ארכיון יומי: 17 באוקטובר 2020


קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'- תעודה מספר34-33 –נגידות

קברו-של-אבא-אלבאז-בצפרו.

תעודה מספר 33

לאורך כל ההיסטוריה, מקובל היה שנגיד שהתמנה על ידי הקהל או בחיריו, לא ישיא בהוצאולת או בהפסדים שיגרמו לו עקב מעמדו ומשרתו , אך כאן, בתעודה זו, ההיפך ממה שנהוג…ולכן פסקו ברוב קולות, לא לשאת בהפסדים של הנגיד במדיה שייגרמו לו עקב תפקידיו

הת״פז-1727

בהיות כי היינו מקובצים בישיבה שע״ג ב״ה הי״ג והיינו נושאים ונותנים במנהג שהיה נעשה בעיר זו בעניין הנגידות שהיו הקהל נר׳׳ו כותבין לנגיד שכל מה שיפסד והוא בנגידות יתנוהו, ויצא מזה כמה הפסדים לקהל נר״ו בין בהפסד ממון בין בעניינים אחרים בכן נתקבצו יחידי סגולה ראשי קהלינו יש״ץ והם אלו בה״ר יום טוב בן הרוש נר״ו זה, אם קבלה נקבל, ובעצם היום הזה הזמין יצחק הנז׳ לפנינו מיחידי הק״ק והרבה הרוש נר״ו וה' יהודה צבע נר״ו וה׳ יצחק בן חמו נר״ו ועמהם הרבה מהקהל נר״ו והסכימו כולם שמהיום ואילך כל אחד שיהיה נגיד בעירינו זו לא יכתבו לו הקהל נר״ו שמה שיפסד ח״ו הקהל נר׳׳ו יפסדוהו, וגזרו על זה בגזירת נח״ש [נדוי חרם שמתא] ושום יחיד מהקהל שירצה להסכים לכתוב לשום נגיד כנז׳ הוא בכלל ארור ורבצה בו כל ה אלה, וגם אנחנו החותמים הסכמנו על כל הנז׳ והיה זה ביום רביעי בחדש ניסן המעי׳ שנת חמשת אלפים וארבע מאות וששה ושמנים ליצי׳[1726] ומעכשיו מחו בפנינו הקהל הנדז' ושהיו כולם במעמד ששום אחד שיבוא ויכריח לקהל נר׳׳ו עד שיכתבו לו פריעת שום הפסד מעכשיו הכל בטל ולראיה חתמנו פה שתי מלות בני שיטי ושריר וקיים.

שמואל כן חותא ס׳׳ט ישועה כן מו״ה משה כן חמו ס״ט יחייא כן מימון כאמו ס״ט

תעודה מספר 34

ב"ה

בהיות שהרבה והפציר כבוד הרב מרדכי אלבאז ובקש משר העיר להוציאו מהנגידות פעם אחר פעם ושאו"ל [ושמך שלום וכל אשר לך]באחת ועלתה לו לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו ויהי אך יצא יצא, דיבר השר ליהודים למנות אחר תחתיו אשר יצא לפניהם, כאשר ייטב העיניהם.

בדקו ולא מצאו מי נדרש לכל חפציהם, ובהיותם מקובצים אצל השר בחר לו השר להידיד יצחק בן יוסף אבוטבול ומנהו לנגיד בפני כולם וענו כל העם המקובצים שם ואמרו אמן מאיש זה, אם קבלה נקבל, ובעצם היום הזה הזמין יצחק הנזכר לפנינו מיחידי קהלת קדש והרבה עמהם, ודבר אליהם אם קבלתם אותי הודו נא לי שטר מנוי בפני עדים בתנאים נאים המפורשים ונדרשים בשטר מנויו של מרדכי הנזכר ויאותו לו לדבר הזה. ובכן העידונו על עצמם בקניין שלם במנא דכשר למקנייא ביה ונשבע שבועה חמורה הרב יצחק בן שטרית והרב מאיר צבע והרב יהודה ג'ייני והרב יעקב בן סיסו.

ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו וקבלוהו ליצחק הנזכר לנגיד על הציבור לעמוד לרשת ולפקח בענייניהם, והוא עומד עליהם ובתנאי ועל מנת שיכלכל דבריו במשפט בהמלכת צעיר הצאן ישועה בן כבוד הרב יצחק אביטבול נר"ו. על פיו יסע ועל פיו יחנה בכל ענייני הציבור ואפילו לא היה מנויו על פי השר ודל מנוי השר מהכא על פי זה הם ממנים אותו ומקבלים אותו בסבר פנים יפות ותפסו בו להיות נגיד על הציבור וחייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור בכוח הקניין ושבועה חמורה בעדם ובעד הציבור שכל הפסד או דררא דממונא דתמטי ליה מחמת הציבור כשיעשה הדבר על פי החכם הנזכר.

על הציבור ליהדר וגם האמנוהו בכוח הקניין ושבועה חמורה בעדם ובעד כללות הציבור במה שמכניס ומוציא משל ציבור נאמנות גמורה כשני עדים כשרים אחר שירדו עמו לחשבון שנים מיחידי הקהל מדי חדש בחדשו אין אחר חשבונם כלום.

ובאותו מצב העידונו בקנין ושבועה במנא דכשר למקנייא ביה ונשבע שבועה חמורה הרב אברהם בן סיסו והידיד שלם אלערבי והרב שלמה בן יששכר אדהאן והידיד אהרן בן גיני והידידי יצחק בטאן והידיד יוסף בן מכלוף בן סלאם בן חמו והידיד יעקב אנצ'אם והידיד יהודה בן הרוש והידידי חיים בן סיסו יחד כלם הודו בקניין ושבוע חמורה כלא אחד מהם בפני עצמו והסכימו על כל האמור לעיל הסכמה גמורה בלב שלם ונפש חפיצה.

כל זה נמצא כתוב בכתב ידו של הרב שאול ישועה אביטבול ואחר כך בשולי הדף כתוב עוד :

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם לפקח בענייני הציבור ובהוצאתם ובהכנסתם.

ובעניין ההטלות והשוחדות והתשורות אשר יצטרך לתת להשר או לשום אחר מאילי הארץ או לאיזה גדול העובר ושב הבלתי נהוגות יעשה על פי המלכת השניים המיוחדים בעדה פה ופה ולא יצטרך לקבץ כלם.

סוף תעודה מספר 34

קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'- תעודה מספר34-33 –נגידות

אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי-מנוקד

יהדות-מרוקו-יששכר בן עמי

87-אִמָא מֵנוֹ מֵנוֹ, אֵמָא כְּללּוֹ כְּללֹּו

או חלק חלק, או הכול

 

88-אִמָא עֵנְדִי מֵן חְבָּאב, וּמָא סְדוּלֹי בָּאב

כמה ידידים לי, ולא סגרו את הדלת

הכוונה לאשה זקנה ועזובה, שאין מי שיסגור לה את דלת חדרה בערב.

 

89-אִמָא רִיתִי אֵרָאס ווּמָא בָּאקִּי תְרָא

הו ראש! מה ראית ומה תראה עוד

נאמר על אדם המתלונן על צרותיו.

מזהירים אותו, שנכונים לו עוד מבחנים רבים.

 

90-אַמְזוּוַקּ מֵן בְּררָּא, אַסְכְבָארְק מֵן דָאכֵל

מקושט מבחוץ, מה שלומך מבפנים

 

91-אַנָא בּוּכּוּם, ווּנְדֵז עֵלִיכּוּם

אני אביכם, ואעבור ראשון

 

92-אַנָא בֵלְקְמָא לֵפְמֵק ווּנְתִין בֵּלְעוֹד לְעִינִי

אני מגיש לך אוכל לפה ואתה עץ לעיני

על אדם שהוא כפוי־טובה.

 

93-אַנָא בֵנְפְסִי, נְסְטֵח פְעְרַסִי

אני בעצמי ארקוד בחתונתי

לאדם שאינו זקוק לעזרה.

 

94-אַנָא בֵּקְהַלִי, וּואַנָא בְּלָאסִי

יש לי קרובים ואני מחוסר כול

 

95-אַנָא וּנְתִין, ווּמֵן סְרֵקּ לְפָאס

אני ואתה [בסוד], ומי גנב את המכוש ?

שנינו בעלי הסוד ורק שנינו ידענו על המחבוא,

לכן רק אחד מאתנו הוא הגנב.

 

96-אַנָא כָּא נֵהְדֵרְלֵק בְּלְעֵגְרִייָּא, ווּנְתִין כָּא תְקּוּללִּי אַסְכְבָאר לווּלַד

אני מדבר אתך אודות עקרות, ואתה אומר לי מה שלום הילד ראה:

 

97-אַנָא מִיר וּננְּתִי מִיר ווּמֵן יִסוּג לְחְמִיר

אני אמיר ואתה אמיר ומי יוביל את החמורים ?

 

אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי-מנוקד

מעיין השדים-.(עין אלג'ין).עמנואל שבבו ז"ל- השכלה

מעיין השדים-עין אלג'ין

השכלה

לבית ספר דתי כבר לא הלכו. כל מי שרצה להקנות לילדיו השכלה ראויה לשמה שלח אותם לבית הספר ״אליאנס״. ההשכלה אומנם הסתימה ברמה עממית אך למדו גם אנגלית, ערבית והרבה צרפתית. השם היה יומרני ״כל ישראל חברים״ אך החברות היתה חברות בלשון צרפתית צרופה…

הרביצו בתלמידים את כל הכרוך בצרפת: ההיסטוריה של צרפת והגיאוגרפיה שלה, את ספרותה ושירתה, ואם לא די בכך הרי כל המקצועות הראליים: כימיה, פיזיקה, חשבון נלמדו אף הם בשפה הצרפתית.

אמת שזכות גדולה נתגלגלה לידי ילדי צפת ללמוד כבר בשחר חייהם על ענקי הרוח הצרפתייים (רסין ומולייר) במקורם. אך שנים עברו עד שיכלו לעמוד על טיבה של זכות זו, ובינתיים הוטל עליהם עול כבד של שנון חרוזים אין ספור, זרים בשפתם וזרים ברוחם. החוכא ואיטלולא הגיעו לשיאם בלמדם את קורות מסעי הצלב. שננו את החומר שנדפס במוסד קתולי בצרפת ודקלמו אותו בכתה כאשר הצלבנים נקראים בפיהם ״לוחמי קודש״ ואלו המוסלמים מכונים ״הבוגדנים״, משל היו התלמידים נוצרים אדוקים רחמנא ליצלן…

הלימודים ב״אליאנס״ חצו את חייהם לשניים. הבית התנהל באורח דתי למהדרין. לא היה בית בצפת שלא דקדק בקלה כבחמורה. מאידך שררה בבית הספר רוח צרפתית מודרנית חילונית. בכתה חויבו לשבת בגלוי ראש. בהפסקות חובה היתה לדבר בלשון צרפת. משגיחים מיוחדים מונו והם ארבו לחבריהם. משנתפס ילד שדבר עברית – קנסו אותו במיל עובר לסוחר.

בפגשם ברחוב את מנהל בית הספר או את רעייתו המנהלת-חובה היתה לגלות את הראש ולהקדים להם שלום בצרפתית כמובן. אגב, המנהל היה יליד תורכיה ורעייתו … לא ניחשתם? ילידת צפת. ושניהם הספיקו להצטרפת. בבית חובשים כובע ובבית הספר גלויי ראש. לחיים חצויים אלה היו לעיתים השלכות חמורות. הנה יושב לו ילד בשבת בבית הכנסת ומתעמק בתפילה מתוך כוונה רבה. תוך כדי קריאה בסדור הוריד את כובעו מעל ראשו והניחו לידו מתוך הרגל של בית הספר. הוא התפלל בקול רם ובהתלהבות רבה. לפתע הבזיק ברק מנצנץ והורגשה צריבה חריפה על לחיו. היתה זו יד אביו שסטרה על פניו בכל עוז, ״גוי״! נשמעה קריאת זעמו של האב. ליתר תשבחותיו מפיו של אבא כבר לא האזין כי היה בדרך מנוסתו מבית הכנסת. רק בהגיעו הביתה הבין על מה יצא הקצף. הוא התקומם בכל לבו על העוול שנגרם לו, שלא באשמתו. אולם אביו השמרן לא היה מוכן לפשרות בכגון דא. לעומתו, אמו הבינה את מצבו המביך והשתדלה כדרכה לישר את ההדורים.

האוירה בבית הספר היתה קשה במיוחד. משמעת ברזל היתה נהוגה בה. על כל טעות קלה בענייני משמעת נאלץ התלמיד לפתוח את כפות ידיו כלפי מעלה ולחכות בדומיה כנועה לסרגלו של המורה הנוחת עליהן פעמים אחדות. הכל לפי גודל החטא ומצב רוחו של המנחית, הידיים צרבו זמן רב לאחר המכות. הסרגל היה עונש ממוסד ומדוד והנענש ידע בוודאות מה מצפה לו, לא היו הפתעות בנידון. אולם לא תמיד שפר גורלו של הנענש. קרה שהמורה יצא מכליו והיה מפליא את סטירותיו על פני התלמיד. ואז הפנים להטו מכאב ומבושה. זעם מאין אונים נצטבר בלבות המוכים ופחד משתק שרר בכתה. אך לא היה מפלט. ההורים ראו במכות סימן מובהק לחנוך טוב שצאצאיהם מקבלים בבית האולפנא המודרני. לא היה, איפוא, טעם לפנות לעזרתם. בית הספר כלל ארבע כתות בלבד. מבנה זה חייב שהייה של חלק מהתתלמידים מספר שנים באותה כתה. בשנת לימודיהם האחרונה היו תלמידים שהגיעו לגיל מתקדם של חמש עשרה ושש עשרה. יכלת לראות, אתה צעיר התלמידים שזה עתה עלית לכתה זו, בנים מגודלים שלא נפלו בקומתם מקומת מוריהם. אך גם הם לא נמלטו מהמכות. אפשר היה לראות את גבריאל הגבוה עומד מול המנהל מביט ישר בפניו ומקבל את סטירותיו בכניעה משפילה. המכה הכה וצעק: ״אל לך לחשוב שמשום היותך גבוה תימלט מהעונש״!

והמוכה ספג את הסטירות בהתאפקות שבגבורה. כי ברור היה לכל שיש ביכולתו לגבור על מכהו.

הגיע יום והסאה הוגדשה. ההתמרמרות פשתה בין התלמידים. לא עצרו כח יותר לראות את חבריהם מוכים ומושפלים, כאשר כל אחד מהם צפוי לאותו טפול. ביום בהיר אחד פשטה שמועה באויר: ״יש לפעול. יש להכריז על שביתת לימודים. הרעיון נפוץ מיד ונקלט היטב במוחות. שתי בנות יזמו את הרעיון וגלגלו אותו כדי להוציאו אל הפועל. יש להכריז על אסיפת כתה שתתקיים במקום סודי לבל יגונב שמץ דבר לאוזני המורים. בית אחד נבחר למטרה זו. האספה היתה סוערת והתסיימה בהחלטה לשבות. כולם יבואו עד לשערי בית הספר ולא יכנסו ללמוד. למחרת באו כמתוכנן והנה מה העיניים רואות: מפירי שביתה מסתננים האחד אחר השני לחצר בית הספר. ההורים לא הרשו לשבות. נשארו מתי מספר מחוץ לשערים וביניהם שתי היוזמות היו בטוחים שהשביתה הוכשלה. אולם לא כך חשבו המורים. הם הוכו בתדהמה. מי שמע בצפת של אותם הימים על מרי בקרב התלמידים. לאחר התדהמה באה ההתפכחות. הם הבינו שהגדישו את הסאה וצריך היה לכבות את השריפה בטרם תגיע השמועה למרחקים. המנהל והמנהלת הטילו את המשימה על המורה האהוב, ונחוצקר. אמת שגם הוא יצא לפעמים מכליו והנחית כמה מהלומות על תלמיד מחוצף. אך ״לזכותו״ ייאמר שהוא עשה זאת בעידנא דרתחא ולא כעונש מתוכנן בקור רוח סדיסתי. הוא יצא לקראת השובתים המעטים והרעיף עליהם תוכחה אבהית: ״הן לא יעשה כדבר הזה. המורים מייסרים אתכם מתוך אהבה. עליכם לשוב ללימודים ולהתנצל על פריקת העול המקרית.

הם נכנעו וחזרו לכתה מבוישים. לא אכולי חרטה חלילה כי אם מובסים על ידי חבריהם שנטשו את המערכה.

מעיין השדים-.(עין אלג'ין).עמנואל שבבו ז"ל השכלה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר