מורשת יהדות מרוקו

בלילה ההוא לשחקני קלפים

מנהג נפסד היה במרוקו בקרב אנשים בורים: מתחילת חודש אדר, היו מתארגנות כנופיות כנופיות של אנשים ריקים ומשחקים קלפים לילה לילה במשך החודש, וכל ערב בבית אחד החברים.

האיש אצלו שיחקו, קיבל מכל משתתף, מין ״דמי חסות״ הנקראת " באראטו ". שמות המשחקים שהיו בזמנו הם: רונדא, מסכאמבא, טומי ועוד. הרבנים ופרנסי העיר נרתעו ומאסו באנשים הריקים הללו. במכנאס הוצאו לא פעם תקנות נגד משחקי קלפים, אך אותם בורים בשלהם, כי מכלל האמונות העממיות שרווחו, אנשים אלה האמינו שירויחו, משום שבחודש אדר, מזלם של ישראל בעליה.

כל אלה שהשתתפו במשחקי הקלפים והרויחו, בערב פורים באו צוהלים ועליזים לבית־הכנסת וכאשר החזן הקורא את המגילה הגיע לפסוק ״בלילה ההוא״, הם הראשונים שקפצו בראש וקראו את הפסוק עם הקהל בהדגשה ובשמחה, לעומתם המפסידים באו לבית־הכנסת חפויי־ראש וקראו את ״בלילה ההוא״ בקול רפה ומבויישים. הקהל הבין אז, ״מי העני ומי העשיר״ ב״בלילה ההוא״.

תליית בני המן

במכנאס נהגו שכאשר קורא המגילה היה מגיע לעשרת בני המן ותלייתם על העץ, נעשתה אתנחתא והקורא לקח את רצועת הקשירה של המגילה וקשר אותה לראש עמוד התיבה של שליח ציבור, מקום שבו מונחת המגילה, זאת לזכר תליית המן ועשרת בניו וכשהגיע הקורא את המגילה לשמותיהם של בני המן, קרא את שמות עשרת בני המדתא בתוספת ״חמש מאות איש״ בנשימה אחת ומהר.

בתום קריאת המגילה, הקהל פצה בתפילת ובא לציון גואל בקול אדיר ובהתרגשות עצומה. הנערים הפסיקו מיד את ההתעללות בהמן וחבר מרעיו וקראו את ״ובא לציון גואל״ בחרדת קודש ובתקוה. יש אמונה בקרב יהודי מרוקו והיא ; כאשר יבוא המשיח, הוא יתקבל על ידי המחכים לתשועתו בשיר של " ובא לציון גואל " ואמונה זו מתחזקת בשעות אלו.

פתיחת הצום

בשוב בעל־הבית ובניו מבית־הכנסת, מצא את השולחן ערוך מכול־טוב במעדני מלך , הבית מלא אורה ומקושט כולו בנרות צבעוניים.

בפתיחת הצום רק מעטים פתחו את הצום במאכלי בשר, הרוב־בעוגות מטוגנות עם דבש, לחמים מיוחדים, פירות ושתיה, אולם באיזור הדרום נהגו לפתוח את הצום ב״כוסכוס״ עם עוף שקראו לו כוסכוס מגילה . במקומות אחרים נהגו לפתוח את הצום בתבשיל מפולים, זכר ל״זרעונים״ שאכלה אסתר, שהם מאכל כשר (מגילה יג, עא). הרבה משפחות נוהגות עד היום להכין מרק מיוחד המכונה לחרירא, מרק זה לוקחים אותו אחרי פתיחת הצום.

מעות פורים

ביום פורים מזדרזים בני המשפחה להשכים קום. ראש המשפחה לוקח את בניו ונוטל עימו כמות של מטבעות קטנות לחלוקה לעניים. ביום זה גם הכּילַי הופך לנדיב־לב. בין הצובאים על בתי־כנסת, חלק ניכר היה של ערבים מוסלמים שאהבו לפשוט־יד ביום פורים וגם זכו ביד נדיבה ב״דמי פורים״, הרבנים לא התנגדו משום דרכי שלום. הבנים קבלו ״דמי־פורים ביד רחבה ולא בחנוכה, כנהוג פה בארץ. הבנות לא קיבלו דמי־פורים ובמקומם ההורים קנו להם הרבה צעצועים כגון: טבעות קטנות ללא ערך, שעוני צעצוע, מחרוזת לילדים, בובות, ועריסות ועוד.

בדורות קדומים נהגו מלמדי תינוקות לאסוף ביצים מהורי התלמידים ובערב פורים חילקו אותן לתלמידים הנזקקים.

לימים היה שותפו של אדוני אבי ואחי אליהו דודי ז"ל, בעסקה של ייצור שמן זית. אמרו ועשו, השכירו בית – בד באזור עשיר בעצי זית, מרחק כשלושים קילומטר ממראקש. באותה שנה הייתה ברכה בעמלם, הזיתים הניבו פרי מעל למשוער.

ואני בגעגועי לאבי, הצטרפתי אליהם. דודי ז"ל ורבי יהודה, היו לי למורים. לא הייתה שעת פנאי שלא ניצלתי אותה איתם בהלכה. בלילות הארוכים של החורף, רבי יהודה היה מקים את כולנו לתיקון חצות, אבי ודודי ועוד אחד השותפים ז"ל.

נטילת ידיים ורחיצת פנים במים קרים שהגיעו לנקודת קיפאון, מעוררים מיד. דודי מדליק את הכירה בזמזמו את ברכות השחר, סמרטוט ספוג שמן זית, גפרור, והנה אנחנו מתחממים לאורה. וכולנו פותחים בקול נוגה " מזמור לאסף באו הגויים בנחלתך ", מנורות שמן שהדלקו לאורך הקירות ברחבת בית הבד, הוסיפו נופך של קדרות למאורע.

וכשהיינו מגיעים לפסוק " נפלה עטרת ראשינו אוי לנו כי כי חטאנו ", לא הייתה תפאורה מתאימה יותר לצער החורבן מאשר גת שמנים על קשתותיו וקירותיו הבלתי מטוייחים והאפלים, שלא ראו קרן אור של שמש מעולם, מחוסר אשנב או חלון ראוי לשמו.

ואלמלא הסיום האופטימי של " אתה תקום תרחם צמיון " עם " דודי ירד לגנו ", ספק אם היה למישהו חשק להרים את הראש. קומקום המים רותח על הכירה, עוד מעט והתה מוכן, תה ירוק סיני חזק עם שיבה.

ורבי יהודה מחליף את הטון הנוגה בטון יותר אופטימי ונמרץ, ופותח בפזמון של הבקשה " אודה ל-אל לבב חוקר / ברון יחד כוכבי בוקר ". אל א-ל אשחר ואפלל / עוד בי נשמה ואהללה. שתי הבקשות מיוחסות לרבי אברהם אבן עזרא, וכך נמשך עד עלות השחר. בשחר דמויות מקבלות בוקר חדש כשהם עטופים בטלית ובתפילין.

התלמיד שהתעקש ובא על שכרו.

רבי עמיאל ( שם בדוי ) סיפור קצר שהסיח לפי תומו. פעם במפגש חברים ישבו בסלון ביתו, ושוחחו על דא ועל הא. התפתח ויכוח על לימוד תורה אז והיום, ולאור התנאים המצוינים היום. הר בסיפר על מה שהיה אז והביא את סיפורו האישי.

העיר מכנאס, הייתה ידועה בישיבותיה ומוסדות התורה שלה. היא קיבלה בדורות האחרונים תלמידים שבאו מעיירות הסביבה וגם ממרחקים גדולים. והם קיבלו מבני הקהילה את כל העזרה הדרושה.

רבי עמיאל החליט להמשיך שם בישיבה, הוא הגיע למכנאס מעיר רחוקה מהדרום, ונכנס לישיבה ללמוד. גם שמה הנוהג היה, שכל אחד מאנשי העיר שהיה ביכולתו לקבל תלמיד הביתה, עשה כן. והנה כל התלמידים שהגיעו למקנאס לישיבת הרב, נמצא להם בעל הבית, רק לתלמיד עמיאל לא נמצא בעל הבית.

הוא סיפר שבהיותו ילד, עברו עליו מספר מחלות ילדות שהשאירו בו את רישומיהן היטב, כגון אבעבועות, גזזת, ועוד. בפניו נשארו סימנים מאבעבועות, וחלקים בראשו עדיין לא הצמיחו שיער. כובע גדול שהסתיר את קרחתו וכיסה חלק ממצחו לא הוסיף לו חן.

מסיבה זו וחרף על השתדלותם של רבני הישיבה, לא הצליחו לסדר לו בית שיוכל לקבל אותו, ולמרותה כל הוא בשלו. הוא פנה לרב אני רוצה ללמוד ולא חשוב איפוה אני אישן. ביקש מהרב שיאפשר לו לישון בבית המדרש, ואמנם כך היה.

סודר לו חדר צדדי בבית המדרש, רצונו החזק ושקידתו הרבה, הרשימה את הסובבים אותו. לא עבר זמן רב, עד שנמצא גם בשבילו בית טוב שאימץ אותו בכל. שקידתו הייתה מעוררת התפעלות, הוא גמר שם חוק לימודיו שהכשירו אותו לתפקידים להם הועיד את עצמו. לאחר שסיים הרב את סיפורו, נשמעה מדיבורו נימה של עצב מצער הימים ההם והפטיר : מי יודע, אולי בזכות זה אני יושב על כס הרם של הרבנות.

 מרה אבא סירית זצ׳יל

רבי יוסף בן נאיים

 בהרה״ג מוהר״ר יהונתן זצ״ל חי במאה הששית אחד מחכמי פאס ונתבש״מ בכסלו תקצ״ה בחולי הקוליר׳א רח״ל, הרב הנז׳ היד, חסיד וקדוש והוא היה שוחט ובודק מומחה :

מו"ה אדוניס הלוי בן לברט ז"ל

כתב הגאון חיד״א ז״ל שהוא ממערב מעיר פאס והוא חיבר מחבררת בשרשי הדקדוק ורש״י ע"ה מזכירו בשם דונש בן לברט יעי״ש בשם הגדולים מ״ש עוד על הרב הנז', וראה להראב״ע בהקדמתו לס׳ מאזנים שכתב עליו מערבי ממדינת פאס וראה מ״ש אודותיו בס׳ נר המערב צד 15 ושהוא נולד בפאס בע׳ ד״א תר״ף:

מו״ה אהרן בן חיים זצ״ל

חי במאה השלישית ורביעית והוא א׳ מבית דינו של הרה״ג מוהר״ר וידאל הצרפתי זצ״ל, והוא א׳ מהרבנים החתומים בתקנות סביב לש׳ ש״ס והיתה מנוחתו כבוד בעה״ק ירושלט תובב״א כמ״ש בס׳ קורא הדורות, והגאון חיד״א זיע״א כתב משם בינה לעתים שהרב הנז׳ נתבש״מ בויניצייא, והוא חיבר ס׳ קרבן אהרן, לב אהרן, מצח אהרן, מצנפת אהרן, ועוד לו תשובות, וחיבר פירוש על ספדי ומכילתא, הרב הנז׳ היה מתלמידיו של מוהר״י אלמושנינו זצ״ל ואביו של הרב הנז׳ הוא ר׳ אברהבש ב״ר שמואל ובש' שכ״ו מצאנוהו שהוא א׳ מיושבי על מדין בפאס וכשנסע מפאס הלך דרך מצרים שם הרביץ תורה, ומשם הלך לארצות המזרח ושם נתפרסם לרב וגדול בתורה, אלו הם החיבורים שחיבר בהיותו בפאס, קרבן אהרן, לב אהרן על הנביאים וכשהלך לויניציאה הדפיסם, והחיבורים האחרים שחיבר בצאתו מפאס המה מצח אהרן, מצנפת אהרן, פי׳ על ספרי מכילתא, מדרש ציץ הזהב על שיר השירים, נראה שעדיין המה בכ״י ועדיין לא זרח אור שמשם, והבט מ״ש הגאון חיד״א ז״ל מה שנוגע לתולדות הרב הנז' ומקרוב יצא לאור ספר טוב מצרים לר׳ אהרן ן׳ שמעון הי״ו ר״מ בק״ק מצרים והוכיח כי באמת הרב הנז׳ מת בעיה״ק ירושלים תוב״ב כמ״ש בס׳ קורא הדורות, ובפס״ד אחד מהרב מוהר״ר שמואל אבן דנאן זצ״ל מצאתי וז״ל ומאד נתקבצנו על ככה כמה פעמים בשנים שעבדו עד שבשנת שכ״ל טו״ב לפ״ק בהיות בכאן החה״ש הכולל הר׳ אהרן אבן חיים נר״ו העיד גם הוא שבארץ מראקס יע״א הם מטריפין בטרפש הלבן מצד ימין ומכשירין בטרפש האדום מצד ימין וכו', אולי שהוא הרב הנז״ והיה במראקס ג״ך, ומצארתי בספר בגדי כהונה דק״א הביא דבריו בספר קופת הרוכלים כ״י למוהר״ר ידידיה מונסינייגו ז"ל, וז״ל באלול תמ״ח בעיר איזמיר יע״א הובקעה האדמה אשר תחתיהם מרוב הרעש הגדול ותבלע אותם ואת בתיהם ואת רוב בני האדמה אשר שבש ובתוכם האדם הגדול בענקים הרב המובהק כמוהר״ר אהרן בן חיים זלה״ה ונעשה הספד בתוככי תלמוד תורה בשאלוניקי עכ״ל זה הוא נכדו של הרב הנז׳ אשר נקרא על שמו כי רב המרחק ביניהם, וכמ״ש הגאון חיד״א ז״ל בשה״ג שהוא שקיל וטרי עם מוהר׳יר הנגיד, אישפיריאל ז״ל :

מרה אהרן אלמאליח ז"ל

 בר אלעזר מ״ץ במוגאדור ומצאנוהו באיזה זמן בארבאט והוא אביו של מוהר״ר יוסף אלמאליח זצ״ל הוא חי במאה הנוכחית כי ראיתי ממנו פס״ד ש׳ תר״ב פ״ק, וראיתי פס"ד א׳ חתומים בו הדו״מ כמוהר״ר אברהם אביטבול והדו״מ מו"ה אלישע בירדוגו ומהר״א הנז׳ וזמן הפס״ד בש׳ התור״ה :

כהה״ר אהרן הכהן ז"ל מפאס

חי במאה הה׳ והוא אביו של כהר"ר משה ז"ל שהיה בש׳ שכ״ר ליצי׳ הנז״ל באות מ׳:

כהה״ר אהרן לארידו ז"ל

 א׳ מחכמי אריף הוא חי במאה הה׳ וראיתי מכתב השלוח אליו מאת מוהריב״ע ומו״ה יעב״ץ ומוהר״א אבן דנאן ז״ל זמנו ש׳ ובע״ת :

 מו"ה אהרן בוטבול זצ״ל

 א׳ מחכמי פאם נולד בש׳ תקפ״א ונתבש״מ כבן ל״ה שנה בסיון שנת תרי״ו, וביחס הכתובה שביד זרעו שבחוהו רבנן בתוארים מעולים החה"ש והכולל, אור גולל, מקומן של שבחים, טוב בעיני אלהים ואנשים, חכם חרשים, נחל נובע מקור חכמה, כרכא דכולא ביה כמהר"א וכוי, הרב הנז׳ חשקו ומאוייו בחכמת ההשכלה, ולשמע אוזן שמרוב חשקו בזה ביום שקנה ס׳ מורה הנבוכים בשעה שהכניסו לביתו הביא אשה אחת שצעקה לפני הספר קול ששון ושמחה, ותורה מחזרת על אכסניא שלה נצר משרשיו דוד שלישי ממנו אשר נק׳ על שמו מר ניהו רבה הדו׳׳מ כמ״ו אהרן בוטבול הי׳׳ו שהוא א׳ מבדי׳׳ץ טדיבונא׳ל רביני׳ק שבמחז״ק בעת ובעונה הזאת והוא בודק מומחה ויודע בטיב דיני גיטין וקידושין וכמה שנים נשא המשרה על שכמו מסדר הגיטין נולד בכ״ב אדר ב׳ שנת תזכ״ר לפ״ק :

 מו"ה אהרן הצרפתי בכה״ר אברהם זצ״ל

רמו"ץ בסאלי חי במאה הה׳ והוא אחיו של מוהר״ר שמואל הצרפתי זצ״ל, הרב הנז׳ תלמיד מוהר״ד אהרן אסבעוני זצ״ל ובית דינו היו מוהר״ר שלמה הכהן ומוהר״ר שמואל קארו ז״ל והוא היה גדול שבכולם וכולם עשו הסכמה לס׳ חפץ ה׳ להרה״ג מוהר״ר חיים אבן עטר זצ״ל בש' תצ״א, הרב הנז׳ חיבר ס׳ משגב האמהות, עוד ראיתיו חותם בפס״ד אחד הראשון החותם מו״ה שמואל אזאווי ואחריו מוהר״א הנז׳ ואחריו מו״ה יהודה הלוי זצ״ל :

 כהה״ר אהרן מאמאן ז״ל

חי במאה הששית מחכמי צפרו והיה מרבה ישיבה מרבה חכמה והיה דרשן גדול חכם יר״א וסר מרע, מלא מדות טובות, תמים וישר קנה לו חכמה רבה, כ״ז ראיתי בס׳ נועם שיח למוהר״ר שמואל אלבאז זצ״ל בשיר ששורר עליו כשנולד לו בן :

כהה״ר אהרן ה"ן דוד וחיון ז"ל

א 'מחכמי ארבאט הוא חי במאה הה׳ בהשערה כי דור רביעי ממנו מצאנוהו חי ש׳ תקצ״ח:

כהה״ר אהרן הכהן זצ״ל

 א׳ מחכמי דבדו וראיתי שאלה ממנו הוא וחד דעימיה לחכמי פאס זמנה ש׳ מושי״ע ור״ב פ״ג:

 כהה״ר אהרן חסין ז"ל

מחכמי המערב הוא חי בסוף המאה הו׳ ותחילת השביעית וראיתי מכתב ששלח למוהר״ר שלמה אבן צור ז״ל בש׳ ראית״י פ״ק והמכתב

ההוא בלשון צח ומליצה נאה :

 מו"ה אהרן זכרי זצ״ל

 מדץ בצפרו וביחס כתובה תארוהו בזה״ל הרב הכולל בישראל להלל הדו״מ סבא דמשפטים כמוהר״ר וכו' מוכח שזכה לזקנה הרב הנז׳ נתבש״מ י״ט תמוז ש׳ תקכ״א :

מו״ה אהרן בן סמחון ז"ל

בר סלימאן אחד מחכמי דרעא, והוא חותנו של ר׳ חלפתא בנו של ר׳ אליד זצ״ל מדדעא,  ושוב נתיישב הרב הנז' בתלמסאן:

כהה״ר אהרן בן עולו זצ״ל־

 אחד מחכמי מקנאס :

מר זקני רבי אהרן סודרי זצ״ל ראש קהילת מקנס וממכובדי העדה, שדרי״ם שבאו מארצנו הקדושה מצאו להם מרגוע ובית חם בביתו ובשנת תש״א בעיצומה של המלחמה טיפל בחיילים יהודים שבאו בערב פסה לאכול בשר והחייל שזכה להסב בביתו בליל הסדר היתה לו חוייה מיוחדת במינה. ובחטטי במגרותיו מצאתי שקיות של חול קטנות עם חותמת משלוח מארץ הקודש רצתי בסקרנות רבה אל מר זקני ואמרתי לו מצאתי שקיות חול של ארץ הק׳ והוא ענה לי זאת המתנה היחידה שבקשתי משדר״י ארץ ישראל בשביל לזכור תמיד את הארץ הקדושה וכמו שכתוב: ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני״ ולא הסתפק בכך עד שחרט על משקוף ביתו פסוק זה. ובימיו האחרונים צוה להוריק את שקיות החול הנ״ל בתוך קברו לקיים את הכתוב ״וכפר אדמתו עמו״ (פרשת האזינו), כי תמיד חשקה נפשו לעלות ארצה ולא עלתה בידו מפני המלחמה שהיתה בזמנו מלחמת העולם השניה.

הלשון המדוברת בביתו רק לשון הקודש שהיה מוקיר אותה בנימי נפשו וגם לימד אותה לסביבתו ולאנ״ש.

קשר אמיץ היה למשפחתנו עם רבינו מלבד הקשר המשפחתי לסבי זקני שהיה דודו של מורנו. אימי מרת גרציה ע״ה (נפטרה בשנת תש״ן) עם כל מסירותה לאבא ר׳ דוד טולידאנו זצ״ל שיתף אותה רבינו לעזרת תלמידי הישיבה. רבינו היה שולח אליה ביום קבוע בגדים קרועים ובלוים לתקון לבני הישיבה.

מעביר על מידותיו

כשחונבתי על ברכיו של הסבא מר זקני ר׳ אהרן סודרי ע״ה הסתכלתי על מצחו וראיתי בעין תפירות במצחו. שאלתיו מניין לך צלקת זו? השיב לי, זה קרה בזמן שהייתי ראש קהילת מקנם ומסור לאהבת ישראל, ״בשבת אחת היתה המולה ברובע היהודי ואנשי המשטרה ירדו לרובע לעשות חיפושים נגד מפירי החוק סוחרי האלכוהול ללא רישיון, ומאז ומתמיד היו מאחינו בני ישראל שמצאו פרנסתם בעיסוק זה ובחדרי חדרים בישלו את השכר שנקרא ״מאחיא״ ומכרוהו לשכניהם ומזה היתה פרנסתם, התגלגלו העניינים והגיעו לאזני הרשות מאחר שהשכנים התלוננו שריח נודף מהאלכוהול ומזיק להם, אנשי המשטרה נטפלו למשפחה שאינה בכלל מעורבת בעניינים אלה, ומעשה שטן מצאו כלי מעבדה של בישול הערק בבית של יהודי תמים וירא שמים — ואליהו לוי שמו — שהכרתיו בילדותי והיה מבאי בית הכנסת של מר זקני, אנשי המשטרה הוציאו אותו מבית הכנסת לחקירה וכלאו אותו ביום שבת, ואחרי דין ודברים הכו בו מכות אכזריות עד זוב דם בפניו, אנשי ביתו באו והודיעו למר זקני על המתרחש, ובאמצע התפילה יצא מבית הכנסת ורץ למשטרה ברגליו שהיתה חוץ לעיר, והנה עדיין המושל מחזיק ברצועה ומכה את האיש הצועק מה פשעי מה חטאתי, אני חף מפשע, והמושל ממשיך להלקותו.

 בראות מר זקני את העוול שנעשה ליהודי משך מן המושל את הרצועה ואמר לו, אתם לא מבררים היטב ומרשים לעצמכם לרדוף יהודי חף מפשע, המושל לא איבד עשתונות התגבר על מר זקני והוציא מידו את הרצועה והלקה בו גם מר זקני לעיני כל הנוכחים עד זוב דם במצחו, עד אשר אושפז בבית חולים, וחבשו אותו ואחרי טיפול יצא מכלל סכנה ב״ה.

אנשי הקהילה רגזו על השלטונות ובראשם מר זקני שהגיש משפט עד המושל המקומי וידו היתה על העליונה, לימים הגיע פסק דין מן הממונים, על המושל להתפטר על שחרג מסמכותו, והטילו עליו קנסות על שהרים ידו על ראש הקהילה וגם ציוו עליו לבקש סליחה קבל עם ועדה. דין ודברים היו בין אנשי הקהילה למר זקני אם יקבלו את בקשת סליחתו של המושל או שידרשו את התפטרותו ממשרתו הגבוהה, ענוותן ושפל ברך היה מר זקני, בחר לו לסלוח למושל בנוכחות הקהל. עד שנהפך מאויב לאוהב ישראל, וביטל כמה גזירות שהיו חלים על הקהילה וגם סייע בבניית מקוואות, ברובע החדש (מלאח זדיד) והקצה שטח עבור בית הקברות החדש, ונתן רשיונות לבניית בית זקנים ולאיסוף כספים לטובת העניים וכדו'.

קלב

ס׳ קרח. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

למעלת הרב הכולל, וכו', כמוה״ר שלמה מזרחי ישצ״ו. שלום. שלום.

הגיעני מכתב ידי קדשו, אודות הנדבה, כבר אסף את הכל בעל האכסנייא, והם תחת ידו, והיום אמר שישלח אותם לכבודו, וזרזתיו על זה, ומ״ש כבודו לחפש לו אחר המאמר, בשלשה דברים גדולה ג״ח יותר מן הצדקה וכן', חפשתי ומצאתי אותו בסוכה דף ע״ט ע״ב, ע״ש. ושלום.

אני היו"ם ס"ט

קלג

ס'הנז' ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיש מלכא ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, ושמחתי מאד, כי מצא כדי פרנסתו במעוט סחורה, אשר בה שלח ידו, ובעתות הפנאי, הוא כותב ומעתיק לעצמו חדושי תורה, מספרים ישנים כת״י, וכבדני בשלשה חדושים, על שלשה פסוקים של וישמע, והם:

א.         בפי השבוע, וישמע משה ויפול על פניו, שהקשה בעל הספר, וז״ל, כאשר כתבת, משום מה נפל

משה על פניו ? ותרץ, ואפשר, כדי להראות עצמו שהוא שפל, הפך מה שאמרו הם, ומדוע תתנשאו וכו', עכ״ל. ידידי, פי׳ זה, הביאו בעל כלי יקר זצ״ל, ע״ש דברים יקרים ומתוקים מאד. ולדעתי המעט נראה, ע״פ מ״ש רז״ל אסור להסתכל באדם כשהוא כועס (ס׳ חן טוב דף ג׳ משם המדרש). ולכן כשדברו קרח ועדתו לפני משה בכעס, נפל על פניו שלא להתסכל בפניהם. ע״כ.

ב.         בפ' חקת, וישמע הכנעני מלך ערד[, כתב רש״י, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. והקשה בעל הספר, וז״ל, מנא ליה לרש״י הא? והאריך לתרץ כאשר כתבת, ודבריו ידידי, הם מ״ש השפתי חכמים על רש״י שם, ע״ש. רק הם בשנוי לשון. ודרך רמז נ״ל לומר, במלת וישמע, נוטריקון בהפוך אתוון, ושמע שנסתלקו עננים מעל ישראל. וכיוצא בזה רמזתי במלת וישמע יתרו, שמע מלחמת עמלק וקריעת ים, כמ"ש רש״י ז״ל שם, ע״ש. ועוד הרבה רמזים רמזתי שם באותה פרשה.

ג. בפ' בלק, וישמע בלק כי בא בלעם, כתב רש״י, שלח שלוחים לבשרו, והקשה, מנא ליה הא? ודילמא מעוברי דרך שמע? וי״ל שאין דרך עוברי דרך לדבר אל המלך ולהגיד לו, עכ״ל. והוא דחוק, כי רש׳׳י ז״ל דבר בהוה, שדרך השרים לשלוח לעיר שלוחיהם, להודיע יום כניסתם, כדי להכין להם מקום, ולצאת לקראתם לכבדם, ובפרט בלעם, שהיתה דעתו גסה עליו ביותר, ואוהב כבוד. ודרך רמז נ״ל במלת וישמ״ע ר״ת בהפוך אתוון, ונתבשר על ידי שליח מביאתו. עוד רמז נכון רמזתי בזאת הפרשה, במלת פעו״ר, ר״ת, פוערים עצמם ומוציאים רעי, כמ״ש רש״י ז״ל, וז״ל: פעור, על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזוהי עבודתו, עכ״ל ז״ל. וכדי לסיים בכיטוב, אודיע לכבודו רמז אחד מעניינא דיומא, היום ע״ש, והוא בפי כי תשא, ושמרו בני ישראל את השבת וכו', וסמיך ליה ויתן אל משה שני לוחות העדות וכו', לרמוז מ״ש רז״ל, כל המשמר שבת כהלכתו, כאלו קיים כל התורה כלה, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

קלד

פ׳ חקת.לסופר א'

ידידי! היום הראני אחי אמי, שטר פטור שכתבת לו, שפטרו ההוא גברא, והנה הוא חסר כמה דברים, א׳, לא כתבת אף על תביעה בעל פה, והיא העיקר. ב/ לא כתבת שבטל כל המודעות. ג׳, לא כתבת שנתחייב איזה חוב אם יחזור בו. ד׳, הקדמת הזמן יום אחד, ובכן צריך כבודו לטרוח עוד לילך אצל הסופר, לקבל עוד בקנין על כל הנז', ולכתוב שטר הגון ולתת בידו, ויוסיף לך עוד שכר טרחך,

ושלום.

אני היו״ ם ס״ט

קלה

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק

למעלת אדמו״ר, עט״ר, הרה״ג, כקש״ת כמוהר״ר שלמה אבן דנאן ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

אדוני! סב״ת האר״ש, יען זה האיש מרדכי ן׳ הרוש הי״ו, המוביל כתבא דנא, הוא טוב שכן קרוב, ויש לו דין ודברים עם הר׳ יצחק אזולאי הי״ו, אשר גר שם במח״ק, אודות שעוה של דבורים שמכר לו יצחק הנז׳, וההוא אמר, כי בפתחו השקים, מצאה מלאה זבל ואבנים ועפר, כאשר כתוב בנוסח קב״ע שיש בידו, כאשר עיני קדשו יחזו, ויען כי הוא איש אמונים, ואיש בושת, ואימת בדי״ץ עליו, ומסתתמין טענותיו, ותמיד בכל תביעה, שנתבע, או תובע, הוא אומר להבדי״ץ, פתח פיך לאלם, ובפרט בעמדו לפני אדוני הרב, אשר מעולם לא ראה את כבודו, לכן ירא פן יאחזהו רעד, ולא יוכל להוציא שום הגה מפיו, ויצא חייב בדינו, אף אם יהיה הצדק אתו, ובכן הפציר בי לתת בידו הני מלי, להודיע מהותו לאדוני הרב, ואדוני הרב כמלאך האלהים, דיין אמת, שופט צדק ואמת, ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט