ארכיון יומי: 19 במאי 2015


חג השבועות חג מתן תורה. – "רבנו חיים בן עטר זצ"ל אור החיים" הקדוש. –

Asilah

חג השבועות חג מתן תורה. –
דרכים לקבלת אורות התורה בחג מתן תורה מאת
 "רבנו חיים בן עטר זצ"ל אור החיים" הקדוש. –
מאת הרב משה אסולין שמיר
חג השבועות חג מתן תורה, –
"הוא יום המקווה לבורא, לתורה, לעולם, לעליונים ולתחתונים… תכלית הבריאה ותקוותה")"אוה"ח הק' שמות יט, ב (השנה }תשע"ה { לפני 3327 שנים, קבלנו כולנו את התורה במעמד הר סיני, וכולנו אמרנו "כאיש אחד ובלב אחד", את המשפט המפורסם: "נעשה ונשמע", שבעקבותיו ירדו 60 ריבוא של מלאכים והכתירו את כל אחד מישראל בשני כתרים: אחד כנגד "נעשה", ואחד כנגד "נשמע". כלומר, הגענו לדרגת מעמד המלאכים כדברי הגמרא )שבת, פח, א(. אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להם: מי גילה לבני רז זה בו משתמשים מלאכי השרת, ככתוב: "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו". פירוש הדברים: – כמו שייעוד המלאכים הוא בעולם העשייה, כך אצל עם ישראל שהתקרבו לה' עד "שראתה שפחה על הים מה שלא יחזקאל בן בוזי הכהן". תפילה אנו, שנזכה במתת ה'. המסר לגבינו: ייעודנו בעולם הוא: לשמור ולעשות את מצוות התורה מתוך אהבה ושמחה בבחינת הכתוב בתהלים "עבדו את ה' בשמחה..", ולהתרחק מכל עבירה באשר היא, כך שכמו שאם נבקש מיהודי לאכול חזיר, הוא לא רק
יסרב לאכול, אלא יגעל כך נרגיש כלפי כל עבירה: קלה כחמורה, קטנה כגדולה, במחשבה ובמעשה. – "אורות מתן תורה מתעוררים מחדש בחג השבועות". )האר"י הקדוש(. – במשך מ"ט ימי הספירה, מנסים אנו לשחזר מחדש את ההכנות הרוחניות שעשו בני ישראל במדבר, דבר שהוביל אותם למעמד "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" בקבלת התורה, ואף זכו להתקרב למלאכים. גם בימינו, מצווים אנו להאיר את נשמותינו כאבן ספיר דוגמת לוחות הברית שהאירו במעמד הר סיני כסנפירינון, וזאת על ידי תיקון המידות על פי הוראות תורתנו הקדושה "שאותיותיה ספורות ומזוקקות החצובות ממחצב קדוש" )אוה"ח הק' במדבר ז, א (. – "אמר רבי יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות, קיבלו מסיני נבואתם בכל דור ודור" )מדרש רבה, יתרו כח, ד(. המשנה אומרת: "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה , בעצרת }חג השבועות{ על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום, ובחג הסוכות נידונים על המים". )ראש השנה פרק א, משנה ב( השל"ה הקדוש אומר שבחג השבועות נידונים על פירות האילן הרוחניים, "כי היום הקדוש יומא דדינא". האדם – נמשל לעץ החיים ככתוב: "עץ חיים היא למחזיקים בה". פועל יוצא מכך שבחג השבועות יורד אור מופלא ממרום דרכו מקבל כל אחד מאתנו את המינון בלימוד התורה וחידושיה, אותם ילמד ויחדש כל השנה. כל זאת בהתאם להכנות הרוחניות שעשה בנידון במשך שבעה שבועות של ימי הספירה. כנ"ל לפני ראש השנה. ישנם שבעה שבועות המתחילות אחרי ט' באב, ונמשכות עד א' בתשרי בהם האדם מתכונן ליום הדין בכל הקשור לגופו: מזונות, חכמה, בריאות וכו', כך גם בחג השבועות, אנו נידונים על החלק הרוחני שבנו, הלא היא הנשמה הזכה והטהורה.

ה "שפת אמת" אומר: "בימים אלה אחר יציאת מצרים בהם נמשכו בני ישראל אחר הקב"ה במדבר , כדכתיב: –
"זכרתי לך חסד נעוריך" נשארה זכירה בשמים לדורות הבאים, בהם יש התעוררות בנשמות בני ישראל להתבטל –
אליו, לכן נאמר "וספרתם לכם", כי הזמן מוכשר לכך… בכל שנה ושנה".
כאז, בו בני ישראל התכוננו היטב לקבלת התורה בבחינת "והיו נכונים ליום השלישי" )שמות יט, יא( וספרו את הימים יום
יום מתוך ציפייה וכמיהה למעמד הנורא, כך בימינו, ע"י הספירה ותיקון המידות, ובעיקר התעצמות בלימוד התורה,
נזכה בעזהי"ת לקבל מנה אחת אפיים של הארה רוחנית חדשה בחג השבועות בבחינת "והקרבתם מנחה חדשה לה'"
= התורה צריכה להיות כחדשה בכל יום כאילו היום ניתנה מסיני". )כלי יקר, אמור כג, טז(.
האר"י הקדוש מסביר את הכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" )מגילת אסתר(. "נזכרים" = קיום
מצוות החג. "נעשים" = נעשים מחדש ברוחניות, ומתעוררים כל הניסים מחדש בכל שנה…
שלושת התנאים לקבלת התורה לדעת "אור החיים" הק'. –
"בחודש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני.
ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיני, ויחן שם ישראל נגד ההר". )שמות יט, א ב(.
רבנו חיים בן עטר בעל "האור החיים" הק' שואל: מדוע לא הקדימה התורה את פסוק ב' ויסעו מרפידים", ורק
אח"כ לכתוב "ובחודש השלישי". שאלה שניה, מדוע הכפילות "באו מדבר סיני". וכן, מדוע התעכב הקב"ה 49 ימים
תשובת הרב: "אכן כוונת הכתוב להקדים שלשה עניינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה, ובאמצעותם נתרצה ה'
להנחילם נחלת שדי היא תורתנו הנעימה". א. זריזות. ב. ענווה. ג. אחדות. להלן פירוט הנושאים. –
א.זריזות
בלשון קודשו "התגברות והתעצמות בעסק התורה". בלימוד התורה מצווים אנו להשקיע מאמצים רוחניים ופיזיים –
עליונים. להפוך את התורה לעסק ככתוב: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'".)קוהלת( כמו –
כן, "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה" כדברי רבי מאיר בפרקי אבות. לראות בה את עיקר ייעודנו בעולם. להתרחק
מעצלות, ולדבוק בזריזות "כי העצלות היא עשב המפסיד השגתה ולא תושג אלא בהתעצמות וזריזות, וכנגד זה אמר
הכתוב "ויסעו מרפידים" שהוא רפיון ידיים, והם נסעו מבחינה זו". כלומר, חזרו בתשובה . כדוגמא, נציין חקלאי שאינו
מעבד את שדהו יצמחו עשבים במקום תבואה. ידועים דברי "החפץ חיים" שאמר על הכתוב: "כל ישראל יש להם –
חלק לעולם הבא". חלק מלשון חלקת אלוקים קטנה אותה כל יהודי צריך לעבד בתבונה רבה כדי לזכות בעולם הבא. –
רבנו "אור החיים" הקדוש מעיד על עצמו שכתב את פירושו "בתוך עמקי ים הצרות: תפיסות על עסקי ממון ועל
עסקי נפשות ולמות מתוך תורה חשבתי, ואל אור החיים נתתי לבי ועיני שכלי… והאיר ה' עיני… לעלות… למקום
השכינה" )מתוך הקדמתו לתורה(.
בספרו "ראשון לציון" הוא כותב ש"האלשיך הקדוש" שחי בצפת בתקופת מרן רבנו יוסף קארו והאריז"ל, כתב את
פירושו לתורה "בזמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף }פרנסה{. באותן שעות חיבר פירוש על התורה כולה, כי
ידיו היו עסקניות }בפרנסה "ששת ימים תעבוד"{ ומחשבותיו חכמניות בתורה" –
ב.ענוה.
בלשון קודשו. "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשפיל עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר: ויחנו במדבר. פירוש: לשון
שפלות וענווה". מי לנו גדול כמשה רבנו עליו מעיד הקב"ה: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני
האדמה". )במדבר יב יג(. על הכתוב "וממדבר מתנה…" )במדבר כאי ח(. רק אדם עניו כמדבר, זוכה בתורה, במתנה.
מרן החיד"א תלמידו של "אור החיים" הקדוש מספר בספרו )"שם הגדולים" ערך בית יוסף(. שבתקופת מרן השולחן
ערוך, היו שלושה חכמים שהיו ראויים לחבר ספר הלכה לכלל ישראל: רבי יוסף טאטיצק, רבי יוסף בר לב, ורבי יוסף
קארו. "והסכימו מן השמים, שתינתן דת כי מרן רבי יוסף קארו יחברהו, היות והצטיין בענוותנותו היתרה יתר על
השאר" . מסופר עוד על מרן רבי יוסף קארו שכאשר שימש כרב הראשי של צפת וראש בית הדין, חתם מרן על
פסקי הדין בראש הרכב בית הדין. כאשר עלה הרדב"ז = רבי דוד בן זמרה ממצרים לצפת, בקשו מרן לחתום במקומו
בראש ההרכב, היות והיה מבוגר ממנו, דבר המצביע על ענוותנותו הרבה. שנזכה ונזכה אחרים.
ג. אחדות.
בלשון קודשו. "אמר ויחן שם ישראל, לשון יחיד שנעשו כולם יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראויים לקבלת התורה". –
מורנו הרב מדגיש את האחדות בקרב בני ישראל בכלל, אבל ביתר שאת הוא מדגיש את האחדות בקרב תלמידי
חכמים, וכך דברי קודשו: "ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, לא שיהיו בד בבד, עליהם אמר הכתוב: "חרב אל
הבדים" )ירמיהו ג, לו(. אלא יוועדו ויסבירו פנים זה לזה".
לצערנו, הפסיפס הדתי מורכב מיותר מידי דגלים, צבעים, מחנות, חצרות, מפלגות, והרשימה ארוכה. עם עלייתם
ארצה של אבותינו הקדושים, הופתעו מהרבגוניות היתרה בארץ קודשנו שאינה מובילה לגאולתנו. מן הראוי שראשי
המחנה ייקחו ברצינות את המשולש הנ"ל: זריזות, ענווה ואחדות אותו הציג "אור החיים" הקדוש, ויחרטו אותו "בעט
ברזל ובציפורן שמיר" כדברי הנביא, ויגבשו תכנית המקרינה "אחדות אלוקית", תוך שימוש במידת הענווה ע"י וויתור
על השוליים הרחבים שהם בעצם טפלים, אבל מהווים רק תחפושות וכבוד עצמי, ויפה שעה אחת קודם. –
חג השבועות בדברי תורה ובשירה
אצל רבני מרוקו.
יהודי מרוקו חגגו את חגי ישראל בפיוט ובשירה, היות ורבני מרוקו אהבו לכתוב פיוטים אותם הלחינו, ובכך זכו לעבוד
את הקב"ה בשמחה, ועוד יותר בחגים בהם אנו מצווים במצוות שמחת חג. פיוטי משוררי מרוקו ספוגים אהבת ה'
וכמיהה לארץ ישראל. הם שילבו בהם את דיני החג.
להלן דוגמא מהגאון והמשורר רבי יעקב אבן צור זצ"ל, שחי בין השנים 1673 – 1752 בפס שבמרוקו בה שימש
כראש בית הדין.
הוא כתב ספרים רבים כמו, שו"ת "משפט וצדקה ביעקב", ספר בו מתגלית גאוניותו כפוסק הלכה וכו'.
הוא פרסם ספר שירה בשם "עת לכל חפץ" בו קיבץ 400 פיוטים שבחלקם זכו למהדורות מדעיות על ידי מורי ורבי
פרו' בנימין בר תקוה מאוניברסיטת בר אילן, חוקר שירת משוררי רבני צפון אפריקה. –
במסגרת תפקידי כמפקח במשרד החינוך, זכיתי להפיץ ולהדגים חלק משיריו בקרב רמי"ם ואנשי חינוך, כמו השיר
"שמע בני מוסר אביך" לכבוד חג הפסח, שאף הולחן והושר.
השיר: "שירו ידידים שירה חדשה".
מאת רבי יעקב אבן צור זצ"ל.
שיר ידידים שירה חדשה /
ברוך שנתן תורה קדושה.
יום בו קולות וגם ברקים / נגלה בסיני שוכן שחקים / הנחיל לעמו אלו החוקים.
ספרי דת המה מנין חמשה.
עמודי שחק כל יושבי תבל, נמוגו, בושו. / עד עת ידידים צורם דרשו.
להם נתנה תורה מורשה
קדוש ישראל זרח משעיר. / לקול אמרתו לי אוזן העיר. / יחזו אויבי וברוח מסעיר.
יכלמו לעד ותכסם בושה.
בני איתנים בתורה דבקו. / בה יתהללו וגם יצדיקו. / ומצוף דבשה תמיד יינקו.
ותהי על לוח לבם חרושה.
חזקו עם הקל חוסים בצילו. / עליכם זרח, נרו והילו. / אמרו: "אשרי העם שככה לו".
דבקים בצור נערץ בקדושה.
רבי יעקב אבן צור זיע"א, נתן הסכמה לרבנו "אור החיים" הקדוש לספרו הראשון "חפץ ה'" על מספר מסכתות
בגמרא: ברכות, שבת, הוריות, חולין וכו' וכך כתב: "ישמח לבי גם אני בראותי בחזותי, התמלא הבית אורה… מקור מים
חיים ונוזלים מן לבנון. ליבונה של הלכה, וחידודה קודם לליבונה מיושבת על אופנה, דקב"ה חדי }שמח{ בפלפולא –
ולדרוך דרך סלולה בדעת צלולה, להסיר כל ספק, ולהאיר באפילה…".
רבנו יהודה בן עטר זצ"ל ראש בית הדין בפאס שבמרוקו, כתב בהסכמתו לרבנו: "ישמח לבי ויגל כבודי, אל מראות –
אלוקים. ראיתי עולים מן האר"ש = ארשת שפתיים }שילוב של שני פסוקים "ואראה מראות אלוקים" )יחזקאל א, א(, וכן "אלוקים
ראיתי עולים מן הארץ" )שמואל א כח, יג{ ברוב מללו, הלא הוא פלפלתא חריפתא מפיק בשמעתא ואגדתא, ולפום חורפא
שבשתא אזלא לה. הלא הוא החכם הוותיק כהה"ר חיים בן עטר סופיה יהא לטב. אשר טרח ויגע בתלמודו… ובכן
סמכתי שתי ידיו עליו להדפיסו דחסידא איהו וחסדאין מיליה, וקדשא בריך הוא, חדי בפלפולא דאורייתא".
רבני סלי גם הם, נתנו לו הסכמה, וכך כתבו: "…אב בחכמה ורך בשנים… קולע אל השערה מוציא לאור כל תעלומה –
בדברי רש"י ותוספות והגמרא, ומסיק שמעתא אליבא דהלכתא. הוא ניהו צבי תפארה. חמדת לבבינו החכם השלם –
הוותיק פלפלא חריפא… כהה"ר חיים בן עטר ס"ט".
בהסכמתם, הם צפו עתיד מזהיר לרבנו "אור החיים" הק' כמו בושם שריחו מגיע למרחוק. זה מזכיר לי את דברי רבה
ששאל את שני תלמידיו אביי ורבא: "למי מברכים?" הם ענו: "לרחמנא". לשאלה הבאה "ורחמנא היכא יתיב"? }איפה
יושב הקב"ה?{. רבא הצביע כלפי התקרה "רבא אחוי לשמי טללא{. אביי יצא החוצה והצביע כלפי שמיא. רבה אמר להם:
"תרוויכו, רבנן הוויתו }שניכם תהיו חכמים{. "כי היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע" = }טיב הדלעת ניכר בה –
משעת חניטתה, כשיוצאת משרף האילן{. כלומר, טיבם של אנשים גדולים, ניכר בהם בראשית דרכם. אכן, הרבנים הגאונים,
עמדו על טיבו של רבנו ה"אור החיים" הק', וניבאו לו גדולות ונצורות כפי שאכן קרה וקורה עד לימינו אנו, שריח שמו
ותורתו מגיעים למרחוק.
שתזכו לקבל את התורה מתוך אהבה
משה אסולין שמיר ירושלים תובב"א. –
0523240298S———hamir240298@gmail.com

התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל

התנועה השבתאית במרוקו – אליהו מויאל.     

קורות התנועה השבתאית

המעמד החוקי והמדיני של החברה

מדעמדם החוקי של היהודים במרוקו היה, בדומה למעמדם של כל היהודים בארצות האיסלם, מעמד של מיעוט דתי.

האיסלם מבדיל בין שלוש קבוצות: המאמינים – אלה המוסלמים, הכופרים – עובדי האלילים, – זכרם בל ישמע ובל יפקד בקרב המוסלמים – ״עם הספר (אהל אל־כיתאב) אלה שהיתה להם התגלות אלוהית והם מבירים באל יחיד, אך לא קיבלו עליהם את דת האיסלם,יי היינו היהודים הנוצרים. אלה האחרונים יבולים לחסות בצלו של שלטון האיסלם, אך בהגבלות מסוימות.

בהתאם לעקרונות אלה ניסו חכמי האיסלם לגבש מסגרת חוקית מיוחדת לנוצרים וליהודים שתגדיר את זכויותיהם בארצות האיסלם.

ההגבלות, ההחמרות וצימצום הזכויות כונסו במסמך דתי בשם ״ברית עומר״, הנושא את שמו של הכליף עומר, יורשו של הנביא מוחמד. לפי "ברית עומר״ היהודים הם ״דמים״ – בני חסות של הדת המוסלמית, היינו נסבלים שיש להגן עליהם מפני התנכלויות של ההמון חורשי רעתם, תוך הגבלת זכויותיהם על־ידי חקיקה.

יחד עם זה לבני החסות מוענקת אוטונומיה בארגון חייהם הפנימיים ומוסדותיהם, אולם אין להרשות לבני המעוט להגיע לעמדות מפתח ומקומות השפעה בחיי החברה, הכלכלה והרוח של המדינה. הכלל הזה לא היה סגור במרוקו לחלוטין ולא בוצע הלכה למעשה. היו מקרים רבים בהם זכו היהודים למשרות רמות ומשפיעות, כלכליות ודיפלומטיות כפי שראינו לעיל. למרות המגבלות שצוי האיסלם מטילים על העסקת יהודים בעמדות מפתח, נתעלמו השליטים המרוקאים מהם בגלל אילוצים שנבעו ממצוקות בכח אדם מעולה והעסיקו יהודים במשרות רמות מפני שלא היה להם כנראה תחליף לכשרונותיהם האדמיניסטרטיביים, הכלכליים והדיפלומטיים.

אשר להמוני העם, הגבלות רבות הוטלו עליהם ותמורת הבטחון והחסות שהוענקו להם היו צריכים לשלם במיטב כספם. מסים רבים בשמות שונים הוטלו עליהם, כגון: ״מם גולגולת.״ את המם הזה שילמו היהודים בנפש חפצה. הוא היה בעיניהם המחיר שעליהם לשלם תמורת החופש הדתי והאוטונומיה הפנימית שהוענקו להם ושבזכותו חתמו השליטים את פה השטנים והמקטרגים לבל ישטינו עליהם, ואכן השלטונות לא רק שהתירו להם קיום מצוות הדת וניהול עניני הקהילה אלא אף יצאה הוראה ״במאמר אדוננו המלך יר״ה (ירום הודו) והשופט עז״א (עזיז אללה – היקר בעיני ה׳) שיהודי עם יהודי לא ידונו כי אם לפני דייני ישראל.״

במסגרת אמצעי ההגנה והבטחון שנתנו להם, הפקידו השלטונות שמי­רה על אזורי מגורי היהודים ״על מנת שיוכלו לקדש את שבתותיהם ומועדיהם.״

יחד עם זה הם שימשו מטרה לפורענויות ולהתנכלויות למיניהן. מלבד מם גולגולת הוטלו עליהם חדשים לבקרים מסים כבדים שרירותיים, שכינו אותם ״המוסיפין שלא כהלכתן.״ הם התקוממו נגדם וזעקותיהם ואנחותיהם בוקעות ועולות מעל דפי כל התקנות של התקופה. האמרה ״ועל דבר המם מלאה הארץ חמס״, חוזרת ונשנית ברוב התקנות.

כל הצרות, הרדיפות, הנגישות והמסים היו בעיניהם כאין וכאפס לעומת חופש הפולחן הדתי, ממנו נהנו. הם היו אסירי תודה לחסדיו יתברך שנתן להם כוח כדי לעמוד בפני היסורין שבאו עליהם כדי למרק את עוונותיהם ועל שנתן בלב השליטים רוח טובה להניח להם לקיים את מצוות התורה. אומר אחד מחכמי התקופה: ״ותחת יד ישמעאל אנחנו, שעם כל גזרותיהם משתדלים תמיד בקיום דתנו, ומצווה עליהם מנביאם לתמוך את ידנו בחזוק אמונתנו.״

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר