Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc- Abitbol- Abihsira
- אביחצירא ابي حصيره Abihsira.
Bihsira, Abehsera, Abuhsira Buhsira, Bouhsira, Bohsira,.
Nom arabe: «Le pere de la natte» ou «L’homme a la natte», derive du nom de metier, حصّار faiseur ou vendeur de nattes ou de couvertures en jonc
Samuel Abuhsira, surnomme «Ha-Rab Ha-Qadosh», celebre rabbin cabaliste du XVIe s. a Gobar pres de Damas. D’apres la tradition, il portait le nom de Abuhsira parce qu’il s'occupait de faire des nattes..
Jacob Abihsira (1808-1880), rabbin cabaliste, grand mystique et thaumaturge, celebre dans toute l’Afrique du Nord par sa vertu et ses pouvoirs miraculeux. Ne au Tafilalet ou il recu pendant toute sa vie un flot ininterrompu d’etudiants et de malades, venus de toutes les contrees pour s’abreuver de sa science ou recevoir sa guerissante benediction. Voulant finir ses jours en Terre Sainte, il traversa 1’Afrique du Nord ou partout en chemin il recut les plus grands honneurs. Arrive a Damiette, il y expira en 1880 apres une courte maladie. Il y fut enterre et sa tombe-est devenue le centre d’un grand pelerinage tous les ans a l’anniversaire de sa mort, le 20 du mois de Tebet. Il est l’auteur des ouvrages suivants: Doresh Tob «Le bon Predicateur' (Jerusalem, 1883); Sha'are Arukha «Les Grandes Portes», lecons de morale (Jerusalem, 1883); Pituhf Hotam ((Gravures du Cachet)) sur le Pentateuque (Jerusalem, 1883); Y oru Mishpatekha li-Ya'aqob, consultations juridiques (Jerusalem,.. 1883); Bighde ha-Serad «Les habits de Ceremoniew sur la Haggadah de׳ Pessah (Jerusalem, 1888); Mahssof ha-Laban «Mise au clair», sur le-Pentateuque (Jerusalem, 1892); Ma'agalleh Zedeq «Sentiers de Justice))״ sur le Pentateuque (Jerusalem, 1892); Guinezeh ha-Melekh «Tresors du Roi», sur la Genese (Jerusalem, 1893); Alof Binah «Apprendre la Sagesse» sur l’Alphabet (Jerusalem, 1893); Yaghel Ya'aqob «Exil de Jacob», chants (Alger, 1908); Lebonah Zakkah «Encens Pur», (nouvelles Alexandrie); Sha'are Teshubah «Les Portes de Penitence)) en ms.;; Shabbat Qodesh «Samedi de Saintete» sur le Shabbat
Eliyahu Abishira, rabbin a Fes vers 1894. Bendahar
Abraham Bihsira, fils de Jacob (2), rabbin cabaliste au Tafilalet, XlXe-XXe s
Abraham Abihsira, rabbin d’origine marocaine a Tiberiade a la ־fin du XIXe siecle. Gaon II, 17
Aharon ben Jacob Abihsira, rabbin «Dayyan» au Tafilalet XIXe- XXe s. Mort a Telouet
Messod ben Jacob Abihsira, rabbin «Dayyan» au Tafilalet, XIXe- XXe s
David Abihsira, fils de Messod (7) (1866-1920), celebre rabbin cabaliste, mystique et ascete du Tafilalet, assassine par les dissidents qui avaient menace sa Communaute d’extermination. Auteur des ouvrages suivants edites a Jerusalem; Sepher Sekhel Tob, homelies; Petah ha-Ohel, sur le Pentateuque; Sepher Resha ve-Sofa ’al Sepher Bereshit u- Shemot, homelies sur la Genese et l’Exode
Salomon ben Abraham Abihsira, probablement fils d'Abraham 4)׳), rabbin au Tafilalet, XXe s
Yahya Abihsira, rabbin au Tafilalet
Mosheh Abihsira, rabbin au Tafilalet
Ayush Abihsira, rabbin cabaliste au Tafilalet
Joseph Abihsira de Mogador figure parmi ceux qui ont contribue a la publication du Sepher O'Berit Qodesh de R. Joseph Knafo (Livourne, 5644)
Abraham Abihsira, rabbin ne a Meknes en 1868, membre du Tribunal Rabbinique a Casablanca ou il est mort en 1948
Joseph Abihsira, fils d’Abraham (14), ne a Casablanca, a ete president de «Ozar Ha-Torah», vice-president de la Communaute de Casablanca, tresorier general du Conseil des Communautes, Secretaire general de la Chambre de Commerce de cette ville, president de «Beth Joseph)) et administrateur et oficiant de la synagogue Banon depuis 1934
אביטמל ابي طبول (Abitbul) Abitbol
Abithoul, Toboul
Nom arabe de metier; «Pere des Tambours)) ou d’Homme aux Tambours)) indiquant le metier de fabriquant ou vendeur de tambours. Ce nom existe aussi sous les formes de ابي طبول«Butbul» (Botbol) (No. 305)
«Etbali» et الطبالي
«Tobali» –طبالي
L’equivalent espagnol de Tamborer est atteste au XIIIe s. au Royaume de Navarre.
Cet appellatif pourrait egalement etre derive de Tabla (pluriel Tbul): qui dans le dialecte marocain et en berbere veut dire«plateau)), donc: «Fabriquant ou vendeur de plateaux)).
Samuel Tamborer, figure dans les comptes des ((Merinos y Bailes de Navarra)) pour l’annee 1279
Samuel Bar Mordekhay Ben Abitbol, rabbin du Draa au XV s.,.. quitta sa ville natale pour se rendre en Palestine mais s’arreta en chemirn et se fixa a TIemcen
Abraham Abitbol, rabbin originaire de Mtagra, a Elksar aux XVIe-XVIIe s
Shelomoh Abitbol, rabbin a Marrakech au XVIIe s., combattit le mouvement de Shabbetay Zebi
Yeshu'a Abitbol, rabbin a Sefrou au XVIIe s., grand-pere de׳ Saul Yeshu’a
Levi Ben Judah Abitbol, rabbin de Demnat, se rendit en Palestine en 1707
Israel Ben Judah Abitbol, rabbin a Demnat aux XVIIe-XVIIIe siecles
Isaac Abitbol, fils de Yeshu'a (5), rabbin a Sefrou XVIIe- XVIIIe s
Saul Yeshu'a Abitbol, fils d’Isaac (8), surnomme הרב שיש״א (Ha-Rab Shisha), ne en 1739 et mort en 1809. Grand Rabbin de Sefrou, un des plus celebres rabbins de son epoque. Auteur de Abne Shesh, recueil de consultations juridiques edite a Jerusalem, de decisions et sentences juridiques, d’homelies et de commentaires sur les Dinim de Shehitah
Abraham Abitbol, rabbin «Dayyan» a Rabat aux XVIIIe-XIXe* siecles. MR.
Rafael Abitbol, fils de Saul Yeshu'a (9), Grand Rabbin de Se- frou mort a Larissa en 1803
Joseph Abitbol, fils de Saul Yeshu'a (9), rabbin de Sefrou au XIXe s
Abraham Abitbol, fils de Sauil Yeshu'a (9), rabbin a Sefrou au XIXe s
Shelomoh Abitbol, Grand Rabbin a Sefrou aux XVIIIe- XIXe s. Pour sa generasite fut surnomme «Rabbi Shelohmo Amelal (Le Belier Puissant). Auteur d’un traite sur les reves
Amor Abitbol, fils de Shelomoh (14), Grand Rabbin de Sefrou ne en 1782, mort en 1854, repute par sa generesite. Auteur de plusieurs consultations et decisions juridiques, d’homelies, de poesies, de nouvelles et autres ecrits demeures en manuscrits
Eliyahu Abitbol, fils de ’Amor (15), Grand Rabbin de Sefrou,. mort en 1879
Messod Abitbol, surnomme בן קריקב «Ben Qriqueb», rabbin a. Fes. XVIIIe-XIXe s
Yahya Abitbol, rabbin ne au Maroc au XIXe s. emigra a Safed. Auteur de Sepher Yaqubbal ha-emet «La verite sera reque» (Livourne, 1879)
Joseph Abitbol, Grand Rabbin a Marrakech au XIXe s
Shelomoh Ben David Abitbol, Grand Rabbin de Marrakech au XIXe s
Yehoshu'a Abitbol, rabbin a Sefrou
Mussa Abitbol, fils de Yehoshu'a (21), rabbin a Sefrou
Me'ir Abitbol a ete membre du Comite de la Communaute de Tanger au XXe s.
Victor Abitbol, medecin, membre du Comite de la Communaute de Casablanca en 1967.
Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc– Abitbol– Abihsira
חתונות יהודיות בצפון מרוקו-גילה הדר- שבע ברכות — יום החתונה
שבע ברכות — יום החתונה
ביום רביעי לפני שקיעת השמש נערך טקס הקידושין. בקהילות הקטנות נערכו החתונות בבתים. בטנג׳יר מתחילת המאה העשרים עד שנת 1951 נהגו לערוך את החתונות בבית הכנסת הגדול והמפואר של משפחת נהון." כל האורות והמנורות בבית או באולם בית הכנסת דלקו וזרחו באור יקרות. החתן ואביו בחליפה אירופית וכובע המתינו לבוא הכלה.
הערת המחבר: במאה ה־19, על פי הציור של דלקרואה, חתונה יהודית בטנגייר (1832), לבשו הגברים כותונת מעל למכנסיים רחבים מכווצים (סרוואל) ומעל לכותונת גלימת מעיל שהודקה באבנט רחב למותניים. לראשם חבשו כיפה. בשלהי המאה ה־19 נהגו היהודים בעיקר בני המשפחות האמידות ללבוש לבוש אירופי. לאחר הכיבוש הספרדי המירו רוב הגברים את הבגד המסורתי בחליפות אירופיות.
הכלה האריכה במעשה ההתלבשות וההתאפרות וההתכוננות לטקס, והיא שרה לחתנה הממתין את השיר ״המתן לי אהובי״(.(Espera senor
במרכז האולם שבו נערך טקס הקידושין הועמדה במה גדולה מוארת ומוגבהת ועליה שטיחים מפוארים (El trono). מעל הבמה הוקמה חופה מבד משי או סטן לבן, והכול קושט בפרחים לבנים — ורדים, יסמין, שושן צחור ועוד. ליד כיסא הכלה המקושט הונחו שני כיסאות נוספים, מימין לאם הכלה ומשמאל לאם החתן. הכלה הגיעה לבושה לבן, הינומה דקיקה כיסתה את פניה וזר פרחי תפוז (אזהר) לראשה. לצדה ילדות בשמלת כלה שאחזו בשובל וישבו למרגלותיה. הכלה ישבה בכיסאה וכולם שרו לה את השיר ״אורי, זהרי, האירי את מזלך״
.(Arrelumbre y arrelumbre)
טקס הנישואים התנהל כטקס המסורתי מימים ימימה. הרב עושה את הקידוש, הכלה מקבלת את יין הקידוש מאמה. הבעל עונד לאשתו טבעת או מקדש אותה במטבע ומצהיר ״הרי את מקודשת לי בדת משה וישראל״, הרב קורא את הכתובה, שבע ברכות, החתן דורך על הכוס לזכר חורבן בית המקדש. אם החתן מרימה את ההינומה ושמה בפיה של הכלה שקד מצופה בסוכר כסמל לחיים טובים. לעתים, אם החתן לא הספיק לדרוך על רגל כלתו ביום ה״רוחר״, הוא השתדל לדרוך לה על הרגל ברדתה מהבמה. אבי החתן ובניו לקחו את הכלה אל ההיכל שנפתח, היא נישקה את ספר התורה וחזרה לכיסא הכבוד. לאחר החופה והקידושין השליכו סוכריות וקראו קריאות שמחה; ולאחר מכן ארוחה, תזמורת וריקודים.
סעודת החתונה שנערכה באולם בית הכנסת או בבית משפחת החתן או הכלה היתה מפוארת. הגישו עופות ממולאים, צלויים, מטוגנים, בשר עגל, מוח, לשון, ״פסטלס״, שקדים, סוגים שונים של מרקחת פרות וירקות, סלטים, לחמים מיוחדים עגולים וגדולים, מיני מתיקה, שקדים ועוד. כמו כן הוגש מאכל מיוחד שהכינו אותו רק בחתונות, אלפיב׳ה די בודה(alfeha de boda) — בצלים מטוגנים בדבש ושקדים. הנשים והנערות טרחו במשך הערב, הגישו, אספו, הוסיפו ודאגו שלא יחסר דבר. לאחר הסעודה שרו הנוכחים שירי חתונה ופיוטים, ונערכו ריקודים. אוצר שירי החתונה בספרדית יהודית גדול ורחב, אולם תמיד נוספו מילים ומעינות מהתרבות הסובבת, בעיקר צלילים וטונים ערביים־אנדלוסיים, מוסיקה ושירה מרוקאית מקומית וכן השפעות ספרדיות, בעיקר מוסיקה צוענית. באמצע המאה ה־19 רקדו בחתונות יהודיות בטנג׳יר ריקודים ספרדיים כמו ״פנדנגו״ (Fandango) וריקוד הדומה מאוד ל״פלמנקו״ הצועני; אותו רקדו רק הנשים. הסופר אלכסנדר דומא, בביקורו במרוקו, נדהם לשמוע בחתונה יהודית בטנג׳יר את מעינת השיר ״ביצר הפגיזו הצרפתים את טנג׳יר״. לשאלתו נענה שהשיר הוא שיר שמח, ולכן הם רוקדים לצליליו.
בתקופת מלחמת האזרחים הספרדית ולאחריה שרו בחתונות גם שירים לאומיים ספרדיים ורקדו ״פלמנקו״, ״רומבה״, ״טנגו״ ו״פוקס טרוט״.
החתן והכלה פרשו לחדרים הפרטיים, והקהל המשיך לשיר. לעתים נרדם החתן העייף ואילו כלתו המשיבה לשיר עם המסובים. בשעות הערב המאוחרות נותרו רק אוהבי הזמר והבדיחה, ולצד שירי החתונה העתיקים שרו שירים חדשים. במאה העשרים, בשל הכיבוש הספרדי, התעדכן אוצר השירים של היהודים בשירים חדשים בספרדית, וחלק מהם, ההיתוליים בעיקר, על אודות חתן וכלה ומה שביניהם, יחסי חמות כלה ועוד, אף נכנסו לקורפוס השירים שנהגו לשיר בחתונות היהודיות, כמו השיר ״הכינה והפשפש רוצים להתחתן״(El piojo y la puiga) ושירו של ״פאיפרו״(Paipero), שהיה אהוב במיוחד על הקהל.
אחד מהשירים ששרו בשנות הארבעים היה שיר שנושאו חתונה, הפרת ההסכמים ובריחה של הכלה עם גבר נוצרי. בשיר היתולי זה באים לידי ביטוי עבר ועתיד, זמן ומקום, השידוכין, החתונה הנערכת ביום רביעי, הכלה הלבושה לבן, הסביבה הנוצרית, אהבה ונטישה.
- סיום חגיגות הנישואין
בבוקר הגיעה אם החתן עם ארוחת הבוקר הראשונה לזוג הטרי, והכלה הציגה לחמותה את הוכחת הבתולים. הוכחת הבתולים נעשתה בצנעה, ונמסרה לאם החתן. לא היו סדינים מוכתמים בדם ולא הציגו את הסדין קבל עם ועדה. היה זה אירוע פרטי בין הבלה לבעלה, אמה וחמותה.
האם הוציאה את המזון שנותר מהסעודה וחילקה את המזון הנותר לנערות ולגברים רווקים. האמונה היתה שרווקים ורווקות האוכלים מסעודת חתן וכלה יינשאו בקרוב. באותו שבוע לא בישלה הכלה ולא הכינה דבר. בבל יום שלחה משפחה אחרת מגש גדול ועליו מאכלים לכל ארוחות היום. למנהג זה קראו אפ׳טורס. כל לילה באו אורחים לשמח את החתן והכלה ולטקס ״שבע ברכות״, התפללו ערבית, אכלו ושרו. הכלה למעשה כמעט לא בישלה כל החודש, מכיוון שהזוג הצעיר הוזמן כמעט בכל ערב לאכול אצל משפחה אחרת; למנהג זה קראו חרצ׳ה (harjas). בסיום הביקור קיבלו בני הזוג מהמארחים מגש מיני מתיקה, כסגולה לכך שחייהם יהיו תמיד טובים ומתוקים.,
סוף חגיגות החתונה: יום רביעי — יום הדג. לאחר שבילו החתן והכלה את כל השבוע בבית הגיע הזמן לחיים האמתיים. האישה צריכה להתחיל את חובותיה כעקרת הבית, והגבר בעבודה בחוץ.
ביום השביעי לאחר החופה יצא החתן לשוק, קנה דגים והביאם הביתה. הכלה לקחה סכין, ניקתה את הדגים ובישלה אותם, בדרך כלל ברוטב פלפלים אדומים. לא בכדי נבחרו הדגים לסיים את חגיגות החתונה: דגים הם סגולה לפריון. ״שבת דיל טוקאדו״ (Sabat del Tocado) היתה השבת שחתמה את חגיגות הנישואין. החתן עלה לתורה בנוכחות כל הקהל, הכלה הגיעה לאירוע לבושה בשמלת כלה, והמשפחה חילקה סוכריות ומיני מתיקה.
נראה כי מנהג אכילת הדג בסיום חגיגות הנישואין היה נהוג עוד בספרד. בסלוניקי נקרא היום השמיני לחופה ״יום הדג״(E1 dia del pese). החתן הביא דגים מהשוק. על רצפת החדר הונח אגן נחושת ובתוכו דג חי, והכלה, בשמלה חדשה, קפצה מעל האגן שלוש פעמים. הטקס נערך קבל עם ועדה, וכולם בירכו את הכלה לריבוי בנים. ראה אטיאש, רומנסירו,עמ׳ 44.
סיכום
במנהגי הנישואין של היהודים הספרדים בצפון מרוקו השתמרו מסורות עתיקות יהודיות מארץ ישראל, מלפני הגלות, ומסורות וטקסים שהושפעו ממנהגי הנוצרים בחצי האי האיברי. במאמר זה ניסיתי להאיר את ריבוי הממדים של הטקסים, תוך בחינת השתנותם בזמן, במקביל לשינויים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שהתחוללו בקהילות עצמן ובחברה הסובבת, המוסלמית והנוצרית. אחד האלמנטים הבולטים בטקסי הנישואין הוא השירים בספרדית יהודית. בעוד האוכלוסייה המוסלמית, שרבים מבניה היו גם הם מגורשים מחצי האי האיברי, לא שמרה על השפה הספרדית, היהודים שמרו על השפה ועל המסורות האיבריות. את הסיבות לכך אפשר למצוא הן בהרכב האתני ההומוגני של הקהילות — כולם ממגורשי חצי האי האיברי — הן ביחסים שבין העיר והקהילה, הרוב והמיעוט, דהיינו יחסי הגומלין בין היהודים לתושבים המקומיים.
לטקס הנישואין מספר פנים. את הפן האישי והנשי מייצגת הכלה. הכלה אינה משתתפת אקטיבית בשום שלב של טקסי הנישואין. היא נבחרת, מולבשת, מובלת ונקנית בטבעת או בשווה פרוטה. ולמרות כל זאת היה טקס הנישואין האירוע המשמעותי ביותר בחייה ושיאו של תהליך שלקראתו חונכה מילדותה — להיות כלה ואם ולהקים משפחה.
הגלות והכמיהה לארץ ישראל השפיעו על חיי היום־יום ועל טקסי הנישואין. שני גורמים אלו באים לביטוי בשירה ובטקסי הנישואין. ארץ ישראל אינה רק מקום שאליו נכספו היהודים בתפילה ובפיוט; א״י, ירושלים, תורת ה׳ וחורבן בית המקדש הם חלק בלתי נפרד מטקס הנישואין. בשירים ובפיוטי החתונה נזכרים א״י, ירושלים ותורת ה׳, ולעתים נדמה כי טקס הובלת הכלה לבית החתן דומה לטקס הכנסת ספר תורה להיכל הקודש בבית הכנסת, ושירי חתן וכלה מתערבבים עם פיוטי שבח לתורת ה׳ ולא״י, ששיאם בשבירת הכוס ברגלי החתן, זכר לחורבן בית המקדש.
חתונות יהודיות בצפון מרוקו-גילה הדר- שבע ברכות — יום החתונה
עמוד 338