ישראל בערב – ח.ז.הירשברג

ישראל בערב ח.ז. הירשברג. הספר נדפס בשנת תש"ו – 1946

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב.

חמיר הייתה ממלכה דומיננטית באזורה עד שנת 525. כלכלתה נשענה על חקלאות וייצוא של לבונה ומור, חומרים שהיו נסחרים בהמוניהם באזור מזרח אפריקה ומדינות אגן הים התיכון. חומרים אלו היו מבוקשים ביותר להירשברגצד השנהב שהגיע מאפריקה לאימפריה הרומית. ספינות היו מפליגות מחמיר על בסיס קבוע במקביל לשליטה הפוליטית על אזורים במזרח אפריקה. הספר השיוט בים האריתראי מתאר את חמיר והעומד בראשה צ'ריבאל (Charibael) כידידותיים לרומאים:

יש כתובות אבן שונות ושרידי עתיקות, ספוני טמוני חול. יש ידיעות, שנשתמרו כאילו אגב אורחא בספרות התלמודית ובכתבי מחברים, של בני עמים שונים, שחיו בתקופות בהן אירעו הדברים או זמן קצר לאחר מכן. מהם מסרו את דבריהם כלאחר יד, ומהן נתכוונו להרצאה היסטורית.

כתבי אבות הכנסיה מגמתם הדתית בולטת. אחד המקורות הנכבדים לחקירת חייהם הדתיים של בני ישראל בצפון ערב הוא הקוראן, אשר גם עליו אין לומר, כי נקי הוא מפניות ומגמות מסויימות. ידיעות חשובות נשתמרו בשירי משוררי ערב, והדי הדברים רבים נצברו בספרי ההיסטוריה והדת של הנוצרים והמוסלמים.

מהם בעלי ערך היסטורי, מהם אגדות או מעשיות בדויות, שמקורותיהן עכורים. לעתים קרובות דברי המקורות האלה עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר. רק סוג אחד של מקורות דל ביותר : תעודות יהודיות וידיעות, שנשתמרו במקורות יהודיים. מלבד כמה רמזים בספרות התלמוד ומעט שירים, שזהותם מפוקפקת לפעמים, ומסמך אחד או שניים מן הגניזה של קאהיר, לא הגיע לידינו דבר.

מתוך חומר זה יש לברור את גרעיני האמת, ועבודה זו אינה קלה, כיוון שקשה מאוד לקבוע תאריכים מדוייקים ולהבדיל בין עובדות היסטוריות ודברי הזיה. בייחוד חשוד החומר, המצוי בספרות הערבית הצפונית, וזאת מדגישים כל החוקרים. כן אין לסמוך גם על התאריכים.

 בכלל, אסור לתת אמון בתוכן הסיפורים אם אין סעד לדברים ממקור אחר. קשה מאוד לנתח חלקי שיר ערבי קדום, המצטרף מחרוזים, שלא תמיד אפשר למצוא את הקשר ביניהם, ולקבוע, במידה מסוימת של ודאות יחסית, איזו מהם מקוריים ואיזו אינם אלא עיבוד מאוחר של חרוז קדום או תוספת מאוחרת או סתם זיוף.

מרובים הקשיים והמכשולים, שחוקרי תולדות יהודי ערב נתקלים בהם, ועל כן נדרשת זהירות יתרה בעיבוד החומר ובחינה מדוקדקת של שיטת העבודה.

חִג'אז (בערבית: الحجاز) הוא אזור בצפון-מערב השטח שהיום שייך לערב הסעודית. העיר המרכזית בחג'אז היא ג'דה,  אך הוא מוכר יותר בשל העיר הקדושה  למוסלמים שבו -מכּה. כאזור, "החג'אז" הוא בעל משמעות  היסטורית ופוליטית לעמים הערביים ולאיסלם.

האזור היה תחת שלטונן של מעצמות, ביניהן  מצרים והאימפריה העות'מאנית אולם זכה לתקופה קצרה של עצמאות פוליטית בראשית המאה ה-20. היה זה אחד מהאזורים שהוסתו למרוד בעות'מאנים על ידי לורנס איש ערב הבריטי  במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1916 , חוסיין בן עלי, השריף של מכה, הכריז על עצמאות האזור, אולם בשנת 1924 נגזלו ממנו סמכויותיו על ידי אבן סעוד מנג'ד הסמוכה. הסיפוח היה שלב מכריע ביצירת ערב הסעודית.

ח'ייבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בנווה מדבר בערב הסעודית בו שכנו שבטים יהודיים עד אמצע המאה השביעית.

ח'ייבר (ערבית: خيبر, תעתיק מדויק: ח'יבר) הוא שמו של  נווה מדבר אשר נמצא כ-150 ק"מ מצפון לאל מדינה אשר בערב הסעודית במקום ישבו שבטים  יהודיים, עד עליית האסלאם וכיבוש המקום על ידי מוחמד בשנת 628 בקרב ח'ייבר . בעקבות כך גורשו התושבים מחצי האי ערב

במשך מאות שנים היה נווה המדבר מקום מנוחה לשיירות אשר חצו את המדבר במקום התפתחה התיישבות סביב סדרה של סכרים עתיקים שנבנו כדי לאצור את מי הגשמים עצי  תמר צמחו במקום, שהפך למרכז גידול ושיווק תמרים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר