מורשת יהדות מרוקו

מנהגי ימי בין המצרים

א-נהגו לכנות את ימי בין המצרים בשמות שונים מן הקל אל הכבד: מי״ז בתמוז עד ר״ח אב נקרא ״תסעא זגירא״ (תשעה קטנה), מר״ח אב עד תשעה באב נקרא ״תסעא כבירא״ (תשעה גדולה), ויום תשעה באב עצמו נקרא ״ליום לְמְבָאֵרךּ״. (היום המבורך) בלשון סגי נהור:

כן המנהג והטעם פשוט, כיון שימי בין המצרים מחולקים למעשה לשלשה חלקים, מן הקל אל הכבד, וכדלקמן, וכדי לזכור זאת, ציינו אותם בשמות, וסימנך ״חול המועד״:

ב.נהגו שאין נושאים נשים, ואף לא עורכים אירוסין בימי בין המצרים:

כן הביא בספר נהגו העם (תעניות), וכן כתב בקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו (סימן שפ״ז סט״ז), וראה בספר נתיבי עם (סימן תקנ״א), וכדעת הרמ״א (סימן תקנ״א ס״ב):

ג.נהגו שאין מסתפרים בימי בין המצרים, ובנטילת צפרנים, יש נהגו להחמיר, ויש נהגו להקל עד שבוע שחל בו ת״ב:

כן המנהג וכמובא בספרים הנ״ל, וכן בספר מעשה בראשית (סימן י״ג), ובספר ויאמר יצחק (ח״ב ס״א), וגם זה כדעת הרמ״א (סימן תקנ״א סי״ד), וכן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו (ארבע הצומות), ובענין צפרנים ראה בס׳ מעשה בראשית (סימן י״ג):

ד.נהגו שאין לובשים בגד חדש, ואין אוכלים פרי חדש, בימי בין המצרים, לרבות שבת:

כן כתב בספר נהגו העם (תעניות) ובנתיבי עם (סימן' תק״נ), והביא זה בכה״ח (סימן תקנ״א סקי״ד), ומקורו מברכי יוסף למרן החיד״א (סימן תק״נ סקט״ו), וראה במקור חיים (פרק ר״ג ס״ב):

ה.נהגו שאין מטיילים, ואין מביאים רהיטים חדשים, או רכב חדש, וכ״ש שאין נכנסים לדירה חדשה, בימי בין המצרים:

כן נהגו להחמיר לצמצם בטיולים וכדומה בימים אלה שהם ימים קשים, ושולט בהם קטב מרירי, וכמובא בשו״ע (סימן תקנ״א סי״ח), לגבי הליכה יחידי עיי״ש, וראה שם בכה״ח (ס״ק רכ״ח), ויתר העניינים שלא נקנים בימי אלה, משום שיש בהם שמחה יתירה, וראוי להמנע מזה כי לא מסימנא מילתא:

ו.נהגו להמנע מעסקות מיוחדות, בימי בין המצרים:

כן נהגו להחמיר אם הדבר אפשרי, כי הימים קשים וכנ״ל:

ז-נהגו שאין אוכלים בשר מראש חודש אב (למעט יום ר״ח עצמו), עד יום עשירי באב בערב, ויש נמנעים מאכילת בשר מי״ז בתמוז למעט שבת, שבה אכלו בשר יבש הנקרא ״לכליע״ ויש נהגו להחמיר בשבת חזון ואינם אוכלים בשר כלל:

כן הביא בקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו(עמוד רמ״ז), ובספר נוהג בחכמה (עמוד כ״ט), ובספר נהגו העם (תעניות) ובספר לך שלמה (או״ח סימן ט׳), ובספר השמים החדשים (סימן ק״ג), ובסוף שו״ת ויען שמואל (עמוד ר״ה), ונהרא נהרא ופשטיה ובענין בשר בשבת חזון כן נהגו משפחות הכהנים בדבדו וכמובא בספר אוצרות המגרב (תעניות):

ח-נהגו להמנע משתית יין, מר״ח אב עד עשירי באב וכנ״ל:

כן המנהג והביאו בקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו (עמוד רמ״ח), ובספר עוטה אור להרה״ג ר׳ עמנואל טולידאנו(ענייני שבת), וכן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, ומנהג ירושלים להקל בזה וכמובא בספר פרי האדמה(ח״ד דף ח׳), וכן מנהג סאלוניקי וכמובא בשלחן גבוה(סימן תקנ״א ס״ק ל״ה) וראה בזה בילקוט יוסף מועדים (עמוד תקע״ד) וסיים שהמחמיר תע״ב:

ט-נהגו שאין מכבסים, וכמו כן אין מתרחצים אפילו במים קרים, בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש נהגו להחמיר מראש חודש:

כן הביא שם בספר עוטה אור הנ״ל, וכפשטות דברי הטור (בסימן תקנ״א) בשם אבי העזרי עיי״ש, וכן דייק התרומת הדשן (סימן ק״נ), אלא שסיים ״וכמדומה שראיתי בימי חרפי רוחצים בנהרות מר״ח ואילך ולא מיחו בידם חכמים״, והמחמיר תע״ב, והביאו כה״ח (סימן תקנ״א ס״ק קפ״ו), וכן כתב הרמ״א (שם), ועל דרך זה החמירו גם בכביסה:

י-נהגו לנגן ההפטרות דברי ירמיה, שמעו דבר ה' חזון ישעיהו, (המכונים תלתא דפורענותא), בניגון איכה, ויש נהגו להפטירם בניגון ככל השנה:

כן נהגו רבים, והביאו בספר נהגו העם (תעניות) אלא שיש שערערו על מנהג זה, וכמובא בספר מנהגי החיד״א (ח״ב עמוד פ״ג), ואעפ״ב המנהג מובא בספר לפי ספרי(ערך שבת) וכן כתב בדרכי דוד (סימן ל״ו) וראה בזה בספר ילקוט״י מועדים (עמוד תקס״ו) ובקובץ מנהגים לר״ש דנינו:

יא. יש נהגו להכריז על ראש חודש אב בנוסח זה: מחרש חדשים, וקבץ קדושים (נ״א נפוצים), אנשים ונשים, לעיר הבנויה, וזה החדש, לטובה יחדש, ורצון יצו_׳ אל רב העלילה, והמנהג פשוט שאין מכריזין על ר״ח אב כלל:

יא. כן מובא בסידורים ישנים, והביאו בספר נוהג בחכמה (עמוד קצ״ט), ובנהגו העם (תעניות), ובספר לדוד אמת למרן החיד״א קרא על זה ערער, וראה בזה בספר נתיבי עם (סימן תי״ז) ובכה״ח (סימן תי״ז סק״ה):

יב. נהגו המלמדים להצניע את המקל בתשעת הימים, ולהתנהג עם התלמידים בנחת גמורה:

יב. כן המנהג וכפי שהעיד באוצרות המגרב(תעניות) ומקורו מהרמ״א בשו״ע או״ח(סי׳ תקנ״א סי״ח), ובקיצור שו״ע להר״ב טולידנו(עמ^׳ רמ״ט):

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון – מנהגי ימי בין המצרים