מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני- אסיאו
אברהם אנהורי
מרבני צפת בסוף המאה הקודמת. ישב בה על כסא הרבנות בין השנים תקפ״ו עד תקצ״ז. חתום ראשון בהסכמת רבני צפת על הספד ״פאת השלחן״ לדי ישראל משקלאוו, יחד עם הרבנים חיים יוסף צרפתי ונסים זרחיא אזולאי נכד חיד״א. הם חותמים שם ומכנים עצמם: עמוסי התלאות הנאנחים והנאנקים בשנת ולישרים (תקפ״ו). שלשתם יחד נהרגו ברעש הגדול אשר החריב את רוב ערי הגליל בשנת תקצ״ז.[1837]
שרבת ב״ר נםים אניםימוב׳ ד״ד
יליד דגיסטאן. מראשיה ומיסדיה של עדת הדגיסטניס בירושלים. בשנת תרכ״ה עלה לבקר באה״ק ומרוב חשקו ללמודי הקדש, נכנםס לשמוע לקח מפי הרב משה נחמיה כהנא ראש ישיבת ״עץ חיים״ בירושלים בעת ההיא. אחדר שבתו זמן מה בעיה״ק, וסיוריו ביתד ערי הקדש. חזר לחו״ל. שם השתלם בחכמת הרפואה ,שממנה מצא מחיתו בשפע. מקץ כ״ה שנה לעבודתו במקצועו בחו״ל, עלה להתישב בירושלים. בבואו אליה מצא בה כמה מבני ארצו במצב חמרי ירוד, ״נעים ונדים ומדוכאים, וכצאן בלי רועה״ ויחליט בנפשו לעשות כל אשר
לאל ידו לטובתם. במכתב המלצה שנתן לו הרב יעקב בהררי״ץ מדרבנד, אל הרה״ג משה הלוי חכם באשי בבירת תוגרמא יכנהו: המכ״ז ממיודעי בר אורין ובר אבהן, הרב המופלא ויראת ה׳ על פניו כמחיר שרבת ב"ר נסים לבית אניסימוב, הי"ו מתושבי מדינתנו, אשר מגמת פניו ציונה להשתקע שם, ולו יד ושם בחכמת הרפואה וכבר שמש בכהונה זו כעשרים וחמש שנה בעיר מגוריו, כאשר יעידו ויגידו כתבי תעודות שבידו משרי ממשלתנו יר"ה, ומאזרחיה כיהודים בישמעאלים אשד פיהם מלא תהלתו. ובהיות שרצונו להשתמש בכחו זה בירושלים ובנותיה לכן חלותי . . . שינחהו בעצתו וימליץ טוב בעדו. . . לקבל הרשיון הדרוש להשתמש במשרת רופא בפומבי ׳ , קבוץ קטן של יהודי דגיסטאן נמצא אז בירושלים, נלחם על קיומו החמרי בשארית מאמציו. הוא העמיד את עצמו לשרותו, וידאג לבסוסו בגדר האפשר.
בה בעת רכש בכספו חלקת שדה בקרבת שער האריות, ואמר לבנות עליה בית תפלה בשם ״מזרח שמש' וישיבה בשם ״תורה אורי, ליהודי דגיסטאן. בתקוה לישב כמה מאחיו על הקרקע, חכר שטח ידוע מאדמת הג׳יפטליק ביריחו, אך נסיונו זה לא הצליח. כפי הנראה הקדיש גם סכום כסף להקמת המוסדות הנ"ל, אך לא זכה לבצע את שאיפתו זו בחייו. נלב״ע בירושלים. צ י ו נ ו : מ"ק הישיש הח. הש. כה"ר שרבת ן׳ נסים נ״ע, נלב״ע ב. טבת תרס״ו.
רפאל אנקאווה
שr וגדול ברבאט. נולד בשנת תר"ח. אב"ד בסאלי, ואח"כ ראש הרבנים לכל ערי מרוקו מטעם השלטונות. נכבד על פני כל בתורתו וענותנותו. כל ימיו לא מש מתוך אהלה של תורה, וחננו ה׳ בעושר וגדולה ודעת רחבה ושכל זך ויהי מקבל כל אדם בסבר פניםר. רוב ספריו נדפסו בירושלים. מלכי רבנן עמ'. ק"ח.
אברהם בכר יצחק אסא
חי במאה הי״ח בקושטא. מטובי הרבנים והמשכילים בדודו. חייו היו שלשלת פעולה תרבותית בלתי פוסקת, ובכל הליכותיו והופעותיו מורגשת חריצותו, חרדתו האמתית לטובת בני עמו, ומתוך דאגה מתמדת פן תשתכת תורה מישראל, הרבה לתרגם ספרים ממיטב ספרות המוסר והדינים, המתאימים לרוח הצבור. אם לשפוט ע"פ הספרים הידועים כיום שהגיעו אלינו, ושיש לו שייכות אליהם אפשר לומר, כי הוא עשה בשביל הספרות הספרדית יהודית לאדינו, יותר מכל איש אחד לפניו או לאחריו. ברוב ספריו המתורגמים לא נזכר שמו על
השער, ועל חלקו והשתתפותו בעבודה אפשר להוכח רק מתור עיון בספר עצמו. פרט זה נתן להקבע בודאות כיון שדרכו היתה להוסיף לכל ספר, שירים וחרוזים בעברית או בלאדינו, שמהם יוברר בדיוק כי הוא המתרגם. עיקר פעולתו בספרות היתה מלאכת התרגום. הוא תרגם מעברית ללאדינו םפרים רבים שקשה לקבוע עדיין שמם ומספרם. בפעולתו המאומצת התכוין בעיקר להרים את מצבם התרבותי של ההמונים אשר כנראה היה בעת ההיא בשפל המדרגה. זאת יובן מדברי הקדמתו לס׳ ״צרכי צבור״:
אברהם אסיאו
מיחידי ישיבת הגביר מרדכי תלוק בירושלים בשבת תקי״ח, השלישי במנין הרשומים שהם ח״ר מאיד סורנאגה ראש ישיבה, וח״ר יוסף ברבי. עליו כנראה רשם כעבר חמש שבים הרב חיד״א בספר מסעיו: כי בד' , שבט תקכ״ד בא אלי כתב מהר״א אשיאו מצידון, להודיע, כי השר הר״י זונאנה שלח פירמאן בענין מנוי הפקיד וכו'. מתחור מזה כי היה מתושבי צידון בעת ההיא. צריך להניח, כי הוזמן מירושלים למלא שם תפקיד מו״צ בקהלה, או כי נסע לזמן מה בקשר עם השליתות הנ״ל.
מרדכי אסיאו
מרבני שלוניקי שהתישב בירושלים. טרח ועמל הרבה לטובת ישוב אה״ק. היה שד״ר צפת וירושלים בשבת תקפ״ח. מהר״מ כרמי בתשובה סי׳ ח. מפליג בשבחו וקוראהו ׳׳מתביתא דלית בה טימי טובייבא דחכימי, לא פסיק פומיה מגירסא לילי ויומי, אסא קרו ליה ואסא שמיה״. נלב״ע בשבת התקצ״ח.
משה אסיאו
נולד בשלוניקי. בצעירותו העתיק מושבו לדובניצה בבולגריה, ובה התעסק במסחר תבואות וטבק. מתוך היותו חביב על הצבור מנוהו לנשיא הקהלה ובהשתחרר בולגריה מעול התורכים נבחר לראש העיריה מטעם כל תושבי העיד באין הבדל דת. מעונו היה פתוח לרוחה לכל עובר ושב, ונודע כבית ועד לחכמים. בערוב ימיו עלה לארץ ונלב״ע בה.
רחמים בן משה אסיאו
נולד י״ז אלול תרמ״ו בדובניצה, הסמוכה לסופיא. קבל חנוך דתי מסורתי. בהיותו בן שש, הובא ע״י הוריו ירושלימה. אז נכנס לבית הספר לבנים ״התורה והמלאכה״ לחברת כי״ח, להמשיך בו את למודיו. מחנכו בעברית היה הב"ילויי ר׳ ישראל בלקינד, ומפי הרב מרדכי ישראל שריזלי שמע שעורים בש״ס ופוסקים. מנהל המוסד נסים בכר ז״ל חשב לשלחו אח״כ לבית המדרש לרבנים בפריז, בראותו בו עלם מצליח ובעל כשרון רב בהוראה, ואולם בינתים הסתלק ר״י בלקינד ממשרתו והוא הוזמן למלא מקומו תחתיו באפן ארעי. תוך כדי כך,
הואיל ולא נמצא מורה מתאים, אושרה משרתו וימשיך לכהן בתור מורה קבוע. העדר ספדי למוד בעת ההיא הכביד מאד על מקצוע ההוראה העברית, ולתכלית זו, היה מכין את שעוריו לפי השיטות הנהוגות בשפות הלועזיות. לקט זה נתפרסם אח״כ בצורת ספרי למוד, בין השנים תרנ״ט תרס״ב בירושלים, בלוית תמונות וציורים. טבעית היא איפא העובדה שכמה מעסקני הצבור העברי בירושלים כיום, מורים ומשכילים, נמנים בין תלמידיו הותיקים ששמעו לקת מפיו, אף יתיחסו אליו בכל הכבוד הראוי. כל פעולותיו מאז ואילך נושאות עליהן אפי חנוכי תרבותי. נחשב בין המעטים שהקדיש את כל מרצו וכחותיו לחנוך, להדרכת הדוד הצעיד והתעוררותו. אישים מסוגו מביאים ברכה לכל חברה, ומכניסים בקרבה רוממות ורוח חיים. ספרי הלמוד שחבר אשר הכילו ראשית ידיעת הקריאה, הדקדוק והחשבון בדרך נוחה וקלה, נתקבלו ברוב בתי הספר של חברת כי״ח, הן בא״י והן בערי חו״ל. בימי עבודתו בירושלים הקדיש הרבה מעתותיו לצרכי צבור. היה חבר פעיל בועד האגודה בני ישראל, לשכת שלם א. של בני ברית, מנאמני חברת ישוב ארץ הקדש וכו'. בשנת תרס״ג, הוזמן מטעם ועד הקהלה בקיוסטנדיל[בבולגריה..א.פ] לנהל שם את בית הספר. שנתים ימים עבד בנאמנות, ואח״כ עבר לרוסג׳וק. כאן מצא כר נרחב לעבודה תרבותית. בינתים החל עוסק במסחר, אך זה לא מנעהו מלתת ידו לכל מפעל טוב ומועיל כאשר לפנים. בעיר זו יסד אגודה בשם ״מקרא״ אשר הציבה לה למטרה להגות בכתבי הקדש ולהפיץ את השפה העברית בין חבריה והקהל, הקימת עד היום. בין המון תפקידים צבוריים שמלא בעיר זו יזכרו: היותו חבר בועד הקהלה, נשיא חברת המכבי בבולגריה, שבשנת תרע״א הוכתר בתאר נשיא הכבוד שלה. השתתף כציר יהודי בולגריה בקונגרסים ציוניים בבזל ובהמבורג. בעצם ימי מלחמת העולם העתיק מושבו לסופיא, וכאן נבחר לנשיא אגודת תאודוד הרצל, לחבר ביה״ד הגדול וכו'. עשה הרבה לטובת הקרנות הציוניות, וקרן הגאולה בפרט. היה בין מיסדי הבנק בולגריה פלשתינה בשנת תרע״ח, במגמה לרכוש קרקע בא״י לשם יצירת נקודות חקלאיות, נוסף לאוצר עברי עממי שנוסד ברוסג׳וק עוד בשנת תרע״ג. השתתף בפרי עטו ברוב עתוני היהודים בבולגריה, ביניהם השופר, המכבי, לה לוז, איל דיאה, המשפט, לה ב׳ירדאד, איל ז׳ודייו, ואחרים. בדרך בלל היה מסור מאד לעניני ״המכבי״. בהקדמה לספר ״שפת עבד״ שהוציא בשנת תר"ס כותב:__ ״וטוב טוב כי יכניסו בלמודים מעט שיר, ציור וחלוץ עצמות. הראשון ירנין לב התלמידים, השני יפתח להם את חוש הראות יכינם לכתיבה יפה ויעורר בלבם דגש החן והיופי. והשלישי יחליף כחם, יחזק עצמותיהם ויעשם אנשים חזקים ובריאים״ בראשית תרפ״ו עלה עם משפחתו לא״י, והתישב בתל אביב. מיד קנה נחלת שדה במגדיאל, ויטע בה פרדס, המתנהל ע״י בנו חניך ביה״ס החקלאי מקוה ישראל.
מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– אסיאו
Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc-ابي قصيص (Abiqassis) Abecassis-אביקציץ
- אביקציץ ابي قصيص (Abiqassis) Abecassis:
Bokassis, Bukassis, Bouquassis, Boukassis, Abukassis, Aboukassis
L'origine de ce nom dont le sens est «pere de Qassis» semble remonter a la tribu de Benjamin dont certains descendants occuperent le עמק קציץ «vallee de Qassis», qui leur vint en partage au moment de 1;occupation de la Palestine (Jos. XVIII, 21)
Ce nom demeure egalement rattache a l'Arabie antique et preislamique. D'apres Al Aghani, les «Banou Al-Qassis» formaient partie d'une des tribus juives tres prosperes qui occupaient Yatreb, la Medine actuelle. L'auteur de cet ouvrage attribue l'etablissement de cette tribu a Yatreb, en meme temps que d'autres descendants de Simeon, au temps- de Mo'ise. Ibn Khaldoun conteste cette opinion en disant que les ecrits- juifs ne portent aucune indication a ce sujet mais, par contre, il affirme- que la colonisation juive en Arabie, remonte au temps du Roi David
De toutes faqons, il est certain que des colonies juives se sont etablies en Arabie depuis la plus haute antiquite; la Bible et le Midrash nous fournissent quelques renseignements sur cette question
Une fraction de la tribu de Simeon, partie a la recherche de paturage pour ses troupeaux, avait emigre en Arabie au temps du Roi Ezekias; elle s'installa dans le territoire de Ma'an apres avoir combattir contre eux (I Chron IV, 38-43)
D'autre part, la Bible et le Midrash nous parlent du «Galut Teman» (Exil de Juifs en Arabie) (Is. XLIII, 6; Jer. XLIX, 20; Bamidbar Rabbah 13.1)
Dans l'antiquite, la Palestine fut un centre commercial de tres grande importance. Par sa position geographique, ce pays devint le centre de ralliement des caravanes venant de la Syrie, de l'Egypte, de l'Arabie et de la Babylonie. Cette situation obligea les rois d'Israel, au moment de leur apogee, a etendre leurs conquetes en Syrie et jusqu'aux confins de l'Arabie (I Rois IX, 26, X, 15, XX, 15-29)
Par suite de l'occupation romaine de la Palestine, au Ier s. avant l'ere chretienne, une vague intense d’emigration juive se porta vers l'Arabie. Ce fait nous est revele par les nombreuses citations de la Mishnah qui denotent l'existence de plusieurs colonies juives dans le Hidjaz, au Nord de l'Arabie, qui s'etaient etablies apres la destruction du second Temple (Shab VI, 6; Oh XVIII, 10)
D'ailleurs le role joue pendant des siecles jusqu'a l'avenement de l'lslam, par les Juifs en Arabie, est bien connu dans l'histoire
D'autre part, dans l'Espagne orientale, il existe encore les restes d'une cite antique du nom de Bacassis qui aurait pu devoir sa fondation a uin groupe de juifs procedant d'Arabie
Le nom d'ABECASSis pourrait aussi deriver d'autres etymologies, a savoir:
قصيص «Qassis» (Pretre, Religieux), Titre anciennement porte par les Chefs des Communautes juives en Algerie, equivalent a celui de «Cheikh« au Maroc
Yahya Abecassis, Grand Rabbin de Rabat-Sale aux XVIIe- XVIIIe s
Isaac Abecassis, fils de Yahya (1), rabbin a Tanger au XVIIIe s
Joseph Abecassis, rabbin a Rabat aux XVIIe-XVIIIe s
Mimon Abecassis, rabbin a Rabat au debut du XVIIIe s
Messod Abecassis, fils d'lsaac (2), rabbin a Tanger au XVIIIe siecle
Messod Abecassis, rabbin au Maroc aux XVIIe-XVIIIe s
Mokhluf Abecassis, fils de Messod (6), rabbin au Maroc au׳ XVIIIe s
Messod Abecassis, fils de Mokhluf (7), Grand Rabbin a Ezzaouia (Maroc) au XVIIIe s
Isaac Abecassis, fils de Messod (5), notable de la Communaute, figure parmi les sigmataires de la Haskamah de Tanger du 25 Heshvan 5555 (1795).
Messod Abecassis, fils d'lsaac (9), membre distingue de la «Hebrah Guemilut Hassadim», un des signataires de la Haskamah de Tanger du 25 Heshvan 5555 (1795)
Isaac Abecassis, fils de Messod (5), notable de la Communaute de Tanger an XVIIIe s.
Menahem Abecassis, fils de Messod (10), figure comme proprietaire dans le Registre des Habous de Tanger en 1815
Isaac Abecassis, fils de Messod (10), rabbin notaire a Tanger, ayant legalise, conjointement avec un autre notaire le rabbin Mordekhay Laredo, les signatures de la Haskamah de Tanger de 5555 (1795)
Moses Abecassis, figure parmi les signataires de la Haskamah de Tanger de 5555 (1795)
Messod Abecassis, fils d'lsaac (13), notable de la Communaute de Tanger, ne en 1799
Abraham Abecassis, fils de Messod (8), rabbin a Marrakech aux XVIIIe-XIXe s
Judah Abecassis, rabbin a Mogador au XIXe s. MR
Shim'on Abecassis, rabbin auteur de Shash Anokhi ve-Ratob (Casablanca, 1937)
Jacob Ben Mosheh Abecassis et son fils Joseph, d'Oran et Jacob Abecassis, de Taranda, figurent parmi ceux qui ont contribue a la publication du Sepher Zebahim Shelemim d'Abraham Angawa (Livourne, 1837)
Messod Abecassis, fils de Menahem (12), President de la Communaute Israelite de Tanger a la fin du XIXe s. Fut egalement interprete de la Legation des Etats-Unis d'Amerique. II se distingua notamment pour l'aide pretee au developpement de 1'enseignement. Son nom figure parmi ceux qui ont contribue a l'edition du Kerem Hemer d'Abraham Anqawa (Livourne, 1862-1873)
Menahem Abecassis, fils de Messod (22), un des fondateurs de la Commission d'Hygiene de Tanger en 1884. Fut membre du Comite de la Communaute Israelite de cette ville en 1907. II succeda a son pere au poste d'interprete a la legation des Etats-Unis d'Amerique. Son nom figure parmi ceux qui ont contribue a l'edition du Kerem Hemer d'Abraham Anquawa
Isaac Joseph, Moise et Jacob Abecassis, fils de Messod (22), figurent aussi parmi les contribuants a l'edition du Kerem Hemer.
Simeon Abecassis, rabbin a Mogador aux XlXe-XXe s., auteur de Sepher Palghe Mayim, Sepher Akh Tob le-Yisrael, Hiddushe Shas, Derashot u-Pisque Dinim, edites ensemble a Londres, ainsi que d'autres ouvrages encore en manuscrit
Judah Abecassis, rabbin a Tetouan au XXe s., possedant une grande culture rabbinique et une vaste culture generale, a collabore a la publication, en 1935, du Sepher Ner Ha-Ma'arabi de Jacob Ben Malca et du Sepher Mishpatim Zadiquim, recueil de Reponses d'anciens rabbins
Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc–اب قصيص (Abiqassis) Abecassis-אביקציץ
אוֹי מָה בָּא עָלֵינוּ / יוֹם נֶעְדַּר מִתּוֹךְ הֲמוֹנָי רוּחַ אַפֵּינוּ / מָשִׁיחַ ה'-רבי דוד בן אהרן חסין
קלא. אוֹי מָה בָּא עָלֵינוּ
קינה שלישית בסדרת הקינות על ר׳ אליעזר, בתבנית מעין אזורית בת שבע מחרוזות ומדריך בן שני טורים דו-צלעיים. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור (במחרוזת האחרונה טור נוסף). טורי האזור מתחלקים לשתי צלעיות וצלעית א חורזת עם טורי הענף.
חריזה: א/ב א/ב גגגג/ב דדדד/ב וכו׳.
משקל: שתים עשרה הברות בטור.
כתובת: קינה קוננתי על הרב הנז׳(= הנזכר, רבי אליעזר די אבילא). בפקידת שנתו, בצרור החיים תהיה צרורה נשמתו. תמרור ׳לא עלתה ארוכה׳.
סימן: אני דוד חזק.
מקור: א- סא ע״ב; ק- עט ע״א.
אוֹי מָה בָּא עָלֵינוּ / יוֹם נֶעְדַּר מִתּוֹךְ הֲמוֹנָי
רוּחַ אַפֵּינוּ / מָשִׁיחַ ה'
אֶתְפַּלֵּשׁ בְּאֵפֶר וּבְחִיל אֲסַלְּדָה אֶהֱמֶה
כַיוֹנָה וְאֶפְעֶה כַיּוֹלֵדָה
5-וְאֶבְכֶּה לָאוֹבְדִים וְלֹא לַאֲבֵדָה
עַל פִּטְדָה חֲמוּדָה / מְאִירַת אִישׁוֹנָי
נֵר יִשְׂרָאֵל, פַּטִּישׁ חָזָק עַמּוּד הַיְּמָנִי
תָּמַךְ וְהֶחֱזִיק בְּיַד אֶבְיוֹן וְעָנִי
נִלְכַּד נִתְפָּשׂ עֲבוּר פִּשְׁעִי וְרֹב זְדוֹנִי
10-נָסַע נִגְלֶה מֶנִּי / עָלָה לִשְׁמֵי מֵעוֹנָי
יֶרַח וְשֶׁמֶשׁ חָשְׂכוּ וְאָפְלוּ קָדְרוּ
יוֹם בּוֹ נָפַל פְּאֵר הָדוֹר וְגַם הֲדָרוֹ
צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם יִרְאַת הָאֵל אוֹצָרוֹ
קָדוֹשׁ הוּא, תָּאֳרוֹ / כְּמַרְאֶה מַלְאָךְ ה'
15-דֶּגֶל תּוֹרָה הֵקִים מִזּוֹלֵל יָקָר הוֹצִיא
לְזֹאת כָּל עֲדָתִי בָּאֵפֶר הִתְפַּלֵּשׁ
אֵיךְ הוּבַל לִקְבָרִים מִבְחַר מִין הָאֱנוֹשִׁי
מִי יִתֵּן מַיִם רֹאשִׁי / וּמְקוֹר דִּמְעָה עֵינָי
וְתִזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה
20-מִיּוֹם נָפַל רֶכֶב יִשְׂרָאֵל שָׁר הַצָּבָא
סַף נִסְתַּם כָּל חֲזוֹן נִטְמַן נִסְתָּר וְנֶחְבָּא
לַיּוֹצֵא וְלַבָּא / אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה'
דּוֹלֶה מַשְׁקֶה הָיָה נוֹתֵן לִפְתָאִים עָרְמָה
וּמִלְחֶמֶת מִצְוָה נִלְחַם בְּעֹז וְעָצְמָה
25-בְּיּוֹם אַף וְעֶבְרָה הָיָה לָנוּ לְחוֹמָה
גּוֹזֵר יָם הַחֲכָמָה / עוֹקֵר הָרִים וְסִינַי
חוֹסָה יָהּ וַחֲמֹל עַל נַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה
זְכוּתוֹ תַּעֲמֹד לְכָל עֲדַת מִי מָנָה
קְרוֹבָיו וּבָנָיו בְּעָזְךָ נַחֵם נָא
30-בִּמְקוֹם קִינָה רִנָּה / בִּגְבוּלָם תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי
וְנַפְשׁוֹ תִּתְעַנֵּג בְּנַּחַל גַּן עֲדָנָי בִּמְקוֹם
- 1. אוי… עלינו: מתוך פיוט קינה לט׳ באב ׳על שוד היכלנו, ועל חורבן בית מחוללנו׳(דודזון, ע: 600). 2. רוח… ה׳: איכה ד, כ. 3. ובחיל אסלדה: על-פי איוב ו, י. אקפוץ מרוב צער. 4. ואפעה כיולדה: על-פי יש׳ מב, יד. 5. ואבכח… לאבדה: על-פי קינתו המפורסמת של בר אבין על מות צדיקים מ״ק כה ע״ב. 6. פטדה: מאבני החושן(שמי כח, יח). 7. נר… הימני: בלשון זו פנו תלמידי רבי יוחנן לרבם לפני מותו, על-פי ברכות כח, ע״א. 9. נלכד… זדוני: שהצדיקים מתים בעוון הדור, על-פי יש׳ נז, א. 10. נגלה: גלה ונתרחק. 11. ירח… קדרו: על-פי יואל ב,י. ועניינו שצבאות השמים משתתפים באבל על מותו. 13. צדיק יסוד עולם: על-פי מש׳ י, כה. יראת האל אוצרו: על-פי יש׳, לג, ו. 14. כמראה מלאן ה׳: על-פי שו׳ יג, ו; יר׳ י, כו וראה טור 15 .3. מזולל הוציא יקר: שהיה משפיע על הבריות לטובה, על-פי יר׳ טו, יח. 17. מבחר מין האנושי: בחיר האנושות כולה והביטוי על דרך ספרות העיון של ימה״ב. 18. מי… עיני על-פי יר׳ ח, כד. 19. ותזנח… טובה: איכה ג, יז. 20. רכב ישראל: על-פי זכר, ח, י. 23. דולה משקה: על-פי המדרש ל׳דמשק׳ אליעזר(בר׳ טו, ב) שהיה ׳דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים׳ (רש״י, שם וכן יומא כה ע״ב). נותן לפתאים ערמה: על-פי מש׳ א, ד. שהיה מחכים את שומעיו. 24. ומלחמת… ובעצמה: שנלחם בקהילתו כנגד עוברי עבירה ומפרי מצוות. 25. ביום… לחומה: שהגן עלינו בצדקתו, על-פי הסליחה הקדומה ׳אנשי אמונה אבדו׳. 26. גוזר ים החכמה: שהוא שולט בחכמה. עוקר הרים וסיני: חריף ובקי, על-פי ברכות סד ע״ב. 28. עדת מי מנה: כינוי לישראל, על-פי במ׳ כג, י. 30. בגבולם: של קרוביו ובניו וסיים בדברי ברכה לנפטר ובדברי נחמה לקרוביו. 31. ונפשו…עדני: על-פי ברכות יז ע״א.