל עליכם לדעת שיש שלוש תשובות לדבר תשובה 1] שרצה השם להדריך את הדור ההוא בדרכי השם ובאמונת מצוותיו ולזככם מגיעולי האמונות המצריות ולתקוע בלבם שהעולם מתנהג על פי רצונו יתברך וכל אשר חפץ השם עשה ולכן הרבה להם נפלאות והשגחה יתירה שלא זכו להם הדורות שלאחריהם אף כי אפשר שהיו זכאים להם וכשם שהגר הבא להתגייר בלב שלם נכבד הוא כן היו נכבדים דור המדבר ולכן עשה להם השם נס הבגדים שהוא נס תמידי המעורר את הנפש התשובה 2] כי היה זה בכלל הנס של ענני הכבוד כי כבר נבאר כמה פעמים שישראל היו שרויים בתוך ענני הכבוד כמו בתוך קופסא והבגדים יבלו מן האבק שבאוויר וכאן היו מוגנים מפני האבק על ידי ענני הכבוד התשובה 3] כיון שהיו צריכים לקבל התורה הן תורה שבכתב והן תורה שבעל פה הרי כשם שרצה השם להניח אותם מטרדות המזונות כן הניח להם מטרדות הכסות שיהיה לבם פנוי לתלמוד תורה.

ומסיימת הפרשה אומר אהבת חיים ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון  [כט\ח]כתב הספורנו שתקבלו עליכם בהר גריזים ובהר עיבל מבשר שתשיגו אל המטרה הקדושה בכל מעשיכם לחיי העולם ולחיי שעה גם בהפטרה מבשר קומי אורי כי בא אורך כתב רבי דוד קמחי כי האורה מראה לנו על השמחה ועל הטובה כיון שהגיע זמן הישועה זאת היא אורה גדולה לישראל שחכינו אלפים שנה ובילקוט שמעוני כתב שזה אורו של משיח שנאמר וירא אלוקים את האור כי טוב מלמד שצפה השם בדורו של משיח אותו האור שגנוז מברית העולם דורו של משיח אמר רבי יצחק שנה שמלך המשיח יבוא כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה ומהומות בכל עיר ועיר ומלך פרס מתגרה במלך ערב [מה שאנו רואים היום] והולך מלך ערב לארם לטול עצה וחוזר מלך פרס ומחריב העולם[פצצת אטום?] וכל אומה ואומה נרעשים ונבהלים וגם ישראל ויאמרו להיכן נבוא ונלך והשם אומר להם בני אל תתייראו כל מה שעשיתי בשבילכם עשיתי הגיע זמן לגאולתכם אז קומי אורי כי בא אורך  שאי סביב ענייך וראי כולם נקבצו בו לך בניך ובנותיך כל השבטים יחד בתופים ובקולות והשמחה תהיה בשלמותה הכתוב אומר מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם זה מרמז על ערב רב ועל ישראל שהתחלת השלטון תהיה ערב רב וישראל יסבלו נורא מהם בעניין הדת וכמעט יתייאשו שישלטו בבנינו ובבנותינו ובמשפטים ככל הגויים  בא הנביא ואומר מי אלה כעב תעופנה כשהגיע זמן הגאולה כעננים יפזרו ובני ישראל כיונים אל ארובותיהם יבוא הפטרה זו מלאה בשורות טובות יזכנו השם שיהיה בימינו אמן.

י  צ  ח  ק    פ  ר  י  א  נ  ט  ה

אעירה שחר -הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל

נכון לבי א־להים נכון לבי אעירה ואזמרה: עורה כבודי עורה הנבל וכנור

״אעירה שחר״

(תהלים נז, ח-ט)

״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור״—אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו: ״אעירה שחר״ — שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר (ברכות ג: ורש״ י שם ד.).

״חצות לילה אקום להודות לך״(תה׳ קיט, סב) — רב אשי אמר: עד הצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות (שם ג:).

קובץ שירים, בקשות ופיוטים זה, יצא לראשונה ב״וינה״ בשנת תר״ן (1890) בשם ״רני ושמחי״, ובשניה יצא בצורתו הנוכחית ב״מראכש״ בשנת תרפי׳ א (1921) בשם ״שיר ידידות״.

והן היום, בעזר הבוחר בשירי זמרה, יוצא לאור כרך ראשון כולל עשר סדראות (בראשית — מקץ) מוגה, מנוקד ומסודר, עם הוספות ומילואים בשם ״אעירה שחר״, ומעוטר בשני ביאורים, האחד מתומצת צמוד לדף, בשם ״כנפי שחר״, והשני מורחב בסוף הספר, בשם ״מעשה חרש״ המציין מקורות מן התנ״ך והזוה״ק, והספרות התלמודית והמדרשית, וההלכתית והמחקרית, מהם שאבו משוררינו.

מטרתי היתה להרחיב גבולו של קובץ שירים זה ולהוציאו מתחומם של ״המבקשים״ ולהכניסו גם לתחומה של ״מסגרת החינוך״, להגיש ממטעמיו הערבים אל חך ילדינו הרכים, שיקיימו מפגש עם זהותה הרוחנית של יהדות מרוקו, מזוית זו של השירה, ולינוק מכלי ראשון מחלב תרבותה העסיסי ומורשתה העשירה.

עם השירה — אם על שם ״ספר הספרים״ קראונו בני הדוד ישמעאל ״עם הספר״, הרי על שם שירת השירים האצורה בו, שהיתה ועודנה חלק בלתי נפרד מעמנו, יאות לנו גם השם ״עם השירה״, שכן ליוותה אותנו בימי גאולה וישועה, ובעתות סער וסועה: בה, כהמלך דוד, מצא העם ביטוי לרגשי שמחתו, ובה תינה תוקף צרתו; בה, כהחכם שלמה, נשא משליו, ובה תיאר עולם ומהתליו: בשיר של פגעים יסרונו חוזינו, ובשפתי רננות חבשו את פצעינו: למקל חובלים היתה בעת זעם, ובעת רצון הפכה למקל נועם: שלובי זרוע אתה עברנו באורך גלויותינו, כשאנחנו מצויידים מבית מדרשו של ישעיהו בדברים ניחומים לעת הפוגה, ובקינות נהי והי מזה של ירמיהו לימי התוגה: ממנה יש לדלות סיפורי קורות ומאורעות, ולמלאות מבין שיטיה נאדות נאדות של דמעות…

חן מיוחד לה כשהיא מושרה בעפעפי שחר במקהלת זריזים מקדימים ל״מקדש מעט״, אשר בעוד שמורות היקום אחוזות תנומה מתגלגלות ומהדהדות בקשותיהם של משוררי האומה ממזרח וממערב מצפון ומים.

חוט של חסד משוך עליה עוד יותר בסוף האשמורה השניה של לילי שבת החורפיים, בהתאסף עם מקציני העדה ומקצותיה, בם דיינים וראשי ישיבות, סופרים וחזנים, בעלי כיס ובעלי מלאכה, סוחרים ורוכלים, ירקנים וקצבים, אשר פשטו צורה של חול ולבשו צורה של קודש: כולם רגועים ונוחים מהללים ומשבחים איש ו״ביתו״ אגב לגימות חמות של תה מהביל, המוגש פעמיים שלוש עם גבר הממונה על כך.

נוכח מיגוון אישים ומכלול דמויות אלה, שהצד השווה שבהם יהדות צרופה ואמונה שלימה ביעודי ה׳ ברוך הוא הנאמרים באמת ביד נביאיו: נוכח תמונה נהדרה זו הנבטת מעל רקע אפוף נועם ונעימות, ממוסגרת זמר וזמירות ותלויה באוירה של צלילים ומצהלות, נוכח המורכבות הזאת, אדם בעל חוש, ולו היותר קלוש, יושב ועיני לבו חוטפות מבט מחיי־עם בעל עבר מזהיר ועתיר, עטור הוד קדומים בסוד א-לוה עלי אהלו, יושב לו אותו אדם שקוע בהרהורים ומסתכל, שלמרות המים הזידונים העוברים על נפשנו בעטיין של הגלויות, לא יכלו לכבות את האהבה העזה ולא לנתק את הקשר האמיץ אשר בין העם וא-להיו, ששניהם, המלקה כנלקה, מתחרטים (סוכה נב:) וזה על זה מתגעגעים, הבן מתחטא ושופך מר שיחו, מתחנן ומבקש ביאת משיחו, והאב בליטוף רך וחמים משיבו: אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא (חבק׳ ב, ג): והמלים שופעות מאוויים ושאיפות, והתיבות מביעות רוך ולטיפות, ודמעה חמה צורבת פורצת לה דרך ומשתפכת מן ה״מעין״ כמפל מים…

מהי השירה ? — פנים רבות לשירה וצורות שונות לה, שכן נמדדת היא באמת מדתם של רגשות הנפש של כל אחד ואחד באשר הוא: וכמוהם כדמויות שוכני ארץ, אשר לא תדמינה זו לזו, כן השירה לא תשונה השפעותיה על נפשות שומעיה. אך כפי עליונותם ומצב רוחם תשתקף כמו בראי לעומתם. שקולים היו ישראל כמשה בשעה שאמרו שירה על הים (מכילתא שמות טו, א); בהשראתה ניבא שאול עם נביאים (ש״א י, ה־י), ובאמצעותה סרה רוח רעה מעליו (שם טז, כג). רוח הקודש שבה ושרתה על אלישע כמנגן המנגן (מ״ב ג, טי), ולקולה נָגַף ה׳ את מואב ובני עמון לפני יהושפט (דה״ב כ, כב ופתיחתא דאיכ״ר ל). כללו של דבר: השירה מרוממת נפשות ומעוררת רגשות, מדשנת עצמות ומעדנת נשמות, מסלקת מציקים ומקרבת רחוקים, נדכאים תלבב דשנים תדובב, תעודד שפלים ותאמץ עמלים, בה העני שופך את שיחו, ורש משיב את רוחו.

משקלי השירה — מבלי להכנס לפרטי פרטים של המשקלים למיניהם, יש להגדירם בדרך כלל לארבעה סוגים: משקל השירה המקראית, משקל היתד והתנועה, משקל התנועות ומשקל ההגאים.

משקל השירה המקראית בנוי ברובו על תקבולת הצלעיות, שהרעיון יבוא כפול במלים שונות, בצלעיות מקבילות ובמספר מלים שווה. כך זה מתבטא בפסוקי השירה הראשונה בתורה (ברא׳ ד, כג):

עָדָה וְצִלָּה / שְמַעַן קוֹלִי

נְשֵׁי לֶמֶךְ / הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי

 

כִּי אִישׁ הָרַגְתִי לְפִצְעִי

וְיֶלֶד (הרגתי) לְחַבּוּרָתִי

וכמו כן בפסוקי השירה האחרונה(דבר׳ לב, א-ב):

הַאֲזִינוֱּ הַשָּׁמַיםַ וֲאַדְּבָרה

 וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי

 

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי

תִּזַל כַּטַּל אִמְרָתִי

 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא

וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב

ויש שהמבנה ישמור רק על תקבולת הרעיון ולא ישמור על מספר המלים או בהפך.

למשקל הזה שייכים רוב נוסחי תפלות דוגמת תפלת י״ח, נשמת כל חי, א-ל אדון על כל המעשים, עלינו לשבח ועל כן נקוה לך, שכן שאובות הן מן המקרא, ומכאן החן השפוך עליהן. וכמו כן רוב נוסחי הסליחות דוגמת אנשי אמונה, תמהנו מרעות, וראה עוד בסליחות לחודש אלול ויום כפור. (מלה זעירא עפ״ר אינה עולה מן המנין).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר