ברית 37 בעריכת אשר כנפו-אביב תש"ף "אות ברית קודש"

מבט על רבאט-סאלה

אביב תש"ף

אות ברית קודש
להשיג אצל מר אשר כנפו 054-7339293

עורך: אשר כנפו

קוראינו היקרים

הורתו של גיליון זה החלה בימי שגרה רגילים לחלוטין ונמשכה בימי המשבר העולמי סביב נגיף הקורונה אשר פקד גם את יושבי ארצנו והפיל חיתתו על כל יושבי תבל. על כן התעכבה הבאתו לדפוס של הגיליון הזה. והנה בעודנו כלואים בבתינו בגלל מכת הוירוס הארור הזה, קיבלנו הודעה מרה על פטירתה של אשת החינוך הנעימה והחביבה ד״ר מרגלית עובדיה הזכורה לי לטוב מאותם ימים שלמדנו יחד בבר-אילן לתואר השלישי. ראו בהמשך את דבריו של פרופ' אפרים חזן לזכרה ומאמר מפרי עטה. עוד לא התאוששנו מן הידיעה על מותה והנה יומיים לפי חג הפסח התבשרנו על פטירתו של זקן השבט לצאצאי משפחת כנפו, יקירנו אמן הצלליות, הצייר הדגול והאיש הנפלא אלברט אלמוזננו, ראו מאמר עליו מפרי עטה של בתו ד״ר דורית סאראפיאן בהמשך הגיליון.

בגיליון ברית 37 שלפנינו מובאים שישה מדורים ובהם נושאים שונים לעיונכם. בפתח החוברת אנחנו שמים זרקור על הערים ראבט וסאלה, בעזרת המאמר של אמנון אלקבץ המביא סקירה היסטורית על ערים אלו ומעמדן ומקומה של הקהילה היהודית בתוכן. בהמשך, אלקבץ משתף אותנו גם בחמין שהכינה אמו למלך מרוקו.

המאמר השני הוא של פרופסור הרב משה עמאר, בו הוא דן במחלוקת שפרצה בעיר מכנס בעניין השחיטה, והדמות המרכזית במאמר היא זו של רבי חיים טולדנו מהעיר סאלה. רבי אורי אלנקוה, צאצא של המלאך רבי רפאל אנקאווה, שהיה רבה הראשי המעוטר של יהדות מרוקו, מספר לנו על דמותו המופלאה של הרב ומדגים בסיפור בעניין מחלוקת על ירושה, על היכולת הפסיקתית של הרב אנקאווה. בהמשך, כותב רבי אורי אלנקוה על אחד מחידושי הרב בעניין קביעת מקום קבע לתפילה.

על דמותו של החוקר הפייטן רבי מאיר אלעזר עטיה, יליד רבאט, ותרומתו הגדולה לחידוש אמירת הבקשות בערי ישראל, תקראו במאמר 'קול הכינור שנדם', שכתב ידידו רבי משה חיים סויסה.

ד״ר יגאל בן־נון חותם את המדור הזה במאמר שמגלה לנו מי היה אחראי על המינוי למשרת השר היהודי הראשון בממשלת מרוקו היושבת ברבאט, דהאן, טולדנו או בן־זקן. במדור מחקרים וזכרונות, חושף בפנינו אביתר שלוש פרטים מרתקים אודות כפר עתיק יומין (מהמאה ה-11) בשם בוחלו, המתקשר ליהודי דמנאת המוכרת לנו ממאמרו המעמיק בגיליון הקודם.

כאמור, ד״ר מרגלית עובדיה ממשיכה במשימתה מהגיליון הקודם לחבב אותנו עם דמותו של המשורר רבי נתן בן יעקב בלחן שפעל במאות 18-17 באלגייר, לגיליון זה קיבלנו ממנה מאמר על פיוטים לשבת שחיבר רבי נתן. לצערנו רב היא לא זכתה לראות את המאמר שלה מעל דפים אלה.

ד״ר משה כהן מציג לנו סיפור-שיר "החסידה ארוכת-הקומה" בסגנון"בלארג"'. על דמותה ופועלה של 'הקבלא ממא נזמה' ממוגדור, סבתו של פרופסור חיים זעפרני, מספר לנו אמנון אלקבץ. ועל השיחות של בלפור חקק עם מירי בן שמחון, נוכל להיחשף אם ניכנס יחד איתם לקפה מקס בירושלים ונקשיב למילותיה של מירי על אהבתה הנכזבת למאיר ויזלטיר ומה עלה באחריתה.

במסה על דמותה המרתקת של סעידה חקק במלאת שלוש שנים להסתלקותה, מספרים בערגה בניה הרצל ובלפור.

מדור זה נסגר בזיכרונות תבניות נוף הילדות של אמן הצלליות המפורסם אלברט אלמוזנינו, יליד העיר מוגדור, המאמר חושף בפנינו את דמות האמן שהלך וגדל ונתפרסם במדינה ומחוץ לגבולותיה, הקדמנו לזכרונות אלה את מאמרה של בתו, דורית המספר עליו ועל יצירתו.

מדור הספרות נפתח עם בלפור חקק המנתח את הסיפור המופלא וסמליו 'סוכתו של מרדכי קרוציי', שכתב הסופר אשר כנפו 'בגשם נדבות'. לאחריו אנו קוראים על דמות מרק ענתבי, מאמן הסוסים, בסיפור 'הבית השלישי' בספר הנ״ל, שמביא בפנינו הרצל חקק. 'במובן מסוים ההשראה היא שרשרתי, כך קובע פרופסור אריאל כנפו במאמרו 'השראה', על הספר 'גשם נדבות'.

במדור הסיפורים נקרא על אודות אהבה במסתרים מרתקת המתרחשת בספרד של תקופת האנוסים, פרק מרומן מאת דן מנור.

עוזיאל חזן משתף אותנו בסיוטים שפקדו אותו בגין הזוועות ששמע על היטלר ומעשיו, וכיצד הקמיע שנועד לצורך הפגת הסיוטים, לא הביא את הישועה.

תוך כדי שתיית המרק, מצליח הנכד אריאל לדובב את סבו שלמה לספר לו את הסיפור שלא סופר מעולם על רות ז״ל דודתו קצרת הימים וכך אריאל כנפו בשפה קולחת ומתובלת מגולל בפנינו מפגש בן־דורי חמים, נעים וטעים.

בעודו רוכב על הגמל 'אל בוראק', ג'אסר מוותר על ג'אמילה הנאקה האהובה'הבלתי מנוצחת', ומותירה לגנבים ובלבד שלא לפגוע בשמה הטוב, מאת דן וקנין.

סיפור אחד מני רבים על הבריחה לארץ ישראל מגוללת בפנינו עדינה מור חיים, עם לב יהודי הומה.

במדור שירה נמצא שירים פרי רוחם של המשוררים: שושנה קרבסי בימחזור שירי אבא', רוני ארז שר על התוית העדתית בשיר 'פעם לא הייתי מרוקאי', שושנה אידל בשיר קצר על אור ונרות שבת ומנורה, בשירה'בהעלותך את הנרות',

יעקב ארגמן מוקיע את התנהגותו של פרנסואה הולנד ששכח את ערכי הבסטיליה, בשיר 'צרפאסון', ואשר כנפו חורז שיר הלל לעופר אמסלם, מייסד התזמורת האנדלוסית הירושלמית, בשירו 'קנטטה לעופרי, שושנה ויג חותמת את המדור בשלושה שירים. בשיר 'גבורת הוריי, היא כותבת 'לא עליתי ארצה ולא ירדתי ממנה',

המדור האחרון העוסק באמנות מוקדש הפעם ל'שְׁבָבִים קְדוֹשִׁים' – יצירתו המופלאה, הייחודית והחדשנית של הצייר הישראלי-אמריקאי חי כנפו המוכר לנו מהסיפורים שפרסם מעל במה זאת. מאמר מאת דניאלה נבו יציג לנו את היצירה הזאת. המאמר תורגם לצרפתית על ידי חנה כנפו ולאנגלית על ידי גילה אורקין ללוש.

אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ד״ר שלום אלדר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

יוני 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר