שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך.

ואם לגבי התקופה הקדומה היה המחקר ממצה פחות או יותר—אף כי גם שם סבל מזה שהחוקרים הבקיאים במקורות היווניים והרומיים לא הכירו כל־צרכם את המקורות העבריים, ולהיפך—הנה לגבי התקופה החדשה אין לפנינו אלא ידיעות מקריות שנתגלו דרך־אגב, אם כמציאות ביבליוגרפיות, או משום שהיה שליח מן השלוחים מעורב בענין אחר, כגון תסיסה רוחנית, מחלוקת, וכדומה. מהמאה הששית ועד המאה השש־עשרה — תקופה של אלף שנה— היה כאן חלל ריק לגמרי, שבמקצתו היה אמנם חלל ריק גם בתולדות הישוב היהודי בארץ בכלל. חלל ריק זה נתמלא במדה מסויימת בשני הדורות האחרונים ע״י גילוי אוצרות הגניזה בקאהיר וגנזי הקראים ברוסיה, ומתוך בירוד כמה ענינים של תולדות הישוב בא״י בתקופת שלטון הממלוכים.

ה. אזורי־השליחות

בראשונה היו שולחים את השליח לארץ מסוימת או לקבוצת ארצות סמוכות, אבל אזור־ השליחות לא היה מוגדר, ויש אשר הניחו לשליח לקבוע בדרכו את היקף אזור שליחותו לפי רצונו ולפי התנאים. אולם לאט לאט התגבשו אזורי־שליחות מוגדרים פחות או יותר וגם התחנות העיקריות בכל אזור ואזור. במאה השבע־עשרה כבר היו קיימים ארבעה אזורי־ שליחות! שליחות תורכיה, שליחות פראנקייא, שליחות המערב, שליחות ערביסתאן.

שליחות תורכיה

שליחות תורכיה, הנקראת גם ״שליחות תוגרמא״ או ״שליחות אורומילי״, כוללת את סוריה, תורכיה האסיאטית ותורכיה האירופית, ובכללה גם את איי הים התיכון וארצות הבלקן, והגיעה עד המקום שהשלטון התורכי הגיע, היינו עד הונגריה. התחנות העיקריות בדרך היו! דמשק, צידון, בירות, טריפולי, חלב, אנגורא, תירייא, אזמיר, כיאוס, רודוס, מגניסיאה, גליפולי, קושטא, אדריאנופל, זאגארה, פיליפופולי, סופיה, וידין, איסקופייא, בלגראד, סאראייבו, בודון, שאלוניקי, לאריסה, טריקלה, ארטה, יאנינה, קורפו, פאטראס.

עד סוף המאה השבע־עשרה היתה שליחות תורכיה השליחות החשובה ביותר בגלל ריבוי הכנסותיה שבא לא רק מפני הקהילות החשובות שבה, אלא מפני אהבת א״י שהיתה רווחת בין יהודי הארצות ההן, אהבה שהתבטאה לא רק בתרומות שנתנו לשם א״י אלא גם בעליה ובעליה־לרגל לא״י. יהודי תורכיה היו מקבלים את שלוחי א״י בסבר פנים יפות, מאכסנים אותם בריוח ומכבדים אותם בכל מיני כבוד, ושלוחי א״י היו שמחים כשנפלה בחלקם שליחות זו, ולכן היו בוחרים לשליחות זו אנשים חשובים ביותר. ר׳ משה חאגיז, המספר לנו על כל זאת, מוסיף שגיסו ר׳ חזקיה די סילוה נשלח בשנת תמ״ח (1688) בשליחות לאירופה משום שהיו לו בה קרובים עשירים ומשום שרצה להדפיס בה את ספרו, ולפיכך ״לא הלך בשליחות טורקיא, שהוא הראשון שבראשון, שהיה ראוי לו״. מרכז השליחות הזאת היתה קושטא, שבה ישבו הגבאים (״פקידים״) לכספי א״י שהגיעו מכל גלילות תורכיה, ועל ידם שלחו השלוחים את הכסף לא״י. (על פעולת ״פקידי״ א״י שבקושטא ידובר עוד להלן).

שליחות פראנקייא

שליחות פראנקייא היא השליחות לאירופה, ובמיוחד לאיטליה וצרפת, והיא מתרחבת אחר־כך גם על הולנד וגרמניה, ובתקופה מאוחרת יותר גם על פולין וליטא ואוקריינה. המרכז למשלוח כספי השליחות הזאת לא״י היתה ויניציאה, ואחר־כך ליוורנו ואמשטרדם. עם ירידת קרנה של תורכיה, ובעקבותיה ירידת מצבן הכלכלי של קהילות תורכיה, במחצית השניה של המאה השבע־עשרה, עלתה חשיבותה של שליחות פראנקייא, ובראשית המאה השמונה־עשרה היתה נחשבת ״בעיני הבריות לשליחות מופלג בעשירות, להיות כי סוחריה שרים נכבדים וכנעניה נכבדי ארץ היושבים על מבואות ים״. ובמאה ההיא מתרכזים בה רוב שלוחי א״י החשובים ביותר.

שליחות המערב

 שליחות המערב היא השליחות לארצות צפון־אפריקה, שיושביהן היהודים הצטיינו תמיד במידה מרובה מאד של אהבת א״י, והצלחת השליחות בארצות אלו לא היתה תלויה ברצון היהודים היושבים בהן, שהיה תמיד מקורב ביותר לעניני א״י, אלא במצבם המדיני והכלכלי, שלעתים קרובות היה רעוע ביותר ולא נתן ליכלתם להגיע למידת רצונם מפני חשיבותה של שליחות זו וריבוי הקהילות הכלולות בה, ובגלל שבושי הדרכים בארצות ההן, נתפצלה אחר־כך שליחות זו לשתים! שליחות מערב הפנימי, שכללה את מרוקו לרבות גיבראלטאר והאי מאלטה, ושליחות מערב החיצון, שכללה את טריפולי, אלג׳יר ותוניסיה. שלוחי א״י בצפון אפריקה לא הסתפקו בביקור ערי החוף אלא הגיעו בדרכם עד לישובים הנידחים שבתוך מדבר סחרא והרי האטלס. השלוחים לצפון אפריקה היו מבקרים בדרכם בקהילות מצרים, אך יש שנשלחו שלוחים מיוחדים למצרים מפני קרבתה לארץ־ישראל.

שליחות ערביסתאן

שליחות ערביסטאן כוללת את סוריה, ארם־נהרים, כורדיסטאן, פרס, אפגניסתאן, והיא מגיעה לעתים עד בוכארה. מארם־נהרים הולך השליח לעתים גם לתימן, ועתים הוא מגיע עד להודו(לקהל קוג׳ין אשר על חוף מאלאבר). היו גם שלוחים שיצאו במיוחד לתימן, ואז הלכו דרך מצרים.

שליחות זו נקראת לפעמים גם ״שליחות פרס״, לפי שערי פרס הן המטרה האחרונה.

יש שהשליח בלכתו למחוז־שליחותו או בשובו ממנו פועל, אף כי לא באופן שיטתי, גם בארצות שבדרכו שאינן כלולות במחוז שליחותו. כך פועלים בסוריה השלוחים לתורכיה וגם השלוחים לערביסתאן, ובמצרים פועלים כל השלוחים שהולכים לארצות צפון־אפריקה או לתימן ולהודו, ובאיטליה פועלים השלוחים החוזרים מצפון־אפריקה דרך ליוורנו. דבר זה גורם לפעמים להתנגשות בין שלוחים או להצטופפות שלוחים רבים בזמן קצר בארצות המעבר. אולם יש אשר שליח משנה ביודעים את דרך־שליחותו, מתוך הכרח. כך עשה ר׳ יוסף יעקב מיוחס, שנשלח בשליחות חברון למרוקו בשנת תקמ״ו (1786), ובהגיעו למרסיי שמע שמצב היהודים במרוקו הוא בכל רע, ואז החליט על דעת עצמו לילך לאיטליה. הוא מספר על כך! ״אנכי יצאתי ממחיצתי בשליחותייהו דרבנן… בעה״ק חברון תובב״א לערי המערב הפנימי… דרך הלוכו דרך ובא דרך מרסילייא העברה למקומות שליחותי… ועכוב היתה מפני סבה מחוסר הרבה לבני מערבא…הנה כי כן נסבר לבי בקרבי… לסובב נתיבות לקיים מילי דאבות ולהחיות נפשות עצובות אנשי ביתי… ועוד בה לרחק הנזק מעה״ק חברון תובב״א אם אהיה יושב ובטל על גבי כרים, ואקומה נא לדלג על… ערי איטליה… ״« מעניין, שיהודי איטליה נתנו לו ביד נדיבה, אף על פי שעליהם היו מוטלים גם שלוחי חברון שנשלחו במיוחד אליהם.