הקהל נושא בעול הקנסות של נגיד הקהילה…

צפרו העיר

תעודה  מספר 185

תעודה מספר 99

התקצ"א – 1831

לפנים בישראל אירע מעשה פה צפרו יע"א שהנגיד שהיה ממונה על הקהל בימים ההם בלכתו לפקח על קצה תלמידי חכמים שהיו אסורים בבית הסוהר והיה משתדל להתיר מאסרם פגעה בו מדת הרע ועמדו הגויים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו.

ומן השמים סייעוהו וניצול מידם ואחר כך עמד הנגיד עם הקהל לדין תורה שתתעלה וטען עליהם לשלם לו כל מה שהפסיד…

סמטה במללאח של ספרו

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת זכינו לדין דבנדון זה לא לבד מסברה חייבים הקהל בהפסיד הנגיד אלא אף מן הדין הגמור חייבים הם בהפסידו דמאחר שהנגיד היה בורח מן השררה ועל האונס והפיוס מינוהו והעמידוהו עליהם לצאת ולבוא לפניהם לכל צרכיהם ולעמוד לפני המלך והשרים אתרא דשכיח היזיקא

ומי שמש לפניהם ונקה נהי שנתרצה להם ושמע לקולם להרביץ עליו הארי מכל מקום פשוט הדבר דלא נתרצה לסלקו משלו וכיון שמעצמות הנגידות גופה הוזק ונקש השר לכל אשר לו כמו שעדיין בחתימתו זכין לו בקהל עדתנו שבידו שמעדים ואומרים שלא נתפס כי אם בשביל שהלכו לקבול לפני ירום הודו כדי לסלק את השר מעליהם ולא עלתה בידם

ועל זה נטר להם השר איבה ובקש לנגיד עילה וסיבה שבה תפסו ומקודם התפיסה ואחריה עם מי שהיה השר ממתק סודו היה אומר להם שעיקר התפיסה אינה אלא בשביל שהלכו לקבול עליו לפני המלך…

ועוד כיוון שהנגיד היה עוסק עם הצבור לשם שמים ולא היה נוטל מהם שום שכר כדרך הנגידים שנוטלים שכר על עמידתם על הצבור ואפילו בכסף גולגלתא ושאר תשורות שנותנים למלך ולשרים חלקו העולה לו כפי ההערכה הוא היה נותן תחילה קודם לכל אדם ולא היו מוותרים חלקו תחת שירותו באופן שלא היה משרת אותם ועוסק עמהם כי אם חנם אין כסף…

ועל הקהל רמי עלייהו בחיובא להשגיח על החכם הנגיד בין החמלה שמודעת זאת בכל הארץ שבשבילם לקח מלקות כפולה, ודי לו מה שעבר על נפשו מצערא דגופא ביסורין קשין בזעם ועברה יהי רצון שירצו למזבח כפרה כן יהי רצון.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותמים פה צפרו יע"א בח' כסלו משנת יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני לפרט קטן ובסדר לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי ושריר ובריר וקיים.

ישועה ישראל יעקב עולייל ס,ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט.

אלו היינו זוכים ואכשור דרי היה כל אחד מישראל נושא בעול עם חבריו ממשא מלך ושרים כי יפול לא יוטל ולא היו בעלי בתים יורדים מנכסיהם ובאים לתכלית העניות רחמנא לצלאן וזה מנהג טוב וישר..

ולרוב חבתו של מנהג זה אחזו אותו רבותנו הראשונים וכתבו אותו על ספר חזקה והעלו אותו על ספר הישר בשנת הת"ץ וזה לשונו.

הסכמנו הסכמה גמורה בסלווא דרבנן דלא מבע דמא שמהיום הזה והלאה אם חס ושלום יטוטל איזה הטלה וקנס על איזה יחיד מפורעי המס יד כל הקהל שוב בו בין ללכת לקבול לפני המלך בין לפרוע ההטלה ההיא כל הקהל כאחד ולא יפרע בה אותו יחיד או יחידים שהוטלה עליהם כי אם כפי מה שעולה להם לפי הכרעתם בפנקס המס ולא יותר עד כאן לשונו

וחותמים עליה הרבנים כמוהריב"ע ומהריב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"הכל שכן בנגיד הממונה על הקהל שהוא נכוה בגחלתם…דשכיח היזקא שהולך במקום סכנה במקום אש להבת כמו שענינינו הרואות כל הנגידים העומדים על הצבור שאין שום אחד מהם נכנס בשלם ויצא בשלם וקרוב הוא לחיוב יותר מהפטור

וכך דייקינן שפיר נראה שנ"ד הוי כנתפס בעד הקהל והוא שהקהל הלכו לקבול לפני המלך על השר האומרם שהוא גזלם ושללם היה בלב השר משטמה עליהם וכלם היו חייבים לו שדברו עליו סרה לפני המלך והיה בלבו עליהם וכאשר לא מצא עליהם עלילה שפך חמתו על הנגיד שאמר בלבו שיטון הרב שלהם שיש בו לפרועי כמה חובות והוא יכפר בעד כלם…

כללא דמלתא חייבים הקהל לפרוע לו מה שהפסיד והיו דיו צערו שלקה בדופו ימים מספר יחשב לו מזבח כפרה ולראיה חתומים פה וקיים

יהונתן סירירו ס"ט – רפאל מונסוניגו – יעקב סירירו ס"ט

הועתק מספר חיי עמרם סימן יד.