מורשת יהדות מרוקו

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קו

פ׳ יתרו. תרפ״ט.

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ותוכו רצוף עשרה צ׳ורוס, תודה רבה ידידי, לך תהיה צדקה, אמרת לעשות רצון צדיק הרה״ג כמוהר״ר וידל הצרפתי ישצ״ו, להודיעך עוד שמות כל המבואות והחצרות שיש בעיר, ואח״ך תודיעני מה שצריך להודיעך עוד, ואתה עתה נוסע לטאנכי״ר אודות מסחרך, ושוב תשוב בשלום, אחר ימים אחדים, ותודיעני, טוב הדבר ידידי, מחר אתחיל עבודתי בעה״ו, ואשר הקפדת על אשר הודעתי לאחרים מזאת העבודה, ורצו להשיג גבולי, וכתבו ושלחו להרב הנז׳ לתת על שכמם זאת העבודה, וכעס עליהם ולא השיבם דבר, דע ידידי, כי מעולם לא הגדתי לשום אדם, ובמסתרים אני עובד, ופלא בעיני איך נודע הדבר, ואם עוף השמים הוליך את הקול וכו, אפשר, וסוף דבר, יהיה מה, התשובה פשוטה, כל הקודם זכה, ועכ״ו אסתיר עוד מעשי, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

קז

פ׳ הנז׳. לרב אחד. שנ' תרפ״ט לפ״ק.

אדוני! היום ראיתי בגליון תהלים של כבודו, שכתב בעצם ידו על מזמור ס׳׳ו, וז״ל: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, נר׳ לע״ד לפרש, ע״פ מ״ש רז״ל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, וז״ש אם ראיתי בלבי דהיינו חשבתי בלבי, לא ישמע הי, לא יקבל ה׳ לאחשוביה כמעשה, כן נ״ל. עכ״ל כבודו, וימחול נא אדוני, כי נעלם מעיני קדשו, כי זה הוא לשון הגמרא בקדושין דף מ׳ ע״א, וז״ל: מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, עכ״ל ע״ש. וכן פי׳ שם המצודות: ע״ש, ושלום.

אני היר׳ם ס״ט

קח

פ׳ משפטים.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום, קח נא ידידי, מה שהשיגה ידי, והנני מתחיל משער האלמללא״ח (כך נקרא מקום משכן היהודים בכללותו), הפתח הוא בנוי בנין חזק בכפה כמין קשת, ולו דלתיים ובריח חזקים מאד, והוא עומד לצד מערב, ובצדו מימין לפנים יש עוד פתח כמוהו בכפתו ושעריו ובריחיו, שהיה מבוא לרחוב גדול שהיה מלא חנויות ורפתים ובתי תבן ופחמין ועצים, ובתים ועליות לדירה, ושם היו מוכרים בשר ודגים וכל מין ירק, וזה מעט בשנים שנפל הכל מזוקן ונעשה תל עפר, ועתה הוא סגור לא יפתח. ובצדו, יש בית הסוהר קטן, שם הרבנים אוסרים את החוטאים נגד הדת ע״פ הממשלה, אשר הפקידה שם ישמעאלי אחד ממשרתיה, להיות יושב שועד שם כל היום וכל הלילה בכלי זיינו, ויש עוד שנים אחרים, כל ,אחד משמר שבוע, ויש להם צו מהמושל, לקיים דברי הרבנים, לאסור ולהתיר, וסמוך לו שש חנויות של מוכרי תבלין וקופת הרוכלים, וסמוך להם מבוי קטן נקרא בשם מבוי העניים, כי יש בסופו חצר גדולה, דרים בה הרבה עניים, וגם כל עובר אוחר עני מתאכסן שם בשני בתים מיוחדים מהקהל לכך, ומביאים להם מהקופה ארוחתם בבקר ובערב, יש בו שלוש חצרות עוד מצד ימין, נקראים בשם ״חצר צאייג״ ״חצר בנימין״ ״חצר בן ידיר״, שמות משפחות שהיו דרים בהם מקדם. יש בו עוד משמאל, ביתהבד לשעוה של דבורים, ותולמ״ד.

סמוך לו יש ד׳ חנויות מוכרי דגים ופירות, וסמוך להם מבוי גדול, נקרא בשם מבוי לברגא [מגדל בעברית], ע״ש מגדל גדול שיש בסופו שהיה עשוי לשמירת העיר בשנים קדמוניות. יש בו הרבה חצרות מימין ומשמאל, ואלה שמותם: א׳, חצר אדהאבי״ן [צורפי זהב בעברית], שם היו דרים מקדם. ב׳, חצר בן ארפפאס. ג׳, חצר אברהם עטייא. ר׳, חצר בן עמראן ה׳, חצר חיים מאמאן. ר, חצר היתום. ז׳, חצר ברוך טולידאנו. ח׳, חצר עטייא, ט׳, חצר לוי קאבאליר. יו״ד, חצר אולברנוסייא. י״א, חצר מכלוף אדרעי. י״ב, פאריינטי. י״ג, חצר רבי שלמה מחפוזא ז״ל. י״ד, חצר וואעיש. ט״ו, חצר ד׳ עזוז ז״ל. ט״ז, חצר רבי מוסי ז״ל. י״ז, חצר לגראבלי. י״ח, חצר עייסא. י״ט, חצר ר׳ משה ן׳ וואעיש ז״ל. ך, חצר מימונא. כ״א, חצר ביטון. כ״ב, חצר ששון. כ״ג, חצר אסתר סמחון. כ״ד, חצר מוסי. כ״ה, חצר אסתר לגולא. כ״ו, חצר לוי, כ״ז, חצר צאייג. כ״ח, חצר לכוואהנא [הכהנים]. כ״ט, חצר ביהכ״נ הקטנה. ל׳, חצר רפאל טולידאנו.

ל״א, חצר ר׳ ראובן טולידאנו ז״ל.

סמוך לו יש שורה של חנויות, מוכרי פירות, ירקות, קצבים, ספרים, וסמוך להם מבוי מקוד. טהרה. יש בו אלו החצרות: א' חצר יצחק שישו. ב׳, חצר אסקאייא. ג' חצר מזור. ד, חצר בן סמחון. ה: חצר אלמעדא. ו׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ז׳, חצר ר׳ חיים משאש זצ״ל. ח׳, חצר דוד עאטייא. ט׳, חצר משד. עטאר. יו״ד, חצר ראובן אסבאג. י״א, חצר ר׳ שלמה בן הרוש ז״ל. י״ב, חצר ר׳ אברהם הלחמי ז״ל. י׳׳ג, חצר ימין ן׳ שטרית. י״ד, חצר ר׳ רפאל בירדוגוזצ׳יל. ט״ו, חצר ר׳ אבא בירדוגו ז״ל.

 סמוך לו יש ב׳ חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם, מבוי החכם, ונכחו מבוי קטן מפולש נקרא מבוי אלבראזין [רצענים בעברית]. יש בהם אלו החצרות: א' חצר ר׳ יעקב בירדוגו זצ״ל. בי, חצר אברהם אוחנא. ג׳, חצר החכם. ר׳, חצר ר׳ אלישע נחמני. הי, חצר שלמה ן׳ שטרית. וי, חצר מימון ן׳ הרוש. ז׳, חצר אליהו ן׳ שטרית. ח' חצר יוסף ן׳ שטרית. ט׳, חצר יעקב ך הרוס. יו״ד, חצר רבי רפאל טולידאנו ז״ל. י״א, חצר אברהם ן׳ אשיך. י״ב, חצר יוסף ן׳ אשיר. י״ג, חצר מרדכי אטובי. י״ד, חצר ר׳ מאיר בירדוגו ז״ל. ט״ו, חצר יהודה אזוגי. ט״ז, חצר שלמה עטייא.

סמוך לו, חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם מבוי לגנדור, ובכללו החצרות שבמבוי הרחב, הנקרא מבוי בתי כנסיות, ואלו הם: א׳, חצר מנחם ן׳ עבו. בי, חצר משה ן׳ לחסין. ג' חצר חיים בוטבול. ד' חצר יהודה עמאר. ה׳, חצר ר׳ שלמה ן׳ הרוש ז״ל. ו' חצר מימון עמאר. ז׳, חצר ר׳ מתתיה בירדוגו ז״ל, ח׳, חצר מרדכי עמאר. טי, חצר ר׳ יוסף לוי. י׳, חצר סאמנא. י״א, חצר שלמה בווידיר. י״ב, חצר ר׳ שמואל טולידאנו ישצ״ו. י״ג, חצר ר׳ אברהם עמאר ז״ל. י״ד, חצר ר׳ שמואל עמאר ז״ל. ט״ו, חצר ר׳ אברהם טולידאנו ז״ל. ט״ז, חצר יהודה בווידיר. י״ז, חצר אסולין. י״ח, חצר ן׳ עמימיר. י״ט, חצר ן׳ סמחון. ך' חצר מכלוף עטייא. כ״א, חצר אלבאז. כ״ב, חצר ן׳ באגא. כ״ג, חצר אלכפפארי. כ״ד, חצר ן׳ סעדון. כ״ה, חצר ן׳ זיתון. כ״ו, חצר פחימאת. כ״ז, חצר אסריקי. כ״ח, חצר אלמסעאלי. כ״ט, חצר ן׳ שלוש. ל׳, חצר ן׳ אגריר. ל״א, חצר יחייא אודאי. ל״ב, חצר עמאר. ל״ג, חצר פינטו. ל״ד, חצר ן׳ חפי. הרבה מהם חרבות.

סמוך לו, הרבה חנויות מוכרי קמח וקצבים, וסמוך להם מבוי בן עטאר ז״ל. ואלה שמות החצרות שיש בו: א' חצר חביב דאנינו. ב׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ג' חצר מרדכי לובאטון. ד' חצר אלעזר אטובי. ה׳, חצר ר׳ חיים טולידאנו ז׳יל. וי, חצר שמואל הלוי. ז' חצר ר׳ אברהם עמאד ישצ״ו. חי, חצר ן׳ אודיז. ט׳, חצר ן׳ עאטייא. יו״ד, חצר אלפילאלי. י״א, חצר ן׳ עמאר. י״ב, חצר ר׳ שלום משאש זצ״ל.

 סמוך לו מבוי המערה, בכלל מבוי אלמטאמר [מגורות חטים בעברית], ויש קורים לו מבוי ר׳ אלישע ז״ל, לא ידעתי מי הוא. ואלה שמות החצרות שבהם: א׳, חצר ר׳ יעקב ן׳ סמחון ז״ל. ב' חצר יצחק וואקראט. ג׳, חצר אברהם בוטבול. ד׳, חצר ר׳ יעקב אדהאן ז״ל. ה', ן׳ הרוש. ו', חצר ר׳ אברהם חסין ז״ל. ז׳, חצר ן׳ עזרא. ח׳, חצר שמואל בירדוגו, ט׳, חצר ר יוסף כהן ז״ל. יו״ד, חצר למטאמר. י״א, חצר וואענונו. י״ב, חצר אדאלייא. י״ג, חצר לפראן, י״ד, חצר קשיש. ט״ו, חצר ן׳ שטרית. י״ד, חצר דוד״ טולידאנו. ט״ו, חצר אלעזר ן׳ הדוש. ט״ז, חצר ר׳ יוסף בירדוגו זצ״ל. י״ז, חצר ר׳ יוסף חלואה ז״ל. י״ח, חצר אבן צור. י״ט, חצר ר׳ דוד חלואה. ך, חצר יוסף בודוך. כ״א, חצר בן ארבאייבי. כ״ב, חצר שמחה אלכחאלא. כ״ג, חצר יהודה אלחפאף. כ״ד, חצר ן׳ זיתון. כ״ה, חצר ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל. זהו מחצית העיר לארכה, לימין הנכנס לעיר, במכתב אחר אפנה על שמאל בע״ה, ושלום.

היו״ם ס״ט

צפרו העיר

תעודה  מספר 185

תעודה מספר 99

התקצ"א – 1831

לפנים בישראל אירע מעשה פה צפרו יע"א שהנגיד שהיה ממונה על הקהל בימים ההם בלכתו לפקח על קצה תלמידי חכמים שהיו אסורים בבית הסוהר והיה משתדל להתיר מאסרם פגעה בו מדת הרע ועמדו הגויים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו.

ומן השמים סייעוהו וניצול מידם ואחר כך עמד הנגיד עם הקהל לדין תורה שתתעלה וטען עליהם לשלם לו כל מה שהפסיד…

סמטה במללאח של ספרו

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת זכינו לדין דבנדון זה לא לבד מסברה חייבים הקהל בהפסיד הנגיד אלא אף מן הדין הגמור חייבים הם בהפסידו דמאחר שהנגיד היה בורח מן השררה ועל האונס והפיוס מינוהו והעמידוהו עליהם לצאת ולבוא לפניהם לכל צרכיהם ולעמוד לפני המלך והשרים אתרא דשכיח היזיקא

ומי שמש לפניהם ונקה נהי שנתרצה להם ושמע לקולם להרביץ עליו הארי מכל מקום פשוט הדבר דלא נתרצה לסלקו משלו וכיון שמעצמות הנגידות גופה הוזק ונקש השר לכל אשר לו כמו שעדיין בחתימתו זכין לו בקהל עדתנו שבידו שמעדים ואומרים שלא נתפס כי אם בשביל שהלכו לקבול לפני ירום הודו כדי לסלק את השר מעליהם ולא עלתה בידם

ועל זה נטר להם השר איבה ובקש לנגיד עילה וסיבה שבה תפסו ומקודם התפיסה ואחריה עם מי שהיה השר ממתק סודו היה אומר להם שעיקר התפיסה אינה אלא בשביל שהלכו לקבול עליו לפני המלך…

ועוד כיוון שהנגיד היה עוסק עם הצבור לשם שמים ולא היה נוטל מהם שום שכר כדרך הנגידים שנוטלים שכר על עמידתם על הצבור ואפילו בכסף גולגלתא ושאר תשורות שנותנים למלך ולשרים חלקו העולה לו כפי ההערכה הוא היה נותן תחילה קודם לכל אדם ולא היו מוותרים חלקו תחת שירותו באופן שלא היה משרת אותם ועוסק עמהם כי אם חנם אין כסף…

ועל הקהל רמי עלייהו בחיובא להשגיח על החכם הנגיד בין החמלה שמודעת זאת בכל הארץ שבשבילם לקח מלקות כפולה, ודי לו מה שעבר על נפשו מצערא דגופא ביסורין קשין בזעם ועברה יהי רצון שירצו למזבח כפרה כן יהי רצון.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותמים פה צפרו יע"א בח' כסלו משנת יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני לפרט קטן ובסדר לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי ושריר ובריר וקיים.

ישועה ישראל יעקב עולייל ס,ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט.

אלו היינו זוכים ואכשור דרי היה כל אחד מישראל נושא בעול עם חבריו ממשא מלך ושרים כי יפול לא יוטל ולא היו בעלי בתים יורדים מנכסיהם ובאים לתכלית העניות רחמנא לצלאן וזה מנהג טוב וישר..

ולרוב חבתו של מנהג זה אחזו אותו רבותנו הראשונים וכתבו אותו על ספר חזקה והעלו אותו על ספר הישר בשנת הת"ץ וזה לשונו.

הסכמנו הסכמה גמורה בסלווא דרבנן דלא מבע דמא שמהיום הזה והלאה אם חס ושלום יטוטל איזה הטלה וקנס על איזה יחיד מפורעי המס יד כל הקהל שוב בו בין ללכת לקבול לפני המלך בין לפרוע ההטלה ההיא כל הקהל כאחד ולא יפרע בה אותו יחיד או יחידים שהוטלה עליהם כי אם כפי מה שעולה להם לפי הכרעתם בפנקס המס ולא יותר עד כאן לשונו

וחותמים עליה הרבנים כמוהריב"ע ומהריב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"הכל שכן בנגיד הממונה על הקהל שהוא נכוה בגחלתם…דשכיח היזקא שהולך במקום סכנה במקום אש להבת כמו שענינינו הרואות כל הנגידים העומדים על הצבור שאין שום אחד מהם נכנס בשלם ויצא בשלם וקרוב הוא לחיוב יותר מהפטור

וכך דייקינן שפיר נראה שנ"ד הוי כנתפס בעד הקהל והוא שהקהל הלכו לקבול לפני המלך על השר האומרם שהוא גזלם ושללם היה בלב השר משטמה עליהם וכלם היו חייבים לו שדברו עליו סרה לפני המלך והיה בלבו עליהם וכאשר לא מצא עליהם עלילה שפך חמתו על הנגיד שאמר בלבו שיטון הרב שלהם שיש בו לפרועי כמה חובות והוא יכפר בעד כלם…

כללא דמלתא חייבים הקהל לפרוע לו מה שהפסיד והיו דיו צערו שלקה בדופו ימים מספר יחשב לו מזבח כפרה ולראיה חתומים פה וקיים

יהונתן סירירו ס"ט – רפאל מונסוניגו – יעקב סירירו ס"ט

הועתק מספר חיי עמרם סימן יד.