ארכיון יומי: 25 בנובמבר 2019


נספח ה' – מדינת ישראל משרד הבריאות-כללי העליה- ירושלים תשט"ז ־ 1955

נספח ה'

מדינת ישראל משרד הבריאות

כללי העליה

ירושלים תשט"ז ־ 1955

כללי ה ע ל י ה

כללי העליה כדלהלן עובדו בהתאם להחלטות המוסד לתיאום של הממשלה והסוכנות היהודית.

.1. המטרה

א-למנוע העברת מחלות מדבקות לארץ והתפשטותן בה;

ב-למנוע העלאת יחידים או משפחות העלולים ליפול למעמסה על מוסדות הסעד בשל נכות או מחלות כרוניות;        

ג-להקטין, במידת האפשר, מעמסה יתירה על מוסדות הרפואה בארץ. ע״י מניעת העלאתן של משפחות שיש בהן חולים הזקוקים לאשפוז או העתידים להזדקק לאישפוז סמוך לעליתם;

ד-לקבוע כללי הבדיקה הרפואית בארץ המובא.

11 .הגדרות

בכללים אלה־

מפרנס – פרושו:

גבר המסוגל לעבודה גופנית קשה או אשה המסוגלת לעבודה רגילה שגילם אינו פחות ם-18 שנה ואינו עולה על 45 שנה.

מועמד לעליה שעבר את גיל ה־45 אך לא עבר את,גיל ה-50, ייחשב כמפרנס ויורשה לעלות עם משפחתו אם ימלא אחד התנאים דלקמן:           

שהוא בעל מקצוע ומסוגל לעבוד בו ויוכל להתפרנס מעבודתו בארץ זו

שהוא מסוגל לעבודה חקלאית.

עלית מועמדים מסוג זה טעונה אישור מוקדם מטעם מה‘ העליה של הסוכנות היהודית בירושלים.

הערה: אשה מטופלת בילדים שגילם פחות ם- 15, אינה נחשבת כמפרנס.

זקן – פרושו: אדם שגילו למעלה מגיל 45 ובעל מקצוע שגילו למעלה מגיל 50.

נכה – פרושו: אדם בעל נכות מסוימת אשר אינה דורשת טפול רפואי בהוה או בעתיד, אולם נכותו שוללת ממנו אפשרות להתפרנס בכוחות עצמו (עוור, גדם, קטע וכו‘).

בעל אמצעים – אדם בכל גיל שיש בידו אמצעים כספיים לסידור עצמי בארץ בשווי של  000 7 דולר לפחות – ובלבד שלא יהיה חולה במחלה הדורשת טיפול רפואי ממושך במוסד.

נספח ה' – מדינת ישראל משרד הבריאותכללי העליהירושלים תשט"ז ־ 1955-עמ' 241

מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה-המצור על העיר צפרו

בינתיים גם ערבי פאס מרדו במלך מולאי חפיד, והצטרפו לשבטי הברברים שהיו צרים על העיר. הם הרגו וטבחו אירופאים רבים שהיו בפאס. המלך חפיד לא יכול יותר לשלוט במצב. כל אותו זמן, ניהל התכתבות עם הצרפתים שהיו בנמל קזבלנקב. מכתבי המלך היו מועברים לצרפתים דרך צפרו על ידי היהודי יוסף צבח ששימש כמרגל ואיש קשר בין המלך והצרפתים.

חפיד ביקש את התערבותם של הצרפתים להחזרת הסדר על כנו. לצרפתים ניתנה שעת הכושר לה ציפו מזמן. הם שלחו את חילם לפאס, בחודש אייר תרע"א –  1911 – והכניעו את המורדים. אחר כך פנו לדרך צפרו לטהר אותה משבטי המורדים. הם הגיעו לכפר בהאליל ביום ט' סיון תרע"א, והקימו את מחניהם, ביצרוהו והקיפוהו בתותחים.

הצרפתים ידעו כי המורדים יתארגנו ויתקיפו את המחנה. מה עשו, עזבו את המחנה ותפסו עמדות מוסוות מסביב לו ליד קני התותחים וארבו לפלשתים. איית יוסי והשבטים שאתם, פרצו למחנה בלילה וראו כי ריק הוא. החלו לחשוד מן הבא בידם ואז הפעילו הצרפתים את קני תותחיהם והפילו מהם חללים רבים, והנשארים נסו בבהלה להרים. היהודים הסתכלו מחלונותיהם על שדה המערכה וראו כיצד היו מובילים את פצועיהם לבתיהם שבעיר.

יום לפני כן, נצטוו היהודים להכין לחיילי המורדים לחם אפוי ומוכן, ולא קמח כמנהגם עד אז, כי לחיילים שהיו צריכים להילחם, לא היה סיפק להכין לעצמם לחם. וכל אותו הלילה עבדו הנשים היהודיות לשו ואפו והכינו למעלה ממאתיים ככר לחם ואספום בבית הכנסת.

על מנת למוסרם לחיילים בבוקר השכם. חכמי העיר היו מזרזים ומעודדים את העובדות. בחצות הלילה ניגש רבי אלישע אפרייאט, מחסידי מנהיגי הקהל, לארון הקודש, פתח את ההיכל ואמר, רבונו של עולם אנו מכינים לחם זה לאויבינו ואילו עניינו אין מי שידאג להם. יהי רצון מלפניך, שהלחם הזה יאַכל על ידי עניינו ולא על ידי הגויים.

ואכן בבוקר השכם, נלחמו הצרפתים עם הברברים ויכום, והלחם חולק לעניי ישראל. הצרפתים העלו באש בתים רבים בכפר בהאליל, תושבי צפרו הערבים, שחששו לעצמם, באו להזמין את מנהיגי הקהל היהודים, שיואילו ללכת אתם, לקדם את פני המפקד הצרפתי במחנה ובזבח.

הם זבחו לפני הצרפתים כבשים רבים וביקשו שיסָלָח להם . המפקד קיבלם בסבר פנים יפות, אך כיוון את המשלחת לפאס, למלך חפיד. בבואם לפני המלך בהכנעה, קיבלם ומינה להם שליטים חדשים. על כפר בהאליל מונה סידי קאסם לבהלולי, שהיה מפקד זוטר בצבא המלך. אנשי צפרו נכנסו תחת שלטון לחאז בריק סראדי, שהיה אף הוא מפקד בגדוד הצרפתים, וכפרס על לחימתו נתנו לו משרה זו.

יהודים אחדים מצפרו יצאו לכפר בהאליל ומצאוהו ריק. הם בזזו מהכפר כבשים, בהמות משא ואחרות ומן הבא לידם. כשהגיעו לצפרו, חיכה להם מרדכי צבח, שציווה לקחת מהם את הביזה ולהכניסה למחסנים. הוא עצמו הלך אחר כל לכפר בהאליל עם מנהיגי הקהל אחרים והחזיר את כל הכבודה לכפר.

בהיותם שם ניגשו למחנה הצרפתים כדי לברכם על הצלחתם. בינתיים קיבלו הצרפתים פקודה להתקדם לעבר מכנאס, היהודים הנ"ל חששו לחזור לצפרו לבדם דרך בהאליל פן יתנקמו בהם, המורדים. והחליטו לצעוד בעקבות חיל הצרפתים ברגל לכוון מכנאס. משנתעייפו בדרך פיקד סידי לעמורי סראדי, שהיה עם חיל הצרפתים, על כמה מחייליו, שכל אחד מהם ירכיב אתו על סוסו אחד מהיהודים.

וכך הגיעו למכנאס. במכנאס נפוצה שמועה, שהמורדים פלשו למללאח צפרו. מנהיגי צפרו לא ידעו מה לעשות, מרדכי צבח אמר אני אלך לצפרו לבד ויהי מה. ביקש מהצרפתים שיתנו בידו רובה, וסוס לרכב עליו, התלבש כערבי, וחזר לבדו לצפרו.

משהגיע מצא את המללאח סגור, ולא רצו לפתוח לו, כי לא האמינו לו, וחשדו שמא ערבי משתמש בשמו כדי להטעותם. רק משנתן להם סימנים מובהקים הכניסוהו, הוא סיפר להם את הרפתקאותיו והם סיפרו לו שהמורדים החלו להציק להם שנית, בראותם כי הצרפתים התרחקו. משמסר להם כי הצרפתים עומדים לחזור לצפרו, בקרוב, נרגעו. משחזרו הצרפתים לאזור צפרו, עם מנהיגי הקהל צפרו שהיו אתם, חנו במגרש "שעבא" של אלישע אג'ייני, ממנהיגי הקהל הנמצאים אתם.

הצרפתים רצו להטיב עמו ועם אחרים, הם הציעו לו להיות ספק הצבא. אלישע שלא ידע כיצד לארגן את זה ויתר על ההצעה. רק מרדכי צבע, שהיה זריז, עירני ונועז קיבל על עצמו את האחריות לספק לחיל הצרפתיפ בשר, לחם ויין ומצרכים אחרים. כל יום בערב היה מקבל מהם סכום נכבד. מתפקיד זה נתעשרו מרדכי ומשפחתו.

כמו כן אסרו הצרפתים לייצר משקאות חריפים כגון "מאחייא" בכל בית. והתירו לעשות כן רק במחסן מיוחד לכך שמרדכי הקים, כל מי שרצה חעשות "מאחייא" בא למחסנו של מרדכי. בית זה נקרא עד היום הזה "דאר מאחייא".

את המפקד מוחמד לעמורי סראדי, שהיה אתם בגדוד כאחד המפקדים מינו כפאשה בצפרו, בצד מושל צבאי[Chef du bureau Arade]. באשה זה, נתגלה עד מהרה כאוהב בצע ורודף שלמונים, כלפי היהודים וערבים כאחד, כרודף נשים ערביות אילץ בעליהן של נשים בהן חשק, לגרשן, ומיד לקחן להרמונו כנשיו.

הכריח את הקהל למסור מהם אנשים לשמירה בלילות סביב העיר, אם יהודי קבל לפניו על עוול שנעשה לו, העליל עליו כי רכוש פלשתים תחת ידו, ולא פטרו עד ששילשל לכיסו סכום נכבד. מדי פעם הזמין מאמידי הקהל לבוא למשרדו, והטיל עליהם תשלומים שונים.

המסרב לשלם, הושם בבית הסוהר עד שנאות לשלם הקנס, שהוא סכום גדול יותר. כך עשה לעשרה ממנהיגי הקהל העשירים. הטיל עליהם לשלם סכום גדול, משסירבו הוכנסו לבית סוהר שם שהו עשרים וארבעה יום עד שנאותו לשלם קנסות כבדים.

הוא אסר על יהודים הרוכלים, לרכול בכפרי הסביבה. ובכך קופחה פרנסתם הדלה, עש שריצוהו בשוחד. עם זאת ארך האיסור הנ"ל כעשרה חודשים. מיהודים סוחרי העצים משך למעלה מאלפיים קורות ושילם תמורתם חצי מחיר. ממחסני התבואה של היהודים לקח מספוא לבהמותיו, ושילם מה שנדבו לבו ולפעמים לא שילם כלל.

אסר על היהודים לרכב על בהמה כל שהיא בתוך העיר, ובכך החייה איסור שעוד לפני בוא הצרפתים היה בחזקת בטל. העליל על כמה יהודים וערבים שמכרו נשק לברברים. הצרפתים שעדיין לא ביססו את שלטונם, והשעה הייתה שעת חירום, התייחסו לעבירה זו בחומרה רבה, שבעה מבין הערבים הנאשמים הוצאו להורג.

גזר דין דומה היה תלוי ועומד גם נגד היהודים שבקבוצה. רבי וידאל הצרפתי, רבה הנכבד של עיר פאס, שיגר מכתב לחברת כי"ח בפאריס, בעניין זה, והודות להשתדלותו שוחררו כמה מהם. הנגיד עמרם בן יעיש השתדל ושיחרר חשודים מבני משפחתו, דבר שהעמיק את החשד נגדו, מצד הקהל שחשדו בו עוד לפניכן שהוא משתף פעולה עם הבאשה הנ"ל.

קובלנות שקבלו הנפגעים עליו בפני המושל הצבאי, לא נשאו פרי. נתברר כי הבאשה והמושל עשו קנוניה, שכל השוחדות שיתקבלו יחולקו ביניהם. ולכן מילא המושל את פיו מים, גם תלונותיהם של מנהיגי הקהילה נגדו בפני המושל הכללי של מרוקו , גנרל ליוטי, לא נשאו פרי, ומעמדו היה איתן בגלל היותו משתף פעולה לשעבר עם הצרפתים, וזכרו לו את עובדת הילחמו לצידם נגד אחיו השבטים הברברים המתמרדים

תעודה מספר 82

פי צפרו ענדהום וואחד לקאייד  חאכם פלבלאד ייסמו לקאייד מוחמד לעמורי סרראדי, האד לקאייד הווא קביח בזזאף מעא ליהוד ולמסלמין, כא יקבדהום פלחבס ווידערהום דון חק וכאי עטי לעסא לליהוד די הייא מקטועא בלמכזן בעדן פהאד לייאמאת די לפראנסיס פלבלאד.

לאיין לחכאם דלפראנסיס די תממא מא יקדר יתלאקא ביה חד, והאד לקאייד כא ידכל חאענדו כא יעממרו בלגדוב וכא יקבל גיר כלאמו ביהא כא יעמל די צ'הרלו פלבלאד, וחין כא יהדרו מעאה עלא האד צ'לם די כא יעמללהום, כא יעמל עליהום עלילה די ראהום עא יכבעו ענדהום מתאע לבראבר

וכול נהאר כא יסררד עלא ליהוד בלפרראדי וכא יקבד מננהום צ'ראהם באס מא יקבדוסי פלחבס, ודי מא כא יחבסי יעטילו צ'ראהם די כא יטלב כא יחבסו חתא כא יעטי דעירא קבירא עאד כא יטלקו.

ועסרא דלכבאר דליהוד די מא חבבוסי יעטיוולו צ'ראהם די טלב מננהום עמל עליהום עלילה די מתאע לבראבר ענדהום וקבדוהום פלחבס 24 יום וקבד מנהום דעירא קבירא עאד טלקהום, והאד סהור הווא חאסר עלא ליהוד מא יכרזוסי יתסווקו פלסוואק די עלא בררא.

והומא למעיסא דייאלהום הייא עלא בררא חין סאבו מא יאכלו מסאוו רגבוה ועטאוולו צ'ראהם עאדאד כתיר וסררחהום, וחין חבבו יכרזו רזע רדהום וסי מנהום עבבאלהוםלבהאיים וסלעא די באס כאנו כארזין ולתאריך דאבא באקין מחסורין כא יביעו גיר רחיל די פביותהום ויאכלו.

אננית עבבא לליהוד פוק מן אלף דלכסב סי מנהום כללסהום בתאמאן קליל כיף חב ודי מא חבסי יקבד ממנו דאך תאמאן עבבאהולו בלא פלוס, ועבבאלהום גם כן סעיר די סאב פביותהום סי מנהום כללסהום בתאמאן די חב.

ודי מא קנעסי בדאך תאמאן סי מא עטאלו, וקאטע עלא ליהוד מא ירכבוסי פוסט לבלאד ולא פלמוואדע די כאנו ירכבו פיהום קבל האד שעה חתא כא יבעעדו עלא באב לבלאד בזזאף עאד כא ירכבו וחתא למסלמין כא ידלמהום בזזאף כתר מן ליהוד.

כא ידערהום וכא יקבדהום פלחבס וויעבבי נסא דייאלהום לצ'ארו וסי מנהום מא טלקהום מן לחבס חתא טללקו נסא דייאלהום בדרע, ומא כא יסבו ליהוד רחמא ולכיר גיר פוואחד לקאייד קאסםדי הווא קאייד דלבהאליל די דראווס דליהוד.

כא יעסו תממא פלבהאליל וכא יעמל  מעאהום לכיר בזזאף וזמיע ליהוד די כא תזיבו לוזבא כא יעמל מעאה כיר כתיר ופהאד לאייאם זאוו לקבאר די יהודי צפרו לפאס כא יסקיוו עלא מסיו ליוטי ריזידאן זיניראל דו פראנס פי מארוק וראהום מתכלין באיין יקבדלהום חקהום וויסיפדהום עלא כאטרהום פחאל מא כא יעמל מעא נאס כלהום.

בין כתבי ובכתב ידו של הרב מר אבי שמעון חיים עובדיה ז"ל.

תרגום תעודה מספר 82

ביר צפרו שולטשר ששמו מוחמד לעמורי סרראדי. השר הזה הוא רע מעללים עם היהודים והמוסלמים, תופס את מי  שרוצה בבית האסורים וקונסם בקנסות בלתי צודקות ומלקה את היהודים שלא לפי החק הגם שבימים הללו יש שליטה לצרפתים בעיר.

זה ללא הועיל כי המושל הצרפתי, לא מרשה פגישה לשום אחד, והשר הזה נכנס ויוצא אצלו ומשקר עליו והוא מקבל את דבריו. לכן הוא עושה בעיר מה שהוא רוצה, וכשמדברים אתו על העוול שעושה, מעליל עליהם שהיהודים לוקחים אצלם נכסי הברבארים, וכל יום שולח אחרי כל יהודי ויהודי בפרטות, ולוקח כסף באיום לתפיסה בית הסוהר.

כי מי שלא רוצה לתת מה שמבקש ממנו תופסו בבית הכלא יד שנותן קנס גדול ואז משחררו. עשרה יהודים פני הקהל שלא רצו ללת מה שביקש העליל עליהם שאצלם נמצא נכסיהם של הגויים הברברים, ותפסם בבית הסוהר עשרים וארבעה ימים.

ולקח מהם קנס בסכוטם גדול ואז שחררם. וזה כעשרה חודשים שעיכב על הרוכלים שלא לצאת לכפרי הסביבה לשווקים, ופרנסתם תלויה ברוכלות זו, וכשאזלה ידם הלכו התחננו לפניו ושחדוהו בהברה כסף ובזה הרשה להם.

וכאשר עמדו לצאת  חזר בו והחזירם לעיר ולאחדים מהם לקח בהמותיהם והסחורה שלקחו אתם ונשארו בטלים עד היום שהם מעוכבים, ומוכרים רהיטי הבית לפרנסתם. עוד לקח מהיהודים הסוחרים מוטות עצי בניין יותר מאלף, לאחדים שלם בצחיר לפי רצונו, ולאלו שלא רצו לקבל ממנו המחיר הזול שקבע לקח בלי כסף.

ושלח לחפש אצלם בבית וכשמצא אוצר שעורים לקח את הכל, והתשלום מי שרצה לקבל מחיר זול שילם לו ומי שלא רצה לקבל לקח חינם בלי שום תמורה. ואסר על היהודים לרכוב על בהמות בתוך העיר או מחוצה לה רק במרחק מודבל מהעיר וגם למוסלמים מעליל עליהם יותר מהיהודים קונס אותם ואוסרם בבית האסורים ולוקח נשותיהם לביתו ולאחדים לא שחרר רק עד שגרשו נשותיהן בעל כרחן ולקחן לעצמו.

היהודים לא מוצאים רחמים וחסד רק אצל שר אחד " קאסם , שהוא שר בכפר בהאליל שכל היהודים העניים מתפרנסין מהרוכלות אצלו בכפר שלו. הוא מתחסד עמהם. וכל יהודי שמזדמן לידו גומל לו חסד ובאלו הימים באו פני העדה יהודי צפרו לעיר פאס לקבול לפני הנציב העליון של מלכות צרפת במרוקו מר גינירל ליוטי והם בטוחין שיקח את תלונתם לשומת לב בצדק ובמשפט וימלא רצונם כדרכו עם כל הנגשים אליו.

סוף התעודה מספר 82

מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה-המצור על העיר צפרו-עמוד 172

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר