אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

סימן ב. כרך א'

לרב אחד בעוב"י מכנאס יע"א, סדר חיי שרה תרס"ח לפ"ק.

אדוני ! שמעתי דבת רבים, אודות מקווה המים לטבילת נשים, שאף כי זה כמשלש חדשים, שקבעו מעלתכם קופה נגבית בכל יום מכל חנויות בני העיר, ונקבץ בה סך הגון, עדיין לא נגה אור שום תקון במקוה, ועדיין הוא מלא קיא וצואה בלי מקום.

ובכן אמרתי אגלה אזני אדוני, והוא יתן צו לתקן הדבר מהר, ולסתום פה כל המקטרגים, ולמען לא יתפשטו הדברים בכל העיר ותתקלקל מגבת הקופה, רק הכל על מקומו יבא בשלום, והיה מעשה הצדקה שלום, ועל צדקה אדוני אני בוטח, שאל יחשוב לי הדבר הזה לעון, כי לא באתי להוכיח, רק להודיע, ושלום

הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.

סימן ג.' כרך א'

סדר חיי שרה, תרס"ח לפ"ק. 1908

למעת שר הצבא, דגול מרבבה, גומל חסדים, גדול ליהודים, החכם הנעלה, לשם ולתהלה, כבוד הרב שמעון לקנווי, ראש קהלת ווהראן וסביבותיה יע"א, יחשל"א. ( יחי שמו לעד אמן ) שלום, שלום.

אדון נכבד ! סב"ת האר"ש, אודו האי גברא דשפיר חזי, זה שמו, כבוד הרב יחחיא אגהאן הי"ו, שהיה גר במח"ק, זה רבות בשנים, ונתפש עם גנבים בעלילת שקר, וכבודך הגדיל חסדו עמו, ושלחו לנפשו, בתנאי שלא תציג עוד כף רגלו בשערי ווהראן ואגפיה.

ובצאתו בחפזון, עזב חפציו ביד שכנו הקרוב אליו, רבי יעקב סבעוני הי"ו, ובא הנה ערום ויחף, ושלח כמה מכתבים מלאים הפצרות ליעקה הנזכר, למכור את הכל על ידו, ולשלוח לו את דמיהם, וקצב לו את שכרו, ועד עתה אין קול ואין עונה.

ובכן בא לפני בנא לשון בקשה, לכתוב למעלתך לעמוד לימינו, כמדתך הטובה לעמוד לימין אביון, ושלח נא אחד ממשרתיך להוציא בלעו מפיו, ואם יראה בעיני כבודו שיאריכו הדברים בדחיות ומענות, יעשה עמו חסד, לשלוח לו הבטחה על ימים אחדים בעצם יד כבודך.

שלא תאונה אליו רעה אם ישוב עוד למחנכם קדוש, והוא ישתעי דינא בהדיה, והטוב בעיניך עשה, העיקר הוא שישוב אליו כספו, ושכר כבודו כפול מן השמים בכל טוב סלה, אמן. פה מכנאס יע"א.

הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.

סימן ד,כרך א'.

סדר תולדות, שנת הנ"ל, מכנאס

למעל הרב הגאון, מעו"ם וכו', במוהר"ר של מה בן שטרית ישצ"ו. שלום.

שלשם אחר מנחת ערב, בהיותי באסיפה יפה של רבנן ותלמידיהון העי"א, והיו עוסקים בדין תורה, מא אמר חדא, ומר אמר חדא, כמנהגם בכל יום, שאל מעלתו, על אביו של יואב בן צרויה מה היה שמו, ולמה נקרא על שם אמו, ובכלם היו בהעלם דבר, עתה אודיע לכבודו, כי היום הייתהי באוצר הספרים של הרב הגאון כמוהרר"א עמאר ישצ"ו, ובא לידי ספר תשובות הגאונים, וראיתי בסימן י"ב, שנשאלה שאלה זו לרבי האי גאון זיע"א.

והשיב שאביו היה שמו שריה, כמו שכתוב ושריה הוליד את יואב ( דה"א, ד' ) ונקרא על שם אמו צרויה, כדי להוסיף בה כבוד, לפי שהייתה אחותו של דודו, שמו רבי שלמה בן פזי, על שם אמו בתו של רבי חייא, רבה בר חנה, על שם אמו אחותו של רבי חייא, רבי שמואל בר מרתא, על שם אמו אחותו של רבי חייא,. ויען ידעתי כי תברכני בנפשך, לכן הגדתי לפניך היום.

אני היו"ם ס"ט

רבה בר בר חנא

נכד בר חנא שהיה אחי רבי חייא.

רבא בר בר חנא היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו. חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בעודו בבבל למד גם בסורא, וחשב לתקן שיאמרו עשרת הדברות בתפילה. אמר לו רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. רוב ספוריו נמצאים בממסכת בבא בתרא ע"ג-ע"ד. הם מתחילים בביטוי "לדידי חזי לי" או "חדא זימנא". סיפורים אלה הם סיפורים של יורדי ים והולכי מדבריות, והם נודעים בשם אגדות רבא בר בר חנא.

רבה בר בר חנא – נכדו של בר חנא, שהיה אחיו של רבי חייא. רבא בר בר חנא עלה מבבל לא"י, היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו.
אחר שישב בא"י ימים רבים חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בבואו לשם לא בא לשיעורו של רב יהודה בר יחזקאל, עד אשר שלח ר"י את הממונה להחרים את בגדו אם לא יבוא. כאשר בא ושמע שר' יהודה דרש שאין מחזירים את השבר בשבת, אמר לו: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל, שמחזירין. רב יהודה שמח לשמוע זאת ואמר לו: האם לא יפה עשיתי להכריחך לבוא כדי ללמוד דין זה? רבי יהודה שאל ממנו עוד דברים ששמע מר' יוחנן לעניין נדוי (מ"ק י"ז.

רדיפות הסאסאנידים את יהודי בבל עוררו את רבא בר בר חנא לשוב לא"י, אך לא ידוע אם חזר (פסחים נ"א). רבא בר בר חנא למד בבבל גם בסורא, וחשב שם לתקן לומר עשרת הדברות בתפילה. רב חסדא מנעו מכך, ואמר לו: כבר בטלום מפני תרעומת המינין (ברכות י".

סימן ה כרך א'

סדר הנזכר, שנה הנזכרת, מכנאס.

למעלת החכם השלם והכולל וכו', החסיד העניו, ספרא דווקנא, כמוה"ר מרדכי אדהאן ישצ"ו. שלום.

מכתב כבודו הגיעני, וקראתי אותו לפני אשתך, ומסרתי לידה צרור הכסף, המזוזות עם זוגי תפילין שהנחת מכרה אותם, והכסף תחת ידה, והרי היא בטוב ואין מחסור דבר.

על ההפכה שהייתה ביום רביעי בשוק הבהמות, תלי"ת  לא נמשכה, כי על ידי שוחד בחיק חמת השר שכבה, אבל בין כה וכה, הייתה מהומה גדולה בעיר, כל היום ההוא וכל הלילה, וביום ה' בבוקר נפתחו שערי העיר, ונחנ שקטה הארץ, והמגיד לכם שרי ליה מריה, כי עבר על בל תוסיף.

שאל כבודו לדרוש ולחקור בחשאי כמה כסף שלחה קהלת פאס יע"א להכא בשנת התרס"ג לפ"ג, לעזור לענייני העיר בעת צרה, כי בעל אכסנייא שלך שאל כבודך על זה, ולא ידעתי מה מקום לשאלה זו עתה, אחר עבור חמש שנים.

ועל כל זאת אודיע לכבודו, כי הצ[מכתב אשר שלחו רבני פאס להכא על רזא דנא, הנה הוא תחת ידי מצאתיו בין כתביו של אבא מארי זיע"א, והחתומים עליו בית דין של חמש, כמוהר"ר רפאל אבן צור, וכמונר"ר יהודה בנימין, וכמוהר"ר שלמה אבן דנאן, וכמוהר"ר וידאל הצרפתי, וכמוהר"ר מתתיה סיריו, העי"א וזמנו חדש אייר שנת נוראות לפ"ק היא שנת תרס"ג לפ"ק.

ושם נאמר, כי מכסת הכסף ששלחו הוא ארבע מאות ועשרים צורוס, על יד החכם החשוב והכולל וכו' כמהו"ר אלישע נחמני ישצ"ו, לחלקם לתלמידי חכמים והעניים הדחוקים, ושמעתי שחלקם על צד היום טוב, כי צדיק באמונתו הוא כאשר תדעהו, ועוד שמעתי שנתן חשבון לפני בית הדין ישצ"ו.

עוד אודיע לכבודו, כי מצאתי את הדבר אשר בקשתני טרם נסיעתך לחפש עליו, שהוא, מה טעם אמרו כחא דהתירא עדיף, ומאד שמחתי, כי מצאתי, כאשר אמרתי, והוא ברש"י ז"ל, במסכת ביצה דף ב' ע"ב, וזה לשונו :

דהתירא עדיף ליה, טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו, ואינו ירא להתיר, אבל כח האיסורין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר. עד כאן לשונו. ושלום דל ונבזה

היו"ם הזה, ס"ט.

סימן ו כרך א'.

סימן וישלח, שנת תרס"ח לפ"ק, מכנאס.

ידידי החכם הוותיק, חמר הדת עתיק, כבוד הרב ימין לגראבלי, הי"ו.

בערב שבת קיבלתי מיד ציר אמונים, אגרת אוגרת דברים רבים מכבודו, ואשיב על ראשון, ראשון.

א' . הגדלת תלונתך על אדמו"ר כמוהר"ר חיים בירדוגו יצ"ו, כי שתקך בנזיפה וכו'.., תמחול נא ידידי, כי שקר דברת, לא בנזיפה חלילה, רק מאהבתו אותך, ואף אם כדברך כן הוא, אין בו אשם, כי סדר למודך יכעיס אף הלל הזקן, כי הרגלת עצמך בחמוד מסובך ומסוכסך לדקדק גם בחסיד ויתיר.

ולבטל את כולנו מהלמוד האמיתי, ורז"ל אמרו , אי דייקינן כולי האי לא הוה תנינן ( ערובין מ"ח ע"א ), ובכן ידידי, הסר ממך עקשות פה וכו'….שלא תעקש למודך ותסבכו בדקדוקי עניות שאין בהם ממש, כי אין בזה שום חכמה כאשר אומרים9 לך אנשי מקומך.

רק טפשות הלב ואבוד הזמן, ובמקום דליעול ירקא, ליעול בשרא וכוורי, ואם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד בין תלמידים, ושוב תשוב על מקומך בשמחה רבה, ואם לא תוכל עשוהו, התכבד ושב בביתך ומקומך אל תנח, זאת היא עצתי ואתה תבחר ותקרב.

ב'. בית אכסנייא שלך, הגמון כבוד הרב הכהן הי"ו, ואשתו ובני ביתו, כלם דורשים בשלומך, והבגדים והספרים אשר שכחת אצלם, מסרו אותם ביד ציר אמונים לתתם ביד אחיו של בעל הבית כבוד הרב משה הכהן הי"ו, בעיר סאלי יע"א, תמצאהו בבית הרב הגאון רפאל אנקאווה ישצ"ו.

ג'. בקשת ממני לכתוב לך תמיד להשיב על כל שאלותיך, כאשר יורוני מן השמים, טוב הדבר, אל תמנע טוב וכו'…כתיב.

ד'. שאלת לחוות לך דעתי על נה שכתוב בש"ס יומא דף י"ח, אומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך וכו'..ופירש רש"י ז"ל, אישי אדוני, וקשיא לך ולימא ליה אדוני ?

לע"ד נראה לפי שעל ידי עבודת כהן גדול ותפלתו ביום הכיפורים יורד שפע ברכה לישראל, וכנסת ישראל מתקשטת בקישוטי מחילה וסליחה וכפרה, כמו האיש שמשפיע טוב לאשתו, ומקשטה בקישוטין יפין, לכן אומרים לו " אישי " להודיעו, שיזהר בעבודתו לעשותה כהלכה, כי הוא כאיש לגבי אישה שהיא כנסת ישראל.

וכן כתיב הושע ב', והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי וכו'..ופירש רש"י ז"ל, שהוא מלשון אישות וחבת נעורים, עיין שם. כי הוא המשפיע לנו כל טוב.

ועאוד ע"ד מה שאמרו רז"ל, לעולם יכבד אדם את אשתו יותר מגופו, כי היא תלויה בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, ולכן אומרים לו " אישי " להודיעו שעינינו תלויות בו לתקן עבודתו במחשבה ודבור ומעשה, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם להיות לו לעזרה. עד כאן

אני היו"מ ס"ט

ואחרי מופל"ג ראיתי בסדר מענה לשון חלק שני אות א', שכתב וזה לשונו : אישי כהן גדול, כתב בסדר צרור המור פרשת ויצא, שקורין לכהן גדול אישי ולא אדוניף משום דזה השם שראתו לאה אמנו, הפעם ילווה אלי אישי אלי, וגם מצד אמונתו שהיה באש ומאכלו באש, שכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון. עד כאן.