ארכיון יומי: 12 בנובמבר 2019


פרשת וירא. — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק- אעירה שחר

הנושא: מתוך פרשת וירא.

(110) — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק

ע״מ יג-ג|יג-ו הגאים במחרוזת ו-ו-ו — באזור

בשקל ״ראח ליל ועללם לפג׳ר תאג׳ צורה ראקי / יא סאקי

ונדר לשמסו לבאהיא / על־זדאר שריקא / רזעת סולטאן לגסיק״

 

אִישׁ אלֵהִיםהָאָדָם הַגָּדוֹלאֶזְרָחִי / הַשּׁוֹחֶה —
פֶּתַח אָהֳלוֹאוֹרנֹגַהּ עָלָיו זָרְחָה / פָּג לִבּוֹ וְשָׂמָח:
יָגִיליָשִׂישׂ לְקַבֵּל כָּלעוֹבֵר אֳרָחֵי / וְצָחָה
מַיִם וָלֶחֶם בְּיָד נְדִיבָה וּפְתוּחָה / נָטַע אֵשֶׁל הֻצְמָח:

 

כנפי שחר

הנושא: מתוך פרשת וירא.

(בשירי־דודים כתוב שהקצירה בשקל ״גדדר כאס ארראח לימתא ונתא עקלך סאחי/יא צאחי״).

 

השוחה — ע״ש וישתחו ארצה (יה, ב). פג לבו — חלשה דעתו שלא באו אורחים. ושמח — על גילוי שכינה. וצחה — צמא. כאור הירחי… —הירח והקרה. סחי—- טנופת.

 

נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אוֹר כְּאוֹר הַיַּרְחִי / וְקַרְחִי,
שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁיםוְרוּחַ עָלָיו צָלְחָה / רָץ לִקְרָאתָם שָׂמֵחַ:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִםרָחֲצוּ כָּלסָחִי / לְנִכְחִי
וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם מִטִּיב הָאֲרוּחָה / רְצוֹנִי אַל יִמַּח:
רָץ לְשָׂרָה וַיִּפְקֹדבַּשְּׁלִירַקְּחִי / מִזְבְּחִי

הֵא לָךְ בֶּןבָּקָר אֱמֹר לַנַּעַר בֶּן שִׁפְחָה / וְשִׁים עוּגוֹת קָמַח:
בִּרְכָתֵנוּ שָׂא לִנְוָתְךָכִּי עוֹד תִּפְרְחִי / מִבְטָחִי
שׁוּב אָשׁוּב כָּעֵת חַיָּהוְנַפְשְׁךָ שְׂמֵחָה / פְּרִי בִּטְנֵךְ יֻצְמָח:
לָמָּה צָחֲקָה שָׂרָהדִּבְרֵיפִּי אַלתִּדְחֶה / אֶל דֶּחִי
דַּעכִּי יְיָ מוֹצִיא מִצָּרָה לִרְוָחָה / בְּבֵןלִבֵּךְ יִשְׂמָח:

 

יְיָ הוֹכִיחַ, / אַבְרָהָם הִצְלִיחַ, / זַרְעוֹ קַיָּם נֶצַח
חֵטְא סְדוֹם כְּפִיח / הַכִּבְשָׁן סוֹרֵחַ, / גָּנוֹבגָּזוֹלרֶצַח
וְרַק לוֹט פִּקַּח / יוֹשֵׁב בֵּית מַרְזֵחַ / תּוֹךְ עַם עַזֵּי מֵצַח:

 

נִגַּשׁ לְהִתְפַּלֵּל לֹאל מִמַּעֲמַקֵּי / וּמְצוֹקִי —
לֵבָבבְדִבּוּר וּתְחִנָּה וּבְיָד חֲזָקָה / חָתַר שַׁעַר שָׁחַק:
קוֹל שָׁמַעאִם אֶמְצָא בִּסְדוֹם אִישׁ מִמַּצְדִּיקִי / חוֹשְׁקִי
לֹא אַשְׁחִיתאַף אִם תִּהְיֶה בּוֹקָה וּמְבֻלָּקָה / אֶחְשְׁבֵם כְּשָׁחַק:
שְׁנֵי מַלְאָכִים בָּאוּוְלוֹט בְּלֵב נָקִי / וּמְחַקֶּה —
דַּרְכֵי אֵ-ל וּמִדּוֹתָיווּבְנֶפֶשׁ שׁוֹקְקָה /רָץ לִקְרָאתָם מֶרְחָק:
סוּרוּ נָארָחֲצוּ רַגְלֵיכֶםוּבַאֲבְקֵי / שְׁוָקִי
תִּתְרָאוּ כִּי בָּאתֶם עַתָּה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה / פֶּן יֹאמְרוּ קָדַם חָק:
אַנְשֵׁי סְדוֹם רָעֵי לֵב בְּאֹכֶל וּבְמַשְׁקֶה, / דּוֹחֲקֵי —
רַגְלֵי אוֹרְחִים רְעֵבִים וְנַפְשָׁם נֶחְנָקָה / מִבְנֵה גֵּוָם יֻמְחָק:
כַּדּוּר סָבְבוּ בֵּית לוֹט נַעַר וַעֲתָקֵי / זוֹעֲקֵי
הוּצָא הָאֲנָשִׁיםכָּתוּב בְּסֵפֶר חֻקָּה, / נֵדָעֵם בְּמִשְׂחָק:

 

כנפי שחר

לנכחי — לפני. רקחי — שימי תבלינים. לנותך — לאשתך. כפיח… — כאבק שחור משתרע ומתפשט למעלה, ע״ש הבצעקתה הבאה אלי עשו(יח, כא). בית מרזח — מסבאה, מקום למכירת יין. ניגש — אברהם. חתר — פרץ. בוקה ומבולקה — ריקה ושוממה ממעשים־טובים. אחשבם בשחק — אתעלם מהם כאילו אינם. ומחקה — לי חיקוי, מבית אברהם למד לחזור על האורחים (בר״ר נ, ח). סורו נא… — ולינו ורחצו רגליכם, הקדים לינה לרחיצה, שאם יבואו אנשי סדום יהיו נראין כמו שבאו עכשיו (שם, ז). קדם חק — חקק לו חוק חדש. כדור — כבדור, מעגל. ועתקי — זקנים. בסנורים — עוורון. חמוקי ביתו — שהסתתרו בביתו. הבליק — עשה את סדום מבולקה, שממה

 

אֵ-ל-חַי נִפְלָא הִכָּם בַּסַּנְוֵרִים וַיְנַקֶּהחַמּוּקִי —
בֵּיתוֹבָּנָיו וּבְנוֹתָיונִצְלוּ מִצּוּקָה / וַעֲוֹנָם נִמְחַק:

מִשָּׁמַיִם הִבְלִיק, / גָּפְרִית וְאֵשׁ הִדְלִיק, / אַרְבַּע עָרִים דָּלַק
לוֹט לֹא נָס כְּדוֹלֵק / בְּהָרִים כְּצֶלֶּק / רַק כְּאִישׁ לֵב חֵלֶק
אִשְׁתּוֹ לִבָּהּ חוֹלֵק / נִמְחֵית כַּעֲמָלֵק / יַעַן לִבָּהּ חָלָק:

 

יָדְעוּ בְּנוֹתָיו כִּי אֵין אִישׁ פָּרֶה וְרָבֶה / וְאָבֶה
אָמְרוּאָבִינוּ זָקֵןתַּאֲוָה עָגְבָה / נַשְׁקֶנוּ יַיִן רַב:
הָעֵזִּי פָּנַיִךְאֲחוֹתִיוְהֵיטִיבִי / לְאָבִי
יָצְאוּ מֵהֶןיַעַן כִּי רַעֲיוֹנָם לְטוֹבָה, / שְׁנֵי גּוֹיִםעַם רַב:
מָה רָבְתָה כְּלִמָּה כִּסְּתָה פְּנֵי אָבִי / אוֹהֲבִי

נָסַע בֵּין קָדֵשׁשׁוּרכִּי רַבָּה הַתּוֹעֵבָה / לוֹט בִּבְנוֹתָיו הֻעְרָב:
גָּר בִּגְרָרוּלְשָׂרָה צִוָּהעוֹד רֶגַע חֲבִי / וּלְבָבִי —
יָדַע כִּי לֹא תִּכָּשְׁלִיאֶתְהַלֵּךְ בָּרְחָבָה / זֶה הַמָּקוֹם רֹב רַב:
לֻקְּחָה בֵּית אֲבִימֶלֶךְ נַחֲלַת צְבִי / וַיַּרְבֶּה —
וַיַּגְדֵּל תִּפְאַרְתָּהּאַךְ לֹא נָגַע בְּקִרְבָה / חָדַל וְלֹא קָרָב:
בַּחֲלוֹם הֵעִיד בּוֹהָשֵׁב אֵשֶׁת נְצִיבִי / כִּי נָבִיא

 הֵן יוֹדֵעַ הוּאכִּי לֹא חַטָּאתְךָ נְקוּבָה / אִם לֹאמָוֶת עֶרֶב:
קָרָא לְאַבְרָהָםמָה זֹאתהַתְהַתֵּל בִּי / מַחְרִיבִי ?
הֵן הֵבֵאתָ עָלַי חֲטָאָת לֹא כְתוּבָה / מַכַּת סֵתֶר תֶּאְרָב:

 

חֵטְא לִי אַל יְחַשֵּׁב / הֵן אִשְׁתְּךָ אָשִׁיב / יָדִיד הָאֵל וְשָׁב
הַט אֹזֶן וְהַקְשֵׁב / בְּאַרְצִי תִּתְיַשֵּׁב / בֶּן עַמִּי תִּתְחַשֵּׁב
קַח מִישׁוֹר עַד כֶּשֶׂב / וּתְבוּאָה עַד עֵשֶׂב / אַל תִּהְיֶה גֵּר תּוֹשָׁב:

ךִבְרֵי מַבְטִיחוֹ אֱמֶתעֵת עָמַד בֵּין דַּלְתֵי / תּוֹךְ בָּתֵּי —
אֹהֶלשָׂרָה כִּי נִפְקְדָה וְחִישׁ הָרָתָה / בֶּןזֹקֶן וּבְכוֹרָת:

 

כנפי שחר

כדולק בהרים — כמו שיש מי שרודף אחריו, שהוא בהול. כצלק — כאילו צלק העמוני, מגבורי דוד (ש״ב כג, לז), רודף אותו. רק כאיש… — שלבו פנוי מפחד. ויש לפסק: כצלק רק — רק כצלק, כלומר יצא, לא כנס, אלא בצעדים בטוחות כגבור. לבה חלק — ל׳ מחלוקת. ואבה – בעל תאוה מינית, ותפר האביונה, זו חמדה (שבת קנב.). תאוה עגבה — תאותנו למין התעוררה. פני אבי — אברהם. הוערב — תבל וערבוב עשה. חבי — הסתתרי תחת השם ״אחותי״. רוב רב — מתנגד לחוקי המוסר. לא נגע בקרבה — נגיעה של קרבה. מות ערב— המות אחראי לקחת את נפשך. מכת סתר תארב — עצירת כל הנקבים אורבת. ושב — זקן ונשוא פנים. דגלו רם מנסיון — מעלתו של אברהם גדלה עוד יותר מעמידתו בנסיון העקדה.

 

וַתָּשַׁר לֵאמֹרמֵי מִלֵּל בְּעֵת זִקְנָתִי / יָלַדְתִּי ?
וַאֲדוֹנִי בֶּןמֵאָה שָׁנָהלִי נִפְלְאַתָה / עָזִי יָ-הּ וְזִמְרָת:
דִּגְלוֹ רָם מִנִּסָּיוֹןקַח לְךָ עוֹלָתִי, / חָמַדְתִּי —
אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ יִצְחָק אֲשֶׁר אָהַבְתָּ / חִישׁ הָלַךְ לֹא יָרָט:
קַל כַּצְּבִי רָץעֲקָדוֹ עַל מִזְבֵּחַבִּלְתִּי / כָּלמְתֵי —
עֵזֶררַק פָּשַׁט צַוָּארוֹכְּבֶןתְּמוּתָה / עוֹד מְעַט וְנִכְרָת:
יֶלֶד נָעִיםנִשְׁמָע קוֹל הַמַּלְאָךְאַל תַּחֲטִיא / וְהַטֵּה —
יָדְךָעַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֵ-ל אַתָּה / הֵן כֶּבֶשׂ תְּמוּרַת:
מִמָּרוֹם נִשְׁמַע שֵׁנִיתהֵן בְּרִית כָּרַתִּי / נִשְׁבַּעְתִּי
יַעַן כִּי בִּנְךָ יְחִידֶךָ לא חָשַׁכְתָּ, / כֵּן יִהְיֶה בֵּן פּוֹרָת:
קַיָּםנָאצוּרִילְתַקֵּן יוֹם תְּמוּתָתִי / עַוָּתִי
חָיָה זַרְעִיקָרֵב קֵץ עֲדָתְךָ נֻכָּתָה / עִם מְמֻשָּׁךְמֹרָט:

 

כנפי שחר

לא ירט — לא נטה. מתי עזר — אנשי עזרה. כבן תמותה — כאן: כצאן הלקוחים לשחיטה. אל תחטיא — כאן: אל תקפח חייו. עוותי — עוותתי, קלקולי. ממושך מורט — כאן: זה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן דרך לעג וזלזול ומורטים ותולשים את זקנו (תמונה חיה מחיי הגלות במרוקו!).

תולדות היהודים באפריקה הצפונית-כרך ב'-מארוקו- רדיפות השבתאים במארוקו

 

רדיפות השבתאים במארוקו

בניגוד לדעתם של שגי המקורות היהודיים שהובאו למעלה, על יחסו של אל־רשיד ליהודים (חוץ מהגירוש מאל־זאויה, שלפחות בחלקו יש לזקוף אותו על חשבון מלחמתו של אל־רשיד בראשי הכת בזאויה של דילה), והדו״ח של פריז׳יס, נזכרו פעמים אחדות רדיפות היהודים בימיו ב׳ציצת נובל צבי' חיבורו הפולמוסי הגדול של ר׳ יעקב ששפורטש נגד שבתי צבי, נביאיו ומעריציו. ממנו למדים אנו על רוח ההתעוררות וההתלהבות שעבדה על יהודי מארוקו בזמן הופעתו של שבתי צבי, ולא שככה גם לאחר המרתו(תכ״ז), כלומר בימי שלטונו של אל־רשיד. ואף כי שהה ששפורטש באותו זמן בהאמבורג, הרחק מארצות אפריקה, הרי מעורה היה בחיי החברה היהודית של המגרב בתור יליד והראן וכדיין בתלמסאן ולאחר־מכן בסלא, ועמד בקשרים הדוקים עם חכמיה. וברור שלקח חלק פעיל ביותר בפולמוס שבתי צבי, שהוא עצמו היה מחוללו. דבריו של ששפורטש חשובים ביותר כמקור ראשון ויחיד להכרת התעמולה השבתאית במגרב, שייתכן כי עסקו בה אלישע, אביו של נתן העזתי, ושלמה נאווארו, שני שלוחי ארץ־ישראל, נוסף על א״מ קארדוזו, שישב אז בטריפולי של המערב, ושפעילותו אינה מוטלת בספק. על מרכז אחר של תעמולה זו, שהשפיע על המגרב, נעמוד בהמשך הדברים, עתה נעמוד על קו בעל חשיבות מדינית, העולה מפרטים שהשקיע ששפורטש כלאחר־יד בחיבורו. הכוונה לסיפוריו על רדיפות היהודים על־ידי אל־רשיד, ש­אמנם אינם מצטיינים בבהירות יתירה, ויש להסיק דבר מתוך דבר.

בימי עלייתו של אל־רשיד לשלטון היו ׳אומרים עליו שהוא אוהב ישראל מאד' ולפי הידיעות שקיבל ששפורטש מאנשי סלא נמצאו הם לפני־כן ׳בסכנה גדולה על התעוררותם יותר מדאי באמונה הזאת (כלומר השבתאות) וקם עליהם גיילא״ן הרשע וגזר עליהם גזרת הרג ואבדן ולולי רחמי שמים ושוחד בחיק השיב חמה עזה, ואני כתבתי להם באריכות על זה והטלתי אמונתם בספק׳.

באיגרת שערך ששפורטש לגלילות המערב בתכ״ט נזכרות באריכות קהילות תידולא(=תאדלה), שארית אל־זאויה ואגפיה, וכן חבל ארץ העבר״ה — ומסתבר שהכוונה לאיזור המשתרע לאורך ואדי אום אל־רביע, שעל גדותיו שוכנות דילה ותאדלה. הביטוי ׳שארית אל־זאווייא׳ רומז ללא ספק ליהודים שנשארו בזאויה אל־ דילה לאחר שרובם גורש לפאס. אישור לפירוש זה מספק ששפורטש עצמו בפיסקה אחת שבמכתבו אל יעקב בן סעדון משנת ת״ל: ׳ובזאוויא כל יהדותם בסתר ואפילו שמירת שבת מנועה מהם אם לא עכשו במלכות זה המלך׳. אף כי הלשון כאן סתומה במקצת, שתי הפיסקאות מבהירות זו את זו. ברור, כי בשנת ת״ל- 1670 גרים יהודים בזאויה. בביטוי ׳יהדותם בסתר׳ התכוון ששפורטש לומר, שאין להם בית־כנסת ציבורי, אבל מצבם הוטב לאחרונה, דווקא בסוף ימיו של אל־רשיד. בשום פנים אין להניח, כי ששפורטש התכוון לאסמאעיל, שעלה לשלטון רק בשנת 1672. אמנם בקטע הראשון יש זכר למצוקה ומצור, שבה נמצאת ׳שא­רית אל זאווייא׳, ובכל־זאת לא הניחו תורתם בקרן־זווית. אולם הקטע המאוחר בשנה אחת מדבר ברורות על הקלה שחלה במצבם.

לפי מכתבו של ר׳ אהרן הסבעוני אל ששפורטש דבקו במיוחד בשבתי צבי קהל מראכש, שבראשו עמד הנגיד ר׳ מימון מימראן. באותו פרק־זמן(תכ״ט) גזר המלך על קהל תאדלה ׳לילך יחפים תמיד בכל העיר, בלי שום מנעל וביטלו להם בתי־ כנסיות, כי אם להתפלל בעשרה בביתם. וגזר המלך על כל הספרים אשר סביבו­תיהם שיתקבצו כלם לתידולא ולא נשאר א׳ מהם בחוץ! והרי הם בעונות במצור ומצוק יושבי חרבות ואהלים. וגם הם החזיקו באכילה (בט׳ באב) וקוראים במקום

יענך ה׳ ביום צרה (תהל׳ כ, ב) ה׳ בעזך ישמח מלך (שם כא, ב), ובמקום תפלה לדוד הטה ה׳ אזנך (שם פו, א) למנצח על שושנים (שם מה, א)׳.

בחודש סיוון ת״ל קיבל ששפורטש מאחד השבתאים שבעיר סלא איגרת ובה מסופר בין השאר על הצרות שגורם אל־רשיד לקהילות המערב. הוא גזר חורבן על בתי־כנסיות במראכש ובתאדלה, הכביד את עול המסים והוסיף גזירות אחרות. הכותב ראה בזה סימן לנחמה קרובה ולביאת המשיח באותה שנה.

מתגלית לנו כאן עובדה מתמיהה. בקרב היהודים באל־זאויה נמצאו רבים שהא­מינו בשבתי צבי. מתוך מכתבו של אהרן הסבעוני ידוע, כי בפאם כפו על מגורשי אל־זאויה להקפיד על התעניות, וכי אנשי מראכש החזיקו בביטול צום ט׳ באב, אף־על־פי שהוכיחום על כך. והנה דווקא במקומות אלה, בזאויה, בתאדלה הקרובה לזאויית דילה ובמראכש אירעו גזירות אל־רשיד, בעוד שאין זכר להן בפאם, במכנאם׳ בתטואן ובקצר אל־כביר, שאוכלוסייתן היהודית ברובה המכריע והקובע לא הלכה שולל אחר התעמולה השבתאית. אף בסלא נשקפה סכנה ליהודים דווקא בשל ׳התעוררותם יותר מדאי באמונה הזאת׳. ואמנם מציין אברהם הסבעוני כי גם בסלא היתה כת שנגררה אחר השבתאי ר׳ יעקב בן סעדון, והפרה את מצוות הצו­מות הנוהגים מדור דור.

תולדות היהודים באפריקה הצפונית-כרך ב'-מארוקו- רדיפות השבתאים במארוקו-עמ' 256

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר