ארכיון יומי: 26 במאי 2015


Les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale

epreuves-et-liberationJoseph Toledano

Epreuves et liberation

Les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale

L'Avenir Illustre, qui faisait l'apologie en toute occasion de la solidarite juive, regrettait toutefois le peu d’empressement du judai'sme marocain a venir en aide financierement a ses freres algeriens ou au moins a compatir a leur malheur

"  D'ailleurs les families de nos coreligionnaires massacres a Constantine n'auront (pas) recu de nos communautes le reconfort d'une expression de sympathie attristee, d'une marque de solidarite dans l'affliction, un geste de secours materiel n'eut pas ete superflu…"

Seul l'avocat juif d'origine algerienne, Leon Sultan, futur premier Secretaire General du Parti Communiste Marocain, decida de mettre en place, a Casablanca, au sein de la nombreuse et prospere communaute d'originaires d'Algerie, une souscription en faveur des victimes du pogrome. La Residence avait en effet " decourage ", Yahya Zagury, le President de la communaute de Casablanca et inamovible Inspecteur des Institutions Israelites, d'organiser egalement une collecte en faveur des victimes du pogrome de Constantine. Elle faisait valoir qu'une manifestation de cette nature etait particulierement inopportune dans les circonstances presentes, car elle risquerait de provoquer des reactions serieuses de la part des elements musulmans. Les communautes Israelites du Maroc, qui ont craint tout recemment des bagarres a l'occasion des fetes de Kippour, ont interet a s'abstenir de toute action en faveur de leurs coreligionnaires algeriens…"

Une nuit de la Saint-Barthelemy marocaine ?

Cette derniere allusion nous ramene a une des plus grandes frayeurs de l'epoque?  la rumeur propagee par le journal d'extreme-droite, Le Soleil du Maroc, de l,organisation pour le 19  septembre, jour de Kippour 1934 d'une nuit de la Saint-Barthelemy contre les Juifs de Casablanca — par Musulmans interposes. Devant le tolle general souleve par un tel appel au meurtre et les menaces de poursuites de la part des services de securite de la Residence, l'editorialiste dut corriger le tir. II expliqua qu'il n'avait pas souhaite une telle action — qu'il justifiait implicitement par ailleurs — mais avait simplement fait son devoir de journaliste en rapportant une rumeur qui circulait

« Je n'ai pas demande une nouvelle Saint-Barthelemy… Servant la verite, conformement a la realite des faits, j'ai montre les dangers de la mainmise progressive par les Juifs sur les professions liberates, sur la finance, sur le commerce, sur tous les domaines ou ils tendent a nous supplanter…

J'ai dit qu'ici au Maroc, la France a travaillé au bénéfice presque exclusif des Israélites marocains et j'ai demandé que nos gouvernants fassent quelque chose d'effectif pour les Musulmans, nos alliés sincères et fidèles

]'ai indiqué le caractère d'urgence des mesures à prendre pour contingenter les entrées des élèves juifs dans les lycées et écoles supérieures et dans certaines professions libérales, quitte à orienter les masses vers les métiers dont jusqu'ici elles s'écartent, volontairement ou non… »

Censé ramener le calme, cet éditorial montrait pourtant à quel point la propagande antisémite venue d'Europe avait contaminé une partie de la colonie européenne qui essayait d'entraîner dans son sillage la population musulmane

La propagande allemande

Avant même l'arrivée au pouvoir d'Hitler, l'association pangermanique " Fichte Bund " qui ne s'était jamais consolée de l'abandon par Berlin de ses visées sur le Maroc, menait une propagande au sein de la population musulmane contre la France. Cette campagne de propagande, profitant pleinement de l'asile que lui concédait l'Espagne dans sa zone de protection, prit une toute autre dimension avec la prise de pouvoir par les nazis. La nouveauté était l'exploitation intensive des thèmes antisémites, dans cette propagande dirigée désormais simultanément contre la France et les Juifs. Le chef d'orchestre en était l'agitateur allemand, Adolphe Langenheim, installé à Tanger depuis 1905. Les navires allemands qui abordaient aux Canaries et dans l'enclave espagnole de Ceuta, au nord du Maroc, apportaient presque toujours des ballots de tracts, en langue arabe dialectal, qui étaient destinés au Maroc et à l'Algérie. Le thème récurrent de cette campagne faisait l'amalgame entre haine des Juifs et haine du colonialisme, présentant la France comme " une nation juive "

 « ~Le ]uif vous ronge comme la vermine ronge la brebis… La France le protège. Il est l'agent de la France, le suppôt de la France. L'A.llemagne enferme et pourchasse les ]uif s et confisque leurs biens. Si vous n'étiez pas les esclaves de la France, vous pourriez agir de même. »

Cette propagande écrite, peu efficace, en raison du faible niveau d'instruction de la population, était doublée par les émissions en langue arabe et berbère de Radio Berlin, elles-mêmes relayées par la station de radio italienne, particulièrement écoutée dans toute l'Afrique du Nord : Radio Bari. Le succès de ces diffusions préoccupait le Résident Général comme il en faisait part à Paris dans un de ses rapports ?

« L'augmentation des ventes de postes récepteurs radio aux indigènes les rend de plus en plus perméables à la propagande par la voie des ondes… Radio-Bari est de plus en plus écoutée et accentue ses attaques contre la France. Le speaker arabe fait d'abondants exposés sur la situation en Palestine… La politique antisémite tient aussi une large place ? il ne manque aucune occasion d'énumérer les pays d'Europe interdisant l'accès de leur territoire aux réfugiés Israélites… » (18.11.38)

Le relais était ensuite pris par les rares ressortissants allemands encore admis à résider au Maroc, plus particulièrement à Tanger et dans la zone du Protectorat espagnol. Le plus actif, Adolph Renschausen, établi avant 1914 à Tanger où il s'était converti à l'islam, s'était ensuite installé en 1919 à Larache

הקהל הנהגתו, מוסדותיו, נושאי התפקידים בו ותחומי פעילותו

הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

גירוש ספרד

הקהל הנהגתו, מוסדותיו, נושאי התפקידים בו ותחומי פעילותו

על כן מרובות הידיעות על סכסוכים ומתיחויות בבתי הכנסת בקהילות הספרדים והפורטוגלים באימפריה, סכסוכים שבהם נסתייעו הצדדים לעתים אף בשירותיהם של אנשי צבא עותמאניים כדי ליישב עניינים על פי רצונם, ופעמים אף הגיעו לידי מעשי אלימות.

בתוך יוּרה רותחת זו צריך היה מרביץ התורה לנווט את עדתו בלי שתיפגע סמכותו ובלי שיפסול את עצמו מלשפוט בענייניהם. לא אחת הפך הוא קורבן למלחמת יצרים ואינטרסים זו, שהתנהלה על הבימה הציבורית של כלל הקהל.

חייו של היחיד בחברה זו לא היו נטולי עניין מבחינה חברתית, אולם עיקר מעייניו וזירת קיומו היו בתא המשפחתי המצומצם והרחב. גיל הנישואים בחברה זו היה נמוך מאוד. אצל הבת מתחת לגיל שתים עשרה בדרך כלל, ולפעמים אפילו גיל שמונה תשע. אצל הבן בסביבות גיל שלוש עשרה ועד גיל שש עשרה.

הגיל הצעיר של הנישואים הביא לכך שחיי הנשואים התממשו בשלב מאוחר יותר, ואילו ראשית צעדי בני הזוג, גידולם וחינוכם היה נתון בידי הורי שני הצדדים. משנישאו בפועל עברו בני הזוג לרוב להתגורר בבית הורי החתן או הכלה.

לרוב נסמכו על שולחנם, לפחות בשנים הראשונות לנישואין. מסגרת זו הביאה לחיזוקה של המשפחה הפטריארכאלית וחיזקה את השפעת ההורים ואת השפעת החם והחמות. לעתים מזומנות, כחלק בלתי נפרד מהסדר הנישואים, השתלב הבו בעיסוקי אביו או החתן בעיסוקי החותן.

בין שהיו אמידים ובעלי הון ובין שהיו בעלי מלאכה פשוטי עם. האב והאם, החותן והחותנת, הם שנתנו את הטון, ועל פיהם נשק דבר. אותה חברה חופשית, שבה חשק הליקוחין קבע את הקצב של הנישואים, סמוך לאחר הגירוש, הייתה אפיזודה בלבד.

עד מהרה חזר הסדר הישן למקומו בתחום מערכת השיקולים החברתיים, הן של חיצון והן של מינוי לתפקידים ציבוריים – רבניים או הנהגתיים.

משהתמנה חכם לקהל, לא היסס להמליץ על עצמו, אף בדרשת המינוי, לעיניהם הבוחנות של כלל בני הקהל, והסביר שהסיבה שבגללה היה עליהם לבחור בו היא : בשביל אבותי הקדושים אשר שרתו בקהל הזה ובזכותם ובאמצעותם לקחו אותי לשרת בקהל הקדוש הזה.

במשפחה הפטריארכלית יש היררכיה, והחברה מאורגנת משפחות משפחות הנישאות זו בזו וכך יוצרות מוקדי כוח והשפעה הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי. בידינו תיאורים של משפחות כאלה מן המאה ה-16 וה-17 והרי אחד מהם, מפי שלמה לבית הלוי הצעיר :

….כי אשא אל שמים ידי ימי עולם ושנים קדמוניות עטרת תפארת בני משפחתנו, משפחת רם, רבים גדולים וטובים, בהיותנו יושבים בשבת אחים גם יחד….כבוד חונה בכל משכנותינו, קורות בתינו ארזים ארזי הלבנון כלם עטרת תפארת בחורי חמד…….

…..לשבת בית, בית ועד לחכמים יודעי התורה לא נפקד ממנו איש ועטרת תפארתנו על ראשינו מלמעלה להאיר לנו נר לרגלנו ואור לנתיבתנו שמש ומגן צינה וסוחרה הרב הגדול מורי זקני זצק"ל…..

בני משפחות אלה, בעלי ממון והשכלה גם יחד, לא רק דאגו " ליחד " להיררכיה המשפחתית ולפעולה ההרמונית המשותפת, הם אף הקפידו להתחתן בשכמותן ולהיקבר בחלקות מיוחדות בבית החיים, כיאות לבני יחס ומעלה.

נמצא שבתהליך מהיר חזרו גולי ספרד ופורטוגל וצאצאיהם לדפוסים חברתיים מרכזיים מן העבר ואימצו אותם מחדש. דפוסים אלה היו נאותים גם לסביבה המוסלמית שחיו בה. אולם לעומת העבר בספרד, שבה, לפני הגירוש, לא נתקלה השכבה המנהיגה, החצרנית, בביקורת עקרונית נגד עצם קיומה ותועלתה לחברה היהודית, הרי באימפריה העותמאנית הוטחה כלפי שכבה זו ביקורת נוקבת, עד כדי שלילת כל תופעת החצרנות וראייתה כמכשלה וכאויבת הציבור. 

סוליקה הצדקת-מקורות שונים

ביסם אללאה קאומי

על ידי ד" חיים בנטוב – חוקר יהדות צפון אפריקהלאלא סוליכא

חטיבה ד

יא רבי ועלאס עאיסין / באנו ישראל פהאד צ׳יקא

פכ קאומכ כלאם / זכות לאמא שרה מעא רבקא

הוי האל למה חיים / בני ישראל בצרה הזאת

 פדה עמך כבר / זכות האימהות שרה עם רבקה

 

קאלתלו סיר מני / בלא מא תיסרני / מא תנדיס מני

 לוכאן נערף נזיף / מא נולים חמקא

אסאלי בלגרור / גיד האכדא נבקא

אמרה לו סור ממני / לפני שתשגעני / לא תפיק [רצונך] ממני

 גם אם אדע כי איחנק / לא אהפוך למשוגעת

 מה לי בפיתויים / רק ככה אישאר

 

נזמעו עליהא / חבו יגרוהא / כלהא מן זיהא

קאלתלהום פין אסיף / תנזוואל אצ׳יקא

מן אלאה דאב לקבור / ואלא האד למלקא

התקהלו סביבה / רצו לפתותה / כל אחד מקצה [מכיוון אחר]

אמרה להם איפה החרב / תוסר המצוקה

מהאל עדיף הקבר ההוא / מאשר המפגש הזה_

 

עייטו לממזר / בן כּרס לכנזיר / סבהו סביהת לחזיר

נראהּ בסי כּפיף / פוסט לחלקא

אוו יזיהּ מנכּור / נראהּ בלבדיקא

קראו לממזר / עב הכרס החזיר / דמותו דמות החזיר

הלוואי ואראנו בקליע / בתוך הגרון

 או יבואהו מלאך המוות / אראהו בכיליון

 

ביסם אללאה קאומי

על ידי ד" חיים בנטוב – חוקר יהדות צפון אפריקהלאלא סוליכא

חטיבה ה

נטלב לקאדר / יפכנא מן אצ׳יקא

מעא לחסרא / הוא רגיב ונדיר

 יחן עלא אולאדו / מן האד אצ׳יקא

אתפלל לכול יכול / יצילנו מהצרה

בעת מצוק / הוא משגיח וצופה

ירחם על בניו / מהצרה הזאת

 

רבי אוצאנא / מן האעד זדודנא / נוקפו בלחסנא

מן כפיף ונדיף / יזרי פצדאקא

 כּא תפכּ מן לבחור / ותויין טרקא

האל ציוונו / בברית אבותינו / נקיים את המצוות

 מי שזריז וטהור / יתמיד בצדקה

המצילה מימים / ומנחה את הדרכים

 

רבי רפאל / זמע ישראל / כּלהא יזרי הביל

 כל מן הוא כפיף / זרא יתלאקא

לזינת נדר / סעדאת מן לחקהא

רבי רפאל / אסף את ישראל/ וכל אחד רץ כמטורף

כל מי שקל/ זריז רץ למפגש

ליפות התואר / אשרי מי שהשיגהּ

 

מא נאוו למדון / בין האגדא יכון / חתא סאפת לעיון

מא פטנת יא לטיף / חתא עמלו זוקא

האדי ריח לעטור / האדי תותיקא

לא חשבו המדינות / שכך יקרה / עד שראו בעיניהן

לא ידעתי חבל מאוד / עד שעשו מהומה

זה ריח הבשמים / זוהי הגיבורה האמתית

 

האיא חפאדי / תהלא פנסאדי / האתו זין האדי

ראה מיזאני כפיף / מא פיה תדויקא

מן דילי מהזור / מא נווית לפרקא

מן בעד זינת לבדור / לאלא צדיקא

הוי קוראי קצידתי / שימו לב לשירתי / זכרו יופייה של זאת

הנה משקלי [משקל השיר] קל / אין בו דוחק

מיום שאני חי כעזוב וגולה / לא חשבתי על פירוד

מיפת הירחים המלאים / הגבירה הצדיקה

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לספר במדבר – פרשת "נשא".

Asilah

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לספר במדבר – פרשת "נשא".

 

"נשא את ראש בני גרשון" (במדבר ד, כב).

  "לצד שבא לומר ענין אחר לבד מהמספר- והוא שינשא וירומם" (רבנו אוה"ח הק').

 

 לשאת את ניצוץ הקדושה שבתוכנו – לראש כל אחד מאתנו.

 

התורה והכלה – "לך אמור להם, שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז)

 

חכם גבריאל החליט לקחת את בנו הקטן נתנאל לחתונה. כדרכם של ילדים השואלים על כל דבר שונה הניצב בדרכם, הוא מאוד התפעל משמלת הכלה הנוצצת בלובנה וביופיה, כאשר הכלה יושבת על כיסא מלכות.

ילד השעשועים נתנאל, שואל את מו"ר אביו: יש לנו כלה. איך מזהים את החתן, הרי כל הגברים לבושים אותו דבר? האב ענה: בני – מי שיקח את הכלה בסוף הערב לביתו – זה החתן.

הנמשל: בשבועות קבלנו את כלת התורה. בואו ניקח אותה אתנו הביתה ככתוב בסוף מעמד קבלת התורה ב-ויתחנן:  "לך אמור להם – שובו לכם לאהליכם" = שובו הביתה לאוהל, עם עשרת הדברות אותן קבלתם.

ועוד יותר: תחילת קבלת התורה – מתחילה בבית עם האשה, וכשבני אדם לא רואים אותו.

 

פרשת "נשא" הכוללת 176 פסוקים, היא הפרשה הארוכה בתורה.  כנ"ל פרק קיט בספר תהילים מתוך הכתובים, יש בו 176 פס'. גם מסכת "בבא בתרא" מתוך הגמרא, היא הארוכה בש"ס, וכוללת 176 דפים.

 הקשר הרעיוני בין שלושתם, רמוז בראש כל אחד.

"נשא את ראש". של מי? של "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" (תהילים, קיט, א), הנוהגים ביושר ב- דיני ממונות, כמובא במשנה הראשונה של מסכת בבא בתרא: שני שותפים בחצר העושים מחיצה בניהם, מחויב כל אחד לתת מחצרו מחצית מרוחב הגדר, וגם לשלם מחצית מהעלות.

מוסר השכל: אתה רוצה שהקב"ה "ישא" וירומם את ראשך, תנהג ביושר בהליכותיך ובמעשיך.

לעבדכם הנאמן היה מקרה דומה להפליא עם שכן בו בקשתי להקים גדר הפרדה במרפסת המשותפת שהייתה לנו, ונוכחתי לדעת עד כמה חכמינו הקדושים ברוח קודשם יכלו לכוון למקרה הדומה לנאמר במשנה: האם השכן פלוני אלמוני יבחר ללכת בדרך "תורת חיים אמת" כפי שנוסחה במשנה, או בדרך לא דרך…

   

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שהשימוש בביטוי "נשא" לגבי תפקידם של "בני קהת" ו"בני גרשון", משקף את חשיבות מעמדם במשא המשכן. בני קהת נשאו את הכלים הכי מקודשים כמו ארון העדות, המנורה ושלחן הפנים וכו'. בני גרשון נשאו את יריעות המשכן ואת קלעי החצר וכו'.

לגבי בני מררי לעומת זאת, לא נאמר הביטוי "נשא", היות והם נשאו "רק" את קרשי המשכן {הלוואי עלינו}. ובלשון קודשו: "לצד שבא לומר ענין אחר לבד מהמספר – והוא שינשא וירומם".

בדבריו הקדושים טמון רעיון עמוק אותו משדר לנו הקב"ה, השכם והערב: יהודי יקר, יש בך נשמה קדושה, "נשא" את הניצוץ האלוקי לראשך, ותן לו לנווט את דרכיך במעלות הקדושה. ראשנו עדיין מאיר מהבזקי אורות קבלת התורה בשבועות, ואל לנו לעמעם את האורות בירידה לעולם העשייה ללא הפעלת מנגנוני הגנה ושליטה ביצר הרע.

על כל יהודי לפעול כ- מלך. הנוטריקון של המלה מלך:

 

 מ – ל – ך:  מ = מוח. ל = לב. ך = כבד. תיקון ג' דברים: מוח – מחשבה. לב – דיבור. כבד – עולם המעשייה.

על המוח לשלוט על הרגשות אותן מסמל הלב, ועל התאוות אותן מסמל הכבד. אחרת, יהיה בבחינת:

 ל –מ – ך = לב, מוח, כבד, המפעיל ראשונה את הלב המסמל את הרגשות, ורק אח"כ את המוח, בדומה לבהמה שכאשר היא רוצה לאכול, היא מורידה את ראשה = המוח למטה, כאשר לבה = רגשות, וכבדה = תאוות, למעלה.

קיימות שלש דרגות בעבודת ה':

 

קהת – מלשון "הקהה את שיניו". חסיד השולט ביצרו.

גרשון – מלשון לגרש. צדיק הנלחם ביצרו ומגרשו.

מררי  – מלשון מר, בבחינת בינוני הנלחם  מרה ביצרו, אבל מתקשה לגרשו, ונשאר במרירותו.

ה"בן איש חי" כותב בספרו "אדרת אליהו": "לכל אחד יש ניצוץ אור קדוש עליון הנתון בתוככי גופו, ולאדם יש תפקיד גדול בחייו, להעלות את הניצוץ האלוקי הק' שבתוכו, ולקדש את גופו". שנזכה אמן סלה ועד.

 

"יברכך ה' וישמרך – יאר ה' פניו אליך ויחנך –

      ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום". (במדבר ו כב- כז). 

 

ברכת כהנים לאור ההלכה.

   

רבנו הרמב"ם כותב: "כה תברכו" – בעמידה. "כה תברכו" – בנשיאת כפיים. "כה תברכו" – בלשון הקדוש. "כה תברכו" – פנים כנגד פנים". (תפילה וברכת כוהנים י"ד הלכה י"א). כאן המקום להדגיש שעל הציבור לפנות לכיוון הכהנים בשעת הברכה – "פנים כנגד פנים", ולא כפי שרבים עושים כשהם פונים לכיוונים אחרים, מפחד לפנות לכיוון הכהנים.

 

מרן השולחן ערוך (סימן קכ"ח סעיף כ"ג) הולך בדרכו של הרמב"ם ופוסק: "בשעה שהכוהנים מברכים העם, לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו עומד בתפילה, והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכוהנים ולא יסתכלו בהם". בבית המקדש הכוהנים בירכו את העם בשם המפורש. (חגיגה טז, ע"א), ולכן אסרו להסתכל בהם.

 

רבי יחיא צאלח – המהרי"ץ מגדולי פוסקי תימן כותב בהערתו לדברי השולחן ערוך סימן קכ"ח: "שמעתי שהקדמונים לא נהגו כן, ובספר "עמודי שמים" כתב שאין מנהג זה נכון, אלא צריך דווקא "פנים כנגד פנים", שניהם מגולים". מנהג תימן כפשט הרמב"ם, ואילו בתקופת המקדש, אכן כיסו פניהם. הוא לומד זאת מייתור המלים: "אמור להם". בימינו, גם יהודי תימן נוהגים כמו השולחן ערוך והכוהנים מכסים את פניהם.

ברכת כוהנים זכתה לפרשנות רחבה, מקיפה ומעמיקה מכל הברכות. הסיבה לכך, בגלל שבנוסף להיותה מצווה מהתורה, היא גם מופיעה בניסוחה המלא, וכל אדם באשר הוא רוצה להתברך, ובפרט בדורנו, דור בו התברכנו במברכים צדיקים, אבל גם במתחזים רבים העושים "קופה" תוך ניצול לרעה של אנשים במצוקה.

 

ספר הבהיר (סימן קלה): בזכות נשיאת כפיים מתקיים העולם, היות ובזמן המקדש הברכה נעשתה תיכף לאחר שהוקרב קרבן התמיד בבוקר כשהעולמות מאוחדים היות וכופרו עווניתיהם של ישראל בעקבות קרבן התמיד. כמו כן, היא נעשית בעשר אצבעות כלפי מעלה דבר הרומז לעשר הספירות בהן תלויה הברכה, וכן לעשרה מאמרות בהם נברא העולם, ועשרת הדברות המעמידות את העולם.

 

רבנו האברבנאל:     "יברכך" – לעובדים.   "יאר" –  ללומדי התורה.    "ישא"– לחיילים יהיה שלום.

 

רבנו הרמח"ל: הברכה האמצעית "יאר" היא החשובה ביותר, היות והארת פנים חשובה מאוד, ובפרט  המאור שבתורה. כדברי הילקוט והרמח"ל. "יאר… ויחונך" –בעקבות האארה, זוכים שהכל מתקבל מתוך חן. אצל רות המואביה נאמר: "ותאמר רות: ואלקטה בשיבולים אחר אשר אמצא חן בעיניו" = אחפש בעל שדה אשר בעיניו חן =  "ויחונך" = בבחינת מתנת חינם. {חכמת החן}.

 

ברכת כוהנים בתורת רבנו "אור החיים" הקדוש.

 

"יברכך ה' וישמרך" = הברכה תהיה  כל כך גדולה "עד שיצטרך ה' לשומרך".

"יאר ה' פניו אליך ויחנך" = "יאיר אור שכינתו על ישראל, ויתן לך חן וחנינה". חן –  כלפי שמיא ואדם.

ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום" = גם אם חטאתם {אבל שבתם בתשובה}, "ישא ה' המבדיל, וישם לך שלום, היפך הפירוד. והמשכיל בתיבת "שלום", ידע כי זה יסוד עולם המחזיק בעליונים ובתחתונים".

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שברכת כוהנים היא מצוות עשה שנצטוו  הכוהנים לברך את ישראל בכל יום, דבר שנפסק להלכה (שו"ע, קכח). והוא מדגיש: "ויש בה דבר מלך לקיים הדבר", כלומר,  על ידי ברכת כוהנים – השפע נמשך לעליונים ולתחתונים, דבר המעמיד ומקיים את כל העולמות. הוא מסתמך על דברי הזוהר הקדוש (נשא, קמו ע"ב)  האומר שהטעם  שהכוהנים מפרידים את אצבעותיהם בשעת הברכה, כדי שיתברכו עשר הספירות הרמוזות בעשר האצבעות "בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי וכו'". מרן השולחן ערוך פסק שפושטים ידיהם, וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמשה אוירים: בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד, ובין אצבע לאגודל, ובין אגודל לאגודל. דעה שניה אומרת שצריך 10 אוירים.  ונהרא נהרא ופשטיה, שאין חלוקת האצבעות מעכבת.

 

ברכת כוהנים בקריאת שמע שעל המיטה:

 

"ששים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל: כולם אחוזי חרב…"(שיר השירים ג, ז). הפס' הנ"ל אותם אנו קוראים בק"ש על המיטה כסגולה לשמירה, מהווים בעצם 60 אותיות של ברכת כוהנים אותן חרט והציב שלמה המלך כסגולה לשמירה. בפסוק א': – י"ה אותיות, בפס' ב': – הי"ה אותיות, פס' ג: – יה"י אותיות = 60, דבר הרומז לדעת הפרשן המקובל רבנו בחיי שהשם הגדול הוי-ה הנזכר ג' פעמים בברכת כוהנים, שליט בג' זמנים: היה, הווה, יהיה. ג' יודין הפותחות את הברכות: יברכך, יאר, ישא, רומזות ל-60. יוד (במילוי) = 20.  20*3 =60 .בברכת כוהנים, הכהן מברך בשתי ידיו. בכל יד יש יד=14 פרקים * 2 ידיים = 28 = כח = חכ = כח.

כח הפה = ספירת מלכות הפה, רומזת לדוד המלך שזכה לחבר את שירי תהלים מכוח שמירת הלשון. אדם המקפיד לדבר בלשון נקיה זוכה לקבל את השפע העובר דרך מערכת הספירות ללא עיכובים, ויוצא דרך הספירה האחרונה שהיא המלכות = הפה. בעידן "חבילות הכול כלול" בטלפונים  – כדאי לנקוט זהירות יתירה בספירת הלשון.

 

ברכת צדיק – "טוב עין הוא יבורך"/יברך.

 

 רבנו "אור החיים" הק' אומר: ברגע שהאב רוצה לברך את בנו, עליו "לעורר אהבת האב… כדי שתהיה הברכה בתגבורת האהבה והחיבה" כדברי קודשו לגבי יעקב אבינו ששאל את בנו יוסף "מי אלה", בטרם בירך את נכדיו מנשה ואפרים לפני מותו (בראשית מח, ח). 

רבנו רפאל בירדוגו – ראב"ד מכנס: על המתברך להכין עצמו מבחינה רוחנית לפני הברכה כך שיהיה כלי מחזיק ברכה. כאן המקום להזכיר כדוגמא ל"טוב עין הוא יבורך" (משלי כב, ט ) את מו"ר אבי  רבי יוסף "הצדיק" בר עליה, אותו זיכו משמיא לברך נצרכים רבים שנושעו מברכותיו ללא תמורה, ירושה ממו"ר אביו הסבא קדישא הרב אברהם הי"ד ששימש בקודש כמו"ץ באזור בני מלל שבמרוקו, וממו"ר זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין שזכה לגילוי אליהו הנביא בחול המועד פסח, ואף זכה לקבל ממנו מטבע של ברכה, כך שביתם היה תמיד מבורך. הם זכו ל"טוב עין יבורך", בגלל שהייתה בהם מידת "עין טובה" כלפי כל אדם.

 

"אראנו נפלאות" –

לרב משה ברנשטיין שליט"א.

 "וישם לך שלום" – נסים ונפלאות בזכות ברכת "שלום".

ברכת השלום "וישם לך שלום", חותמת את ברכת כוהנים אותה קראנו בפרשת "נשא", ובה אנו זוכים להתברך מידי יום ביומו בחזרת הש"צ של תפילת שחרית ע"י הכוהנים.

הגמרא מספרת על  רבן יוחנן בן זכאי שמעולם לא הקדימו אדם באמירת שלום, ואפילו גוי.

הרב משה ברנשטיין מספר שבהיותו נער בר מצווה, ביקש ברכה מרב חשוב בשם הרב שלום. לאחר שהרב בירך אותו שיתעלה בתורה מתוך בריאות איתנה וכו', יעץ לו לקבל עליו מידה טובה בה ינהג במסירות כל ימי חייו, היות וזו שעת עת רצון. גל של מידות טובות עלו במוח הנער. לבסוף, הבזיקה במוחו מידת "הקדמת שלום לכל אדם", בה בחר.

כבר למחרת, התחיל במשימת חייו, לברך כל הנקרא בדרכו באמירת שלום. בהתחלה לא היה קל, אבל לאט לאט התרגל, וחבריו אף כינוהו בתואר "השלום לך".

לאחר שגדל ופרח בישיבה ובכולל, החליט ללמוד דיני שחיטה, וכך הפך במשך השנים למשגיח אחראי על השוחטים בחו"ל, לשם היה יוצא מהארץ למספר חודשים בשנה.

באחת השליחויות בחו"ל, הוא עבד במפעל בשר גדול בנורבגיה. במפעל הועסקו 10,000 פועלים, והיה בו קו יצור לבשר כשר. גם פה במפעל, בהמשך לעבודתו כממונה על השוחטים, המשיך כדרכו בקודש להקדים שלום לכל אדם, ובפרט לשומר המפעל שניצב על משמרתו בשער, אותו ראה בוקר וערב, בכניסתו ביציאתו, חמשה ימים בשבוע.

באחד הערבים לפני סגירת המפעל, השוחט נזכר שצריך לבדוק בהמה אחת שהשוחט הסתפק לגביה. הוא לקח אתו את אחד השוחטים ואחד הפועלים, ונסעו למנהרת הקירור שם אוחסנה הבהמה. הם נכנסו לחדר הקירור הענק כדי להזמין את אותה בהמה דרך המחשב. כאשר גלגלי השיניים החלו לנוע, והבהמה החלה להתקרב אליהם, קרה הלא יאומן: חושך מצרים נחת עליהם ודלת חדר הקירור ננעלה עליהם כאשר הקור העז מכה בהם. צעקותיהם לעזרה עלו בתוהו, ואיש לא שמע אותם, וגם לא יכל לשמוע בגלל אטימות חדר הקירור. הסיכוי שלהם להינצל היה, דרך מציאת מתג האזעקה, אבל ניסיונותיהם לאתרו בחושך, עלו בתוהו.

להלן דבריו של הרב משה: "גיששנו באפלה לאורך הקירות כשהקור מכה בנו, ואנו חשים איך גופנו הולך וקופא. חשתי שאני קרוב לעלפון כל אותה העת, כאשר בנוסף, הסתובבו אנקולי הבשר כשהם חובטים בנו. פרצתי בבכי עז כשאני שולח קריאה ממעמקי הלב לריבונו של עולם שיצילנו ממוות אכזרי שכזה. כשהצצתי על חברי, הבנתי שעלי לומר וידוי ולהיפרד מהעולם כיהודי.

התחלתי לומר את הווידוי ו"שמע ישראל" כשאני חש שגופי הולך ומתקשה, ונכנס למצב קיפאון מוחלט. בשעוני הבחנתי כי 4 שעות חלפו להן, ואנו במקפיא. חלפה לה עוד שעה וכבר אני מרגיש את רגעי האחרונים. פתאום, "ויהי אור" המלווה בצעדים של איש הבא לקראתנו. חברי השוחט, הפועל ואני, איבדנו את ההכרה והתעוררנו רק בבי"ח. בדיעבד התברר שהמציל היה לא אחר מאשר שומר המפעל שגם הזעיק את כוחות ההצלה, וגם דאג מיד להפעיל תנור חימום כדי לנסות לייצב את חום גופנו מכוויות קור איומות, ובעיות רפואיות אחרות.

לאחר שהתאוששנו מעט, קודם כל הודינו לקב"ה על הנס הגדול שעשה לנו. דבר שני, שאלת המיליון – מי הציל אותנו? התברר שזה היה שומר המפעל. כאשר הוא נשאל מדוע בסוף היום הגיע לחדר הקירור במקום ללכת לביתו, הוא ענה: במפעל אני עובד כשומר במשך שנים רבות. רבים מהפועלים חולפים על פני ומתייחסים אלי כאילו אני צל, ורק הרב היהודי מקפיד לברך אותי לשלום המלווה בחיוך מידי יום ביומו, פעמיים ביום – בוקר וערב.

באותו יום לאחר שכל הפועלים עזבו את המפעל, הרגשתי שחסרים לי החיוך וברכת השלום מהרב היהודי. חשבתי לסגור את שער המפעל וללכת הביתה, אבל דמותו של הרב עם החיוך וברכת "הלו", המשיכו להטריד אותי. החלטתי לעשות סיור במפעל, ובפרט ליד חדר הקירור. כאשר התקרבתי, שמעתי לחישות מוזרות, מיד הדלקתי את האור, ופתחתי את הדלת. לעיני נגלו שלושה אנשים שכובים קפואים ללא תנועה ונשימה. מיד הזעקתי את כוחות ההצלה והפעלתי תנור כדי לנסות לייצב את חום גופם, וכך יכולתי להציל אותם.

סיפור ההצלה מזכיר את סיפורו של הלל שלא היה לו כסף כדי לשלם שכר כניסה לבית המדרש. כחלופה, הוא עלה על הגג ונשכב על חלון שהשקיף על בית המדרש כדי שיוכל לשמוע דברי תורה משמעיה ואבטליון עד שקפא. כאשר גילו אותו, מיד הורידו אותו והדליקו תנור בשבת כדי להצילו ממוות.

מסר חשוב: אמירת שלום לכל אדם, לא עולה כסף, אבל מצילה חיים. {מקור: בעל המעשה}

 

לע"נ: א"מ זוהרה בת חנה ע"ה, חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. שרה בת שושנה

הרה"צ יוסף בר עליה, אברהם בר אסתר. ומו"ר אביו המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה.

שבת שלום ומבורך. משה אסולין שמיר. shamir240298@gmail.com

 

משפחת קורקוס.. וההיסטוריה של מארוקו בזמננו

 

משפחת קורקוס..

וההיסטוריה של מארוקו בזמננו

מאת מיכאל אביטבול

מכון בן צבי

ירושלים, תשל"ח

דוד קורקוס נולד ב־1917 במוגאדור שבמארוקו למשפחה ותיקה של מגורשי ספרד, אשר הוציאה מקרבה מלומדים ואנשי־עסקים רבי־השפעה  שנתפזרו על פני שלוש יבשות. הקהילה היהודית של עיר נמל זו רישומיה ניכרים יפה בפנקסי החשבונות והדו״חות, וכשנולד דוד קורקוס כבר היתה ״רגלה האחת בעולם הישן והשנייה בעולם של ימינו״.

הגורל האיר פנים לקורקוס הנער. הוא קיבל חינוך מושלם, שנמזגו בו ערכים מסורתיים־משפחתיים, ערכים יהודיים־כלליים וערכים של תרבות העולם המערבי. לימודים צרפתיים רגילים, סיורים לא מעטים בחו״ל וקריאה מרובה בספרים יוליכו בן זה למסלול שפלסו לו אבותיו לפניו: המסחר הגדול, עיסוק שהעלה את קודמיו לדרגה הגבוהה של ״סוחרי המלך״. כמוהם יצבור הון גדול, וכמוהם יהיה לאחד הגורמים הקובעים בחיי הכלכלה של דרום־מערב מארוקו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר