חטי דפסחא
קד
פ׳ בשלח.
ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום, שלום.
שלשם הגיעני מכתבו הבהיר, כלו מלא חנא וחסדא על מכתבי הקודם, תודה רבה. ועתה הוספת לשאול ליישב לך המאמר (בחולין פ״ט) דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין, עכ״ל. וקשיא לך מה מצוה יש באמירת אם מחוט וכוי, הלא הנר׳ מהכתוב שאמד כן, כדי שלא יתגאה עליו מלך סדום לאמר אנכי העשרתי את אברם?
דע ידידי, כי חפשתי בכל המפרשים שיש תחת ידי, ולא מצאתי מי שנתעורר בזה, זולת רש״י ז״ל, שכתב שם, שלא רצה ליהנות מן הגזל ע״ש, ועני אני לא ידעתי מה גזל שייך בזה, מאחד שהסדומיים ודאי נתיאשו, וארבעה מלכים הם הגזלנים, ואברהם לקח מהם הרכוש בחרבו ובקשתו בעזרת ה׳? ולדעתי המעט נרי, במה שצריך תחלה לדעת, מה הפסד יש לאברהם, אם יאמר מלך סדום אנכי העשרתי וכו'? ואפשר לומר, ע״פ מ׳׳ש בס׳ לחם רב דרושי׳ עה״ת בפי חיי שרה, ע״פ, וה׳ ברך את אברהם בכל, וז״ל, כי מזלו הי הגרוע. ביותר, ואך בשביל דביקותו בה׳, וה׳ ברך את אברהם, ולא מחמת המזל, ולכן היו הרבה גרים מתדבקין בו, ומתוך שלא לשמה וכו', עכל״ה, ע״ש שהאריך, וכתב עוד מזה בריש פ׳ לך לך, ע״פ ואעשך וכו׳, ע״ש. ועל פי זה נוכל לומר, שמלך סדום ברמאותו רצה לבטל דבר זה מאברהם, ולכן אמר לו, והרכוש קח לך, ובזה יוציא קול, כי הוא העשיר את אברהם, ולא מסבת דביקותו בעבודת ה׳, ואז לא יתוספו עליו גרים ותתמעט עבודת ה׳ חלילה, ואברהם אע״ה הבין מחשבתו הרעה, ומחל בהון עתק בשביל כבוד ה׳ ועבודתו, ולכן הקב״ה שלם שכרו שזכו בניו לשתי מצות גדולות, שהמקיימם כאלו מקבל פני שכינה בכל יום, והאומות יראים מהם, כמ״ש שם בגמרא, ע״ש, ושלום.
הצעיר אני היו״ם ס׳׳ט
קה
פ׳ הנז׳. תרפ״ט.
ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא ידידי מה שנר׳ לע״ד, באותם חדושי תורה שכתבת לי, והם:
א. בפ' מקץ, ע״פ, ועל השנות החלום וכו', כי נכון וכו׳ וממהר וכו', וקשה, שהן אמת שהכפל מורה
כי נכון הדבר, אבל וממהר מנ״ל? ואפשר כדרך בני אדם הכופל צוואתו לעבדו מורה על צורך הדבר מהר. ואך צריך להבין, באמרו, ועל השנות החלום, הוא פעמים, ומה ת״ל פעמים? אפשר, כדי שלא נפרש השגות לשון שנוי ותמורה, שהם הפרות והשבולים, עכ״ל. ולדעתי המעט נר׳, דשיעור הכתוב כך הוא, ועל השנות החלום, כי נכון הדבר, ופעמים, כי ממהר וכר, ור׳׳ל, הכפל מורה כי נכון וכר, ופעמים, שנחלק לשתי חלומות ונתעורר ביניהם, להורות כי ממהר וכו׳, ולכן עוררוהו לבקש תקון תכף, כי ההתעוררות מורה על מהירות הענין. ע״ כ.
ב. ע״פ ועתה ירא פרעה, קשה, מי שמו ליועץ, הלא גמר הפתרון ילך לו? ושמעתי דלהודיע את
עצמו כיוון, שהוא חכם גם בהנהגת המדינה, ע״ד אמרם שרי ליה לצמ״ר לאודועי נפשיה באתרא דלא מודעין ליה, עכ״ל. ובכתבי יד אבא מארי ז״ל מצאתי, שפירש, דמ״ש ועתה ירא פרעה, נוכל לומר שאינם דברי יוסף, רק דברי היועץ הגדול של פרעה, שאחר שגמר יוסף הפתרון, ונתקבל על לבם, אמר היועץ, ועתה שנפתר החלום על נכון, ירא פרעה וכוי, ויקבוץ וכו׳, ויאמר פרעה אל עבדיו וכו׳, ואח״כ ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע וכו׳ וכר. ע״כ.
ג. ע״פ ולא יודע השבע בארץ וכד, וקשה, והלא כבר נאמר ונשכח כל השבע, ומה ת״ל ולא יודע
השבע? ואפשר, כי יש שכחה שנזכרת אחר זמן, לכן תיב ולא יודע השבע וכו׳ שלא יהיה לו שום זכרה, עכ״ל. ולדעתי המעט נראה, שפי׳ ונשכח, דהיינו שבימי הרעב ישכחו השבע, ופי׳ ולא יודע וכי שאף בימי השבע עצמם, לא יודע שיש שבע בארץ כי יהיה דוחק ולחץ גדול על התבואה לקנות.לאצור לימי הרעב, וזה שאמר מפגי הרעב ההוא שיהיה אחרי כן וכו׳, ע״כ. זהו מה שהשיגה ידי עתה, ועוד אתבונן בשאר, ואודיעך דעתי בע״ה, ושלום.
הצעיר אני היו״ם ס״ט
שיר חדש לחג העצמאות
לנגון אשירה נא, שבח האי תנא, סתם משנה. הוא רבי מאיר
בא סימן, אני יוסף משאש חזק:
אתן הודאות , ללובש גאות.
עשה פלאות , בחג עצמאות.
נגה אור נעלם , על ראש עם עולם.
הרימו דגלם , בכל מבואות.
יקר מאד בא , אחרי כבה.
נר ת״ר רבבה , בכל פראות.
יום הקץ השלים , שעבוד אנגלים.
יצאו גאולים , נפשות נכאות.
ובצאת הגאים , שסו ערביאים.
אומות פראים , מכל הפאות.
סמכו ידיהם , בכלי זייניהם.
ובעצותיהם , שנאה מלאות.
פראים באו , כנשר דאו.
ארבו נחבאו , לדם צמאות.
מושיע ורב , ריבנו הוא רב.
הכה ערב רב , מכות מופלאות.
שם כח ואל , בצבא ישראל.
הפעם הואל , גדלו להראות.
אויבים נפלו , וגם נשללו.
ישראל עלו , מעלות נשאות.
שנת תשי״חה , גדלה השמחה.
גבורה נחה , על עם נבואות.
חמשה אייר , יהיה מצוייר.
תושב ותייר , ירבו הודאות.
זכרו נפשות , הקדושות.
יהיו נדרשות , לדורות לאות.
קדש עמך , בנה אולמך.
יתברך שמך , בכל פיות.