ארכיון יומי: 12 במאי 2020


קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'- תעודה מספר 30

קברו-של-אבא-אלבאז-בצפרו.

רבי דוד עובדיה מביא שני כרכיו הראשון והשני של "קהלות צפרו" 691 תעודות , חלקן ארוכות וחלקן קצרות. תעודות אלו מכילות מידע חשוב מאוד על אודות הווי הקהלה בצפרו בעיקר, בכל התחומים, אם בגמילות חסדים, אם בתקנות בנושאים שונים כגון איסור על ארוחות ראווה בשמחות של הקהלה ועד לרדיפה אחרי עבריינים כגון בתעודה הזו…
חלקן מתורגמות לערבית, וזו הזדמנות לאוהבי השפה, להצליב אבין שתי השפות העברים והערבית יהודית וכמובן להעשיר את הידע בערבית יהודית…כמו כן להתענג על אופן הכתיבה המליצית,ובכלל תעודות אשר יעניינו כל הסקרנים תאבי יידע וצמאים למקורות של העדה המופלאה הזו…

ב״ה התק"ד – 1744

החכם השלם הדו״מ כהה״ר אהרן בן זכרי נר״ו וכל ק״ק קהל צפרו ישמרם צורם כי״ר. אחדש״ו [אחרי דרישת שלומו וטובתו] תעלמו אן האדאך צורר היהודים יצחק בן בטאן העומד במ״ק [במחנינו קודש] נקבאד פיידו זיוף המטבע כמה פעמים ואוקפנא מעאה חתא סלך עלא כיר ורדנאה לטריק, וליום רינא די כיף נתאמת לנו עודנו מהזיק בט׳ומאתו שבהיותו בשדה כאן מסגול פלמלאכה המי וזייף ונתן שני צמדים ביד גוי אחד ובא הגוי הנז׳ והעליל על בני המלאכה העומדים בעיר הלזו וכמעט היו בכל רע ובפרט בימים האלה ובזמן הזה ועמדו והוציאו הוצאות להציל נפשותיהם מרדת שחת, לכן בוצול האדי אילכום תקבדוה ותקנסוהו להתם ולכלה ותצאפדו מנו עסרא דרייאל קימת הצמדים הנז' ושאיין הפסידו בסבתם, בלא עוטלא, ולא תכילווה יכרוג׳ ברא מן למדינה, ואידא יכרוג׳ וינקבאד שי ממלאכתו ערפו אן אלוולי די ידהר הינא ממ״ק ינקבאד פיה, והווא מות יומת ברשות די נעטיוו לבני המלאכה שכל הפוגע קוברו תחילה לאיין הווא רודף לכללות ישראל ואידא מא יתצאפדוס רייאל הנז׳ ערפו אן ימסיוו לענדכום משרתי יר״ה ומא כפאכום חאל ולא ימטי לבני המלאכה שום פסידא ודררא דממונא כלל ושומע לנו ישכון בטח ושאנן נאם החותמים בחדש תמוז בשנת התקד ליצי׳ בפאס יכוננה עליון אמן ושלום כתר נעלמוכום עלא דוך ס״ת, תרסלוהום די כיף כתבנאלכום ותזידו שכירות החמר מן ענדכום הרי טוב ואידא לא ראכום, תזידו עליהום קנס ותזיבוהום בידיכום וש״ש.

שאול בכא״א יעקב אבן דנאן   רפאל עוכב אבן צור    אליהו הצרפתי סי״ט

מתתיה פירירו ס״ט לעסרא דרייאל מנהום ו־פב־ דדמאלז ולכמאל הוצאות.

ב״ה

בעדן כתבנא ליכום עשרה דרייאל דאבא די צופנא הנא הר׳ יחייא צבע חסמנא וקבדנא מנו ח׳ די רייאל דהיינו ו׳ הומא די דמאלג׳ ולהוצאה די לזמת הייא ד׳ ברכנא עלא בעלי מלאכה די נקבאטו יעטיוו ב׳ הומא וב׳ מעא ו׳ קבטנאהום מן ענד יחייא הנז׳עליהא הווא כא תחתאג׳ו תסבקוה תעטיוה ח׳ דרייאל ונטלבו היית יגיעל האדא חד אלבאס מא ילזם שי אכור ועתה אל תנקוהו לאיין האדי ב׳ פעמים וג׳ טאח פי ידינא וכסינו את דמו ושלומכם ירבה נאט שאול אגן דנאן ס״ט הודה יחייא צבע הנז׳ כי קבל בטחונות מיצחק ביטאן על הסך הנז״ל.

תרגום

אחדש"ו עלינו להודיעכם שאותו צורר היהודים יצחק בן בטאן העומד במחנכם קדוש שנמצא מזייף המטבע, כמה פעמים עמדנו והצלנוהו. ויצא בדימוס. דברנו על לבו והורינו לו הדרך אשר ילך בה. והנה אנחנו רואים היום ונתאמתה לנו הידיעה שעודינו מחזיק בטומאתו ובזמן היותו בשדה והיה עסוק במלאכה הנז' וזייף ונתן שני צמדים ביד גוי אחד ובא הגוי הנז' והעליל על בני המלאכה העומדים בעיר הלזו וכמעט היו בכל רע ובפרט בימים האלה ובזמן הזה נעמדו והוציאו הוצאות להציל נפשותיהם מרדת שחת על כן כשיגע המכתב הזה לידכם תפסוהו וקנסוהו להתם ולכלה וקחו ממנו ושלחו לנו בלי איחור עשרה רייאל תמורת הצמדים הנז' עם מה שהפסידו בסבתם, גם לא תנחוהו לצאת מן העיר (צפרו), כי אם יצא ויתפס איזה חפץ ממלאכתו תדעו לכם שהראשון שיבוא הנה ממחנכם קדוש יתפס במקומו. והוא מות ימות על ידי שנרשה לבני המלאכה ״שכל הפוגע בו קוברו תחילה״ לפי שהוא רודף לכלל ישראל, ואם לא תשלחו את סכום הרייאל הנז׳ תדעו לכם שנשלח אצלכם משרתי המלך ירום הודו. ולא נעלם מכם, שהכל בכדי שלא יגיע שום הפסד וחסרון ממון כלל לבעלי המלאכה ושומע לנו ישכון בטח ושאנן נאם החותמים בחדש תמוז בשנת התק״ך ליצירה בפאס יכוננה עליון אמן ושלם כתר תורתכם. להודיע עוד לכם על אותם ספרי תורה תשלחו אותם כמו שכתבנו לכם ותוסיפו שכירות החמר משלכם הרי טוב ואם לא תהיו חייבים להוסיף עליהם קנס ותביאו אותם בעצמיכם ושלם שנית.

חשבון העשרה רייאל סך ו־פב־ של הצמדים והיתרה להוצאות. הגם שכתבנו לכם על הסכום של עשרה רייאל הן היום ראינו כאן הר׳ יחייא צבע והתביישנו ולקחנו ממנו רק שמנה רייאל דהיינו ששה בשביל הצמדים וההוצאה הגיעה לסך ד׳ והטלנו שני רייאל על בעלי המלאכה שנתפסו, ושני רייאל עם ששה רייאל שולמו לנו מן הר׳ יחייא הנזכר, ומה שעליכם הוא צריכים להקדים ולשלם לו ח׳ רייאל והשם ישים קץ לצרה זו ולא נצטרך לשום דבר אחר ואל תנקוהו, (ליצחק אבטן) כי כבר שנים ושלשה פעמים נפל בידינו וכסינו את דמו ושלמכם ירבה. הודה יחייא צבע הנז׳ שקבל בטחונות מיצחק ביטאן על הסך הנזכר לעיל.

תולדות היהודים באפריקה הצפונית-כרך ב'-מארוקו-ח.ז.הירשברג- שלטון אסמאעיל

תולדות. הירשברג

משה ן׳ עטר

(27 א) בימים ההם בעת שהיה מולאי זידאן , מושל בתארודאנת היה משה ן׳ עטר אצל מולאי זידאן והיה נגיד עליהם והיה מייסר אותו ומענה אותו וקונסו ממון רב בכל עת ורגע. ואחר שמת מולאי זידאן בא הר״מ [רבי משה] הנז׳ אצל אמו ושמעה שהוא היה אצל בנה ומשרת אותו וגדלתו ורוממתו ונתנה לו ממון רב לשאת ולתת בו. והיה הולך ושב אצלה ומביא לה דורו­נות ומנחות. אה״כ הזכירה את שמו למסיר״א ושמח בו, והיה מביא לו אבנים טובות ומרגליות וכלים מכלים שוגים של המלכים עד שגתגדל עם המ­לך והשרים הגדולים וכולם יודעים ומכירים אותו יותר מה״ר אברהם מאימראן.

ובשנת התע״ז (1717) ליצירה הלשינו עליו למסיר״א וקנס אותו המלך קנם גדול לתת חמשים ככר כסף ומכרו כל אשר להם, הוא ושותפו ראובן ן׳ קיקי ונתן הקנס הנז'. אח״כ הלשינו עליו למסיר״א וקנסו חמשה ועשרים ככרים ונתפשר עם המלך יר״ה בינו לבינו ונתפייס.

ובשנת התפ״ג (1723) ליצירה נלב״ע הנגיד ר׳ אברהם מאימראן בר״ח טבת לש׳ הנז'.

ובש׳ התפ״ד (1724) נתגדל הר״מ ן׳ עטר עם המלך וגדלו על כל היהו­דים אשר תחת ממשלתו להיות נגיד עליהם.

ביום ז׳ לאדר של ש׳ תפד״ה הנז' גזר המלך על הר״מ ן׳ עטר הנז' לישרף. ואחר שהוציאוהו ערום לבית השריפה הצילהו הקב״ה וקנסו עשרים ככר של כסף, השי״ת ימלא חסרונו וחסרון עמו ישראל כי״ר.

הערת המחבר: לפני־כן(דף 22 ב) נזכרה חתונתו של הגביר המעולה ראובן ן׳ קיקי עם הכבודה גברת ואם בישראל סטרייא בת הישיש לוי הלוי ן׳ שושן נ״ע — באדר ב׳ התס״א (1701). ואין ספק, כי כבר אז היה אדם נכבד, אם ראו צורך לרשום את חתונתו! ומסתבר שהיו אלה נישואים בפעם השנייה גם מצידו וגם מצד ה׳גברת ואם בישראל

 

היהודים בחצרו של אסמאעיל

ברשימתו של שמואל אבּן דנאן נזכרים רק שני יהודים שפעלו בחצרו של אסמאעיל, הנגיד אברהם מאימראן ור׳ משה בן עטר, ואף אלה בקיצור נמרץ עד שאי־אפשר להסיק דבר על היקף פעילותם. אולם מקורות אחרים, ובעיקר דו״חי השגרירים והקונסולים של ארצות אירופה וכן סיפורי הנוסעים הנוצריים, מספ­קים חומר עשיר, המבליט את חלקם הרב של העוזרים היהודיים ביחסים עם המ­דינות הנוצריות.

כבר בהיות אסמאעיל משנה־למלך במכנאם נמנו בין יועציו שניים מיהודי העיר: דניאל טולידאנו ויוסף מאימראן. ומשעלה למלוכה וכונן את בירתו בעיר זו, עלתה השפעתם של אלה, ואסמאעיל צירף לשירותו גם את בניהם. בתיאורים של ראשית שלטון אסמאעיל מכונה יוסף מאימראן השֵייך הגדול של היהודים בכל המלכות ורע המלך ובעל השפעה רבה עליו! יש לו במדינה השריפית מעמד הדו­מה לזה של קולבר הגדול בצרפת. הוא נרצח בשנת 1683 — יש אומרים בהמתת המשנה־למלך בזמן היעדרו של אסמאעיל. בינו [Dominique Busnot], נזיר צרפתי שנשלח שלוש פעמים למארוקו לשם פדיון שבויים, יודע לספר, כי יוסף נדרם למוות ברגלי סוס משתולל, לפי פקודתו של אסמאעיל עצמו, שביקש בדרך זו להיפטר מתביעותיו של יוסף. לאחר מותו נתמנה אברהם בנו לגובה ראשי של ה׳גראמה' כפי שנקרא לפעמים מס־הגולגולת (הג׳זיה׳), וכן לספק ראשי של הצר המלכות .

הדו״חים של י. סמיטם ך,פנדורפ [Joan Smits Heppendorp], קונסול הנידרלאנדים במארוקו בשנים 1669—1699, אל אסיפת־המעמדות, ושל הקונסולים האנגליים אל מזכיר המדינה בלונדון משמשים מקור רשמי להערכת תפקידם של היהודים בחידוש הקשרים בין ארצות־השפילה ובין חצרו של אסמאעיל, לאחר שאלה נתרופפו וכמעט נות­קו בימי שקיעתה של שושלת הסעדים ומאבקם של העלווים על השלטון.

במכתבו מיום 25 במאי 1672, כלומר כשישה שבועות לאחר מות אל־רשיד ועלייתו של אסמאעיל לשלטון, מודיע הפנדורפ, כי עתה הוטבו הסיכויים לחידוש יחסי־מסהר תקינים בין שתי הארצות. המלך החדש מעוניין ביצוא סחורות וחומרי־גלם, חוץ מתבואות וקמח, וכן בפדיון השבויים הנוצריים הנמצאים בידו. בה בעת מוסר הפנדורפ על התעצמותם של הקורסארים בסלא, הן בכוח־אדם והן בנשק כבד (תותחים!), וכן על עיסקת־חליפין של סוחרים אנגליים לפני שנים אחדות, בהביאם אבק־שריפה אנגלי תמורת חנקת־אשלגן מארוקאנית, חומר־גלם המבוקש עתה ביותר באירופה לשם ייצור אבק־שריפה.

 

בכל־זאת לא חלה במשך שמונה שנים ומעלה שום תזוזה ביחסים בין שתי ה­ארצות. רק לאחר שנחתם ב־1680 חוזה־שלום בין אלג׳יריה ובין הנידרלאנדים (שבהכנתו נועד תפקיד נכבד ליעקב די פאז), נרשם בהחלטת אסיפת־המעמדות מיום 27 בספטמבר 1680 ! ׳יש אומרים, כי הקיסר של מארוקו רוצה לערוך חוזה­ שלום עם ארצות־השפילה׳! ולדעת הֶרינחה [Heerings] התכוונו בלשון סתומה זו לסוחרים היהודיים של אמשטרדם. אכן, חליפת־המכתבים הדיפלומאטית מוכיחה, שגם יו­עציו היהודיים של אסמאעיל, וכן יהודים מארצות־השפילה שישבו בסלא ויוצאי מארוקו שהתיישבו בארצות־השפילה, לא חסכו מאמצים כדי לקדם את המשא־ומתן, שתוצאותיו החיוביות היו חיוניות בשבילם מבחינות הרבה.

תולדות היהודים באפריקה הצפונית-כרך ב'-מארוקו-ח.ז.הירשברג- שלטון אסמאעיל

עמוד 268

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

מאי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר