מורשת יהדות מרוקו

מסיפורי הנסים של הצדיק.

סיפורי מופת וניסים גלויים מסמרי שיער, מסופרים עליו מאבות לבנים, ובפרט בדברים שאירעו במקום ציונו הקדוש. בתי כנסת ומוסדות תורה רבים קרויים על שמו, ונר לכבודו דלוק ברבבות בתים, במשך הדורות נתפרסם בכל העולם שמו של הצדיק עוצמת קדושתו והשראתו השפיעה השפעה מכרעת על כל הדורות

סיפור 1 – הצדיק שבא בחלום לשומר והודיעו שהוא מתפלל למען ישראל במלחמת ששת הימים.

מספרים כשבוע, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, בא הצדיק בחלום לשומר הציון. ואמר לו: דע לך כי מלחמה קשה עומדת לפרוץ בארץ ישראל, ועת צרה היא ליעקב, אבל תודיע ותפרסם בשמי, כי אני עומד בתפילה עצומה עליהם, וממנה יוושעו בדרכי ניסים ונפלאות, השומר בא לעיר קזבלנקה, וסיפר את החלום הנורא לחכמי בית הדין, והם ראו בכך אות ומופת, כי הצדיק לא נח ולא שקט גם בעולמות העליונים עבור כלל ישראל, וזכותו לא פוסקת לעולמי עולמים.

סיפור 2 – שמעון אלגרבלי שהואשם במכירה בשוק שחור.

היה פעם יהודי עשיר מֶמָרָאקֶש MARRAKECH ושמו שמעון אֶלְגְּרָבְּלִי שהיה נוהג לבוא ולהשתטח על קברו של רבי דוד ומשה זצ"ל וגם לטפל בקבר.

    פעם הלשינו למושל המקומי ששמעון אֶלגְּרָבְּלִי מוכר תה בשוק שחור. באו פקידי מושל העיר אליו לבדוק אם נכון הדבר. אמר להם: "הניחוני לנפשי כי עייף אנכי מתלאות הדרך, ואם אתם מתעקשים לבדוק, אנא עשו זאת למחרת". הפקידים שעו לפנייתו אך העמידו שומרים ליד המשאית העמוסה.

    שמעון אֶלְגְּרָלִי קם בלילה, עשה טבילה, לבש בגדי-חג, ירד לקבר הצדיק לבקש עזרתו וחזר לביתו. אחרי שישן בא אליו הצדיק בחלום  ואמר לו: "אמור למושל  שהסחורה שייכת לרבי דוד ומשה ואתה רק שליחו". הצדיק בא בחלום גם למושל וביקשו שלא יפגע במשרתו. למחרת בא המושל  למר  אֶלְגְּרָבְּלִי  ואמר  לו: "לך ומכור  סחורתו  של רבי דוד ומשה". שמעון חזר שוב אל קבר הצדיק כדי להודות לו על סיועו, נשא תפילה וערך סעודה לכבודו.

סיפור 3– מנהג הנחת תכשיטים על קבר הצדיק

נשים יהודיות שהגורל התאכזר להן, היו באות ומניחות תכשיטיהן על קבר הצדיק מתוך כוונה  שהמטבעות ישאבו קדושת הצדיק, לנון ליד הציון כל הלילה ולמחרת לוקחות את תכשיטיהן  צרותיהן חולפות ומשאלותיהן מתמלאות.

    באחת הפעמים, בזמן שאחת הנשים היהודיות, הניחה תכשיטיה על הקבר, לעת ערב חלף אחד הערבים שעסק בהסעת יהודים על בהמותיו אל הציון, ראה את כמות התכשיטים המונחים על הציון  וחמד אותם. כאשר הנשים הלכו לישון, התקרב לקבר, לקח את התכשיטים ועלה על פרדתו, אולם אחרי מספר צעדים חש שאינו רואה והבהמה עצרה לפתע פתאום ולא רצתה לזוז. והערבי הבין את פשר התופעה. זעק לעזרת היהודים והודיעם על מה שהוא עשה וביקשם שיובילוהו לקבר הצדיק שם יניח את התכשיטים שגנב ושיתפללו למענו. הוא הובא לציון הצדיק וביקש מחילה והבטיח שיותר לא יחזור על מעשים כאלה. ראייתו שבה אליו ושב לביתו שש ושמח, ובכל הזדמנות פקד את קבר הצדיק להודות לו על סיועו.

סיפור 4– החולה ברוח רעה שהבריא ליד קבר הצדיק

מסופר על קבוצת  אנשים  שעשתה  דרכה  מהעיר תֶּלְוָואת (TELOUAT) לעבר קבר הצדיק הקדוש. בין האנשים היה תלמיד-חכם אשר לפעמים, ל"ע (לא  עלינו), היה נתקף ברוח-רעה שהביאה אותו לפעמים להשתוללות. צעדה הקבוצה על בהמותיה ומשאה, והנה שוב התלמיד נתקף רוח-רעה והחל לצרוח ולדבר בקולי-קולות, אלא שהפעם נשמעו מפיו על אף מצבו דברים מאד מפליאים. הוא פנה אל האנשים הנפעמים ואמר להם: "הנה אתם הולכים להשתטח על קבר הקדוש, ובאמצע הדרך עליכם לקנות שתי כבשות, אחת לבנה ואחת שחורה, וכשתגיעו לצדיק תשחטו אותן האחת תהיה כשרה והשניה טריפה, מאחר ואינכם יודעים במדויק מקום הציון, אתם תראו סמוך למקום סלע גדול, ועל הסלע רובצת ציפור גדולה, ותחת הסלע נמצא הקבר של הקדוש". שמעו את דבריו ועשו כמצוותו ללא הרהור והכל נתקיים כדבריו. גם תלמיד-החכם החולה פקד את ציון הצדיק, נדר נדרים וביקש מרבי דוד ומשה שישלח לו מזור למחלתו, ואמנם כן היה הדבר. התלמיד-חכם המעונה מצא מזור לתחלואיו  המרובים בזכות הצדיק הגדול.

סיפור 5. יהודים שהיו צמאים למים והתגלו להם בזכות הצדיק.

פעם באה קבוצת יהודים מהעיר אָזֶמּוּר (AZEMMOUR) לצדיק, בהגיעם למקום ביקשו מים לשתות ולא היה בנמצא כי המעין הקטן לא הספיק לכולם ונשאו תפילה לרבי דוד ומשה: "אָה רבי דוד ומשה! חָאזְתְּנָה בְּלְמָא מָה נְשֶׁרְבּוּ! (התרגום: הו רבי  דוד  משה  אנו זקוקים למי שתיה!) לפתע פתאום מהמעין הקטן זרמו מים בחוזקה וכולם שתו לרוויה.

סיפור 6. המשקה המפורסם מאחיא (עראק) שאזלה.

אחד המשקאות הנפוצים והחביבים בקרב יהודי מרוקו הוא המשקה "מָאחְיָה" (עָרָאק) אשר אין כמעט אירוע ללא משקה זה בשעת סעודה, ובמיוחד בציון הצדיקים. בידי הקבוצה שהיו בצדיק נשאר רק בקבוק אחד אשר בוודאי לא יספיק הן לכמות החוגגים והן לזמן השהיה במקום.  

    היהודי שאירגן את האירוע מספר: "לבשתי  את  הג'וּכָה שלי  (מין בגד עליון מרוקאי) והלכתי לציון הצדיק כאשר הבקבוק  הבודד תחת בית שחיי ואמרתי: "אָה רבי דוד ומשה! עְמְל סִי חָאזָה בָּאס הָאד נָאס מָא יִבְּזִיוּוס בִּיָיא, חִית מָא כָּאיְינְס מְנָאיִין נְזִיבְּלְהוּם מָאחְיָא. (התרגום: הו רבי דוד ומשה! עשה! משהו שהאנשים לא יבזוני, כי אין לי מהיכן להביא להם העאראק).

    חזר לחוגגים וכולם פנו לעברו ושאלו: פָיִין הִיָיא מָאחְיָא?  (התרגום: (איפה  הַעָרָאק?). לקח את הבקבוק שהיה  בידו,  והחל  למזוג  לתוך כוסותיהם של  החוגגים, וראו  איזה  פלא! הוא  מוזג ומוזג וְהָמָאחְיָה לא נגמרת. אכן נעשה נס לאותם החוגגים בזכות רבי דוד ומשה.

סיפור 7 – מוסלמי שפגע ביהודים שהיו בצדיק.

פעם אחת, בשעת בוקר מוקדמת, ערבי שהיה בסביבת הקבר, ראה יהודים רוחצים פניהם ואמר: סבְּחְנָא עְלָא אְלָּלאה וּמָה צְבְּחְנָאס עְלָא הָאד לִיהוּד, התרגום: (מבטחנו על הבוקר  ב-ה' ולא על יהודים אלה!). הוא רק סיים את המשפט, ובמקום הוא התעוור, מיד החל לצעוק: "יָא סִיֶיד דָאוּוד וּמוּסָה! התרגום: (הו אדון דוד ומשה!) אני מצטער ומבקש מחילה". יהודים שהיו לידו שאלוהו מה קרה?    סיפר להם מה אמר עליהם, וביקש שיביאוהו לקבר הצדיק יתפללו בעדו ויבקשו שימחל לו. הגיעו אותם יהודים אתו לציון, נשאו  תפילה  וראייתו  של הערבי חזרה אליו, ומאז נהג לשמור על מוצא פיו.

סיפור 8 – יהודי שנתפס במכירת סחורה בשוק שחור

אחד המצרכים שהיה קשה להשגה באותה תקופה היה פלפל טחון מסוגים שונים. אחד היהודים היה רוכש ולמעשה מוכר בשוק שחור. פעולות מסוג זה  צדו את עיני השלטון והנתפסים נענשו קשות.

    להשגת סוגי פלפל שונים היה נעזר בתיווכו של מַכָּר ערבי וכתמורה  לתיווך, היהודי נתן לערבי עמלה מכובדת – מִיָיאת רִיאָל. (סוג  מטבע מרוקני שנחשב אז לערך גבוה), אך כאשר הערבי הביא את הסחורה, הוא דרש עמלה משולשת דהיינו 300 רְיָאל. בלית-ברירה היהודי שילם לו את הסכום המופרז מפחד השלטונות. הערבי לא הסתפק בכך, אלא הלך למשטרה והלשין על היהודי שהוא עוסק בשוק שחור ומובן מאיליו שמיד  זרוע החוק הגיעה אליו. לפני בוא נציגי החוק הקשוחים, ביקש היהודי בלבו את עזרתו של רבי דוד ומשה, פנה והתחנן לצדיק שיצילו מרגעי אימה אלה. כאשר הגיעו הבודקים והמוכסים סיפר להם היהודי, כי בשקים המונחים לפניהם מצויות תבואות בלבד ואין שום עניין של סחר בשוק השחור, ואומנם כאשר  ניגשו הבודקים ופתחו את השקים  מצאום, מלאי-תבואה.

    כאשר הגיע היהודי לביתו ופתח מחדש את השקים, גילה להפתעתו שבתוכם הפלפל. יהודי זה שניצל מפורענות קשה, עשה רבות לפרסום שמו של הצדיק, ערך סעודה וקידש שם הצדיק ברבים.

סיפור 9 – הצדיק התגלה בחלום וביקש שיבנו לו ציון באופקים. 

אחד הבנים של משפחת דָנִינוֹ מאופקים מספר: "משפחתנו מרובת הילדים קיבלה שתי דירות צמודות, מאחר ובאזור מגורינו לא היה בית-כנסת, פנו אלינו מספר שכנים וביקשונו לערוך תפילה בחצר ביתנו ומובן מאיליו שמלאנו בקשתם  בשמחה רבה. מספר המתפללים הלך וגדל ואז החלטנו לקרֹא למקום התפילה ע"ש "רבי שמעון  בר-יוחאי".

    הורינו שרה ומשה דנינו התחילו לחלום חלומות זהים ובחלומם, נגלה להם הצדיק רבי דוד  ומשה  זצ"ל ואמר להם:  "ברצוני  כי  תקראו  למקום  התפילה  הזה  על  שמי".  הורינו  לא  מבינים  פשר  החלומות והתעלמו מכך, אך החלומות הוסיפו לפקוד אותם שוב ושוב. 

    הורינו פנו להתייעץ עם רבנים יוצאי-מרוקו שעלו ארצה והכירו את גדולתו של הצדיק, והללו סיפרו להם על  הנסים והנפלאות של הצדיק רבי דוד ומשה זיע"א. כאשר שמעו על גדולתו של  הצדיק,  חששו  הורינו  לשנות  שם מקום-התפילה, הרי הוא נקרא, גם על שמו של צדיק גדול אחר. באותו  שבוע  כך  מספרים  הורינו,  בחלומם  ניגלה להם  רבי  שמעון  בר-יוחאי זיע"א ואמר  להם: "אני  רבי שמעון בר-יוחאי ונותן הסכמתי שהמקום יקרא ע"ש הצדיק רבי דוד ומשה, שהינו צדיק יסוד עולם. אחרי חלום  זה, ובהתייעצות  עם רבנים, הורי קראו  למקום ע"ש רבי דוד ומשה.

   עם הזמן ציבור המתפללים גדל והמקום היה צר מלהכיל את כל המתפללים,  על-כן  חשבו  הורינו  לבנות בית-כנסת  קבע.  לצורך  הבניה  נזקקו  לסכומים  גדולים  שלא היו ברשותם.                                                                            

    באחד מערבי-השבת ישבו אמנו שרה ואחותנו מְסוֹדִי בפתח הבית, ופתאום  הן רואות את  דמותו של רבי דוד ומשה  המלֻווה  בשתי  דמויות  נוספות  שכולם  היו עטורים  בזקנים ולבושים בגדי-לבן.  אמנו ואחותי פנו לצדיק ואמרו לו: "רוצים אנו  לבנות  בית-כנסת  אך  כסף  אין  בנמצא". הדמויות  מדדו בצעדיהם את  השטח  המיועד לבית-הכנסת, הינהנו בראשם ואמרו: "אנו יודעים  אנו  יודעים!" ומיד נעלמו. שבועיים אחרי הופעתם, התחלנו בבניית בית-הכנסת למרות שלא היה מספיק כסף בידנו. תוך כדי הבניה,  באחד הימים הגיע למקום פקח מטעם המועצה מקומית אופקים  וביקש לדעת אם  בידנו אישורי-בניה?  אבי בתמימותו ענה כן! "יש לנו אישור בניה מרבי דוד ומשה". הפקח ביקש לעצור את הבניה ולהרוס כל מה שנבנה ללא אישור. לאבינו משה הייתה אמונה גדולה  בצדיק  ואמר לפועלים להמשיך בעבודתם. עברו שבועות והנה מגיע זימון לבית-המשפט לדיון בתביעת המועצה נגדנו על בניה לא חוקית. ערב לפני המשפט עלה אבינו משה למיטתו כשהחשש והפחד ממלאים את ליבו. והנה בחלומו ניגלה אליו רבי דוד ומשה ואמר לו: "אני רבי דוד ומשה! תן לי את ניירת  בית-המשפט שקיבלת". אבינו מסר את הניירות לצדיק, הצדיק העביר את ידיו על הניירות  וכל הכתוב בהן נמחק. אבינו קם שמח בבוקרו של יום ששי וסיפר לאמנו דבר חלומו והיה בטוח שהצדיק יהיה בעזרתו.

    ביום הדיון קבע השופט, כי אבינו אינו רשאי להמשיך בבניה אם אין בידו האישורים  המתאימים.  לפתע  קם  אחד  מהיושבים  באולם בית-המשפט, הציג  עצמו בשם דוד כמהנדס  המועצה המקומית אופקים והודיע לשופט שבידו האישורים המתאימים לבניה מטעם הוועדה. השופט בדק את האישורים ונתן הסכמתו להמשך הבניה. אבינו  רצה  להודות  לדוד, אך הוא  נעלם וכל המאמצים למוצאו לא הצליחו. אבינו החליט לסור למועצה ע"מ להודות למר דוד המהנדס על עזרתו הבלתי צפויה. במועצה אמרו לאבינו משה: "דוד המהנדס חולה מזה ימים מספר ושוכב בביתו". אבינו  משה  הלך לביתו של המהנדס  ע"מ  להודות לו על עזרתו ולברך אותו. מר דוד המהנדס לא הבין את דברי אבינו משה ובשביל מה הברכה, הרי חולה הוא ומזה מספר ימים לא יצא מפתח ביתו. אז הבין  אבינו, כי הצדיק רבי דוד ומשה הוא שניגלה בדמותו של המהנדס ששמו גם דוד והבין גם פשר כל החלומות והכיר יותר בגדולתו של רבי דוד ומשה.

המצבה היא סמלית, וכל פעם שאני מגיע לציון אני רואה אותה במקום אחר. לארחרונה הניחה אותה ליד הסלע שלפי המסורת בו הוא קבור. ש"ט

רבי דוד ומשה- אָגְּוִוים –שאול טנג'י

^ה.

^{למ״ע ות״ה הח׳ הש׳ והכולל אור גולל חין ערכו מי ימלל ידיד הנאמן זרע המיומן שלשת יוחסין בנן של קדושים אחי ורעי אשר הוא חביב עלי כבבת עיני כמוהר״ר רפאל הכהן נר״ו, יאיר כאור הבהיר, וש״ר… ושלמא רבא… אח״ן פנ׳ה לאלף ורבבה שאין לדבר קצבה, עתה באתי להודיע למעכ״ת איך מכתבו הזך קבלתי במועדו בזרועות אהבה וששתי בו כעל כל הון ושמחתי כשמחת בית השואבה על הבשורה אשר נתבשרתי מטוב שלומו של מר, וברכתי ברכת הגומל, ולאח״ך געיתי בבכיה על צער הפרידה של מר כי עזה כמות אהבה, אבל תוחלתנו ב״ה שיקבץ נדחנו לעיר קדשנו ותפארתנו ושם נזכה להתראות בע״ה. ובאתי להודיע לכב׳ להודיעני על ענין העיר אשר הוא חונה שמה אם יש בה ישיבה של רבנים ו״ך אם יש בה בני אדם מעירנו כדי להיות לצוותא לבת״ר ותודיעני על העיר הזאת יבנה אם היא יבנה הנז׳ בתלמוד בכרם ביבנה, ותודיעני על מצב בריאותך כי היה לנו צער גדול כאשר שמענו שהיה כת״ר בבית חולים.}

^{וע״ע החלום אשר חלמת, פלא גדול כמה גדלו דברי ח״ל שאמרו צדיקים במיתתן קרויים חיים, באמת היתה לנו קטינא דארעא והיה הגוי הזה הנק׳ לוקסרי מלקצבא מערער עליה ואמר שהיא אינה מכורה רק ממושכנת וב״ה כבר נתפשרנו עמו לצאת ידי ספק קודם קבלת המכתב של מר. וע״ע בקשת רחמים על הגשמים כבר ביום ז באדר עלינו לבית החיים כל הקהל וקרינו התהילים בכנופיא עם הפזמונים וב״ה ביום שלישי ט׳ אדר פקד ה׳ את עמו בגשמי רצון, יום שלישי, רביעי, חמישי, ששי והיו בצער בני העיר מהמפולת והלכנו לבית כנסת שלכם וקרינו ספר תפילה למשה על רבוי הגשמים ותכף פסקו הגשמים. ונעשה קידוש ה׳ גדול שהיו אומרים הגוים ראו הישראלים בקשו רחמים והביאו גשמים וכשראו שיש בהם היזק בקשו רחמים ופסקו. ובאתי להודיע ע״ע הר׳ שלמה צאייג הי״ו כעת הוא חלוש ביותר זה כמו שני חדשים והלך בזה השבוע לעיר עוג׳דה אצל הרופא ואמ״ל שיש לו מחלה ה׳ ישלח לו רפואה שלימה. ובבל יום ויום אני קורא מכתבו הזך ומשתעשע בו כראות פני הדרת כבודו כי כתבו של אדם חצי פניו וכ״ש של מר וכעת אין צורך להאריך כ״א בד״ש טו״ב כ״ד ידידו החותם ברגשי כבוד ויקר ומכבדו כערכו הרם. ע״ה ב״ה שמואל מרציאנו}

^ו.

^{חברה קדישא:}

^{קאבלין עלא רוחנא הנא חב׳ גומלי חסדים דובדו די מסניין פהאד לקאגיט בלי למוטע די ענדנא כאווי פבית החיים קודאם עמי בזיזח שנלב״ע טלבו מננא יצחק בנו נכליווהולו עלא סבתו לאורך ימים ושנים וקבלנא טליבא דייאלו וועטינאהולו בבאטרנא אצאפי וחתא שי ויאחד מנא מא יקדר יתעדא עלא האד למוטע. מן דאבא וולפוך דוקא יצחק די בזיזח הווא מולאה וחתימת ידנו תעיד עלנו והי״ז ער׳׳ח אדר ב׳ שנת תרצ׳׳ב פה דוברו והבל שריר וקיים.}

^{ע״ה יצחק בן חמו ע״ה שמעון בן אברהם מרצייאנו}

^{תרגום מילולי:}

^{קיבלנו על עצמנו אנו אנשי חב׳ קדישא דובדו חתומים מטה שהמקום הפנוי בבית החיים סמוך למקום קבורת המנוח מר בזיזח שנלב״ע ואשר יצחק בנו ביקשו שנשמור לו המקום לאורך ימים ושנים והסכמנו עם בקשתו ונתנו המקום מרצוננו הטוב ואף אחד מאתנו לא יוכל לפגוע בענין הסכמה זו מכאן ולהבא רק יצחק די בזיזח הוא בעל המקום וחתימת ידנו תעיד עלנו וכו'.}

^ז.

^{מכתב שד״ר}

^{מודה אני החו״ל קבדת ענד ידידי ואו״ע הרב הכולל השד״ר ומ״ר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו הי״ו סך 26 וכמסא ועשרין רייאל עלא לורדייאן די ידי״ן ואו״ע סי נסים אזאגורי הי״ו מן חית יוע״ל בעה״ו לחכם הנז׳ לדאר לבידה יעטיה ידי״ן סי׳ נסים סך הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמיתי יום א׳ ב״ש ט״ז ל״ח חשון שנת קרנו תרו״ם בכבוד לפ״ק פה תארודנת יע״א ע״ה ברוך בן דוד כהן אזוג}

^{תרגום מילולי}

^{מודה אני החותם למטה קיבלתי מידידי אור עיני השד״ר ומר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו היו סך 26 וחמשה ועשרים רייאל על חשבון ידי״נ ואו״ע מר נסים אזאגורי הי״ו כאשר יגיע בע״ה וישועתו החכם הנז׳ לעיר דאר לבירה יתן לו מר נסים הנז׳ סכום הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמתי יום א׳ בשבת…}

^ח.

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמנא שע״ק שאין ביניהם שוה״גך כה״ר יוסף בכה״ר אהרן אביטבול נ״ע והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף ה״מ אמוייאל ג״ע דמותשבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן יע״א ודא מאי דאסהידו קודמאנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וכדבעי באיין קא נשהדו בתחקיק באיין קא נערפו הבית כנסת די פיגיג די פקזנר לודאגיר די פקלב דאר די קא תסמא ליום דאר כהר׳ יעקב אמסלם בלחזן הייא מוחזקת פייר ר׳ יעקב הנז׳ ווכתו, ווארתינהא מן וואלדיהום והייא מישי דעבור גיר דליחיד דוקא ומאזאלא דייאלהום וברשותם וזכותם עד היום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים בלי תום ומג״ר ולראיה ולזכות ביד כהר״ר יעקב הגז׳. והי״ז ביום ב׳ בשבת תשעה ועשרים לחו אדר ש׳ תרצ״ט לפק 20 מרס 1939 פה ברגן יע״א.}

^{ע״ה משה בן אהרן הכהן סקלי סל״יט}

^{ע״ה יוסף בן אברהם מורצייאנו ס״ט}

^{תרגום מילולי}

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמאגא           כה״ר}

^{יוסף בכה״ר אהרן אביטבול והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף המ׳ אמוייאל נ״ע דמתושבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן ודא מאי דאסהידו קודמנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וברבעי שאנו מעידים בתכלית הדיוק אנו מכירים בית כנסת בפיגי יע״א שהוא נמצא בשכונת לודאגיר אשר בבית תהנק׳ היום בית כה״ר יעקב אמסלם בן החזן היא מוחזקת בידי ר׳ יעקב הנז׳ ואחותו, שהם יורשי הוריהם והבית כנסת אינה של הצבור אלא של יחיד דוקא ועדיין שייכת להם ברשותם עד ההיום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים ובו׳…}

^{דבדו עיר הכהנים-תעודות-אליהו מרציאנו-תעודות}

^{עמוד 182}