דבדו עיר הכהנים –אליהו מרציאנו-תשע"ב-הערצת הצדיקים-

 

שבחי צדיקים ר׳ דוד הכהן הראשון

האגדה ידעה לספה שהרב דוד הכהן ממגורשי שיביליה, בתום מסע מפרך הגיע למקום מסויים, התפלל לה׳ והוציא לו ולאנשיו בדרך נס מים מסלע. מסביב לנקודת מים זו נבנתה שכונת היהודים.

רבנו סעדיה אדאתי

יש אומרים שאחרי גירוש שיביליה הרב הגיע לאיזור נאדור בקירבת מליליה, ויש אומרים שהרב היה שד״ר מארץ ישראל. הרב חי בבדידות באיזור נאדור. האגדה מספרת שהרב שלח להודיע ליהודים להכין לו הדרוש לקבורתו כי שעתו קרובה להפטר מהעולם. אך היהודים לא התייחסו לבקשת הרב. אז הרב פנה למוסלמי וביקש עזרתו והדיע לו שאחרי פטירתו, תתחולל סערה וסלע יכסה את הקבר. אחרי פטירת הרב נבקע סלע מההר וכיסה את מקום מנוחת הרב. יהודים רבים ממרוקו ומאלג׳יריה באים להשתטח על קבר הצדיק, קוראים משניות ולומדים זוהר. משלמים דמי כניסה ל״מוקאדם״ הוא מוסלמי שומר המקום.

תאורירת: הצדקת בנת אל חמוס

היתה צדקת בעיר תאורירת. פעם המוסלמים העלילו על רבנים שהשקו יין למוסלמי אחד ועצרו את הרבנים. יהודיה בשם בנת אל חמוס אמרה להם: רבותי אם אתם מבטיחים לי גן עדן אומר להם שאני נתתי את היין! והרבנים הסכימו. לקחו אותה למוסלמים וסיפרה שהיא נתנה יין למוסלמי. ענו להם המוסלמים: זה שקר כדי לשחרר אותכם. אז הרבנים אמרו למוסלמים: עשו לנו כטוב בעיניכם. היהודיה שיכנעה אותם שהיא מכרה היין והיהודיה נהרגה על ידי המוסלמים. לא רחוק ממקום קבורתה פרץ מעיין. אשה באה לצדקת ורגליה נפוחות. אף תרופה לא עזרה וגם לא קמיע. מרחו לאשה את הרגלים במי המעיין ופתאום היתה בריאה ועמדה על רגליה. מאז החלו האנשים להשתטח על קברה.

אוטאט: ר׳ אברהם עבו בן יחייא

לר׳ אברהם עבו היה שמש. פעם בא ערבי והתחיל להשתין על הקבר. עדנו משתין והתחיל לצעוק. כאשר באו אנשים ושאלו אותו מה עשה? ענה שהוא התחיל להטיל מימיו על מקום הצדיק. משפחת הערבי הביאה שמן למאור, התחננו, וסוף סוף נרגע האיש והלך. בחלום בא הצדיק לערבי ואמר לו זו הפעם האחרונה שהוא יקבל את בקשתו, בפעם הבאה טירות המוסלמים יהרסו! מאז התחילו המוסלמים לפחד ממנו.

פיגיג: ר׳ אברהם בן סאלם

בפיגיג יש בית קברות עתיק. פעם בית הקברות לא היה מגודר, באו אנשים ובנו גדר, אך כל פעם הגדר נפלה. היהודים הלכו לפחא חשבו אולי הערבים הורסים את הגדר. הפחא העמיד שומר. היהודים בנו שוב קטע, והגדר נפלה. קם יהודי זקן שהחליט לצום ולעשות פתרון חלום. חלם והנה הצדיק ר׳ אברהם בן סאלם ע״ה אמר לו שהגדר נופלת מפני שהשאירו את קבר הצדיק מחוץ לגדר. אז הרחיבו את הגדר ומאז הפסיקה להתמוטט. הרבה אנשים באים להשתטח על קבר ר׳ אברהם וכולם חוזרים בריאים ושלמים.

Figuig, (en amazighe : ⵉⴼⵉⵢⵢⴻⵢ Ifiyyey; en arabe :

 فݣيݣ فجیج ou فقیق) est une ville située à l'extrême-est du Maroc, à la jonction entre les hauts plateaux et le nord du Sahara occidental, à quelque 368 km au sud de Oujda.

La ville-palmeraies est nichée au cœur d'un cercle de petites montagnes qui forment une sorte de corolle de fleurs tout autour d'elle. Les dattes satisfaisaient aux besoins premiers des habitants jusqu'à la perte d'immenses territoires dans et au-delà de la corolle. Son climat est de type semi aride méditerranéen, à aride ; mais l'intérieur de l'oasis forme un microclimat très contrasté avec les territoires environnants.

Malgré son ancienneté et sa beauté, elle reste isolée et manque d'infrastructures.

Figuig connut l'existence d'une ébauche d'université sous l'impulsion de Abdeljabbar el Figuigui puis de son fils, Mohammed Ben Abdeljabbar el Figuigui au xve siècle, au sein de laquelle étaient enseignés l'algèbre et la théologie islamique. Son autre fils, Ibrahim Ben Abdeljebbar El figuigui, est connu pour avoir composé ce que certains considèrent comme le premier recueil de cynégétique moderne : Rawdat Al soulwan (Le jardin de consolation).

מיסור: ר׳ אברהם מכלוף בן יחייא

אנשים נהגו להשתטח על קברו בערב שבת ובערב ראש־חודש. פעם אחת בערב שבת, הלכו שתי זקנות להדליק נרות על יד קבר הצדיק. פתחו את הדלת ופתאום הן רואות אדם זקן מתפלל מנחה. פחדו להכנס מפחד להפריע לו בתפילה. חיכו זמן רב אבל היות שזה ערב שבת וזמן ההדלקה קרב אמרה אשה לחברתה: בואי ניכנס נדליק ויקרה מה, נכנסו ולא מצאו אף אחד.

שומר המקום היה ערבי, יהודים באים לבקר קבר הצדיק ומי שהיה בא, מביא סעודה ונותן למוסלמי, ואחר כך השומר היה מטפל באנשים. באו יהודים עם הרבה נרות, פעם גנב הערבי שתי נרות, שם אותם בכובעו והלך הביתה, שם את ידו בכובע ומצא שני נחשים, חזר לקבר הצדיק, הכניס ידו תחת הכובע ומצא שתי נרות. בא לפקיד של ועד הקהילה ואמר אני ערבי, אני גנב, אני לא מוכן להמשיך לשמור. ביקש סליחה מהצדיק ועזב. יוסף בן שושן היה שומר המקום מאז שהערבי עזב. הוא היה חסיד וצם בהפסקות. מאז באו יהודים מווהראן ובנו מעל הצדיק חדר גדול.

Le nom de la ville Missour est traduit en arabe par « Al yousre » qui s'explique en français par la prospérité et la générosité. Missour se dit de quelqu'un qui est prospère, et généreux.

Missour et une ville implantée dans un désert de pierres. Un mélange de plaines et de petit vallons ce qui donne un paysage atypique et idéal pour les randonnées 4×4 ou quad (qui sont pratiquées depuis peu). Le grand marché (souk) a lieu le mercredi sur la place du marché. Trois hôtels sont installés dans la ville pour les voyageurs ainsi que quelque cafés pour se détendre. À quelques kilomètre de là, un geyser naturel a été canalisé pour faire une station de bain chaud (l'eau sort à 60 °C).

La population des villages alentour est très accueillante et vit majoritairement de l'agriculture. Le village (douar) le plus proche est Igli. Ce dernier a la particularité d’être traversé par le fleuve Moulouya qui parcourt un tiers du Maroc.

ר׳ יוסף תורג׳מן

(לפי יששכר בן עמי בספרו, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, י­ם)

ר׳ יוסף היה זקן מופלג. פעם קם לקרוא תיקון חצות, וליד קערת המים של הנטילה, פנה לה׳ יתברך ואמר לו: קח ממני את הנשמה כי אינני רוצה לסבול יותר. מיד ירדו לו מלאכים ואמרו לו שבקשתו התקבלה. שאל מהם: מתי אמות? ענו לו: בליל הסדר הראשון לא ימות, ולמחרת ליל הסדר השני, תהיה הפטירה. היו לו אחד עשר בנים וביניהם בת אחת. היא היתה נשואה לר׳ יעקב, גם הוא צדיק גדול, ר׳ יעקב בן שושן. שלח לקרוא לכל בניו ולבתו ולא אמר להם שום דבר. גזר תא ציפרניו, עשה טבילה, והתלבש וקרא לבניו לחגוג אתו. שאלו אותו למטרת הזמנה זו, ענה שהוא רוצה שהם יחגגו אתו. ישבו אתו בליל הסדר הראשון. למחרת התפללו אתו, ובליל השני כאשר רצו לישון ביקש מהם לא לישון ומסר להם שמות האנשים שיטפלו בו עד הקבר. אמר לאשתו שלא לדאוג ולא לקדש בליל שבת עד שהוא יבוא ויקדש בעצמו. היא לא תראה אותו אבל תשמע את קולו. פעם בא שכן ששמע קול בעלה. ענתה שאין אף אחד. אמר לה: שכנתי, גם אני ירא שמים. מסרה לו את הסוד ומאז הפסיק לבוא לקדש. כאשר נפטר ורצו להרים את המיטה, לא יכלו. הביאו הרבה גברים ולא יכלו, גם חכמים וגם תלמידים. היה שם חכם מירושלים. אמר להם שהשוק דרכו תעבור הלוויה לא נקי, הוא טמא. הביאו מים, רחצו את השוק ורק אז יכלו להרים את המטה.

דבדו עיר הכהנים –אליהו מרציאנו-תשע"ב-הערצת הצדיקים- עמ' 165

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר