ארכיון יומי: 15 באוקטובר 2020


שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

אבני זכרון לקהיל מראכש

אות ב

רבי יוסף בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר יוסף בוגאנים, נלב״ע בשנת התרצ״ט (1938).

רבי יעיש בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמוה״ר יעיש בוגאנים, למד ולימד. נלב״ע א׳ תשרי שנת התרצ״ו(1936).

רבי שלום בוזאגלו רבי שלום אבוזגלו ״כנראה היה בן העיר סאלי, שהה תקופה ארוכה במראקש ולמד שם בבית מדרשם של הרבנים: רבי אברהם אזולאי ורבי יעקב פינטו זצ״ל, ויחד כתבו פירוש על ספר הזוהר. דומה כי רבי שלום היה בעל נכסים ונתפס למלכות, ובנס הצליח למלט נפשו ממות, בעוד מרבית רכושו הוחרם לשלטונות. הוא ברח לאירופה ושם הדפיס את חיבורו הגדול ׳מקדש מלך׳ פירוש מקיף על ספר הזוהר. הוא שהה במדינות רבות באירופה, שמו שורבב למחלוקת שבין רבי יונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין. רבי שלום ניסה להשכין שלום בניהם, אולם ללא הצלחה. רבי שלום ז״ל היה איש העולם הגדול, את ספריו הדפיס באירופה של אז. בעזרתם קשר קשרים בלונדון, גרמניה וטורקיה.

מראקש הייתה עיר של מקובלים, גדולים בחכמת הנסתר. הידיעות על הופעתו של משיח השקר שבתאי צבי, הביאו למבוכה גדולה ופילוג בעיר מראקש. אחד מרבניה החשובים רבי שלמה אביטבול, הצטרף לשורת הרבנים שתמכו בשבתי צבי.

מי הם המקובלים של התקופה?

אם כי אלה שעסקו בכך: עשו את מלאכתם בצנעה יתירה. אמנם לימוד הזוהר במרוקו בכלל ובמראקש בפרט. היה נחלת הרבים ׳מעמך,; חוגים לקריאה בספר הזוהר התקיימו כמעט בכל בתי כנסת בעיר. חוץ ׳מחברת הזוהר׳ הקיימת מקדמת דינא, במקומות רבים ברחובות המלאח ומחוצה לו. העיסוק בקבלה שהיה מצוי במראקש, מוצא את ביטויו גם במצבות. הקברים העתיקים שנשארו לפליטה, בהם היה ציון התואר ׳מקובל׳ נפוץ. ומעבר לכך, במידה רבה של ענוה ציוו שלא להפליג בשבחם וכו׳: כך מצאתי כתוב גם על הרבה מצבות של חבריו רבי שלום ז״ל.

תיאורו של רבי שלום על מצב התורה במראקש, פתח לנו צוהר למרחב האפל והעמום, על המצב הקודר של התקופה ההיא רבת התהפוכות, ומאז ספיחיה עדיין מכים גלים. רבי שלום כתב בתיאור תמציתי וקודר על מצב לימוד הקבלה במראקש.

"הן היום ראיתי את עוני עמי אשר ״במארויקוס״, עיר ואם גדולה של חכמים וסופרים בפשטי התורה וסודותיה. וביום שנפטרו רבותי לגן עדן אלוקים המה ותלמידיהם, לא עמדו אחריהם תחתם. כי עול הגלות וריבוי המסים רבו עליהם,וכמעט נשתכחה תורה זו מהם, כי מחסרון המלמדים – חסרו התלמידים. אז – אמרתי הנה באתי בספר כתוב עלי, עת לעשות לד׳. מי ייתן ויכתבון מלי בעט ברזל ועופרת, ולא תהיה תורת האמת זו ח״ו נעדרת. ולעד בצור יחצבו, לשום להם שארית, תקוה טובה ואחרית, ואל ד׳ אשא עיני. יבא עזרי מעם ד׳.

כי במה אתרצה /אל ד׳ הלא בראשי. האנשים הקדושים/ לזכות את הרבים. אשר בדרך אמת רצים/ ואל ד׳ נגשים, יתקדשו עוד קדושה יתירה/ באש דת סודות התורה/ וילמדו הזוהר בשפה ברורה. מסוקל ומוגה כדת וכשורה/ ומסומן באותיות הפירוש כשרגא דנהורא. למצוא מבוקשם מיד ולאלתר ובמהרה.

מהאמור לעיל יוצא, כי בערוב ימיו נשתכחה תורה ממראקש, כי הוא ראה בדאגה שרבים מחכמיה נפטרו ועברו מהעולם. ואכן כך: הנה לפנינו רשימת חכמי הדור משנת תצ״א-ועד לשנת שע״ר, שנה שנפטר לבית עולמו הרב הגאון כמוהר״ר אברהם קורקוס זלה״ה.

בשנת תק״א – 1741- הלכו לעולמם הרבנים מהר׳׳ר מאיר קורקוס, כהר״א אזולאי, רבי שלמה עמאר, נלב׳׳ע תצ״ח, וחבריו מרבני מראקש בדור ההוא מאלה הידועים לנו. והם: רבי אברהם עמאר, רבי יוסף בן סעדון, ובעדותו של רבי משה דהאן למוהריב׳׳ע. מזכיר את רבי דוד מאמאן, רבי יעקב פינטו, שנסע ללונדון, רבי שלמה בנישתי, ורבי יעקב גדליה, המתואר שם אריה דבי עילאי. היה מבני חברתו של רבי שלום בוזגלו ז״ל, אשר עליו אמר ׳ויחדיו נמתיק סוד׳. רבי יהודה אוחנה בר׳ אלעזר, נסע לתוניס להדפיס ספריו בחצי הא׳ של המאה השישית. רבי אברהם בן מוסא, אחד מארבעת החכמים שחיברו מקדש מלך, רבי שלמה שושנה, רבי שלמה סבאג, ורבי שלום ב״ר משה סבאג, רבי אברהם הלוי, רבי ישעיה הכהן, ורבי אברהם פינטו, זכר צדיקים לברכה.

ראיתי במבוא לספר ׳מקדש מלך׳ שהביא מספר ׳שפת אמת ולשון זהורית׳. מפאת חשיבות הענין אביא השתלשלות הדברים מהקדמה לספר הנ״ל, וכתב שם:

"יחיד הבוחן ובודק נסתרות, וחלק בלב חכמים שכל ומדע להורות חוקים ותורות, ולהשמיע הקולות. קול יעקב מקצה ועד קצה להזכיר הראשונות. ויבינו כל יצורי ארץ היושבים בעריהן מנחת קנאות-מנחת זיכרון מזכרת עוון, קול ענות חלושה במחנה העבריים, רבו המתפרצים מינות ממינים שונים. חברי גנבים, יושבים במסתרים מעוננים ומנחשים נחשים צפעונים. אשר יצאו בקמיעות שאינה ׳מומחה יתמחי׳ הקמיעות, ויתמחי גברא הכותבים… ובלבל הלשונות בלשון. באותיות המתחלפים אהדדי ומערבב את השטן מין שאינו במינו, בכמה לשונות, להסתיר את הטומאה. וכ׳׳ש מדע וחכמה: לא מוצאים לו דבר דומה. אך ממעשיו ניכר הוא. והאיר ה׳ את עיני העברים לגול אבן על פי הבאר, ולבער רוח הטומאה. התחילו במצווה החרדים לדבר ד׳. הפו׳׳מ [=הפקידים ומנהיגים] דק״ק מיץ יע׳׳א. לצאת ולפקוד על מי ומי אשר נמצא אתו קמיעות של דופי שקבלו מן הרב רבי יהונתן אייבשיץ שהוא כעת אב״ד בק׳׳ק המבורג… שיוציאו מחיקם ויסירו אלוקי הניכר מקרבם!: ומרבים העם להביא, בכל יום ויום ונפלו מהם המרים – המרים וחתום מהם באוצרותם. ונתקיימו חמשה קמיעים מאותן שהובאו לפו׳׳ם [לפקידים ומנהיגים] הנ׳׳ל ע״י יחידים שהיו תמיד מאוהביו של ר״י [רבי יונתן] שלא יאמרו שנאה מקלקלת.

אותם היחידים העידו על האמת שקבלו אותן הקמיעות מיד ר״י. ממש, כפי לשון קיום ע׳׳י שני נאמני הקהילה דק״ק מיץ, ה״ה ר׳ איציק קאבלענץ והשני מוהר״ר גומפריד ביריע, שמשים ונאמנים דק׳׳ק הנ״ל, כפי הנדפס בתחילת הכרך הלז כדמותן וכצורתן. אשר הפו״ט דק״ק הנ״ל לגאוני ארץ לתור ולרגל את נוסח הקמיעות האלו, היש מציל את הכת מכף עול וחמץ…קשה למצוא פתח עיניים ודרך הישר כי שך דרכי נוסחה זאת בשיכם, וכולם כאחד כיוונו שאילו הקמיעות טמאים. והכותבן שהמציא נוסח קמיעות כופר באמת, הרואים באספקלריא המאירה בלבבם של הני לחשי לחשים, הולכי אחרי נחשים כפעם בפעם. אך שלא לצאת על ריב מהר נכרו לפי שעה בק׳׳ק מיץ, שהחרם של לובלין או בשאר מקומות כאשר עשו אנשי מרעין בישין, או כדמותו הוא: כחרמו של ים כפי העתק הכרוז הנדפס בכרך הזה. והקדים תחילה הגאון הגדול המפורסם הישיש האב״ד ור׳׳ט דק״ק פפ״ד. [פרוקפורט דמנהיים]11 בעל המחבר ספר פני תוכחה ומוסר. שיתן תודה על העבר.

ועל העתיד לשוב בתשובה שלימה אף שכבר שנה בחטא ונעשה לו כהיתר. מכל מקום ואולי המאור יחזירהו למוטב. ומאן לקחת לו מוסר ולא נכנע ולא שע, ונתן דבריו בפלילים, לצוד נפשות טהורות בק״ק ועיירות גדולות הקרובים והרחוקים. אשר לא ידעו וראו ראיה אמיתית, מעשה ידיו וגלגוליו כסף סיגים מחופה על חרש, חרות על הלוחות. אבני תוהו ובוהו, מזה ומזה המה כתובים. חטאתו- חטאת קסם ויכסה בבגד בוגדים, ומסך השווא ולבוש הבדים. לכסות פשעיו בכחש ובכת״ב למרחוק בקול גדול ראו כי הוא הצדיק. הניא ישרי לב בחלקלקות להאמין ולהפך קערה ע״פ ח׳׳ו, ולהרשיע את הצדיק וישתבח בעירו. [=שהראה פירוש הקמיעות להרב ר׳ שלום אבוזגלו הספרדי והרב ד שמואל ממנשישטר, המה העידו שכולם קודש קדשים וכזה כתב בכל העולם] בכן ההכרח לא יגונה להיות ׳נדפס׳ בשקרו, ולהעלות על מזבח הדפוס כרך קטן הזה אשר פי יקבנו, ׳שפת אמת ולשון זהורית׳ המלבין ומחוור הדברים כשמלה. למען האמת הנהדרת, וייכון לעד. להאיר עין חשכת מאופל והעלם ידיעה ברורה להראות לעין כל אמת. נתן לכתוב ולהדפיס מה שנתקיים עפ״י, נאמנים בבירור שיצאו אותן הקמיעות מתחת יד רבי יונתן. וגם ספר מלחמות ד/ כתבי ופסקי הגאונים, אף גם נדפס פה העתק מכתב של החכם ר; שלום בוזאגלו הספרדי, שכתב לר׳ יהונתן והוכיחו על פניו, שאותן קמיעות המתקיימות המה מלאים דופי ושמצות. וגם נלכד ר׳׳י בשקרו רבי שלום ממנשישטר שהובא בכרך הזה. וייראו כל אדם שאלוקים פעל כל זאת, שהכשילוהו עלימו לשונם וכו׳׳׳.

שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

באדיבותו של אלעד פורטל-חובת עניית בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ

מקצץ בנטיעות:

ערעור נוסף למנהגנו, מבהיל הרעיון, הובא בשם כמה גדולים (המובאים בעין יצחק ח“ג עמ‘ קפה) אשר כתבו ”שהמפסיק בין תיבת ה‘ לתיבת אלוקינו, נראה כמקצץ בנטיעות חס וחלילה“ ע“כ. על זה אני אומר

דאחר נשיקות עפרות רגליהם, איך התעלמו מהוראה ברורה של הראשונים שהורו לענות על כל ברכה וברכה (הל“ה הרוקח והרא“ש והטור) מבלי להמציא ראיה לדבריהם מן הראשונים, ועוד דלא חשו לדעת מרן ז“ל שקבלנו הוראותיו שפסק לענות בהוב“ש על כל ברכה, ועוד דעת המקובלים זיע“א שאמרו שיש סוד גדול בעניה זו כהאר“י החי זצ“ל וסידור הרש“ש והשל“ה והרב חיד“א וכל מאורי הדורות ע“ה,

ועוד לטעון חלילה על קדושים אלה שהם מקצצים בנטיעות רחמנא ליצלן. וכיצד הניחו דעותיהם הקדושות וחדשו דברים בהפכם?! ודי בזה לסתור טענתם.

 

והגאון הרב יצחק יוסף שליט“א (שם) הביא את הטענות הנ“ל כסיעתא לדבריו, ואמר שנכון הדבר בברכות שיוצאים בהן יד“ח שאין לענות בהוב“ש ע“פ דבריהם, אך בברכות שלא יוצאים בהן יד“ח צריך לענות בהוב“ש. ואך אתמהה על חילוקו זה של הרב עין יצחק שליט“א, ממה נפשך? אם כדברי המערערים, שאין להפסיק בברכה בין תיבת ה‘ לתיבת אלוקינו והעושה כן דומה כמקצץ בנטיעות, אזי יהיה כן בכל הברכות כולן, ומה שייך לחלק בזה לברכות שיוצאין בהן יד“ח ולברכות שלא יוצאים בהן. (ואם כדברי מרן הש“ע שעונים בהוב“ש על כל ברכה בכל מקום“, אזי צריך לענות גם בברכות שיוצאים בהן יד“ח וכפשטו).

 

הסוברים שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו על ברכות שיוצא בהן ידי– חובה:

הרה“ג עין יצחק שליט“א ליקט בספרו (ח“ג עמ‘ קפג) דברי כ“ד אחרונים האומרים שאין לענות בהוב“ש בברכות שאדם יוצא בהן יד“ח, ואמרתי אעלה אל מול קדושתם, את דברי הרבנים החולקים עליהם ז“ל וסוברים שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצאים בהן יד“ח, ולקטתי דברי הראשונים והאחרונים בסוגיה זו.

וסידרתי את החכמים ומאמריהם ע“פ שנת פטירתם זלה“ה:

א-בסידור התפילה לרוקח (צו, תפיסת התורה עמוד תקמד) כתוב וז“ל: כל דבר ודבר שיצא מפי החזן צריכים יראי השם יתברך לומר [א] כמו שאומרים ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם בתפלה יאמרו הקהל" ברוך הוא וברוך שמו“ וכן על כל דבר ודבר. ושם בהערות על פירושי הסידור כתוב וז“ל: [א] אולי צריך לכתוב על פי סידור ר‘ הירץ: ברוך הוא וברוך שמו.

 

ב. הרא“ש (בשו“ת הרא“ש כלל ד‘, סי‘ יט) וזל“ה: ושמעתי מאבא מארי ז“ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ’ברוך הוא וברוך שמו‘ וזהו שאמר משה רבינו ע“ה: כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינוע“כ.

 

ג. רבי יעקב בעל הטורים הביא את לשון אביו (טור או“ח, סי‘ קכד), וכך כתב: ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה“, ובלשונו הטהורה האריך ואמר ”על כל ברכה וברכה“, ”בכל מקום“, והוא ז“ל לא הבדיל בין ברכות שיוצא בהן יד“ח ולברכות שלא יוצא בהם יד“ח, ומשמע שדעתו לענות על כל ברכה.

 

ד. רבי יוסף קארו ע“ה מרן השלחן ערוך (בסי‘ קכד סעיף ה‘) העתיק את דברי הטור שהעתיק את דברי אביו הרא“ש, וז“ל: על כל ברכה שאדם שומע, בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו“, עכל“ה. ואם רצה לחלוק על קודמיו (הטור והרא“ש) שגילו דעתם שמתכוונים לכל ברכה, היה לו לכתוב זאת להדיא בפירוש, ומדלא פשט חילוק זה, ואדרבה, האריך בלשונו וכתב: ”על כל ברכה“, ”בכל מקום“, ולא הסתפק להגיד ”על כל ברכה עונה“, משמע כי כלל בזה גם ברכות שיוצא בה ידי חובה, ודו“ק.

 

ה. הרב בעל הלבוש זיע“א הוא מו“ר הרב מרדכי יפה ע“ה כתב בספרו (לבוש התכלת סי‘ קכד __________סעיף ב) וז“ל: וכשמגיע החזן לברכה יאמרו על כל ברכה וברכה שישמעו מפי החזן, והוא הדין בכל מקום שישמע ברכה מפי אחר יאמר ברוך הוא וברוך שמו על שם הכתוב כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלוהינו“.

 

ו. השל“ה הקדוש ע“ה כתב (מס‘ תמיד, פרק נר מצוה, אות ע“ט) וז“ל: ילמד אדם את בני ביתו שיאמרו כל הברכות בכל היום בקול רם, הן ברכות המצות הן ברכות הנהנין, חדא שהקול מביא לידי כוונה, ועוד

שהשומעים כשישמעו הזכרת השם יענו ברוך הוא וברוך שמו, וגם יענו אמן, נמצא הם זוכים ומזכים ומצוה גוררת מצוה“. עוד כתב השל“ה הקדוש ז“ל (הביא דבריו מהר“ם אבוחצירא זלה“ה בשו“ת יפה שעה סי‘ יט) בעניין הכוונות בעניית ברוך הוא וברוך שמו וז“ל: בספר שער השמים פירוש התפילה שהביא בשם רבינו האר“י ז“ל וזו לשונו: בקונטרס האר“י מצאתי כתוב וז“ל כוונת ברוך הוא וברוך שמו, כנגד ארבע אותיות הויה ברוך הוא. כי ברוך אות יו“ד. הוא ה“א ראשונה של שם וברוך וא“ו של שם שמו אות ה“א אחרונה של שם וכו‘ ע“כ, ובהגה שם הביא דברי רבינו משה קורדובירו ז“ל וזו לשונו: נהגו בהזכיר ש“ץ השם לומר ברוך הוא וברוך שמו“.

 

ז. מהר“י יוזפא ע“ה (יוסף אומץ סי‘ רצו, השני) כתב וז“ל: צריך להזהר מאד לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולאו דוקא על הזכרת השם שבברכות, אלא על כל הזכרת השם צריך לענות, בתפלה ובקריאת התורה ובכל מקום, שכן כתב החרדים בשם המדרש, שעל כל הזכרת השם מחוייב לומר ברוך הוא וברוך שמו, שהוא מצוה מדברי סופרים, ואסמכוה אקרא, כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינו“ ע“כ. ושוב ראיתי מה שכתב הרב זצ“ל (שם, סי‘ ע אות ג) שמנהג העולם לענות ברוך הוא וברוך

שמו אף בברכה שיוצאים בה ידי חובה.

 

ח. הרב שיירי כנסת הגדולה ע“ה כתב (במילואים לסימן קכח) וז“ל: אומרים ומטו בה משמיה דהרב מהר“ר עזריא יהושע ז“ל דאין לומר ברוך הוא וברוך שמו כשמזכירים הכהנים ה‘ ביברכך וביאר ובישא, ונתן טעם מפני שאין אומרים ברוך הוא וברוך שמו אלא בכשנזכר ה‘ אחר שעונה המברך ברוך אתה ה‘ כו‘ אבל כשאינו אומר ברוך אתה ה‘ אלא שמזכיר ה‘ לבד אינו אומר ברוך הוא וברוך שמו ולא מצאתי סמך לזה דמה שאנו אומרים ברוך הוא וברוך שמו על כל הזכרה יצא לנו מתשובה זו שהביא רבינו הרב ז“ל מאביו הרא“ש ואיברא דממה שכתב ושמעתי מאבא מארי ז“ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע כו‘ ברוך הוא וברוך שמו יש לדקדק דוקא בברכה, לא בהזכרה בלא ברכה ע“כ, לאו דוקא בברכה אלא אפילו בהזכרה מן הראיה שהביא כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלוהינו דמשמע אפילו בהזכרה לבד, ואף שתדחוק ותאמר כי שם ה‘ אקרא על ידי ברכה הבו גודל לאלוהינו, ממה שכתב אח“כ ועוד אפילו כשמזכיר לצדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה, מוכח בפי‘ דאפילו בהזכרה בעלמא צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו ויפה השיב החכם השלם כמה“ר שלמה בן עזרא נר“ו, הביא ראיה מסדר אתה כוננת שאומר שם והכהנים והעם כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול היו וכו‘ ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הרי שאע“פ שלא היה שם ברכה אלא הזכרה בעלמא היו אומרים בשכמל“ו, עכ“ל. הרי דעתו של הרב ברורה שצריך לענות אחר כל אזכרה של שם ה‘, לרבות כל הברכות וגם נדוננו. ועיין עוד בביאורנו את דעת הרב בני ציון ליכטמן זצ“ל שהזכיר את השכנה“ג הנ“ל.

באדיבותו של אלעד פורטל ס"ט הי"ו

חובת עניית בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ

מחקרי אליעזר-מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19

מחקרי אליעזר

מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19

קהילת העיר צפרו , כ-28 קילומטר דרומית מזרחית לפאס, ולא הייתה מן הקהילות הגדולות במרוקו, זכתה לתיאור עברה ותרבותה, הודות לחריצותו של הרב דוד עובדיה, רבה האחרון של קהילה זו, שלאחר עלייתו ארצה בשנת תשכ"ה הקדיש מאמצים להנציח קהילה זו. הוא הוציא לאור חמישה כרכים, הכוללים 691 תעודות על חיי היהודים משנת רכ"ח עד תשכ"ג 1468 – 1963, וסקירות על עברה, בהן פרטים על הקהילה ומוסדותיה, יחסים בין קהילתיים, התקנות, החינוך, המשפחה, המנהגים, חיי הרוח, תולדות הרבנים, יחסים עם הגויים, ולבסוף על שלוחי ארץ ישראל שפקדו אותה. רוב התעודות והמקורות ההיסטוריים הם עבריים.

במאמר זה אנו באים להוסיף מידע על יהודי צפרו, רובם משנות ה-80 – 90 של המאה ה-19, המבוסס על חומר שפורסם על ידי אירופאים נוכרים, דיווחי כי"ח והאגודה המקבילה בלונדון " אגודת אחים ", [Anglo Jewish Association]וכן על תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי.

לקהילת צפרו זיקה חזקה לקהילת פאס שהייתה החשובה במרוקו בתחום חיי הרוח, המנהגים והתקנות. הובעה הנחה שקהילת צפרו נוסדה על ידי יהודי פאס שעברו אליה בגלל היחס המשפיל של המוסלמים הקנאים כלפי יהודי פאס.

צרפתי שביקר בשנות העשרים של המאה ה-19 במרוקו כותב על מוסלם שאיים להרוג יהודי בצפרו, שסירב לתת לו מה שהיה בידו, והגוי ניסה להוציאו בכוח.

מיסיונרים בריטיים שפעלו במרוקו ביקרו בצפרו בשנות ה-80 ושתי אגודות הקימו בה בסיסים. האחת בשם British and Foreign Bible Society שנוסדה בשנת 1804 והחלה לפעול במרוקו בשליש הראשון של המאה ה-19 ובסיס קבוע היה לה רק החל ב-1883, והשנייה North African Missionשהחלה לפעול במרוקו בשנת 1883.

בדיווחים של השליחים פרטים על יהודי העיר, עמידתם מול פיתויי המיסיונרים, ופרטים אחרים החורגים מהמטרות של שליחותם. רופא בשם רוברט קאר שליח הכנסיה הפרסביטארית שהגיע למרוקו ב-1886 ושהה בה בשליחות מיסיונרית רפואית במשך שבע שנים, אותה תיאר ביומן שכתב שיצא לאור ב-1894. הוא כותב שכבר לפניו ביקרו בצפרו שלוש מיסיונריות שטיפלו בחולים יהודים ומוסלמים, ואגב ניסו לעשות נפשות לנצרות. כמובן שגם מטרתו הייתה זו תוך כדי הטיפול הרפואי. אבל הצלחתם הייתה זעומה למרות הפיתויים הכלכליים.

הוא הגיע לצפרו מפאס, וכדי שיוכל להיכנס לעיר ביקש מכתב המלצה ממושל פאס, שצפרו הייתה תחת שליטתו. אבל זה סירב לתת לו, בטיעון שנוצרים אינם מורשים לבקר בה, אלא ברשותו של הסולטאן. למרות זאת הגיע לצפרו, התייצב בפני המושל המקומי כמקובל לגבי מבקרים, ושם פגש שני יהודים אמידים שהביאו למושל מתנה לכבוד החג, כנהוג. הוא הבחין בכל שהמתנה בערך של ארבעים דולר הייתה מונחת בפני המושל בתור תזכורת לבאים. יומו הראשון בטיפול בחולים היה יום חג ליהודים, ולמרות זאת בא זרם של יהודים לבקר, כמה מהם חולים ואחרים באו מתוך סקרנות. הם היו שקטים ולמרות היותם פקחים ושנונים קשה היה להיכנס אתם בשיחה על נושאים דתיים. כמה מהם הזמינוהו לבקר בבתיהם לשתיה, ואחרים לשם טיפול בחוליהם. הוא לא הצליח לשכנעם לרכוש עותקים של , הברית החדשה, שלדבריהם הוא ספר "בלתי חוקי" אבל היו מוכנים לקבל ללא תמורה ספרי תנ"ך, לדבריו, יהודי צפרו חרוצים, רבים מהם עוסקים בגננות, אחרים עוסקים בסחר עם השבטים בסביבות העיר. הנשים היהודיות של צפרו מצטיינות בקומתן הנמוכה וביופין. יום לפני עזיבתו את צפרו ביקר במללאח היהודי, בה קיבל הזמנות לבקר בבתים, אבל אף אחד לא היה מוכן לקבל את "הברית החדשה" . המסקנה של שהותו כאן היא כי יש הצדקה לפתיחת בסיס קבוע לאגודה המיסיונרית שלו בצפרו, בה שבעת אלפים תושבים מהם שליש יהודים, וכי מכאן ניתן להגיע לשבטים ברבריים הגרים בסביבות העיר.

לפי הערכתו מספר היהודים הוא כ-2300. דומה שהכוונה למספר הנפשות היהודיות, שהן 460 משפחות או קרוב לחמש מאות משפחות. גם הקצין הצרפתי פוקו, שביקר במרוקו בשנים 1833 – 1884, מחופש לחכם יהודי, כותב שמספר של היהודים הוא שליש מסך הכל התושבים. לדבריו חיים בצפרו אלף יהודים מתוך שלושת אלפים תושבים. זו גם הערכתו של מיסיונר מטעם האגודה הצפון אפריקאית בסוף המאה ה-19. יש גם אומדן גבוה יותר, מיסיונרית כתבה בשנות ה-80 שמצאה שמספר היהודים כמעט זהה לזה של המוסלמים. לפי אומדן אחר מספרם נע בין אלף לשלושת אלפים נפשות. בדיווחים של כי"ח החל ב-1880 ואילך יש נתונים שונים. בדיווח החודשי באפריל 1880 נאמר שמספר הנפשות הוא 2092 הגרים ב-523 בתים ( משפחות ), ולהם חמישה בתי כנסת. בדיווח השנתי כתוב שחיים שם 700 יהודים. מספר זה תואם את נאמר במכתב שהגיע מצפרו, באמצעות הרב מרדכי בן ג'ו בטנג'יר כמענה לשאלת כי"ח. בדיווח השנתי של כי"ח ל-1884 – 1885 כתוב שחיים בצפרו אלפיים יהודים. כך גם העריך ופרסם מסיונר בשם ד"ר רושה ב-1897 שביקר בצפרו עם אישתו ושהו בה רק יום אחד.

ב-1899 ביקרו שני מיסיונרים משומדים בשם אליהו סמואל ובלום בצפרו, בה לדבריהם יש הרבה יהודים וניסו את כוחם להעבירם על דתם. בדו"ח שכתבו מופיעים הפרטים כדלקמן:

הקאיד – המושל המקומי – אינו מרשה לנוצרים להיכנס לעיר. וכדי שלא נזוהה כאירופאים ולא לעורר תשומת לב, קנינו בגדי מוסלמים. לא עצרו אותנו אבל בהיותנו זרים לא היו מוכנים להשכיר לנו חדרים. רצינו ללתלונן בפני הקאיד, אבל שומריו לא אפשרו לנו להיכנס לביתו. בכל זאת מצאנו דרך להגיע אליו. הקאיד קרא לשייך של היהודים וציווה עליו לתת לנו חדר מתאים. הקאיד שלח לנו מזון ומספוא, בתוספת פקודה שלמחרת עלינו לעזוב את העיר. רכבנו למללאח, אבל החיילים סירבו לתת לנו להכנס, וחילל ניסה לעצור דרכנו בכוח. הדבר משך תשומת לב היהודים, שלבסוף אכסנו אותנו במללאח.  למחרת בבוקר שלח הקאיד שני יהודים עשירים ידידיו לראות אותנו. גם חכם, שלושה בני חכמים, וכמה תלמידי חכמים ביקרו אותנו, אתם דיברנו עברית. יהודים פחדו להכניסנו לביתם. בנו של הרב הראשי בא לבקרנו ואמר " הלוואי ויכולתי לבוא עמכם " כמה מהם ליוו אותנו אל מחוץ לעיר ".

ניתן ללמוד מהדברים על היחס המסויג של המוסלמים לנוצרים, החשדנות כלפיהם, והחשש מפני פעילות מיסיונרית בקרב המוסלמים, ובאשר ליהודים, נסיונות המיסיונרים לשכנעם להכנס תחת כנפי הנצרות לא עלו יפה, למרות שמצטטים יהודי שהביע רצונו ללכת בעקבותיהם. יתכן שאלה דברים המושמים בפיו של היהודי, על מנת להצביע על הצלחה כלשהי בפני שולחיהם.

מחקרי אליעזר-מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19

עמוד 416

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר