ארכיון יומי: 28 ביוני 2020


דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

יהודה הלוי אונייה

לדעתו של המעפיל פאול , הכשרת השליחים לא הייתה מספקת ו"לא כולם עמדו על הרמה הדרושה". בנוסף, מעורבות המפלגות הייתה ]…[ "שגיאה גדולה שעשו שליחי המפלגות שהכניסו את המלחמה המפלגתית למחנות הגירוש". מעורבות המפלגות בחיי המחנה הביאה ]…[ "לחיכוכים שאפשר היה למנעם".  דבריו של יצחק טוכמן, שליח לקפריסין, חיזקו את עמדתו של המעפיל פאול, "במבט לאחור, חוסר ההכנה פגע לא במעט בטיפולנו בצעירים ובבוגרים כאחד". טוכמן טען, שלא הייתה התאמה בין התפקיד אותו מילא השליח לבין התפקיד שהיה אמור לבצע. הוא מונה למנהל בית ספר 'דרור'  בכפר הנוער, תפקיד שלא הוכשר אליו. אם שארית הפליטה בקפריסין, שהייתה רוב במחנות התמודדה עם גישה כזו מצד ההנהגה ומוסדותיה כיצד התמודד המיעוט הצפון אפריקאי עם – קואופטציה פוליטית זו.

ההתייחסות לפוליטיקה מפלגתית נוסח פלשתינה א"י לא נכחה בצפון אפריקה. –  משה אזולאי ממעפילי 'יהודה הלוי' ציין "שכאשר התעורר, במחנה 55  בבוקר שלאחר הגירוש נדהם לגלות "במחנה היו איזה 20 תת מחנות: 'גורדוניה', 'המזרחי', 'דרור', 'המזרחי' 'בית"ר' ו'אגודה'." –  כלפון ש'נתקל' לראשונה בציונות מפלגתית בקפריסין סיפר ש"כדי למקם את האוהלים במחנה 55 הם ]מעפילי 'יהודה הלוי', ב.ד[ התבקשו לציין בפני ועד המחנה לאיזו מפלגה הם שייכים ותשובתם הייתה למפלגה הציונית",  והוועד התעקש לברר מידע זה כדי לשכנם ליד חברי המפלגה אִּתה הזדהו המעפילים. סידור האוהלים במחנה התבצע לפי מפלגות אולי כדי להקל בזיהוי ושליטה במעפילים שהשתייכו לתנועה פוליטית מסוימת.

אברהם אלמאליח, ממנהיגי הספרדים בפלשתינה א"י, זיהה את המתיחות שבפעילות התנועות – הפוליטיות בקפריסין, "היחסים בין התנועות השמאליות לבין התנועה הרבזיוניסטים והבית"רים במחנות המעפילים היו מתוחים ורעים מאוד. בית"רים מבין המעפילים הצפון אפריקנים פחדו בתחילה להגיד לנו שהם שייכים לתנועה זו. את האווירה המתוחה הזאת היו יוצרים השליחים המרובים שהיו באים לקפריסין בשם התנועות השונות. כל אחד מנהל תעמולה לטובת מפלגתו הוא ומשמיץ את שם המפלגה המתנגדת לה".

ההתפלגות לפי תנועות אידאולוגיות  הראתה שרוב מעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' בחרו להשתייך לתנועות הדתיות 'הפועל המזרחי' ו'אגודת ישראל'. עם זאת, ניתן לראות, שהמעפילים – המוגרבים מנמלי אירופה התפלגו שווה בשווה בין תנועות שמאל סוציאליסטיות לבין תנועות ימין רביזיוניסטיות ודתיות. התפלגות המוגרבים הייתה שונה מזו של שארית הפליטה במחנות קפריסין, שרובם השתייכו למפלגות הסוציאליסטיות. המעפילים המוגרבים לא הכירו את המשחק הפוליטי ואף אמרו למויאל, ש"לא ידענו שכך היא בארץ".

מערכת היחסים בין המעפילים לבין הממסד הסוכנות היהודית לא התנהלה על מי מנוחות. דיווחי  השליחים של הסוכנות היהודית שהיו נציגי תנועות פוליטיות שימשו כדופק פוליטי למצב הגולים

ויחסם ליישוב. וניתן להניח שהם הציגו לעיתים תמונה שונה מהמציאות בקפריסין כדי להראות הישגים – – הגדלת מספר החברים בתנועתם. חלוקת התפקידים במחנה הקיץ נעשתה לפי מפתח — מפלגתי פוליטי וביניהם לא נמצא מעפיל צפון אפריקאי.)'השוה"צ'  – 22 (, 'מפא"י'( 56 ), 'אחדות העבודה'  (26) ו 'העובד הציוני (  (59עובדים אלה הועסקו במזכירות המשותפת, ועדת הביקורת המרכזית, קנטינה מרכזית, וועד המשפט, משטרה, ג'וינט, תיאטרון, בית ספר, סנדלריה, ועדת תרבות, מערכת רם קול, מחסן, מטבח, ספריה, מרפאה, דואר מרכזי והמספרה. לעובדים מטעם התנועות הפוליטיות – ניתנו אישורים בכתב לעבודה זו אחרת בתוך המחנות ומחוצה להם. במילים אחרות, הם הפכו לאנשי שלומם של המפלגות. בהרשמה לקורסים מקצועיים ניתנה עדיפות לחברי 'קיבוצים' שהתארגנו בקפריסין לפי מפתח מפלגתי.

גורלם של המוגרבים למעשה נחתם עקב הניהול ה'אוטונומי' של המחנות בידי המעפילים שהיו תלויים בשליחי המפלגות הארץ ישראליות. לא היה היבט בחיי המעפילים בקפריסין שהשליחים לא שלחו בו את ידם. מעפילים מונו או נבחרו לתפקידים כאלה ואחרים במסגרת חברותם בתנועות הפוליטיות הארץ ישראליות שפעלו בקפריסין כדי לקדם את יעדיהם הפוליטיים. מטרתם הייתה לגייס מעפילים לתנועות אותן ייצגו, כדי להגדיל מספרם באוכלוסיית היישוב בפלשתינה א"י ובכך לשפר מעמדן במערך הפוליטי שהתפתח בה.

זאב צחור שבחן את תרומת שארית הפליטה במחנות העקורים למאבק על הקמת מדינת ישראל ציין, ש"שארית הפליטה לא הצמיחה מנהיגות פוליטית מוסכמת וממילא לא קיימה מסגרות ארגוניות אוטונומיות שעסקו בפעילות פוליטית עצמאית".  ההרכב האנושי של מחנות קפריסין לא היה שונה מההרכב במחנות העקורים באירופה וניתן להניח שדפוסי הניהול והניסיון שהצטברו במחנות העקורים ובעיקר התלות בשליחים הארץ ישראלים שועתקו גם למחנות קפריסין.

בבחירות למועצת המחנות היו חריגים. ברשימת התומכים במועמד דאהאן אהרן מטעם 'הפוהמ"ז', ממחנה 68  למועצה היו בעיקר מעפילים יוצאי אירופה. לעומת מספר מועט של מעפילים מוגרבים שתמכו בד"ר ניימן ליאון הבית"רי. שני אירועים אלה העידו על שיתוף פעולה מסוים בין שארית הפליטה למעפילי צפון אפריקה.

החסם השביעי נטוע במערכת היחסים המתוחה בין הסוכנות היהודית לגולי קפריסין. הקרע בין  המעפילים לשליח נבע מרגש נחיתות של המעפיל כלפי השליח שהכיר את הארץ ובא ויצא בשערי המחנה בצורה חופשית. לעומתו, המעפיל היה כלוא במעצר במחנה. דוד שערי טען ש"הסיוע של הישוב למחנות קפריסין היה צנוע ולעיתים אף מביש. הנהלת הסוכנות היהודית התנערה מכל אחריות לאחזקת מחנות הגירוש ולהגשת עזרה לשיפור תנאי החיים של המעפילים שנכלאו בהם".  לעומת זאת, ארגון הג'וינט הקצה עובדים מקצועיים והשקיע ממשאביו כדי להתמודד עם צרכי המעפילים במחנות. הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ראו בגולי קפריסין נשק מדיני ופוליטי במאבק בבריטים אבל השקיעו בהם משאבים מינימליים שהתבטאו בהקצאת שליחים 'פוליטיים לקפריסין ובפעילות חינוכית ותרבותית שעסקו בקואופטציה פוליטית. שליחי הסוכנות היהודית היו נציגי תנועות פוליטיות עסוקים בגיוס הגולים לתנועותיהם. רווחת המעפילים הייתה משנית בסדר יומם. אמנם בדיווחי השליחים הוצגה תדיר הדרישה לתוספת שליחים וצוות רפואי, אך ההיבט הפוליטי ופוטנציאל הבוחרים לעתיד במדינה היה, כנראה, חזק מההיבט ההומני.

החסם השמיני התערבות ארגונים וולונטריים ]פרטיקולריים, ב.ד[ לשפור מצבם של אחיהם – בקפריסין שהוסיפה לכאוס במחנה בעיקר כשהתלוו להם מאפיינים עדתיים. התאחדות עולי הונגריה בפלשתינה, דאגה בעיקר למעפילים ההונגרים במחנות קפריסין ודרשה מהסוכנות היהודית לשלוח שליחים דוברי הונגרית כדי לטפל בהם, ולצורך זה הפעילה לחץ גם על ידי מקבילתה בארה"ב. ועד העדה הספרדית בירושלים התרעם על כך שבמשלחת הראשון לציון מאיר חי עוזיאל לקפריסין לא נכלל נציג מטעמה. לבסוף הצטרף לביקור הפובליציסט אברהם אלאמליח. אפשר לשער שהשליחים אברהמי ומויאל שניהם מהגרעין הצפון אפריקאי נשלחו לקפריסין מטעם הסוכנות היהודית מפני שהכירו את אוכלוסיית המוגרבים. הוועד למען גולי קפריסין דאג בעיקר ליוצאי אירופה. המוגרבים כמיעוט באוכלוסיית המעפילים במחנות, לא עלה בידם ליצור קבוצת אינטרס חזקה שתעמוד על דרישותיה.

החסם התשיעי החשש של מוסדות היישוב לאבד שליטה על מעפילי מחנות קפריסין שהיה בכול זאת – המאגר האנושי, המיידי והנגיש ליישוב המאורגן. כול אירוע הובא לידיעת מדור השליחים של הסוכנות היהודית וכול חריגה טופלה כדי להחזיר את המצב לתלם ולהרגיע את הרוחות במחנות. הדבר בלט במכתב של הסוכנות היהודית ליצחק אברהמי, שליח מטעם 'הקיבוץ המאוחד' מגרעין הצפון אפריקאי מקיבוץ בית אורן, שננזף על שפנה לחבר יעקב טשרנוביץ ]יעקב צור, ב.ד[ שלא בהתאם לנוהל, "אין אנו מביעים כל התנגדות, כי תעמוד בקשרים עם החבר טשרנוביץ אולם עלינו להסב את תשומת ליבך, כי בהיותך שליח המדור לשליחים שומה עליך לעמוד אתנו בקשרים בלתי אמצעיים. אנו תקוה, כי להבא תתכתב, בקביעות, עם המדור".  במקום אחר מדור השליחים הבהיר למזכירות המשלחת הארץ ישראלית בקפריסין, ש"תפקידי ייצוג הסוכנות היהודית אינם מתפקידה". המדור הזכיר לשליחים את חובת הדיווח הדו חודשי על חלוקת התפקידים ביניהם ועל עבודת המזכירות. –  דיווח הוא כלי ניהולי חשוב לקשר בין מטה לעובדי שדה ונועד לצורכי בקרה ופיקוח. אך הדרישה לדיווח דו חודשי היא סממן – לחשש של המטה הסוכנות היהודית מנתק מהשדה מחנות קפריסין, למרות שנציגיו ביקרו באופן  שוטף במחנות קפריסין. הסוכנות היהודית לא ראתה סתירה בין הצורך בשליטה בחיי המעפילים להיקף הסיוע הצנוע שהקצתה להם.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-סיום המאמר

היהודים בקזבלנקה

 

ב-20 ביוני 1947 פרסם העתון Le Jeune Moghrebin מאמר תחת הכותרת ׳הרעל הציוני במרוקו׳, כי יש במרוקו ארגונים הפועלים למען פלישתין יהודית, ואוספים כסף להילחם בערבים. אנו יודעים שיהודים בארץ זו, עוזרים לתנועה הציונית. הם מארגנים הפגנות, פגישות, ותומכים ביהודי ארץ ישראל. העובדה התמוהה ביותר של תנועה זו המשרד המרכזי בקזבלנקה בכתובת זו: 37 Boulevard de la Liberte וסניפים בכל ערי מרוקו. וכן יש להם כתב עת בשם Noar שהוא עוין לערבים.

אחרי החלטת האו״ם ב-29 בנובמבר 1947, על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, ויצ״ו יזמה נשף ריקודים בקזבלנקה. הגברות המארגנות הוזמנו על ידי המשטרה ויעצו להן לדחות את הנשף, מחשש שמא יגרום הדבר לתקריות. ואמנם הנשף בוטל, והופצה שמועה האומרת כי הפעילות הציונית אסורה. כחודש לאחר מכן היה האירוע הבא: גזבר של ועדת ׳קרן היסוד׳ בקזבלנקה, עבד כפקיד באחד הבנקים הצרפתים. מוסלמים מלקוחות הבנק הודיעו למנהל הבנק שהם יקחו את פקדונותיהם מהבנק, אם הפקיד לא יעזוב את תפקידו ב׳קרן היסוד׳. למרות ש-90 אחוז מלקוחות הבנק היו יהודים, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ב׳קרן היסוד׳, ואף פרסם מכתב כפירה בציונות.

הסיבות להתקרבות הדור הצעיר לציונות, ועדי הקהילות לא יכלו לייצג ולהנהיג את יהודי הקהילה בפני השלטונות. ועדים אלה גם לא היו מוקד משיכה לדור הצעיר, שחיפש מסגרת אחרת להתפתחותו, לקראת מודרניזציה. כמו שהמוסלמים שאפו לעצמאות, היתה שאיפה דומה אצל הנוער היהודי במרוקו, ולכן נמשכו לתנועות נוער ציוניות. התנועה הלאומית הערבית ה׳אסתקלאל׳, ניהלה הסתה לא רק נגד הצרפתים, אלא גם נגד היהודים. הציונים במרוקו הואשמו בהתבדלות מהתנועה הלאומית המרוקאית, שהיא מוסלמית. ובהעברת עושרה הלאומי של מרוקו ליהודי ארץ ישראל – אויבי הערבים.

במלאת שנה להקמת מדינת ישראל במאי 1949 נערכה בקזבלנקה תערוכה ביוזמת השליחים אלי מויאל, שלמה כהן אברבנאל וחניכי תנועת ׳הבונים׳.

ב-1956 הגבלה על פעילות ציונית והשפעתה על תנועות הנוער הציוניות. תנועות הנוער הציוניות פעלו במחתרת, וגיל הנערים שהתקבלו לפעילות ציונית היה מ־17 ומעלה, מחשש שנערים צעירים יותר עלולים להסגיר למשטרה את חבריהם. המפגשים נערכו בדירות פרטיות, מהן סולקו ספרים בעברית, ולא במקומות ציבוריים, מחשש של גילוי הפעילות ע״י השלטונות. בסוף 1959 נודע ל׳מסגרת׳ כי משפחה בקזבלנקה שבביתה נערכו מפגשים של ארגון נוער ציוני, נמצאת במעקב משטרתי, כנראה בעקבות הלשנה של עוזרת בית ערביה. המשפחה הוברחה לג׳יברלטר, ומשם לארץ. למרות זאת, פעלו תנועות נוער ציוניות במרוקו.

תנועת ׳דרור׳ בקזבלנקה

בתנועת הנוער ״דרור״ בקזבלנקה היו במאי 1957, 40 מדריכים. בסוף 1959 בעקבות עלייתם לארץ של מדריכים רבים מקזבלנקה ומערים אחרות במרוקו, פחת מספר המדריכים. במועצה של תנועת הנוער ״דרור״ שהתקימה בקזבלנקה ב-1960, הוחלט לחזק את המשמעת, ולשפר את הופעת החניכים, והתקבלו הסעיפים האלה: אסור לעשן במפגשים, להמנע מלענוב עניבה במועדון, להתלבש בצניעות. החברות התבקשו להימנע מלהתאפר, ומנעילת נעלי עקב גבוהים. הסניף בקזבלנקה מנה מתחילת פעילותו במחתרת בסוף שנת 1956 עד סוף 1959, מאה חברים. אבל לאחר עלייתם של המדריכים לארץ, חלה ירידה במספר החניכים. הגרעין הראשון שעלה לארץ הצטרף לקיבוץ בית אורן במאי 1960, והגרעין השני – שנה לאחר מכן.

עבודת ד״ר נכתבה ב-1985 על ידי דליה בנג׳ו על הנושא: ׳קורות התנועה החלוצית ׳דרור׳ במרוקו 1960-1945׳, התנועה נוסדה ברוסיה בימי המהפכה של שנת 1917. חבריה הגיעו לפולין, ופעלו בתנועת ׳החלוץ׳ וב׳החלוץ הצעיר׳. בין המקורות שעליהם מסתמכת המחברת, הם דוחו״ת של השליחים שפעלו במרוקו בין השנים 1960-1956. חברי ׳דרור׳ חרתו על דגלם את הסיסמה ׳אקטיביזם ציוני׳ מטרותיהם היו חיזוק ההסתדרות הציונית, נורמות מיוחדות בחיי החברים בחיי יום יום, לשם הגשמת הציונות. גיבוש של הנוער הלומד והמשכיל, שיהיה מוכן לנטוש את תכניותיו הפרטיות, למען שירות העם, ויחנך את עצמו להגשמה אישית, עד שהתנועה הציונית תהיה תנועה עממית. הנוער המסורתי במלאח של קזבלנקה נמשך לתנועה זו. בסמינרים ובמחנות קיץ קיבלו החניכים מידע על סוציאליזם, יחד עם ידיעת הארץ והיסטוריה של עם ישראל.

המועדונים מצויים במלאח של קזבלנקה

המועדונים היו ממוקמים במלאח של קזבלנקה, ובשכונות סמוכות למלאח. הצטרפו אליהם צעירים שלא התחייבו לכל מסגרת אחרת. בשנות ה-50 של המאה הכ׳, נעשו מאמצים לטפח קבוצת מדריכים מבין הנוער המשכיל, אך התוצאות היו דלות. לפי דו״ח לשנת 1951 הסניף הגדול ביותר היה בקזבלנקה והוא מנה מאה חברים, מתוך 320 חברים ב-12 ערים.

המספר הקטן של החברים בתנועת ׳דרור' מוסבר על רקע העובדה, שרוב היהודים במרוקו היו שומרי מצוות, ותנועה זו נחשבה אנטי דתית. קן התנועה בקזבלנקה כונה על ידי צעירים מתנועות אחרות ׳קן הגיהנום של האפיקורסים' חניכי התנועה גרמו לדימוי השלילי, והם עשו מעשים פרובוקטיביים, כמו עישון בשבת, ושיחות על הקומוניזם נערכו בבתי הכנסת. המדריכים ניהלו מאבקים עם פקידי הסוכנות שהיו חברי מפא״י, מאבק שהחריף עם הפילוג בקיבוץ המאוחד בתחילת שנות ה-50 של המאה הכ׳. זו נחשבה התנועה החזקה ביותר במרוקו. לפי דו״ח שנמסר ביוני 1951 היו לה שני סניפים בקזבלנקה, שלושים בוגרים ומאה צעירים. במאי 1957 היו לה 88 מדריכים, בארבעה סניפים, בקזבלנקה, רבאט, מכנאם ופאס.

תנועת הנוער ׳הבונים׳ בשנת 1949 היה לתנועה זו סניף בקזבלנקה, בה מעל 150 חניכים, ובעוד חמש ערים אחרות במרוקו. חבריה ערכו בקזבלנקה תערוכה, בה היתה תלויה מפה של ארץ ישראל מתקופת התנ״ך עד 29 בנובמבר 1947. וכן תמונות על הצהרתו של בן גוריון על המדינה ב-1948 בתל אביב, קיבוצים וחיילי צה״ל, ערי ישראל והנגב. לא היתה התנגדות לתערוכה מצד הממשל הצרפתי, ולא מצד המלוכה המרוקאית.

׳השומר הצעיר׳ פעל אף הוא באמצעות שליחים שנשלחו מהארץ, ומרכז הפעילות היה בקזבלנקה. המפגשים היו בסתר במועדונים סגורים, או בבתים פרטיים, מחשש התגלות ע״י המשטרה המרוקאית.

אחרי מלחמת העולם השניה, היתה הפדרציה הציונית המרוקאית ארגון גג של כל האגודות הציוניות שפעלו במרוקו: פועלי ציון – מפא״י, מפ״ם, הציונים הכלליים, ׳חרות/ ׳המזרחי/ ׳הפועל־המזרחי/ בתקופה בה נאסרה הפעילות הציונית. חל שיפור ביחסים בין תנועות הנוער החלוציות – ׳דרור׳ הקשורה לקיבוץ המאוחד, ׳הבונים׳ -לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ׳השומר הצעיר' ׳הנוער הציוני׳, ׳ביתר׳ ו'בני עקיבא' הפעילות הציונית התרכזה סביב בתי הכנסת. נציגי תנועות הנוער הציוניות הגבירו את מספר השליחים ששיאם הגיע בשנים 1956-1955. מספר החניכים הגיע לאלף.

הסיוע הכספי לתנועות הנוער

הסיוע הכספי ממחלקת הנוער והחלוץ בשנת 1954 לתנועת הבונים, ׳דרור' ׳הנוער הציוני׳, ו׳השומר הצעיר׳ הסתכם ב-896. 700 פראנק. שתי התנועות הראשונות קיבלו את הסכומים הגבוהים – 313 אלף פראנקים. ה־ DMO-Department of Middle Eastern Jewry היתה זו המחלקה הראשונה בסוכנות היהודית שפעלה במלאח בקזבלנקה בהצלחה. היא שיתפה פעולה עם OSE שטיפלה בריפויים של צעירים ממחלת הטראכומה, ועם ״אורט״ לחינוך מקצועי. המוסד שלהם בקזבלנקה, הפך גם למוסד חינוכי לילדים עזובים.

על מצבם של יהודי מרוקו – והציונות תשי׳׳ד

מר אלפונסו סבאח מקזבלנקה עסקן יהודי וציוני הגיע לארץ בשנת תשי״ד, וסיפר ב׳קול ישראל׳ וב׳קול ציון לגולה׳ על מצבם של היהודים במרוקו. לדבריו, הארגון הציוני במרוקו סובל ממשבר שנובע מפיצול למפלגות. הוא מנה את מוסדות החינוך בהם מלמדים יהדות, כמו ׳אוצר התורה' ׳אם הבנים׳, ומוסדות ׳אורט׳ להכשרה מקצועית. המחלקה לתרבות תורנית פועלת ומארגנת שיעורים, סמינרים למורים ומדריכים לנוער. תנועות הנוער ׳הצופים' ׳צ׳רלס נטר׳ באמצעות 300 מדריכים, מחנכים כחמשת אלפים בני נוער. מארגנים קבוצות לספורט. בעבר נעזרו תנועות הנוער ע״י הממשלה, צעירים מבקרים בישראל. יש חשיבות לכך שהנוער הדתי מתפלל לשלום מדינת ישראל. מצב היהודים במרוקו עתה: בכל מקום רואים את דגלי צרפת, והיהודים שותפים לזיקה זו, באשר הם נהנים משויון זכויות הודות לצרפת. למרות זאת, חלק גדול מיהודי מרוקו רוצים לחזור לציון, ויש להבטיח את קיומם של היהודים שנשארים במרוקו. צריך למצוא פתרון לעולים שגרים במעברות, ולדאוג לנזקקים מבין העולים. במרס 1956 כאשר מרוקו זכתה לעצמאותה, הופסקה כל פעילות ציונית.

נספחים

ארגונים יהודיים הנזכרים בחיבור

Anglo Jewish Association ־ ׳אגודת אחים׳ יהודית של קהילות בריטניה

 American Jewish Committee נוסד בשנת 1906

– Hifsverein der Deutschen Juden ארגון העזרה של יהודי גרמניה נוסד בשנת 1901

הסולטאנים ושנות מלכותם לפי סדר כרונולוגי

סלימאן השני(המשקם) מ-11 במרס 1792 עד 8 בנובמבר 1822

עבד ארחמאן השני מ-30 בנובמבר 1822 עד 28 באוגוסט 1859

מוחמד הרביעי בן השאם מאוגוסט 1859 עד 12 בספטמבר 1873

חסן הראשון מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894

עבד אלעזיז הרביעי [נער] 1894-1908*

עבד אלחאפט׳ – 1908 עד 11 באוגוסט 1912

מולאי יוסוף 1912 עד 18 בנובמבר 1927

מוחמד החמישי – מלך מ-1927 עד 1961

חסן השני 1961 – 23 ביולי 1999

מוחמד השישי הוכתר ב-1999

*בין המקורות יש הבדלים בקשר לתאריך לידתו. יש הכותבים כי נולד בשנת 1878 ואחרים ב-1881. הוכתר כסולטאן בהיותו בן 14 לאחר שאביו נהרג בקרב ב-9 ביוני 1894. למעשה שלט איש החצר אחמד בן מוסה המכונה בו אחמד, שהיה ממונה על החינוך בממלכה, וזכה לתפקיד של הוזיר הראשי עד פטירתו ב-13 במאי 1900. הסולטאן היה בעל אורינטציה אירופאית, ואדיש לדת. בתקופת שלטונו גדלה ההשפעה והמעורבות הזרה בעניני הממלכה. ביניהם היה סיר הרי מקלין, שהיה ממונה על הדרכת הצבא של מרוקו. האנרכיה הגבירה את מעורבותן של מדינות אירופה, וביחוד של צרפת, ואלה לחצו על הממשל המרוקאי, כדי להבטיח שההלואות שניתנו למרוקו – יוחזרו. החוב של מרוקו לצרפת בלבד הגיע ל-190 מיליון פראנקים.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-סיום המאמר- עמ' 257

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 156 מנויים נוספים

יוני 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר