ארכיון יומי: 26 במאי 2015


Les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale

epreuves-et-liberationJoseph Toledano

Epreuves et liberation

Les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale

L'Avenir Illustre, qui faisait l'apologie en toute occasion de la solidarite juive, regrettait toutefois le peu d’empressement du judai'sme marocain a venir en aide financierement a ses freres algeriens ou au moins a compatir a leur malheur

"  D'ailleurs les families de nos coreligionnaires massacres a Constantine n'auront (pas) recu de nos communautes le reconfort d'une expression de sympathie attristee, d'une marque de solidarite dans l'affliction, un geste de secours materiel n'eut pas ete superflu…"

Seul l'avocat juif d'origine algerienne, Leon Sultan, futur premier Secretaire General du Parti Communiste Marocain, decida de mettre en place, a Casablanca, au sein de la nombreuse et prospere communaute d'originaires d'Algerie, une souscription en faveur des victimes du pogrome. La Residence avait en effet " decourage ", Yahya Zagury, le President de la communaute de Casablanca et inamovible Inspecteur des Institutions Israelites, d'organiser egalement une collecte en faveur des victimes du pogrome de Constantine. Elle faisait valoir qu'une manifestation de cette nature etait particulierement inopportune dans les circonstances presentes, car elle risquerait de provoquer des reactions serieuses de la part des elements musulmans. Les communautes Israelites du Maroc, qui ont craint tout recemment des bagarres a l'occasion des fetes de Kippour, ont interet a s'abstenir de toute action en faveur de leurs coreligionnaires algeriens…"

Une nuit de la Saint-Barthelemy marocaine ?

Cette derniere allusion nous ramene a une des plus grandes frayeurs de l'epoque?  la rumeur propagee par le journal d'extreme-droite, Le Soleil du Maroc, de l,organisation pour le 19  septembre, jour de Kippour 1934 d'une nuit de la Saint-Barthelemy contre les Juifs de Casablanca — par Musulmans interposes. Devant le tolle general souleve par un tel appel au meurtre et les menaces de poursuites de la part des services de securite de la Residence, l'editorialiste dut corriger le tir. II expliqua qu'il n'avait pas souhaite une telle action — qu'il justifiait implicitement par ailleurs — mais avait simplement fait son devoir de journaliste en rapportant une rumeur qui circulait

« Je n'ai pas demande une nouvelle Saint-Barthelemy… Servant la verite, conformement a la realite des faits, j'ai montre les dangers de la mainmise progressive par les Juifs sur les professions liberates, sur la finance, sur le commerce, sur tous les domaines ou ils tendent a nous supplanter…

J'ai dit qu'ici au Maroc, la France a travaillé au bénéfice presque exclusif des Israélites marocains et j'ai demandé que nos gouvernants fassent quelque chose d'effectif pour les Musulmans, nos alliés sincères et fidèles

]'ai indiqué le caractère d'urgence des mesures à prendre pour contingenter les entrées des élèves juifs dans les lycées et écoles supérieures et dans certaines professions libérales, quitte à orienter les masses vers les métiers dont jusqu'ici elles s'écartent, volontairement ou non… »

Censé ramener le calme, cet éditorial montrait pourtant à quel point la propagande antisémite venue d'Europe avait contaminé une partie de la colonie européenne qui essayait d'entraîner dans son sillage la population musulmane

La propagande allemande

Avant même l'arrivée au pouvoir d'Hitler, l'association pangermanique " Fichte Bund " qui ne s'était jamais consolée de l'abandon par Berlin de ses visées sur le Maroc, menait une propagande au sein de la population musulmane contre la France. Cette campagne de propagande, profitant pleinement de l'asile que lui concédait l'Espagne dans sa zone de protection, prit une toute autre dimension avec la prise de pouvoir par les nazis. La nouveauté était l'exploitation intensive des thèmes antisémites, dans cette propagande dirigée désormais simultanément contre la France et les Juifs. Le chef d'orchestre en était l'agitateur allemand, Adolphe Langenheim, installé à Tanger depuis 1905. Les navires allemands qui abordaient aux Canaries et dans l'enclave espagnole de Ceuta, au nord du Maroc, apportaient presque toujours des ballots de tracts, en langue arabe dialectal, qui étaient destinés au Maroc et à l'Algérie. Le thème récurrent de cette campagne faisait l'amalgame entre haine des Juifs et haine du colonialisme, présentant la France comme " une nation juive "

 « ~Le ]uif vous ronge comme la vermine ronge la brebis… La France le protège. Il est l'agent de la France, le suppôt de la France. L'A.llemagne enferme et pourchasse les ]uif s et confisque leurs biens. Si vous n'étiez pas les esclaves de la France, vous pourriez agir de même. »

Cette propagande écrite, peu efficace, en raison du faible niveau d'instruction de la population, était doublée par les émissions en langue arabe et berbère de Radio Berlin, elles-mêmes relayées par la station de radio italienne, particulièrement écoutée dans toute l'Afrique du Nord : Radio Bari. Le succès de ces diffusions préoccupait le Résident Général comme il en faisait part à Paris dans un de ses rapports ?

« L'augmentation des ventes de postes récepteurs radio aux indigènes les rend de plus en plus perméables à la propagande par la voie des ondes… Radio-Bari est de plus en plus écoutée et accentue ses attaques contre la France. Le speaker arabe fait d'abondants exposés sur la situation en Palestine… La politique antisémite tient aussi une large place ? il ne manque aucune occasion d'énumérer les pays d'Europe interdisant l'accès de leur territoire aux réfugiés Israélites… » (18.11.38)

Le relais était ensuite pris par les rares ressortissants allemands encore admis à résider au Maroc, plus particulièrement à Tanger et dans la zone du Protectorat espagnol. Le plus actif, Adolph Renschausen, établi avant 1914 à Tanger où il s'était converti à l'islam, s'était ensuite installé en 1919 à Larache

הקהל הנהגתו, מוסדותיו, נושאי התפקידים בו ותחומי פעילותו

הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

גירוש ספרד

הקהל הנהגתו, מוסדותיו, נושאי התפקידים בו ותחומי פעילותו

על כן מרובות הידיעות על סכסוכים ומתיחויות בבתי הכנסת בקהילות הספרדים והפורטוגלים באימפריה, סכסוכים שבהם נסתייעו הצדדים לעתים אף בשירותיהם של אנשי צבא עותמאניים כדי ליישב עניינים על פי רצונם, ופעמים אף הגיעו לידי מעשי אלימות.

בתוך יוּרה רותחת זו צריך היה מרביץ התורה לנווט את עדתו בלי שתיפגע סמכותו ובלי שיפסול את עצמו מלשפוט בענייניהם. לא אחת הפך הוא קורבן למלחמת יצרים ואינטרסים זו, שהתנהלה על הבימה הציבורית של כלל הקהל.

חייו של היחיד בחברה זו לא היו נטולי עניין מבחינה חברתית, אולם עיקר מעייניו וזירת קיומו היו בתא המשפחתי המצומצם והרחב. גיל הנישואים בחברה זו היה נמוך מאוד. אצל הבת מתחת לגיל שתים עשרה בדרך כלל, ולפעמים אפילו גיל שמונה תשע. אצל הבן בסביבות גיל שלוש עשרה ועד גיל שש עשרה.

הגיל הצעיר של הנישואים הביא לכך שחיי הנשואים התממשו בשלב מאוחר יותר, ואילו ראשית צעדי בני הזוג, גידולם וחינוכם היה נתון בידי הורי שני הצדדים. משנישאו בפועל עברו בני הזוג לרוב להתגורר בבית הורי החתן או הכלה.

לרוב נסמכו על שולחנם, לפחות בשנים הראשונות לנישואין. מסגרת זו הביאה לחיזוקה של המשפחה הפטריארכאלית וחיזקה את השפעת ההורים ואת השפעת החם והחמות. לעתים מזומנות, כחלק בלתי נפרד מהסדר הנישואים, השתלב הבו בעיסוקי אביו או החתן בעיסוקי החותן.

בין שהיו אמידים ובעלי הון ובין שהיו בעלי מלאכה פשוטי עם. האב והאם, החותן והחותנת, הם שנתנו את הטון, ועל פיהם נשק דבר. אותה חברה חופשית, שבה חשק הליקוחין קבע את הקצב של הנישואים, סמוך לאחר הגירוש, הייתה אפיזודה בלבד.

עד מהרה חזר הסדר הישן למקומו בתחום מערכת השיקולים החברתיים, הן של חיצון והן של מינוי לתפקידים ציבוריים – רבניים או הנהגתיים.

משהתמנה חכם לקהל, לא היסס להמליץ על עצמו, אף בדרשת המינוי, לעיניהם הבוחנות של כלל בני הקהל, והסביר שהסיבה שבגללה היה עליהם לבחור בו היא : בשביל אבותי הקדושים אשר שרתו בקהל הזה ובזכותם ובאמצעותם לקחו אותי לשרת בקהל הקדוש הזה.

במשפחה הפטריארכלית יש היררכיה, והחברה מאורגנת משפחות משפחות הנישאות זו בזו וכך יוצרות מוקדי כוח והשפעה הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי. בידינו תיאורים של משפחות כאלה מן המאה ה-16 וה-17 והרי אחד מהם, מפי שלמה לבית הלוי הצעיר :

….כי אשא אל שמים ידי ימי עולם ושנים קדמוניות עטרת תפארת בני משפחתנו, משפחת רם, רבים גדולים וטובים, בהיותנו יושבים בשבת אחים גם יחד….כבוד חונה בכל משכנותינו, קורות בתינו ארזים ארזי הלבנון כלם עטרת תפארת בחורי חמד…….

…..לשבת בית, בית ועד לחכמים יודעי התורה לא נפקד ממנו איש ועטרת תפארתנו על ראשינו מלמעלה להאיר לנו נר לרגלנו ואור לנתיבתנו שמש ומגן צינה וסוחרה הרב הגדול מורי זקני זצק"ל…..

בני משפחות אלה, בעלי ממון והשכלה גם יחד, לא רק דאגו " ליחד " להיררכיה המשפחתית ולפעולה ההרמונית המשותפת, הם אף הקפידו להתחתן בשכמותן ולהיקבר בחלקות מיוחדות בבית החיים, כיאות לבני יחס ומעלה.

נמצא שבתהליך מהיר חזרו גולי ספרד ופורטוגל וצאצאיהם לדפוסים חברתיים מרכזיים מן העבר ואימצו אותם מחדש. דפוסים אלה היו נאותים גם לסביבה המוסלמית שחיו בה. אולם לעומת העבר בספרד, שבה, לפני הגירוש, לא נתקלה השכבה המנהיגה, החצרנית, בביקורת עקרונית נגד עצם קיומה ותועלתה לחברה היהודית, הרי באימפריה העותמאנית הוטחה כלפי שכבה זו ביקורת נוקבת, עד כדי שלילת כל תופעת החצרנות וראייתה כמכשלה וכאויבת הציבור. 

משפחת קורקוס.. וההיסטוריה של מארוקו בזמננו

 

משפחת קורקוס..

וההיסטוריה של מארוקו בזמננו

מאת מיכאל אביטבול

מכון בן צבי

ירושלים, תשל"ח

דוד קורקוס נולד ב־1917 במוגאדור שבמארוקו למשפחה ותיקה של מגורשי ספרד, אשר הוציאה מקרבה מלומדים ואנשי־עסקים רבי־השפעה  שנתפזרו על פני שלוש יבשות. הקהילה היהודית של עיר נמל זו רישומיה ניכרים יפה בפנקסי החשבונות והדו״חות, וכשנולד דוד קורקוס כבר היתה ״רגלה האחת בעולם הישן והשנייה בעולם של ימינו״.

הגורל האיר פנים לקורקוס הנער. הוא קיבל חינוך מושלם, שנמזגו בו ערכים מסורתיים־משפחתיים, ערכים יהודיים־כלליים וערכים של תרבות העולם המערבי. לימודים צרפתיים רגילים, סיורים לא מעטים בחו״ל וקריאה מרובה בספרים יוליכו בן זה למסלול שפלסו לו אבותיו לפניו: המסחר הגדול, עיסוק שהעלה את קודמיו לדרגה הגבוהה של ״סוחרי המלך״. כמוהם יצבור הון גדול, וכמוהם יהיה לאחד הגורמים הקובעים בחיי הכלכלה של דרום־מערב מארוקו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר