אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

יב. תפילת מוסף

בדרך כלל מקפידים לומר חזרת הש׳׳ץ של תפילת מוסף.

בשבת שמחה כגון שבת חתן, שבה התפילה מתארכת זמן רב, מתפללים חזרה מקוצרת.

בקצר א־סוק אין אומרים חזרה של תפילת מוסף כלל.

׳כתר יתנו לך׳ רק החזן אומר, והקהל עונה ׳קדוש קדוש…׳.

חסידים ואנשי מעשה אינם מקפלים את הטלית עד מוצאי שבת.

יג. שעודה שנייה, קידוש וזמירות

  1. 1. סדר הקידוש של שחרית – כרשום ב׳תפילת החודש׳: פותחים ב׳כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא׳, אחר כך משניות מסכת כלים פרק א משניות ו-ט, ׳עשר קדושות הן׳, ומשנה א מפרק ב, ׳כלי עץ וכלי עור', זוהר ׳ביומא דשבתא׳, ׳אתקינו סעודתא׳, ׳אסדר לסעודתא׳, ׳חי ה׳ וברוך צורי׳, ׳מזמור לדוד׳, ׳אל נערץ׳, זוהר ׳קידושא דיומא׳,'לשם יחוד׳, ׳אם תשיב משבת׳, ׳ושמרו׳ וברכת ׳בורא הגפן׳ על היין, או ׳שהכל׳ על מאחיא.

שלא כמנהג ערי מרוקו, אין נוהגים בתאפילאלת לטעום בין הקידוש לנטילה, אלא תכף לקידוש נוטלים ידיים ושרים ׳למבצע על ריפתא׳(בלי ׳מזמור לדוד׳), בוצעים על הפת(הכיכר העליונה) ואוכלים סעודה שנייה של שבת.

אדם המוזמן לסעודה בבית אחר באמצע הסעודה שבביתו לוקח עמו חתיכת לחם ומברך ברכת המזון בבית השני.

תפריט הסעודה: סלטים למיניהם, דגים כמו בסעודה ראשונה, תפוחי אדמה אפויים בתנור בקדרה נפרדת, ביצים שלוקות בקדרה נפרדת, חומוס בקדרה נפרדת, בשר בקדרה נפרדת, לפעמים גם קדרה של עדשים בקיץ או של גריסי חיטה (להריסה), במיוחד בחורף, ולבסוף פרות העונה.

שרים זמירות שבת המופיעים ב׳תפילת החודש׳: ׳יום זה מכובד', ׳יום שבתון', ׳כי אשמרה שבת', ׳שמרו שבתותי', ׳דרור יקרא׳, ושירים ופיוטים נוסח ׳יגל יעקב׳.

מרא דאתרא יש״א ברכה היה פותח בשיר של מור אביו ר׳ מסעוד אביחצירא, ׳יום השבת טוב להודות׳.

יד. מנחה של שבת

סמוך לפני מנחה נהוגה הקריאה העונתית בכתובים: משלי, איוב או דניאל, וכן פרקי אבות.

בתקופה קדומה היה החזן מתעטף במנחה בטלית, וכן חסידים ואנשי מעשה.

במנהג זה המשיך מרא דאתרא יש״א ברכה, שנהג להתעטף בטלית במנחה לפני ׳ואני תפילתי׳.

בקצר א־סוק נהג ר׳ אברהם לעסרי לברך על הטלית ולהתעטף לפני מנחה.

גם במנחה של שבת אין אומרים ׳פתח אליהו/ אלא פותחים ׳למנצח על הגתית…/ ׳אשרי׳ ו׳ובא לציון…׳, ׳חצי קדיש׳ ואחר כך ׳ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׳ פעמיים.

נוהגים לומר בפתיחת ההיכל נוסח ׳ואני תפלתי… פתחו לי שערי צדק׳ המופיע בסידור ׳תפילת החודש׳ במקום הבקשה 'בריך שמיה דמארי עלמא׳, שאין אומרים אותה אלא בשחרית של שבת.

בתפילת ׳מעין שבע׳ הנוסח הוא ׳והנחילנו ה׳ אלהינו באהבה וברצון שבתות קדשך וינוחו בם כל ישראל מקדשי שמך׳.

אחרי זה החזן אומר את שלושת הפסוקים של ׳צדקתך׳ ברצף, ולא לסירוגין החזן פסוק והקהל פסוק.

טו. שעודה שלישית

1 . אין נוהגים לעשות סעודה שלישית בבית הכנסת, אלא בבית.

כל המתפללים הולכים לבתיהם ועושים סעודה שלישית בלחם משנה בהשתתפות כל בני המשפחה, ומכינים מערב שבת תבשיל בשר בתנור השכונתי לכבוד סעודה זו.

סדר סעודה שלישית – כמובא ב׳תפילת החודש׳: זוהר ׳תא חזי בכל שתא יומין, ׳אתקינו סעודתא׳, ׳בני היכלא דכסיפין, ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳, ׳ויאמר משה אכלוהו היום׳, ברכת ׳שהכל׳ על המים, נטילת ידיים, ׳למבצע על ריפתא/ ׳המוציא׳, הסעודה וברכת המזון.

חסידים ואנשי מעשה, כגון מרא דאתרא יש״א ברכה, נהגו לומר משניות – שמונה פרקים אחרונים של מסכת שבת.

חלק ד: שבתות מיוחדות

א. שבת שירה

׳שבת שירה׳ היא שבת פרשת ׳בשלח׳ שבה קוראים את שירת הים.

את שירת הים אומרים בנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, ואחריה ׳ותקח מרים הנביאה׳ בטעם עליון.

העלייה לשירת הים בפרשת 'בשלה׳ אינה נכללת במכירת העליות החצי־שנתית, ונמכרת לחוד אחת לארבע או חמש שנים לבעלי חזקה.

בכל קהילות תאפילאלת אין שרים את הפזמון ׳אשירה כשירת משה׳ לפני שירת הים כבשאר ערי מרוקו, אלא לפני עליית חתן שירה לספר תורה.

בתום התפילה עושים בבית הכנסת קידוש על מאחיא, ובני משפחת חתן שירה מחלקים למתפללים ביצים קשות, כעכים, אגוזים ושקדים.

לגבי מספר הביצים, בריסאני חילקו לכל אחד שלוש ביצים: אחת אוכלה בבית הכנסת ושתיים נוטלן לביתו, ולחזן – חמש ביצים, אולם ועד הקהילה בארפוד צמצם את כמות הביצים לאחת לכל מתפלל.

יש שעושים סעודה בבית לכבוד השירה, ומוזמנים לה אורחים נכבדים מבית הכנסת.

מנהג השירה נמשך עדיין אצל כמה משפחות בישראל, כמו משפחת ר׳ יצחק ב״ר מכלוף שטרית מנצרת עילית, וכמו מנהגה של הרבנית אסתר לוי ז״ל, המכונה לאלא סתי חזאן, לעשות סעודת שבת שירה בביתה במשך שנים באשדוד.

גם בשמחת תורה כל אחד מהחתנים, חתן ׳וזאת וברכה׳ וחתן ׳בראשית׳, קרוי ׳חתן שירה׳ ומביא לבית כנסת כיבוד כמו בשבת שירה.

ב. שבת עשרת הדיברות

שבת עשרת הדיברות היא שבת פרשת ׳יתרו׳ ופרשת ׳ואתחנן׳ הקרויה גם ׳שבת לעסר׳.

לפני ׳ה׳ מלך׳ נהגו לשיר את הפיוט ׳שמעו בנים מוסר אב׳ לר׳ יעקב אביחצירא, ואחריו אומרים ׳ה׳ מלך׳ בנעימת הפיוט.

העלייה לעשרת הדיברות אינה נכללת במכירת העליות החצי־שנתית.

לעלייה זו מתכבד אחד מחכמי אביחצירא, ובהעדרו – החזן הקורא בתורה.

לפני קריאת עשרת הדיברות החזן אומר פיוט הקשור למתן תורה.

בגיגלאן ובריסאני נוהגים לומר את הפזמון הבא:

אָשִׁיר שֵׁירַתִּי בְּפִי וּלְשׁוֹנִי

לְאֵל כָּל דָּר עֲלִיָּה

נָתַן תּוֹרָה לְאֻמָּה טְהוֹרָה

עַל יַד מְהֵימָנָא רָעֲיָא

 

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי צִוָּה אֶל תַּגִּישִׁי

תְּקַבֵּל תּוֹרָה נְקִיָּה

בָּרֵךְ עַל סֵפֶר תּוֹרָה

 

בקריאת עשרת הדיברות בפרשת ׳יתרו', בפרשת 'ואתחנן׳ ובחג השבועות כל המתפללים עומדים, כשראשיהם עטופים בטלית.

בעת שהחזן קורא את מצוות לא תעשה של עשרת הדיברות: ׳לא תרצח׳. ׳לא תנאף׳. ׳לא תגניב׳. ׳לא תענה ברעך עד שקר׳. ׳לא תחמיד׳ – העם עונים אחרי כל אחת: ׳ה׳ הצילנו׳ במקהלה חרישית, בקול דממה, באימה ובכובד ראש.

לאחר עשרת הדיברות וברכת העולה החזן אומר ׳מי שברך׳ לקהל.

 

הערת המחבר: כמנהג שאר קהילות מרוקו (נהגו העם, עמ׳ כב סעיף י: נוהג בחכמה, עמ׳ קמג סעיף ט: דברי שלום ואמת א, עמ׳ 71; נתיבות המערב, עמ׳ פח סעיף קכה: זוכר ברית אבות, עמ׳ 49 סעיף כג, ועמ׳ 75 סעיף ט). המנהג לעמוד בעשרת הדיברות הוא גם מנהגן של כל קהילות צפון אפריקה – אלג׳יר, ג׳רבא, תוניס ולוב – וכן אשכנז, תימן, אמשטרדם, בגדד ולונדון(ראה קונטרס מנהגי קהילות ישראל, נספח לעטרת אבות ב).

העמידה בעשרת הדיברות היא נושא שאין לו אזכור במקורות הראשונים. הרב עובדיה יוסף בספרו יחוה דעת, ח״א, סימן כט, פסק שאין לעמוד מחשש של תרעומת המינים, שלא יאמרו ׳רק אלו ניתנו מסיני ולא שאר פרשיות התורה', תוך שהוא מתבסס על אחת מתשובות הרמב״ם שפורסמה משנת תרצ״ד. הרב שלמה טולידנו בספרו דברי שלום ואמת, ח״א, במאמר ה, מגן על מנהג העמידה בעשרת הדיברות ומביא שמות חכמים מן האחרונים המצדדים במנהג זה: ר׳ שמואל אבוהב, ר׳ יהודה עייאש, החיד״א, הרב עובדיה הדאיא, הרב משה פיינשטיין ור׳ אליעזר ולדנברג. הרב טולידנו מביא חמש טענות לחיזוק המנהג: א. מנהג העמידה קדם לרמב״ם. ב. חששו של הרמב״ם מפני תרעומת המינים תאם את מצב זמנו שבו מעמד הקראים היה חזק, והם עמדו בעשרת הדיברות. ג. תמיכתו של הרשב״ץ, שנחשב מגדולי הראשונים, במנהג זה באלג׳יר. ד. גם הנוהגים לשבת בעשרת הדיברות עדיין ממשיכים לעשות הבחנה בעלייה של רב מיוחד לעשרת הדיברות. ה. הייחוס של תשובת הרמב״ם מפוקפק. גם מחבר עטרת אבות מקדיש שמונה עמודים להבאת מקורות(פרק כד, סעיף ו) המצדדים והתומכים במנהג, תוך מגמה של חיזוק המנהג על ידי ציון שמות נוספים של חכמים, ובעיקר על סמך ביקורתו של החוקר הגאון ר׳ יוסף קפאח, מומחה ומהדיר כתבי הרמב״ם, הטוען שאיגרות הרמב״ם הן מפוקפקות, ׳והאל ברחמיו יצילני מלהיכשל בהן והם ידשדשו בנפשם ויטבעו בבוצם ורבינו הרמב״ם וכסאו נקי', ומכיוון שהטיעון המרכזי בתמיכת המנהג הוא איגרת הרמב״ם המפורסמת – הרי שהכול מתבטל.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזריעמ' 97

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

יוני 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר