תם ונשלם-דברי הימים של פאס- נספח: לקט מדרשות של רבי שאול סירירו -מאיר בניהו

[שע״ז]

[ראשי פרקים מדרשה שדרש בשנת שע״ז]

[צ, ב] לבוני׳ הבתי׳ וגוזלי׳ קרקע חבריהם… וכל הענין קרה לנו. אם לא בתים רבים לשמה יהיו וכו׳.וכן היה כמו [שעינינו] רואות שנחרבו קרוב לארבע מאות בתים של אלו השנים העוברות משנת שס״ו עד ה[יום] שע״ז, ובכללם בתי העשירים הגדולי׳.

לבחורי׳ ההולכי׳ אחר השכר והיין לבית מ[ים] שרופי׳ הרשעי׳ אשר הם, אשר החריבו ער[ינו] הבתים לשרוף קורותיהם.

לגדולי׳ שמן הראוי שיהיו הם המוכיחי׳ ומ[יסרים] [אבל] הם בהפך.

קינה על העיר כלה, ועל החורבן שהיה בה, ואין [בין] הגדולים ממנה, ואנשי חסד מהם מתו, מהם מפאת הרעב.

תוכחה על הקהל כשיתאספו לע[ניים] ולבסוף לא יעשו כלום. תוכחה לעזי פנים.

תוכחה לכל אנשי העיר ובפרט לגדולי׳.

כשהגיעה המלחמה לשערי העיר והיינו בתענית. דרשתי יום ה׳ והתחלתי מ׳…

לזמן עצירת גשמים שהיו העניים והבינוניים מתרעמים מן העשירים על ענין המס, והקהל היו מתרעמי׳ מן ת״ח שלא היו עושקי׳ בתורה,- תלמיד חכם שלא היתה תורתו אומנותו חוייב במס.  והת״ח מתרעמי׳ מהקהל שלא היו נו[תנים] הספקתם, דרשתי התחלה מ'[מקרא] הנביא.

ביום עצירת גשמים דרשתי על החורבן בעונות שהיה בעיר פי״ס המהוללה… ואמרתי שעיר פי״ס היתה [עיר] שכל הארצות היו באים לחזות בה וביופיה, ואמרתי על הנשים שהיו בגגות מתפללות […] שהיו ברחובה של עיר… מרוב בני אדם שהיו בה קריה עליזה, מרוב הטוב והשפע. ועכשיו מתו בע[ונות] כמה נפשות… ביום שהתפללנו בבתים החרבים שבדוב׳דה קרוב לבית החיים דרשתי.

 

 [שע״ח]

[שכג] שבעונותינו בגלות שאנו בו יש לנו ד׳ חסרונות. הא׳ — היות השפע שיבא לנו ע״י או״ה. הב׳ — השנאה שיש לכל א״ה [אומות העולם] עמנו. הג׳ — שיגיע כפינו וממונינו הותר להם. הד׳ — שלכל מקום שנלך לא הונח לנו.

 

[שפ״ב]

[תל] השם נפשנו בחיים, בזה הגלות המר והארוך, ולא נתן למוט רגלינו, ר״ל שלא הניחנו ית׳ שמו להיות נטמעים בין האומות… ונאמר עוד כפי הענין אשר אנו בו מן הצרות הגדולות בגודל מסים וארגוניות אשר אנו בהם השנה הזאת שנת שפ״ב… שנתן הודאות ותשבחות להש״י, כי אלו היגונות והצרות כלם באו בענין הממון ולא באו בענין הנפשות. ואנו היום חיים ש״ל. וכן נודה לו ית׳ שעם גודל הצרות העוברות עלינו, ולא נתן למוט רגלינו לצאת מן הדת מגודל הצרות והמסים…

כי זה הגלות לטובתנו הוא… כדי שיתאמתו אלינו עיקרי הדת לעיני כל ישראל. כי בעונותינו רפו ידינו מעיקרי הדת והאמונה. בסבת הרגלנו בין הגוים הרעים והחטאים… [תלא] ולרמוז על הצרות העוברות עלינו, אמר באנו באש ובמים, שממנו בעונות שרפו באש וממנו טבעו בים…

 

[שפ ״ז]

[תקיט] ובחזקה רדיתם אותם ובפרך, שזה היתה סיבה שתפוצינה הצאן ותהיינה לאכלה לכל חית השדה. והוא רמז על האומות הגוזלים אותם בשדות והורגים אותם כשהם בורחים מן העיר. וכל זה אנו רואים בעינינו אלו השנים בעוונותינו הרבים.

[תקכו] והנה לרמוז על הגלות שאנו בו אמר: כה אמר ה׳ רעה את צאן ההרגה…[זכריה יא,ד] כלומר הנבא על פרנסיהם העתידים לרעות אותם מעתה, והם מלכי האומות אשר אנו תחתיהם, אשר קוניהן יהרגון ולא יאשמו, שחושבין שאין עליהם אשם. ולרמוז שהם שוללים ממוננו במסים וארגוניות, אמר ומוכריהן יאמר ברוך ה׳ ואעשיר. ואמר ורועיהם לא יחמול עליהם, והוא רמז על הנגידים והנשיאים מבני ישראל שהם ממונים עלינו במאמר מלכי האומות, כי אין בידם לחמול עלינו גם אם שירצו, וזה אם הם טובים, ואם הם ג״כ רעים יעזרו ג״כ לרעה…

כי כל זה בא עלינו מפאת עונותינו, כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ נאם ה׳, אבל ימציאם איש ביד רעהו, רמז להנהגת הנגידים ועשירי הדור אשר הם כדגים, הגדול בולע הקטן… וארעה את צאן ההריגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות, ואלו דברי הנביא ע״ה רומז על העתיד העובר עלינו בגלות הזה, אשר קצת ממנו במקומות שיש להם קצת שלוה וקצת ממנו כמו אנחנו פה היום במלכות ישמעאל. בצרות רבות גדולות ורבות ועצומות מכובד מסים וארגוניות ועינוי בגופינו.

והנה אחר זה נבא עוד הנביא על העתיד, על ב׳ המשוגעים אשר קמו בעולם, הלא הם הידועים. על הא׳… שהוא היה מכריז על עצמו שבא לפקוד את הצאן ולרפא הנשברת, כמו שמפורש באון גליון שלו, ולא עלה בידו כלום, כי רצה להדיח את ישראל מאמונתם ורבים הדיח. ואומה זו הרבה הרגו בישראל… וכנגד המשוגע הב׳ שקם אחריו אמר: הוי רועה האליל. ולא׳ קרא אויל שכן קרה לו כמו אויל שלסוף נהרג. ולזה הב׳ קרא אליל מלשון אין ואל, כמו רופאי אליל כלכם.

 

[שפ״ח]

[תקלח] ואמר אזי עבר על נפשנו המים הזדונים, כנגד מלכות הרשעה, שהיא מלכות אדום הנקראת מלכות זדון, כמש״ה זדון לבך וכו׳. ולפי שתמיד דעתם להעבירנו על דת, לזה אמר אזי עבר על נפשינו ג״כ. כמו שקרה לנו בעונות בגלות פורטוגאל וקסטילייא, שהיו לוקחים אותם ומענים אותם ביסורין להעבירם על דת…

 

[שפ״ט]

׳דרוש שבת בנתים שנת שפ״ט׳

[קסז]    יובן במה שאמרתי במקום אחר, שהיותינו מחזיקים באמונתנו ובדתינו, הלא זה מחסדיו ית׳ עמנו, כי לרוב הצרות העוברות עלינו ומרוב השמדות לא היה רחוק שיטו רגלנו מדרך האמת ללכת להיות כא׳ הגוים האלה. אלא שחסדיו ית׳ גברו עלינו, עד שעם כל הצרות אנו מחזיקין בדתנו…

קחנו מן הדרוש שדרשתי שבת הגדול שנת שס״ג בקונדרסי׳ דף פ״ג.

 

 [שצ״א ?]

דרוש לשבת בנתים שנת שצ״א(?)

[קצא] הד׳ אבות נזיקין השולטי׳ בנו היום בעיר פאס… הרי שמי קרוי עלי שם יהודי יכונה, וכלנו בעונות אשר בשם זה יכונו הם למאכל ולחרפה בין הגויים. לזה משיבה הקב״ה וראו גוים צדקך… חוזרת ואומרת רשל״ע [רבונו שלעולם] הרי שמי קרוי על שם הבעלי' וזה עשה לנו הבו״ר והוא הגלות, כמ״ש ועבדתם שם אלהי׳ אחרי׳ וכו'.

ועוד אני אומר שמי קרוי על שם הבעלי׳, כמו שאנו בעונותינו בזמן הזה ביד אלו הד׳ שרים אשר שמם קרוי עלינו, שחלקו אותנו ביניהם, שם שר א׳ ליהודי׳ פאסי״ש, ושם הב׳ ליהודי׳ מכנאסי״ש, והג׳ ליהודי׳ תפילאלת, והד׳ ליהודים של תאזה ודברו.

וכן חלקו אותנו ביניהם, כל א׳ גובה מס מחלק א׳, מלבד מסים כולל כלנו כא׳, וז״ש [וזה שאני] אומר דרך הלצה, שם הבעלי׳ קרוי עלי. והקב״ה משיבה: והסירותי את שם הבעלי׳ מפיה. אומרת רבש״ל: עדיין יראו אותי ויאמרו אלו הם היהודים שהיינו משתעבדים בהם, וכל א׳ יאמר אלו היו שלי. משיבה הקב״ה: ולא יקראו עוד בשמם, כי שמם ימחה מן העולם ולא יקראו בשם הבעלים כי בשמו ית׳ שמו.

 

[זמן לא ידוע]

[שכח] פי׳ פסוק ואתה מגדל עדר עופל וכו'. דרך קינה על החכם הנפט׳ זל״ה אני מדבר עם זו בית הכנסת אשר היא היום כמגדל במקום חרב, כי בעונות נחרבו סביבותיה ונשארה כמגדל הפורח. ועוד רמז לזה הקהל הנשאר כעדר וכצאן שאין לה רועה. עפל, כמו עופל לשון אופל כמתרגם, שנשאר היום אפל. בת ציון, מקום שהיה מצוין כחכם גדול הנפטר זל״ה. עדיך תאתה, שבעונות היינו דואגים ודווים עלי הב״ה שלמעלה ממנו שנחרב. וזה החכם זלה״ה השתדל מאד לקבץ הקהל הנשאר ממנו וחברם עמו בזה הב״ה. ועכשו בעונות כמדומה לי שהחורבן ג״כ הגיע עדיו. ובאה הממשלה הראשונה, ר״ל בא החורבן לממשלה הראש, החכם הגדול מאחיו. ממלכת לבת ירושלים… והיא הב״ה, כי הבתי כנסיות במקום ירושלים… כי בחורבן זה בה״ך בעונות השוכנים כאן כשוכנים בשדה.

הספד לנו החכמים והבעלי תורה והתלמידים… שהוא היה כמו מעון לכל דברים וחידושי החכמים העוברים זלה״ה, ומי שהיה רוצה לידע מדברי החכמים ז״ל היה שואל אליו והוא משיב… מיום שהלך האריה הגדול החכם השלם ה״ר יהודה עוזיאל, רבו ז״ל של זה החכם, הניח כמותו לביא…

והוכחתי לקהל על ענין המטבעות, שכמה בדויים וחרמות עברו עליהם. וז״ש מידכם היתה זאת שיקצצו הידים העוברים על הבדוי… והוכחתי הצבור על התפלה שאינם מתפללים רבים מהם…

חנוך לנער כ״י בודלי

היום ט״ו לאייר שנת שצ״ה נשלמו חמשים שנה שחברתי זה הפירוש. וכשסיימתיו הייתי בן י״ט שנה. ואשר כתבתי בכתיבת ידי נגנב ממני. ואחר כמה שנים מצאתיו ביד בעל תורה א׳ שאמר ירש מאביו. וש״ל קודם שנגנב ממנו כבר היה מועתק זה בידי שהעתיקו לי סופר א׳ זה ארבעי׳ שנה שנפטר לבית עולמו ול [היות] שאיפשר שיש טעות בהעתקה זו אני מחלה פני הקורא לתקן המעוות. ועוד אני אומר שמה שכתוב בסוף הספר התנצלות המחבר המתחיל ואני הצעיר לא נעלם ממני קוצר השגתי וחסדו׳ ידיעתי וכו'. כתב כל הנזכר בתחילת הספר.

שאול סירירו

[שעח, א] תם ונשלם ר״ח אייר שנת מש״ה לפרט.

 

[שעח, ב] נמס כדונג לבי מתלאות הזמן מראש ועד סוף יש בם סימן הם גרשוני מהסתפח בנחלות קדושים ללכת לעבוד את אלהי שיקוצים. קצתי בחיי כי עזבתי חיי עולם ובחרתי בחיי שעה לא עלה בידי לא זה ולא זה מדוחק השעה. תמיד לבי דוה אין שמחה במעוני כל ימי מכאובים וכעס ענייני לכן עם לבי התרעמתי…

תם ונשלם-דברי הימים של פאס- נספח: לקט מדרשות של רבי שאול סירירו -מאיר בניהו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר