מורשת יהדות מרוקו

פעם אחת חלה הרי"ף את חוליו וילך לבית מרחץ אחד להרפא, שם ישב זמן מה ויתנהל על ידי בעל המרחץ במאכלים וסמי מרפא, עד כי הוטב מצבו ויבריא. לימים רה כי בעל המרחץ ההוא התמסכן ויהי נאלץ למכור את מרחצתו, ויבואו המוכר והקונה שתיהם לפני הרי"ף לקיים להם את דבר המכר כדת.

אך הרי"ף מאן להתערב בזה ולהיות נוכח בקיום המכר ויאמר " לא אדון לא אהיה במרחץ הזה, לא במכר ולא בשומה ולא בשום דבר המתייחד בו לפי שנהניתי ממנו, ובירא דשתי מיניה מי לא תרמי ביה קלאי.

על אודות שנת מותו של הרי"ף באיזו שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום, וכמה שנים חי ? עוד הדבר לא הוברר כל צרכו. אבל ההכרעה הניכרת יותר הוא כי מת בהיותו בן תשעים שנה בשנת תתס"ג בעשירי לסיון.

יחד עם זמן יציאתו של הרי"ף מפאס, הייתה כבר – כאשר זכרנו – ראשית תקופת ממשלת האלמורביטין במרוקו שהטיבה אמנם עם מעמדם של יהודי מרוקו ותבא גם תמורה כבירה בחיי היהודים בספרד כנודע, יוסף אבן תאנסיפת משבט סינהג'א, המושל המורביטי הראשון ובנו עלי, ואחריו תאספין בן בנו, שמו כל מעינם לכבוש ארצות בספרד וביחוד מאת הנוצרים, עד שיכולנו כמעט לחשוב את ממשלת המרביטין בתור ממשלה ספרדית לא מרוקאית.

מושלי אלמורביטין אהבו חופש ודרור ויתנו ליהודי ספרד לחיות במצב גבוה ולהעלות פקידים ושרים בהנהלת המדינה. על ידי זה התרכזות האלמורביטין בספרד והתעניינותם בה, שרר יחס ושייכות הדדית בין מרוקו וספרד מאז ביותר.

וכמו כן כמובן בין היהודים בשבתי הארצות, ולפי מה שנראה ברור כי בגלל זאת נספחו רבים מיהודי מרוקו אל כנסת ישראל הספרדית, ששמה יכלו למצוא סביבה יהודית נכבדה וחברה יותר נעימה, ולכן רק בזה נוכל לפתור את הפליאה, מדוע ואיך בתקופה בהירה כזו, בכל ימי ממשלת אלמורביטין במרוקו שארכו יורת משבעים שנה ( תתל"א – תתק"ב ) 1091 – 1142, לא מצאנו כמעט זכר לאנשי שם וגדולי תורה בארץ המערב אז כי אם מעט מזעיר ממה שהיה צריך וראוי להיות בעת מאושרת כזאת.

יקרת המציאות בחיי יהודי מרוקו, אין ספק כי אנשים כאלה הלכו בעקבות רבם רבי יצחק אלפסי ויספחו בתוך הזרם של עם התושבים שזרם וסחף כרובו ארצה ספרד ושהם – המרביטין – מלאו את חללה.

מהרבנים שחיו אחרי הרי"ף, במערב, במשך התקופה האלמרביטית, ידענו רק אלה, רבי יעקב אלפסי בנו של הרי"ף, רבי יהודה יחייא בן אבון אבן עבאס, רבי יהודה הכהן אבן סוסאן הדיין, רבי משה דרעי. הראשון ( בנו של הרי"ף ) נסמך ברבנות באלוסינא עוד לפני מות אביו, ואף על פי שהיה חכם גדול לא מלא מקום אביו על כסאו על כי ככה היה רצון אביו שרק תלמידו רבי יוסף אבן מיגאש ישב על כסאו.

לשון רבי סעדיה אבן דנאן " ואף על פי שרב יעקב בנו היה חכם גדול ונסמך ברבנות, צווה הרב קודם פטירתו שרבי יוסף הלוי ישב על כסאו וימלא מקומו כי אין בארץ כמוהו " ולו היה רב יעקב רך בשנים מבן מיגאש לא היה בזה שום חידוש בסמיכת בן מיגאש במקומו, אך שיהיו שניהם במעלה אחת.

מזה נדע כי רבי יעקב אלפסי היה גם גדול בשנים כרבי יוסף אבן מיגאש, או עוד יותר, ואם כן ידענו כי נולד עוד בהיות אביו בפאס ויחד היה לו להרי"ף שם ראובן, וכי בו הבן הזה היה רבי יצחק בו ראובן שחיבר הספר " שערי שבועות ", אמנם עוד דבר זה איננו מוכרע.

רבי יהודה אבן עבאס ורבי יהודה הכהן אבן סוסאן שני הרבנים האלה חיו בפאס, הראשון נולד תת"מ והשני כנראה נולד כמה שנים אחר כך. רבי יהודה אבן עבאס היה רבם שם ויהי גם משורר, וביותר שר שירי קדש לתפלות ולזמנים, ( מחבר עקדת יצחק, אותה אנו קוראים בראש השנה " עת שערי רצון " ) הוא היה ידידו ואיש בריתו של רבי יהודה הלוי המשורר, וזה האחרון אהב את רבי יהודה אבן עבאס

מאד ויתן לו כבוד ותהלה.

בנו של רבי יהודה אבן עבאס זה היה שמואל עבאס המומר שהוא ואביו יצאו מפאס בערך תתק"ו לארם צובא, מפני חרב האלמווחידין.

גדול ממנו – מרבי יהודה אבן עבאס – בחכמת התלמוד היה רבי יהודה הכהן אבן סואן, אבותיו באו מבבל ( ויש גרסא אחרת הגורסת שאבותיו דווקא באו מארץ פרס, מהעיר שושן כפי שמעיד שמו ) לפאס ושם נולד הוא ויגדל מאד בידיעתו בתורה עד כי נתפרסם כל כך שמו בארץ המערב ובספרד, ובעת שנפטר שם בספרד רבי יהודה אבן מיגאש ושמם הועלם מן הישיבות, נשאר הרב הזה עומד על משמרתו ומרביץ תורה בתלמידים.

מעין אותו הדבר אנו מוצאים גם באזור הספרדי. לא קשה היה לספרד לחדש את הקשרים התרבותיים עם צאצאיהם של מגורשי ספרד שמלפני ארבע מאות שנה, הדוברים ספאניולית עד היום ונזקקים לה בתרגום התורה. ההגדה של פסח ותפילות שונות, וכן חודשה זיקתם ללשון הספרדית, לתרבות ספרד ובמקרים רבים הוענקה להם גם אזרחות ספרדית. אגב, קבלת נתינות ספרדית הייתה בשביל יהודי בצפון אפריקה במאה ה-19 אחד הדברים הזולים ביותר, כי מצבם הכספי של הקונסולים הספרדים היה דחוק והם נאלצו לבקש מקורות פרנסה צדדיים.

יהודת צפון אפריקה רובה ככולה ענף רענן ופורה והוא מגזע ישראל. ארבעים וחמישה ריבוא היהודים החיים באזור זה מושרשים עמוק עמוק במסורת ישראל ודבקים בה בכל לבם. ואפילו אלה הנחשבים למתבוללים קיצוניים ( ויש תופעות כאלו באלג'יריה ) קשורים בהרבה נימים חזקות לעם היהודי ודתו.

אינה קיימת כאן התופעה השכיחה באירופה המערבית, שצעיר או צעירה יתגלה להם לפתע בהיותם בני שמונה עשרה – עשרים, כי יהודים הם לפי מוצאם. אפילו אלה שנתחנכו חינוך שלם בבתי הספר זרים וכמעט שאינם יודעים קרוא אות בעברית – עדיין שומעים את הלהג היהודי ערבי המיוחד, שהיה שגור בבית אבותיהם, ומשתמשים בו לפעמים.

המתבולל היהודי בצפון אפריקה עומד כעת באותה דרגה שעמדו המתבוללים באירופה לפני שני דורות, הוא גאה על יהדותו, לפי הבנתו אותה. שוחחתי עם נציגיה המובהקים של שכבה זו בתוניס ובאלג'יר ונוכחתי לדעת, כי אפשר לקרבם אלינו, אין הם אנטי ציונים או אנטי ישראלים, אלא רחוקים העשויים שיתקרבו, אם תהיה להם השהות ולנו הכוח המושך והמשפיע.

גדולה מזו. ברחבי תוניסיה ומרוקו מצאתי חזיון שעשע עלי רושם כביר. בדרום תוניסיה כולה אפשר להשתמש בלשון עברית בשיחה עם הגברים. הם מבינים אותה ומסוגלים להשיב בה. והוא הדין במרוקו. במיוחד ראיתי פלא זה בשתי ערים : צפרו ותיטואן.

יהודי שלמד שנים מספר בתלמוד תורה – ואלה עודם הרוב – שומע עברית ואינו צריך מאמץ רב מדי כדי לדובבו בשפה זו. במתכוון ניסיתי נסיונות כאלו באנשים רבים, מחוגי האינטלגציה המקצועית, ותמיד הצלחתי לעורר אותם לתגובה בעברית. כולם, ואני בתוכם התפלאו מה קל הדבר הקשה הזה. הייתי אומר להם בבת צחוק, שאין צריך אלא לגרד משהו את השכבה הצרפתית הדקה המכסה על שכבת לשון הקודש – של החומש והתפילות – בתנאי, כמובן, שהיא קיימת בכלל.

לאשרנו היא נעדרת רק במיעוט המרכזי בשני הקצוות, אלה שנשבו מילדותם בין זרים, והם שכבה דקה ביותר בתוניסיה ובמרוקו, והבורים ועמי הארץ מאונס, מעוני ומעבודה קשה, שלא היה מעולם הסיפק בידם ללמוד תורה, ורבים כאלה אפשר למצוא בשכבות העניות באזור.

ועוד תופעה מעודדת " ארץ ישראל – ירושלים מלות קסם הן ליהודי צפון אפריקה, המרוממות את הרוח ומעוררות כיסופים. זאת ראיתי בכל מקום שנקלעתי אליו, ובמיוחד במרוקו. ברור, לא כל יום חג הוא, ורב המרחק בין הלכי הרוח וגעגועים חרישים ובין השתרשות מלאה במדינת ישראל. אבל מובטחני שאילו הושקעו בשידוד מערכות יהדות צפון אפריקה מעין אותם המאמצים שניתנו להחיאתן של תפוצות אחרות, היו התוצאות טובות יותר.

בספר מסעותיו של מזרחן גרמני נוצרי, שביקר בתיטואן לפני מאה שנה, נתקלתי בסיפור שזעזע את לבי. אותו מלומד ידע קצת לשון הקודש, ומפי בעל הבית היהודי שאצלו התאכסן ( ברור שלא הייתה לאירופי כל אפשרות לגור בשכונה המוסלמית ) נודע הדבר לזקני המללאח, שחשבוהו ליהודי, יום אחד הבחין המלומד הגרמני בתכונה מיוחדת בבית, והנה נכנסה חבורת זקנים נשואי פנים שבאו אליו לשוחח איתו על ענייני ארץ ישראל ולחקור אותו בדבר תכניתו של רוטשילד שכאילו עמד לקנות את אדמת ארץ ישראל כדי להקים מדינה יהודית. אכן אלה הם פני הדברים עד היום הזה.

ביהדות צפון אפריקה גלום פוטנציאל לאומי גדול, רוחני וחומרי, העולה על זה של תפוצות אחרות בארצות המזרח, שכבר עלו ונתקבצו במדינת ישראל. אולם בעיותיו של קיבוץ זה שעל קצתן עמדנו כאן, מורכבות ומסובכות יותר מבעיותיהן של תפוצות אחרות. גורם מחמיר הוא גם המצב המדיני המעורפל שבו שרוייה צפון אפריקה זה שנים. דרושים כוחות רבים כדי להטות פוטנציאל זה לאפיקים הנכונים ולהפכו לאנרגיה פעילה.

סוף הפרק  " מבוא , מספר " מארץ מבוא השמש "

". תעודה מספר 73

ידידינו שד"ר הרב הכולל מזה בן מזה, כבוד הרב אליהו מאיר אשכנזי, ישמרהו ויחייהו ה'עזי, אמן כן יהי רצון.

אחרי דרישת שלומך וטובתך כדחזי ושלמא דכן רב לזרע רב מיניה דמר בן ישמח אב יגדל שלומו ועל של עתה באנו להודיע לכבוד כתר תורתו כי עינינו הרואות בשנה מקולקלת הזאת אירעו לנו כמה דברים קשים אשר אין די באר השם יתברך יאמר לצרות עמו ישראל ולצרותינו די למען שמו.

ומפני חמת המציק בעוונותינו הרבים נתפזרו בני רהלנו ועזבו ארצם ונחלתם וינוסו לנפשם ורובא דרובא נדדו הלכו לאהלי פלשתים למצוא טרף לנפשם ועזבו את ביתם ריקם קים לגזירה שוה. והנשארים הנה יושבים ובטלים אף בעלי אומנויות אין דורש ואין מבקש ובמה שיוצאים בו נכנסים.

ובאמת הגמור כי תם הכסף וכלתה פרוטה מן הכיס וראינו שביאת כתר תורתו לכאן טרחט יתירה על לא דבר וחשנו על כבודו ועל כבוד התורה ועמדנו על עמדינו ואזרנו כגבר חלצינו ועשינו נדבה ואחר עמל וטורח זה כמו ט"ו ימים ואנחנו ערב ובוקר וצהרים מסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות.

ומה שראינו על ככה עד שנתקבץ סך- צם- וראינו שאין זה סך כדאי להקביל לו פניך וחזרנו ולקחנו הלואה סך – צם סך- קם-כם ועתה תגיע לכתר תורתו מובל כתבא דנא ולא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה ומועט מחזיק את המרובה כי הזמן גרמא אשר חציו ירה לנגדנו בקום עלינו אדם ולא מלך ויאכל גם אכול את כספיו.

ולא נשאר כי אם גוויתנו ואדמתנו ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שירצה לפניו כקרבן אשה לכפר על כל תטאתנו וישע יקרב, ממזרח, ממערב בעגלא ובזמן קריבכן יהי רצון כ"ד החתומים פה צפרו יע"א.

כתב ידו של הרב יהודה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 73

תעודה מספר 22

התרט"ו -1855

ב"ה

באלול אשתקד כאשר נתחדש על בני קהילתנו קהילת קודש צפרו יע"א השר סידי אטאלב מוחמד עזו אללאה, יקרי ה' כי כן יצא דבר מלכות, וראו בני קהלינו בחוש הראות כי אי אפשר לשום אדם להיות נגיד ומווה ומפקח בענייני היהודיםהנוגעים אל השר כי אם להיקר רפאל בן ברוך המכונה עמרם.

יען כי קרב אליו בימי פחזותו, בתחילת שירותו ומינויו על בני אומתו דווקא, ואל היה שום יהודי נכנס אצלו כי אם רפאל הנזכר הוא היה נדרש לכל חפציו, ומהנהו מנכסיו, גם מה שהיה השר הנזכר צריך ללוות היה רפאל הנזכר לווה מאחרים וכותב על עצמו.

באופן בעת אשר נתחזקה יד השקר הנזכר למושל בכל ממשלת השר הראשון שמכללם היהודים האומללים יושבי צפרו יע"א היה רפאל הנזכר הוא המוציא הוא המביא, וכל ענייני השר נחתכים על פיו וכאשר יגזור כן יקום.

ואף שבאותו זמן היה נגיד ומצווה על קהילת קודש צפרו יע"א הנבון וחשוב ומעולה הרב אברהם בן מאמן ישצ"ו לא יוכל לסבול להיות רפאל הנזכר עיקר והוא טפל, כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה, ועל דעת אחת לא יסמכו, זה בונה וזה סותר, זה קושר וזה מתיר.

ומה בצע בקריאת שם נגיד , לכן הוצרך הרב אברהם הנזכר להשחיד הזר הנזכר ברצי כסף עד שיצא בשלום, וכאשר ראו בני קהלינו שנשארו כצאן אשר אין להם רועה כי אין איש שיכול ליכנס בגבולו חזרו אצל רפאל הנזכר למנותו עליהם לנגיד.

ואף שאינו לא מאנשיה ולא מהראויים לה זו מצוות עשה שהזמן גרמא, והלכו יחידי הקהל ופייסו לרפאל הנזכר להיות נגיד ומפקח עליהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת, ובכן נענע להם בראשו ונתרצה ונתפייס כי מעיקרא כך הייתה כוונתו ותחילת המחשבה סוף המעשה.

אמנם התנו עליו יחידי הקהל שלא יעשה שום דבר קטון או גדול הן בדבר הנוגע לרבים, הן בתפיסת איזה יחיד בר מינן כי אם שיהיה הדבר בהסכמת חמישה אנשים אשר בחרו לו הלא המה כבוד הרב ישועה המכונה אלבאז והרב אברהם המכונה מאמאן והרב אברהם המכונה עוליל והרב אליהו המכונה שלוש והחכם כבוד הרב חיים אליהו המכונה אביטבול.

ונכתב שטר מינויו בסופרי ישראל ותוכו רצוף התנאי הנזכר גם נכתב שטר מינויו בערכאות גם כן, ותכף למינויו הגדיל לעשות ולא היה חושש להסכמת שום אדם כי אם להסכמת עצמו, והחזיר חוקי השר הראשון ןמנהגיו לאיתנם הראשון דהיינו האלתסרוד.

כל מה שצריך להוצאת השר ממה שנותן לבני אומתו המסייעים אותו לעמוד  על משמרתו, והאלסבון שנותנים בעלי מלאכת הבורית מדי חודש בחודשו, והאלעסאר שנותנים היהודים המתגוררים בכפרים בעת עשיית הזיתים בין עשו בין לא עשו

והאלסמן שנותנים היהודים ההולכים לאהלי פלישתים אחר עבור חג הפסח באופן שהחזיר עטרה ליושנה, ובכל זאת היו בני קהלינו סובלים טורחו ומשאו, אך דא עקא שעמד אחיו אח לצרה זה שמו ישועה בן ברוך ומשל ממשל רב בגאונו וגאוותו  וכל דבר קטון או גדול אשר נעשה בהאלמללאח מגיעו אל השר אין דבר נעלם חוזר ומפשר עם השר בעד הנתפסים.

באוםן שהוחזק למסור ורודף אחר היחידים לקעקע ביצתם ולהומם ולאבדם כאשר נודע מפי מגידי אמת, וזה מלבד כמה ענייני כיעור שבאו כמה נשים והגידו לחכמים ולקהל שאמר להם שאם לא יהיו נשמעים אליו יפסידם הפסד גדול.

וכאשר ראו יחידי קהלינו יש"ץ שכולם או רובם מעותדים לתפיסה חס ושלום, עלו אל השר בכינופייא גדולה והוציאו לרפאל הנזכר מהנגידות ותפס השר לישועה אחיו הנזכר, ובחרו להם הקהל איש אשר כלבבם הלא המה החכם החשוב כבוד הרב יעקב המכונה אדאהאן יש"ץ ויעזרהו על דבר כבוד שמו, ומינו אותו לנגיד בהסכמת הקהל.

והן עוד היום האחים רפאל וישועה הנזכרים ויוסף אחיהם מבצבצים ורודפים אחר השררה כדי להנקם מכל היחידים אשר סבבו מפלתו, ובכן נועדו לב יחדיו יחידי קהלינו, הלא המה הרב אברהם בן רבי דוד המכונה מאמאן והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה המכונה אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה המכונה עולייל.

והרב יעקב בן הרב משה המכונה אטרזמאן והרב אליהו בן הרב אהרן המכונה שלוש והרב אברהם בן הרב יצחק המכונה אלבאז והרב אהרן בן הרב מרדכי המכונה אלבאז, והרב שלום בן היקר משה המכונה שטרית ידיד אלפילאלי והרב משה בן הרב בנימין במכונה אביטבול והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב שאול בן הרב ס"ן ( ? ) המכונה הרוש.

והיקר יוסף בן היקר משה המכונה הרוש, והיקר יונה בן היקר משה בן גבאי והרב רפאל בן הרב דניאל המכונה זכרי והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר מכלוף בן היקר שלמה המכונה אביטבול ידיע תמאיושת.

והעידו על עניין בקננין שלם ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור שכאשר יתאמת להם שרפאל ואחיו הנזכרים מרדפים לחזור לשררתם או שיהיו מתעסקים בהפסד רבים או יחידים שעל האנשים הנזכרים וטל להפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולרודפם עד החורמה.

ויפסידו מכיסם על זה בהוצאות שוחדות עד כדי סך אלף מתקאלים כסף טהור אדעתא שתבוא לכלל גוביינא מכללות הקהל. ובתחילה יהיו קובלים עליהם לפני השר, ואם ראו שהשר עודנו מחזיק בהם ואינו חפץ ברעתם ילכו לקבול לםני המלך ירום הודו ואפילו יפסידו עד כדי הסך הנזכר דלא למטינהו כי אם ריווח והפסד ממון רב.

ויובן שזה שאמרנו שחייבו עצמם האנשים הנזכרים להפסיד על האחים הנזכרים עד כדי הסך הנזכר הוא בין אם הוצרכו האנשים כולם ללכת ולקבול בים אם לא הוצרכו כי אם ארבעה או חמישה מהם על כל פנים כללות הסך הנזכר יתנו אותו האנשים הנזכרים.

ונקטו קניין ושבוע חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים הנזכרים וקיבלו עליהם להרב אהרן בן הרב שלמה המכונה אלבאז הנזכר להיות הולכים אחרי דברו ואחרי עצתו ובעת אשר יגזור עליהם ללכת ולקבול כולם או מקצתם אותו המעכב ללכת חייב עצמו בקניין גמור ושבועה למורה לתת לעניי העיר מעכשיו בתורת קנס סך מאה מתקאלים כסף טוב.

יובן שכל אחד מהאנשים הנזכרים חייב עצמו בכך עוד קיימו וקבלו עליהן ועל זרעם אחריהם האנשים הנזכרים בפנים עד סוף כל הדורות שמהיום הזה והלאה לא ימנו עליהם שום נגיד בעיר הזאת לא משלושת האחים הנזכרים לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ןמזרעם אחריהם עד סוך כל הדורות ונגמר הכל בקניין גור ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל.

ולראיה על הכל חתומים פה והי"ז בשבעה ושבעה ועשרים יום לחודש אייר הוא חודש זה של שנת ראה כל גאה הכניעוהו ונ=הדוך אשעים תחתם ליצירה ושריר ובריר וקיים

שלמה אביטבול סי"ט – רפאל משה אלבאז סל"ט

סוף תעודה מספר 22 

רבי רפאל יעקב סורנאגה

כוללות ירושלים תוב״ב ה׳ תקי׳׳ט (1759)

נזכר בספר שלוחי ארץ ישראל עט. 402, ויצא בשנת תקי״ט בשליחות ירושלים למרוקו, באגרת שלחותו לכפר ארוגו במדבר סחרא, היו חתומים ר׳ יום טוב אלגאזי רבי זרחיה אזולאי ובנו החיד״א. והמחבר מסיים ״שליח זה לא נודע ממקור אחר״, וראה שם בהערה 256 שכל מה שכתב עליו היה בתורה שבע״פ מהרב ימ״ט.

מתוך הספר שלוחי ארץ ישראל כרך א' – אברהם יערי

בשנת תקי"ט – 1759 יצא בשליחות ירושלים למרוקו רבי רפאל יעקב סורנאגה. נשתמרה אגרת בעניין שליחותו שנכתבה לעיר אוגרו  במדבר סחרא, ועליה חתומים חכמי ירושלים רבי יום טוב אלגאזי, רבי יצחק זרחיה אזולאי ובנו רבי חיים יוסך דוד אזולאי. בשובו מצפון אפריקה עבר את ליוורנו, והסכים שם ביום ראש חודש אדר שני תקכ"ד – 1764 – על ספר " חמדת ימים " שנדפס שם מחדש בשנה ההיא, הוא חותם : " איש גולה ומטולטל בשליחות רבני ומנהיגי עיר הקודש ירושלים תובב"א רפאל יעקב סורגאנה ס"ט ". שליח זה לא נודע ממקור אחר.

והנה לפנינו נשתמרו שלשה מכתבים המשקפים את זהותו שהיה תקיף וכל יכול, ובהורמנותא דמלכא מלכי רבנן רבני ירושלים שהיתה בידו, יכול היה להתערב בעניניה הפנמיים של הקהלה, והכרע בסכסוכי הנגיד עם טובי העיר ¹ ומ-פאס שלח מכתביו לצפרו. המכתבים היו כתובים בכתב יד המיושר של רבי יוסף אשורקי סופרו ומזכירו של רבי אליהו הצרפתי, ועל סכום הנדבה שקבלו עליהם לתת בידו הוא מגזים ומצוה עליהם בחרמות ושמתות, שאם לא ישלחו נדבתם אליו, עליהם לטלטל עצמם ולהביאה בידם ואם יתחמקו מזה נותן צו לחכמי העיר שאין להם רשות לשחוט להם עופות ובהמות, ״ואם באלה לא תוסרו ותמאנו ומריתם אשלח לכם שני פרשים מאילי הארץ מהאלמכז׳ן (מהמשטר) ועליכם לשלט שכר טרחם ועמלם, ובבואכם לכאן אחרם אתכם בהכרזה ושופר״. מה שמאיים עליהם לשלוח (פרשים) מאילי הארץ איפשר שיצא מהיחס הטוב והקרבה שהיתה לו עם רבי אליהו הצרפתי כמובן. וכנראה שהטובי העיר קיימו וקבלו והביאו את המנחה בידם.

השליח הזה אולי הביא אתו עמו כעוזר רבי יעקב עייאש נין ונכד (מסטרא דנוקבא) של המקובל רבי אברהם אזולאי ולכן שלח כמו כן המלצה עליו לעמוד לימינו ולתרום גם למענו, על רבי יעקב הנז׳ לא נודע מקור אחר.

אנשי בריתנו ק״ק צפרו יע״א ח׳ ישמרם כי״ר אחדש״ו במשפט ובדת סיבת שותתים אלו אודות ובשביל המחלוקת שיש לכם עם הנגיד הר' יהודה אגיייני י״א, בי הנה עתה נודע לי הדבר ע״י כתבכם כתב קדש שהוא ברע עמכם שלחתי אחריו עם שלוחי אחר שהיה עומד בפרק הנסיעה והיה נושא משאיו וטוען בכח המסור בידי ובא לפני וספר לי את כל קורותיו ותלאותיו שאירעו לו עמכם עם בל התלאות שעוברים עליו בכל עת ועונה עם העכו"ם כי אין רגע בלא פגע ואין שעה בלא רעה ואינו יכול לעמוד בדבר זה כי כבד עליו המשא.

לכן אחי המבוקש מכם שתפקחו עליו עיניכם בעין החמלה והחנינה לסלקו מהיזק זה כאשר יראה בעיניכם, וכל אדם שיעמוד נגדו וימסרנו לשום אחד מהעכו"ם או לשר העיר וכ"ש למלך יר"ה, הריני גוזר עליו בכח המסור בידי מרבני ירושלים ת״ו בב״א בגזירת נח״ש כרוך על עקיבו הן יחיד או רבים יהיה מה שיהיה ואין ליהודה הנז' שום תרעומת מאחר מכם על ענין זה והרשות נתונה בידו שכל מי שיגרום לו בין על ידי עצמו או ע״י שלוחו שום נזק ופסידא ודררא דממונא וכ"ש נזק המגיע לנופו ב״מ לעמוד נגדו ולהזיקו בכל אשר תאוה נפשו ולית מאן די מחא בידיה ולימא ליה מה עבדת והריני מבאר דברי שאין לשום אחד או רבים לאנוס להר' יהודה להיותו נגיד משרת בקדש בי אם ברצונו הטוב והפשוט וכל המסרב בדבר זה כבר מילתיה אמורה שהוא מובדל מעדת ישראל ולא יאבה ה׳ סלוח לו ובל קללות האמורות במשנה תורה יחולו על ראשו. ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה נאום החו״פ בש״ש ט״וב בפאס יע״א דורש ש״ו ושלמהון דרבנן ^יסגי בסדר בא ברוך ה׳ למה תעמוד בחוץ.

הצעיר רפאל יעקב סורנאנה ס׳׳ט

ב'

בכ"יהשד״ר

הנה כבר כתבתי לכם על ענין הנדבה על כל פנים שיום ד׳ הבע״ל תניע לידי בלי שום עיכוב יען הנני מתעכב בשבלכם וש״ש.

קהל קדוש קהל צפרו יע״א גדולים וקטנים ישמרם השומר אמת לעולם אבי״ר

אחדש״ו כראוי להיות ששבוע שעברה כתבתי לכם על פרט החמשים מתקאלים של נדבת עיר הקודש ועד היום שערי תשובה ננעלו וכבר עבר ר״ח, ועברתם על הקנין במקום שבועה וחייבים זאת אומרת בני החיי הוא ניהו החכם השלם כהה״ר יעקב עייאש נ"ר נין ונכד להרב המקובל האלקי כמה״ר אברהם אזולאי זלה״ה, אשר בלכתו עמי למ״ק אמרתי עת לעשות לה׳ לעמוד לימינו בבל עת כי לו נאה ויאה עשר ידות חמודות בכל מידי דמיטב כאשר בלבם חזיתם, ובראותי הלבבות פרודות ונכאבות אמרתי עת לעשות וכו׳ וביני ביני סלקא בתי'קו, וגם בבא ק״ק למתא פאם להביא מנחת בכורים לקדושת א״י עלה בדעתי לשי'ח בפיקודיו ולא אסתייעא מילתא כי אמרתי מצוה גוררת מצוה. ובלכתם לשלם לבתיכם תעשו מה שלבי חפץ, והן היום אחר בואי לשלם וגם החכם הנ״ל עשה שליחותו כראוי ישלם ה׳ פעולו אמרתי להזכיר ולא להזהיר ע״ע זה דלכוותייכו א״ץ כי יודע כל שער עמי שאנשי קודש אתם ובתיכם פתוחות לרוחה למשאת וארוחה עם כל הרוצה ליטול, אמטו להכי אחי הוו זהירין בכבוד האי צורבא מרבנן להעניקו מברכותיכם ברכה ומנה יפה לא נצרבה אלא להעדפה כי הוא ראוי והגון לכל דבר שבקדושה ומסתייה האי מילתא שהניח ביתו וכתת את רגליו בנחיצה לכבוד ארץ הקדושה ולא כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא לבני נשא לעת מצוא כלי המקבל בזה ואנרא דבל״א דוחק״א למהר לשלוח נדבתכם ע״י ציר אמונים כי יפה שעה אחת קודם ליד ידי״ן החכם השלם הדיין המצויין כהה״ר אליהו הצרפתי נ"ר דבר נאה ומתקבל ובשכר זאת ימהר יחישה אל עליון לכונן ציון בבנין אפריון ויקביץ עם אביון ובאו ורננו במרום ציון נאם המעתיר והכותב באהבה רבה לכבוד התורה ולומדיה בחשק וחבה וחותם בס׳ ויביאו לו את המנחה אשר בידם וריש הצעיר ע״ה ית׳

רפאל יעקב סוראעה ס״ט

להלן מייל שקיבלתי  מבן אחותו של חנניה לוסקי ז"ל

אוסיף גם בתמונות באדיבותה של ענת לוי-כהן 

ענת לוי-כהן הי"ו וחנניה לוסקי ז"ל

הודעה: אלי שלום
אני כותב לך בשם אימי ביטון סבין שגרה בעפולה היא הנצר האחרון לבית משפחת לוסקי אבי אימי ברוך לוסקי היה דמות מאוד ידוע במלאח במארקש הוא היה בעל חנות תבלינים לו נולדו שלושה ילדים מכלוף,חנניה ז״ל ואימי שתבל״ח חנניה נולד בשנת 1935 במארקש הוא למד ראיית חשבון והיה משכיל ומלומד מאוד הוא היה עילוי בתורה ושמר על אורח חיים דתי .

הוא לא נישא מעולם את כל חייו לאחר עליית אחותו  בשנת 1965 לישראל לטיפול באביו שחלה לאחר מות האב בשנת 1971 וקבור בבית העלמין במארקש לא רחוק מאשתו ובנו מכלוף החליט לא לעלות לישראל בשום מקרה וקיבל החלטה לטפל ולשמור על בית הכנסת במלאח ולה הקדיש את כל חייו עד יומו האחרון חנניה היה איש למופת עניו צנוע ואיש תורה ומצוות לפני כשנה ביקרנו אימי ובנה גד את חנניה במארקש כי נודע לנו על הדרדרות במצבו הבריאותי.

אני יכול רק להגיד (אחיינו גד) כי התחננו אליו שיעזוב הכל ויעלה עמנו לארץ אחר הוא דחה זאת על הסף הוא אמר שהוא יקבר ליד אחיו ודאג מתוקף היותו גם איש חברת קדישה במארקש שדאג לכל הקהילה היהודית במארקש כי המקום ליד אחיו ישאר אך ורק ליום מותו לזכות ולהיקבר לידו.

רבים מהאנשים שפגשנו במארקש אומרים כי איש מיוחד כמהו לא נראה מעולם דור שפשוט נכחד  חנניה דאג תמיד לבקר את החולים בבתי חולים כל מי שהייתה לא בעיה מול הממסד תמיד הושיט יד לעזרה דאג לכולם תמיד שמישהו חיפש איזה קבר של קרוב משפחה ידע לעזור ולכוון עשה השכבות לכל יהודי שנטמן בבית העלמין במארקש.

דאג בבית הכנסת לתפילות שחרית מנחה וערבית שיהיה מניין ואין דבר שהתריד אותו יותר מבית הכנסת בימים אלה אנו בישראל אימי ואני אחיינו בסיוע של מר יצחק אוחיון חברו הטוב איש יקר שמסייע לנו רבות ומתגורר במארקש לאסוף כמה שיותר צילומים ופרטים על הדוד המיוחד שלא זכינו כל כך להכיר ביום החודש לפטירתו הגענו למארקש ועשינו לא כבוד גדול על פועלו באזכרה רבת משתתפים לעילוי נשמתו בביתו של רבי פנחס הכהן זצ״ל ובאזכרה נכחו רבים וטובים מחבריו בימים אלה אנו התחלנו בכתיבת ספר תורה לעילו נשמתו ואנו נעדכן בהמשך על ההתקדמות בכתיבת הספר שמגיע לאיש צדיק זה על פועלו.

יהי זכרו ברוך

קובצי־ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות, כרוניקות: בספרי תולדות חכמי ישראל (כגון ״שם הגדולים״ לחיד״א, ״תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה״ לניפי־גירונדי, ״תולדות חכמי ירושלם״ לפרומקין רבלין, ״קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם״ לש. א. רוזאניס, ״מלכי רבנן״ לר׳ יוסף ן׳ נאים, ״יהודי המזרח בא״י״ לט. ד. גאון) יש למצוא חומר רב לתולדות שלוחי א״י, אף שלגבי רבים מהחכמים המתוארים בספרים אלה לא ידעו המחברים דבר על שליחותם, מהעדר מקורות נדפסים בימיהם בענין זה. קצת שלוחים הניחו אחריהם בכתב־יד רשימות אוטוביוגרפיות על שליחויותיהם. גם בסיפורי־ הקורות של קהילות המזרח יש למצוא ידיעות על בואם של שלוחי א״י לקהילות ההן.

מצבות: בספרי מצבות־קברים של קהילות שונות יש למצוא נוסח מצבותיהם של שלוחי א״י שנפטרו בדרד־שליחותם.

פרסומי חברות לטובת א״י: בפרסומים שונים של חברות שונות שנוסדו ברבע השני של המאה התשע־עשרה כדי לאסוף בצורה שיטתית תרומות לא״י, כגון ״חברת תרומת הקדש״ (״פקידים ואמרכלים״) באמשטרדם או ״חברת תרומת הקודש״ בניו־יורק, יש למצוא חומר רב־ענין לתולדות ביטול השליחות.

עתונים: החל מאמצע המאה התשע־עשרה אנו מוצאים בעתונות היהודית שבכל הלשונות ידיעות שונות על בואם וצאתם של שלוחי א״י, כרוזים ומכתבים של שלוחים, מאמרים בשבח השלוחים ושליחותם או נגד השלוחים, מאמריהם של שלוחים המספרים על מה שראו בדרכם או על מאורעות שאירעו להם בדרכם, וחשבונות הכנסות השליחות. מקורות שונים: בקבצי סיפורי־מעשיות יש למצוא אגדות על שלוחים בעלי־נסים או על נסים שנעשו לנדיבים שהסבירו פנים לשלוחי א״י: בקבצי סגולות יש למצוא סגולות שהובאו מא״י בידי שלוחים: ברשימות שוערים יש למצוא ידיעות על שלוחים שנכנסו לעיר כגון ברשימות שוערי העיר ברעסלא שבהן אנו מוצאים שמותיהם של כמה שלוחי א״י שנכנסו לעיר בראשית המאה השמונה־עשרה: בקונטרסי־מחלוקת מא״י ובקונטרסי־פולמוס של תנועות שונות יש למצוא חומר על שלוחי א״י! בספרי מסעות בארצות המזרח מספרים לפעמים הנוסעים על שלוחי א״י שנזדמנו להם בדרך מסעם.

ביבליוגרפיה מפורטת של כל הספרים, בכתב־יד ובדפוס, שבהט מצאתי ידיעות על שלוחי א׳יי ועל קורות השליחות, תמצא להלן(עמי 863—902). הרשימה מחולקת לשלשה מדורות: א. ספרים ומאמרים בדפוס, תחלה בעברית ואחייב בלשונות־לעז. ב. כתבי־יד. ג. דפים בודדים בדפוס.

הספר מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון, שהוא כעין מבוא כללי, מסופר על סדרי שליחות א״י בכלל, כלומר על תופעות כלליות המשותפות לדורות הרבה של שלוחים, סדר שליחתם, פעולתם, כבודם, השפעתם וכוי. במדה שנזכרים בחלק זה שלוחים מסוימים, הרי בא הדבר רק דרך־אגב לשם דוגמא לעיקרון הכללי הנידון. ואילו בחלק השני מסופר בצורה כרונולוגית־שיטתית על השלוחים לדורותיהם, וכאן מסופר לגבי כל שליח כל מה שנודע לנו על שליחותו. וכשאני מספר ששליח מסוים היה במקום פלוני, אין פירוש הדבר שהיה במקום פלוני זה בלבד, אלא שזוהי הידיעה היחידה שהגיעה אלינו מדרכו ומכל פעולתו. וכדי לעמוד על מהות השליחות ודרכיה יש לצרף ידיעה לידיעה וללמוד מן המפורש על הסתום ומשליח על שליח אחר.

לגבי כל שליח מסופר בעיקר על פעולתו בשליחותו, ובקיצור נמרץ על תולדותיו בכלל. ואם השליח הוא איש מפורסם, אני מקצר בתיאור תולדותיו שאפשר למצוא אותן בכל ספר־שימוש, ולעומת זה אני מפרט יותר לגבי שלוחים שאינם ידועים ממקורות אחרים.

במקרים רבים אני נוטה מהדעות המקובלות המצויות בספרי תולדות גדולי ישראל, אולם אני נמנע מלהכנס לפולמוס, והמעיין הרוצה לעמוד על האמת יעיין נא במקורות שציינתי להם תמיד. לעתים נגרמו הטעויות של קודמי ע״י העדר מקורות בימיהם או ע״י פירוש מוטעה או קריאה מוטעית במקורות, ועתים ע״י תופעות מיוחדות בספרות א״י ובספרות יהודי המזרח

למשל: יהודי א״י ויהודי המזרח נוהגים היו להוסיף לאדם בשעת מחלתו שם שני לסגולה. השמות הנוספים הרגילים ביותר הם: חיים, חייא, חזקיה נסים, רחמים, רפאל. ויש שאותו איש חתם רק בשמו, וחתם בשמו ובשם־הלואי שנוסף לו בשעת מחלה, ועתים חתם בשם־הלואי לפני השם העיקרי ועתים אחריו. כך למשל, חותם חכם אחד: אברהם סורנאגה, אברהם חיים סורנאגה, חיים אברהם סורנאגה! וחכם אחר חותם: יצחק קאריגאל, חיים יצחק קאריגאל, רפאל חיים יצחק קאריגאל, וכן רבים. וחוקרים שלא היו בקיאים במנהג זה עשו מאיש אחד שנים או גם שלושה אגשים.

בהערות ציינתי מראי־מקומות לכל ידיעה שהבאתי בספר, כדי שהמעיין יוכל בכל מקום לבדוק אחרי. ואילו הקורא הרגיל אינו צריך להזקק להערות, ויוכל לקרוא בספר בלי לעיין בהערות כלל.

צרפתי לספר עשרים ושמונה תמונות, הכוללות צילומים של אגרות־שליחות, תעודות הנוגעות לשלוחים, שערי ספרים שנתחברו בידי שלוחים ופורטרטים של שלוחים.

בסוף הספר הוספתי פרק מיוחד של ״מילואים ותיקונים״, שבו תיקנתי קצת טעויות שנפלו בדברים, ומלאתי את הדברים המובאים בספר לפי תעודות שנתפרסמו ע״י חוקרים, או שנתגלו לי, בשעת הדפסת הספר. המעיין המעונין בשליח מסוים או במקום מסוים  יחפש נא איפוא במפתח שבסוף הספר וימצא על פיו כל מקום שנכר איש זה או מקום זו בכל פרקי הספר

אברהם יערי

השמד הרביעי

שנת ארבעת אלפים תתעי׳ב יצא חרב בן הומרד לעולם, והוציא כרוז בכל מלכותו, כי מי שלא יבוא לדתו ימות בחרב, וממונו — לאוצרות המלך. אז קמו כל היהודים, הם ובניהם וטפם, והלכו אצל שער המלך, בסמוך לפתח השער צעקו ואמרו: הושיעה המלך! ענה המלך ואמר: אי עם סכל ואין לב! והלא לא קראתי אתכם לדתי אלא להושיע אתכם שלא תבואו בדין גיהנם! השיבו היהודים: תשועתנו היא שמירת דתנו אשר נצטוינו אנחנו עליה, ואתה אדוננו בגופותינו ומלכנו בממוננו, אבל הנשמות אשר שלחם אלינו ועתיד להשיבם אליו הוא המלך אשר ישפוט אותם, ואתה, אדוננו, בכסאך נקי!

השיב המלך: אי עם טפש! אני לא באתי בויכוח עמכם, כי ידעתי שתשיבו תשובות יהודיות, רצוני הפשוט הוא שתשמרו דתי, ואם לאו— הרי החרב! אמרו היהודים: אל נא יחר לאדוני, כי מלכנו אתה ואנחנו עמך, ואם אין אנו עושים רצונך תגרשנו אל ארץ אחרת, ואיה נקמה כזו שנעזוב ארצנו ומולדתנו ונלך אל עם אשר לא ידענו? השיב המלך: אין רצוני לתת את עבדי שיעבדו מלך אחר ! וכאשר ראו היהודים רצון המלך, הלכו אצל השרים והת­חננו מאד, שידברו עם המלך ישוב חמתו ושיקח נכסיהם וישארו באמונתם. והם עשו ולא הועילו. ומרוב המצוקות יצאו קהלות רבות מדת משה ע״ה. ובתוך חדש ימים מת המלך ההוא פתאום וקם בנו תחתיו, ופחד מאד שמא! על עון היהודים מת אביו, וקרא לכל האנוסים והבטיחם הבטחות, ורמז להם רמז שאינו חושש אם יאמינו במה שיאמינו. ורבים היו שבים לדתם, ורבים היו יראים שמא דרך תחבולה אמר להם, לחפש מה שבלבם, ונשארו חח לדת ימים רבים

השמד החמישי

בעיר הגדולה גרנאדה העלילו עלילה על רב יוסף הלוי. ונהרג הוא וכל הקהלאתו יתר על אלף וחמש מאות בתים. ומי שלא ראה בכבודם והצלחתם ותפ­ארתם לא ראה מעולם תפארת, כי גדולים היו בחכמה וביראת חטא. והתאבלו עליהם הקרובים והרחוקים מפני חשיבותם, וגם מיראה שמא גם אליהם תעבור כוס. וגזרה זו היתד, בתשעה בטבת. ומגלת תענית אשר היו עושים לא נודע על מי וכנראה שכונו כונה ברוח הקדש ליום ההוא. כן כתב ה׳ ר׳ אברהם הלוי בסדר הקבלה אשר לו. וזה ר׳ אברהם הלוי נתלה על קדושת השם, כי מלך ספרד רצה לאנסו על המרת הדת, וכי לא יכול לו צוה שיתלוהו.

השמד הששי

היא גזרת הרועים, אשר כמוה לא נהיתה ולא יהיה עוד. ובזה נסחאות מת­חלפות, ומה שכתוב בספר דברי הימים למלכי ספרד כך הוא:

בעיר איגין קם נער אחד וקבץ קבוץ גדול מן העם, ואמר כי נראה אליו דמות יונה בכל יום, פעם על שכמו פעם על ראשו, ומדבר אליו ברוח נבואה, וכששולח ידו לקחת אותה חוזרת לנערה בתולה טובת מראה, ואומרת לו בזההלשון: אתה הנער! הנני מקים אותך רועה בארץ, ופרצת על בני ישמעאלפרץ על פני פרץ, וזה לך האות, אשר תראה בעיניך, כי בזרועך כתוב הדברים האלה! ורבים היו מעידים, שכך ראו; ואחרים העידו, שראו צורת עץ המושיע מצוייר בזרועו! ואחרים אמרו, כי בהיות הנער על עין המים שמעו הדברים ההם, אבל דמות לא ראו.

 וכששמעו העם דבריהם, הלכו אל הנער וכרעו כלם והשתחוו. והיו מנשאים אותו, ושמוהו לראש וקצין קדוש, אבל לא רדפו אחרי הנער ממקום למקום כי אם הרועים, ורבים היו באותן גלילות כחול. ויהי שם הנער הולך וגדל, ומכל המלכיות היו באים לאלפים ולרבבות, ובמעט זמן נאספו שלשים אלף רועים, ושמו פניהם לבא לעיר גראנדד״ ומשם לכל מלכות ישמעאל. ובעומדם על כוונה זו אמר אחד מהם: אין עצתנו טובה, כי איך נלחום עם הישמעאלים מלומדי מלחמה והם רבים ואנחנו מעט, והם יש להם כלי מלחמה, ולנו אין לנו אפילו מחט קטן!

 אם טוב בעיניכם נשים פנינו נגד היהודים, כי הם עם רפה וחלוש ואין עוזר להם, ועם אצבעו­תינו לבד נוכל להפילם, וכאשר נתחזק עם שלל היהודים ועשרם כי רב הוא, נקח כלי מלחמה, ויוקבצו אלינו עוזרים רבים, ואחר זה נלך נלחום נגד ישמ­עאל, והרי מלחמתנו בטוחה! ובהיותם בעצה זו הלך דרך שם איש יהודי חייט, והעני לא ידע על מה היו עומדים, ולעג עליהם ועל ענינם. ואז בחמה שפוכה קפצו הרועים עליו ועשו את בשרו ככברה, ואיש אחד חטא ועל כל עם היהו­דים יצא הקצף, כי עלה בלבם להכרית שם יהודי מעולם. ואחרים כתבו, כי סבת שנאתם היתה ויכוח אשר עשה אחד מהם עם יהודי אחד, ונמשכה מרי­בה ביניהם, וכאשר ראו הרועים שהיהודי היה מחליש עניינם הרגוהו.

 ומשם נמשכה הרעה לכל המקומות אשר השיג יד הרועים. אז שלחו היהודים שלוחים למלך צרפת, והיטב חרה לו מאד, כי מלך חסד היה, ושלח רצים דחופים בכל עיר ועיר להשאיר את השריד, וכן — לכל הממרים, שיעמדו נגד הרו­עים ויבטלו מחשבתם הרעה, כי לא באמונה הם עושים, ואם אותותם אמת— שיבואו לפניו, כי הוא יעזרם וילך לפניהם ללחום מלחמתם. והרועים לעגו על הדברים ושחקו מאד מאד, ואז היהודים העניים שלחו במרוצה לאפיפיור, והוא צוה חרם גדול בכל המקומות שיקומו נגד הרועים, ולא הועיל, כי הרו­עים היו רבים ואנשי הכפרים נתלוו עמהם.

 וכן כל מרי נפש ראו עת מזומן נגד היהודים. ויקומו הרועים ויהרגו כל היהודים הנמצאים במקום ההוא, לא נמלט מהם איש. ומשם הלכו לסרדיל והרגו שם כל היהודים הנמצאים, לבד מעט מזער שנתנו נכסיהם לשרים שיחביאום בבתיהם. וכאשר נודע הדבר לשר טולושא שלח פרשים וצוה להם שיתאמצו לתפוש מן הרועים ולאסרם ולהביאם לפניו לטולושה. הלכו הפרשים ותפשו מהם רבים, והביאו עשר עגלות, והגיעו לטולושה בלילה, ויקומו כומרים אשר בעיר והתירו הרועים ובבקר הרימו קול ואמרו: איך נעשה נס לרועים? כי התירם המושיע, והוא מורה אמתת עניינם!

 ותהום כל העיר, ושמו פניהם להציל הרועים מיד המל­צר טולושא. והוא היה מבקש להצילם, ולא ראה כח בידו. והיהודים אשר ברחו למגדל נרבונה, כאשר שמעו איך נתפשו אותם הרועים, ולא ידעו מה נהיה אחרי כן, אמרו מעתה אין פחד, כי כבר נפלו הרועים, ומהרו לצאת מן  המגדל. וקפצו עליהם הרועים בדרך, והיהודים היו מתאמצים כנגדם, ויצאו אנשי כפרים לעזר הרועים, ונפלו מן היהודים מאה וחמשים איש. וכאשר שמע מלצר טולושא, יצא הוא בעצמו נגד הרועים, ומצא שכבר נאספו שם עם רב, ולא ראה ללחום, ובקש להוכיחם, והם בקשו לשלוח בו יד, והוכרח להשיב אחור ימינו, ושב למקומו. והאיש איש חסד, ושלח לכל היהודים אשר  בסביבות שלא יצאו כי אם בבטחון, וכאשר יבואו הוא ישלח פרש קרובו שיו­ליכם לעיר קרקאשונא, כי היא עיר בצורה, ויוכלו להנצל שם. וכל היהודים אשר באו מסרם ביד הפרש, והזהירו מאד שיזהר בשמירתם כנפשו, כי אין עליהם חטא מות. ואנשי הכפרים נתיעצו עם הפרש, והוא מכרם, וקמו בלילה ויהרגו כל היהודים.

ותבער האש הגדולה הזאת בכל מקומות אינגלאטירא ובורדיליש וקאשטיל שרזין ואגינאש, ובכל אותם מקומות הלכו הלוך והרוג. ומשם לעיר ביגורדה ומשם למורציין, ומשם לקונדון, ולא השאירו פליטה. אלו הם עיירות גדולות, כי מהקטנות אין מספר. וסוף הדברים, נהרגו מיד הרועים מאה ועשרים קהלות. ובקשטיל שרזין נאספו רבים מהיהודים, והרועים בקשו לשבור הדלתות. וכי ראו היהודים שאבד מנוס מהם אמרו: טוב לנו להרוג את עצמנו, ולא נפול ביד אלה! והפילו ביניהם גורלות, מי יהרוג את מי, והרגו אלו לאלו מאתים נפשות, ושנים הפילו עצמם מן המגדל. וכאשר התחזקו הרועים, שבו לעיר טולושה, והמלצר יצא עליהם בחן ותחנונים ואמר להם: אחי ובעלי אמונתי אתם, לא כאלה היהודים הפושעים, אבל נראה לי שאין לכם דין להרגם, כי אם להכריחם על דת מושיענו דת אמת, ועוד, שהכתב לא אמד אלא שתבואו נגד הישמעאלים. והשיבו הרועים, שאם יקבלו היהודים אשר בטולושה דת ישו שיסלקו ידם מעליהם. אז המירו כלם את דתם. לא נשאר בדת היהודים, לבד אשה אחת אשר נחבתה בבית  שר אחד מכירה.

ובעיר גאשקונה כלם נהרגו, לבד עשרים שברחו לעיר לירידה. ובכפר לואיש היו שלש מאות נפשות, ועשירים גדולים היו. ונתנו נכסיהם לשר אחד לשיצוה פרשים עמהם יביאום בבטחון למלכות ארגון. ובצאתם יצאו עליהם מן העיר, ונהרגו כלם

ובמלכות ארגון היו בצרה עצומה, ונאספו כלם לכל עיר מבצר. וכן שלחו אל האפיפיור, והוא צוה לכל ההגמונים שתחת ממשלתו, שיטילו חרם על הרועים ישובו מדרכם, ולא הועיל. והגמון טולושה בן מלך ארגון היה, ועזר את קהל לירידה, וניצולו. וילכו הרועים בכל מלכות ארגון, וכמעט נאבדו כלם, לולי כי מלך ארגון מלך חסד היה והתאזר על הצלת קהלות מלכותו, ושם פרשים ושומרים בכל מדינה ומדינה, ועם כל זה לא היה מועיל, אלא שהאדון דון אלפונסו בן מלך ארגון שם נפשו על דבר משפט, ובא לעיר אושקה ותפש מהם ארבעים, ותלה אותם על עץ במצות אביו. וכן בהר סגור תפש מהם ותלה אותם, והבעירם מכל מלכותו. גם מלך צרפת הכריז בכל מלכותו, כי כל הנמצא מן הרועים יהרג.

ויצאו הרועים ממלכות ארגון ויבואו במלכות נאבדה, ובאו לקהל פאנפולונה. וברחוק משם שלשה פרסאות, ושם המקום מונדיאל, היו היהודים רבים, ויכו ברועים מכה רבה וילכו משם.

אחר זה אמר האדון דון אלפונסו לאחד מפרשיו הגדולים, שאם יוכל לאזור כח נגד הרועים ולהכות את הנער יעשרנו עושר גדול וינשאהו על כל שריו. אמר הפרש: ואיך אלך נגד כונת האל? אמר לו דון אלפונסו: אם היא כונת האל — הוא יציל את הנער מידך, ואם הוא שקר — אתה תמיתהו! הלך הפרש ועשה מלחמה, והתאמץ לקרב אל מקום הנער, והשליך עליו חץ ונפל לארץ. ויראו הרועים כי מת גבורם וינוסו. ויבואו חמש מאות איש, אשר לא ידעו מיתת הנער, לעיר טודילה. וכאשר שמע הפרש יצא עליהם והרג מהם אין מספר, עד שנתפזרו אלו מאלו, והיו כדמות בורחים מממלכה לממלכה.

וכאשר ראו השרים וההגמונים כי הרועים נחלשו, היו עושים בהם שפטים מכח חרם האפיפיור. ובזמן מועט ספו תמו הרועים, כי אותם שלא נפלו ממכת חרב נפלו ממכת דבר, לא נשאר מהם שריד. אבל את אשר כבר עשו אין מרפא.

כן מצאתי בספר דברי הימים למלכי ספרד, והעתקתי אותו מלשון לעז ללשון הקדש. ושמעתי כי בעיר טודילה היו עשירים גדולים, וכי ראו אבדן העניים מכל מה שעבר, התנדבו וקבצו באוצרות חטים ושמן לתת לעניים לשלש שנים. וכאשר ראו היהודים החשובים אשר בצרפת ואשכנז גמילות חסד אחיהם, עשו גם הם כדרך רחמנים בני רחמנים גומלים חסד עם אחיהם  בעת צרה וצוקה, ישלם ה׳ פעלם!

  מורנו הרב אברהם דליאון זצ"ל.

היה בפאס במאה השנית לאלף הששי והוא אחד מחכמי פאס שהיה במחלוקת הנפיחה עם הרב הגאון מורני הרב חיים גאגין ז"ל הנזכר בפרי תואר סימן ט"ל. דרך אגב ארשום מה שראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בשמות הגדולים חלק אלף אות יוד כמהר"ר יצחק די ליאון זצ"ל שהיחס שלו הוא בן צור וליאון שם עיר עי"ש .

מורנו הרב אברהם לבלייא זצ"ל

 אביו של מהר"ר שמואל הנזכר באות שין והוא מחכמי צפרו

מורנו הרב אברהם הלוי זצ"ל.

אחד מחכמי המערב חי במאה החמישית כי מצאתי חידוש אחד שכתבו מורנו הרב חנניה בן זכרי זצ"ל משמו, והניח אחריו נימוקים וליקוטים וכדאי שאין זה הוא הנזכר בשאלות ותשובות תקפו של יוסף חלק ב' סימן קי"ו שחי במאה הששית והא מחכמי מראקס.

מורנו הרב אברהם עוזיאל זצ"ל  

מורה צדק בפאס והוא חתום בתקנות של שנת ש"ה ונתבש"ם שנת ש"ל ונזכר בתשובות מהר"ש דוראן סימן מ"א בתשובה לבנו יצחק ותארו לאביו הנזכר בכבוד גדול. וביחס הכתובות מצאתי בתארוהו הרב החסיד ויש בידינו וידוי גדול שאומרים אותו באיזה בתי כנסיות בפאס בחזרת תפלת שחרית ליום הכיפורים והוא בכתב יד.

מורנו הרב אברהם אלמו שנינו זצ"ל.

מורה צדק בפאס וחתום בתקנה ש"ש ש"ה והוא אביו של מוה"ר משה הנזכר באות יו"ד. וביחס הכתובים תארוהו בלא"ץ החה"ש והכולל חן ערכו מי ימלל הדו"מ הוא הראש אבי התעודה מוהר"ר אברהם זלה"ה. 

מורינו הרב אברהם בן עלאל זצ"ל

 מורה צדק בפאס חי בקירוב במאה החמישית בזמן הרה"ג מורינו הרב יעב"ץ ומורינו הרב שלמה אדרעי ומורינו הרב שלמה אלבאז זיע"א וחתום בשאלות ותשובות משפט וצבי סימן קכ"ד בשנת תצ"ה וע"ש בכ"מ.

מורינו אברהם ישראל זצ"ל.

 אחד מחכמי ארבאט וביחס הכתובה שביד זרעו תארוהו בזו הלשון החכם החשוב הרב הכולל חסיד ועניו כבוד מורינו הרב אברהם זלה"ה, והא בנו של הרב הגאון מורינו הרב שלם זצ"ל הנזכר הלאה באות ש'

כבוד הרב אברהם בן עטאר ז"ל.

מפאס והוא חי בשנת הש"פ ליצירה והוא בנו של מורינו הרב שלמה הנזכר באות שי"ן, ובספר אחד כתב יד ישן ומצאתי שיר על דיני טרפות הריאה מהרב הנזכר ( וזאת אגיד ששם כתוב בתחילת השיר שהוא סימן אני אברהם אביעטאר חזק בן כבוד הרב שלמה תנצבה"ה, וזה הסימן הוא בתחילת הבתים שבחרוז, מוכח שכינוי משפחתו אביעטאר.

מורינו הרב אברהם אדרוטיל זצ"ל.

היה בפאס במאה השנייה והוא אחד מתושבי פאס שהיה במחלוקת מנהג נפיחת הריאה

מורינו אברהם טבח זצ"ל.

מצאתי בספר אחד כתב יד ישן שנכתב דין אחד בענייני טרפות משם החכם הנזכר ולא נודע אלי אם הוא מהמערב או מארץ אחרת, ואולי הוא מורינו הרב אברהם אדארוקי הנזכר להלן.

כי מצאתי בספר אחד כתב ידי מענייני טרפות ויש שם דין אחד בעניין סמיכות ורדא לריאה וכתב שם שחתומים מורינו הרב סעדיה אבן דנאן וכבוד הרב יוסף הכהן אלחדאד וכבוד הרב אברהם אדארוקי טבח ז"ל, אם כן איפא אפשר שהיו קורין רבי אברהם טבח סתם.

מורינו הרב אברהם בן מוסא ז"ל.

מורה צדק במראקס יע"א והוא אחד מארבעה רבנים שחיברו פירוש מקדש מלך על הזוהר, ועוד הרב הנזכר הגהות לספר האוצרות וכבר נדפסו. הרב הנזכר חי במאה השישית ובקונטריס אפריון למורינו הרב יוסף טולידאנו נר"ו הביא שם פירוש על רש"י על התורה הרב אברהם בן מוסא נמצא ממנו לשונות רבים כתב יד.

מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל

אחד מרבני פאס והוא חי במאה החמישית ושישית ונתבש"מ ביום ד' ט' אלול תקמ"א, והוא למד תורה אצל הרב הגאון מורינו הרב שמואל אלבאז זצ"ל. שכתוב כך בספר דרושים שלו בזו הלשון דרוש שדרשתי בפקידת השנה של רבקה אשת מו"ר החכם החשוב הדיין המצויין הרב המובהק כבוד מורינו הרב שמואל בן אלבאז זלה"ה.

ואחר כך כשנשא מורינו הרב שמואל הנזכר עול הציבור על שכמו מסר כל התלמידים להרב הגאון מורינו הרב חיים אבן עטר זצ"ל, ןגם מהר"א הנזכר למד עמהם לפני מורינו הרב חיים, וזה היה קורא לו תפוח כי מאנסאנו היה לע'ז תפוח. הרב הנזכר היה מקובל ומליץ גדול ודרשן נפלא, והניח אחריו הרבה חיבורים אשר יתמה האדם ויתפלא שאפילו אם היו ימיו מאתיים שנה אי אפשר לגומרם גם העתקה.

ורוב חיבוריו הנם תחת ידי מסודרים ומועתקים על נכון כדפוס ממש, וכולם עשה להם הקדמות בלשון צח, ויש מהם שנתיישן כתב שלהם עד שכמעט נמחקו האותיות. ואלה שמות חיבוריו היקרים.

ספר " ברית אבות " דרושים על סדר הפרשיות בלשון צח להפליא מכיל בקרבו ש' דפים גדולים, והעתקת הספר הנזכר הייתה על ידי תלמידו כבוד הרב רברהם נחמני ז"ל בשנת תקכ"ג – 1763 וכמה מיושר כתב ידו ברוך שככה לו בעולמו, ועשה לספר הנזכר מפתחות לרוב גודל הספר הנזכר ילאה האדם למצוא מבוקשו.

שבוע טוב חברים

ביוזמתה ובעידודה של מדריכת התיירות ענת לוי-כהן, אני מביא כאן בפניכם את סיפורו של חנניה לוסקי ז"ל

את האיש לא הכרתי באופן אישי ולא ראיתיו מימי. 

את כל המובא כאן נמסר לי על ידי ענת לוי, היא שהכירה אותו אישית במסגרת נסיעותיה הרבות לארץ מארוק והיא המביאה כאן את סיפורו ואת תמונותיו ולכן אתן למלים שלה לספר אודות האיש מיהודי מראכש. 

להלן מייל שקיבלתי מענת היום : 

קברו של חנניה לוסקי ז"ל

 (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: 
(ב) כִּי אִם-בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:
(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ: 
(ד) לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: 
(ה) עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: 
(ו) כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תּאבֵד:

ענת לוי כהן

חברים יקרים

אני מציג את ספרו השני של מר עוזיאל חזן, יליד מרוקו, נולד בשנת 

1945, התחנך בקיבוץ " רשפים " שבעמק בית שאן בחברת ילדים עולים.

בגיל 14 עזב את הקיבוץ ושב לבית הוריו בעיירת הפיתוח קרית גת, עד לגיוסו לצ.ה.ל לחיל הים.

עבד שנים רבות עם נוער שוליים.

בוגר אוניברסיטה העברית. עורך דין במקצועו. בשנת 1979 שב למארוקו לבקר באתרי ילדותו. הוציא לאור קובץ סיפורים בשם " נביחות אל ירח כבוי " המתאר דמויות של יהודים במרוקו. 

היה לי הכבוד לפגוש אותו בהכנסת ספר תורה עתיק של משפחת כנפו

למרכז מורשת יהדות מרוקו אשר בירושלים. 

התוודעתי לכל ספריו המופלאים, ומסרתי רשימה מה יש לי ברשותי בספרייתי הענפה, והוא מיד נענה ושלח לי את החסר. 

בין ספריו אמנה את 

1 – בוא אלי לאיטמשליל

2 – מבחן החלב

3 – ארמנד – שמוצג כאן

4 – אל שלגי האטלס                                                          

5 – ילדי הנמל

ועוד….

מי אשר מעוניין לרכוש מספריו, אשמח לעזור ביצירת קשר עם מר עוזיאל חזן

כבר בימיו של רבי משה די ליאון היו שערערו על הקביעה שמחברו של ספר הזוהר הוא רשב"י, ואמרו שרבי משה הוא זה שחיברו, רק שניתלה באילן גבוה כדי להרוויח רווחים גדולים יותר מהספר. אולם היו כמובן גם כאלו שהאמינו שמחברו של ספר הזוהר הוא רשב"י ורבי משה די ליאון היה רק זה שהפיצו ברבים. למעשה מחלוקת זו נמשכה למעלה מחמש מאות שנה, ונטלו בה חלק גדולי ישראל רבני

החיבור הראשון שנודע לנו, אשר סותר את ההנחה שרשב"י הוא מחבר ספר הזוהר הוא, ספר בחינת הדת אשר חיברו רבי אליהו דילמדיגו בשנת רנ"א. בספרו זה הוא מונה מספר טענות נגד קדמות הזוהר, כגון , אילו רשב"י היה מחברו, היה צריך בתלמוד למצוא איזה משנה או ברייתא מספר הזוהר, כפי שמצינו בספרים אחרים. טענה נוספת היא שבספר הזוהר מוזכרים אמוראים שחיו אחרי רשב"י ועוד טענות.

כנגדו יצא יש"ר מקנדיא בספרו " מצרף לחכמה " בה הוא סותר את טענותיו של רבי אליהו אחת לאחת. אולם זמן קצר אחר פרסום " המצרף לחכמה " יצא רבי אריה די מודינא גם הוא מאיטליה, להוכיח שאכן דברי רבי אליהו דילמדיגו נכונים וראיותיו של יש"ר מקנדיא אודות קדמות הזוהר הינן קלושות ביותר. חיבורו " ארי נוהם " מהווה ביקורת חריפה נגד תורת הקבלה בכל ונגד ספר הזוהר בפרט.

כנגד ביקורתו של רבי אריה יצאו הרמח"ל, בספרו " חוקר ומקובל ", ורבי אבי עד שר שלום, בספרו " אמנות חכמים " להגן על קדמות ספר הזוהר. הם מפריכים את טענות הסרק של רבי אריה די מודינא ומוכיחים בראיות מוצקות את קדמות הזוהר

ספרו של רבי אריה " ארי נוהם " נכתב בשנת שצ"ט – 1638 -, אולם הדפסתו נתאחרה עד לשנת ת"ר – 1840 -. זמן קצר לאחר צאתו לאור יצא נגדו המקובל רבי יצחק אייזיק חבר, מבית מדרשו של הגאון מווילנא, בספרו " מגן וצינה ". המחבר דן בעיקר בשאלת הזוהר ומשיב בפרוטרוט על טענותיו של רבי אריה ונגד טענות אחרות.

נגד ספא " ארי נוהם " נכתבו שני ספרים " אימת מפגיע על האר"י, לרבי אליהו בן אמוזג ו " אימת מפגיע על הארי הנוהם " לרבי משה סופר. בין המתנגדים לקדמות ספר הזוהר מוצאים אנו גם את ברי יעקב עמדין, אשר בספרו " מטפחת ספרים " תקף הוא את ספר הזוהר קשות. בתקופתו רבו חסידי שבתאי צבי ימ"ש, שביססו את עיקרי אמונתם ביסודות הקבלה. רבי יעקב עמדין במסגרת מלחמתו בשבתאות ובעיקריה תקף גם את ספר הזוהר, אולם מתוך הסתייגות וזאת משום שהוא עצמו האמין בקדושת הספר הזה ובמחברו.

מחלוקת זו בדבר מחברו של ספר הזוהר נמשכה, כאמור, עוד מאות בשנים. כאן עמדנו על קצה המזלג אודות האישים שלקחו בה חלק. עיקר טענותיהם של המצדדים ושל השוללים. הנוטים לכאן או לכאן התבססו על תעודה היסטורית חשובה שהובאה לראשונה בספר היוחסין של ברי אברהם זכות, ואשר בה מסופר על רבי יצחק דמן עכו שיצא לספרד לברר את אמיתות השמועות בדבר ספר הזוהר ומחברו. רבי יצחק נפגש עם רבי משה די ליאון זמן קצר לפני פטירתו וכן אישים נוספים המפורטים בתעודה זו. וזה לשון התעודה.

בשנת ס"ה היה רבי יצחק דמן עכו בנבארה, באישטלייא ובטוליטולא, והוא הלך לספרד לחקור כיצד נמצא בזמנו ספר  הזוהר אשר עשה רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו במערה אשרי הזוכים לאמתתו  באורו יראו אור. ואמר לאמתתו, מפני שזייף מקצתו אשר זייף. ואמר שקבל, כי מה שנמצא בלשון ירושלמי האמין כי הם דברי רבי שמעון, ואם תראה בלשון קודש האמן כי אינם דבריו רק דברי המזייף, מפני שהספר האמיתי הוא בלשון ירושלמי כולו.

וזה לשונו, ומפני שראיתי כי דבריו מופלאים ישאבו ממקור העליון המעיין המשפיע בלתי מקבל בשכמל"ז, רדפתי אחריו ואשאלה את התלמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה אשר לא נתנו ליכתב ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר, ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונת, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

שמעתי אומרים לי על שאלתי, כי הרב הנאמן הרמב"ן ז"ל שלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו והביאו הרוח לארץ ארגון ויש אומרים לאלקנט, ונפל ביד החכם רבי משה די ליאון, הוא שאומרים עליו רבי משה די וואד אל חג'ארה. ויש אומרים שמעולם לא חיבר רשב"י ספר זה, אבל רבי משה זה היה יודע שם הכותב ובכחו יכתוב רבי משה זה דברים מופלאים אלה, ולמען ייקח בהם מחיר גדול כסף וזהב רב תולה דבריו באשלי רברבי לאמור , מתוך הספר אשר חיבר רשב"י ורבי אלעזר בנו אני מעתיק לכם דברים אלו.

ואני בבאי ספרדא ואבא, אל עיר ואלדוליר אשר המלך שם ואמצא שם לרבי משה זה ואמצא חן בעיניו וידבר עמי וידור לי וישבע לאמור, כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף אם לא הספר הקדמון אשר חיבר רשב"י אשר הוא היום בביתי במדינת ישיבתי היא אוילה בבואך אלי שם אראך. ויהי אחר הדברים האלה נפרד ממני וילך ברי משה זה אל עיר אריבאלו לשוב אל ביתו לאוילה ויחלה באריבאלו וימת שם.

המחלוקת עוד נמשכת , והתעודה עוד ארוכה, אך הסיום אומר הכול.

" אמנם נתחדש לי עניין, כי אמרו לי תלמידים שראו איש זקן ושמו רבי יעקב, תלמיד מובהק של רבי משה אשר היה אוהבו כנפשו, שהיה מעיד עליו שמים וארץ, שספר הזוהר אשר חיבר רשב"י.

              סיבותיה של עליונות, היבטים דמוגרפים וגיאוגרפיים.   הפזורה היהודית

אין ספק, כי היהדות שקיבלה את פני אלפי הגולים הספרדיים, שהתדפקו על שערי מרוקו, הייתה יהדות מדולדלת ומוחלשת על ידי מעשי טבח והמרות דת באונס. כך למשל ב 1438 פונו היהודים מפאס הישנה או " פאס אל באלי ", לאחר שהתגלה קברו של מולאי אידריס, הקדוש הפטרון של העיר, ואולצו להתגורר ברובע מיוחד במללאח, שנמצא לא הרחק מהארמון המלכותי, ב 1465 סבלו יהודי פאס מפרעות קשות אחרי רציחתו של אהרן בן באטאס, הווזיר היהודי הכול יכול של הסולטאן עבד אל-חאק.

הרושם המתקבל מקריאת המקורות הערביים הוא של עיר שכל תושביה היהודיים נטבחו, עד האחרון שבהם, כמה שנים בלבד לפני 1492, שנת הגירוש.

עם התחדש היישוב היהודי בעיר, אין אנו יודעים כיצד הדבר קרה, לא היו יהודי פאס במצב שבו יכלו לבטא הסתייגות, ולו הקטנה ביותר, מפני כניסת גולי ספרד לעירם, בניגוד, למשל, ליהודי רומא ואפילו ליהודי מרכש. נהפוך הוא, בהתחשב בוותק יחסיהם עם יהודי אנדלוסיה וקסטיליה, ובהתייחס לשבריריות מעמדם שלהם, יש להניח שהגיבו בחיוב על הגעת המגורשים, שהצטיירו בעיניהם כתגבורת אנושית ורוחנית חשובה ביותר, מה עוד שזכו לגיבוין של הרשויות שפתחו את שעריהן בפני המגורשים.

נוסף לכך, נראה היה שהמגורשים קנו לעצמם מקום נכבד בקרב התושבים,  לא רק בשל הרמה האינטלקטואלית  הגבוהה ביותר של מנהיגיהם, אלא מחמת מספרם הרב, עד כדי כך שהפכו לרוב ביותר מאשר מקום אחד.

זה היה ללא ספק המצב במרכזים העירוניים הקטנים של צפון מרוקו, כמו תיטואן, אל עראיש, שאפשאוון, באדיס, אל קצר אל-כביר, סלא ורבאט. זה היה המצב כנראה גם בתלמסאן, וקרוס לוודאי גם בפאס, לאחר המגיפה שעשתה שמות באלפי תושבים ומגורשים בשלהי המאה ה- 15.

ואכן, כל המקורות הלא עבריים שבידינו מאשרים את העליונות הדמוגרפית והחברתית של היסוד הספרדי על היסוד המקומי

ה " בחוּצים "

שבטים אלו נקראו בפי היהודים " בחוצים, כלומר אלה החיים בחוץ, והמוסלמים קראו להם " יהוד אל ערב ". בראשית המאה העשרים עדיין נמצאו שרידיהם מפוזרים בהרי קַביליה, אבל רובם של אלה שנשארו יהודים נעדיפו לעבור אל הערים. סלושץ כותב, שמצא אותם בערים שונות של תוניסיה ואלג'יריה, וגם ביקר במחנות הבחוצים שבסביבות כֵּיף.

 כאן אסף ידיעות על מוצאם מעבר לגבול האלג'ירי, וכן שמע שהם נשבעים ב " סידנא מוסא ". מ. בוג'איה, פקיד מנהל צרפתי, שבילה חלק מחייו בין שבטי הקביליה, מסר בשנת 1928 שורה של פרטים על הבחוצים, ומוצאם לדעתו מברברים מתייהדים.

נוסף על שרידים אחרונים של יהודים אלה, מצא עקבות השפעתם של השבטים היהודיים גם בשטחים שמהם כבר נעלמו כליל. בעקבות סלושץ ובוג'איה הכניסו מ. אַייזנבט ור. ברונשוויג את מושג הבחוצים, הברברים המתייהדים לספרות המדעית.

במה שקדם הראינו כי המושג שח יהודים היושבים " בחוץ " – מחוץ ליישובים – נטבע לכל המאוחר במאה חמש עשרה בשביל היהודים המתגוררים בין הנוודים, או נוודים למחצה. חכם מן המאה השש עשרה הצביע על כך, כי אותם היהודים, שנתשכחו מהם כמעט כל ידיעות על דתם ורק זכרו שהם ממוצא יהודי, ישבו בקרב הערבים בני מרדאס, שהתאחזו באותם החבלים שבהם נמצאו ה " בחוצים " במאה שעברה.

קשה להסכים כי מתייהדים ברבריים החזיקו מעמד דווקא בקרב הערבים. ומה שמפליא עוד יותר, ש ברברים המחוסרים כל תרבות היו דוברי ערבית, וכנראה לא הייתה אך מילה ברברית שגורה בפיהם, כי הרי שום מקור אינו מזכיר דבר מופלא כזה.

הסיפורים על השבטים החופשיים היו תהליכים בין הבריות, יהודים ולא יהודים, מאות בשנים, פשטו צורה ולבשו צורה, קלטו פרטים אקטואלים, קיבלו מקצתם, שינו אחרים, שכחו והשכיחו קווים מסוימים והחליפום באחרים.

מקור מוצאם היה בקרב יהודים שביקשו בדרך זו להרים את כבודם בעיני שכניהם, אבל הסיפורים יצאו לרשות עצמם ועלולים היו לשמש גם נשק נגד היהודים כסיפור בן משעל. במקרים מסוימים אפשר לראותם, במידת מה לפחות, כגורם להתהוות האגדות על שבטים מתייהדים באפריקה, ברברים וכושים.

אנוסי האסלאם.

על שני מקורות של התהוות המסורות על הברברים או סודאנים המתייהדים יש להוסיף עוד מקור שלישי. פחות ברור, אבל לא פחות חשוב. היהודים שנאנסו לקבל את האסלאם. כעבור דורות ראו בהם, או בחלקים מהם, ברברים מתייהדים שחזרו והתאסלמו.

הכפייה לקבל את האסלאם הייתה תופעה שחזרה ונשנתה פעמים מספר החל מזמנו של אידריס, מייסד פאס, ובעקבותיה נכחדה הנצרות הקדומה כליל מן המגרב. על מקרי שמד המוני של עדות יהודיות גדולות וחשובות בימי המייחדים וכן של עדת פאס במאה החמש עשרה נשתמרו רשימות.

אולם כמעט שאין בידינו ידיעות על מה שאירע ביישובים קטנים, ובמיוחד במרוחקים מן המרכזים. הרמזים היחידים הן המסורות החיות בקרב אנוסים אלה לאסלאם. אם להאמין ךתיאורי הנוסעים נשתמרו בקרב אנוסי האסלאם במשך תקופה ארוכה זכרונות מוצאם היהודי, בדומה למצב בקרב המאראנים בספרד ובפורטוגל. בארצות האסלאם יכלו הללו להצביע על מקורם היהודי בגלוי ולשמור על מנהגים יהודיים בלי פחד מפני האינקוויזיציה.

רבים מביניהם המשיכו לעסוק במקצועות יהודיים, והן מלאכות כגון צורפות ונפחות, ונראה שכולם נזהרו מנישואי חוץ עם המוסלמים.

על שרידם של יהודים בנאות תואת שנאנסו להתאסלם קוראים אנו בדין וחשבון של מרדכי אבי צרורו, נוסע וסוחר במחציתה השנייה של המאה התשע עשרה, שניסה לחדש את מסורת המסחר היהודי עם תמבוכתו. הוא מספר על שבט ה " דאגאתון ", החי הצהרה בחסותם של התוארֶג, והידוע על מוצאו היהודי.

בניו אינם מתחתנים עם התוארג, גם מפני שאלה חושבים אותם לנחותי דרגה. אף כי אין ערך היסטורי לידיעות שמוסר סוחר אוהב הרפתקאות זה, שהיה לאחר מכן מדריכו של הסייר הצרפתי המפורסם שרל דה פוקו, אין להתעלם מן העובדה, כי שבריו עשו רושם בספרות המדעית, והם נזכרים כמקור מהימן, במיוחד לאור המקורות המוסרים שבאזור ההוא חיו לפנים יהודים.

פ.גוטייה ובעקבותיו א. לארידו רואים את יהודי גורארה, תואת ותאמנתית כצאצאי ברברים מתייהדים. גם בנאה תוקוראת חיו יהודים אנוסים לאסלאם. לפי תיאור ערבי מן המאה התשע עשרה התייחסו הערבים אליהם כאל נחותי דרגה, ורק במקרים נדירים היו נושאים נשים מבנותיהם.

המושלים היו בוחרים מתוכם את הסופרים והפנקסנים, אבל אף פעם לא זכה אחד מהם להתמנות לקאדי או אימאם. יש להם מסגדים בשכונותיהם ורבים מהם עשירים. לפי גרסה אחת באה ההמרה במאה השמונה עשרה, כשנערה יהודיה להינשא לשייך ערבי ולהתאסלם, בתנאי שכל היהודים ימרו את דתם.

לפי סיפור אחר הביאו היהודים, שהיו הצורפים היחידים באזור, לשייך מתנה יפה מאוד, מעשה ידיהם, ולאות הוקרה הירשה להם להתאסלם. היהודים ניסו לברוח אל צזאב, בו סעאדה או אל תוניסיה, אבל הערבים השיגום וכפו עליהם את האסלאם.

לעומת יחס הבוז שעליו מצביע המקור הערבי, קיימות מסורות אחרות, בוודאי יהודיות, שלפפיהן מוסלמים אלה הם המיוחסים בין תושבי הנאה ולכן אינם מתחתנים עם מוסלמים אחרים ושומרים על מנהגים יהודיים. בסוד הם קוראים לעצמם מהג'רין – שם שלפי כהן פירושו : אלה שגמולם טוב.

שורה של ידיעות על הנושא שלנו מצויה בהערותיו של ל. פֶרו בשולי תרגומו – סיכומו הצרפתי של " כּתאב אל עדואני -, שנתחבר במאה השש ערשה. בספר עמצו מצויה גֶנֶאַלוגיות של תושבי הצהרה, שמוצאם מהיהודים : של אולאד דאוד, של הנאה פרכּן אל יהודי ( דרומה מזרחה להרי אוראס, של היהודים שישבו לפנים בסבכרה, האגדה על הסמבטיון וכדומה. פֶרו מעיר ( בדומה לדבר נֶטֶר, כי בזמנו ( מחצית המאה התשע עשרה ) נמצאים יהודים בין שבטי החנאנשה, הזמוּל והקבילים, יש להם מסורות מסוימות ומנהגים שאותם הם שומרים בהקפדה. וכן שגורות בפיהם תפילות מעטות, אולם לקרוא אין הם יודעים.

פיוטי רבי יעקב אבן צור

קובץ ראשון יוצא לאור על פי דפוסים וכתבי יד בצירוף מבוא, חילופי נוסח וביאורים

בידי בנימין בר-תקוה

משגב ירושלים

המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח

תשמ"ח. 

רבי יעקב אבן צור – רקע היסטורי וחברתי ופיוטים.

הרקע ההיסטורי והחברתי לצמיחת הפיוט במרוקו

הפיוט הוא בן לווייתה הנאמן של ההיסטוריה היהודית. קביעה חשובה זו של אחד מגדולי החוקרים שקמו לפיוט מהעברי הלא הוא י"ל צונץ. מתאשרת גם מתוך עיון בפיוט העברי בארצות המזרח במאות האחרונות. ואולם כדי להבין קביעה זו לאשורה עלינו לשרטט מעט את הרקע ההיסטורי של גולת מרוקו.

את המבנה החברתי שלה, שעל גביו צמחה השירה העברית בכלל, ושירת רבי יעקב אבן צור בפרט. הבא נזכור את הכלל, כי כל ספרות באשר היא, אינה נכתבת בחלל ריק, וצכאן שלכל עיון בספרות חיית להתלוות הידיעה הכללית של הרקע עליו צומחת ספרות זו. להלן הרקע הכללי של התקופה.

המקום.

ההיסטוריה של תושבי מרוקו ובהם של יהודיה, מושפעת מן הגיאוגרפיה המיוחדת המאפיינת ארץ זו. מבחינה גיאוגרפית הפיזית נוכל להבחין בשלושה מרכיבים. חבל ארך של שפלה ורמות, נמוך יחסית, סמוך לים התיכון ולאוקיאנוס האטלנטי, חבל ארץ הררי הכולל את הרי האטלס הגבוהים ואת הרי הריף, וחבל ארץ הכולל רמות ומישורים היורדים את הסהרה.

במקביל נוכל להבחין בשלושה מרכבים גיאופוליטיים שהשפיעו על תולדות יהודי מרוקו, רצועת הארץ לאורך הים התיכון עליה לוטשים עיניהם ספרד אנגליה, רצועה אשר בה נודע תפקיד חשוב ליהודים בחיי המסחר, והוא הדין לערי החוף הסמוכות לאוקיאנוס האטלנטי.

אזור הארץ המרכזי שם נמצאות ערי השלטון המסורתיות ובראשן פאס. לאזור מרכזי זה הגיעו רבים מן המגורשים, ובתוכם משפחת אבן צור, שהתיישבו בערי השלטון מטעמים שיוסברו להלן. אזור דרום מרוקו שהרים גבוהים מפרידים בינו לבין שאר חבלי הארץ, ואשר עמקיו יורדים אל הסהרה.

בחבל ארץ זה נתפתח קשר הדוק ביותר בין היהודים הכפריים ובין שבטי הברברים המקומיים. ואולם דומה כי כדי לספוג מעט ממגוון הנופים המיוחדים של הארץ עלינו להטות אוזן לרישומיהם של נוסעים שביקרו במרוקו, התרשמו ורשמו זיכרונות מסעותיהם.

שני ספרי מסע יוזכרו כאן : הראשון, " משא בערב ", שנכתב לפני כמאתיים שנה על ידי שמואל רומאנילי ( שממנו אביא בהמשך בע"ה קטעים נבחרים, ככל שיאפשר הזמן ) . והשני " מארץ מבוא השמש " שנכתב לפני כשלושים שנה על ידי פרופסור הירשברג ( שממנו כבר הבאתי קטעים רבים בכל הפורומים ) .

האחרון מציין כסימן היכר את ריבוי הניגודים במרוקו שבהם נתקל האדם בכול : בטבע הדומם, באקלים, באופי העמים והאנשים ללא יוצר מן הכלל. מבחינת הנוף בולט הניגוד בין המדבר הלוהט להרים המושלגים, בין יערות העד של הארזים לערבות הצחיחות, ואף שתיאורו נכתב במאה העשרים על חידושיה, הנה מציאות היסוד של נופי מרוקו ניכרת היטב מתוך הדברים.

" הרי לפניך פאס היושבת על מים רבים שקול שקשוקם בברזים הפתוחים יומם ולילה מלווה אותך בכל אשר תפנה. והנה מראכש אף היא במרכז מרוקו, שאקלימה יבש ומידות החום מגיעות בה בקיץ לחמישים מעלות צלזיוס.

מצפון מקיף אותה יער דקלי תמרים, ומדרום נשקפות עליה פסגות האטלס הגבוה.ומראה שלגיו מצנן את להט השמש הבוערת. אורחות גמלים המתכוננות לחצות את הסהרה מכאן, ותחנות החורף לגלישה בשלג. העוטף במכסה צחור את מדרונות ההרים ואת פני האגמים הקפואים, מכאן.

אותה שעה שרוי החוף האטלנטי באוויר ממוזג של אביב נצחי ויתה יכול להתרחץ במימי האוקיאנוס בתקופת טבת, ולהתענג למראה הביצורים שהקימו כאן הפורטוגזים לפני מאות בשנים, ועל ידם, " קצבות " – בירות ו " קצור , טירות שליטים ברברים אף הן ירושת העבר.

מגוונת ורבת פנים היא אפוא ארץ מרוקו, ומרובים יישוביה ופינותיה בהם ישבו היהודים לדורותיהם, ואשר בהם נהלו על פי התנאים הגיאוגרפים את אורח חייהם המגוון, אך מאחדת את היהודים הדבקות בתורת ישראל. 

בנופים אלה של ארץ המערב נתפתח יישוב יהודי עוד מימים קדומים. בידינו עדות של כתובות קבורה עברית מן המאה השלישית לספירה, אשר נמצאה בוולוביליס שבין מכנאס לפאב וזו לשונה : מטרונא בת רבי יהודה נח. מהידוע לנו על ההיסטוריה המוקדמת של היהודים במרוקו יש לציין את עדויות ההיסטוריונים הערביים ובתוכן עדותו של ההיסטוריון הנודע אבן חלדון.

המספרים לנו על אודות שבטים ברברים שלמים שנתגיירו לפני התפשטות האסלאם. נקודת ציון חשובה בתולדות היהודים במרוקו קשורה בייסודה של העיר פאס על ידי אדריס השני בראשית המאה התשיעית. בעיר זו ישב במאה הי"א הרי"ף הלא הוא רבי יצחק אלפאסי הפוסק הנוגע.

במאה שאחרי כן, משתנה מצב היהודים במרוקו לרעה עם עלייתם של האלמאחידים. הם המייחדים. שבטים קנאים אלו החריבו קהילות שלמות במרוקו ובספרד בין השנים 1140 – 1150. ועליהן קונן הפייטן הנודע רבי אברהפ אבן עזרא בקינתו " איך נחרב המערב ורפו כל ידייים "

ובקינתו " אההה ירד על ספרד ". עם שהוא מזכיר קהילות שחרבו במרוקו, כדרעא, סג'למאסה, תלמסאן, סאוטה, מכנאס, סוס אגאמאת, ותלונות שיא בפיו על חורבן פאס. הדי טרור, אימה, טבח ושמד עולים מתוך קינות אלו.

נקודת המפנה בתולדות יהודי מרוקו קשורה בבואם של המגורשים מספרד. אשר כאמור גם משפחת אבן צור נמנתה עמהם. מצד אחד עדים אנו לפריחה רוחנית ולשגשוג מוחדש של חיי התרבות היהודיים עם בוא המגורשים, ומצד שני מעידים המקורות ההיסטוריים על חבלי קליטה של המגורשים ועל קשיי מיזוג של קהילות המגורשים וקהילות התושבים.

ואולם ברבות הזמן רואים אנו כי בני המגורשים עולים לגדולה הן בתוככי הקהילה היהודית והן מחותה לה בחצר המלכות. אלא שיש לציין במיוחד את תרומתם לחיי הרוח היהודיים, חותמם מכריע של בני המגורשים מוטבע בתחום הפסיקה וההלכה. אכן הספרות הרבנית של מרוקו מתמלאת מתורתם של המגורשים, והפסיקה נבנית על פי מורשת חכמי קסטיליה.

עדות חיה לכך משמש הקובץ הנודע של " תקנות יהודי מרוקו " שבו מובעת לא אחת תחושת הרצף הרוחני של חכמי מרוקו בני המגורשים, שראו עצמם כממשיכיה הנאמנים של מסורת הפסיקה הספרדית. דבר זה עולה גם מתוך קובצי השאלות והתשובות של חכמים אלו ובתוכם מתוך קובץ השאלות והתשובות " משפט וצדקה ביעקב " לרבי יעקב אבן צור.

דרך אגב יש להעיר, כי את עלייתם המהירה של המגורשים יש התולים בדלדול הקשה שפקד את יהדות מרוקו ובמיוחד את קהילת פאס ערב בוא המגורשים, בשל רדיפות ושמד שהתישו את כוחם הפיזי והרוחני כאחד. ואולם תהליך עליית המגורשים בחברה היהודית במרוקו נשא עמו ברכה מרובה. ואין מרכז אחר בצפון אפריקה שבו שינו המגורשים את פני חיי הרוח לדורות כבמרוקו.