ארכיון יומי: 13 בנובמבר 2019


דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

ספינות מנמלי מזרח אירופה עם מעפילים צפון אפריקאים

במאגר השמות אותרו 17 מעפילים צפון אפריקאים שהעפילו בארבע ספינות ממזרח אירופה )טבלה 3 (. אפשר להניח, שהם היו ניצולי שואה מלוב וגם מתוניס. לכך לא היה אזכור בספרות שעסקה בהעפלה מחופי הים השחור. מנמלי מזרח אירופה העפיל אחוז המוגרבים בטל בשישים. ניתן לשער, שמיעוט שולי של מעפילים מוגרבים לא משך את תשומת לב האחראים על הספינה וביניהם מפקד ספינות ה'פאנים' יוסי הראל שציין כי התנהל רישום מסודר של מעפילים על הפאנים. במאגר נמצאו תשעה מעפילים ב'פאנים' ושבעה ב'כנסת ישראל' עם שמות צפון אפריקאים שגורשו לקפריסין ואחד 'במדינת היהודים'.

טבלה 3 . ספינות עם מעפילים צפון אפריקאים מחופי מזרח אירופה

הספינה     הגירוש לקפריסין   כלל המעפילים   אומדן מעפילים במאגר אחוז ממעפילי הספינה

מדינת היהודים בולגריה  2664 02.10.1947 –               1                                   0.003

פאנים יורק/קרשנט -01.01.1948  15239                     9                                   0.006

כנסת ישראל יוגוסלביה-21.11.1946-3,485                  7                                   0.002 

כלל המעפילים                              21,388                  17                                 0.001   

מקור: נאור, מרדכי. ההעפלה 1948 1934 . משרד הביטחון, ההוצאה לאור. תל אביב, – 1981 ; נספח 5 מאגר השמות של מעפילים צפון אפריקאים.

 

ספינות מנמלי יוון, שוודיה וצרפת עם מעפילים צפון אפריקאים. אהרני ציין, שבספינה 'עלייה'

שהפליגה מנמל בצרפת היו מעפילים צפון אפריקאים חברי תנועת נוער בגילים 27 25 , מאחר ולא

נמצאו עדויות לכך בארכיונים ן היא לא נכללה במאגר. הנתונים )טבלה 4 ( מראים שבספינות שהפליגו

מנמלי צרפת אחוז המעפילים מצפון אפריקה נע בין 4.9% ל- 23% . לעומת זאת, אחוז המעפילים מנמלי

יוון ושוודיה היה מזערי עד אפסי.

בטבלה 4 , כמו בשאר הטבלאות, רשימת הספינות שהעפילו מנמלי מערב אירופה עם המספר הרשמי של

המעפילים שהיו בספינה, האומדן ומספר המעפילים במאגר. גם בטבלה חושב האחוז המשוער של

מעפילי צפון אפריקה שבמאגר מכלל המעפילים בכול ספינה. על הספינות שיצאו ממרחק רב מיבשת

אפריקה שוודיה ויוון היה סיכוי קטן שיהיו עליהן מעפילים מוגרבים ובכול זאת היו כאלה גם אם מעטים. בהעפלה מנמלי דרום צרפת יש גידול במספר המעפילים 515 שהם 5% מכלל 10,529 המעפילים.

יותר מעפילים מוגרבים הגיעו מנמלי צרפת מאשר מנמלי איטליה מאחר והמעבר מאלג'יר למרסיי היה

נגיש יותר למוגרבים.

הספינה     הגירוש לקפריסין   כלל המעפילים   אומדן- מעפילים במאגר- אחוז ממעפילי הספינה

יוון

הנרייטה סאלד-12.8.1946            536                          1                            0.01

שוודיה דרך צרפת

חיים ארלוזורוב-27.2.1947          1348                         7                             0.005

צרפת

אקסודוס           18.7.1947         4530         300-70      19                         0.06 0.015

בן הכט              8.3.1947           600           70-30       57                         9.5

המעפיל האלמוני-16.2.1947        796                           66                         8.3

כ"ט בנובמבר     28.12.1947         680          30            83                         10.4

לנגב                 9.2.1947            647           130          63                         9.7

לקוממיות      20.2.1948            699           33-50         160                       22.9

משמר העמק   24.4.1948           782                              15                         1.9

נחשון/קסטל   26.4.1948            550           275              45                       8.2

תאודור הרצל   13.4.1947         2641                              7                          0.02

כלל המעפילים                          10529                           515                        4.9

 

ברבע האחרון של שנת 1946 העפיל מנמל לה סט בצרפת מעפיל אחד מצפון אפריקה ב'הנרייטה

סאלד' וגורש לקפריסין. במהלך שנת 1947 העפילו 295 מוגרבים ובשנת 1948 עד הקמת המדינה עלו 220 מעפילים מצפון אפריקה שגורשו לקפריסין. לגבי 762 מעפילים אין רישום של ספינת העפלה. אפשר להניח שהם העפילו במהלך 1947 ו- 1948 . לקראת הקמת המדינה הסתמנה ירידה בהיקף ההעפלה מהמגרב מנמלי צרפת. הסבר אפשרי לירידה זו עשוי היה להיות באי העלאת כ- 300 מוגרבים שהמתינו שם לאחר הכשרה צבאית המחנות צרפת.

לגבי שלוש ספינות 'הנרייטה סאלד', 'תאודור הרצל' ו'חיים ארלוזורוב' מספר המעפילים מצפון אפריקה היה פחות מאחוז אחד. יצחק כרם, שתיאר את ההעפלה מיוון לא הזכיר שעלו משם גם צפון אפריקאים. 'חיים ארלוזורוב' שיצאה מנמל בשוודיה הפליגה לצרפת ובדרך פלשתינה א"י, חנתה – בשני נמלים באלג'יר ובתוניס, אך לא עלו עליה מעפילים מארצות אלה מפני שהייתה עמוסה מעבר לתפוסה המותרת. לפי המאגר העפילו בה שבעה מעפילים בעלי שמות צפון אפריקאים. 'ארטור' ]אליאב לובה[ בספרו 'הספינה אלואה' ]'תאודור הרצל'[ לא הזכיר את הצפון אפריקאים שככל הנראה עלו לספינה במרסיי. לעומתו השליח חמל רפאל ציין שבבית אחוזה, צפונית לפריז שהתה קבוצת ילדים וביניהם מספר ילדים צפון אפריקאים והוא הצליח להגניב ל'תיאודור הרצל' "שנים שלושה ילדים שהיו – קשורים לקבוצה."  51 מעפילים הורדו מהספינה 'תיאודור הרצל' בנמל חיפה מסיבות בריאותיות או שנפצעו במאבק עם החיילים הבריטים ופונו לעתלית. בעדכון לחברים בגולה של תנועת 'דרור' על מעפילי 'תאודור הרצל' לא נאמר דבר על נוכחות מעפילים צפון אפריקאים שהפליגו בה.

 

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

ברית מס' 36 – אביתר(תרי) שלוש פרשיות בעליית יהודי דמנאת מאי־יוני 1955 : ״מרד הדמנאתים״

״מרד הדמנאתים״

הורדת הנוסעים מ־״גולדן איילס״ החלה בבוקר יום שישי ה־3 ביוני 1955. מתוקף ההחלטה שהתקבלה בהנהלת הסוכנות שעולי דמנאת יקלטו בהתיישבות של הפועל המזרחי, הודיעו פקידי הקליטה לעולים שהגיעו מדמנאת, כי ישלחו למשואה, מחנה ההכשרה של הפועל המזרחי בחבל לכיש. ברם, העולים סרבו להצעה זו ודרשו בתוקף להיות מועברים למחנה שער העלייה, כדי להתאחד עם בני עירם ובני משפחותיהם שנמצאו שם מאז ה־23 במאי, בהמתנה להסדרת מקום ההתיישבות עבורם. מרדכי זרד, אחד מעולי דמנאת שהגיעו באניה זו, סיפר על הנסיבות שהביאו לדרישתם לעבור לשער העלייה:

״אלו שהגיעו ראשונים היו בשער העלייה. אז הם באו ואמרו ׳אם אתם יורדים תבקשו שער עלייה. אם לא אז אל תרדו׳. אז בקשנו שער עלייה ואז שמו אותנו בצד. כולם ירדו ואנחנו נשארנו באניה עד יום שישי בשעה 12 …ירדנו מהאניה ישר לנמל…עשו לנו את הפליט המחורבן הזה שלא נשכח לעולם. נכנסנו לנמל החלפנו את הכסף״.והתיישבנו. לא יודעים למה אנו יושבים. בואו תקחו אותנו. עוד מעט שבת…תחכו תחכו״.

פקידי הקליטה ובראשם קלמן לוין, מנהל מחוז הצפון במחלקת הקליטה, ניסו בכל כוחם להשפיע על העולים כדי שיאותו לצאת למשואה. למאמצי השכנוע צורפו גם הרב דוד אביטבול מצפת, שעלה מדמנאת ב־״נגבה״ ב- 22 ביוני, וכן ״ראשי העדה משער העלייה״, אך ללא הועיל. ד״ר גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה בסוכנות, שהגיע אף הוא למקום, הודיע בשם הסוכנות היהודית, כי בשום פנים לא יסכימו לשלוח את העולים לשער העלייה.

הערות המחבר: אחד העיתונים כתב ״משפחות העולים שהגיעו באניה ׳גולדן איילס, הגדירו עצמם ל־׳הפועל המזרחי/ אך משהגיעו לנמל חיפה, שינו את דעתם לאחר שנפגשו עם קרוביהם ודרשו לשלחם לשער העלייה״. ראה: ״עולי דמנת הועברו בכוח לנגב״, למרחב, 5 ביוני 1955.

״שיירה מעולי דימנת נשלחה למשואה שבנגב בעזרת המשטרה״, על המשמר, 5 ביוני 1955. הרב דוד אביטבול נכח בנמל מכיוון שהמתין לבתו דדה ובני משפחתה, שעלו באניה וו. ראו: ראיון עם מרי אבוטבול.ע"כ

במהלך המשא ומתן שהתקיים עם העולים על העברתם מהנמל, הציעו העולים הסדר שבו יועברו לשער העלייה תחילה, למשך השבת, ושהעברתם למשואה תידחה ליום ראשון או שני. פקידי הקליטה הציעו מנגד לשכן את העולים במלון עד תחילת השבוע הבא, אולם גם לכך סרבו העולים. בשלב זה הוחלט להזעיק למקום משטרה כדי להכריח את העולים לעלות למשאיות שיקחום למשואה. המשטרה הגיעה לנמל בשעה 2:30 אחה״צ וביקשה מהעולים לעלות למשאיות. בדיווח שמסר יוספטל בהנהלת הסוכנות הסביר, שההחלטה להזמין את המשטרה התבססה על הסעיף בחוק האומר, שאם הורים משאירים ילדים תחת כיפת השמים, המשטרה יכולה לקחת את הילדים בכוח כדי לתת להם קורת גג. אנשי המשטרה לא רצו להפעיל כוח רב, אלא רק ׳לסייע בדחיפה קלה׳. מצד העולים לא הייתה התנגדות פיסית ורק ׳משפחה אחת צעקה מאד כל היתר השמיעו קול במידה שמקובלת אצל המרוקאים״׳. מנגד בעיתונות דווח כי ״רוב האנשים נשמעו לפקודה, ואלה שהתנגדו הועלו בכוח״. מרדכי זרד, שעלה עם הוריו ואחיו בקבוצה זו, סיפר מחוויותיו האישיות מהמפגש עם המשטרה:

״בשעה 2 הביאו משאיות. לא משאיות טובות משאיות גרועות. והביאו גם משטרה. התחילו לקחת. ארבעה אנשים לוקחים גברים וזורקים למשאית. זרקו את הגברים כמו שקי תפוחי….יש כאלה שהתנגדו יש כאלה שלא התנגדו.

אני זוכר משפחה אחת משפחת קדוש לא התנגדה…היה אחד קראו לו חיים כהן. היה בחור חזק. עשה הרבה צרות לא רצה לעלות. דפק בידים וברגליים. היה מרדכי סבג גם כן עשה קצת צרות. בסוף עלינו״.

משהושלמה העמסת העולים יצאו המשאיות ליעדן. העולים לא ידעו לאן לוקחים אותם. נאמר להם שמשך הנסיעה הצפוי הוא 20-15 דקות. לאחר כמה שעות הגיעו העולים ״המורדים״ ליעד המקורי שתוכנן עבורם – מחנה משואה בחבל לכיש.

נחישותם של אנשי תהליך הקליטה לשלוח את העולים למשואה התעלמה מההיבטים החמולתיים של עולי דמנאת ובכך הביאה לפרוד משפחות. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה של משפחתם הצעירה של מאיר בן חיים, בן ה־24, רעייתו דדה לבית אביטבול, בת ה-18 ושני ילדיהם הקטנים: אברהם (אלברט) בן השלוש ושמעון בן השנה. משפחה זו התעכבה במרסיי בגלל מחלת הבן הצעיר. בני משפחותיהם של שני בני הזוג עלו כ־12 יום לפניהם והופנו לשני אתרים שונים בצפון מדינה: הוריה של דדה, אחיה ואחיותיה נשלחו לצפת ואילו הוריו של מאיר, אחיו ואחיותיו היו בין המשפחות שהוכנסו להסגר בשער העלייה. חרף העובדה שבני משפחותיהם נקלטו במקומות שונים בצפון, חוייבו מאיר ובני משפחתו לעבור למשואה שבחבל לכיש, ביחד עם יתר עולי ״מרד הדמנאתים״. בשבוע שלאחר מכן, אוחדה המשפחה מחדש וזאת רק בעקבות יוזמתו הפרטית של הרב אביטבול, שנסע למשואה והעביר בעצמו את בתו דדה ומשפחתה למעברת צפת, כדי שיגורו ביחד עמם.

הערת המחבר: עדותה של דליה (דדה) בן חיים, באזני בתה רותי, 27 בנובמבר 2010. רק לאחר כשלושה שבועות הצליחו בני הזוג לקבל אישור מוסדר לקליטתם בצפת, שינוי שאף נרשם בתעודת העולה שלהם. מסע העלייה של מאיר בן חיים ומשפחתו מהשלב שבו נרשמו לעלייה בדמנאת ועד שהגיעו לאחר שהות קצרה במחנה משואה למעברה בצפת נמשך כתשעה חודשים. ראו פרוט ציר הזמן של עליית מאיר בן־חיים ומשפחתו בנספח ב׳.

ברית מס' 36 – אביתר(תרי) שלוש פרשיות בעליית יהודי דמנאת מאי־יוני 1955 : ״מרד הדמנאתים״עמ' 41

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר