מורשת יהדות מרוקו

ה. הקידוש

משקה הקידוש: רוב העם מקדשים במאחיא (=עראק), הנחשב לחַמַּר מדינה, לפי שהיין היה מצרך נדיר באזור זה, ואפילו בליל פסח היה קשה להשיגו.

מטעם זה, כנראה, לא נהגו לעשות ׳שבע ברכות׳ בבית החתן בתאפילאלת, אפילו כשיש ׳פנים חדשות', אלא בליל החופה ובמוצאי שבת.

נוהגים לאחוז את הקערית של הקידוש ביד שמאל ואת הכוס המונחת עליה ביד ימין.

נוסח הקידוש כולל ל״ה תיבות בכל חלק, כמצוין ב׳תפילת החודש׳.

הקידוש נפתח במילים ׳שבת מקודש שבת שלום' ואחריהן ׳יום הששי׳…

נוסח הקידוש נאמר כולו במקהלה על ידי בני הבית יחד עם המקדש,  חוץ מברכת ׳בורא פרי הגפן׳ וחיתום ברכת ׳מקדש השבת׳ הנאמרות על ידי המקדש בלבד.

בני הבית עונים ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן׳ על הברכות הנ״ל, וכן ברוב הברכות שבהן המברך מוציא את השומעים ידי חובה.

מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת שאין מפסיקים בין הקידוש לבין הסעודה על ידי ברכות על טעימות, לא בלילה ולא ביום. אבל מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לברך בשביל להשלים מאה ברכות, וכן נהגו בקצר א־סוק.

בסעודות ימות החול נוהגים לברך ׳שהכול׳ על המים לפני נטילת ידיים.

נטילת ידיים לסעודה

נוטלים ידיים בכלי, מגביהים את הידיים ומברכים ׳על נטילת ידים׳.

ברכת ׳על נטילת ידים׳ נאמרת בישיבה סמוך לשולחן, ולא במטבח או סמוך לברז.

לאב המשפחה ולאורחים מגישים קערה ונטלה ליטול ידיהם ליד השולחן.

בנטילת ידיים לסעודה אין מקפידים על שלוש פעמים רצופות ביד ימין ואחר כך ביד שמאל, אלא נוטלים לסירוגין יד ימין אחר כך יד שמאל, שתי פעמים, ואת המים הנותרים בכלי שופכים על שתי הידיים כאחת.

מנגבים את הידיים כל אחד במפית שלידו.

הערת המחבר: זה היה גם מנהגו של מרן יש״א ברכה (מפי נכדו, ד משה ב״ר ברוך אביחצירא, בהילולת יש״א ברכה בפתח תקוה בביתו של ר׳ אלון בן סימון, מוצ״ש בא תשע״ו). במנהג זה מופיעים פרטים שונים בישראל סבא, תשע״ה, עט׳ 36. בבירור עם הרב יצחק יהודיוף, העניין אינו מוכרע לחלוטין ולא כל העתים שוות, ועל פי הידוע לו ממסורת בעל פה גם מפי אחיו ר׳ ברוך הי״ו, הנטילה הייתה לסירוגין. באירועי שמחות שבהם האורחים מרובים והישיבה צפופה והגשת המים לא הייתה קלה ונוחה, השמש שלקח על עצמו לחלק מים לנטילה שפך את המים על הידיים של האורחים פעמיים לסירוגין, ויש שהשמש שפך מים של חצי נטלה סבירה על שתי הידיים כאחת של אדם אחד, והמחצית השנייה על שתי ידיים של אדם אחר וחוזר חלילה. מן הדין אם שופך רביעית מים על שתי הידיים כאחת – דיו. אכן מן הלשון בשו״ע שם, סעיף ב, משמע ששופך את המים על שתי הידיים כאחת שלוש פעמים או בפעם אחת אם יש במים רביעית, ולא נזכר שם כיצד תהיה הנטילה שלוש פעמים, האם לסירוגין או שלוש פעמים רצופות על כל יד. המנהג בשאר קהילות מרוקו הוא ששופך מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, ואחר כך מה שנותר על שתי הידיים כאחת(דברי שלום ואמת ג, עט׳ 86).

אמירת הפיוט ׳למבצע על ריפתא׳ וברכת ׳המוציא׳

לאחר סיום הנטילה וברכת ׳על נטילת ידים׳ אומרים ׳למבצע על ריפתא׳ במקהלה ובנעימה.

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת לא לומר ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳ לפני 'למבצע על ריפתא׳ אף לא באחת משלוש סעודות השבת.

הערת המחבר: שלא כמנהג קהילות אחרות במרוקו(נתיבות המערב, עט׳ עז סעיף סד; עטרת אבות, שם סעיף סו: זוכר ברית אבות, עט' 68 סעיף י), ונראה הטעם אם משום הפסק מרובה ואם משום כפילות המזמור, שהרי אומרים אותו לפני הקידוש בשלוש הסעודות, ויש מקום לעשות היכר לשבת על ידי ׳למבצע על ריפתא׳. אכן ׳מזמור לדוד' אינו מופיע בסידורים לפני'המוציא׳ לא ב׳בית מנוחה' ולא ב׳סידור החיד״א׳. גם ב׳תפילת החודש׳ אין הוא מופיע, אבל מופיעה הערה לומר גם 'מזמור לדוד' לפני'המוציא׳.ע"כ

האב נוטל את שתי הכיכרות, מניח את התחתונה הפוכה ועל תחתיתה מניח את תחתית העליונה, אחר כך מגביהן בשתי ידיו. משמיט את העליונה, מברך ׳ברכת המוציא׳ ופורס מן התחתונה, ועונים אחריו גם כאן: ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן.

בלילה בוצעים מן הכיכר התחתונה וביום – מן העליונה.

בוצע פרוסה בעין יפה, מטביל במלח שלוש פעמים, טועם ראשון ואחר כך מחלק למסובים בלי הטבלה במלח שנית, בהושטה ובעדינות ולא בזריקה.

אין אומרים לפני ׳המוציא׳ ׳ברשות מלכא עילאה קדישא׳.

אין פורסים את החלה אלא לאחר ברכת ׳המוציא׳, אבל לפני הברכה אין פורסים וגם אין מסמנים בסכין.

סעורה ראשונה – תפריט של קהילות דרום תאפילאלת

סעודות השבת עשירות בתפריטן, ולכל סעודה תבשילים מיוחדים. להלן התפריט לסעודה ראשונה.

סלטים: בקיץ – סלט עגבניות חי, סלט עגבניות מבושל, חצילים מטוגנים וטבולים ברוטב לימון עם פפריקה.

בחורף – צנוניות, סלק אדום, גזר ולפת מבושלים.

מנות ראשונות: דגי נהר מטוגנים וטבולים ופשטידה העשויה מתפוחי אדמה וביצים (=מגינה). בחורף: יש שמגישים גם רגל קרושה הקרוי ׳למריעד.

מנה עיקרית: קציצות בשר העשויות מבשר טחון בתוספת תפוחי אדמה טחונים הקרויים ׳ליאפראג׳, אותן מטגנים במחבת ואחר כך מבשלים עם גרעיני חומוס שלוקים, קלופים וחתוכים לחצאים, או כדורי בשר טהור מבושלים ללא תוספות הקרויים ׳לתרתוב/ ובעלי יכולת מוסיפים עוף ומרק עוף(למרקה).

לפתן: פרות העונה.

ההנהגה על השולחן

את הלחם אין נוגסים בפה, אלא חותכים ביד ואוכלים קמעא קמעא.

את הדגים נוהגים לאכול בידיים, וסימנך: ׳ובכל דגי הים – בידכם נתנו׳(בראשית ט, ב).

הכול מקפידים ליטול מים אמצעיים לאחר אכילת דגים על ידי שמש המטיל מים על אצבעות המסובים.

נוהגים לסלק סכינים מהשולחן לפני ברכת המזון, לכסות את העצמות, להותיר פת על השולחן ולכסותה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי– שבת קודש–עמוד 72

קובץ פיוטים מריש: מדובר בקובץ פיוטים שנמצא באוצרו של ר׳ מכלוף לעסרי מריש שבצפון תאפילאלת. הקובץ מכיל פיוטים של ר׳ יעקב אבן צור, ר׳ דוד בן חסין, ר׳ משה דהאן, משוררים ממשפחת אלבאז ועוד. בקובץ פזורים גם 15 פיוטים למשוררים קדומים מתאפילאלת, יהודה בן יעיש סוסאן וסלימאן בן דוד חמו, לצד פיוטים רבים בחתימת השם יהודה וב-20 פיוטים למשורר ר׳ מסעוד ארוואח, שפעל כנראה בתאפילאלת בתקופת ר׳ דוד בן חסין ונחשב לידידו. אחדים מפיוטי המשוררים הנ״ל נכללים ב׳יגל יעקב/ נתיבות תשס״א/תשס״דו.

להלן סקירה של הפיוטים ששימשו רפרטואר שירי בתאפילאלת שלפני ׳יגל יעקב׳ על פי כתב היד הנ״ל. פיוטי התקופה הקדומה ומשורריהם נחלקים לשניים: א) פיוטים למשוררים מתאפילאלת נוסח יהודה בן יעיש סוסאן וסלימן בן דוד חמו, נציגי השירה הקדומה במקום זה; ב) פיוטים אחרים למשוררים שאינם מתאפילאלת, כמו ר׳ דוד בן חסין ואחרים, שהיו חלק נכבד מן הרפרטואר הפיוטי בתאפילאת הן במעגל האדם והן במעגל השנה בתקופה שלפני ר׳ יעקב אביחצירא וגם במהלכה עד לסוף המאה ה-20. להלן סוגי הפיוטים למעגלותיהם.

בקשות: בקשות קדומות נוסח סלימאן בן דוד חמו, איש תאפילאלת: ׳אעירה שחר לצלצל׳, ׳אלהא די תלת אבהתא/ ׳אזרני אלי׳, ובקשה לי״ג עיקרים ׳כל הנשמה תהלל׳ מאת יהודה בן סוסאן. מקצתן מופיעות בסוף ׳יגל יעקב׳, נתיבות תשס״ח, ואחרות עדיין בכתב יד.

פיוטים למעגל השנה מאת יהודה בן סוסאן, איש תאפילאלת: לסוכות – ׳יה שבות יוסף׳; לפורים – ׳אני אשירה׳; למקרא מגילה – ׳הללו אמוני בסוד עם סגולה׳; לפסח -׳אודה לאל חי נורא׳, ׳בליל שימורים נגאלו המוני׳; לשבועות – ׳אזכור בפי׳; לרשב״י וחבריו – ׳אערך זמרת שבחי׳, ׳אפצחה פי בשיר נעים׳; לי׳ ספירות – ׳אל חי האציל טל אורות׳.

פיוטים הקשורים במעגל השנה למשוררים מחוץ לתאפילאלת: לפסח – ׳לצור גואלנו אשר במלצתים׳, ׳מלכי מקדם אלהים/ מאת ר׳ דוד בן חסין; ׳אל מעוז מחסי׳ לפייטן בשם חיים; לטובות – ׳אסדר תושבחתא… אושפיזין קדישיך, ׳לולב ומיניו׳ – שניהם לר דוד חסין ו׳סוכה ולולב׳ למשה דהאן.

פיוטים הקשורים במעגל האדם: פיוטים אלה רובם אינם למשוררי תאפילאלת והם הושרו בקהילות תאפילאלת עד כמעט סוף המאה ה-20 כמפורט להלן:

פיוטים ללילות בר יוחאי שלפני יום ברית מילה: ו. ׳בר יוחאי נמשחת׳ [לר׳ שמעון לביא], 2. ׳אודה למארי די ברא נשמתא׳ [סימן א״ב], 3. ׳ארץ הקדושה, [לאברהם סלאמה], 4. ׳שיר לאילת אהבים׳ [לשלמה בן מזל טוב], 5. ׳חנון עד מה׳ [סימן חנניה], 6. ינון גואלנו [אנונימי]. לשבת שלפני ברית מילה: ׳יגל ישמח קהלנו׳ [לר׳ יעקב אבן צור].

ליום ברית מילה: 1. ׳יחיד היה אזרח בין לאומים/ 2. ׳אשרי מואסי ערלה/ 3. ׳אז מכל אשמה מאוסה ערלה׳ ושלושתם אנונימיים/ 4. ׳יאיר בחיי צור נתיבי׳ [יוסף] 5. ׳אל ברית׳ [חקון] 6. ׳יחונן צור׳ [יוסף]7. ׳יהי חתני׳ [אנונימי] 8. ׳שמחו וצהלו׳ ואנונימי/ 9. ׳פצחו בדנה׳ [יוסף] 10. ׳אערך מהלל ניבי׳ [ר׳ דוד בן חסין]

לטקס חופת הנעורים: ׳יום זה ארנן ברנני׳ [יושף]

המסקנה: הרפרטואר של כל קהילות תאפילאלת וסג׳למאסא רב בו המשותף עם שאר קהילות מרוקו מן המפריד, ופיוטי יעב״ץ, רדב״ח, נג׳ארה ועוד הם המרכיבים את הרפרטואר המשותף במעגל הגאולה, במעגל האדם ובמעגל השנה, אלא שלקהילות סג׳למאסא פיוטים נוספים של משוררי המקום, כמו: סלימאן בן דוד חמו, יהודה בן סוסאן ושלמה דיין ונוספו עליהם גם פיוטים רבים נוסח ר׳ מסעוד ארוואח. שני הקבצים שנסקרו לעיל מלמדים גם על הרפרטואר הפיוטי של כלל קהילות מרוקו, ששימש גם לקהילות תאפילאלת.

2. 2. השירה העברית בתאפילאלת במאה ה-20

במאה ה-20 כלל הרפרטואר של השירה הפילאלית מגוון רב של פיוטים, אלה הכלולים ב׳יגל יעקב׳ למשוררי אביחצירא ולאחרים, פיוטים מקובץ ׳תהילה לדוד׳ לר׳ דוד בן חסין, פיוטי המשוררים הקדמונים של תאפילאלת, פיוטים לר׳ מסעוד ארוואח ובראשם ׳בר יוחאי ה׳ עמך' מגוון פיוטים שמקורם בכתבי יד שונים או שהיו ידועים בעל פה דוגמת ׳חזיתי ואספרה׳ למשורר בשם יחייא, ׳ידידי ובחיי נפשך׳ ליצחק רוואטשאן, ופיוטים לברית מילה וללילות בר יוחאי שלפניהם המיוחסים כולם למשוררים קדומים מחוץ לתאפילאלת. חלק מן הפיוטים הללו מופיע ב׳יגל יעקב׳ במהדורות מאוחרות דוגמת המהדורה של ר׳ ברוך אביחצירא, נתיבות תשס״א ותשס״ח, הכוללת גם למעלה מ-20 פיוטים חדשים פרי עטו של ר׳ ברוך המשלימות כמה מן החסר, כמו פיוטים לכבוד אביו ר׳ ישראל, פיוטים לסוכות.

במאה ה-20 כתבו כמה פייטנים מקומיים קבצים של פיוטים: כמו: ר׳ מכלוף פדידא, ר׳ יחייא אדהאן ור׳ יהודה סמחון ועוד, שאחדים מפיוטיהם זכו להיכלל ברפרטואר הפיוטי ואחדים נשארו בכתובים. להלן סקירה כללית.

ר׳ מבלוף פדידא

ר׳ מבלוף מריסאני הקרוי בבא עזיזי מלא תפקיד של רב בתאפילאלת במקום ר׳ מימון מלכא, שעלה ארצה. הוא חיבר ספר דרושים בשם כתם פז, ובסופו מדור של פיוטים (ירושלים תשב״א).

שירתו של ר׳ מבלוף כוללת פיוטים במעגל האדם ומעגל השנה במפורט להלן: במעגל האדם הוא חיבר פיוטים לציצית (עבר צח); לתפילין(קט) וקינות משפחתיות: לאשתו (קבג); למרת זקנתו שתי קינות (קכג-קכד) ולחמיו(קבו).

מעגל השנה והתפילה כולל פיוטים לשבת – ׳מזמור שיר ליום השבת׳(קיא); לסוכות – ׳אל אדון עולם׳(קטו); לפסח – ׳אל גדול עצה^, (קיג); לה׳ מלך – ׳אל… עוטה אורה׳ (קטז) ולכבוד התורה ארבעה פיוטים (צה-צח): ׳אפצחה בשיר/ ׳אשיר בשירה/ ׳שבח חדש/ ׳אשיר בשירה חדשה/

מדור שבחי צדיקים כולל שלושה פיוטים לרשב״י(צט-ק); שלושה פיוטים לר׳ מאיר בעל הנם (קא-קג); שני פיוטים לר׳ דוד אביחצירא (קג-קד) ופיוט אחד לר׳ יצחק אביחצירא (קי).

מדור שבחי ידידים כולל פיוטים לאיש בשם שלמה(קיב); לדודו(קי); לר׳ יהודה מעטי (קטז) ולכבוד משפחת שטרית (קה).

שלושה שירי מוסר ותוכחה (קיג-קכא), ושיר הודיה לחולה (קטז).

המדור האחרון במעגל האומה כולל חמישה פיוטים מסוג גלות וגאולה (קה-קח) ושלושה פיוטים מסוג בקשה (קיח – קבה).

ר׳ יחיא אדהאן

ר׳ יחיא אדהאן נולד בעיירה תאפילאלת בשנת תרכ״ו\1865 לאביו ר׳ מכלוף אדהאן ולאמו מרת אסתר, בתו של ר׳ יעקב אביחצירא. מקטנותו היה נוטה לחסידות ולפרישות ומאס בענייני העולם הזה. ר׳ יחיא נהג לעשות הפסקה שבועית רצופה בכל שנה. על פרישותו ועל תעניותיו זכה לשבחים מר^' ישראל אביחצירא. היה קשור כולו לר׳ דוד אביחצירא הי״ד, ולאחר הוצאתו להורג חיבר לכבודו קובץ בשם ׳אני לדודי׳ המכיל קינות רבות על ר׳ דוד. להלן סקירת הקובץ.

שימש בתקופת ר׳ דוד אביחצירא חזן, שוחט, מלמד תשב״ר ומורה דיני שחיטה לתלמידים. הוא ידע את רוב הגמרות של חוק לישראל בעל פה ורש״י על התורה. לימד את אדוני אבי שליחות עיבור וסליחות למעלה משנה אחת.

שבחי צדיקים: לרשב״י(עבר סד); לר׳ מאיר בעל הנס (סו); ולחכמי אביחצירא: לר׳ יעקב(נ, סח); לר׳ מסעוד(מה); לר׳ יצחק(נג) ולר׳ דוד אביחצירא – 5 פיוטים (מג/ בלח/ עט-פא).

קינות אישיות ומשפחתיות: קינה אחת על בנו יצחק (קסז); שתי קינות על אמו (קמג-קמה); שבע קינות על ר׳ דוד אביחצירא(קיד-קכח); קינות על אישים שונים(קמו, קמח-קנב).

מעגל האדם: לציצית (פב); לתפילין (עג); לציצית ותפילין(עב); לחופה (עד-עו); להכנסת ספר תורה (עז-עח) ודרוש לתפילין(כז-לט).

מעגל השנה: לשבת(נד-נה); לפסח(גה); למתן תורה(סא).

מעגל התפילה: לפני ה׳ מלך (מז); לפני ברוך שאמר (שם).

בקשות אישיות: שבע בקשות על חטאים, וידוי ותשובה(עמ^׳ נב, פד-צא, ק-קג).

מוסר ותוכחה (צב-צו).

גלות וגאולה: אליך נפשי אשא (מ); אל אבי(מא); אלי ודודי(מב); אני בגלותי(קד); אבי ראה(קו); אבקשה ממך יוצרי(קי); אליך נפשי אשא (קיג).

בתחילת הספר נכלל הספד על ר דוד אביחצירא(כ-כו), ובסופו מופיעה קינה היסטורית על מצב תאפילאלת בערבית יהודית (קכו-קלד) ותרגומה העברי(קלד-קסב). ג. ר׳ יהודה סמחון

ר' יהודה סמחון, בנו של ר׳ יעקב ונכדו של ר׳ יחיא, מתלמידיו של ר^׳ יעקב אביחצירא, מוצאו מקהילת ׳שיפא׳ בתאפילאלת ומתייחס ל-26 דורות של תלמידי חכמים. ר׳ יהודה התגורר בארפוד וייסד בית כנסת בשם ׳צלאת בא-יהודה׳ ששימש גם חברת ר׳ מאיר בעל הנס ללימוד משניות. ר^, יהודה שימש בארפוד שוחט, מוהל, חזן, דרשן, מלמד תשב״ר וסופר בית דין; חיבר קובץ פיוטים עממי בעברית ובערבית יהודית בשם ׳שבח ורנה' שכולו שבחי צדיקים על אליהו הנביא, רשב״י, ר^' מאיר בעל הנס, דוד המלך, ר׳ אפרים אלנקאווא, ר׳ יעקב ור׳ יצחק אביחצירא ושיר שבח לכבוד נשיא קהילת ארפוד, מר אליהו תרג׳מן.

נוסף למשוררים הנ״ל אפשר למנות אחרים שכתבו פיוטים בחיבוריהם, כמו ר׳ יחיא שניאור, ר׳ מכלוף אביחצירא ור׳ מכלוף לעסרי, ותלמידי חכמים אחרים מארפוד, שכתבו פיוטים אחדים, כמו ר^, אברהם ב״ר מסעוד מלול מטבריה ור^׳ יחיא ב״ר אברהם שטרית ממרכז ספיר שבאשקלון.

3. 3. השירה הפילאלית נוסח קובץ ׳יגל יעקב׳

השירה הפילאלית נוסח ׳יגל יעקב׳ במהדורות האחרונות מכילה כ-250 פיוטים, מחציתם למשוררי משפחת אביחצירא ומחציתם למשוררים אחרים מתאפילאלת ומחוצה לה. נושאי הפיוטים למשוררים שרובם מתאפילאלת הם פיוטי שבח לחכמי אביחצירא, לר׳ יעקב ולצאצאיו. הנושאים האחרים ממשוררים מחוץ לתאפילאלת כמו ר׳ דוד בן חסין שייכים לפיוטי החגים. במהדורה זו אנו מתמקדים רק ב-124 פיוטים שחיברו משוררי אביחצירא. נושאיהם גלות וגאולה, בקשות, שבחי ה׳, מוסר ותוכחה, פיוטים לציצית, פיוטים לשבת, לפסח, למתן תורה בשבועות ופיוטים בשבחי צדיקים: לכבוד אליהו הנביא, ר^׳ מאיר בעל הנס, ר׳ שמעון בר יוחאי, ולכבוד ר׳ יעקב אביחצירא וצאצאיו. בולטים בהיעדרם פיוטים הקשורים במעגל האדם: ברית מילה, תפילין וחתונה ופיוטים לפורים ולסוכות. פיוטי יגל יעקב הם הנפוצים, הפופולריים, האהובים והמושרים בכל אירועי הקהילות של תאפילאלת הן במעגל האדם והן במעגל השנה, והשירה ביגל יעקב על מגוון נושאיה נהפכה לשירה חברתית המושרת באירועים משפחתיים וקהילתיים, ורק מעט ממנה בבית הכנסת. להלן טבלה המתארת את ההתפלגות של הפיוטים של חכמי אביחצירא לפי נושאיהם ומשורריהם.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא- עמוד 35

^סיכום

^{אירוע הכלולות בקהילות דרום תאפילאלת ובכללן בודניב ובצאר הוא המרכזי ביותר בין האירועים הקשורים במעגל האדם והמשפחה מבחינת משך החגיגות, גודל ההוצאות והיקף השמחה. אירועי הכלולות הקדומים עד קרוב ל־1950 נמשכו שלושה שבועות. קדמו להם בקשת ידה של הכלה והאירוסין. לאחר תקופה של כמה חודשים או שנים מן האירוסין נקבע מועד החופה, וניתן האות לפתיחת אירועי הכלולות ובמרכזם — ארבע שבתות של שמחה. שלוש מהן לפני החופה: ׳שבת־אלפאל׳ (=שבת הבשורה) בבית הכלה ושבת־לגטא (=שבת הפשטידה) — בבית החתן ושבת ׳לבראזאת׳ (=שבת שושבינות או שבה כלה) בבית הכלה. בין שבת לשבת מתקיימים אירועים נלווים: טקס ׳טרוח אזרע׳(=הנחת זרעוני חיטה) — ביום חמישי לאחר שבת הבשורה. בשבוע השני נערכת החינה בבית הכלה בליל שני, ותהלוכת המתנות מבית החתן לבית הכלה מתקיימת למחרת בבוקר. בליל שלישי נערך אירוע הסלכ׳ה בבית הכלה, שבוע לפני החופה, ולמחרת בבוקר — אכילת קוסקוס.}

^{לאחר שבת־השושבינות נפתחים אירועי שבוע החופה: ביום ראשון בין הערביים נכתב שטר הנדוניה בבית הכלה, ובלילה נערכת ה׳חינה׳ בבית החתן. יום שני למחרת רצוף אירועי שמחה: הובלת הנדוניה, תהלוכת הכלה לבית המרחץ ותהלוכת החתן לבית הורי הכלה לפתיחת הצום. אור ליום שלישי מתקיימת סעודת הנישואין בבית הכלה, אחריה — תהלוכת החתן לבית קרובות הכלה ומשם לבית החתן לעריכת החופה. לאחר החופה באים האירועים שלאחריה: יום הכלולות, שבת חתן וטקס שבע ברכות במוצאי שבת. ביום הראשון של השבוע הרביעי נערך טקס קשירת קשרים בשמלת הכלה כסמל לחיזוק הקשר שבין החתן וכלתו על ידי הולדת ילדים, ולמחרת טקס לבישת ה׳גרון׳ (קישוטי שער הראש בצורת ברדסים) כמעמד של ׳כלה מקושטת׳.}

^{השנה הראשונה לכלולות מלווה באירועים חגיגיים כמו שפיכת מים על החתן והכלה בשבועות בבית החתן בליווי סעודה משפחתית וברכת החזן לחתן ולכלה בליל שמחת תורה וחלוקת רימונים לקרובים.}

^{אירועי הכלולות בקהילות דרום תאפילאלת בנוסח זה נערכו עד שנת תש״ח/1948 בקירוב. מאז חלו תמורות במנהגי החתונה בארפוד ובבצאר בסימן של צמצום מטעמים כלכליים: צמצום כשושבינים ובשושבינות, מיעוט במתנות באירוסין, ביטול טקס ׳הנחת זרעי חיטה', ׳שבת השושבינות׳ וחבישת ה׳גרון׳ בראש הכלה. חלו גם תמורות של עיתוי באירועי הכלולות: הסמכת אירוע ה׳סלכ׳ה׳ לערב החופה, העתקת יום החופה לליל חמישי והעתקת סעודת הנישואין לאחר החופה בבית החתן.}

^{מסלול הכלולות מעתה הצטייר כך: 1. שבת ראשונה ׳שבת לפאל׳ בבית הכלה.}

2. ^{2. שבת שנייה ׳שבת לגטא׳ בבית הורי החתן. 3. יום ראשון — החינה הגדולה בבית הכלה. 4. יום שני בערב — אירוע הסלכ׳ה בבית הורי הכלה. 5. יום שלישי — ארוחת ׳כוסכוס׳ בבית הורי הכלה. 6. יום רביעי — הובלת הנדוניה לבית החתן, אחריה הובלת הכלה למקווה ועריכת החופה בערב בבית החתן. 7. יום חמישי הקרוי ׳צבאח ארואח׳ — הכנת סופגניות בבית הכלה והובלתן לבית החתן יחד עם שמלה לבנה וכל תכשיטי הכלה, שענדה באירוע הסלכ׳ה. 9. שבת חתן.}

^{במהלך הזמן חלו גם תמורות תרבותיות: הגדלת גיל הנישואין והצורך באישור השלטונות לקיום הנישואין, שיתוף הבת בהחלטה על הנישואין וכיסוי פני הכלה בהינומא בלבד.}

^{גם בתחום שירת הכלולות העממית של הנשים חלו תמורות פואטיות, והחלו לשבח את הכלה הלומדת בבית הספר ואת החתן, שאינו נמשך למנהגי העישון ומשחק קלפים.}

^{גולת תאפילאלת בבצאר ידעה אף שינויים מהפכניים: באירוסין נפגשו החתן והכלה על שולחן אחד והמשיכו במפגשים גם לפני החופה, החופה הועתקה מן הבית לבית הכנסת, ורחבת הריקודים הפכה זירה לתערובת גברים ונשים הרוקדים יחדיו.}

^{אירועי הכלולות הקדומים בקהילות דרום תאפילאלת שונים מאלה של צפון תאפילאלת בקצר א־סוק, ריש, גוראמה, תאלסינת וקרראנדו, ואילו אירועי הכלולות בתקופה החדשה יש בהם מנהגים דומים ומנהגים שונים. המנהגים הדומים הם טקס האירוסין הקרוי ׳לכטבה׳; טקס ׳טרוח אזרע׳ (הנחת זרעוני חיטה), השושבינים המלווים את החתן במשך כל ימי הכלולות, קיומן של שתי חגיגות של חינה, וקיומן של שלוש שבתות הדומות בשמן ובצביונן הם שבת לפאל, שבת כלה ושבת החתן. המנהגים, שאינם ידועים בקהילות קצר א־סוק וסביבותיה, הם ׳שבת לגטא׳ (שבת פשטידה), אירוע הסלכ׳ה, וסדר החופה הייחודי הקדום. שתי חגיגות החינה בקהילות קצר א־סוק ובנותיה נעשות אצל הורי הכלה: החינה הגדולה והחינה הקטנה בשונה מן המנהג של קהילות דרום תאפילאלת הנעשות אחת אצל הורי הכלה והאחרת אצל הורי החתן. הווי השמחה, הריקוד והרפרטואר השירי העממי עשירים יותר בקצר א־סוק וסביבותיה וכוללים גם כמה תהלוכות לכיוון נהר היישוב ומסיבות אוכל בסביבתו.}

^{הפרק נחתם בתיאור של מסלול הכלולות בקצר א־סוק וריש, גוראמה ותאלסינת.}

^{קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013– אירועי הכלולות-החתונה – עמ' 111}

שירי ויכוח והתנצחות-269

א. אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה 

כתובת:         פיוט ידבר צחות על הפרעושים הנק׳[ראים] אלבק׳ וענייניהם בלילות הקיץ, והוא

מעין השיר שחיבר הראב״ע (=הרב אברהם אבן עזרא) על הזבובים הנדפס בסוף ספר חי בן מקיץ להראב״ע ז״ל. וירמוז גם כן אל אויבי ה׳ אוכלי עמי לחם ה׳ לא קראו.

סימן: אני רפאל.

לנועם: ׳שלתך בלאה יא סמאעא מאלךּ מנכּובא׳ [מקור השיר ופרטיו: ראה נזרי, קשרים אלגוריים, בתוך: יוסף טובי, מטוב יוסף, חיפה תשע״א, עמ^׳ 392].

התבנית: מעין אזורית במבנה חטיבתי במתכונת הקצידה מסוג המלחון.

השיר כולל שתים עשרה מחרוזות בתבנית מעין אזורית דו ענפית המחולקות לשלוש חטיבות: א-ז; ח-ט; י-יא. המחרוזות א-ז; י-יא מאת המשורר הרמ״א, ואלו מחרוזות ח-ט מאת אבנר ישראל הצרפתי המשיב על מליצת הרמ״א. טור האזור בחטיבה א׳ מתחלף בשתי החטיבות האחרות. בכל מחרוזת – שני בתים משולשי טורים (או שני טורים ארוכים משולשי צלעות) ענף א׳; שני בתים דו טוריים (או שני טורים דו צלעיים) ענף ב׳ ובית משולש טורים (טור תלת צלעי) אזורי, ששני טוריו הראשונים נחרזים עם טורי הענף שלפניו.

החריזה: אאב.אאב.גד.גד//דדה (מחרוזת א). ווז. ווז. חט.חט//טטה (מחרוזת ב)…

המשקל: 12/6/12 בטורי הבתים המשולשים ו- 7/7/7/7 בטורי הביניים. הנוסחה כולה היא:

112/6/12 החרור / 12/6/12

תשתית: הפיוט נשען על שיר הלחן במשקלו המקורי 12-12 בתוספת הטור האמצעי(6). מקורות

כתבי-יד: כ״י בית הספרים הלאומי ירושלים 5384, דף לד ע״א; כ״י כנ״ל 5091, דף לא ע״ב; כ״י סינסיניטי 320 MIC, דף ה ע״א; כ״י בימ״ל 3182 MIC, דף צז ע״א; כ״י צפרו תרפ״ט, דף טו ע״א.

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ״ה, דף י ע״ב [נוסח היסוד]; כנ״ל, ירושלים תשמ״ו, עמ^׳ יא; כנ״ל, הוצאת ר״ש בן הרוש, עמ⁾ כו; כנ״ל, לוד תשנ״ה, עט׳ יז.

א

אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ עֶלְיוֹן / נַעֲלָה דָּר חֶבְיוֹן
אַחַת שָׁאַלְתִּי הַצִּילֵנִי מְדַמִּים

אֲשֶׁר שָׁכְנוּ בְּאָהֳלֵי יֶחֱסָיוּן / מִדִּשְׁנִי יִרְוְיֻן
אוֹכְלֵי לַחְמִי מִכָּל מַחְמַדִּי טוֹעֲמִים
5- בִּי הֵנִיקוּ גּוּרֵיהֶם / בְּצֵל קֹרָתִי בָּאוּ
לִי אָסְפוּ מַחֲנֵיהֶם / יָדַי דָּמִים מָלְאוּ
טִנְּפוּ בְּגָדַי מִכְתְּמֵיהֶם נִרְאוּ / רָאוּנִי נֶחְבָּאוֹ
בְּבָתֵּי גְוַאי וְרַבִּים עָלַי קָמִים

נָדְדָה מִבַּת עֵינִי שֵׁנָה גַּם תְּנוּמָה / בְּשִׂיחִי אָהִימָה
10- אֶזְעַק עַד מָה מִבְּשָׂרִי לֹא תִּשְׂבָּעוּ
נַמְתִּי אֵשֵׁב עַל הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה / וְאֵשׁ לֹא אָשִׂימָה
אָנֹכִי קַרְתִּי וְכָל אֵיבְרֵי זָעוּ
לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת / הִקִּיפוּ עָלַי יַחַד

1-אערך תחנה: על פי תה׳ ה, ד. מלך…נעלה: הקב״ה. דר חביון: כינוי לה׳ השוכן בשמים כמו ’ושם חביון עזו׳(חב׳ ג,ד). 2. אחת שאלתי: בקשה אחת אני מבקש, על פי תה׳ כז,ד, ומהי הבקשה? הצילני מדמים: שמוצצים ממני הפשפשים, על פי תה׳ נא,טז ׳הצילני מדמים אלהים׳. כאן: ׳דמים׳ משמש גם כינוי לפשפשים על שם צבעם החום־אדום ועל שם שמוצצים דם האדם בלילות (ראה אנציקלופדיה עברית, כרך כה, ערך פשפש, עמ׳ 457).  3. שכנו באהלי: בבתים

ובחדרים. יחסיון מדשני ירויון: מסתתרים בביתי ונהנים מכל טוב ומאכל שבבית, עדה״ב תה׳ לו,ח-ט. 4. אוכלי לחמי: עדה״ב תה׳ מא,י. לחמי: כאן גם במובן בשרי ראה רלב״ג ומצודות איוב ו,ז, והשוה ראב״ע במ׳ כח,ב (בשם אהרן ממן). ומכל מחמדי טועמים: מכל מאכל ערב ונחמד. 5. בי הניקו גוריהם: מלחמי ומדמי הניקו הפשפשים גם את ילדיהם, על פי איכה ד,ג. בצל קורתי באו: לחסות ולהסתתר, על פי בר׳ יט,ח. 6. לי אספו מחניהם: באו בהמוניהם כאילו למלחמה. ידי דמים מלאו: מפצעיהם ומן הדם שמוצצים ממני בלילות, עדה״ב יש׳ א,טו ׳ידיכם דמים מלאו׳. שם: במובן רצח והרג. 7. טנפו בגדי מכתמיהם: מלכלכים את בגדיי מכתמי הדם שמוצצים. ראוני נחבאו: עדה״ב איוב כט,ח ׳ראוני נערים נחבאו׳. כאן: לא מטעמי כבוד, אלא על מנת לבוא אליי בסתר ולהזיקני. 8. בבתי גואי: בחדרים הפנימיים(בבלי קידושין לג ע״א). כאן: במקומות מסתור. רבים עלי קמים: רבים הפשפשים הקמים נגדי להזיק לי,על פי תה׳ ג,ב. 9. נדדה…תנומה: מחמת טרדת הפשפשים. בשיחי אהימה: אספר תלאותיי ואזעק, על פי תה׳ נד״ג. 10. אזעק עד מה: אצעק, עד מתי לא תשבעו מבשרי. מבשרי לא תשבעו: על פי איוב יט,כב. 11. נמתי: צורה דקדוקית על דרך הפיוט הקדום במקום נאמתי. כאן: במובן אמרתי לעצמי. והשוה ׳נמתי לבן עזאי׳(בבלי חולין ע ע״ב). אשב…נעמה: עדיף לשבת על הארץ בחשיכה, לפי שהחום והמזרון מושכים אליהם את הפשפשים. הארץ כי נעמה: על פי בר׳ מט,טז. ואש לא אשימה: עדה״ב מ״א יח,כג. כאן: לא אדליק נר ולא אש, כי החום מושך הפשפשים. 12. אנכי קרתי: על פי מ״ב יט,כד. שם משורש קור ובמובן חפרתי. כאן: משורש קרר במובן התקררתי במקום קרותי, על דרך הפיוט הקדום. וכל אברי זעו: רעדו. 13. הקיפו עלי יחד: סבבוני בהמוניהם, על פי תה׳ פח,יה.

בָּם זְכָרִים וּנְקֵבוֹת / עֹצֶם מִסְפָּרָם נִכְחַד
15- אַחַר מִי אֶרְדֹּף אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד / קְרָאַנִי פַּחַד
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם רַעְיוֹנִי הוֹמִים

יוֹדְעֵי סְגֻלָּה לְכוּ חָזוּ מִפְעֲלוֹת / בְּשֵׁמוֹת וּפְעֻלּוֹת
הֵן תֵּהְוֵי אַרְכָא לַמַּחֲלָה הַקָּשָׁה
נִלְאֵיתִי נְשֹׂא עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת / וְלִמְלֹל מְלִילוֹת
20- לֹא יָכֹלְתִּי אֵימָא מִשּׁוּם דִּמְאִיסָא
כָּרִים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי / לָקְחוּ לָהֶם לְמָנָה
אָמַרְתִּי אֵצֵא חָפְשִׁי / הֵן עַרְשָׂם רַעֲנָנָה

14. 14. זכרים ונקבות: צירוף זה מצוי בהקשר אחר (בבלי זבחים קג ע״א). כאן: הפשפשים נוהרים בהמוניהם משני המינים, ראה על כך גם באנציקלופדיה עברית שם, עמ^׳ 458. עצם מספרם נכחד: עדה״ב תה׳ קלט,טו. כאן: מספרם עצום, עד שקשה להעריכו. 15. אחד..אחד: לא אוכל אף לרדוף אחריהם מחמת ריבויים, ואם ארדוף אחרי פרעוש אחד, מה זה יועיל? זהו שיבוץ אמנותי על פי ש״א כד,טו ׳אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רודף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד. כאן: פרעוש – כפשוטו: פשפש. קראני פחד: אחזני פחד על פי איוב היד. 16. בנשף…הומים: כבר משעות הערב מחשבותיי מפני הפשפשים גוברות ומטרידות אותי. בנשף בערב יום: על פי משלי ז,ט. 17. יודעי סגֻלה: פנייה, אתם המבינים בסגולות נגד המזיקים. לכו…ופעֻלות: על פי תה׳ מו,ט ׳לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שטות בארץ׳ ועל דרך בבלי ברכות ז ע״ב ׳אל תקרי שמות (מלשון שממה) אלא שמות׳(ריבוי של שם1. כאן: לכו ועיינו בפעולות, לעשות איזו סגולה ופעולה נגד מכת הפשפשים על ידי שימוש בשמות וקמיעות וכיו״ב. 18. הן תהוי ארכא: הנה אם תעשו איזו סגולה תהיה תרופה למכה הקשה של הפשפשים. הביטוי על פי דג׳ ד,כד ׳הן תהוה ארכה לשלותך׳. תהוי: ביוד סופית, צורה דקדוקית על פי הארמית הבתר מקראית, והשווה בבלי סוטה כא ע״א. 19. נלאיתי נשא: עייפתי מלשאת את עול הפשפשים, על פי יש׳ א,יד. על משכבי בלילות: בזמן שינה, על פי שה״ש ג,א. ולמליל מלילות: לשפשפן כדי להתיש כוחן. השווה שו״ע או״ח הלכות שבת, סימן שטז, סעיף ט, הגה שם: ׳פרעוש – לא ימללנו בידו שמא יהרגנו׳. 20. לא יכלתי: לשפשפן. אימא משום דמאיסא: אמור, משום שמאוס הדבר עליי. ראה שו״ע שם סעיף יא ׳שרי משום מאיסותא׳. והשווה בבלי שבת כט ע״ב ׳אבל חרם דמאיסא אימא׳. אימא משום: נוסח תלמודי נפוץ כמו ׳אימא משום ביעתותא׳(בבלי פסחים ג ע״ב). 21. כרים…למנה: הכרים, שבהם אני מרפד את מטתי,לקחו לעצמם, על פי משלי ז,טז מרבדים רבדתי ערשי׳. 22. אמרתי אצא חפשי: חשבתי להשתחרר מהם בגלל טרדתם, עדה״כ שט׳ כא,ה. ערשם רעננה: על פי שה״ש א,טז. כאן: מיטתם מלאה ולחה בדם.

פָּשַׁטְתִּי כֻּתָּנְתִּי אֵיכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה / מַתָּנָה נְתוּנָה
לָהֶם אוּלַי יָשׁוּבוּ מִבֹּוא בְּדָמִים

25- רֵיחָם עָלָה בְאַפִּי הָיָה לְזָרָה / יָשִׂימוּ קְטוֹרָה
רֵיחַ עַז וְקָשֶׁה מַבְהִיל הֲרַעֲיוֹנִים
מֵאֲכֹל לַחְמִי מָאַסְתִּי עֵת אֶזְכְּרָה / אַחֲרִיתוֹ מָרָה
סָחִי וּמָאֹם וְכֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים
חָזְקוּ עָלַי בִּגְאוֹנָם / כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים
30- עָלָה בָּאְשָׁם וּשְׁאוֹנָם / בְּגַנִּים וּמִגְדָּלִים
כַּמָּה רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִים / בָּם יוֹרְדִים וְעוֹלִים
בָּעֶרֶב יוֹצְאִים וּבַבֹּקֶר נֶעְלָמִים

23. 23. פשטתי…אלבשנה: על פי שה״ש ה,ג. קשה לי ללבוש את הבגדים שפשטתי לפני שינה, משום שמלאים כתמי דם. מתנה נתונה: בגדיי כאילו נתונים להם במתנה, לאחר שאני פושטם מעליי ומניחם על ידי, עדה״כ במ׳ יח,ו ׳מתנה נתונים׳. 24. אולי…בדמים: אולי ישובו מדרכם הרעה ויימנעו מלמצוץ דמי. מבוא בדמים: על פי ש״א כה,כו. 25. ריחם עלה באפי: נאלצתי גם להריח את ריחם הרע. באפי היה לזרה: היה לי לריח זר ומאום, עדה״כ במ׳ יא, כ. ישימו קטורה: כאלו מקטירים הם קטורת, על פי דב׳ לג,י. 26. מבהיל הרעיונים: ריח המבהיל ומטריף את המחשבות כמו ת׳ ז,כח ׳רעיוני יבהלנני׳. 27. מאכל…קמשונים: לא יכולתי לאכול את לחמי מחמת מיאוס, מאחר שעברו עליו הפשפשטים וטינפוהו. מאכֹל לחמי: על פי תה׳ קב,ה. עת אזכרה: בזמן שאני זוכר. אחריתו מרה: סופו מר, עדה״כ משלי ה,ד. 28. מחי ומאום: טינוף ולכלוך, על פי איכה ג,מה. וכולו קמשונים: כולו קוצים על דרך ההפלגה, אולי משאריות החרקים המתים על פי משלי כה, לא. 29. חזקו עלי: גברו עליי, על פי מלא׳ ג,יג. בגאונם: בגודלם ובגאוותם. כנטיעים מגֻדלים: כנטיעי אילנות גדולים, על פי תה׳ קמד,יב. 30. עלה באשם: סרחונם וריחם הרע, על פי יש׳ לד,ג ׳וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם׳. ושאונם: ורעשם. 31. רבו…הזוחלים: התיאור כאן הוא על פי מקואות ה,ה וטור ושו״ע יו״ד סימן ר״א. הנוטפים כינוי למי גשמים והזוחלים – למי נהר ומעיין. כאן: זוחלין־פשפשים הזוחלין על הארץ, ונוטפים־כינוי לפשפשים הקופצים ועפים ואלו מרובים על הזוחלין והמהומה רבה, והמשורר חש עצמו כאלו טובל בתוכם ומוקף בהם כמו במי מקווה. בם: בגנים ובמגדלים. בם יורדים ועולים: היינו נוטפים וזוחלים, עדה״כ בר׳ כח,יב. 32. בערב…נעלמים: כי עיקר פעילותם בלילה בחשיכה.

פִּיהֶם פָּתְחוּ עָלַי לִבְלֹעַ דָּם נָקִי / וְעַד בִּלְעִי רֻקִּי
אֵין בִּי כֹּחַ נְשִׁיכָתָם נֶעֱתָרָה
35- גַּם סְבָבוּנִי הַנְּהוּ בּוּקֵי סְרִיקִי / לְכַלּוֹת אֶת עוֹרְקִי
הִדְרִיכוּנִי כִתְּרוּנִי כַּעֲטָרָה
וְאַף כִּי אֲשַׁוֵּעַ / נֶגְדָּם סוּרוּ מִמֶּנִּי
הָיִיתִי כִּמְתַעְתֵּעַ / קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה
יָדַעְתִּי כִּי שִׂנְאַת חִנָם שְׂנֵאוּנִי / כַּצִּפּוֹר צָדוּנִי
40- שָׁאֲפוּ צוֹרְרַי כִּי רַבִּים לִי לוֹחֲמִים

אִם אָמַרְתִּי אוֹדִיעַ בִּכְתָב וְחִידָה / בְּקָהָל וְעֵדָה
חֶטְאָם וּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי
כָּל שׁוֹמֵעַ עִנְיְנֵיהֶם כִּי אֲגִידָה / יֶחְרַד חֲרָדָה
יַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם / יִבְרַח בְּהֵחָבֵא

33. 33. פיהם פתחו עלי: כמו ׳פצו עלי פיהם׳(תה׳ כד, יד). לבלע דם נקי: למצוץ דם מבשרי כדרכם. על פי יש׳ נט,ז. ועד בִלעי רֻקי: אינם מרפים ממני אפילו למשך זמן מועט של בליעת רוק, על פי איוב ז,יט. 34. אין בי כח: על פי יש׳ נ,ב. נשיכתם נעתרה: שנואה עלי וזהו חידוד לשוני: נשיכתם במקום נשיקתם, עדה״ב משלי כז,ו ׳נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׳. 35. גם סבבוני: על פי תה׳ קיח,יא. בוקי סריקי: מקור הביטוי בבלי חולין נ ע״ב ופירש רש״י שם ׳כדים ריקים כלומר דברים שאינם׳. והשווה יב״ע שו׳ ט,ד שתרגם ׳ריקים: סריקין׳. כאן: זהו ביטוי אמנותי וחידוד לשוני: ׳בוקי׳ רמז לשמם הערבי של הפשפשים ׳בק׳, ראה כתובת לשיר. סריקי: אדומים מלשון ׳לא כחל ולא שרק׳(כתובות יז ע״א). רש״י שם: ׳שרק – צבע המאדים את הפנים׳. (בשם רבי שלמה בוחבוט) על פי כל האמור, הצירוף ׳בוקי מריקי׳ הוא דו משמעי: א) יצורים פחותים. ב) פשפשים אדומים. לכלות את עורקי: לכלות את הדם הזורם בעורקי. 36. הדריכוני כתרוני: השיגוני, הטרידוני והקיפוני ככתר עדה״כ שו׳ כ, מג. 37. אף כי אשוע: עדה״כ איכה ג,ח. סורו ממני: הסתלקו מעליי, על פי תה׳ ו,י. 38. הייתי כמתעתע: כמרמה את עצמי ביודעי את חוסר התועלת שבזעקה, על פי בר׳ כז,יב. קראתי ואין ענה: על פי יש׳ נ, ב. 39. שנאת חנם שנאוני: על לא עוול בכפי, עדה״כ תה׳ כה,יט. חנם…צדוני: על פי איכה ג,נב. 40. שאפו…לוחמים: לעגו עליי אויביי, עדה״כ תה׳ נו,ג. 41. אם אמרתי אודיע: כמו ׳אם אמרתי

אספרה׳(תה׳ עג,טו). בכתב וחידה: במפורש או בדרך משל ומליצה. בקהל ועדה: בפומבי עדה״כ משלי ה,יד. 42. חטאם…בי: העוול אשר עשו לי, עדה״כ ויק׳ כו,מ. 43. כל שומע עניניהם: כל מי שישמע תלאותיהם ונזקיהם שגרמו לי. כי אגידה: עת אספר ואתאר. יחרד חרדה: ירעד וייבהל עדה״כ בר׳ כז,לג. 44. יסתיר פניו מהם: עדה״כ דב׳ לב,כ. יברח בהחבא: עדה״כ דנ י,ז׳

45- בְּתוֹךְ סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ / עָשׂוּ לָהֶם חֲדָרִים
כָּל יוֹם חֵילָם יִתְחַדֵּשׁ / חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים
אֹזֶן חֲכָמִים אִוּוּ בֵּית הַסְּתָרִים / לִסְתֹּם הָאֲוִירִים
וּבְחַדְרֵי הַשֵּׁמַע כַּכְּפִיר נוֹהֲמִים

לְאֵל נִשָּׂא נַפְשִׁי אֶשָּׂא בִּתְפִלָּתִי / בַּלַּיְלָה צָעַקְתִּי
50- נָא כַלֵּה בְחֵמָה כַלֵּה וְאֵינֵמוֹ
בְּחַסְדְּךָ הַט אָזְנְךָ אֶל רִנָּתִי / לָתֵת שְׁאֵלָתִי
מְחֵה זִכְרָם מֵאֶרֶץ אַבֵּד פִּרְיָמוֹ
כִּי רְשָׁעִים יֹאבְדוּ / וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי
מִגֶּשֶׁת לִי יִפְחֲדוּ / יִבְרְחוּ מִנְּוָתִי
55- אֲזַי אֶשְׁקֹט אָנוּחַ וְאִם שָׁכַבְתִּי / וְעָרְבָה שְׁנָתִי
אָקוּם לְהוֹדוֹת לִפְנֵי חַי הָעוֹלָמִים

45. 45. עשו להם חדרים: מקומות מחבוא ומסתור. 46. חילם: כוחם וגדודיהם. חדשים לבקרים: כאן: מחדשים פעילותם כל לילה, על פי איכה ג,כג. 47. אזן חכמים אוו: חשקו להיכנס גם לתוך אוזני חכמים. אִוו בית הסתרים: בדרך כלל זהו כינוי למקום הערווה בגוף (בבלי נדה מב ע״ב), אבל כאן במובן כל מקומות מסתור שבגוף כמו אוזן, אף, פה ובית השחי. לסתם האוירים: לסתום חללי האוויר. 48. ובחדרי השמע: בתוך האוזניים. ככפיר נוהמים: משמיעים קול כקול האריה, עדה״כ משלי כ,ב. 49. לאל נשא: לאל רם. נפשי אשא: על פי תה׳ פ,ד. בתפלתי: על

פי יב״ע שם: נפשי אשא -׳נפשי אזקוף בצלו׳. בלילה צעקתי: כי פעילות הפשפשים היא בלילה, על פי תה׳ פח, ב. 50. כלה…ואינמו: השמידם בחמתך, על פי תה׳ נט, יד. 51. הט אזנך: לשמוע תפילתי, על פי תה׳ יז,ו. אל רנתי: אל תפילתי על פי תה׳ קמב,ז ׳הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרידפי כי אמצו ממני׳. לתת שאלתי: למלא את בקשתי, על פי אם׳ ה, ח. 52. מחה זכרם מארץ: כמו ׳תמחה את זכר׳(דב׳ כה,יט). מארץ אבד פריָמו: אבד זרעם מן הארץ, על פי תה׳ כא,יא. 53. כי רשעים יאבדו: על פי תה׳ לז,כ. זאת נחמתי: בכך אתנחם, על פי תה׳ קיט,ב. ותהי נחמתי: על פי איוב ו, י. 54. מגשת לי יפחדו: יפחדו מלגשת אליי, עדה״ב שמ׳ לד, ל. מנותי: מביתי. 55. אזי אשקט אנוח: עדה״בכ איוב ג,יג ׳כי עתה שכבתי ואשקט ישנתי או ינוח לי׳. ואם…שנתי: עדה״כ משלי ג,כד ׳אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך׳. 56. אקום להודות: על פי תה׳ קיט, סב.

שירי ויכוח והתנצחות-אֶעֱרֹךְ תְּחִנָּה -פיוט ידבר צחות על הפרעושים הנק׳[ראים] אלבק׳ וענייניהם בלילות הקיץ-מאיר נזרי-עמ' 269