ארכיון יומי: 7 באוקטובר 2020


חובת עניית בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ-אלעד פורטל…המשך

באדיבותו של אלעד פורטל ס"ט הי"ו

חובת עניית

בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ

מאמר בירור למנהג העולם לענות

 

שאלה: האם בתקופת הראשונים היה חכם אחד שסייג דברים אלו ואמר שאין לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות שיוצאים בהם ידי-חובה?

תשובה: לא. הראשונים שעסקו בסוגיה זו לא חילקו, ואדרבה מדוקדק מלשונם שהייתה כוונתם לרבות את כל סוגי הברכות, ולא די בכך אלא שגם כל העולם נהגו לענות בהוב“ש על כל ברכה (וכפי שמעיד

הרב חיד“א זיע“א), ועוד דמר“ן מלכא זיע“א הביא בשלחנו הטהור את דעות הראשונים הנ“ל להלכה, ופסק כפי לשונם שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו ”על כל ברכה“ ”בכל מקום“. הערעור על ההלכה

שהורו הראשונים לענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצא בהן יד“ח, החל רק בתקופת האחרונים. נדון בערעורם בסמוך בעזרת החונן לאדם דעת.

 

כוונות בעניית ברוך הוא וברוך שמו:

רבים מגדולי ישראל לאורך כל הדורות שיבחו מאוד ענייה זו ואמרו עליה שבחים רבים וגם רמזו בה כוונות רבות וכעין מה שכתב הגאון השל“ה הקדוש ז“ל (הביא דבריו מהר“ם אבוחצירא זלה“ה בשו“ת יפה שעה סי‘ יט) בספר שער השמים פירוש התפילה שהביא בשם רבינו האר“י ז“ל וזו לשונו: בקונטרס האר“י מצאתי כתוב וז“ל כוונת ברוך הוא וברוך שמו, כנגד ארבע אותיות הויה ברוך הוא. כי ברוך אות יו“ד. הוא ה“א ראשונה של שם וברוך וא“ו של שם שמו אות ה“א אחרונה של שם וכו‘ ע“כ. ובהגה שם הביא דברי רבינו משה קורדובירו ז“ל וזו לשונו: נהגו בהזכיר ש“ץ השם לומר ברוך הוא וברוך שמו וכו‘ ועוד שם דברים מופלאים. ומרן אביר יעקב אבוחצירא זלה“ה (שערי תשובה אופן כ“ג) האריך מאוד בעומק הכוונות שיש לכוון בעניית ברוך הוא וברוך שמו ואלה דבריו בקיצור רב: ”כי לקח טוב נתתי לכם“ סופי תבות ”בחיים“, לרמוז דעקר החיים בעולם הזה ובעולם הבא היא ענית הברכות כרמוז ב“כי לקח טוב“, כמו שכתבנו, ועל זה אמרה התורה (דברים ל, יט): ”ובחרת בחיים“. ואפשר לומר עוד בזה מה שאמר הכתוב (שם טז, כ) ”צדק צדק תרדף למען תחיה“ וכו‘. דמלת צדק גימטריא אהי“ה[ ס“ג] אדני מ“ה, שהם כונת ”ברוך הוא וברוך שמו“, כמו שכתבנו.“ עוד כתב הרב זלה“ה: ”ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם“, ישוב ראשי תבות: ברוך יהו“ה וברוך שמו… דבשביל העניה שעונה האדם ומשיב באמרו ”ברוך הוא וברוך שמו“, על ידי זה ה‘ ירחמנו ויכבש עונותינו“, עכת“ד זצ“ל.

עוד ראיתי מה שכתב הסבא מקלם זצ“ל (הובאו דבריו בספר בני בנימין פירוש לפ“ב ועוד) שכדאי היה להקב‘‘ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד בכל משך זמן הבריאה "ברוך הוא וברוך שמו".

 

מנהג ישראל– דין הוא:

המנהג שהוא יסוד חזק להישען עליו היה פשוט לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות מעין אלו בפזורה הספרדית בצפון אפריקה, מרוקו, אלג‘יר, תוניס, ג‘רבה, לוב, מצרים. הוא גם הופיע בלבנון, סוריה,

טורקיה, איטליה, בוכרה, בארץ הקודש– בצפת, בירושלים וגלילותיה, וכן בכמה מארצות אשכנז.

 

אמנם בארץ ישראל קראו תיגר מספר חכמים גדולים שליט“א, על המנהג שהיה פשוט בהרבה ממסורות ישראל לענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, וטענו שהעונים כן עושים "הפסק“ בברכה. ולפלא הדבר בעינינו תהייתם זו, כי הרי ידוע שמנהג שנהגו ישראל ע“פ הוראת איזה חכם ובהסכמתו עוקר את ההלכה, ובוודאי אם למנהג אחד יש מספר מקורות בפוסקים קמאי ובתראי

שהוא עוקר הלכה, ועל אחת כמה וכמה מנהג שיש לו עשרות מקורות הכתובים וגלויים אצל ענקי הפוסקים שהוא עוקר כל הלכה, ובכל זאת כמה חכמים גדולים מצוקי ארץ שליט“א מדורנו עזבו את כלל זה והרימו יד במנהג זה ובאחרים עד כדי כך שכתבו (עין יצחק ח“ג עמ‘ קסה): ולא כאחרים המתעקשים לומר בקול רם ברוך הוא וברוך שמו“, ולא היא כי אמת של תורה צריכה להיאמר, בְּקֹלות וּבְרָקִים, וההולך אחר מנהג אבותיו איננו ”עקשן“ ח“ו אלא צדיק, ומקרא מלא הוא (משלי):"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך“, ועוד ”דאסור לזלזל במנהג ישראל אפילו כל שהוא“ (חת“ס זיע“א, חאו“ח סי‘ נא).

 

הערעור על המנהג

ספק ברכות להקל:

יש מערערים למנהגנו הקדוש שכולו אהבת ה‘, בטענה כי במקום ספק ברכות נקטינן להקל, ואם כן שב ואל תעשה עדיף, וכדאי לחשוש לאותן דעות הסוברות שענייה זו מהווה הפסק, ולא לענות ברוך הוא וברוך שמו.

אך ידוע ומפורסם הכלל ש“ספק ברכות להקל במקום מנהג לא אמרינן, וכעין מה שכתב הגאון הרב חיים סתהון זצ“ל (בארץ חיים, קונטרס הכללים, כלל י) וז“ל: והיכא שכבר נהגו לברך במילתא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא שבקינן מנהגא… ואפילו היכא דמרן ז“ל ס“ל כהפוסקים לא לברך“ ע“כ; ועיי“ע בברכ“י לרב חיד“א זצ“ל (סי‘ ז אות ב); בן איש חי פרשת לך-לך; כף החיים (סי‘ יז אות ב); שדי חמד (ח“ו מערכת ברכות סי‘ א אות ו) ועוד רבים, ואם כן כאשר יש מנהג לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות שאדם יוצא בהן ידי חובתו, נדחה הספק, ונוהג המנהג. ועל אחת כמה וכמה כאן בנד“ד, שהספק אינו בברכה עצמה, כי עניית ברוך הוא וברוך שמו איננה ברכה, אלא עניה ממין הברכה.

באדיבותו של אלעד פורטל ס"ט הי"ו

חובת עניית

בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ

מאמר בירור למנהג העולם לענות

הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו- פרק ארבעה עשר. קורות המאה הששית – תק – תר 1740 – 1780.

נר המערב

פרק ארבעה עשר.

קורות המאה הששית – תק – תר 1740 – 1780.

מצב היהודים בחצי הראשון של המאה הששית. המקרים בשנות תשלום ממשלת מולאי עבד אללאה. המצב המזהיר בימי המושל שאחריו בנו מולאי מחמד. עשרה יהודים רכבו לפני מרכבתו בלבוש מלכות. המעטת כובד המסים. היהודים מגדולי המלכות ידידיו של מולאי מחמד. משה בן מאמאן. רבי שלום ורבי מרדכי די לאמאר. שני אחים למשפחת קרדוזו. אליהו לוי. מרדכי אשרקי־לחזן בבא. מסעוד בן זכרי. יעקב עתאלי ואחיו. ר׳ שלמה די אבילא. מפעלותם ויחוסם אל עמם. רעב בשנת תקל״ט—מ״ב. מקרי הרג ושוד., מות מו׳ מחמד בשנת תק״ן ושלטון אליזיד העריץ בנו. נקמתו כיהודי מארוקו. המצב המדוכא אז. פרעות ורציחות ובזה ונאצות כיהודים. יהודי תיטוואן ומכנאס. הצלת יהודי פאס בפעם הראשונה ע״י אם אליזיד נוצרית־אנגלית. פרעות והטלות על יהודי תאזא. טאנגיר. ארזילא. אלקאסר. לאראג'. ראבאט. מוגאדור. וכמכנאם ועוד. מיתות משונות בהיהודים ידידי אביו של אליזיד. גירוש יהודי פאס מהאלמלאח להאלקסכא מחוץ לעיר. וקורותיהם כמשו כ״ב חדשים. הריסות בית־הקברות של יהודי פאם ומערת רכני קאשטיליא. התחדשות החק שלא ללבוש גוון ירוק. הריסות מבתי כנסיות ובנין בית־מסגד גתל באלמלאח. תפיסת יהודי פאס ע״ד הונו של החזן בבא הנהרג. ותשועתם ע״י שר אחד בפאס. מלחמת אליזיד במראכיש ומחשבתו אז לשוב ולעשות ליהודים כהמן. מות אליזיד בסוף שבט תקנ״ב. שבות יהודי פאס להאלמלאח ותקומתם בימי המושל אחריו מו' סלימאן. הריסות בית המסגד והמבצר של אליזיד באלמלאח. ע״י היהודים. ההיתר ללבוש ירוק. חזרת אנוסי־אליזיד לדתם. מפלת האמהווסים צוררי־היהודים. התחזקות השפעתם של. צוררי־היהודים אצל מו׳ סלימאן. עלילות ופרעות. שמועת בוא המשיח כשנת תקע״ו. המושל החדש מו׳ עבד־ארחמן. רעב בשנת תקפ״ה—פ״ו. פורים כ״ב כסליו תקצ״ב. שלל ע״י חיל הספרדים. רציחת :העלמה סוליכא סגוויל. מגפה שנת תקצ״ה. הטלות מסים בשנת תקצ״ט והריגת דון יאודה אברבנאל ממארוקה ובתו וחתנו.

כמו במאה הקודמת, כן גם במאה הזאת הששית היה במחצית הראשון ממנה המצב של היהודים ויחס המדיני לא רע, ופעמים היה גם טוב ומאושר, אמנם כן, בשנים הראשונות, בעוד היה חי המושל מולאי עבד אללאה, לא נשתנה אז מצבם מאשר היה כבר בסוף המאה החולפת. והיד האכזריה של המושל ההוא נחתה עוד עליהם ותרוצץ אותם, מלבד זאת הוסיפו להציק להם גם מקרים רעים שונים אשר קרו אז, אחרי הרעב של שנות תצ"ח – 1738 פרצה מגפה בשנת תק"ב – ג' ומספר נפשות מיהודי מרוקו מתו אז.

בשנות תק"ד ותק"ז התקוממו שבטי ערביים בערים אחדות במרוקו ויפילו חתתם על מגרשי היהודים בם, את יהודי מכנאס שללו אז בשנת תק"ז, בכל פה, וישאירו עוד מצור עליהם משך כחצי שנה. בשנת תק"ט הייתה עוד מגפה חזקה שארכה מספר ירחים, ויש יום שהיו מתים – במכנאס – עשרים בני אדם, ורבים היו עוד אשר נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר באהלי הערביים על פני המדבר, אחרי כן בא גם רעב, שנמשך עד שנת תקי"א – 1751. ויוסיף עוד לדכא את חייהם.

ככה התגלגלו המקרים האלה בשנים מעטות ההם, ואמנם בה בשנה ההיא בשנת תקי"א זרחה שמש צדקה ליהודי מרוקו ותשנה את מצבם לטובה, המושל ההוא מולאי עבד אללאה מת אז בשנת תקי"א ותחתיו מלך בנו מולאי מחמד, שנודע בפי יהודי מרוקו אז ביותר, "אוהב ישראל". וכן אמנם המושל החדש ההוא לא היה קנאי כאבותיו, ויתיחס בחבה אל היהודים, אכן הוא היה גם אוהב בצע, ונוח להתהפך מיד מאוהב לאויב עריץ, אך בכלל אהבתו אל היהודים הייתה  חזיון מצוי ונפרץ, רבים מהם נחשבו לאוהביו וידידיו ואנשי סודו ותמיד "היו עשרה יהודים מריעיו ומיודעיו אלה שרכבו עמו לפני מרכבתו, לבושי מכלול ועדויי עדי.

היהודים האלה ידידיו של מולאי מחמד לא התחשבו גם עם החקים וההגבלות ששררו עד כה על יהודי מרוקו, אך לא הביטו על קנאת התושבים ושנאתם, ויתהלכו בגאון בכל המדינה, רוכבים על סוסים ופרדות, ונעליהם ברגליהם דבר שהיה עד כה נמנע ואי אפשרי.

ממשלת מולאי מחמד נמשכה קרוב לארבעים שנה תק"ב – תק"ן 1751 – 1790, ובכל השנים ההם לא העמיס מולאי מחמד מסים כבדים על קהלות היהודים כמו מולאי ישמעאל זקינו, ורק הוא נטל עליהם סכום מסוים, לתת מידי חדש בחדשו לבית גניזיו.

ואמנם אחדים מבניו של מולאי מחמד שאחד מהם היה בלי ספק, מולאי אליזיד העריץ, הם הכבידו אכפם פעם כפעם להטיל איזה הטלות על היהודים. בכל זאת יכול יכלו יהודי מרוקו אז על ידי יחוסו הטוב של המושל מולאי מחמד, להקים כמעט את הריסותיהם אחרי החרבן הנורא של סוף המאה החולפת, מסחרם פרך אז ויתפתח וקהלותיהם השתכללו ביחוד ניכר היה השינוי לטובה בהקהלות שנושבו מערי חוף אחדים, כמו מוגאדור, אל קצר לעראייש, מזאגאן, ועוד, שעד כה לא נחשבו כמעט לקהלות, בערי החוף כאלה מצאו גם ממשלות חוץ באירופא עזר ביהודים, בתור אמצעים למסחרם ומערבם, ויש שמילאו גם תפקיד של צירים ופקידים בהקונסוליה.

מידידיו של מולאי מחמד, ונושאי משרות גבוהות בממשלתו, אשר חיו אז בין שנות תק"י – תק"ן, ידענו את שמות האנשים האלה, משה מאמאן, רבי שלום די לאמאר, רבי מרדכי די לאמאר, שני אחים ממשפחת קרדוזו, אליהו לוי, מרדכי אשריקי, שנקרא " לחזן בכא ", מסעוד בן זכרי, יעקב עתאלי אחיו, רבי שלמה די אבילה, רובם חיו במכנאס.

הראשון משה בן מאמאן, חי עוד בימי מולאי עבד אללאה, אך לא היה מעמדו איתן ופעמים נתפש בעלילות ויושם במאסר. ואמנם בימי מולאי מחומד נחשב לשר וגדול בעדתו ויהי חשוב בחצר המלכות במכנאס, הוא היה גם בעל תורה נדיב לב ועסקן צבורי. אך כבודו ועושרו נהפו לו אחר כך לרועץ, המון עם הארץ קנאו הו קנאה עזה וישטמו אותו, וביום כ"ד שבט בשנת תקכ"ג נהרג רבי משה בן מאמאן על ידי מושלימי אחד שהתגנב להכנס אליו בהיותו יושב לבדו ויתקע חרב בבטנו.

רבי שלום די לאמאר, ורבי מרדכי די לאמאר, כנראה אב ובנו, פעולתם בין תק"ל – ק"ן בערך, האחרון ישב בעיר מאזאגאן וינהל יחד עם שני אחיו שישבו אתו שם ועם עוד אח רביעי שישב במוגאדור, מסחר גדול ובית באנק, שבו עבדו מספר מסוים של יהודים וצרפתים. וימלא גם תפקיד של סוכן אוצר הממשלה שמה, שניהם רבי שלום ורבי מרדכי די לאמאר, היו עוד נדיבים וחכמי לב, הם נחשבו מגדולי יועציו ומנהיגיו של מולאי מחמד, ופעם כפעם לוו אותו עוד במסעו בערי המדינה, אחד הפייטנים בן הדור ההוא בפיוט לכבוד רבי שלום די לאמאר, יאמר :

אחר עצתו דברי מלכות הן נחתכות…ועל ראשו קשורים כתר תורה וכתר מלכות…לפני מלכים יתיצב ימצא סעד וסמיכות…יחזו אויביו יכלמו, בחרבו ישכלמו, וגם ידרוך על במותימו.

להלן הפיוט השלם מספרו של רבי דוד בן אהרן חסין " תהלה לדוד "

אביעה רננות אמלל.

פיוט יסדתי ושלחתי לחכם השלם, מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמה ובקבלה, כהה"ר שלם די לאמאר.

אביעה רננות אמלל / אל אלהי מערכות

אבוא בם אודה ואהלל / איש אמונות רב ברכות

 

נבחר הוא ממין האנושי

אעדנו כתר לראשי

ידידות רוחי וגם נפשי

חקק בקרבי חק תוכות

 

ידיו רב לו באמונתו

בהון ועושר בביתו

עדי עד עומדת צדקתו

 שתי ידיו כאחת זוכות

 

דעתו – דעת זכה וברה

בעיון ובסברא

ומטיל בגנה של תמָרָה

קצרות וגם ארוכות

 

ומכבו יקר וחכמה

שלם ומשנתו שלמה

ואחרי עצתו המה

דברי מלכות הן נחתכות

 

דבריו מפז הם יקרים

מעוטר בשני כתרים

ועל ראשו המה קשורים

כתר תורה, כתר מלכות

 

בחכמה בתבונה ובדעת

דעתו השערה קולעת

עד מקום שידו מגעת

עיניו כחשבון ברֵכות

 

נאות דשא ירבך וישב

מעלת ממעל לחֵשֶב

ולפני מלכים יתיצב

ימצא סעד גם סמוכות

 

חיליתי פני דר כרובים

ישים זרעו כמים רבים

לקולם חברים מבקשים

בכל יום שונים הלכות

 

סחור סחור יה סובבהו

מעושק אדם פדהו

הוד והדר תעטרהו

בעקיביו יהיו כרוכות

 

יחזו אויביו ויכלמו

בחרבו ישַכְּלמו

וגם ידרוך על במותימו

כענבים הדרוכות

 

נופך ספיר ולשם ושבו

חן שפתי לך יערבו

ועל ספרך יכתבו

שמורות וגם ערוכות

הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו- פרק ארבעה עשר. קורות המאה הששית – תק – תר 1740 – 1780.

עמ' רלד

אַבִּיעָהּ רְנָנוֹת אֲמְלֵּל -לכבוד ר׳ שלם די לאמאר מחכמי מזאגן-רבי דוד בן אהרן חסין

תהלה לדוד

אביעה רננות אמלל—-קפה

השירים האישיים של רבי דוד מפוזרים בין השערים השונים והם כלולים במדורים שונים. זיקתם לתולדות המשורר, לשאיפותיו ולהשקפת עולמו ניכרת כבר בדברי הכתובת שהקדים המשורר עצמו לשיריו, ובהם הוא מספר לנו על נסיבות כתיבתו ועל הרקע המיוחד לשיר. שירים שונים שכתב המשורר על אירועים בחייו כוללים יסודות אוטוביוגרפים ומאפיינים אחרים של שירים אישיים, כגון הקינה שכתב על מות בנו וחתנו שמתו תוך שנה לנישואיהם. או שיר שבח שכתב לכבוד מי שתמך בו בשנת הרעב וכן מעשים של הצלה שהיו לו או למשפחתו.

לגדולי תורה. לכבוד ר׳ שלם די לאמאר מחכמי מזאגן, סוחר עשיר ומקורב למלכות (ראה עליו: מלכי רבנן דף קיב ע״ב¡ נר המערב, עמ׳ רלד).

שיר מעין אזור בעל מדריך דו־טורי ו־יא מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור. טורי המדריך מתחלקים לשניים.

משקל: תשע הברות בטור ובצלע א במדריך. שמונה הברות באזור (לרוב) ובצלע ב במדריך.

כתובת: פיוט יסדתי ושלחתי להחכם השלם, מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמת הקבלה, כהה״ר שלם די לאמאר. נועם ׳יפטירו שפתי׳. סימן: אני דוד בן חסין.

 

אַבִּיעָהּ רְנָנוֹת אֲמְלֵּל / אֵל אֱלֹהֵי מַעֲרָכוֹת
אָבוֹא
 בָּם אוֹדֶה וַאֲהַלֵּל / אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת

נִבְחַר
 הוּא מִמִּין הָאֱנוֹשִׁי
אֶעֱדֶנּוּ
 כֶתֶר לְרֹאשִׁי
5- יְדִידוּת
 רוּחִי וְגַם נַפְשִׁי
חָקַק
 בְּקִרְבִּי חָק תּוֹכוֹת

יָדָיו רַב לוֹ בֶּאֱמוּנָתוֹ
בְּהוֹן
 וְעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ
עֲדֵי
 עַד עוֹמֶדֶת צִדְקָתוֹ
10-שְׁתֵּי
 יָדָיו כְּאַחַת זוֹכוֹת

דַּעְתּוֹ
 דַּעַת זַכָּה וּבָרָה
בְּעִיּוּן
 וּבִסְבָרָא
וּמֵטִיל
 בְּגַנָּהּ שֶׁל תְּמָרָה
קְצָרוֹת
 וְגַם אֲרוּכּוֹת

15-וּמִכָּבוֹד יָקָר וְחָכְמָה
שָׁלֵם
 וּמִשְׁנָתוֹ שְׁלֵמָה
וְאַחֲרֵי
 עֲצָתוֹ הֵמָּה
דִּבְרִי
 מַלְכוּת הֵן נֶחְתָּכוֹת

דְּבָרָיו
 מִפָּז הֵם יְקָרִים
20-מְעֻטָּר
 בִּשְׁנֵי כְּתָרִים
וְעַל
 רֹאשׁוֹ הֵמָּה קְשׁוּרִים
כֶּתֶר
 תּוֹרָה, כֶּתֶר מַלְכוּת

בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת
דַּעְתוֹ
 הַשַּׂעֲרָה קוֹלַעַת
25-עַד
 מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת
עֵינָיו
 כְּחֶשְׁבּוֹן בְּרֵכוֹת

נְאוֹת
 דֶּשֶׁא יִרְבַּץ וְיֵשֵׁב
מַעֲלָה
 מִמַּעַל לְחֵ"שֶׁב
וְלִפְנֵי
 מְלָכִים יִתְיַצֵּב 
30-יִמְצָא
 סַעַד גַּם סָמוֹכוֹת

חִלִּיתִי פְּנִי דָר כְּרוּבִים
יָשִׂים
 זָרְעוּ כְּמַיִם רַבִּים
לְקוֹלָם
 חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים
בְּכָל
 יוֹם שׁוֹנִים הֲלָכוֹת

35-סְחוֹר
 סְחוֹר יָהּ סוֹבְבֵהוּ
מֵעֹשֶׁק
 אָדָם פְּדֵהוּ
הוֹד
 וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
בַּעֲקֵבָיו
 יִהְיוּ כְּרוּכוֹת

יֶחֱזוּ אוֹיְבָיו וְיִכָּלְמוּ
40-בְּחַרְבּוֹ
 יִשְׂכַּלֵמוֹ
וְגַם
 יִדְרֹךְ עַל בָּמוֹתֵימוֹ
כַּעֲנָבִים
 הַדְּרוּכוֹת

נֹפֶךְ
 סַפִּיר וְלֶשֶׁם שְׁבוֹ
הֵן
 שְׂפָתִי לָךְ יֶעֶרְבוּ
45-וְעַל
 סִפְרְךָ יִכָּתֵבוּ
שְׁמוּרוֹת
 וְגַם עֲרוּכוֹת
. 

  1. 1. אלהי מערכות: על־פי שמ״א יז, מה. 2. אבוא בם אודה: על-פי תה׳ קיח, יט. בם: ברנג ות. איש… ברכות: כינוי למהולל, על-פי מש׳ כח, כ. 3. נבחר…האנושי: שהוא איש המעלה. 4. כתר לראשי: שאני מתכבד בו והוא ראש לידידי. 6. חקק… תוכות: אהבתו חקוקה בלבי ובתוכי. משחק לשון, על-פי גיטין כ ע״א, ושם עניינו דרכי כתיבה. 7. ידיו רב לו: דב׳ לג, ז. ידיו… באמונתו: על-דרך ׳ויהי ידיו אמונה…׳(שמ׳ יז, יב). 9-8. בהון… צדקתו: על-פי תה׳ קיב, ג. 10. שתי… זוכות: שהוא נותן מלוא חפניים. 14-13. ומטייל… ארוכות: ציור לעיסוק בחכמת הקבלה (ראה חלמיש, מבוא, עט׳ 16 26). שלם: רמז לשם המהולל. 18-17. ואחרי… נחתכות: אחרי ששומעים את עצתו הטובה מתקבלת ההחלטה. המה… הן: אוגד כפול לחיזוק ובשינוי סדר המשפט. נחתכות: צורת נקבה לדוחק החרוז. 23-20. בשני… מלכות: על-פי אבות ד, יג וזכה ר׳ שלם גם למעמד אצל השלטון וגם להיות תלמיד חכם. 24. דעתו השערה קולעת: דבריו מדויקים ונכונים, על-פי שופ׳ כ, טז. 25. עד… מגעת: בכל עניין שהוא פונה אליו ונוגע בו, הלשון על-פי פסחים ח ע״א. 26. עיניו כחשכון כרכות: רואה דברים לעתיד ולרחוק. הלשון על-פי שה״ש ז, ה. 27. נאות דשא ירבץ: על-פי תה׳ כג, ב. 28. ממעל לחשב: על-פי שמי כח, כז. וברכתי כי תהיה מעלתו רמה אף מעל ל׳חשבון׳. 29. ולפני מלכים יתיצב: על-פי מש׳ כב, כט. 30. ימצא… סמוכות: יזכה לעזרת ה׳. 32. זרעו כמים רבים: על-פי במ׳ כד, ד. 33. לקולם חברים מקשיבים: לפי שיהיו למדנים וחכמים, על-פי שה״ש ח, יג. 34. ככל… הלכות: על־פי נידה, עג ע״א. 35. סחור… סוכבהו: הגן עליו והיה סביב לו. סחור סחור: על-פי ע״ז, יז ע״א. 36. מעושק אדם פדהו: תה׳ קיט, קלד. 37. הוד והדר תעטרהו: על־פי תה׳ ח, ו. 38. בעקיכיו יהיו כרוכות: על־פי ברכות ה ע״א, ועניינו שהוד והדר יהיו קשורים בו תמיד. 39. יחזו אויביו: יראו גדולתו וכבודו. 40. ישכלמו: יפגע בהם. 41. ידרוך על במותימו: על־פי דב׳ לג, כט. 42. כענבים הדרוכות: יהיו האויבים, ולשון נקבה בדוחק החרוז. 43. נופך… שבו: כינויים של שבח, על-פי שמות אבני החושן (שמ׳ לט, יב־יג). 44. חן שפתי: ד ברי שירתי הנאים. יערבו: יהיו לרצון וימצאו חן לפניך. 45. ועל ספרך יכתבו: שתזכור לי הדברים לטובה, על-פי תה׳ קלט, טז. 46. שמורות וגם ערוכות: על-פי שמ״ב כג, ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר