ארכיון יומי: 18 באוגוסט 2015


מפי סופרים נוצריים.תולדות יהדות מרוקו-הירשברג

 

הירשברגמפי סופרים נוצריים.

לאחר סיפור סבסטיאן עוברות הכרוניקות היהודיות של פאס בשתיקה על מה שהתרחש בחיי הכלל עד סוף העשור הראשון של המאה השבע עשרה, ובמיוחד מתעלמים הם ממה שנעשה באזורים אחרים של הארץ.

פרטים חשובים מוצאין אנו בשלושה ארבעה מקורות אחרים. מַארמול הספרדי, ששה במחצית המאה השש עשרה כשמונה שנים באפריקה הצפונית, מספר על חייהם של היהודים במללאח פאס. מספרם מגיע לכדי 10.000 נפש, רובם מגורשי ספרד. בראשם עומד שייך או מושל, העושה משפט ביניהם ומחלק את המסים שעליהם לשלם למלך.

הוא גם חוכר המסים והמכסים. היהודים מושפלים ביותר, והמוסלמים יורקים בפניהם בעוברם ברחוב ; אסור להם לנעול נעלי עור, חוץ מיחידים ומרואי פני המלך. מַארמול מזכיר גם את סימני ההיכר המיוחדים בכיסוי ראשם, כדי שנקל יהיה להכירם.

עם זאת היהודים משכילים ופקחים, עד שהמלך והאצולה מפקידים בידם את ניהול עסקיהם. בידיהם המיטבעה, ורבים מהם צורפים. מקום מגוריהם ברובע מיוחד שלהם, אבל חנויותיהם ובתי העסק שלהם בעיר החדשה של פאס. אסור להם להיכנס לפאס הישנה, מאמרול מזכיר את יהודי תאזא – עיר מזרחה לפאס – המייצרים את היין הטוב במאוריטניה.

בתיאורה של מרוקו, פרי עטו של פורטוגזי אלמוני משנת 1596, מוצאים אנו, כי בדמנאת חיים יהודים רבים וכן גדול מספרם בסלא, ששם הם גרים בקרב המוסלמים והעשירים. עוד מזכיר הוא את הקהילה בצפרו ובדבדו, המוסלמים והיהודים בפאס, – יש להניח שהוא התכוון במיוחד לצאצאיהם של מגורשי ספרד – שונאים את הנוצרים

ביום השנה לתבוסתו של דון סבאסטיאן – 4 באבגוסט, עושים היהודים יום טוב ושמחה, שובתים מעבודה ומברכים זה את זה על שניצלו מיד הכופרים. ולעומת זאת מגלות הנשים, הן המוסלמיות והן היהודיות, חיבה יתירה כלפי הנוצרים, ורבים החלל שהפילו בקרב האצילים הנוצרים ופשוטי העם כדי שלא ייגלו מעשה פריצותן. אולם יהודיות מראכש נקיות מזאת, ועוד נחזור לתיאורו המפורט של האלמוני על ההפליות הנהוגות כלפי היהודים.

בפירוש ל מסכת אבות על פי הקבלה פרי עטו של חכם בן הזמן, ישנו סיפור על נגישות יהודים, שנאלצו מפני הרעב ומגיפה לנטוש בשנת שנ"ח – 1578 את העיר תארודאנת והתיישבו באקא, אחת הנאות הגדולות והיפות בשפלת האנטי אטלאס, מול וואד דרעה המרכזי.

הברברים מתושבי הסביבה נלחמו בהם בשנים שס"ח – ש"ע – 1608 – 1610, והם גלו לתַּאמְגְרוּת, בוואד דרעה העליון, דרומה מזרחה לזאגורה. אולם בזה לא נסתיימו צרותיהם, ושוב נדדו מקצתם לאִפראן ; עד שלבסוף חזרו כולם וישבו באקא.

הפרטים הכלולים בסיפור זה מעניינים, מאחר שאלה הן הידיעות הספרותיות הראשונות על היישובים באקא, איפראן, תאמגרות, לאחר שתיקה של מאות שנים רבות. כזכור ישבו כבר יהודים בעמק הדרעה עוד לפני רדיפת המייחדים.

בתיאורו של דאפר, מחצית המאה השבע עשרה, שהשתמש במקורות קדומים יותר, הובאו מעין נתונים סטאסטיסטיים ודימוגראפיים על מספר היהודים במרוקו ומקומות מושבותיהם.

יהודים במספר רב גרים בערי הדרעה, אלג'יר ותוניס ובחלק ממלכת פאס, שבה יושבות כ – 160.000 ! משפחות שהן כ-800.000 נפש, כפי שהוא מסביר במקום אחר, והן מפוזרות בכל החבל. במראכש חיים 4.000 יהודים, היושבים ברובע מיוחד המוקף חומה והעושה רושם של עיר שנייה.

לעומת זאת חיים היהודים במחוז תאדלה חיי חופש ועוסקים במקצועותיהם, יש ביניהם צורפי זהב ובראשם עומד קונסול, השומר על המטבע של המיטבעה. אסור לשום אדם, מלבד היהודים, לטבוע מטבעות בפאס החדשה.

אין בידינו כל אפשרות לקבוע מספרם הכללי של היהודים במרוקו במאות השש עשרה – שמונה עשרה ; לכן יש למצוא ממוצע מתקבל על הדעת בין המספר האסטרונומי כמעה שנוקט דאפר, גם אם נתכוון לכל ממלכת פאס, ובין המספר שקבע מארמול – 10.000 נפש, וזה המצוי בדו"ח צרפתי משנת 1699:

400 – 500 יהודים, כלומר משפחות יהודיות, בעיר פאס שהם לכל היותר 2000 – 3000 נפש. לפי הערכה זו של האוכלוסייה היהודית בעיר פאס אנו מגיעים למספר שנקט מארמול, מאחר שלפי המקורות השתתפו יהודי פאס ב – 22 – 25 אחוז של סך המסים וההיטלים שהוטלו על יהודי מרוקו, והכוונה ל " בלאד אל מח'זן – השטחים, שהיו תחת שלטון המלך.

בווודאי נערכה חלוקה בהתאם למספר בתי האבות. מסתבר כי המספר הדמיוני של דאפר הוא תוצאה של האגדות על שבטים יהודים שנפוצו אז הן המגרב והן באירופה.

בשנת 1603, לאחר מותו של אחמד אל ד'הבי, נפלה ממלכתו בין שני בניו : מוחמד אל שייך ובנו עבד אללאה החזיקו בפאס ובמגרב הפנימי ; ובן אחר, זיידאן, ושלושת בניו אחריו משלו במראכש ובמגרב הקיצוני.

ברור שהפילוג מלוּוה היה סכסוכים, מלחמת אחים, וירידה איטית, שבישרו את קיצה המתקרבת של השושלת. ברבע השני של המאה השתררה אנדלמוסיה בממלכת פאס, והיא הייתה לשל לראשי כיתות דתיות חזקות. על צרותיהם של תושבי פאס באותו פרק זמן מסופר הרבה ב " דברי הימים ""

רבי אברהם אביכזיר…..ארזי הלבנון …..שמעון ואנונו

 

רבי אברהם אביכזיר זצלשובו לציון ברחמים

אשתו של הגר״א אביכזיר, נפטרה עליו בשנת תרס״א, ומכל רחבי העולם היהודי, שלחו לו מכתבי-ניחומים. שנתיים לאחר-מכן, נשא בזיווג שני אשה אחרת. שלושים שנה מלאו לו, להרבצת תורה וזיכוי הרבים בעיר אלכסנדריה, ובחודש אייר תרפ״ח, החליט לשוב לעיר-ציון, ״כי בחר ה׳ בציון איוה למושב לו״. כפי שראינו לעיל, הרב עמד בקשרים הדוקים עם ארגונים ואגודות שונות, עם חכמים ורבנים מכל העולם. עתה, בשומעם כי הרב הנערץ, שב לביתו בעיר הקודש, שיגרו לו איגרות ברכה רבות, ואיחלו לו ״אורך ימים ושנות חיים״. מיד עם שובו, התמנה הרב לתפקיד נכבד – ראש חכמי העדה המערבית ונשיא הכבוד שלה.

תשע שנים לאחר מכן – בשנת תרצ״ז – התמנה הרב לאב-בית-דין בירושלים. הוא קנה בית בכניסה לירושלים, בשכונת רוממה, ומתוכו הקצה חדר מיוחד, שהועיד אותו לבית-תפילה. גם את הריהוט לבית הכנסת הזה, קנה מכספו, והמקום נקרא על שמו: ״זכור לאברהם״, גם חברי ועד העדה המערבית, החליטו להקים בית-כנסת מרכזי בשכונת מחנה יהודה, לכבודו של הרב, וגם הוא נקרא על-שמו ״זכור לאברהם״. בית הכנסת הזה הוקם בשנת סת״ר ל״י [ת״ש].

פרט לבית-הכנסת. הקים הרב גם ספריה גדולה – שהיתה מלאה ספרי קודש רבים. ביתו היה פתוח לרווחה, וכל עני ונצרך, מצא אצל הרב אוזן קשבת ויד מסייעת. עדות מענינת, כותב הרה״ג רבי יוסף חיים ילוז זצ״ל – בספרו ״טוב ראי״ [בעמוד כ״ב: ״ובהיותי בירושלים, אני הכותב, שנים תרצ״ב-תרצ״ד, תמיד היה עוזר לי ומפיג צערי, ביסורים שבאו עלי, בפטירת אשתי הצדקת. ומרוב חיבתו לעה״ק טבריה, חשקה נפשו לבנות בית שם. והיה בא בכל חורף, להעביר אותה בטבריה החמה, עם נו״ב [־נות-ביתו] הצדקת מ׳ [־מדת] צופי, אשר היתה מנ״כ [־מנוחתה כבוד] בטבריה ביום עש״ק [־ערב שבת קודש] א׳ אדר תש״א, ויחלק כסף לת״ח [־לתלמידי חכמים] ולעניים, לעילוי נשמתה״.

על רבי אברהם אביכזיר, אפשר לומר את האימרה שנאמרה על אהרן הכהן: ״אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.

הוא התבקש לשמש בורר בסכסוכים ומחלוקות שונות. ידוע לנו, כי בעת המחלוקת שהיתה בין הראש״ל הגאון רבי יעקב מאיר זצ״ל, לבין ועד עדת הספרדים בירושלים, הוחלט למנותו כבורר, יחד עם עמיתו בתורה, הגאון רבי נסים אלישר – בנו של הראש״ל הגאון המפורסם רבי יעקב שאול אלישר זצ״ל; ואכן, ביום ז׳ שבט תרפ״ט, נערכה ישיבה של ועד העדה הספרדית, והם שיבחו את הרב, על מאמציו הרבים להשכין שלום בין שני הצדדים.

מתוך כל מדותיו הטובות שניחן בהם הרב, נובעת מידה חשובה עד מאוד, שלצערנו, היא נעדרת מאוד בימינו – זוהי ״מידת האמת״ לא היה מפחד מאף אחד, פרט לאחד, הוא, ה׳ אחד, מודעו בבטחון, כי אמת הדבר, ללא נפתל וללא עקש. ועליו יש להמליץ: אנשי ״אמונה" אבדו, באים בכח-מעשיהם.

איש האמת

הרב נפטר בליל מוצאי שבת קודש, כ״ח תשרי תש״ה. לאתר שהבדיל על היין, תיכף ומיד מת הרב ״מיתת נשיקה״. גדולי הדור הספידוהו הראשון לציון, הגאון רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ועוד. בימי השבעה והשלושים, ספדו לו גם רבניה הראשיים של ירושלים: הגאונים רבי צבי פסח פראנק, רבי חזקיה שבתי ועוד, זכר כולם לחיי העולם הבא.

היטב להגדיר את המידה היסודית – שהיתה טבועה בדמו – הגראי״ה הרצוג זצ״ל, שאמר בדברי הספדו: ״הרב היה תלמיד חכם גדול, ויש הרבה רבנים, ולא אלמן ישראל. אבל דבר אחד היה בו שלא היה לאחרים שהיה ׳איש אמת׳, ואינו מתיירא משום אדם, ודן דין אמת לאמיתו״.

על מצבת-קבורתו נחרתו המלים:

אשרי איש מלא חכמה, פה נגנז מלא תפארה, אוצר חביון מלא אורה, דן עמו בצדק ומשפט וסברא ישרה, באלכסנדריה המפוארה, ובירושלים ת״ו הבירה, הרה״ג אברהם איש החסד נאזר בגבורה, ממשפחת אביכזיר המעטירה, נשמתו עלתה במוצש״ק היקרה, כ״ח תשרי תש״ה [1944] ליצירה. תהי נשמתו בצרור החיים צרורה.

ספר"חכמי המערב"

צדיק מיבנה רבי שלום הלוי זצ"ל מחבר הספר נתיבות שלום

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

צדיק מיבנה רבי שלום הלוי זצ"ל מחבר הספר נתיבות שלום על התורה כיהן ברבנות באופראן, תהלה, ובארץ ביבנה

 

רבי שלום הלוי זצ"ל – רב ודיין בעיר תהלה

רב ודיין בעיר תהלה ובארץ שימש כשוחט ורב ק"ק בעיר יבנה.

בקטנותו למד את רוב תורתו מאביו, הלא הוא הגאון הגדול רבי דוד הלוי זצ"ל רב העיר תהלה.

בכל השושלת הייתה הנהגה ייחודית, שכל אב היה מחפש את הבן המיוחד שבבניו ואותו היה מלמד את כל דרכי התורה והיראה, ובנוסף לכך היה מנחיל לו את תורת כתיבת הקמיעין, שכן אם נציין עד שנת תרע"ב שבה החלו הצרפתים לשלוט במרוקו, כל שיטת הרפואה לא הייתה אלא או על ידי רפואת צמחים שעברה מאב לבן ומאם לבת או על ידי כתיבת קמיעין שניתנו לחולה מאת תלמיד חכם מומחה.

שושלת הרבנים למשפחת הלוי :

רבי שלום ב"ר דוד ב"ר מרדכי ב"ר משה ב"ר מסעוד ב"ר יעקב ב"ר יצחק ב"ר שלום ב"ר יהושע ב"ר פנחס ב"ר ניסים ב"ר ב"ר יוסף. יש אומרים שמקור רבנו מאופארן ומשם הגיעו לטהלה. 

 

לשושלת זו של רבנים מגילת יוחסין בת למעלה

משתים עשרה דורות. ואכן רבי מרדכי , שהוא הסבא רבא , העביר את שרביט הרבנות לבנו רבי דוד להנהיג את העיר תהלה שבדרום מערב מרוקו הנמצאת בעמק הסוס, סמוך לתיזנית. ולאחר מכן לעת זקנותו העביר רבי דוד את הנהגת העיר לבנו רבי שלום.

תעודת שחיטה

רבי שלום למד הלכות שחיטה ואף נבחן אצל אביו (ישנו כת"י למעלה ממאה שאלות ותשובות ייחודיות שלא הועתק, בהלכות שחיטה בעיון ובקיאות). ויהי היום רבי שלום שוחט לבדו בהמה, כל העיר הגיעו לראות את המשך הרבנות שעוברת מאב לבן, ואכן עמד לידו רב העיר הלא הוא אביו רבי דוד וחמיו ר' בן שבת, ולשמחת כולם השחיטה יצאה "חלק", חמותו שחששה מעין הרע לקול שמחת הציבור, לקחה בידה מדם הפר, והזתה על פניו מחשש לעינא בישא…

 

לאחר חתונתו, נסע רבי שלום למספר שנים לאופראן שם לימד את התלמידים תורה, ערך חופה וקידושין, שליח ציבור ועוד, ולאחריה שב לתהלה לעזור לאביו ברבנות. ושם התמנה אף לשייח העיר, לימד את התלמידים, יום שלם שהתרבו עליו התפקידים, הקימו אליאנס בית ספר, אך הנהלה שמעה למרותו של רבי שלום, שאכן כן בירכו ברכות וברכת המזון, ואחר הצהרים כל התלמידים התכנסו לבית הכנסת ושם לימדם שיעורי קודש רבי שלום, יש לציין שמדי בוקר היה מגיע רבי שלום לבית הספר בשביל להסיק את התנור, שבו היו אופים לחם לתלמידים, להצילם מפת עכו"ם.  וכן היה מרפא באמצעות קבלה מעשית.

עם קום המדינה עלו ארצה לעיר יבנה.

קול רעש גדול

רבי שלום קיבל צריף, שבחצי ממנו התגוררו ב"ב ,ובחצי השני התגורר אביו רבי דוד. באחד הלילות החורפים ביבנה, ירדו גשמים עזים וחדרו לתוך הצריף, בהתקרב שעת חצות, רבי דוד כדרכו היה צריך לשבת על הקרקע כדי לערוך תיקון חצות, ובמצב העכשווי לא יכול כיוון שכל הצריף היה מוצף מים, רבי דוד היה סמוך ובטוח שיעשו לו נס מן השמים, וכך היה: בסמוך לחצות שומע רבי דוד קל רעש גדול, שמקורו היה בנקב שנוצר באחת הפינות, ומשם יצאו כל הגשמים לאל מחוץ לצריף, וכך יכל רבי דוד לשבת על הקרקע ולערוך תיקון חצות כמנהגו בקודש, לימים באותו מקום של הצריף הוקם בית כנסת לתפארה (התפללתי בו לאחרונה).

כבוד הורים

את ההערצה והכבוד שהיה חולק למו"ר אביו ניתן היה לחוש. זאת בכל עת שהיו רואים אותם זה עם זה, שכן כשהיה מדבר עם אביו היה מטה את ראשו לצדדין או שהיה מרכין פניו כלפי מטה, וזאת בכדי שלא להביט בפניו. גם בארץ התגורר סמוך לאביו להחכים ממנו תורה ויראה. ולא זזה ידו של רבי שלום מאביו עד הסתלקותו.

זכות אבותם מסייעתן

ביום מן הימים אחד מבניו שיחק לו עם אחיו וחבריו בשכונה, ותוך כדי משחק נפל ומעד וקיבל בראשו מכה חזקה שנתנה את אותותיה רק באמצע הלילה לאחר שעלה לישון על מיטתו. עד כדי כך שהבן נפל מהמיטה ואיבד את הכרתו, רבי שלום,שגם הוא היה ישן ,לא הייתה סיבה שירגיש בצרה שעובר בנו באותה השעה, אך את רבי דוד שממרום משקיף על בנו רבי שלום, גם בפעם הזאת ניתנה לו רשות לבוא אל בנו רבי שלום, וכך הוה: רבי דוד בא בחלום לבנו ואמר לו  'בני מה לך נרדם קום ותראה בשלום בנך ותטפל בו' ואכן קם רבי שלום, והביט לעבר חדרו של הבן וראהו שמוט על הרציפה מאובד הכרה ,הסיע אותו במהירות לעבר בית חולים, ולאחר טיפולים שב בחסדי ה' לאיתנו הראשון, ואילולי החלום מי יודע להיכן הדברים היו מגיעים….

בחייהם ובמותם לא נפרדו

בעת שרבי שלום התגורר בעיר יבנה, היה מתפרנס ממלאכת השחיטה בהיותו שוחט במשחטה בעיר חולון. והנה יום אחד בהפסקה , הרכין את ראשו על השולחן לנוח מעט (והוא באמצע לימודו), והנה רואה בחלום את אביו רבי דוד שמזהירו על הכבש האחרון ששחט שאינו כשר, נבהל רבי שלום וקם במהירות ובדק את הכבש שוב ומצא מחט בריאות, וכך זכה שלא תצא תקלה מתחת ידו, ועל כגון זה אמרו "גדולים צדיקים במיתתן יותר מחייהן".

בדרך שאדם רוצה מוליכין אותו

במשך שנים נהג רבי שלום לקרא את שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי מתוך הספר תורה, וזאת מב' טעמים, הראשון מפני שכך גילה האריז"ל, והשני – כדי שלא יהיה מצב שיוציאו את הספר תורה ביום השבת, וימצאו בו איזה פסול. ביום מן הימים היה מוזמן רבי שלום לאחד מן המקומות, וקרא שנים מקרא ואחד תרגום בבית מדרשו, כך שבמקום שעתיד הוא להיות בשבת, לא קראו בספר ביום שישי, וכיון שמטבע הדברים שבזמן שמגיע צדיק כרבנו לאיזה מקום מכבדים אותו בחזנות ובעליה לתורה, אך כיון שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ואין מביאין תקלה לצדיק, גם בפעם הזו נתנו רשות לרבי דוד רשות משמים לבא לבנו רבי שלום, וכך היה רבי דוד בא בחלום לבנו, והזהירו שהספר תורה שבמקום בו הוא מעותד להתפלל יש בו חסירות, רבי שלום אמר וכי החלומות שוא ידברו? וכך הוה לפליאת הגבאי.

שלח לחמך על פני המים

אהבתו למצוות נתנה את אותותיה בכך שהיה מוכן לנסוע שעות ארוכות כדי לערוך ברית מילה, אם זה לצפון הרחוק או לדרום הרחוק, והכל בסבר פנים יפות ושלא על מנת לקבל פרס, וביום מן הימים ,בהיותו רבנו גר ביבנה, חדר גנב לתוך ביתו והנה הוא רואה את רבנו יושב באחד הפינות ומקונן על גלות השכינה, רבנו שהייתה לו טביעות עין ותקיפות, אזר כח וצעק למול אותו גנב 'היאך לא מתבייש לגזול את מי שערך לך את הברית מילה' הגנב ששמע את הדברים נבהל לנפשו ונמלט מן המקום.

פת במלח תאכל

דרכו של רבנו הייתה להתרחק מן המותרות ומכל סממן הקשור לתענוגות העולם הזה, גם את האוכל שהיו מגישים לו היה אוכל קימעא ומושך ידו מלאכול, ולא זו בלבד אלא היה מרבה לסגף עצמו בתעניות, ובפרט בימי חודש אלול והימים הנוראים ובימי השובבי"ם והכל בהסתר ובצנעה.

לא יותר מארבע שעות היה מקציב לשינה בכל לילה, וגם אותן שעות קצרות היו על גבי מיטה מברזל אשר עליה הייתה מונחת דלת ועליה שטיח מעור בהמה קוצני.

חבורת תלמידי חכמים

בתקופה שהצדיק בבא סאלי זצ"ל התגורר ביבנה סמוך לחותנו רבי אברהם אבוחצירא רב העיר דאז, היה רבי שלום מבין מקורביו והיה דואג לכל ענייניו, והיה מבין חבורת הלומדים שלמדו בבית מדרשו, סיפרה לי אשת חבר לרבי שלום, שבבא הנה זצ"ל היה מגיע פעמים לביתם ללמוד חברותא עם בעלה, וגם רבי שלום היה לומד בבית בבא הנה.

 

תלמוד תורה

רב העיר בבא הנה החליט להקים תלמוד תורה בעיר לחיזוק מבצרי התורה בעיר, התלמוד תורה היה סמוך ונראה לציון רבן גמליאל, באותה עת ניהל את התלמוד תורה הרב אברהם מוגרבי שליט"א חותנו של בבא הנה, באותה תקופה הגיע מספר פעמים לבקר ולבחון את התלמידים הצדיק בבא סאלי, וכן הגיע מספר פעמים לבחון את התלמידים רבי שלום הלוי זצ"ל. 

צו מאסר

באותו זמן רבי שלום התכונן לחתן את ביתו, וכמובן שכיבד את ידידו הטוב ורב העיר. הכלה הייתה בגיל 15 כמקובל במרוקו, והנה הדבר התפרסם למשטרה ומשם קצרה הדרך, להעמיד לדין את רב העיר ורבי שלום, הצדיקים הרבו תפלה ותחינה לבטל את רוע הגזירה, באותו יום אמרה אשת רבי שלום לבעלה :"תאמר לשופט שבתינו הרה, ולא יעשה כן לבת ישראל…" ואכן טענה זאת הצילה את הצדיקים מעונש המאסר.

 בסוכות תשבו שבעת ימים

רבי שלום בשנותיו האחרונות סבל רבות ברגליו כל הליכה לבית הכנסת הייתה במסירות נפש, ולסוכה היה יורד שני קומות, אפילו בשביל לשתות כוס מיים, וכן היה נוהג אחר סוכות לשרוף את הסכך, שהרי לזרוק את הסכך אי אפשר שהיננו תשמיש של קדושה.

הנהגות בקודש

שהיה שותה מיים, תמיד שפך מעט מהמים, ומקורו ראיתי בספר חסד לאברהם למקובל האלקי רבי אברהם אזולאי זצוק"ל, שכתב לנהוג כן לתת חלק לסט"א,

וכן נהג ללמוד מדי ערב עם בנו רפאל גמרא ומקרא, חוק ולא יעבור, הקפיד לאכול מבשר ששחט בעצמו, יום אחד באמצע ששחט, נחתכה מעט אחת מאצבעותיו, שהגיע לביתו שאל את אשתו האם קניתי בשר מהאטליז בלי להודיע לי, וכך היה…

נהג לקחת את בנו ר' ניסים למקווה טהרה מידי יום, ואף נכנס עם בנו, אך נהג להכנס למקווה עם שוט, היות ובנו היה עימו…

 

קודם הפטירה

הגיעו בחלום לרבי שלום, הצדיקים רבי יעקב אבוחצירא והצדיק בבא סאלי זיע"א והודיעו לו שמזמינים אותו לישב במחציתן בגן עדן, רבי שלום התעורר וערך צומות רבים אך כך נגזרה הגזירה.

בורח מן הכבוד

מאות השכימו לפתחו להתברך ולקבל עצה טובה, ורבנו ידע שאחר פטירתו רבים יבואו לפקוד את קברו לתפלה, וירצו בני המשפחה לבנות ציון מעל לקברו כדי שיהיה מגן על הבאים מחום וגשם לכן לפני שנסתלק לבית עולמו, בכמה הזדמנויות הזהיר את בני ביתו לבל יבינו ציון מעל קברו.

ביום פטירתו , כשבאו הח"ק לחפור לו קבר, כל מקום שניסו לחפור, האדמה הראתה שהיא קשה ולא הצליחו, עד שאמרו אולי ננסה לקברו ליד אביו, ומיד שהחלו לחפור הרגישו בקלילות גדולה כשהקבר הולך ונחפר לפניהם בלא קושי, למרבית הפלא , בכל השנים מיום פטירתו של רבי דוד, ניסו הח"ק מספר פעמים לקבור לצידו איזה חכמים ובכל פעם שהיו מנסים היו החופרים טוענים שהאדמה קשה כסלע…וכך עזבו את אותה החלקה, ורק עתה כשהיו צריכים את המקום לרבנו שהיה קשור בעבותות האהבה, הסכימה הקרקע להתרכך. בשעת פטירתו היו מחייכות וכבר אמרו בגמרא (כתובות קג, א), מת מתוך שחוק סימן יפה לו.

גילוי מבהיל מן השמים

אחר כעשרים שנה מפטירת הצדיק, פניתי לבן הצדיק ר' ניסים מהעיר לוד, שאלתי עם בידו יש כתבי של רבני המשפחה, ניסים ספרי לי שבאמתחתו מספר כתבי יד של קמיעים, אמרתי לו שעל פי מה ששמעתי מפי חמי זצ"ל, ברור לי, שיש כתבים של חידושי תורה, ביקשתי את רשותו לבא ולראות את הכתבים, ואכן תוך שעה נמצאו חידושים על התורה… בתוך חודש ימים בעובודה נפלאה של ידידי הרב יוחנן אלול מרכסים, יצא הספר ערוך ומוכן להדפסה, ליל קודם ההילולה,  הגיע הצדיק בחלום לרב של בנו רחמים מנס ציונה,  אני אבא של רחמים, הרב הנזכר נימנה על קהל הציבור הליטאי, ואמר לצדיק איני מאמין בחלומות אלא אם תביא לסימן שהחלום אמיתי, ואכן רבנו שלום, הביא סימנים, בני התחזק ביעורי תורה אצלכם, ואכן מעולם בני לא הזמין אותך להילוללת, מחר הוא יזמין אתכם, ב. כלתי כבר סיימה להורות,  (אחות בקופת חולים), והיא בהריון, ולמרות שהיא מולידה בנות הפעם יש לה בן, ובנוסף הספר שלי מוכן להדפסה, ומפטירתי התעכבתי להגיע להיכל שלי, בגלל שחיכתי שבני יותר יתעלו ברוחניות ובנוסף הכתב יד התעכב, ומעתה אני מגיע לארמוני… אנא תאמר חידוש מתוך מה שחידשתי על "אשת חיל מי ימצא, ואכן כך הוה….

השאיר אחריו כתבי יד רבים, הערות על הש"ס, הל' שחיטה, על התורה, דרשות שיצאו מקצתם בספר הנפלא נתיבות שלום ועוד.

מנוחתו כבוד בעיר יבנה  , נתבש"ם ביום ט"ו באב תשד"ם בשנת ע"ג לחייו , זיע"א . 

פנטזיה מרוקאית-תבשילים וסיפורים-גבריאל בן שמחון

 

פנטזיה מרוקאיתתוך שאני מכין לי את קפה הבוקר, אני מהרהר אם לצלצל. כל כך הרבה שנים חייתי בכפור. לבד. ללא אהבה. האהבה הגדולה היחידה שנתנה טעם לחיי היתה האהבה של אבא. אבל מאז שהוא נפטר, נשארתי לבד ועם האכזבה הגדולה שמקורה בכך, שלא הגשמתי את שאיפותיו וחלומותיו. והנה בימים אלה זורחת עלי שמש חדשה של אהבת חינם ענקית, שיכולה אולי לתקן את החיים שלי. אסור לי לפגוע בה, או לאבד אותה. לא מוצאים דבר כזה פעמיים. אישה לפי מידותי בדיוק. ממש שיבוט שלי. דומה באיברים, במזג, במצב הרוח, בשכל הישר, ברכות ואפילו בדריכות הזאת לאהבה. מצד שני אין לי שום הוכחה, שזה לא היה חלום ואני עלול להרוס במכה אחת את הכל, אם שוב אתקשר. החלטתי לא לצלצל, עד שתהיה בידי הוכחה כלשהי, צילומים, למשל, שיתעדו את המפגש איתה, אם יקרה שוב, הוכחה גם בשבילי שהפלא הזה לא קורה לי בעולם הדמיון והוכחה בשבילה, אם תנסה להכחיש.

לקחתי את מצלמת הווידיאו הדיגיטאלית שלי, הטענתי אותה בקסטה חדשה ואיתרתי בשבילה פינה מעל הווילון מול מיטתי והפעלתי אותה לניסיון, לפני שנכנסתי למיטה. אחר כך הורדתי אותה ובדקתי את הצילום שלי לבד במיטה, שנמצא חד ובזווית נכונה. עם המצלמה הקטנה בכיסי יצאתי לכיוון ביתה. עם שקיעה כשהבחירות מפנה מקומה לאפלולית, אני מתמקם ליד איזה איקליפטוס במרחק מה מביתה וקובע את מבטי מול חלון הזכוכית המואר שלה. הנה היא שם, ז׳אנין. אני רואה אותה, את הדיוקן שלה רגוע ואצילי ממש מול החלון, אבל היא לא נעה. שום תזוזה. הפנים המחייכות שלה קבועות. האם היא צופה בטלוויזיה? יושבת מול מחשב? מנגנת בפסנתר? אולי זאת לא היא ממש, אלא ציור שלה? לא, הנה עכשיו התמונה זזה. זאת היא. היא שומעת משהו. היא מתקרבת לחלון. האם גילתה אותי? לא. החושך כבר ירד. ההרים מסביב אפלים, והיא לא יכולה לראות הרבה, אבל הנה מכונית אדומה וקטנה נעצרת ליד הבית. היא רצה מהחלון ויוצאת לקראתה. איש עם כובע ברט יוצא, מושך תיק מתוך המכונית. היא מחבקת אותו ויחד נכנסים פנימה לסלון. החלון עכשיו כבה כמו מסך קולנוע בפייד אווט.

דממה בשכונה. שום קול לא נשמע. לא קול אדם ולא רעש של מכונה. השמים מלאים כוכבים וירח ענק צהוב עולה ונתלה מעל אחד מעמודי האנטנות כמו צלחת טלוויזיה. אם צריך אשאר פה כל הלילה. אני לא הולך לישון. אני לא רוצה שוב לחיות בספק. אני אראה מה קורה הלילה ואצלם הכל. אה, הנה הדלת נפתחת והיא, ז׳אנין שלי, יוצאת עם שמלה לבנה לגופה, שערה מפוזר על כתפיה וברגליים יחפות היא ממהרת, כמעט רצה. אני רץ בעקבותיה עם מצלמת הווידיאו בידי מצלמת. לא צריך לנחש לאן היא פונה. ברגליה הדקות והמושלמות כמו מרחפת על מדרכות וכבישים. אני צריך לרוץ, כדי לשמור על מרחק סביר ולא לאבד קשר עין. את שער הבית שלי היא פותחת בדחיפה קלה. היא כבר בקומה השנייה, כשאני נכנס והיא כבר במיטה שלי, כשאני בחדר, שערותיה מפוזרות על הכרית ושמלתה על הרצפה. את המצלמה אני ממקם בשקט בנישה מול המיטה, וחושב להתפשט, אך ברגע האחרון נעצר.

האם אני רשאי להיכנס למיטתה ללא רשות? ללא רשות? למיטתה? מי נכנם למיטתו של מי? כן, אבל יש עוד מיטות בבית ואני יכול להשתמש במיטה אחרת. מאידך שום חוק לא יכול להכריח אותי לוותר על מיטתי לטובת מישהי שפלשה לתוכה. אם את מעדיפה לישון במיטתי, אני אומר לעצמי, את לא יכולה לסגור אותה בפני, ואני מתפשט ונכנס עירום לצדה, נזהר מאוד לא לגעת בה. העור שלה חם ושחום כעור של סייח צעיר. החזה שלה מושלם, מתחשק לי מאוד להעביר כף ידי עליו, אבל אני חושש להיתקל בהתנגדות. הריח שלה מכה בנחירי וחום גופה מקרין עלי גלים של תשוקה, אבל תמיד הקפדתי לקיים יחסים רק בהסכמה. תוך כדי הרהורים שקעתי בתרדמה. באמצע הלילה חשתי יד מלטפת בעדנה את צווארי, וגוף צעיר נצמד לגבי.

אתה ישן? שמעתי את קולה לוחש לאוזני ומבלי שאספיק להשיב, הרגשתי את לשונה בתוך אוזני ואחר כך את פיה הרטוב והחם עובר דרך צווארי ונבלע בתוך פי, ששאב אותו פנימה כמו דובדבן. בלי מילה היינו מתפתלים זה על זה, עוטפים וטורפים זה את זה, עד ששמעתי את קולה ממלמל משהו לא ברור, ואחר כך קלטתי את הפסוק המפתיע: sadomizez moi. מעולם לא שמעתי פועל כזה יוצא מפיה של אישה. איך אומרים את זה בעברית? חשבתי לעצמי והתפלאתי שאין את זה בעברית, למרות שמקור המילה סדום הוא בתנ״ך, אבל התנ״ך לא אומר באיזה מילה השתמשו אנשי סדום, כדי להגיד sadomizer, מה שכתוב שם זה וישכבו ורק רש״י מפרש את זה ״כמכחול בשפופרת״ כך, לפחות למדנו בישיבה, כשהמורה המזוקן היה חוזר על זה פעם ועוד פעם, כשחיוך מרוח על פניו, והנה דווקא היא הרכה והטהורה אומרת את המילה הרחוקה הזאת: sadomizez moi, ואני מתחיל בחשק עצום לחפש את המשמעות ואת הכיוון, אך מסתבך ללא מוצא. ביד שלה היא מתקנת ומובילה אותי, ואני תועה ומתקן, עד שמוצא את הדרך המוזרה והמפתה ושוקע בבאר עמוקה של עונג חדש. כשהתעוררתי היא שוב לא היתה שם. קראתי בשמה, אך לא קיבלתי תשובה, קמתי וחיפשתי אותה באמבטיה, אך לא, לא שם ולא בחדרים הסמוכים. רק עיניה עקבו אחרי מכל תמונה בבית. חיככתי את עיני ורצתי למצלמה לבדוק אם קלטה את כל מה שהיה. מצאתי אותה עדיין מקליטה. עשיתי rewind ואחר כך play וראיתי אותנו על המסך מסתערים זה על זה. היא מנומנמת ושיכורה, נאבקת כמו להינצל ממערבולת ים, ואני נעלם ומתגלה לסירוגין בין איבריה, עולה לקחת אוויר ושוקע שוב עד לרגע, בו היא נחלצת מבין זרועותי בעדינות, לובשת שוב את שמלתה ויוצאת.

חזרתי והקרנתי לעצמי את הסרט פעם ופעמיים. זה לא חלום. הרי עוד לא הומצאה המצלמה שתצלם את חלומותינו ומחשבותינו. עכשיו, אמרתי לעצמי, אלך עם המצלמה ואראה לה את האמת. מה היא עושה איתי בלילות.

כשטלפנתי והתחלתי לספר לה, היא שוב התפרצה עלי. אתה ממש מטורף. אתה בטח מדבר על אישה אחרת. אני הייתי בלילה עם בעלי… את יכולה לבוא לראות בעצמך… אתה גם מציץ, מצלם בלי רשות… אם יש לך צילומי עירום שלי אני אגיש תלונה במשטרה. עם מי את מדברת, שמעתי את בעלה שואל, כשהטלפון נסגר, ואני נשארתי לבד עם השפופרת וצלילי קולה הזועם.

חסר לי שהבעל יתערב, או שהיא תפנה באמת למשטרה. דייר חדש מטריד נשים בשכונה, יכתבו העיתונים בכותרות גדולות ושמחות לאיד. זה מה שחסר לי עכשיו, כשאני מנסה למצוא שכנים חדשים. הבנתי ששגיתי. שלא הייתי צריך לנהוג כפי שנהגתי. למה לצלם? להוכיח מה? מה שהיא לא רוצה לדעת? כל מה שביקשתי, בעצם, זה לאשר לעצמי, שזה לא חלום ולקבל את אישורה, שזאת אהבה. רציתי להפוך את פגישות המין שלנו למשהו רומנטי, ולדעת שמה שהתרחש קרה לא בדמיון שלי, אבל לכך היא לא הסכימה. הבנתי, שאני חוזר לחיות לבד בתוך הכפור, בשכונה ובעולם שאין לי בהם שום ידיד ושום חבר. טוב לפחות שנותרו לי הסרטים, אמרתי לעצמי, מנסה להתנחם, והתחלתי להקרין לי את צילומי הווידיאו במסך פלאזמה ענק שוב ושוב עד רדת הערב.

בלילה ירדתי למטבח ועשיתי לי סנדוויץ׳, שאחרי כמה נגיסות זרקתי לפח. הלכתי לאמבטיה, צחצחתי את השיניים, לבשתי את הפיז׳מה ונכנסתי למיטה. הסדינים היו ספוגים בריח שלה, ולא ידעתי אם לקום ולהחליף אותם, או להמשיך לישון איתם, כשאני רואה את ז׳אנין מתקרבת בעיניים עצומות, מתגנבת למיטתי, מפשיטה ומלטפת אותי בשדיה. פתחתי את פי להגיד משהו, אך היא שמה את האצבע על שפתי, ולא הניחה לי להוציא הגה. אכן, חבל לבזבז זמן על דיבורים, כשגוף שוקולד נמרח עליך והופך אותך לסופגנייה מתוקה. וכך, כמעט כל לילה – במיוחד בלילות ירח – היא באה וחומקת לתוך מיטתי, אנחנו עושים אהבה, והיא הולכת. אף אחד כבר לא מטריד את השני. אני כבר לא מנסה לשאול ולהבין, לא מצלם ולא מצלצל, לא רוצה להוכיח כלום. לפעמים, כשנפגשים במקרה ברחוב או בסופרמרקט, אומרים שלום־שלום, וממשיכים כל אחד לדרכו.

סוף……..

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אוגוסט 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר