אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

ה. הקידוש

משקה הקידוש: רוב העם מקדשים במאחיא (=עראק), הנחשב לחַמַּר מדינה, לפי שהיין היה מצרך נדיר באזור זה, ואפילו בליל פסח היה קשה להשיגו.

מטעם זה, כנראה, לא נהגו לעשות ׳שבע ברכות׳ בבית החתן בתאפילאלת, אפילו כשיש ׳פנים חדשות', אלא בליל החופה ובמוצאי שבת.

נוהגים לאחוז את הקערית של הקידוש ביד שמאל ואת הכוס המונחת עליה ביד ימין.

נוסח הקידוש כולל ל״ה תיבות בכל חלק, כמצוין ב׳תפילת החודש׳.

הקידוש נפתח במילים ׳שבת מקודש שבת שלום' ואחריהן ׳יום הששי׳…

נוסח הקידוש נאמר כולו במקהלה על ידי בני הבית יחד עם המקדש,  חוץ מברכת ׳בורא פרי הגפן׳ וחיתום ברכת ׳מקדש השבת׳ הנאמרות על ידי המקדש בלבד.

בני הבית עונים ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן׳ על הברכות הנ״ל, וכן ברוב הברכות שבהן המברך מוציא את השומעים ידי חובה.

מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת שאין מפסיקים בין הקידוש לבין הסעודה על ידי ברכות על טעימות, לא בלילה ולא ביום. אבל מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לברך בשביל להשלים מאה ברכות, וכן נהגו בקצר א־סוק.

בסעודות ימות החול נוהגים לברך ׳שהכול׳ על המים לפני נטילת ידיים.

נטילת ידיים לסעודה

נוטלים ידיים בכלי, מגביהים את הידיים ומברכים ׳על נטילת ידים׳.

ברכת ׳על נטילת ידים׳ נאמרת בישיבה סמוך לשולחן, ולא במטבח או סמוך לברז.

לאב המשפחה ולאורחים מגישים קערה ונטלה ליטול ידיהם ליד השולחן.

בנטילת ידיים לסעודה אין מקפידים על שלוש פעמים רצופות ביד ימין ואחר כך ביד שמאל, אלא נוטלים לסירוגין יד ימין אחר כך יד שמאל, שתי פעמים, ואת המים הנותרים בכלי שופכים על שתי הידיים כאחת.

מנגבים את הידיים כל אחד במפית שלידו.

הערת המחבר: זה היה גם מנהגו של מרן יש״א ברכה (מפי נכדו, ד משה ב״ר ברוך אביחצירא, בהילולת יש״א ברכה בפתח תקוה בביתו של ר׳ אלון בן סימון, מוצ״ש בא תשע״ו). במנהג זה מופיעים פרטים שונים בישראל סבא, תשע״ה, עט׳ 36. בבירור עם הרב יצחק יהודיוף, העניין אינו מוכרע לחלוטין ולא כל העתים שוות, ועל פי הידוע לו ממסורת בעל פה גם מפי אחיו ר׳ ברוך הי״ו, הנטילה הייתה לסירוגין. באירועי שמחות שבהם האורחים מרובים והישיבה צפופה והגשת המים לא הייתה קלה ונוחה, השמש שלקח על עצמו לחלק מים לנטילה שפך את המים על הידיים של האורחים פעמיים לסירוגין, ויש שהשמש שפך מים של חצי נטלה סבירה על שתי הידיים כאחת של אדם אחד, והמחצית השנייה על שתי ידיים של אדם אחר וחוזר חלילה. מן הדין אם שופך רביעית מים על שתי הידיים כאחת – דיו. אכן מן הלשון בשו״ע שם, סעיף ב, משמע ששופך את המים על שתי הידיים כאחת שלוש פעמים או בפעם אחת אם יש במים רביעית, ולא נזכר שם כיצד תהיה הנטילה שלוש פעמים, האם לסירוגין או שלוש פעמים רצופות על כל יד. המנהג בשאר קהילות מרוקו הוא ששופך מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, ואחר כך מה שנותר על שתי הידיים כאחת(דברי שלום ואמת ג, עט׳ 86).

אמירת הפיוט ׳למבצע על ריפתא׳ וברכת ׳המוציא׳

לאחר סיום הנטילה וברכת ׳על נטילת ידים׳ אומרים ׳למבצע על ריפתא׳ במקהלה ובנעימה.

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת לא לומר ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳ לפני 'למבצע על ריפתא׳ אף לא באחת משלוש סעודות השבת.

הערת המחבר: שלא כמנהג קהילות אחרות במרוקו(נתיבות המערב, עט׳ עז סעיף סד; עטרת אבות, שם סעיף סו: זוכר ברית אבות, עט' 68 סעיף י), ונראה הטעם אם משום הפסק מרובה ואם משום כפילות המזמור, שהרי אומרים אותו לפני הקידוש בשלוש הסעודות, ויש מקום לעשות היכר לשבת על ידי ׳למבצע על ריפתא׳. אכן ׳מזמור לדוד' אינו מופיע בסידורים לפני'המוציא׳ לא ב׳בית מנוחה' ולא ב׳סידור החיד״א׳. גם ב׳תפילת החודש׳ אין הוא מופיע, אבל מופיעה הערה לומר גם 'מזמור לדוד' לפני'המוציא׳.ע"כ

האב נוטל את שתי הכיכרות, מניח את התחתונה הפוכה ועל תחתיתה מניח את תחתית העליונה, אחר כך מגביהן בשתי ידיו. משמיט את העליונה, מברך ׳ברכת המוציא׳ ופורס מן התחתונה, ועונים אחריו גם כאן: ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן.

בלילה בוצעים מן הכיכר התחתונה וביום – מן העליונה.

בוצע פרוסה בעין יפה, מטביל במלח שלוש פעמים, טועם ראשון ואחר כך מחלק למסובים בלי הטבלה במלח שנית, בהושטה ובעדינות ולא בזריקה.

אין אומרים לפני ׳המוציא׳ ׳ברשות מלכא עילאה קדישא׳.

אין פורסים את החלה אלא לאחר ברכת ׳המוציא׳, אבל לפני הברכה אין פורסים וגם אין מסמנים בסכין.

סעורה ראשונה – תפריט של קהילות דרום תאפילאלת

סעודות השבת עשירות בתפריטן, ולכל סעודה תבשילים מיוחדים. להלן התפריט לסעודה ראשונה.

סלטים: בקיץ – סלט עגבניות חי, סלט עגבניות מבושל, חצילים מטוגנים וטבולים ברוטב לימון עם פפריקה.

בחורף – צנוניות, סלק אדום, גזר ולפת מבושלים.

מנות ראשונות: דגי נהר מטוגנים וטבולים ופשטידה העשויה מתפוחי אדמה וביצים (=מגינה). בחורף: יש שמגישים גם רגל קרושה הקרוי ׳למריעד.

מנה עיקרית: קציצות בשר העשויות מבשר טחון בתוספת תפוחי אדמה טחונים הקרויים ׳ליאפראג׳, אותן מטגנים במחבת ואחר כך מבשלים עם גרעיני חומוס שלוקים, קלופים וחתוכים לחצאים, או כדורי בשר טהור מבושלים ללא תוספות הקרויים ׳לתרתוב/ ובעלי יכולת מוסיפים עוף ומרק עוף(למרקה).

לפתן: פרות העונה.

ההנהגה על השולחן

את הלחם אין נוגסים בפה, אלא חותכים ביד ואוכלים קמעא קמעא.

את הדגים נוהגים לאכול בידיים, וסימנך: ׳ובכל דגי הים – בידכם נתנו׳(בראשית ט, ב).

הכול מקפידים ליטול מים אמצעיים לאחר אכילת דגים על ידי שמש המטיל מים על אצבעות המסובים.

נוהגים לסלק סכינים מהשולחן לפני ברכת המזון, לכסות את העצמות, להותיר פת על השולחן ולכסותה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודשעמוד 72

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר