ארכיון יומי: 10 בנובמבר 2019


קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'

התע״ט-1719

בהיות כי קהלינו נר״ו תקנו האלגאבילא על המשא ומתן, ומכרו הקהל נר״ו האלגאבי״לא הנזכרת לקצת מן הקהל, ויהי היום טוענים הקונים הנכרים ואומרים שהרבה אנשים מהקהל אינם נותנים להם האלגאבי׳׳לא כתקנה כשגובים מהם, ורוצים להשביע בספר תורה לאנשים שחושדים אותם, והנתבעים טוענים שזה טענת ספק ואין בה דין שבועה אלא חרם סתם דווקא. לכן פסקנו בניהם שכל מי מהקהל שירצו הקונים הנד להשביעו בס״ת שת״ת היסת ישביעוהו לפי שהגאביל״א היא מס ודין המס כל אחד נשבע על נכסיו כמה ראוי ליתן, גם זה הענין כל אחד נשבע כמה נשא ונתן כדי שיראה כמה נתחייב ליתן. ולראיה ח״פ בשמנה ועשרים לאלול המי שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעה ושבעים ליצי׳.

וכן אם ירצו הקונים הנז׳ להשביע הנתבעים בכל חדש שבכל סוף כל חדש ישביעו הנתבעים על הימים שעברו וקיים.

ישועה בלא״א כמוהר״ר משה בן חמו זלה״ה

אחרי ראותי דברי החכם נר״ו נראה שהדין דין אמת וחתמתי

מאיר בכה״ר יוסףי דאבילא זלה״ה

תעודה מספר 26

הן אמת שלימים שעברו עמדו יחדיו קהלינו ישצ"ו במעמד הבית דין ישמרם אל שקצת מהם סעו המה למנוחות וקצתם הם חיים עדנה יבלו ימיהם בטוב ותקנו תקנה הגונה וישרה בעיני אלוקים ואדם והוכרזה בבית הדין הגדולה במעמד כל הקהל ישצ"ו גדולים וקטנים וקבלוה עליהם ועל זרעם .

והוא שמאותו זמן והלאה כשתהיה איזה מצות תפילין או שמחת חתן וכלה לא ילכו עימהם הנשים אחרי החתן ואחרי בעל המצווה בתופים ובמחולות כלל וכלל לא ולא ילכו עימהם, כי אם האנשים לבד ואם יעברו מלבד שהם מובדלים מעדת ה' ועוברים על דברי חכמים עוד בה שהרשות נתונה ביד הנגיד אשר יהיה בימים ההם והקהל והבית דין ליסירם כפי ראות עיניהם ונכתבה התקנה וכו….

וחתמו בה כל הבית דין ויחדיו הקהל והן היום חזרו לסורם הרע ואדרבא הוסיפו על השמועה ותבאנה האנשים על הנשים בדין ערובה ותבקע הארץ לקולם, ונתקיים בהם מקרא שכתוב "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומסקרות עיניים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה" (ישעיה)

והני שבביב בישי (עצים רעים. הגויים הרשעים) דאיתנהו גבן עומדים צפופים ועיניהם רואות וכלות על זאת ידוו הדווים ועל זה רואי כלכ אשר נגעה יראת ה' בלבו לחגור חימה נגד המתפרצים האלה ולהחזיר עטרה ליושנה ובכן בגזירות עירין עלאין אנו גוזרים שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אנו מקבלים עלינו ועל זרעינו שבכל זמן אשר תהיה איזה מצות תפלין או שמחת חתן וכלה לא תצא שום אשה אחריו כלל, כי אם האנשים בלבד.

 וכל העובר על זה גדול או קטן מלבד שהוא מובדל מעדת ה' ועובר על דת , אנו מקבלים עד עתה ששום תלמיד חכם לא יכנס לו בסעודת מצוה אם היא מצות תפלין ואם הוא חתן לא יברכו לו ברכת אירוסין וברכת נישואין ולא יכתבו לו כתובה.

 עוד אנו גוזרין שהכלה בלית טבילתה שהיא ליל מצא אשה לא ילך עמה שום איש וכמו שנאמר לא ישא אותה על ידיו וזהו התיקון לתקן להבא ומאי דאזל אזל ה' הטוב יכפר בעד, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, ואשר לא שת לבו לזאת תמטייה ליטותא דרבנן בסילוא דלא מבע דמא, ונחש על עקבו לא יפסיק.

                                                       בכתב יד הרב יקותיאל אלבאז.

תעודה מספר 27

ב״ה

התקס"ח —תקס"ט

מכירת האלסיג׳א באייר התקס״ח עד ר״ח אייר התקס״ט הקונה יהודה צבע בסך־קם־כם׳ ום־דת־בקושח״ך מדי חדש בחדשו והמוכרים בקוש״ח הר״א אלבאז והר״ש ן׳ מאמאן והר׳ דוד הכהן והר׳ אברהם אסודרי והר׳ יעקב אביטבול והר׳ שלמה אדהאן והר׳ מכלוף בן עטייא והר׳ אהרן הכהן והר׳ יצחק ג׳ייני ועפ״י התנאים הנוהגים והקצב אשר לא יפרע פרעון הגון רשאי בעל האלסי׳גה למנוע השוחטים שלא ישחטו לו עוד ושריר ובריר וקיים.                                                                           

שאול ישועה ס״ט מאיד צבע סליט״א

קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'

Concile des Rabbins du Maroc –Takanots

Surveillance religieuse des enfants naturels entretenus par des œuvres de bienfaisance

Après avoir reconnu l’utilité sociale des crèches et les soins très attentifs dont bénéficient les enfants qui y vivent sans distinction de race et de religion ;

Emu cependant par l’assimilation certaine à laquelle sont voués les enfants issus des mères juives confiés à ces orphelinats ;

Le Rabbin ABEHSIRA propose au Concile de décider les Comités des Communautés importantes à prélever sur leur budget annuel des sommes à affecter à l’aménagement d’orphelinats israélites où les enfants recevront l’éducation religieuse nécessaire.

Après que M. DAHAN eût mis l’accent sur les difficultés innom­brables que rencontrera ce projet, le Président DANAN proposa que le Rabbinat et le Conseil des Communautés désignent une Commission composée de trois rabbins et de trois membres du Conseil pour étudier les moyens d’assurer sa réalisation.

Les rabbins ABEHSIRA (Marrakech), MONSONEGO (Fès), BEN- HARROCH (Port-Lyautey), furent désignés sur-le-champ pour faire partie de cette commission. Le Président recommanda au rabbinat de se pencher sérieusement sur la question.

 

PROTESTATION

contre le projet d’un nouveau calendrier

Au mois de mai prochain, des savants comptent soumettre à l’Or­ganisation des Nations-Unies un projet de calendrier d’après lequel tous les jours de l’an auront lieu le même jour de la semaine, ce qui va entraîner fatalement la méconnaissance du sabbat.

En conséquence, le Grand Rabbin DANAN déclare qu’il est un devoir impérieux pour nous d’élever une vive protestation au nom des Com­munautés israélites du Maroc contre une telle initiative.

Approuvant le vœu du Président DANAN, les rabbins à l’unanimité demandent que soit adressée une protestation à ce sujet par l’entremise de M. le Résident Général de France au Maroc.

DÉSIGNATION DE COLLECTEURS DE DONS au profil de l’InstifuHon religieuse "BET EL"

Après avoir fait l’historique de la création de l’Association reli­gieuse « Bet-El » et des buts visés par elle ;

Et rappelé les circulaires envoyées par ses soins aux rabbins les priant de : d’une part, faire connaître au public l’importance de cette œuvre et sa valeur sacrée, d’autre part, inciter les membres de leurs communautés à faire des dons, comme par le passé, en faveur de cette Fondation ;

Le Président DANAN prie le corps rabbinique de solliciter le con­cours des membres des Comités de Communautés pour désigner des personnes à qui sera confié le soin de collecter les dons au profit de cette Institution.

Concile des Rabbins du Maroc –Takanots-429-428

מועצת הרבנים השנייה-משה עמאר-המשפט העברי במרוקו

 

נאם הרב חיים דוד סירירו יחשל״א

ע״ע בחינה למסדרי הגטין

רבותי הגדולים!

מה נחמד היום וגדול לאלהינו, יום שחברו יחד גדולי שבטי ישראל, מלכי רבנן, לדרוש ולחקור ולתקן בקעי האומה ולסדר סדריה באמת ובאמונה. באמת שמחה חרדית מלאה חדרי לבבינו, ע״ז נאמר אשרנו מה טוב חלקנו, ובפרט כי כאן נמצא וכאן היה ידידנו מחמד עינינו, נשיא אלהים בתוכנו, דורש טוב לעמו, אחינו שרנו, היקר משה בוטבול יחיה בטוב ויאריך ימים אמן.

בכן, אם יראה בעיני מורי, אענה גם אני חלקי אם יוכשר בעיני מורי׳ ואיני מזהיר ח״ו אלא כמזכיר, הוא ענין הגטין שהוא ענין הכרחי בעיקרי הדת, אשר מרכז היהדות ועמוד בית ישראל מיוסד עליו, כי לא נעלם מעיני מורי מה שהחמירו רז״ל וגדרו בענין הזה למנות אנשים מומחים לענין זה, כמ״ש בריש ״גטין״ אתא לקמיה דרב אחאי שהיה ממונה על הגטין, גם מה שאמר רבנו ירוחם על מ״ש בגמרא כל שאינו יודע בטיב גטין וקדושין אין לו עסק עמהם. פי׳ ז״ל אפילו חסר לו אלא דבר א׳ שנחלקו בו שני תנאים ובא אמורא ופסק בא׳ מהם אם לא שמיע ליה סברת האמורא לא יהיה לו עסק עמהם. ואם הם אמרו בדורותם ע״ה שלבם בפתחו של אולם, מה נענה אנן יתמי דיתמי? בבן אם יוכשר בעיני מורי כי יותן חק שאין א׳ יכול לסדר הגט עד אשר יעבור בבור המבחן בב״ד הגבה. כי קודם לזה היה הדבר מסור לרבנים היושבים ראש לסדר הגטין, ואולם אחר שיצא חק שכפי הנמוס לא יסדרו, יען יש בסדור מתן שכר, אם כן במקום אשר אין איש ראוי עפ״י המבחן, מחויב הרב לסדר הגט בלי תשלום שכר, ובמקום שיש מי שראוי, יסדר המסדר בשכרו. ובזה יהיה על ישראל ועל רבנן שלום.

ודחקתי עצמי ליכנס לענין זה יען בא לידינו מעיר גדולה גט ע״י שליח וראינו כי כלו עלה קמשונים, ולולא חשש העגון היינו פוסלים אותו בשופי ע״ז חם לבי אם באחת ערי הגדולות ימצא ענין כזה, מה יעשו הכפרים הקטנים אשר באמת חסרה בהם תורה? וזכורני כי בהיותי בעיר מראקש יע״א בא לידינו גט מאחד הכפרים וראינו שאין בו ממש. וכתבנו למושל המחוז למנוע כתיבת הגט רק לאשר תהיה בידו תעודה מב״ד של עיר מראקש יע״א. וכאשר יצא דבר מלכות לא בא לפנינו רק אחד מהרבה מסדרים, ובבחינה ראינו שהוא עם הארץ מוחלט ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, והיו באים מכל הכפרים לקבל הגט ע״י בדי״ץ ואח״ז מצינו ת״ח ראוי והגון לענין ומננו אותו ע״ז ז״ש רבי יעקב ז״ל ובקרב ימים שמעתי כי נתבקש בש״מ ואיני יודע היום כיצד מתנהגים.

הן אמת שלא יעלה על הדעת שימצא ח״ו במדינות המערב ענין כזה יען תודה לאל לא השבית לנו ה׳ גואל ובכל מדינה ומדינה יש רבנים וחכמים יושבי על מדין כי לא אלמן ישראל. אן כאשר נטל הענין מהרבנים הראשים, לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול, החפץ ימלא ידו בקולמוס, ובניר ויכהן במשרה זאת רק עד אשר יעבור בכור המבחן ע״י בדי״ץ הגבה ואז יוכשר לכהן לה׳ ולתורתו.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות וחיש יחיש ישועתנו בקרוב אמן

וזה נוסח ההחלטה שנתקבלה בענין זה.

א – כל מסדרי הגטין צריכים להיות בידם תעודה מאת רבני הב״ד הגבה אחרי בחינה.

ב – כל מקום שלא נמצא שם מסדר בתעודה, חובת הב׳׳ד או הדיליגי לסדר הגט חנם אין כסף.

ג – גם על המסדרים הנכחים תחול החובה הזאת.

ד – הודעה מאת הרבנים לכל מסדרי הגטין שבעירם ושבמחוזם להיותם מוכנים להבחן בר״ח אייר.

הרב כמוהר״ר רפאל ברוך טולידאנו יחשל׳׳א נאם ע״ע פנויה שילדה שמשדינן הוולד אחר האב היכא שיראה לב״ד שמהנטען נתעברה, וחברי המועצה לא הסכימו עמו.

אחר החלטה זו דבר הרב שאול אבן דנאן יצ״ו שחובה עלינו לדאוג לנולדים האלה למען חיותם, והאמת כי רבים קופצים לקחתם להם לבנים, ומוציאים עליהם הוצאות מרובות בחבה יתרה לסיבת תאות הבנים המקשקשת בחובם כי מנע ה׳ מהם פרי בטן, ולקיחתם זאת הויה ע״י הוריהם, אב ואם גם שניהם או רק ע׳׳י האם לבדה אם לא נתברר אב, גם יש שכותבים שטר מסירה ע״ז, אשר כח השטר ההוא דל למאד כפה״ד לעצור בעד ההורים מלחזור בם, ויש שמתחכמים לחייב את ההורים שאם יחזרו בהם ישלמו ללוקח כל מה שהוציא וכו׳.

בכל זאת אין לב הלוקח נכון ובטוח במה שעשו מחשש ערמת ההורים אשר בראותם את ילדיהם חיו בריאים וטובים ויהיו לחפץ, באים בעקיפים גם מסיתים את הבנים לבגוד באלה אשר גדלום ובלו את ימיהם בעבורם ברוב עמל וצער גדול בנים, והפרדה זו בטרם עת הראויה קשה עליהם למאד, שכמעט נפשם קשורה בנפשם. מסבה זו רבים חדלו וימנעו רביבים והשפע נעצר.

בכן ראוי לנו לתקן תקנה שתהיה סייעתא לגומלים האלה עזר סומן, אף הבטחה כדי שלא יבואו ההורים לבגידה ועמלם לא יהיה לשוא.

כל הרבנים פה אחד הסכימו לדברי הרב לתקן תקנה הנותנת כח לגומלים האלה ע׳׳י מנוי להם מכח הב״ד להוציא הוצאות עליהם, וגם אם יעשה איזה שטר ע״ז יהיה קיים בכל תנאיו. גם הרשו את הרב הנז׳ לכתוב נוסח לתקנה זו לכל פרטיה, וזה נוסח התקנה.

אנחנו הרבנים הדיינים פה מארוק בהיותנו מתועדים במועצת הרבנים השנתית ביום כ״ח וכ״ט חשון תש׳׳ט לעתה הסכמתנו ברצון ובהחלטה גמורה, בכח הב׳׳ד שניתן לנו ע׳׳פ תורתנו הקדושה, שכל הנולדים אשר נתנו בידי אחרים לגדלם ולהטפל בהם בבניהם בכל צרכיהם, בין בשטר בין בע״פ, בין יהיה השטר עשוי באופן המועיל עפה׳׳ד בין יהי בטל עפ״י הדין, על הכל הננו ממנים עליהם את הלוקחים אותם, להוציא עליהם כל ההוצאות הצריכות להם, בריוח ולא בצמצום עד אשר יגדלו בשנים הראוים להיותם בני דעת לפי ראות עיני הב״ד (ז׳׳א מי׳׳ג שנה עד מלאת כ׳ שנה) וכל מה שיוציאו עליהם כנז׳ הרי הוא חוב גמור על ההורים בין אב ואם יחד, בין אחד מהם לבדו, אם חזרו בהם לקחת את בניהם אכן אם לא חזרו בהם אזי אין שום תשלום כלל, כי רק בתורת חסד גמלום, גם כל שטר שנעשה ע״ז בין ההורים והלוקחים הרי הוא שו״ק לכל תנאיו לזכות הלוקחים הגומלים את הילדים, ואין שום ערעור בעולם יכול לגרוע כח השטר בכח הבית דין יפה ע״כ.

מועצת הרבנים השנייה-משה עמאר-המשפט העברי במרוקו-עמוד 240

10/11/19

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט-  רבי יצחק בה״ר וידאל הצרפתי

רבי יצחק בה״ר וידאל הצרפתי

ר׳ יצחק נולד סביב שנת שע״א (1611), הוא למד אצל רבי יצחק ששון שהיה מלמד מוכשר, העמיד תלמידים רבים, ׳ושהיה מאסף לתלמידיו לעסוק עמהם בתורה׳. ר״י ששון נפטר צעיר לימים. רבי יצחק הצרפתי התפרסם כתלמיד חכם, לא ידועים פרטים על אשתו, שמה ומשפחתה. בנו הגדול ר׳ וידאל נולד ביום רביעי כ״ז אלול שנת שצ״א (1631). רבי יצחק הכין לבניו דרשות לבר מצוה ׳זה דרש וידל בני יצ״ו יום ג׳ עשרה לאלול שנת ת״ג(1643) שנתחנך במצות תפילין [וציצית]׳  בנו השני יעקב כנראה נקרא על שם סבו אבי אמו ׳זה דרש יעקב בני יצ״ו יום ג׳ י״ו לאדר שנת ת״ה (1643) לפ״ק. יום שהניח תפילין ואמר הלכה׳. ביום ה׳ ד׳ לחדש אב שנת הת״א דרש במילת בנו נחמן. ביום ד׳ י״ח תמוז שנת ת״ב. דרש במילת בנו יוסף.

רבי יצחק ואחיו ר׳ אברהם, התפרסמו כתלמידי חכמים. ולפרנסתם הם שלחו ידיהם במסחר, עסקו בשותפות בייצוא עורות ונחלו הצלחה. למרות עיסוקיו הרבים של רבי יצחק, הוא לא זנח את לימודו והיתה לו קביעות לתורה בעיון, וכן קבע שיעורים בשעות הערב בפרשת השבוע עם בעלי בתים. ובשיעוריו אלה חידש חידושים והעלה אותם על הכתב, ומפנה אליהם ׳בחידושי החברה של לילה׳. הוא דרש בקביעות בבית הכנסת ׳תלמוד תורה׳ שזה אחד מבתי הכנסת הגדולים שהיו בעיר, והוחזק בידי משפחת צרפתי. ויתכן שאף היתה לו ישיבה בתקופה מסויימת, כפי שניתן ללמוד לכאורה מדבריו בהספד שנשא על רבי מאיר בן מייארא, תלמיד חכם שנפטר צעיר לימים ללא ילדים: ״כשהייתי נכנס למכוני שהיא הישיבה, הייתי שקט ושמח בראותי כל התלמידי חכמים שהיו נושאים ונותנים עמי בהלכה, והייתי שמח…׳. רבי יצחק נמנה על חכמי העיר וחתום עמהם על מספר תקנות. בשנת ת״ז(1647) חותם רביעי על תקנה בענייני משכונות; בשנת תט״ו(1645) חותם שלישי על תקנה המחייבת את חתימת סופרי בית הדין על השטרות ועל תקנה בענין בעל הנשוי לשתי נשים ומת. היאך תהיה חלוקת העזבון בין נשותיו ויורשיו…

רבי יצחק כנגיד

דומה כי בגלל מצבו הכלכלי הטוב של רבי יצחק ויושרו האינטלקטואלי, הקהילה בפאס בחרה בו לנגיד. כבר בראשית שנת ת״ג(1642) אנו מוצאים אותו מכהן כנגיד, נראה כי בשלהי שנת ת״ה, הוא הודח מהנגידות ובמקומו מונה ר׳ שם טוב בן רמוך. דומה שהדחתו הביאה את רבי יצחק להחלטה לעזוב את פאס ולעבור לעיר סאלי. בראשית שנת ת״ו הוא כותב ׳דרשתי בעיר סאלי יע״א, יום שבת קדש כ״ב לחשון שנת ארבע מאות ושש׳.בסאלי שהה עד סמוך לפורים שנת ת״ז.

או יתכן שעזיבתו את פאס היתה בגלל הקנאים שונאי ישראל שהשתלטו על העיר וסביבותיה. כת קנאית זו החליטה בט״ו לאלול שנת ת״ו, לסגור את כל בתי הכנסת בעיר ולהרוס אותם. הם הרסו את בית הכנסת הגדול של התושבים, בית הכנסת של המגורשים ובית כנסת על שם אתאזי. וביום צום גדליה שנת ת״ז הרסו את בתי הכנסת של תלמוד תורה ושל רבי יצחק אביזרדיל, ובערב כיפור הרסו את בתי הכנסת של מדרש ישן ומדרש חדש, ובין כיפור לסוכות, הרסו את בית הכנסת של רבי חיים עוזיאל. ונותרו בעיר רק שני בתי כנסת של רבי סעדיה ארבוח ושל רבי יצחק רותי, וזה הודות להיכרות שהיתה לבעליהם עם ראשי הקנאים. כשחזר רבי יצחק לפאס, קנה מהקהל את ׳זוג של תפוחי כסף מעשה ידי אומן הנקרא ן׳ רבקה' בעשור ראשון לחדש אדר שני שנת ת״ז. בכסף זה הקהל פדה מהקנאים הפורעים את שרידי הכתלים והעמודים של בית הכנסת של התושבים. בשנה זו בשבת הגדול בפתיחת הדרוש, כתב: ׳זה דרשתי בשבת הגדול שנת ת״ז שנת חרבן בתי כנסיות הי״ג, ושנת ת״ו הייתי בעיר סאלי. בדבריו נשא הספד על הריסתם של בתי התפילה ׳עשיתי בכייה גדולה על חרבן בתי כנסיות הי״ג…׳. בתוכם בית כנסת ׳תלמוד תורה׳ שהיה בהנהגת משפחת הצרפתי.

בשנת ת״ח נפטר הנגיד ר׳ שם טוב בן רמוך, והיו מבין הקהל כאלה שקפצו לקבל את התפקיד, אך הקהילה העדיפה למנות שוב את רבי יצחק לנגיד. ובכסלו שנת הת״ט נתנו לו את כתב המינוי ובו התחייבו לו שכל נזק שיגרם לו ממילוי תפקיד הנגידות, ישולם על ידי הקהל. בשנת ת״י התגבר המלך על כת הקנאים והוציא את ראשיהם להורג. ראשי הקהל בפאס עם הנגיד רבי יצחק באו לברך את המלך ולהביא לו תשורה. ובהזדמנות זו ביקשו מהמלך שימנה את רבי יצחק לנגיד. אחר כך קם אחיו של ר׳ שם טוב בן רמוך עם אנשים התומכים בו, ופנו למלך בבקשה למנותו לנגיד במקום אחיו, הם שילמו למלך תמורת המינוי שמונת אלפים אוקיות. המלך הציע לרבי יצחק לקבל את תפקיד הנגידות, אך הוא סירב מאחר שלא רצה לשלם למלך עבור המינוי. המלך קנס אותו בחמשת אלפים אוקיות על סירובו. כשראה רבי יצחק שהמלך נתן עיניו בו, החליט לברוח מן העיר לתיטואן. הוא ארגן את רכושו ורכוש אחיו אברהם, כלי כסף וזהב וחפצים יקרי ערך ושלח אותו לפניו עם חמרים. בצאת החמרים מהעיר, והנה אחד ממשרתי חצר המלך רץ לקראתם ושאל של מי המשא שאתם מוליכים, הם ענו לתומם זה של רבי יצחק צרפתי. אמר להם אם כן, הוא בורח מן המלך, לכן כל המשא הזה יעבור ישר לארמון המלך. בעקבות תפיסת המשא, נאסר רבי יצחק עם שני בניו, והוטל עליו לשלם קנס בסך חמשת אלפים אוקיות מלבד רכושו שהוחרם. הוא מכר משא של עורות מהסחורות שהיו לו כדי לשלם את הקנס. קיים חשד, שאחד מהקהילה הוא שהלשין עליו. ממקרה זה, ניתן ללמוד על גודל נכסיו והיקף עסקיו של רבי יצחק.

רבי יצחק נפטר בחודש אדר תכ״א (1661), והשאיר אחריו משפחה ברוכה שממנה יצאו מנהיגים ותלמידי חכמים מאז ועד לדורינו.

ר״ח בנטוב, נוטה לומר שלאחר מה שהיה בקשר למינויו של הנגיד בשנת ת״י, שוב חזרו הקהל ומינו את רבי יצחק לנגיד, הוא מסתמך על דברי הבן רבי וידאל בהספד החודש שנשא על אביו:

"ואמרתי שצריך לעשות הספד עליו על ג׳ שלמיות שהיו בו: א – על שלמות התורה שלעתיד יוכר חסרונו. ב ־ על שלמות המעשה, שאעפ״י שהיה יכול לעקם מאויביו ומלשיניו, והיה יכולת בידו ליפרע מהם כפי הדין, עם כל זה היה כובש את יצרו, ולא לבד זה אלא שאם היה מעליל עליהם השר, היה עומד בפרץ עליהם כל היום וכל הלילה והיה מוציאם לאור. ג ־ על שלמות המרות שהיה מדריך את הקהל בדרך טוב ….

ר״ח בנטוב מתרשם מדברי הבן, שהם נאמרו על תקופה הסמוכה לפטירתו, ומכאן שהוא חזר להיות נגיד אחרי שנת ת״י. אם כי לדעתי, הדברים אינם מוכרחים, מה גם כי משנת התט״ז ואילך לא מצאנו שמו מוזכר לא בפסקים ולא בכרוניקות, וסביר יותר להניח לאחר הנזקים שנגרמו לו, העדיף לרדת מהבמה הציבורית שחשפה אותו לעינא בישא של פגעי השלטונות. מדברי הבן ניתן ללמוד כי רבי יצחק מילא תפקידו הציבורי באמונה, ביושר ובמוסריות.

למרות עיסוקיו המסחריים והציבוריים, ר׳ יצחק לא הסיח דעתו מלימודו ומהעמקתו בתורה. כדברי בנו רבי וידאל: ׳ידוע הוא שכל ימיו היה בעסק התורה ובעיון, ואעפ״י שמקצת ימיו היה עוסק בצרכי צבור ידוע הוא [שהעוסק] בצרכי צבור כעוסק בתורה דמי׳. כלומר הוא לא רק קבע עתים לתורה, אלא ראשו ומחשבתו היו שקועים בעיון מעמיק בסוגיותיה.

היעב״ץ באגרת המלצה שכתב לרבי אליהו הצרפתי שעה שרצה לעלות לארץ ישראל, מתאר את רבי יצחק:

… החכם השלם הדיין המצויין תורה וגדולה במקום אחד, דעה יורה מי כמוהו מורה, כפי צורך השעה בשופרא וסנדל ומקל ורצועה לכל עושי רשעה, קנאי בן קנאי זה סיני, כל ימיו משרת ועמל עם הציבור כמשה עבד ה׳, ראש גולה ואב בית דין כמוהר״ר יצחק זלה״ה.

מדברי היעב״ץ נלמד כי רבי יצחק הנהיג את משרתו ברמה וביד חזקה ׳מקל ורצועה לכל עושי רשעה׳.

יצירתו

מתוך עזבונו הרוחני הגיעו לידינו אוסף מדרשותיו וחידושיו על התורה, מהם נוכל לעמוד על עושר ספרייתו ועל בקיאותו בספרות ההגות היהודית של הדורות הסמוכים לגירוש. חלק מהדרושים אינם אלא שלדי דרשות וראשי פרקים לדרשות שנשא, ומטרתו היתה להקל בהן על הדרשן להכין את הדרשה באותם נושאים. חלק ניכר מדרשותיו הם הספדים שנשא על נפטרים, בפקידת השבוע, החודש והשנה לתלמידי חכמים והמוני עם. ומכאן על מעורבותו בכל הנעשה בקהילה. חלק מהדרשות נשא לאירועים במחזור החיים, וחלקן נשא בשבתות במנחה או בשבתות המיוחדות. וכן חידושים שחידש בשיעוריו עם בעלי בתים בלילות. סביר להניח שמה שהגיע לידינו הוא רק חלק מזערי ממה שכתב. מעזבונו הרוחני פורסמו דרשותיו בשם ׳תולדות יצחק׳.

כמו כן רבי יצחק חיבר מפתח למדרש רבא על חמש מגילות. בקולופון של הכת״י כתוב: ׳אני יצחק … הצרפתי בראותי השכחה מצויה באדם השתדלתי …וחיברתי זה המפתח מעניינים מהרבות על חמש מגילות, והיתה השלמתו יום ד י״ט לחשון הת״ב…

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט-  רבי יצחק בה״ר וידאל הצרפתי-עמוד 26

תם ונשלם-דברי הימים של פאס- נספח: לקט מדרשות של רבי שאול סירירו -מאיר בניהו

[שע״ז]

[ראשי פרקים מדרשה שדרש בשנת שע״ז]

[צ, ב] לבוני׳ הבתי׳ וגוזלי׳ קרקע חבריהם… וכל הענין קרה לנו. אם לא בתים רבים לשמה יהיו וכו׳.וכן היה כמו [שעינינו] רואות שנחרבו קרוב לארבע מאות בתים של אלו השנים העוברות משנת שס״ו עד ה[יום] שע״ז, ובכללם בתי העשירים הגדולי׳.

לבחורי׳ ההולכי׳ אחר השכר והיין לבית מ[ים] שרופי׳ הרשעי׳ אשר הם, אשר החריבו ער[ינו] הבתים לשרוף קורותיהם.

לגדולי׳ שמן הראוי שיהיו הם המוכיחי׳ ומ[יסרים] [אבל] הם בהפך.

קינה על העיר כלה, ועל החורבן שהיה בה, ואין [בין] הגדולים ממנה, ואנשי חסד מהם מתו, מהם מפאת הרעב.

תוכחה על הקהל כשיתאספו לע[ניים] ולבסוף לא יעשו כלום. תוכחה לעזי פנים.

תוכחה לכל אנשי העיר ובפרט לגדולי׳.

כשהגיעה המלחמה לשערי העיר והיינו בתענית. דרשתי יום ה׳ והתחלתי מ׳…

לזמן עצירת גשמים שהיו העניים והבינוניים מתרעמים מן העשירים על ענין המס, והקהל היו מתרעמי׳ מן ת״ח שלא היו עושקי׳ בתורה,- תלמיד חכם שלא היתה תורתו אומנותו חוייב במס.  והת״ח מתרעמי׳ מהקהל שלא היו נו[תנים] הספקתם, דרשתי התחלה מ'[מקרא] הנביא.

ביום עצירת גשמים דרשתי על החורבן בעונות שהיה בעיר פי״ס המהוללה… ואמרתי שעיר פי״ס היתה [עיר] שכל הארצות היו באים לחזות בה וביופיה, ואמרתי על הנשים שהיו בגגות מתפללות […] שהיו ברחובה של עיר… מרוב בני אדם שהיו בה קריה עליזה, מרוב הטוב והשפע. ועכשיו מתו בע[ונות] כמה נפשות… ביום שהתפללנו בבתים החרבים שבדוב׳דה קרוב לבית החיים דרשתי.

 

 [שע״ח]

[שכג] שבעונותינו בגלות שאנו בו יש לנו ד׳ חסרונות. הא׳ — היות השפע שיבא לנו ע״י או״ה. הב׳ — השנאה שיש לכל א״ה [אומות העולם] עמנו. הג׳ — שיגיע כפינו וממונינו הותר להם. הד׳ — שלכל מקום שנלך לא הונח לנו.

 

[שפ״ב]

[תל] השם נפשנו בחיים, בזה הגלות המר והארוך, ולא נתן למוט רגלינו, ר״ל שלא הניחנו ית׳ שמו להיות נטמעים בין האומות… ונאמר עוד כפי הענין אשר אנו בו מן הצרות הגדולות בגודל מסים וארגוניות אשר אנו בהם השנה הזאת שנת שפ״ב… שנתן הודאות ותשבחות להש״י, כי אלו היגונות והצרות כלם באו בענין הממון ולא באו בענין הנפשות. ואנו היום חיים ש״ל. וכן נודה לו ית׳ שעם גודל הצרות העוברות עלינו, ולא נתן למוט רגלינו לצאת מן הדת מגודל הצרות והמסים…

כי זה הגלות לטובתנו הוא… כדי שיתאמתו אלינו עיקרי הדת לעיני כל ישראל. כי בעונותינו רפו ידינו מעיקרי הדת והאמונה. בסבת הרגלנו בין הגוים הרעים והחטאים… [תלא] ולרמוז על הצרות העוברות עלינו, אמר באנו באש ובמים, שממנו בעונות שרפו באש וממנו טבעו בים…

 

[שפ ״ז]

[תקיט] ובחזקה רדיתם אותם ובפרך, שזה היתה סיבה שתפוצינה הצאן ותהיינה לאכלה לכל חית השדה. והוא רמז על האומות הגוזלים אותם בשדות והורגים אותם כשהם בורחים מן העיר. וכל זה אנו רואים בעינינו אלו השנים בעוונותינו הרבים.

[תקכו] והנה לרמוז על הגלות שאנו בו אמר: כה אמר ה׳ רעה את צאן ההרגה…[זכריה יא,ד] כלומר הנבא על פרנסיהם העתידים לרעות אותם מעתה, והם מלכי האומות אשר אנו תחתיהם, אשר קוניהן יהרגון ולא יאשמו, שחושבין שאין עליהם אשם. ולרמוז שהם שוללים ממוננו במסים וארגוניות, אמר ומוכריהן יאמר ברוך ה׳ ואעשיר. ואמר ורועיהם לא יחמול עליהם, והוא רמז על הנגידים והנשיאים מבני ישראל שהם ממונים עלינו במאמר מלכי האומות, כי אין בידם לחמול עלינו גם אם שירצו, וזה אם הם טובים, ואם הם ג״כ רעים יעזרו ג״כ לרעה…

כי כל זה בא עלינו מפאת עונותינו, כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ נאם ה׳, אבל ימציאם איש ביד רעהו, רמז להנהגת הנגידים ועשירי הדור אשר הם כדגים, הגדול בולע הקטן… וארעה את צאן ההריגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות, ואלו דברי הנביא ע״ה רומז על העתיד העובר עלינו בגלות הזה, אשר קצת ממנו במקומות שיש להם קצת שלוה וקצת ממנו כמו אנחנו פה היום במלכות ישמעאל. בצרות רבות גדולות ורבות ועצומות מכובד מסים וארגוניות ועינוי בגופינו.

והנה אחר זה נבא עוד הנביא על העתיד, על ב׳ המשוגעים אשר קמו בעולם, הלא הם הידועים. על הא׳… שהוא היה מכריז על עצמו שבא לפקוד את הצאן ולרפא הנשברת, כמו שמפורש באון גליון שלו, ולא עלה בידו כלום, כי רצה להדיח את ישראל מאמונתם ורבים הדיח. ואומה זו הרבה הרגו בישראל… וכנגד המשוגע הב׳ שקם אחריו אמר: הוי רועה האליל. ולא׳ קרא אויל שכן קרה לו כמו אויל שלסוף נהרג. ולזה הב׳ קרא אליל מלשון אין ואל, כמו רופאי אליל כלכם.

 

[שפ״ח]

[תקלח] ואמר אזי עבר על נפשנו המים הזדונים, כנגד מלכות הרשעה, שהיא מלכות אדום הנקראת מלכות זדון, כמש״ה זדון לבך וכו׳. ולפי שתמיד דעתם להעבירנו על דת, לזה אמר אזי עבר על נפשינו ג״כ. כמו שקרה לנו בעונות בגלות פורטוגאל וקסטילייא, שהיו לוקחים אותם ומענים אותם ביסורין להעבירם על דת…

 

[שפ״ט]

׳דרוש שבת בנתים שנת שפ״ט׳

[קסז]    יובן במה שאמרתי במקום אחר, שהיותינו מחזיקים באמונתנו ובדתינו, הלא זה מחסדיו ית׳ עמנו, כי לרוב הצרות העוברות עלינו ומרוב השמדות לא היה רחוק שיטו רגלנו מדרך האמת ללכת להיות כא׳ הגוים האלה. אלא שחסדיו ית׳ גברו עלינו, עד שעם כל הצרות אנו מחזיקין בדתנו…

קחנו מן הדרוש שדרשתי שבת הגדול שנת שס״ג בקונדרסי׳ דף פ״ג.

 

 [שצ״א ?]

דרוש לשבת בנתים שנת שצ״א(?)

[קצא] הד׳ אבות נזיקין השולטי׳ בנו היום בעיר פאס… הרי שמי קרוי עלי שם יהודי יכונה, וכלנו בעונות אשר בשם זה יכונו הם למאכל ולחרפה בין הגויים. לזה משיבה הקב״ה וראו גוים צדקך… חוזרת ואומרת רשל״ע [רבונו שלעולם] הרי שמי קרוי על שם הבעלי' וזה עשה לנו הבו״ר והוא הגלות, כמ״ש ועבדתם שם אלהי׳ אחרי׳ וכו'.

ועוד אני אומר שמי קרוי על שם הבעלי׳, כמו שאנו בעונותינו בזמן הזה ביד אלו הד׳ שרים אשר שמם קרוי עלינו, שחלקו אותנו ביניהם, שם שר א׳ ליהודי׳ פאסי״ש, ושם הב׳ ליהודי׳ מכנאסי״ש, והג׳ ליהודי׳ תפילאלת, והד׳ ליהודים של תאזה ודברו.

וכן חלקו אותנו ביניהם, כל א׳ גובה מס מחלק א׳, מלבד מסים כולל כלנו כא׳, וז״ש [וזה שאני] אומר דרך הלצה, שם הבעלי׳ קרוי עלי. והקב״ה משיבה: והסירותי את שם הבעלי׳ מפיה. אומרת רבש״ל: עדיין יראו אותי ויאמרו אלו הם היהודים שהיינו משתעבדים בהם, וכל א׳ יאמר אלו היו שלי. משיבה הקב״ה: ולא יקראו עוד בשמם, כי שמם ימחה מן העולם ולא יקראו בשם הבעלים כי בשמו ית׳ שמו.

 

[זמן לא ידוע]

[שכח] פי׳ פסוק ואתה מגדל עדר עופל וכו'. דרך קינה על החכם הנפט׳ זל״ה אני מדבר עם זו בית הכנסת אשר היא היום כמגדל במקום חרב, כי בעונות נחרבו סביבותיה ונשארה כמגדל הפורח. ועוד רמז לזה הקהל הנשאר כעדר וכצאן שאין לה רועה. עפל, כמו עופל לשון אופל כמתרגם, שנשאר היום אפל. בת ציון, מקום שהיה מצוין כחכם גדול הנפטר זל״ה. עדיך תאתה, שבעונות היינו דואגים ודווים עלי הב״ה שלמעלה ממנו שנחרב. וזה החכם זלה״ה השתדל מאד לקבץ הקהל הנשאר ממנו וחברם עמו בזה הב״ה. ועכשו בעונות כמדומה לי שהחורבן ג״כ הגיע עדיו. ובאה הממשלה הראשונה, ר״ל בא החורבן לממשלה הראש, החכם הגדול מאחיו. ממלכת לבת ירושלים… והיא הב״ה, כי הבתי כנסיות במקום ירושלים… כי בחורבן זה בה״ך בעונות השוכנים כאן כשוכנים בשדה.

הספד לנו החכמים והבעלי תורה והתלמידים… שהוא היה כמו מעון לכל דברים וחידושי החכמים העוברים זלה״ה, ומי שהיה רוצה לידע מדברי החכמים ז״ל היה שואל אליו והוא משיב… מיום שהלך האריה הגדול החכם השלם ה״ר יהודה עוזיאל, רבו ז״ל של זה החכם, הניח כמותו לביא…

והוכחתי לקהל על ענין המטבעות, שכמה בדויים וחרמות עברו עליהם. וז״ש מידכם היתה זאת שיקצצו הידים העוברים על הבדוי… והוכחתי הצבור על התפלה שאינם מתפללים רבים מהם…

חנוך לנער כ״י בודלי

היום ט״ו לאייר שנת שצ״ה נשלמו חמשים שנה שחברתי זה הפירוש. וכשסיימתיו הייתי בן י״ט שנה. ואשר כתבתי בכתיבת ידי נגנב ממני. ואחר כמה שנים מצאתיו ביד בעל תורה א׳ שאמר ירש מאביו. וש״ל קודם שנגנב ממנו כבר היה מועתק זה בידי שהעתיקו לי סופר א׳ זה ארבעי׳ שנה שנפטר לבית עולמו ול [היות] שאיפשר שיש טעות בהעתקה זו אני מחלה פני הקורא לתקן המעוות. ועוד אני אומר שמה שכתוב בסוף הספר התנצלות המחבר המתחיל ואני הצעיר לא נעלם ממני קוצר השגתי וחסדו׳ ידיעתי וכו'. כתב כל הנזכר בתחילת הספר.

שאול סירירו

[שעח, א] תם ונשלם ר״ח אייר שנת מש״ה לפרט.

 

[שעח, ב] נמס כדונג לבי מתלאות הזמן מראש ועד סוף יש בם סימן הם גרשוני מהסתפח בנחלות קדושים ללכת לעבוד את אלהי שיקוצים. קצתי בחיי כי עזבתי חיי עולם ובחרתי בחיי שעה לא עלה בידי לא זה ולא זה מדוחק השעה. תמיד לבי דוה אין שמחה במעוני כל ימי מכאובים וכעס ענייני לכן עם לבי התרעמתי…

תם ונשלם-דברי הימים של פאס- נספח: לקט מדרשות של רבי שאול סירירו -מאיר בניהו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר