נתיבות המערב-מנהגי מרוקו-כוחו של מנהג-הרב אליהו ביטון-ביריה- מנהגי ברכות הנהנין-חלק א'

מנהגי ברכות הנהנין

א. נהגו להרים ידים אחרי נטילת ידים, ולומר הפסוק: שאו ידכם קדש. וברכו את יהוה, ואחר כך הברכה:

ב. נהגו לומר את המזמור ״ה׳ רועי לא אחסר״, בין נטילת ידים להמוציא:

ג.נהגו לאחוז את הלחם כשני הידים, ולומר: עיני כל אליך ישברו. ואתה נותן להם את

אכלם בעתו: פותה את ידך. ומשביע לכל הי רצון, ומברכים:

ד.נהגו להטביל את המוציא ג׳ פעמים, ויש שנהגו בשעת הטיבול במלח, לומר: יהוה

מלך, יהוה מלך, יהוה מלך לעלם ועד:

ה.נהגו הנשים להקל בנטילת מים אחרונים, ונשים צדקניות הקפידו בדבר כאנשים:

ו.נהגו להקפיד להסיר כלי ברזל ובפרט סכינים, מעל גבי השלחן בשעת ברכת המזון:

א.כן המנהג, והביאו בספר מקור חיים (פרק ע״א ס״ה) בשם הרש״ל, עיי״ש.

ב.כן המנהג, והביאו בקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו (עמוד קצ״ב), ומקורו מהמג״א (סימן קס״ו סק״ב), וכן כתב מרן החיד״א במחזיק ברכה (שם), וכן כתב בספר נתיבי עם (עמוד קי״ג שכן המנהג, ואין בזה חשש הפסק עיי״ש, וענין המזמור הזה ומעלתו שיש בו ז״ן תיבות, והיא סגולה שלא יחסר מזונו ראה בשל״ה (שער האותיות) ובבן איש חי(פ׳ אמור ס״ד):

ג. כן המנהג, והביאו בספר מקור חיים להגר״ח הלוי(פרק ע״ג ס״ב), וטעם המנהג י״ל ע״פ המובא בבן איש חי(פרשת אמור הלכה ה^׳), שבפסוק זה יש עשר תיבות כנגד עשר מצות התלויות בפת, וראה גם בקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו(עמוד קצ״ג), ושמשום כך תופסו בעשר אצבעותיו:

ד.כן הביא בספר מקוה המים (ח״ה עמוד י״ג), וכן מובא בספר מנחת יהודה להר״י אביטן ז״ל, וכתב הטעם כי מל״ח בגימ^׳ ע״ח כמספר ג״פ שם הויה ב״ה, ושכן המנהג באיזה קהלות במרוקו, וראה בספר לקט הקציר (עמוד קמ״א):

ה.כן כתב בשו״ת מקוה המים להרה״ג ר׳ משה מלכה (ח״ג סימן י״ו), וראה באוצר פסקי הסידור(עמוד רמ״ד), ובספר נר לעזרא (סימן ל״א) ובספר השבת והלכותיה להרה״ג ר״א זכאי(הלכות שבת סימן ט׳ סעיף ל׳ ובהערות שם), ומכלם מוכח שיש למקילות על מה לסמוך, ומכל מקום בודאי שהמחמירות בזה לקיים דברי חכמים תע״ב, וראה בכה״ח (סימן קפ״א ס״ק כ״ז):

ו.המנהג, והביאו בספר נוהג בחכמה (עמו דקל״ח) ובספר קיצור שו״ע להר״ב טולידאנו(עמוד ־־״״ג) ובספר פה ישרים (עמוד כ״ח), וראה בספר אוצרות הפוסקים (דיני פסח):

ז.נהגו להקפיד לכסות את הלחם, כשעת ברכת המזון:

ח.נהגו שבעל הבית מברך, וכולם שותקים ומכוונים לברכותיו:

ט.נהגו בברכת המזון, לפתוח בנוסח זה: ברוך הוא, וברוך שמו, וברוך זכרו לעולמי עד:

י. נהגו בנוסח ברכת המזון בברכה ראשונה, לומר: ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם,

הזננו ולא ממעשינו, המפרנסנו ולא מצדקותינו, המעריף טובו עלינו הזן אותנו וכו׳:

יא. נהגו בנוסח ברכת המזון בברכה ראשונה לומר: ברוך אתה ה׳ הזן ברחמיו את הכל:

יב. יש נהגו בנוסח ברכת המזון, בברכה שניה להוסיף: על ארצנו ועל נהלה אבותינו נודה לך וכו׳ והמנהג פשוט לא לאומרו:

יג. נהגו בנוסח ברכת המזון בברכה שלישית, לומר: ואל תצריכנו וכו', ולא לידי הלואתם שמתנתם מעוטה וחרפתם מרבה:

יד. נהגו בברכת המזון, אחרי ברכת ״בונה ירושלים״, להוסיף נוסח זה: בחיינו ובחיי בל קהל ביה ישראל, תבנה עיר ציון ברנה, ותכון עבודת הקדש בירושלים, וארמון על משפטו קשב בקרוב כבראשונה:

טו. נהגו בברכת המזון לפני ״כפירים רשו ורעבו״, להוסיף: יראו את ה׳ קדושיו, כי אין מחסור ליריאיו, ולפני ״עושה שלום״, להוסיף פסוקים אלו: כי השביע נפש שקקה. ונפש רעבה מלא טוב, הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו, יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, עושה שלום וכו׳:

ז.כן המנהג, והביאו בפה ישרים (עמוד כ״דו) והוא מהחיד״א בברכ״י(סימן ק״פ סק״ב) בשם מורו זקנו הרב זצ״ל, וכן כתב בלקט הקציר (עמוד קנ״ח), וכן הביא בספר נתיבי עם !עמוד קי״ט), וראה במנהגי החיד״א להרה״ג ר׳ ראובן עמאר (עמוד ק״ח) שהוכיח שכן מנהג יהודי מרוקו עיי״ש:

ח.כן המנהג פשוט, וראה בספר מנהגי החיד״א (עמוד קל״ד) שדן בזה באורך, ובדבריו מוכח שזה מנהג ותיקין, ועל כיוצא בזה אמרו הנח להם לשראל:

ט.כן הנוסח בסידורים ישנים, והיא פתיחה יפה לברכה החשובה מבין הברכות:

י. כן הנוסח בסידורים ישנים:

יא. כן הנוסח בסידורים ישנים, והביאו בספר נהגו העם (ענייני ברכות) ובספר אוצרות הפוסקים (דיני ברכות):

יב. כן מובא בסידורים ישנים, ומובא בסוגריים. ומשום כך לא פשטה אמירתו:

יג. כן הנוסח בסידורים ישנים, וכן המנהג לאומרו:

יד. כן מובא בסידורים ישנים, ואף שהובא בסוגריים, רבים נהגו לאומרו:

טו. בענין הפ׳ יראו את ה׳ וכו', מובא בספר לפי ספרי (אות ב׳ סימן רמ״ז) ובספר אוצרות הפוסקים (ברכות) וכתב שם לאומרו בלחש, ובעדן כי השביע נפש שוקקה, כן ראיתי רבים נוהגים, ובסידורים אין הנוסח הזה:

נתיבות המערב-מנהגי מרוקו-כוחו של מנהג-הרב אליהו ביטון-ביריה- מנהגי ברכות הנהנין-חלק א'