ארכיון יומי: 11 בנובמבר 2019


חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב-רבי רפאל אהרן בן שמעון- תקנות להפקעת הקידושין

״רבי אהרן, עניש וקטיל״

הגאון האדיר רבי עזרא עטייה זצ״ל, ראש ישיבת ״פורת יוסף׳׳ אשר שהה במצרים בזמן מלחמת העולם הראשונה, הכיר מקרוב את רבי רפאל אהרן. הוא הוקיר אותו מאד ותמיד היתה תהלתו בפיו. הוא נהג לומר, כי ״רבי אהרן בן שמעון, לרוב קדושתו, עניש וקטיל היה״, וזאת על ידי מעשה שראה בהקשר לתקנה הנזכרת לעיל, ומעשה שהיה כך היה:

באחד הימים הוזמן רבי רפאל אהרן לערוך חופה וקידושין באחד מבתי הכנסת שבמצרים, לאחד משועי הארץ מהמשפחות המיוחסות. כאשר עמד לערוך את החופה נודע לו כי בקרב המוזמנים ישנה אשה אחת שבאה בבגדים לא צנועים שאינם מתאימים והולמים לקדושת המקום. רבי רפאל אהרן דרש בתוקף כי אשה זו תעזוב את המקום, וכל עוד שהיא לא תצא הוא לא יערוך את החופה.

בעלי השמחה הסבירו לרב, שהאשה הנזכרת הנה אשה חשובה מהמשפחות הכי מיוחסות שבקהילה, וכי לא נאה ולא יאה לדרוש ממנה לצאת. הרב עמד בתוקף על דרישתו זו, וכל הסבר או שכנוע לא הועילו להניאו מעמדתו ודרישתו.

בלית ברירה פנו בעלי השמחה לאשה המכובדת הנ״ל, ומסרו לה את בקשתו ודרישתו של הרב. האשה הנ״ל, מלבד זאת שלא קבלה את דברי הרב, עוד העיזה פניה במצח נחושה ופערה פיה לבלי חק נגד הרב, חוקיו ומשפטיו, ועמדה על דעתה שהיא לא תצא מביהכ״נס.

רבי רפאל אהרן התישב בכסא ואמר ״אני מחכה שאשה זו תצא מהמקום הקדוש הזה׳׳. והנה לא עברו רגעים אחדים, והאשה נפלה על הארץ ונפחה את נשמתה. אזי ראו כל העם את תוקף קדושתו של רבי רפאל אהרן, וחרדת אלקים נפלה עליהם. (מעשה זה שמעתי מפיו של הרה׳׳ג ר׳ יעקב כהן שליטי׳א ר״מ בישיבת פורת יוסף, ששמע מפיו של הגר״ע עטייה זצ״ל)

מצודתו פרושה על פני כל הארץ

באישיותו הכבירה והקורנת, הפך רבי רפאל אהרן לעמוד אש ההולך להאיר לפני המחנה. מצודתו היתה פרושה על פני כל ארץ מצרים ואגפיה, ועל פיו ישק כל דבר קטון וגדול.

מיום עלותו על כס הרבנות במצרים, ראה עצמו אחראי לצביון היהודי של צאן מרעיתו שיהיה מושתת על אדני התורה והדת הצרופה מדור דור. הוא מילא במלוא עוזו בגודל חשקו ובתוקף גבורתו אחר המשימה שהוטלה עליו, ודאג לעטר את מחוז שיפוטו ברבנות בחומת אש סביב, ולהקיפה במגדלי שן לבל תהיה פרוצה לכל רוח נושבת. בכוחותיו האדירים ובעבודתו המאומצת ללא ליאות, הטביע את חותמו האישי בכל שטחי החיים בקהילה.

בכל מקום שדרכו רגליו של רבי רפאל אהרן, השפעתו ופעילותו היתה ניכרת. הוא בירר וליבן את בעיות המקום ונתן את דעתו על כל פרט ופרט מחיי הקהילה, ואף תיקן להם תקנות וחוקים טובים.

על כך מספר הרה״ג רבי שמואל בן יוסף מ׳ ישועה זצ"ל בעל המחבר ״נחלת יוסף״, אשר עלה מעירו עדן שבתימן לא׳׳י בשנת התרס״ב (1902), ובדרכו חזרה לעיר מולדתו עבר דרך פורט סעיד. שם ראה כמה מנהגים שלא יישרו בעיניו, ועל כך הוא כותב:

״…ועל כל פנים, אם יש בכאן אדם גדול ותקיף ומדברנא דאומתיה, הוא יכול על זאת ליישר כל הדורא, הלא תראה כי בבואנו מעיר קהרא הבירה, בא הרב הגדול של מצרים לכאן פרט סעיד, הוא הרב הנאור ה״ה רבי אהרן נר״ו, ותכף בשבת הראשונה בשביתתו פה תיקן שני תקנות מועילות, והוא המנהג בכאן בשבת ויו״ט בקריאת הפטרה לקרוא כל הקהל עם המפטיר כולם ביחד בקול רם, והרב הנאור הזה גזר אומר לבל יעשו עוד כן, רק המפטיר לבדו יקרא הפטרה ואזני כל הקהל יהיו רק שומעים כמו בס״ת וכמנהג רוב הקהילות. שנית לא נהגו בכאן לומר מי שברך לכל הקהל אחר קריאת הפטרה כמנהג כל ישראל, והרב הזה הנז׳ תיקן מהיום ההוא ומעלה לומר מי שבירך לקהל ותהי לחק ולא יעבור. ואילו היה הרב הנז׳ בכאן ביום שחל בו ברית מילה, לא היה מניח בשום אופן לאחר המילה עד הערב בשביל קיבוץ הנשים… וכן אילו היה הרב הנז' בכאן, לא היה מניח בשום אופן ליגע החתן בכלתו לאחר שעשה מעשה…״.

תקנות להפקעת הקידושין

אחת מתקנותיו הנועזות ביותר שהנהיג רבי רפאל אהרן במצרים לגבולותיה. היא הפקעת הקידושין והפקרת כספם של המקדשים אשה בניגוד לשלושת תנאים אלה: ׳׳א) שיהיו הקידושין ברשות הרב אב בית דין היושב על כסא ההוראה בעיר. ובכפרים שאין שם אב״ד, יהיו הקידושין ברשות הגבאי במקום ההוא אשר קבלוהו עליהם ונבחר מהקהל להיות גבאי בכפר ההוא. ב)שיהיו הקידושין לעולם במנין יו"ד מישראל ומכללם סופר בית דיו הצדק או איש אחר הבא מכח הרב אב״ד ורשותו, ובכפרים יהיה מכלל העשרה חכם העיר או איש הבא מכח גבאי העיר ההיא ורשותו. ג)שתמיד יהיו הקידושין בשטר כתובת אירוסין כפי החק השורר בארץ בענין הזה. ועל פי כל שלשת התנאים האמורים יהיו מהיום הזה והלאה כל הקידושין הניתנים לכל בת ישראל בכל ערי מצרים מן הקצה עד הקצה, אחד מהנה לא תחסר לעולם״.

תקנה זו של הפקעת קידושין, באה כדי לעשות ״סייג וגדר לחקי התורה ושמירת טהרת האומה וגזעה וזרעה״, אחר שגדלה המספחת והמכשולים הרבים בדיני אישות וקידושין בארץ מצרים. רבים הם הנימוקים לתקנה זו:

״יען מלכות מצרים היום היא מלכות הדרור והחופש ומיושבת מאנשים ועמים שונים, ממזרח וממערב, מצפון ומים, וגם חסות צלם חלוק הוא למיניהם, מי מהם חוסה בצל צרפת, ומי בצל אטיליה, ומי בצל ענגלאנד אוסטרייך וכו', אשר נימוסיהם ודתיהם שונות זו מזו, וכאשר יקרה שאיש מהחוסים בצלם יעבור על תקנת העיר ויקדש שלא כדת, יקשה מאוד להציל טרפו מפיו ולתת גט לארוסתו מסיבות שונות, יש שממשלתו לא תרשהו לגרש בשום אופן ותשאר הבת ההיא עגונה כל ימיה, ויש שממשלתם לא תכיר הגירושין כי אם הנעשים לפניהם כפי נימוסם ובהתגרשם לפני השופט על פי הנימוס שלהם יחזיקו אותם לפנויים רח״ל ויתירו אשת איש לשוק, וכהנה מכשולות בעוה״ר…. והבאים מצרימה אם זכרים הם לא נדע אם נשואים הם כבר או משודכים בעירם או פנויים, וכן הנשים הבאות לגור בארץ בטרם התחקות עליהן אם הן פנויות אלמנות או גרושות, או עדיין עליהן זיקת בעל או זיקת חליצה ויבום, יעשו מעשיהן בסתר לקדש או להתקדש, וכאשר תתגלה ערמתם בקהל, ניגע בדי ריק לתקן המעוות, מהם שברחו והניחו ארוסותיהם אחוזות בכבלי העיגון, ומהם עזי נפש אשר יתנו כתף סוררת ולא ישמעו לקול מורים בהשענם על הממשלה אשר הם חוסים בצלה… ״.

תקנה זו נעשתה ונתקבלה באסיפה הכללית שכינס רבי רפאל אהרן בבית המדרש של בית דינו הצדק שבמצרים. השתתפו בה רבני ודייני הקהלות הראשיות שבכל מלכות מצרים, ה״ה רבי רפאל אהרן ובית דינו, רבי אליהו חזן אב״ד נא אמון, רבי אהרן מענדיל בהר״ן הכהן מו״ץ לעדת האשכנזים במצרים. כן לקחו חלק השרים והסגנים נשיאי העדות וגדולי אנשי הוועדים דשתי הקהלות הגדולות, והיה זה בשנת תרס׳׳א.

הסכמה זו הוכרזה מתוך הכתב בלשון ערבי בבתי הכנסיות שבכל ערי ארץ מצרים והכפרים, ארבעה שבתות רצופות זו אחר זו.

רבי רפאל אהרן ורבי אליהו חזן, אשר הם היו רבני הקהלות הגדולות, הלכו וסבבו כל הערים שבארץ מצרים. הם עברו ממקום למקום ומעיר לעיר והכריזו בבתי הכנסת את ההסכמה הנשגבה בענין הפקרת הקידושין. כך מסיים רבי רפאל אהרן את הפרק הזה:

״עלינו לשבח לאדון הכל כי גבר עלינו חסדו, שמעת וזמן אשר נוסדה ההסכמה הזאת ונתפרסמה בכל גלילות מצרים, נתנה חתתה ויראתה על פני כל העם מקצה, ומזה כשבע שנים אשר נתייסדה ההסכמה, לא נועז איש בכל גבול מצרים לקדש שלא ברשות בית דין ושלא כפי חקי ההסכמה,

ביודעו מראש כי מעשה קידושין הבל המה, ושום אשה לא נתפתית לקבל קידושין מאיש נגד ההסכמה ולבזות כבודה חנם, ותהילה לאל יתברך, נגדר הפרץ הלזה, כן יהיה המקום בעזרתינו תמיד להרים דגל התורה, ולשמור חומות הדת הקדושה אמן״.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב-רבי רפאל אהרן בן שמעון תקנות להפקעת הקידושין-עמ' 183

התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-שנת תל"ד-1674- ר׳ דניאל בהלול

ר׳ דניאל בהלול

ואכן תלמידיו וחסידיו של יוסף בן־צור הזדרזו להוכיח מהאלפא ביתא החדש ששנת תל״ה היא באמת שנת הגאולה. אחד מחסידיו הנלהבים של יוסף בן־צור היה ר׳ דניאל בהלול, שהיה שבתאי אדוק, וכך הוא כותב אותו בתב־יד):

"תדע לך שמזו האלפא ביתא יצא קץ הגלות 'צמךנף׳ הא כיעד, הסר ׳אני מלך הסר ה״ה וו׳ מן ׳העוז׳ והסר דל״ת מן ׳דר׳׳ג׳ והסר בי״ת מן ׳שביית׳ וישארו שבעה עשר אותיות, שנים עשר כעד שנים עשר שבטים וחמשה של צמךנף כעד השכינה שהיא עמנו בגלות שנ״א (שנאמר) עמו אני בצרה, וחשוב השבעה עשר אותיות הנשארים ויעלה בהם אלף ושש מאות ושבעה שנים משנחרב בית שני עד השנה הזאת שהיא שנת ת(ה)ל׳׳ה בונה ירושלים ה׳ ודי למבין. נאום הצעיר זעירא סמן חבריא׳ דניאל בהלול יצ׳׳ו.׳׳

פרוש הקטע הוא: באלפא ביתא ישנן 27 אותיות. אם נסיר 10 אותיות שהן ״אני מלך״ הה׳ והו׳ מן המלה העו׳׳ז וד׳ מן דר״ג וב׳ משב׳׳ת, ובס״ה 10 אותיות ישארו 17 אותיות שהן שקולות בעד 12 שבטים ו־5 אותיות ״צמךנף״ בעד 5 אותיות מהן מורכבת המלה שכינה. הגימטריה של 17 האותיות הנותרות עולה בהן 1607 (זה נכון) כלומר 1607 שנים מחורבן בית שני. הבית השני חרב בשנת 68 לספירה היינו 68+1607=1675 היא שנת תל״ה, שנת הגאולה.

ר׳ דניאל בר ר׳ יהודה בהלול היה מחכמי מקנם והיה אביהם של כהה״ר שמואל בהלול זצ״ל ומו״ה (מופת הדור או מורנו הרב) אלעזר בהלול. שניהם היו מורי הלכה. ר׳ אלעזר כתב ספר ״מראה עינים״ בו מרבה לצטט את ״אבא מארי״ כלומר אביו ר׳ דניאל. הדבר תמוה ומעורר כמה שאלות, שעוד נחזור ונדון בהן.

ר׳ דניאל בהלול כתב ספר ״פירושי קבלה ליוסף בן צור״ והוא ליקוטי פרושים על הקבלה ברוח שבתאית, פרקי אפוקליפסה וחישובי קצין, גימטריאות, תפילות, סדר לתפילות, סדר חדש של האלפא ביתא כאמור, סדר האילן הקדוש, כמה חידושים מאהובנו החבר הנאה כה״ר יוסף בן־צור על סדר הספירות והרמזים הכלולים בסדר החדש של האלפא ביתא. אחד הפרקים בספר שמו ״ספר היצירה לאברהם אבינו״ ובסופו פירוש ״שיר ששלח נתן נביאנו בפי שנתבאר בחלום להחבר ר׳ יוסף בן־צור יז״א״(יראה זרע אמן).

המשיח באלפא ביתא החדש

חסידי המשיח הרוָק טרחו עמלו יגעו ומצאו בסדר האלפא ביתא החדש רמז למשיחיות של שבתי צבי ונביאו יוסף בן־צור. על־ידי סידור מיוחד של המלים המורכבות מאותיות של האלפא ביתא ועל־ידי צרוף ראשי התי­בות של כמה מלים או צרוף האותיות האמצעיות, אנו מקבלים את השם ״יוסף״ ואילו הכינוי, כלומר בן־צור, אנו מקבלים על־ידי חישוב כמה אותיות אם בחשבון גדול או בחשבון קטן. לדוגמא ה״זין של המלה ״העוז״ עולה בחשבונה שבעה ו״בן בחשבון קטן עולה גם כן שבעה (ב=2) + (נ=5) = 7, ואות ט׳ ואות ח׳ של המלה ״סט״ח״ שווים 17 ו׳׳צור״ בחשבון קטן עולה 17: (צ=9) + (ו=6) + (ר=2) = 17.הרי לך בברור יוסף בךצור.

מעניין לציין שכל הטעמים, הצרופים, הרמזים והסודות שמצאו בסדר החדש של האלפא ביתא שכונתם היתה להוכיח את שנת הגאולה, את משיחיותם של שבתי צבי, נתן העזתי ויוסף בן־צור, מבוססים על גימטריאות לפי ערכם המספרי הקודם של האותיות ולא לפי ״סדר נתינתם מהר סיני״ והלא הערך המספרי של האותיות חייב גם כן להשתנות אם סדרן משתנה? – תיק״ו (תשבי יפרש קושיות ובעיות). (הטקסט המלא יובא בסוף הספר עם המקורות).

 

עוד גילה יוסף בן־צור לקהל חסידיו שאברהם אבינו אמר לו שהגאולה היתה ראויה לבוא עשר שנים קודם לכן כלומר בשנת 1665 או 1666, אבל הגלות נתארכה מפני ששבתי צבי התפלל וביקש מהקב״ה שלא יבואו חבלי משיח על ישראל. שבתי צבי ביקש רחמים וסליחה וכפרה גם על הכופרים במשיחיותו מאחר שנודע לו שעזרה עליהם מיתה מן השמים.

באשר לגילוי של אברהם אבינו כביכול ליוסף בן־צור, שהגאולה היתה ראויה לבוא עשר שנים קודם לכן כלומר בשנת 1666 , ראוי לציין שלסיפרה 6 היתה משמעות מיוחדת בתורת המסתורין ולכן גם לשנת ״הששים״, כלומר שנה שבה מופיעה הספרה 6 כמה פעמים בזו אחר זו – יחסו כוח בסתורי מיוחד, כמעט כוח מאגי.

דממלבה החמישית

אמונה זו מקורה גם באמונה של כיתות משיחיות נוצריות. סיפרנו לעיל על הכת הנוצרית משיחית שנקראה על שם ״הממלכה החמישית״(הדיסנטיה החמישית) העתידה להופיע אחרי חורבן ארבע המלכויות המרומזות בארבע החיות שבספר דניאל (פרק ז׳). אנשי כיתות משיחיות אלו יחסו למספר שש כוח משיחי מאגי ועל כן ציפו גם הם להופעתו של המשיח לקראת שנת 1666 שהיא גם שנת התגלותו של שבתי צבי.

לפי אחד מאבות הכנסיה מאותן שנים, אב אנטוניו ויירא Antonio vieira בספרו ״עתיד ההיסטוריה״, האימפריה החמישית (Quinto imperio) העתידה לקום בקרוב לא תהיה אימפריה חדשה אלא שינוי גמור של ההוֶה. האימפריה הרביעית של הרומאים נמשכת עד עתה וממנה תבנה האימפריה החמישית שהיא מלכות המשיח (הכונה כמובן לקריסט – ישו), בהתאם לנבואתו של דניאל (ב׳ 44) לפי אמונתם.

לא ידוע באיזו מידה השפיעו הכיתות הנוצריות הללו על התנועה השבתאית ועל קביעת מועד הופעת שבתי צבי דוקא בשנת תכ״ו(1666), אך יחד עם זאת ראוי לציין כי הכיתות הנוצריות משיחיות התיחסו באהדה רבה לתנועה המשיחית היהודית, וחשבוה כחלק מחזון ממלכת אלף השנים – Millenium – כשתקום מלכות שמים אחרי נפילתן של ארבע מלכויות הרשע, כאמור.

מספר השישיים התקדש גם אצל היהודים, בעיקר בספרות הקבלה בהסתמך על הכתוב בספר הזוהר בפרשת וירא ובפרשת נח, בפירוש על שש מאות שנה לחיי נח, וכפי שנראה להלן בחלום של ר׳ אברהם בן־סמחון מחכמי פאס.

התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-שנת תל"ד-1674- ר׳ דניאל בהלול-עמ' 121

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר