הערצת הקדושים-יששכר בן עמי-הקדושים וקבריהם

 ר׳ אליעזר טורי־זהב (תאמערוף)

נקרא גם ר׳ אליעזר בן־ירושלים.

כל יהודי האיזור נהגו להשתטח על קברו ואת ההילולה השנתית ערכו בפורים. לפי המסורת, הוא היה שד״ר שבא לאסוף כספים לארץ־ישראל ודאג לחלק ציציות ותפילין לאנשי האיזור.

הוא נערץ גם על־ידי המוסלמים.

העדות והסיפורים 1.85 ו־2.85 נמסרו מפי מר מסעוד א, (תאמערוף). ראה גם וראנו, עמ׳

Elaizir Tourizahab… Cette fois, il s’agit d’un personnage que des gens encore vivants ont connu, car il serait décédé aux environs de 1905. Rabbi Elaizir ne portait, paraît-il, que des vêtements de cuir; il avait le don de lire dans l’avenir. Les juifs le considèrent comme un grand saint; ils comptent sur lui pour obtenir des nombreuses grâces, notamment la guérison des malades.

Chez les musulmans, on trouve une foi identique dans la puissance du santon; dès qu’ils ont besoin de son appui, ils lui présentent leurs requêtes dans les formes habituelles”.

  • "… ר׳ אליעזר, הוא נפטר בכפר שלנו. כאשר התכוננו לעלות ארצה, באו הציונים לכפר שלנו כדי לרשום אותנו. אנחנו לא חיכינו להם. בא הקדוש בחלום לכל אחד מאתנו ואמר לנו: קומו, אני עד עכשיו טפלתי בכם, ועכשיו הגיע הזמן שגם אני אעלה לעיר שלי. אני לא יכול להישאר יותר. כל יום בא לאחד מאיתנו. כולם פחדו. קמנו ונרשמנו ובאנו לקזבלנקה. כל אחד מאיתנו השאיר את כל רכושו. יהודי אחד השאיר כמאתיים פרות וגם בתים. השאיר הכל וברח לקזבלנקה. אף אחד לא נשאר. כולנו פחדנו. לא חיכינו עד שנמכור את הרכוש, כי בגלל החלום של הקדוש עליו השלום, אם הוא יאמר משהו בחלום, למחרת זה מתקיים. עליו השלום. פחדנו, רעדנו כולנו. אותו יהודי פחד גם הוא, ברח עם בניו, השאיר אותם בקזבלנקה, חזר לכפר ומכר את כל רכושו ורק אז עלה ארצה״.
  •  

״הוא מארץ־ישראל. בא מטעם הכולל. הוא לא היה אוכל בשר, רק תפוחי־אדמה שלוקים. גם הביצה של התרנגולת לא היה אוכל אותה, עד שהוא בדק את התרנגולת שהטילה אם היא אינה שבורה. הוא היה מחכה עד שהיתה מטילה ואז היה בודק אותה. הוא הביא כמה תפילין. סיפרו לנו אבותינו. [כשהיה חולה] אמרו לו: חכם, אולי תאכל בשר כבש? והוא ענה להם שאם יוכל לאכול ולהתרפא, היה מוכן לאכול אפילו נבלה, כדי להחזיק מעמד ולשוב ארצה. אבל אם הוא עתיד להיקבר שם, למה לו לאכול בשר, כי הוא ידע שייקבר באותו מקום. הוא נפטר בכפר שלנו. כאשר נפטר, עליו השלום, ונקבר בבית־ הקברות שלנו, אף אחד אינו יכול להיכנס לבדו. רק שלושה אנשים ומעלה מעיזים להיכנס לבית־הקברות״.      . . .

 

  • ״זה חכם שהגיע מארץ־ישראל. הוא נפטר בתאמערוף [האזור מאוד חם ולפי אחת המסורות ר׳ אליעזר מת מצמא] ונקבר שמה. [אם] בא אדם שאינו נקי, לא טהור, אינו יכול להיכנס לבית־הקברות בו קבור הקדוש הזה. יום ששי אחד, היינו מוזמנים אצל מישהו באותו כפר, ושמענו שאדם אחד נכנס לבית־הקברות הזה, וקמה רוח סערה והפילה אותו ארצה. כאשר באו אנשי העיירה לראותו, טיפלו בו ונוכחו לדעת שאותו אדם לא היה נקי, ועליו היה לעשות טבילה לפני שייכנס להשתטח על הקבר של אותו חכם. אני נכחתי וראיתי במו עיני. אותו יהודי הזהירו אותו אנשי העיירה לפני כן ואמרו לו שהוא צריך להיות נקי וטהור ולפני שייכנס לבית־הקברות צריך לעשות טבילה״.

 

ר׳ אלעזר בן־ערך (איגיניסאין)

״ר׳ אלעזר בן־ערך. מן התנאים הראשונים, קבור אצלנו. כך סיפרו לנו בימיו של מור

אבי ז״ל, סיפרו את המעשה הבא: ליהודי עשיר מקזבלנקה, בא אליו ר׳ אלעזר בן־ערך בחלום וביקש ממנו שיבנה ציון. הוא היה קבור מתחת לעץ חרוב. האנשים נהגו לבוא לזיארה במקום, ולהדליק נרות. כאשר חלם אותו יהודי, ראה אותו וביקש ממנו שיבנה לו ציון כדי שיראה את זכותו. בא אותו עשיר והתארח אצל מור אבי. שאל אותם: האם קבור אצלכם ר׳ אלעזר בן־ערך? ענו לו שכן. שאל אותם: האם אתם יודעים את מקום קבורתו הקבוע ? ענו ששמעו מפי אבות אבותינו. לקחו אותו למקום קבורתו. הגיע. ביקש שיקחו את האבנים מן המקום, כדי שיבנה מעליו. באו העובדים. כל היום עבדו ומהבוקר עד הלילה הצליחו לגלגל את האבן שכיסתה את המקום. גילגלו אותה לוואדי לעומק [מרחק] של אלף מטר ויותר. בלילה לא הספיקו לבנות וחשבו להתחיל בבנייה למחרת בבוקר. הביאו את הלבנים וחומרי הבנייה. בבוקר כאשר באו לבנות מצאו את האבן במקומה. עלתה מן הוואדי וחזרה למקומה. התפלאו. חשבו מה לעשות? איך לעשות? אמרו לו שאם החכם לא רוצה שיבנו, מה לעשות? ושוב ניסו לגלגל באותו יום את האבן ולמחרת מצאו אותה במקומה״.

ר׳ אלעזר הכהן(איגיניסאין)

קבור בבית־הקברות המקומי. נקרא גם ר׳ עזר כהן. נולד ב־1834ונפטר ביום ששי כ״ה בכסלו תרע״א (1919). זוהי דוגמה מעניינת, שיכולה להאיר מקרים אחרים, של רב מקומי שהפך לעיני בני קהילתו לקדוש מכוח התנהגותו וסמכותו. קברו שימש מקום עלייה לרגל של בני אותו כפר.

״ר׳ אלעזר הכהן קבור בבית־הקברות שלנו. הוא נהג לצום [כל הזמן]. עשה רק שתי

הפסקות בשנה: בשבת יתרו ובראש השנה. הוא היה צדיק גמור. הוא ובניו ר׳ שלמה כהן ורבי משה כהן. הוא נולד בעיירה אחרת. הוא היה מלמד ילדים והתחתן בעיירה שלנו״.

ר׳ אלעזר הכהן (איוניל)

ההילולה שלו נערכת בעשרה בטבת. לפי מסורת אנשי המקום, הוא שד״ר מארץ־ישראל שבא למרוקו לפני מאות בשנים.

ר׳ אלעזר הכהן הוא קדוש שזכה להערצתם לא רק של אנשי המקום אלא גם של אנשים מאזורים אחרים.

״מספרים שפעם הציפו מים את האיזור, ולא הגיעו למקום איפה שהיה קבור וכך שמר על המקום של היהודים״.

ר׳ אלעזר הכהן(תאגאנת)

חי במאה הנוכחית. נהפך לקדוש מכוח התנהגותו וסמכותו.

״אספר לך את סודו. כאשר קברנו אותו, בנינו מציבה. בא מוסלמי ורצה להשתין עליו. אותו מוסלמי נפל בערב על אבן ומת. בא אחר, קילל את הקדוש. הלך ושבר את המציבה משיש. בערב הגיע לביתו ונפטר. מוסלמיה הביאה שתי פרות לרעות ליד הקבר של הקדוש. הזהרנו אותה ולא שמעה. פרה אחת נפלה בנהר ומתה. בלילה מת השור. מאותו יום אף אחד לא מעז להתקרב לבית שלו״.

״כשהקדוש היה הולך לבית־הכנסת, היה מתעטף בציצית בביתו, מכסה את ראשו כל הדרך, עד שמגיע לבית־הכנסת וכך בחזרה. מוריד את הציצית רק בביתו, כך שלא יראה נשים ברחוב. כאשר הוא ישב ליד ביתו, המוסלמיות נזהרות מלעבור לידו וכל אחת מזהירה את השנייה, וכך גם לגבי היהודיות העוברות כדי להביא מים. כששומעות שרב אלעזר ליד ביתו, לא עוברות ליד ביתו. הוא היה עשיר, בנה את בית־הכנסת שלו עם ספר תורה. היה עוזר לאנשים. הם עשו כך דורי דורות. הוא קבור בבית־הקברות בצד של הכהנים. פחדו להתקרב לקברו״.

ר׳ אלעזר הכהן (תאגמות)

נקרא גם אלחדאד.

ר׳ אלעזר הלוי (מראכש)

נקרא גם ר׳ עזר לוי. קבור בבית־הקברות בעיר. קברו זוכה לביקורים רבים מאנשי העיר

ומחוצה לה.

ר׳ אלעזר כהן(סכורה)

אמין ווא מומן (קרמאזדאתין)

זהו בית־קברות גדול שבו קבורים על־פי המסורת המקומית, רבנים רבים מארץ־ישראל

שהגיעו למרוקו עם חורבן בית המקדש. זוכה להערצה גם מצד המוסלמים.

עדות של מר שמעון ו, (מראכש). ראה גם וואנו, עמ׳ 77-76: Imi n Oua Moumen… Un grand

 nombre de rabbins y seraient inhumés… ils n’en seraient partis [de Jérusalem] qu’au moment de la destruction de la ville dans l’antiquité; après avoir atteint le Sud-Marocain, ces saints

hommes se dispersèrent dans la montagne. C’est pourquoi ce cimetière est très visité par les juifs. De leur côté, les musulmans, tout comme ces derniers, s’y rendent

 souvent en  pèlerinage

אסקלילה (תודרה)

שבעה קברים של שבעה אחים הקבורים אחד ליד השני. השם אסקלילה הוא שם המשפחה  של האחים. לא ידועים שמותיהם הפרטיים וגם לא התקופה בה הם חיו. לפי מסורת המקום, אין לעלות לקברם לפני שעורכים טבילה וגוזזים ציפורניים.

ר׳ אפרים הכהן (תאזנאכת)

שייך לקבוצת כהנים שלפי המסורת קבורים שם בבית־הקברות היהודי, מהם ידועים עוד ר׳

אהרון הכהן, ר׳ יעקב הכהן ור׳ יוסף הכהן.

הערצת הקדושים-יששכר בן עמי-הקדושים וקבריהם-עמ' 276

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר