ארכיון יומי: 1 באוקטובר 2020


זיכרונות ילדות -משחקי ילדים משולחנו של דוד עייאש

קוסקוס אתר עם שורשי

משחקי ילדים

אֵל בְּנָאת יִלְעְבּוּ אֵל קָארֵה אוֹ בֵל חְבָאלָא             

יִקְמְלוּ בְּהוֹלָא הוֹפ אוֹ סְתִּיח דִי תִיקְסְבִּילָא.           

לוּלָאד יִלְעְבּוּ דִינִיבְריִ ,אוּל חְזָאר דֵל מָאלָא

דְרְבֵל דְרְבֵל ,אִיד מְל פוּקּ אוּ חְדִּית דְל גֹ'ולָא.       

הבנות ישחקו קלאס או בחבל

ימשיכו בחישוק או ריקוד תיקסבילה

הבנים ישחקו משחק הצלה (delivree)וחמישה אבנים

דרבל דרבל יד למעלה וסיפורי הג'ולה.

 

בְּלְקָארְטָא נְלְעְבוּ רוּנְדָא טוּטּי אוּל כָּאפִיָאה.       

דָאמָא בתאסאת ,אול חבל דל טרומביאה.          

פְדְיוֹר נְהְדְרוֹ בֵל עַרְבִיָאה אֵל מוֹגְרָאבִיָאה.          

פְסְקוּאֵלָא בֵל פְרַנְסְס כְּלְסִי בְּתְכְראוֹאדִייָאה.       

בקלפים משחקים (שמות) רונדא טוטי וקפיאה.

דמקה עם פקקים וחבל של טרומביאה

בבתים נדבר ערבית מרוקאית

  בבית ספר בצרפתית הכול בערבוביה

 

בחגים קונים כלי בישול קטנים ומשחקים כמבוגרים  בנינו כילדים שלושה גלגלים מקרטון שמנו מספרים ומסמרים בניהם כמו רולטה ומכרנו כרטיסים עם פרסים בדומה לירידים.

 

פֵל עִיָאד יִתְשְרָאו תוּאִיפְרָאת אוּל קְּדִירָא.            

בְּנָאת אוּ לוּלָאד יִלְעְבוּ אֵל מִינְדָארָא.                   

בֵּל קַרְטוֹן אֵנְסְווּרוּ נֻמְרַאת דִי בָּאלָא בּוּלָא.          

פְדָאר נְלְבְשוּ אֵל כְּשָאוֹאִי ,נְעְמְלוֹ תְמְתִילָאת    

בחגים נקנה צלחות וסירים קטנים

בנים ובנות משחקים מטבח ילדים

בקרטון נצייר מספרים  (מסובבים גלגלים)

בבית נלבש שמלות ועושים הצגות

 

היינו כילדים עושים הצגות עם תחפושות מכינם שתיה קרה מתרכיזים מתוקים ושלגונים תוצרת בית .לקחנו חתיכת גוש קרח , קופסת סרדינים ריקה מפח עם סכין עשינו חורים מבפנים כלפי חוץ לאורך ולרוב כך שהבליטות היו קלפי חוץ , כשגירדנו את גוש הקרח הפח התמלא עם פתיתי קרח ,דחסנו אותו בכוס קטנה עם צבעי מאכל צבעונים , דחפנו מקל משומשים ששטפנו , והרי לכם שלגון מרוקאי  אסלי.

 

סוּאָחְבִי אוּ אַנָא, אַרְבָאעָא בְּסְפַנִיוֹל אֵילְנִגִ'נָאיָאה   

בְּסוּמְבְרְרוֹ פֵרָאס אוֹל קִיסָאן בְלִימוֹנדה פְסְנִייָאה   

אֵסְקִימוֹ בְּתְלְגְ' אֵלְמְזוֹקִין אוּחְנָא בְדִיק אֵינִּייָּאה      

אֵדֵכְלָא בְּחְמְסָא פְרְנַק ,אוֹ דְחְקוֹ עַל דֻנִייָּאה          

חבריי ואני כחבורה בספרדית השירים

בל סומבררו  בראש וכוסות של לימונדה במגש

אסקימו בקרח צבעוני ואנחנו באותה תמימות

הכניסה בחמישה פראק וצוחקים על העולם.

 

עייש דוד

זכור ימות עולם- אעופה אשכונה / רבי שלמה בן לחנש המאה ה״16-משה חיים סויסה

יהדות-מרוקו

וכי נחש ממית או נחש מחיה?

רבי שלמה בן לחנש המאה ה״16

לא נודעו שנת לידתו ושנת פטירתו. היה שד״ר מארץ ישראל שהגיע להתרים את יהודי הכפרים במרוקו עבור אחיהם בארץ ישראל, נפטר בכניסה לכפר בעמק האוריקה, ומנוחתו כבוד שם עד היום הזה.

הנחש נודע כאחד מהסמלים העתיקים ביותר. כבר בתורה מוצאים אנו כשאדם וחווה היו בתחילת הבריאה בגן עדן, עד שהנחש פיתה את חווה לאכול מעץ הדעת, ואז נענשו כשגורשו מגן עדן. כיום משמש הנחש בין היתר לסמל הרפואה, רמז אולי לנחש הנחושת שעשה משה רבינו. היה זה כשהיו ישראל במדבר וקצרה נפשם. אז הלינו אל משה והקדוש ברוך הוא: ׳למה העליתנו ממצרים למות במדבר?׳. על כך נענשו כשנשלחו אליהם ׳הנחשים השרפים׳ שהפילו בנשיכתם חללים רבים. עם ישראל חזרו בתשובה, וביקשו ממשה שיתפלל ויעצור את המכה הנוראה. לאחר שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, קיבל את הציווי: ׳עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך – וראה אתו וחי׳. כל מי שהוכש על ידי נחש, הביט אל נחש הנחושת ונרפא (במדבר כא, ה-ט).

על כך אמרו חכמינו ז׳׳ל בתלמוד: ׳וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו – היו נימוקים׳(משנה ראש השנה ג, ח). כלומר, הנחש עצמו אין הוא ממית או מחיה, אלא על פי רצונו של הקדוש ברוך הוא. מכיוון שנחש הנחושת שעשה משה היה על מקום גבוה, כאשר איש מישראל שהוכש הביט לכיוונו, למעשה הביט לשמיים ושעבד עצמו לפני האלוהים, ולכך נרפא.

מסורת ואגדות רבות כרוכות מסביב הנחש אצל יהודי מרוקו, שנמסרו מאב לבן במשך הדורות, בעיקר ניסים שאירעו על ידם. על פי אחת המסורות, רבי שלמה אלשאקר, שליח דרבנן שחי במאה ה־16, נשלח על ידי חכמי ארץ ישראל כדי לאסוף תרומות לעניי ארץ ישראל אצל אחיהם שבמרוקו. הוא יצא בליווי שני אחיו: רבי חיים ורבי דוד. על אף מטרת בואם להתרים את יהודי מרוקו למען היישוב היהודי בארץ ישראל, בהגיעם אל הכפרים הנידחים של היהודים בהרי האטלס, ראו את המצב הרוחני הירוד, והחליטו להשתקע במקום ולהרביץ תורה ביהודים שהתגוררו שם.

כשהגיעו בדרכם לעמק האוריקה, למרגלות הרי האטלס, כיום נמצא כ־50 ק"מ מהעיר מראכש, קשרו את הסוסים לעץ ופנו להתפלל. כשסיימו את תפילתם, נפטר רבי שלמה בכניסה לכפר. השמועה על פטירתו של הרב פרשה כנפיים, והגיעה לאוזניו של הקאדי בכפר. מיד ציווה על אנשיו: "צאו מיד אל סוסו של החכם היהודי הישיש שהגיע הנה מהמזרח! שמעתי כי מטרת בואו היא כדי לאסוף כסף עבור יהודים עניים, ואם כך הרי שהשק שנשא עמו מלא בממון, שמעתה יהא שייך לנו״.

אנשי הקאדי מילאו אחר ציוויו של אדונם. אלא שלהפתעתם, כשהתקרבו אל סוסו של רבי שלמה, ראו שני נחשים גדולים מקיפים את השק ומאיימים על המתקרב אליהם. היו אלו רתמות הסוסים, שלמרבה הנס הפכו לנחשים. הם נסו על נפשם כל עוד נפשם בם. כשסיפרו זאת לקאדי, הזדרז להגיע אל המקום, וראה אף הוא את הנחשים כרוכים על צווארי הסוסים. מיד קרא לרב הקהילה והורה לו להתיר את הסוסים. משהתקרב הרב לסוסים, הפכו הנחשים בחזרה לחבלים.

רבי שלמה נקבר בעמק האוריקה, ומנוחתו כבוד שם עד עצם היום הזה. רבים עולים לפקוד את קברו, הנמצא על אם הדרך בצומת דרכים העולה לאתר הסקי אוקמיידן. מאותו היום קיבל את הכינוי: רבי שלמה בן לחנש, כלומר ׳בעל הנחש׳.

מסורת אחרת מספרת, כי פעם אחת ראה הרב יהודי שנכרך סביב גופו נחש אימתני. מיד הרב הרג את הנחש על ידי שימוש בשמות קודש, ומאותו היום קיבל את הכינוי ׳בעל הנחש׳.

מקרה אחר אירע בחכם נוסף, שגם הוא הגיע מארץ ישראל להתרים עבור עניי ארץ ישראל, הוא רבי אברהם מול־נס. מקום מנוחתו בעיר אזימור, הממוקמת כ־90 ק׳׳מ מדרום לקזבלנקה. את העיר חוצה אחד הנהרות הגדולים במרוקו, נהר אום אל־רביע. בגדה הדרומית של הנהר נמצא שער הכניסה למלאח. קברו של הצדיק נמצא בתוך מערה חצובה בסלע, כשעל המערה מצוי בית מגורים. בסמיכות נמצא התלמוד תורה של אזימור, ששימש את הקהילה היהודית שהייתה שם בעבר.

על פי המסורת, באחד מימי החורף ירדו גשמים מרובים, עד שאחד מחדרי מתחם קברו של רבי אברהם הוצף במים. הקהילה היהודית כולה, מקטן עד גדול, התגייסו לפנות את המים מחדר המתחם של הצדיק, כשכולם מצוידים בדליים. תוך כדי פינוי המים שהגיעו עד החזה, ראו נחש צף על פני המים. הילדים נבהלו וברחו, אך המבוגרים שידעו שמקום מאורתו של הנחש הוא במתחם הקדוש, ששמועה הייתה כי שומר הוא על הקבר, ניתבו את דרכו של הנחש עד מעלה המדרגות הסמוך ושם נעלם.

בקרב יהודי מרוקו נפוץ המעשה על גדולתו של רבי אברהם. באחד הימים בתו של המושל באזימור חלתה, ולא נמצאה לה תרופה למחלתה. רבי אברהם נגלה בחלום אל חכם הקהילה ואמר לו: "תבקש מהמושל שיביא לי את בתו שתישן במתחם הקבר שבעה ימים ואני ארפא אותה". כשהשכים משנתו, הלך אל המושל וסיפר לו על דבר חלומו. המושל, שחיפש בכל דרך להמציא תרופה למחלתה של בתו, השיב בחיוב. הוא הביא את בתו למתחם הקבר, שם שהתה במשך שבעה ימים, כשאביה דאג לכל מחסורה. למרבה הנס החולה נרפאה, ומאותו היום בכל שנה היה המושל מציין את ההצלה של בתו בסעודה במתחם הקבר.

שמו נודע בקרב היהודים: רבי אברהם מול־נס, כלומר בעל הנס.

במערת קבורה זו, בחדר נפרד, נמצא קברו של רבי יוסף הגלילי, אחד התנאים של ארץ ישראל. זכותם תעמוד לנו.

רבי אברהם מול־נס, מקום מנוחתו באזימור, במערת קבורה בסמוך למלאח. במתחם נקבר אף רבי יוסף הגלילי, תנא מארץ ישראל.

זכור ימות עולם- אעופה אשכונה / רבי שלמה בן לחנש המאה ה״16-משה חיים סויסה-עמוד 315

01/10/2020

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר