ארכיון יומי: 13 בספטמבר 2017


פאס וחכמיה-אגרת פאס-המאה הראשונה לאלף הששי-רבי דוד עובדיה זצ"ל

המאה הראשונה לאלף הששי

 הרשב״א שהיה בשנת מ׳ לפרט האלף הששי כמ״ש הרב צמח דוד וכו' כתב בתשובה סי׳ אלף קפ״ה, תשובה לחכם רבי דוד בן זכרי ממדינת פאם ע״ש. ועיין להרב כנה״ג חלק אבן העזר בתחילת ההשמטות שכתב וז״ל, אמר המאסף מצאתי כתוב בכתב יד בלשון הזה, נמצא כתוב בכתב יד של החכם המופלג כה״ר יוסף ן׳ גליל ז״ל, דבר נפלא וז״ל, אמר יוסף, נכנסתי לעיר פאס שנת מ״ז ובקרתי למר דוד בן זכרי, והוא מוטל על ערש דדי מחולי שנפטר בו, והיה מדבר עמי עד שתודיעני מה שאני מספר, והוא שאמר לי שאירע בזאת המדינה שכהן אחד גירש את אשתו ולבסוף רצה להחזירה מה שאין הדבר ראוי לו מן הדין, ועמדתי על הגט והוא חתום בשני עדים, אלא שהאחד הוא קרוב לכהן הנז׳ והתרתי לו להחזירה. אחר שעיינתי בדין. ומנעתי אותו מלהחזירה עד ששלחתי שאלות למר יהודה ג׳ייאן נ״ע למרוקיס ולמר יצחק ן׳ עמאר לסיפתה והגיעוני תשובתם שהכהן הנ״ז אינו יכול להחזירה עם היות שהעד קרוב. ושלחתי שאלה להרב המופלא הרשב״א זלה״ה וסיפרתי לו כל המעשה והשיב לי כמו שהוריתי בחזרת הכהן את אשתו, ע״כ מה שמצאתי כתוב. ואני תמיה שראיתי בתשובה להרשב״א סי׳ אלף קפ׳׳ה שלוחה לפאס למר דוד ן׳ זכרי ז״ל, ע״כ לשונו הצריך למבוקשינו.

המאה השנית לאלף הששי

הרשב״ץ שבא בשנת קנ״א (1391) מגירוש ספרד לאלגיזאיר כמ״ש ספר יוחסין ובמערכת הגדולים כתב בס׳ התשב״ץ ח״ב שאלה רכ״ד תשובה לפאס לכה״ר יצחק נחמיאש י״א, ובתוך השאלה כתוב בזה״ל, ובקהל גדול כקהל ההוא וכוי. ובחלק שלישי שאלה רפ״ה כתב לחכמי פאס בזה״ל, האיתנים מוסדי ארץ העומדים על אדון כל הארץ להם הגלגל קורא להם גודרי פרץ יגדיל ה׳ תורתכם ויאדיר אני הנכסף לשמוע את שלומכם באתי היום ראשון להשמיע בית דינכם המקודש וכוי.

ובסוף התשובה כתוב בזה״ל נר אלהים נשמתם כל חדרי מרכבה חופש, גובה להם ויראה להם שם ה׳ נקרא עליהם במקום שמוחו של תינוק רופס, חכמים חבירים מקשיבים זקנים צדיקים וטובים על מלאת יושבים במדינת פיס. תרבה תפארתכם, ואנשי מצותכם יהיו כאין וכאפס, ע״ך.

בסוף המאה הנ״ל היה גירוש היהודים מפאס אלבאלי. ומצאתי בסוף חומש כתוב על קלף בכתב יד וז״ל; בינ״ו נגרשו קהל פאס בעונותינו הרבים והרעים שנת קצ״ח לפ״ק (1438) והיה גלות מר ונמהר לישראל, ונגרשו מן האלמדינה הנקראת פאס אלבאלי ועלו מקצת משפחות ובנו האלמללאח. ע״כ.

עוד מצאתי כתוב בקונטריס אחר בכתב יד ישן וז״ל, טלעו ליהוד ללמלאח שנת הקצ״ח ליצירה מן אדרוב אלאדי פאס אלבאלי ע״ך 6. ונתברר לי שהוא כתב כמוהר״ר סעדיה אבן דנאן זלה״ה. ובכתב יד אחר מצאתי בזה״ל ש׳׳ג לגלות פאס אלבאלי שעלו התושבים להאלמללאח שנת הקצ״ח ליצירה והיה זה סיבת היין שמצאו בקערה של בית התפילה 7.

הערת מספר 6 – עלו יהודי המללאח שנת הקצ״ח ליצירה מן רחובות שבפאס הישנה.

הערה מספר 7 – ר״י טולידאנו, נר המערב עמי 421 מספר: שמצאו המושלמים בבית תפלתם יין בקערה וחשדו ביהודים כי ידם היתה במעל הזה. ובכן עברת ההמון נתכה אז על ראשם. הם יהודי פאס שישבו מעולם בפנים המדינה הישנה גורשו אז בחמת נקם, רבים מהם ניתנו להורגים ביד המון העם הקנאים, ורבים נאלצו להמיר את דתם, והנשארים משפחות אחדות הרחיקו מקום שבתם מחוץ למדינה ויבנו להם את ה״אלמלאח״ הוא מגרש היהודים הנועד רק להיהודים מאז והלאה עד היום הזה. ע״כ וראה הלאה בעמי 171 כנראה שמה שמסופר הוא רמז על הגזירה הזאת ממש.

ובסוף הכתב ההוא כתוב בזה"ל ע״ך מ״ך (עד כאן מצאתי כתוב) אני הצעיר המעתיק מקונטריס אהובי ידידי מאח יקיר לי בן גילי החסיד העניו הותיק כהה״ר יהודה אבן צור בכה"ר ראובן זצוק״ל. וחתום כמוה״ר עובד אבן עטר זל״ה ולפי החשבון בשנת תק״א היה החכם הנז׳ כותב לוח השנה ההיא.

Concile des rabbins du Maroc DES 10-11 Juin 1952 מועצת הרבנים הרביעית

Concile des rabbins du Maroc DES 10-11 Juin 1952

מועצת הרבנים הרביעית

BASSINS RITUELS D'IMMERSION

Le président a invité  les membres du Concile à rappor­ter ce qui a été entrepris dans leur ressort relativement aux décisions touchant la construction de bassins d'immersion rituelle modernes.

Les rabbins de Fès, Sefrou, Safi, Casablanca, Meknès, Marrakech, Oujda et Rabat ont rendu compte des démarches faites à leur diligence en vue de l'exécution de ces décisions.

Il apparaît que l'exécution n'a été matérialisée qu'à Safi; qu'à Meknès aussi, où plusieurs maisons sont pourvues de beaux bassins, la solution est presque trouvée ; que les pré­paratifs effectués dans certaines villes sont susceptibles d'ac­célérer les réalisations désirées et que dans certaines autres, les moyens d'y parvenir manquent. L'aide financière du Comité de Communauté est sollicitée à cet effet.

  1. BOTBOL a promis son appui pour autoriser et acti­ver cette aide.

ORIENTATION RELIGIEUSE DEXA JEUNESSE

Le Grand Rabbin TOLEDANO souligne la gravité de la menace que font peser sur le Judaïsme marocain certains groupements de jeunesse mixte que leurs chefs incitent à l'impiété.

Evoquant en outre le cas de certains jeunes qui, quittant le Maroc, sont dirigés vers des camps anti-religieux, il re­quiert du Concile le moyen de conjurer cette menace,

A la suite de cette intervention, le Concile émet le vœu de voir prises les dispositions devant assurer aux jeunes israélites du Maroc la possibilité de demeurer attaches au patrimoine spirituel de leurs parents, et à la sauvegarde de leur fidélité à leurs foi et traditions.

INVITE D'HONNEUR

Au deuxième jour du Concile, les Grands-Rabbins eurent le plaisir de recevoir la visite de Monsieur GRUNER, Chef de la Section d'Etat à la Direction des Affaires Chérifiennes, accompagné de M. BOTBOL.

Monsieur GRUNER exprima toute sa joie de pouvoir prendre contact avec tous les rabbins à la fois. Il fit part aux membres du Concile de l'espoir qu'il a toujours nourri de pouvoir un jour les visiter respectivement là où ils exer­cent et se réjouit de l'occasion qui lui est offerte de les saluer tous ensemble.

Il quitta la salle après avoir échange des poignées de main très cordiales avec les congressistes.

דברי הימים של פאס – רבי שאול סירירו-מאיר בניהו

לרבי שאול סירירו הייתה ספריה מפוארת, שאבותיו הביאוה אתם מספרד, ובה היו כתובי יד חשובים, במקור אחד, המספר על כך נאמר "

בשנת רנ"ב היה גירוש ספרד ובאו למערב כמה וכמה מקהלות הקדש קהלות קאסטלייא…ומכלל ראשי משפחות המיוחסות גלות ירושלים אשר בספרד הבאים משערי הגולה לעיר פאס עד היום הזה…משפחת סירירו…ובכלל ספריהם שהביאו עמם הדור הראשון לעיר פאס הביאו ספרי הרא"ש….והיה בידי הרבנים סירירו באיסטודיו ( בית הספרים ) שלהם ביד האדם הגדול בענקים בעל נסים ובעל מעשים הרב שאול סירירו ז"ל….

רבי שאול סירירו נטה מנעוריו לחיבור ספרים. בן תשע עשרה שנה היה כשהשלים בראש חדש אייר שמ"ה, פירוש בדרך ההגות לספר משלי בשם " חנוך לנער ". כתוב היד נמצא באוקספורד, ובכתוב יד בטריניטי קולג' בקמבררידג'. מפאת העניין המיוחד שבהקדמתו, שיש בו ללמדנו את טיב תפיסתו, סגנונו ומידותיו של המחבר, נביא ממנו קטעים אחדים :

אמר שאול בן לאדוני אבי הרב דוד סיראירו ז"ל, להיות כי הנפש תמיד מתאוה ומשתוקקת לעלות למעלה למקום שממנו חוצבה, כמו שהוא מדרך כל דבר יתאוה לשוב למקורות טבעו את המקום אשר היה שם בראשונה, והיתה התורה האלהית מישרת ומדרכת אותנו הדרך אשר בה ישכון אור, והמסילה אשר בה נעלה, בפרט באופן המעשה והמדות הישרות אשר ממנה נלמוד, כי זה ישלים כלל המון העם, כי לאו כולי עלמא דינא גמירי.

והנה בספר הזה אשר חיבר שלמה המלך עליו השלום, יוכללו כל מיני מוסרים ומדות טובות אשר חברו מהם הראשונים ספרים הרבה. והנה כולם הם תולדות בערך המדות והמוסרים הנזכרים בזה הספר כי בכלל דבריו דבריהם.

ובראותי אני הצעיר גודל התועלת המגיע להמון החכמים מהנגלה הרמוז במשלי זה הספר, אמרתי בלבי בהיותי ורך בשנים להתחנך ולהתלמד במוסרים נאותים כי הרגל טבע שני. אפרש זה הספר כיד אלהי הטובה עלי ועל דרכי יהיו המדות הישרות הנכרות בו סדורות וערוכות בלשוני. וקראתי שם הספר הזה " חנוך לנער ", לזאת הסבה, להיותי לי לחנך ולהרגל ללמוד המדות הנאותות לי ולהתרחק מן המדות המגונות.

לא נעלם ממני… כי בער אני ונער קטון בשנים וגדול בצער, בשער ישבתי ומעט למדתי. גברו צרותי למעלה מראשי, התנהג הזן עמי כבן נמשי, נמס כדונג לבי, מתלאות הזמן מראש ועד הסוף. יש בם סימן , הם גרשוני מהסתפח בנחלת קדושים ללכת לעבוד את אלהי שיקוצים.

קצתי בחיי כי עזבתי חיי עולם ובחרתי בחיי שעה, לא עלה בידי לא זה ולא זה מדוחק השעה, תמיד לבי דוה, אין שמחה במעוני, כל ימי ומכאובים וכעס ענייני. לכן עם לבי התרעמתי ודברי אלה לו אמרתי …זאת עצתי אם תאבה שמע אחר שבהבל כלים ימיך, לילות שים לימים בשכבך ובקומך, החזק במדה טובה והיא המוסר כי הוא פאר והדר לכל בשר…ספר משלי..בו יכונו מחשבותיך בחדר משכבך ובמטתך יהיה לך לחנך ולהרגל במוסרים נאותים.

ספרו הגדול "אורים ותומים " עוסק בעניני הלכה, ובו ארבעה חלקים גדולים על דיני שולחן ערוך אבן העזר וחושן המשפט, בצורת מערכות קצרות בסדר א"ב. ליד כל דין ודין מלקט המחבר דברי הראשונים והפוסקים. הספר נתחבר כדי לשמש לו לעזר במתן פסקי הדין. החיבור נשאר בכתוב יד. טופס אחד נמצא בגנזי המוזיאון הבריטי בלונדון. מאמר מעניין על המידות והמשקלים והמטבעות שבמקרא ובתלמוד בשם " פרק השיעורים " נדפס בספר " זכות אבות " לרבי אברהם קורייאט. רבי שאול סירירו מזכיר בקטע האובטוביוגרפי שהובא למעלה שהיה לו ספר גדול של דרושים שדרש בכל שבת. כנראה אוטוגרף, נמצא עתה בפאס בספריית רבי יוסף בן נאיים. כתוב יד שני בספריית גינזבורג במוסקבה, במקורו היה בידי רבי יעקב אבן דנאן. הוא חיבר גם ספר " אלפא ביתא ", ביאור מאמרי חז"ל, ערכים מסודרים בסדר א- ב, כנראה כדי להסתייע בהם בדרשותיו.

בסוף ימיו עברו עליו צרות רבות. אחיו מנחם נהרג בשנת 1624. הוא כותב שמשנת שצ"ב ואילך חדל לכתוב מחמת חולשה. רבי יעקב אבן צור מוסר, שרבי שאול סירירו שינה בסוף ימיו את שמו לשמואל, ואמנם בהסכמה מי' באייר תט"ו – 1655 בא שמו של רבי שמואל סירירו בראש המסכימים. רבי שאול סירירו היה כבן תשעים שנה בפטירתו באלול תט"ו.

אין ספק שגולת הכותרת של חיבוריו הוא ספר הדרשות. לשונו צחה ובהירה והוא ממשיך את מסורת הדרוש של גולי ספרד. נזקק לספרי חכמה, ורעיונות ומחשבות מתעוררות אצלו בדרך עיונו. הדרשות הן ארוכות ביותר וספק אם אפשר לומר את הדברים בפחות משש שעות. יש להניח אפוא, שבשעה שהעלה את דבריו על הכתב הרחיבם ועיבדם. דרשותיו על הגאולה הן מלאות רעיונות חדשים והרבה נשאב ממצבם של יהודי מרוקו בזמנו. הוא מרבה לדבר על מצב ישראל בעמים ומעמדם של יהודי מרוקו ועל הגזירות שתוכפות ובאות עליהם במיוחד.

רבי שאול סירירו, שבלי ספק היה מגדולי החכמים שהעמידו צאצאיהם של מגורשי ספרד בפאס והגדול שבבעלי הרשומות, סבור שמטרת הגזירות היתה מחמת קנאת הדת. וכך הוא אומר " וכל גזרותיהם לבטל הדת והאמונה ". והוא מוסיף שאין שנאה כשנאת הדת. לשם כך נועד הלחץ הכלכלי ואין האויבים יראים מלעשות מעשיהם בגלוי להכריח יהודים בתוקף להמיר את דתם. ונמצאו גם תלמידי חכמים שהשתמדו והם " מקיימים אמונתם ומחזיקים אותה מדברי הנביאים…כמו שעשו הרבה רשעים שהמירו.

בזמנו עוד היו יהודים נידונים לשריפה בבית דינה של האינקויזיציה ולכן ריב לו לרבי שאול סירירו עם אדום בשל הגירוש ומצב האנוסים, אבל הוא מתווכח גם עם הדת המוסלמית.

בשנת שס"ג התווכח עם מומר שכנראה עשה במרוקו. המומר ניסה להוכיח שהמשיחי כבר בא. רבי שאול סירירו חידד את קושיותיו ואחר כך ממטבע שטבע הוא מבטלן כליל, שאין ללמוד מהם אלא על הקשיים שבדרך הגאולה, שהיא תלויה באמונה וכי היא אינה אלא ניסית ולא בדרך של טבע.

שפלות ישראל בעמים, שמתייחסים אליהם כטמאים ומתרחקים מהם, לא נותנת לו מנוח. וכל כך היא גדולה ונוראה עד שאין מרגישים בה, אבל צד אחד טוב יש, שבכך עידוד לגאולה. הוא מתנגד לחישוב הקץ ואומר שהמלאך לא גילה לדניאל מועד הקץ אלא הודיעו המאורעות שיקדמו לו.

דבריו על מצב ישראל באומות והסבריו, על שום מה באות וחוזרות הגזירות והמצוקות על ראשם של יהודי מרוקו, הם השלמה נפלאה לרשימותיו ההיסטוריות. ב " דברי הימים " מובאות בעיקר עובדות ותיאור הרדיפות ואילו בספר הדרשות בא לביטוי הצד הרוחני.פירושו לאותם מאורעות שלדעתו אין לתופסם כפי שהן מצטיירות בעיני הבריות. לא זו בלבד, אלא בעוד שברשימות הדברים נאמרים בדרך כלל, הרי בדרשה הוא מבדיל בין מצב הכלל למצב הקהילות במרוקו במיוחד. מטעמים אלו ליקטנו מספרו את כל המדובר בגורל יהודי מרוקו והבאנום כהשלמה לרשימותיו.

נוהג בחכמה להרה:ג רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

אתרוג

מנהג נוהגים להוליך אתרוג לבהכ״נ בתיבה או בבגד משי וכו'. כתב הרב החבי״ף זצ״ל, בס׳ מועד לכל חי, סי׳ כג, אות מו, וז״ל: ומנהג יפה לשים האתרוג בתיבה קטנה ולא בסודר דמוליד ריחא אם יחליה הסודר. ועי׳ להרב ב״ד, סי׳ רצ״ג ותנג, ובי״ע, סי׳ תרנח, ושם כתב דביו״ט לא ידחוק האתרוג אצל שאר מינים דמוליד ריחא. ובמערב נוהגים לשים האתרוג בצמר רחילים ואח״ב משימין אותו בתיבה קטנה, ביען דקודם המועד כבר קלט ריחא. ומהרי״ל הביא דבריו בס׳ מנהגי ישורון, שכתב שם שמשימין אותה בנעורת של פשתן מטעם הנז'. ועוד נ״ל שכורכין אותו בצמר לחמול עליו ולשמרו שלא יפסל, שאם ישימו אותו בתיבה לבדה, יתחבר עם כותלי התיבה בימות החג ויפסל, ומנהג נכון הוא.

ביבין

מנהג בענין הוצאת הביבין, המנהג להתחלק לפי הבתים. וחצר שיש בה ששה בתים משלמת ששה חלקים, ושיש בה שנים נותנת שני חלקים. והוא דין וסברא, לפי הזבלים שמוציאה כל בית נותנים, ולא לפי חצירות. ועי׳ בס׳ נופת צופים, ח׳ חו״מ, סי׳ ר. ועיין שופריה דיעקב, ח״א, ח׳ חו״מ, סי׳ כה, ושם תקנה משם רבני פאס כיצד ינהגו בהוצאת הביבין שיחלקו ההוצאה על הבתים, עיי״ש.

ביטול מלאכה

א. מנהג שבטלים ממלאכה ביום שני של ר״ח טבת, ועושים זה כיום יו״ט. מפני שרצו להיות בטילים ממלאכה יום אחד משמונת ימי חנוכה ובחרו לעשות יום שני של ר״ח, ועוד בטילים יום א׳ של חנוכה.

 מנהג יום שני של ר״ח

אלול עושים פורים. ואין בעלי אומנויות עושים מלאכה, וכבר מסופר מעשה שהיה בתחילת ס׳ אהבת הקדמונים.

     מנהג פאם משנת תרמ״ו

משום מעשה שהיה [נזכר אצלי בספרי זכרון ליום אחרון שעדיין בכ״י] שאין מלאכה ביום ל״ג בעומר, מפני הנס שנעשה בפאם ביום ההוא, ועושים אותו כמו יו״ט לשמוח בו.

    מנהג במחז״ק פאם יע״א נוהגים שלא לעשות מלאכה בכל איסרו חג.

ועיין באחרונים בזה ובם׳ כף החיים הבבלי, סי׳ תצד, אות מט. ושמעתי מהחכם המקודש כמה״ר שלמה ששון זצ״ל, שאפי׳ יבא אסרו חג בשבת לא ינכה זה בזה, ובטילים ממלאכה ביום ראשון. וסיפר לי מעשה היה פעם אחת היה אסרו חג בשבת וביום ראשון בעלי אומניות פתחו חנויותיהם לחושבם שכיון שבא אסרו חג בשבת אין צריכין ביטול מלאכה ביום א׳. ונודע דמאריה דאתרין הרה״ג מוהר״ר אבנר ישראל הצרפתי זצ״ל, ויצא הוא בעצמו וגזר על בעלי אומניות לסגור חנויותיהם. ואמר להם כי מנהגינו שאף אם יבוא אסרו חג בשב״ק צריכים להיות בטילים ממלאכה יום ראשון ולא ינכה זה בזה. וטעם אסרו חג, הוא יו״ט ואסור להתענות בו משום דשלמים נאכלים לשני ימים, א״כ יום שאחרי חג איכא בשר קרבן.

וראיתי להגאון שדי חמד, חלק עשירי, מערכת האלף, כללים, סי׳ קנד, וז״ל: אסרו חג מה שעושים יום שאחר החג קצת שמחה וכבוד, מתבאר בפוסקים הנה על מקור המנהג הזה [שלא נזכר בתלמוד בבלי] וזמן התפשטותו וכמה שמות נקראו ליום הזה [ברא דמועדא וכיוצא], עיין בהפסגה, קובץ רביעי, במאמר חקירת מנהג, צד נו, וז״ן: וכת׳ שם בשם החוקר ר׳ ריפמאן, דמנהג זה היה ראשונה בארץ ישראל, שעשו כן משום אחיהם שבחו״ל שעושים יו״ט שני, שלא יאמרו הגוים שישראל נעשים אגודות אגודות. ושוב נתפשט גם בחו״ל, עיי״ש. ומדברי מהרי״ל בריש ספרו, בהלכות ראש חודש ניסן, שכתב טעם שאין אומרים תחנונים בכל חודש ניסן, לפי שבי״ב ימים ראשונים, היו ימים טובים להנשיאים שהקריבו קרבן בכל יום. ויום י״ג היה אסרו חג ובו׳, עיי״ש. מזה יש סתירה לדברי החוקר, שאם כדבריו מה מקום לעשות אסרו חג ביום שלשה עשר ואין שום שייכות ליום זה לבני חו״ל. ועיין בס׳ שו״ת להגאון אבד״ק קאפוליא יצ״ו, במלואים שבדף אחרון שאחר לוח המפתחות, שכתב שטעם מוהרי״ל נכון מאוד, דכל אסרו חג שהוא יום טוב ואסור להתענות בו הוא משום דשלמים נאכלים לשני ימים, א״כ יום שאחר יו״ט איכא עוד בשר הקרבן, וגם הנשיאים הרי הקריבו שלמים, עכ״ל. והרב שו׳׳ג, בסי׳ תעד, סוף ס״ק ד, כתב ח״ל: מן הדין כל מוצאי יו״ט מותר במלאכה גם במוצאי חג שבועות. ומ״מ מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור, משום דברים המותרים ונהגו בהם איסור, כ״כ מהרח״ש, בס׳ תורת חיים, ח״ג, סי׳ ח; וכ״כ חמדת הימים, בח״א, דף סט ע״א, עכ״ל. ועיין להרה״ג מוהר״ר יוסף חיים מבבל זצ״ל, בם׳ סוד ישרים, בח״ב, משו״ת רב פעלים, סי׳ א, מה שכ׳ טעם איסור מלאכה באיסרו חג עפ״י הסוד, עיי״ש. ועיין להגאון חיד״א ז״ל, בספר יוסף אומץ, סי׳ ב, דף ט ע״א, מ״ש בזה. ועיין בם׳ אוצר מנהגי ישורון, סי׳ ב, דף צ, מה שכתב בזה.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר