ארכיון יומי: 17 ביוני 2021


שלום בר-אשר-היהודים באפריקה הצפונית ובמצרים-תולדות היהודים בארצות האסלאם-תשמ"א- הקשרים בין הקהילות והיחסים עם ארץ־ישראל.

תולדות-היהודים-בארצות-האסלאם
  1. 4. האווירה הספרותית והתרבותית

יצירה מפוארת זו של חכמי אפריקה הצפונית נשארה נחלתם של מתי מעט בלבד. חלק ממנה הודפס בערי אירופה ובמיוחד בליוורנו שבאיטליה ובאמסטרדם, אך חלק ניכר מתוכה נותר בכתב־יד. אין ספק שאחת הסיבות לכך היה היעדר בתי־דפוס מקומיים עד לאמצע המאה ה־19. היו אומנם שני נסיונות להקים בתי־דפוס באפריקה הצפונית — האחד בראשית המאה ה־16 בפאס והאחר בשנת 1768 בתוניס — אך נסיונות אלה לא האריכו ימים. חכמים ומשכילים הצליחו בדרכים שונות, ובמיוחד באמצעות שליחים שהגיעו מארץ־ישראל, לרכוש את מרבית הספרים התורניים שיצאו־לאור בדורות ההם. לדוגמה, בספרייתו של ר׳ משה סבעון מווהראן שבאלג׳יריה נמצאו מרבית ספרי היסוד בהלכה, במקרא, במוסר, בדרוש ובקבלה, שראו אור במאות ה־ 19-16, וביניהם ספרים שהודפסו בפולין, בקיסרות ההאבסבורגית ובערי גרמניה. אווירה תרבותית זו יצרה יחס של כבוד לספרים גם בקרב חוגים אחרים. אב אחד בתוניס בשלהי המאה ה־18, למשל, מוריש לשני בניו תלמוד, רי״ף (פירושו של ר׳ יצחק אלפאסי לתלמוד), רמב״ם, ארבעה טורים(חיבורו של ר׳ יעקב בן אשר — אחד מספרי היסוד בהלכה) ושאר ספרי קודש.

כאמור, מעגל ״יודעי ספר״ בתקופה הנדונה היה מצומצם. אחד הגורמים לכך נעוץ אולי בכך שהיצירה הרוחנית נכתבה בלשון העברית (בדרך־כלל בלשון חכמים, משובצת במליצות רבות), שרק מעטים ידעוה. הידע שרכש האדם ה״בינוני״ באותם ימים, הספיק לו בקושי לקריאת ״שמע״, לתפילה מתוך הסידור, ולכל היותר לקריאת קטע מתוך החומש. (תרגום חלקים מהתנ״ך לערבית־מגרבית, על־פי ר׳ רפאל בירדוגו, נבע מכך, שבשעה שיצא מעירו מכנאס לבקר בכפרים מצא שאף מלמדי תינוקות משבשים את מובנם של הפסוקים שבמקרא).

 

יש לשער שמצב תרבותי זה הגביר את הקיטוב בחברה בין חכמים ומשכילים מחד, לפשוטי העם מאידך. הללו הסתפקו, כנראה, בהאזנה לדרשות עממיות מפי חכמים בבית־הכנסת בשבתות ובמועדים או בסעודות־מצווה. את עיקר ידיעותיהם על גיבורי המקרא, מאורעות בתולדות ישראל וכדומה קנו מאגדות ומסיפורים עממיים שעברו מאב לבן, או ששמעום מפי ״מספרים״ בחצר בית־הכנסת או ברחבת השכונה היהודית. חלק מהווי חייהם ומתרבותם של פשוטי העם נרקם בראש ובראשונה במסיבות משפחתיות בבתי־הכנסת או ב״זיארות״. ה״זיארה״ — הביקור בקברות צדיקים וקדושים — היא חלק בלתי נפרד מתרבותם של יהודי אפריקה הצפונית. הם עלו לקברים אלה משפחות משפחות, עת היו שרויים בצרה או כאשר ביקשו להביע את רחשי תודתם על נס שנעשה להם או על מחלה שנרפאו ממנה. עליות המוניות לקברות הקדושים נערכו בימי ה״הילולה״ או בל״ג בעומר — יום ההילולה לר׳ שמעון בר־יוחאי, שלו מייחסים את חיבור ספר הזוהר ודמותו היתה נערצת בעיני יהודי אפריקה הצפונית, במיוחד מאז שקבלת צפת קנתה לה אחיזה ביניהם החל בראשית המאה ה־17.

 

כללם של דברים — בתקופה זו המשיכה החברה היהודית לקיים את דפוסי תרבותה המסורתית. למרות שחלו בה תמורות מסויימות, לא היה בהן כדי לשנות את המיבנה שעליו הושתתה החברה. חיי בניה נרקמו בשכונה היהודית — בבית־הכנסת, ובקרב חוגים עליונים גם בבית־המדרש, ובחצרות שרים וסוחרים. בניה של החברה היהודית שמרו בדרך־כלל על אושיות ההלכה היהודית ואורחותיה.

בראשית התקופה הנדונה עבר זעזוע על החברה, בעטיה של התעמולה השבתאית, אך לאחר מכן היא שבה למסלולה הרגיל. במאות ה־19-17 היתה פעילות רוחנית ותרבותית ניכרת בקרב יהודי אפריקה הצפונית, אולם היא הצטמצמה לחוגים מסויימים של חכמים ומשכילים מבני השכבות החברתיות והכלכליות העליונות. תופעה זו ודאי הגבירה את הפער בין חוגים אלה לבין פשוטי העם, ואפשר שרק התפשטותה של הקבלה, ובמיוחד כביטוייה העממיים, קירבה במקצת את חוג החכמים והמשכילים אל השכבות העממיות. הללו מצאו את ביטויין החברתי והתרבותי בעיקר בחוג המשפחה — בימי חג ומועד ובעליות־לרגל לקברי קדושים וצדיקים. מאידך, אין ספק שבשעות של מצוקה כלכלית או בעטיין של רדיפות מבחוץ עמדה בדרך־כלל החברה היהודית, על חוגיה החברתיים ושכבותיה הכלכליות השונות, כגוף אחד.

 

ז. הקשרים בין הקהילות והיחסים עם ארץ־ישראל

הקשרים בין הקהילות

למרות הדרכים המשובשות ביבשה, הסכנות בנתיבי הים והיחסים המדיניים המעורערים, ששררו לעתים בין ארצות אפריקה הצפונית ובין ארצות אירופה וביניהן לבין עצמן — למרות כל אלה, התקיימו קשרים חשובים בין הקהילות היהודיות באזורים אלה. מיסגרתם היתה יחסים כלכליים, חברתיים, רוחניים ותרבותיים, והם יכלו להתקיים בגלל קירבתן הגיאוגראפית של ארצות אפריקה הצפונית לאירופה מצפון, ולתורכיה וארצות הבלקן ממזרח. אך מדרך הטבע היו הקשרים בין החבלים השונים בתוך אפריקה הצפונית עצמה הדוקים יותר.

מציאותם של סוחרים מבני אותן המשפחות במרכזים החשובים של אותם הימים היוותה בסיס איתן לקשרים כלכליים ערים. כבר עמדנו — בפרק ג׳ על פעילותם הכלכלית של היהודים באיזור זה — על תופעה זו, שהקנתה להם מקום חשוב בפעילות הכלכלית באותם הימים. המיסגרת החברתית והמשפחתית, שהיתה מיוסדת על אמון הדדי, מורשת משותפת ולשון זהה, איפשרה העברת תרומות, חובות ותשלומים שונים בקלות רבה.

קשרים אלה מצאו ביטויים המובהק בעניין פדיון שבויים. כאמור, במאות ה־ 18-17 נעשו ערי איטליה, האיים באגן המערבי של הים־התיכון ואפריקה הצפונית למרכזים שבהם נפדו שבויים יהודיים שנפלו ברשתם של הקורסארים מאלג׳יריה ומערים אחרות באפריקה הצפונית(כגון סלא בחוף האטלנטי של מארוקו, שאף היא שימשה מוקד לפעילות ענפה של שודדי־ים). בליוורנו פעלה באותן שנים חברת צדקה מיוחדת, שסייעה פעמים רבות בפדיון שבויים יהודיים מהמגרב, ואף יזמה פניות לקהילות אחרות באיטליה להירתם למצווה חשובה זו, שחכמים בימי־הביניים העלוה על נס ואף התירו מכירת ספר תורה למען קיומה. מאידך, רב היה הסיוע שהושיטו יהודי המגרב לשבויים יהודיים מאירופה ומיתר ארצות האימפריה העות׳מאנית, ששוביהם מכרום בערי־הנמל של המגרב.

לאפריקה הצפונית הגיעו יהודים גם ממרכזים יהודיים מרוחקים, אם לצורך עצמם ואם לצורך הכלל. במחצית השניה של המאה ה־17 הגיעו שליחים מפולין כדי לאסוף תרומות. כידוע, באו על יהודי פולין בתקופה זו פורענויות רבות, תחילה בעקבות גזירות ת״ח ות״ט והתנפלויות של קוזקים ואיכרים שבאו לאחריהן, ואחר־כך בגלל הסבל הרב של יהודי פולין בעקבות המלחמות עם השוודים. קהילות פולין פנו בבקשות עזרה כמעט לכל המרכזים היהודיים הגדולים, ובכלל זה אף למארוקו, ואולי גם לקהילות אחרות באפריקה הצפונית. מיספרם של שליחים אלה היה כה גדול, ״שאין לך שבוע ושבוע שלא יבואו ששה או שבעה משאר מדינות המערב(המגרב), וגדולה על כולן אלו הבאים.. מארץ אשכנז, וארץ פולונייא (= פולין) הבאים לצרכיהם או לצורך פדיון שבויים״(ספר התקנות, שם, 33). הגיעו הדברים לידי כך, שבני קהילת פאס, שגם גורלם לא שפר עליהם באותם ימים, התקינו תקנה באשר לגודל ההקצבה שיש להקצות לכל מטרה של צדקה: עניי המקום, שלוחי ארץ־ישראל ושליחים מקהילות אחרות.

 

הקשרים בין הקהילות התהדקו והלכו בשעה שאחת מהן היתה נתונה במצוקה, אם מפאת בצורת ורעב, ואם בשל עלילות השלטון ורדיפותיו. במאה ה־17, עם ירידתו של הקיבוץ היהודי בארץ־ישראל, ירדו יהודים למצריים. בשנות ה־30 של המאה ה־18, כאשר שרר רעב כבד באיזור פאס, נאלצו רבים לגלות לתיטואן ולמצוא שם מחסה אצל אחיהם. יהודים רבים מתוניס מצאו מיפלט מן הפרעות שפשטו שם בשנת 1766 — בטריפולי. יהודי פאס נמלטו לצפרו בימים הקשים של רדיפות יזיד במארוקו בין השנים 1790 —1792. פעמים אחדות לא היה ביכולתם של בני קהילה מסויימת לעמוד בפני סחיטותיהם של שליטים שהעלילו עלילות שווא על היהודים והטילו עליהם קנסות, והם נאלצו לפנות לאחיהם גם מעבר לים(ראה המקור בעניין יהודי מבון שבמזרח אלג׳יריה).

מעמדן הרוחני של הקהילות המרכזיות במארוקו וקהילות אלג׳יר, תוניס ובמידה פחותה גם קהיר ואלכסנדריה, היקנה להן מקום מיוחד בקרב קהילות ישראל בכלל. מרחבי אפריקה הצפונית ולעתים גם מאירופה, ובמיוחד מאיטליה, פנו לחכמי הקהילות הללו בשאלות הלכתיות או בבקשות לתת ״הסכמות״(= המלצות) לחיבורים רבניים. דוגמה לכך היא המרכז הרוחני שהקים באלג׳יר ר׳ יהודה עייאש במאה ה־18. כך גם היו פונים במאה ה־18 מגיברלטר שבמערב הים־התיכון, מליוורנו, וכן מקהילות אפריקה הצפונית, אל ר׳ יהודה עייאש באלג׳יר. אך יחסים אלה היו דו־ סטריים: כבר ציינו, שרבני אפריקה הצפונית שאבו מחוכמתם ומתורתם של גדולי ישראל באירופה ובמזרח. מערכת יחסים זו התאפשרה בשל הקשר הימי הרצוף שנתקיים בין המגרב לבין ערי איטליה. אך גם בין מקומות מרוחקים יחסית היו קשרים מפותחים למדי. מתימן פנו במאה ה־17 לרבני מצריים; חלק מתשובותיו של ר׳ פתחיה בירדוגו ממכנאס בראשית המאה ה־19 מופנות לקהילות קטנות באיזור האטלס; ובטרם צמחה הנהגה רוחנית מקומית בג׳רבה, מפנים דבריה את שאלותיהם לחכמי תוניס. מובן שמנהיגי הקהילות ניצלו קשרים אלה כדי לאכוף את סמכותם על מי שביקש להימלט מגזר־דין שהוטל עליו, כגון בענייני גיטין, הענקת מזונות, פירעון חובות, חלוקת ירושות וכיוצא באלה. אחידותה של ההלכה היהודית בכל אתר ואתר הקלה על משימתם זו. כבר ציינו לעיל, שבגלל היעדר בתי־דפום באפריקה הצפונית בתקופה הנדונה, נדפסה יצירתם הרוחנית של חכמי המקום באירופה, בעיקר בבתי־ הדפוס בערי איטליה ובאמסטרדם.

 

מערכת יחסים מסוג אחר לחלוטין קשורה בפעילותם של האנוסים במאה ה־17. כידוע, שימשה פאס עוד במאה ה־16 מרכז חשוב לשיבתם ליהדות של אנוסים, שנמלטו מחרב האינקביזיציה בספרד ובפורטוגל. הדבר נמשך גם במאה ה־17. אך בתקופה זו נתעוררה תופעה חדשה — אנוסים־לשעבר יצאו ממארוקו לספרד מסיבות כלכליות ואחרות, חרף האזהרות הרבות שלא לנסוע לארץ זו, שבו לנצרות למראית עין, ונעשו מטיפים נלהבים ליהדות בקרב האוכלוסיה, ובמיוחד בקרב האנוסים שם.

שלום בר-אשר-היהודים באפריקה הצפונית ובמצרים-תולדות היהודים בארצות האסלאם-תשמ"א הקשרים בין הקהילות והיחסים עם ארץ־ישראל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

יוני 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר