ארכיון יומי: 6 ביוני 2021


שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי גלות וגאולה

שירה ופיוט אצל יהודי מרוקו

3.3 שירי הזמן המחזורי

במעגל זה של הקודש היהודי שביסוד החיים הדתיים היהודיים – הקב״ה וחסדו האלוהי מחד גיסא והאדם היהודי מאידך גיסא – כלול גם הזמן היהודי המחזורי של החגים והמועדים, כפי שיוצא מן הפסוק ״אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם״. רד״ב הקדיש מספר שירים לחגים ולמועדים שונים ־ לשבועות, לחנוכה, לשביעי של פסח וכן ליום המימונה. בפיוטים לשבועות המשורר שר כנהוג שירי הלל לתורת ישראל ולעליונותה על כל דת ואמונה אחרת, כגון בפיוט ״תורה משמים חוץ לאהלה״, שבו מוזכרת תרבות אתונה, או בשיר הערבי־היהודי ״סאעא האניה פי קלבי חלאת״ [=שעה מבורכת שימחה את לבי]. בשירים אחרים לשבועות המשורר מתאר את יום מתן תורה ומעמד הר סיני על פי המקורות, כמו בפיוט ״יום אל זרח במסבו ההר חמדו״ובגרסתו הערבית־היהודית ״רבבנא נורו שאע ובאן״ [=אלוהינו, אורו הופיע לעיני הכול], או בפיוט ״יום בו נצחו מצוקים נודעה לה כל חבתה״.

לחנוכה הקדיש רד״ב שלושה שירים, שניים בעברית ואחד דו־לשוני, שבהם הוא מעלה על נס את מעשי הגבורה של המכבים ואת נס פך השמן, לפעמים כהד למעשי הגבורה של חיילי צה״ל. שירים אלה הם: ״עם נאמני, זרע אמוני, הודו לה׳ כי גבר חסדו״, ״לא פגיונים, לא כידונים עמדו לחולשים על יון יום עברות״, ״יא לגאני, רבי לג׳ליל״ [=אתה המעשיר, אלוהיי רב הגדולה], שהסטרופה האחרונה שלו בעברית וכל יתר השיר בערבית יהודית. קשר כזה בין האירועים המייסדים של החג לבין האקטואליה אנו מוצאים גם בפיוטים שכתב המשורר לאחר מלחמת ששת הימים. בשני שירים אחרים בערבית יהודית לשביעי של פסח – ״יא אהלי, תזמעו ותפכרו מא זרא״ [=הו אנשיי, התאספו ושמעו מה קרה] ו״נבדא ביסם לכרים כלק לעאבד, מולאנא״ [=אתחיל בשם רב החסד, בורא האדם, אלוהינו] – הוא מתמקד בהעלאת עשרת הנסים שנעשו לבני ישראל בקריעת ים סוף.

בתחום זה של שירי חג ומועד כתב רד״ב את אחד השירים הבודדים שהוקדשו לחג המימונה בשירת יהודי מרוקו. בשירו הוא מקשר את מקורותיו וטקסיו של החג עם המדרשים על קריעת ים סוף וטביעת המצרים, ומחדש בכך. הוא גם מעלה על נס את הידידות – ואף האחווה – בין היהודים לשכניהם הערבים במרוקו, שבאה לידי ביטוי בערב החג בסיפוק צורכי החג ובישיבה בצוותא ליד שולחן הכיבודים ודברי המתיקה.

רד״ב הקדיש גם פיוטים מספר לתחנות שונות במעגל החיים. לבד מן הפיוטים לחתן בר־מצווה שהוצגו לעיל הוא כתב פיוט לברית מילה, ״שוכן עד, צור עוטה אורה״, על יסודות המצווה לאברהם ולזרעו; פיוט להולדת בת, ״בת נדיבים ושועים״; ופיוט לזבד הבת, שבו מוזכר בפעם הראשונה בשירה העברית של יהודי מרוקו המונח החדש בת־מצווה כמקביל לטקסי בר־מצווה – ״קריתנו מלאה נהורא, בסימן טוב והצלחה״. בחטיבה זאת כתב המשורר שירי חתונה רבים, כמעט כולם בעברית, שכן הועידם כנראה לשירה בתפילת שחרית של שבת חתן, לכבוד החתנים ובני משפחותיהם העולים לתורה. רק לשיר אחד, שבו הוא נותן עצות לחתן ולכלה על שמירת אמונים הדדית, הוא כתב גם גרסה ערבית־יהודית. הכוונה לפיוט ״קריתנו מלאה נהורא ממזוג עוטה אור תפארה״ ולמקבילו ״סאלוני עלאס, יא ולד למרצא״ [=שאלו אותי למה, אתה יליד עיר הנמל].

3.4 שירי גלות וגאולה

עד לעלייתו לארץ הקדיש רד״ב כשישים פיוטים (מתוך כמאה וחמישים הידועים לנו) להעלאת תמונות הגלות והגאולה. זהו אם כן אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו; ואין להתפלא על כך, שכן הוא הועיד את פיוטיו להשלמת סדרות הפיוטים של שירת הבקשות, המורכבות כמעט כולן מפיוטי גלות וגאולה, אם במקומם של אחרים כגון פיוטי הקצידה שבסוף הסדרות השבועיות בשיר ידידות, אם כתוספת לסדרות אלה ואם כשירים עצמאיים שביצע אותם בהופעותיו בחגיגות שמחה. המשורר הרכיב כמעט את כל הפיוטים שבחטיבה זאת על מנגינות של שירים עממיים חדשים ומתחדשים שהיו להיטים בקזבלנקה בשנות הארבעים והחמישים והושרו הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. על חלק גדול ממנגינות אלה הוא הרכיב מילים עבריות, ועל היתר שירים ערביים־יהודיים או שירי מטרוז דו־לשוניים מעטים. מפאת ריבוים ומפאת הצגת המסורת השירית העומדת מאחוריהם במקום אחר  לא נציג כאן את פרטיהם של שירים אלה, אלא את תת־החטיבות שלהם.

המייחד חטיבה זאת של שירי רד״ב הם לשונות העתירה וצורותיה הרבים והמגוונים מאוד הן ברמת השיח השירי הכללי, שכל כולו הופך פנייה חוזרת ונשנית לבורא בעניין הגאולה, הן ברמת פעולות השיח עצמן, שרובן פעולות תפילה ותחינה או פעולות תלונה ומיעוטן פעולות תיאור ושכנוע. כמו בשירי הגלות והגאולה הרבים של שירת הקודש בצפון־אפריקה ובמקומות אחרים שיריו אלה של רד״ב כוללים לרוב בו־בזמן את המוקדים האלה: העלאה על נס של חסדי הבורא וגדולתו, ברכות לעם ישראל, תלונות על עזיבת האל את בניו, הצגת מהות הגלות כגירוש וכהענשה נמשכת, תינוי סבל החיים בגלות ומצוקותיהם, תיאור הכיסופים והתקווה להפסקת מצב זה, בקשת סליחה וכפרה, בקשה לנקמה בגויים המכבידים את עול העונש האלוהי, דימוי הגאולה המיוחלת כאור מפציע, העלאת דמויות המשיח כגיבור חיל וכמנהיג מדיני ודמות אליהו הנביא כמבשרו המובטח, ולבסוף תפילה לשיבה לציון, לקיבוץ גלויות ולשיקום עבודת המקדש. פרט לעניין ריבוי לשונות העתירה שיריו של רד״ב אינם חורגים ממודל כללי זה. הם כוללים שירי גלות וגאולה כלליים, שבהם מועלים נושאים חוזרים אלה, ושירים ממוקדים, המדגישים אחד מנושאים אלה לצד העלאת נושאים סמוכים.

השירים הכלליים מרובים ביותר ונכתבו כמעט כולם בעברית, להוציא שניים המשלבים עברית וערבית יהודית. בפיוטים אחרים התמקד המשורר בתיאור סבל הגלות ועזיבת האל את בניו. באחד מהם – ״אלי, למה עזבתני שוכן בר״ – לשונות הסבל בנויים על מונחי שלוש־עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן. רד״ב כתב שלושה שירי עתירה בערבית יהודית המתמקדים בתפילה ובתחינה לאל שישים לב למצבו של המשורר ודרכו למצבו של עם ישראל כולו, יכפר להם את עוונותיהם ויסלח להם על ידי החשת הגאולה. שירים אלה כוללים את שיר הקצירה היחיד שכתב רד״ב. כן הוא ייחד שני שירים ערביים־יהודיים שבהם הוא ממזג תפילה לרפואת חולייו הפרטיים ועתירה לסיום חולי הגלות של עם ישראל, וכן שלושה שירי דו־שיח עבריים בין הקב״ה לכנסת ישראל בעניין הגאולה, שהרכיב אותם על מנגינות משתנות בלא מילים מן המוסיקה האנדלוסית־המרוקנית.  לדמות המשיח כממונה על הוצאתה לפועל של תכנית הגאולה הוא הקדיש שני שירים עבריים,  ועל דמותו המקראית והאגדית של אליהו הנביא כמבשר הגאולה הוא כתב שיר בעברית ושיר בערבית יהודית.  גם בתמונות הגאולה התמקד רד״ב בשני פיוטים, האחד בעברית והשני בערבית יהודית.

שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי גלות וגאולה

Un siècle de floraison culturelle-Joseph Toledano

meknes
meknes

RABBI AHARON TOLEDANO

Le dernier des quatre freres, rabbi Aharon, quitta Meknes lors de la grande famine de 1738 pour s'installer a Tanger ou il fonda une nouvelle branche florissante de la famille. Appele a sieger au tribunal rabbinique de la ville, il fut aussi un enseignant remarquable. Ses fils, rabbi Moshe et rabbi Yossef devaient lui succeder au tribunal. L'arrivee des Toledano devait marquer un tournant dans l'histoire de la communaute de Tanger, l'apport d'une autorite rabbinique de renom lui permettant de se passer de la tutelle du tribunal rabbinique de Tetouan et de developper son autonomie en signant la haskama (accord) de 1795. Son petit fils, rabbi Abraham Toledano fut le premier president du tribunal rabbinique de Tanger et est considere comme la plus grande autorite rabbinique de l'histoire de la ville. Il fonda la premiere grande synagogue de la ville.

Des le depart des Anglais de Tanger en 1684, Moulay Ismael avait essay e d'attirer pour repeupler la ville des Juifs Rabat, Fes de Meknes – sans grand succes. Vers 1725, la communaute de Tanger ne comptait encore que 150 fi- deles avec a leur tete un originaire de Meknes, Abraham Benamor, qui s'etait efforce avec peu de succes d'y attirer nombre ses anciens compatriotes dont quelques families Toledano et Levy ben Yuli

A la generation suivante, deux grands noms, les deux freres rabbi Moshe et rabbi Habib, fils de rabbi Haim

Rabbi Moshe, ne en 1644, il succeda a son pere au tribunal rabbinique en 1680 qu'il devait presider jusqu'a sa mort en 1723

Rabbi Habib (1658 -1711), disciple de rabbi Reouben Abensour; le pere du fu- tur plus illustre rabbin de Fes, rabbi Yaacob Abensour. II rejoignit le tribunal preside par son frere Moshe en 1680, a l'age de 22 ans. On raconte que par respect pour son frere aine, il refusait de signer en meme temps que lui les arrets rendus par le tribunal, se contentant de rediger les actes et de les presenter a la signature de son aine. Consideres comme parmi les plus grands de leur generation, on s'adressait a eux de toutes les villes du Maroc. Rabbi Habib etait repute pour son erudition et son attachement a la verite et a la defense des plus faibles en toutes circonstances. En plus de sa fonction au tribunal et son intervention dans les affaires publiques et les relations avec les autorites, il avait fonde une yechiba et parmi ses plus celebres disciples, le fils de sa soeur rabbi Moshe Berdugo qui devait faire son oraison funebre a sa mort en 1711 Il ne le laissa pas de fils pour continuer son nom, seulement des filles.

Citons encore dans cette liste – forcement incomplete – des rabbins de la famille, deux autres noms.

Rabbi Moshe Toledano (1724 -1773) fils de rabbi Daniel. Rabbin juge au tribunal jusqu'a sa mort prematuree a 49 ans, du vivant de son illustre pere qui lui survecut cinq ans. Le grand poete rabbi David Hassine lui a consacre une poignante elegie parue dans son recueil Tehila. Ledavid. Il a laisse de nombre ecrits que son gendre rabbi Meyer Toledano a condenses et publies sous titre de Melekhet hakodech (Livourne, 1803). Son lointain descendant au XXe siecle, rabbi Baroukh Toledano a publie son recueil de Responsa, Hashamayim hahadachim (Meknes 1939). Il tenait une chronique des evenements de son epoque que nous avons souvent citee.

Rabbi Habib Toledano; fils de rabbi Eliezer ne en 1799. Un des rabbin plus feconds de la famille. A la suite de la terrible famine de 1825 qui fit plus de 3000 victimes; il fut envoye a l'etranger (Gibraltar, Algerie, Tunisie Italie) par la communaute pour recueillir des secours. Il fut le premier rabbin de Meknes a faire imprimer ses ouvrages de son vivant: Un commentaire de la Hagada de Pessah Pe Yesharim (Livourne 1834) et Sefer Troumot.kodesh (Livourne, 1840) dans lequel il refuta les arguments du mouvement d’emancipation׳ de la Haskala en Europe remettant en cause l'orthodoxie religieuse et dont les idees avaient commence a se propager dans les communautes du littoral marocain ouvertes a l,influence europeenne. A la fin de sa mission en 1834, il decida de ne pas revenir a Meknes et monta a Jerusalem.

 

RABBI MOSHE BERDUGO (1679 -1732)

Dit Harab hamasbir; il fut la plus grande autorite de Halakha de sa generation. Rabbin, juge, enseignant et dirigeant communautaire, il fut le disciple de son oncle rabbi Habib Toledano et du plus grand enseignant de sa generation, rabbi Yossef Bahtit. Malgre les sollicitations, ce dernier refusa toujours d'abandonner l'enseignement pour se joindre au tribunal rabbinique et resta pendant 70 ans a la tete de la yechiba fondee par son pere, rabbi Yeshaya. A sa mort en 1711, il fut enterre comme le voulait la coutume particuliere a Meknes pour les plus illustres rabbins; pres de la muraille du cimetiere, comme pour servir de bouclier contre les attaques exterieures. Pres de sa tombe, devenue un lieu de pelerinage, avait pousse un magnifique figuier. Avec les annees, le nom du saint fut oublie, la memoire populaire – surtout feminine – ne l'invoquant plus que sous le vocable de moul elkrma, le saint au figuier.

Rabbi Moshe Berdugo succeda en 1723 a rabbi Moshe Toledano comme President du Tribunal rabbinique. Il se distingua par sa vaste erudition et son sens de la justice. Son grand ami, l'llustre rabbi Haim Ben Attar, le celebre auteur du commentaire biblique Or Haim, le seul rabbin marocain de l'epoque venere dans le monde ashkenaze, rapporte qu'il evitait de croiser le regard des justiciables pour ne pas risquer de les intimider ou de les brouiller "Un esprit de saintete planait sur son tribunal et mon ame etait liee a la sienne". Fait assez rare pour une telle sommite rabbinique, il ne manquait pas de courage physique comme en temoigne un episode rapporte dans un manuscrit de rabbi Eliezer Bahloul:

" En ce temps la sevissait a Meknes un cherif descendant de la famille du Prophete du nom de Mamoun. Il avait coutume de surgir au mellah et de s'y conduire a sa guise, detroussant les passants, harcelant les femmes. Il frappait les passants qu'il reussissait a rattraper et ne les liberait que moyennant rancon. Cela durait deja depuis deux ans et nul n'avait eu meme le courage de s'en plaindre au pacha – ce qui ne faisait qu'augmenter son audace. Les Juifs n'avaient rien trouve de mieux pour se defendre, que de poster nuit et jour un veilleur a la porte du mellah pour donner l'alerte a son approche, et tous allaient alors se refugier chez eux. Ne trouvant personne a attaquer, il s'en retournait chez lui. Un jour, il s'en etait pris a rabbi Yossef Bahtit qui etait revetu de ses plus beaux vetements a l'occasion du mariage de son fils. Les passants eurent beau l'implorer a genoux de laisser en paix le rabbin, en lui proposant meme de l'argent, quand vint a passer rabbi Moshe. Ne pouvant supporter de voir son illustre maitre ainsi humilie, il assena un grand coup a la nuque l'agresseur. Ce dernier voulant degainer son epee, le jeune rabbin s'en empara et le bloqua contre le mur. Effraye par cette reaction inattendue, il s'enfuit en abandonnant son arme. Rabbi Moshe s'en saisit comme preuve devant le pacha. Par la grace de Dieu, le gouverneur convoqua le cherif, le menaga de graves sanctions si jamais il remettait les pieds au quartier juif. Mais le rabbin ne se satisfit pas de cette mesure et obtint du gouverneur de poster ses gardes a la porte du mellah, la communaute s'engageant a en couvrir les frais d'entretien. Pour financer cette depense, fut institute une taxe sur tout animal, grand ou petit, franchissant la porte du mellah, appartenant aussi bien aux Juifs qu'aux musulmans – et la paix revint au mellah. "

Parmi ses disciples, outre les membres de sa famille, rabbi Abraham Hassine qui fut membre du tribunal rabbinique. Un autre de ses disciples, rabbi Mordekhay Sebban; fut contraint de quitter Meknes en raison de la grande famine de 1724 pour Livourne. Il s'etablit ensuite en Syrie ou il devint celebre apres l'edition a Constantinople de son livre "Zebah toda".

Auteur d'un grand nombre d'ouvrages devenus des classiques avant meme d'etre imprimes, recopies a la main de generation en generation, dont son chef -d'oeuvre Roch Masbir, commentaires talmudiques en deux tomes. Le premier fut imprime a Livourne en 1740 et le second a Jerusalem en 1975. Le tome I de son livre de commentaires sur le livre de la Genese Kanaf renanim a ete imprime a Jerusalem en 1909 et le second a Casablanca en 1932. Son livre de Responsa, Sheelot outchoubot fut le premier edite par l'association pour le sauvetage des manuscrits anciens Dobeb Shifte Yechenim, fondee par son lointain descendant rabbi Yaacob Berdugo et par rabbi Shalom Messas, le futur Grand Rabbin de Jerusalem, dont nous parlerons dans la seconde partie du livre.

Son fils unique, rabbi Yehouda, mourut de son vivant; mais sa fille ainee pe petua le nom de la famille en epousant rabbi Mordekhay le fils de l'oncle de son pere, rabbi Yossef Berdugo.

Un siècle de floraison culturelle-Joseph Toledano

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 169 מנויים נוספים

יוני 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר