ארכיון יומי: 22 במאי 2015


רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

רבי דוד ומשה זיע״א.

קורות חייו ומופתיו

מאור שמחון

סיפור מאת פיבי אוחיון ז״ל מצרפת: "הייתי חולה מאוד באחת מידיי ובאחת מרגליי, ולא מצאתי מזור. הרופאים לא הועילו לי, ומצב בריאותי רק הלך והתדרדר וסבלי הלך וגבר. הכאבים הלכו וגברו עד שהגעתי למצב שלא יכולתי ללכת כלל ולא יכולתי להשתמש ביד ימין. בהתחלה נעזרתי במקל הליכה עד שהגיע יום בו לא יכולתי עוד לקום מהמיטה. הרופאים לא הצליחו לעזור לי ־ כל הבדיקות שערכו הראו שאני סובלת כנראה מתחילתו של שיתוק שמקורו בעמוד השידרה. והגיע יום ובאמת השיתוק אחז בי ונאלצתי לשבת על כיסא גלגלים בחוסר אונים, ייאוש רב ופחד מהעתיד לבוא. איבדתי את הטעם לחיים בכלל. הרגשתי רע וכאבים תקפו אותי, מצב בריאותי מכל בחינה רק הלך והתדרדר. ללא שום תקווה ללא שום הקלה. והנה, לילה אחד, התגלה אליי בחלומי הצדיק רבי דוד ומשה זיע״א ואמר לי: ״אני רבי דוד ומשה״. הוא הזריק לי זריקה, נתן לי כדורים ומיד הרגשתי שיפור והקלה. אמר לי הצדיק: ״אם ברצונך להירפא, עליך להגיע ולהדליק נר בבית הכנסת על שמי באופקים״. לאחר שהגעתי לבית הכנסת והדלקתי נר, נרפאתי מכל מחלותיי״. לא הכרתי את בית הכנסת שעל שמו, לא הייתי בומעולם, אך נדהמתי לגלות שאמנם יש בית כנסת באופקים על שם הצדיק רבי דוד ומשה. ביקשתי את בעלי לקחת אותי אל המקום בכיסא הגלגלים – בעזרת שכנים רחמנים הגענו למקום, והדלקתי נר בעודי יושבת על הכיסא וסובלת מהכאבים שלא הרפו ממני לרגע. לפתע נעלמו כל הכאבים כלא היו וחשתי כוחות שזורמים בגופי ומקימים אותי מהכיסא ־ מצאתי עצמי עומדת ומתחילה ללכת! ידי שהייתה משותקת החלה לנוע! פתאום חשתי אותה ואת הדם החדש שזורם בה. לא ידעתי נפשי מרוב אושר – בעלי ושכניי שהיו איתי קפאו במקומם מתדהמה. קשה לתאר את גודל השמחה על הנס שקרה לי בזכות הצדיק רבי דוד ומשה. מאז אותו יום – לא היה שבוע בו לא הגעתי להדליק נר לכבודו של הצדיק וכך גם בעלי וכך גם כל הנוכחים במקום שסיפרו על הנס הגדול לכל תושבי השכונה שהחלו לזרום בהמוניהם אל בית הכנסת על מנת להדליק נר לכבודו של הצדיק.

בזכות הצדיק נרפאתי מכל מחלותיי, ומאז ועד היום אין בריאה ומאושרת ממני.

זוג חשוך ילדים נואש מכל תקווה. שנים רבות לא הצליחה האישה להרות. כל שכניהם  וקרוביהם בורכו בבנים ובנות ורק ביתם היה ריק מצחוק ילדים ושמחה. האישה נמצאה עקרה ובעלה שכיבד ואהב אותה מאוד לא נטש אותה בגלל צרתה – כדי לשאת אישה אחרת ולהוליד בנים ובנות. איש תם, טהור לבב ונאמן התפלל יום יום לנס שיתרחש ואולי תירפא אשתו מעקרותה. אבל הדבר לא קרה. יום אחד נודע לבני הזוג על קיומו של בית הכנסת בו ישנו ציון ומקום הדלקה לכבודו של הצדיק רבי דוד ומשה זצוק״ל זיע״א. הם לא היו תושבי המקום אך הגיעו למקום מישוב לא רחוק בו התגוררו. הם הדליקו נרות לכבודו של הצדיק וביקשו והתחננו לעזרה. לא עבר זמן רב והאישה חשה לא כתמול שלשום. לאחר מספר ימים בהם פקדו אותה תחושות אלו הגיעה לבדיקה אצל רופא המשפחה. כבר עם תיאור התופעות אותן תיארה האישה איבחן הרופא שהיא כנראה בהיריון. בדיקה אישרה בוודאות שהאישה בהיריון. לאחר שמונה חודשים מיום הבדיקה ילדה האישה תאומים – שני בנים שהביאו אור ושמחה גדולה לבני הזוג. לאחר מכן ילדה האישה עוד חמשה ילדים – שלוש בנות ושני בנים נוספים – מקסימים ונפלאים כולם. מבית שרק עצב וייאוש שררו בו, הפך ביתם של בני הזוג שנושעו על ידי הצדיק לבית מוצף אור תקווה ושמחה. אף לא לרגע שכחו שזכותו של הצדיק עמדה להם והקפידו לפקוד את מקום ציון הקדוש לפחות פעם בשבוע להדליק נרות לכבודו ולהודות לו.

אישה אחת התגוררה בבית הצמוד לבית הכנסת באופקים(כשחומת ביתה הייתה משותפת לחומת בית הכנסת). במשך תקופה ארוכה הייתה האישה חולה מאוד. מחלתה הלכה והחמירה ולא מצאו לה מזור. דלקת פנימית קשה גרמה לחוסר תיפקוד של איברים פנימיים חשובים עד כדי סכנת חיים. בשלב מסוים ביקשה האישה ללכת לרב המקובל רבי יצחק כדורי זצ״ל על מנת לבקש עצה ועזרה. לאחר שהצליחו לארגן לה את הפגישה המיוחלת אמר לה הרב: "הינך גרה ליד צדיק גדול ועצום שמדרגתו גבוהה מאוד. אם תדליקי במשך 40 יום נר לצדיק בסמוך לו את גרה וכן לצדיק רבי מאיר בעל הנס, תיוושעי ותירפאי. ״האישה עשתה בדיוק כדבריו. מאותו יום הקפידה להדליק יום יום נר במשך 40 יום. יום לאחר מכן קמה בבוקר בריאה לחלוטין. היא הרגישה סוב כמו שלא הרגישה מעולם. היא הלכה לרופא לבדיקות ונמצא שכל הדלקות בגופה נעלמו, שהכול תקין ואין צורך בשום טיפול. האישה חזרה לחיים טובים ושמחים ולא שכחה מעולם את הנס שאירע לה בזכות הצדיק. היא המשיכה לפקוד את בית הכנסת ולהדליק נר לכבודו.

גבי עליה לוגסי הייתה בהיריון והרגישה לא טוב. היא ניגשה לרופא, ולאחר בדיקות שערך, הציע לה לעשות הפלה, ולא, חייה וחיי התינוק בסכנה. אם שמוע הצעה מבהילה זו, ניגש בעלה לבית הכנסת שע״ש רבי דוד ומשה זיע״א באופקים, התפלל, וביקש מהקב״ה שישלח רפואה שלמה לאשתו. הוא הדליק במקום שמן שהביא עימו, ולקח מעט מהשמן כדי לתת לאשתו. לאחר מכן, הלכה האשה שנית לרופא, שלאחר בדיקה הבחין בתוצאות טובות ושאל אותה: "מה עשית שהשתנה מצבך לטובה?״ סיפרה לו מה התרחש, ואחר מספר שבועות ילדה בן במזל סוב. הרופא התפלא מאוד – מעולם לא נתקל בשינוי כה מפתיע ונפלא. עברו מספר שבועות והאישה ילדה בן.

גב׳ לוגסי ובעלה לא הפסיקו לברך את רבי דוד ומשה זיע׳יא. בזכותו לא איבדו את התינוק היקר שגדל להיות תלמיד חכם וגדול בתורה. לאחריו, ילדה עליה לוגסי עוד שלושה בנים ושלוש בנות כולם בריאים ומוצלחים בן פורת יוסף.

הבעיה שגרמה לסיכון חייה וחיי התינוק בפעם ההיא נעלמה. הצדיק עזר לה והיא לא שכחה את חסדו מעולם. היא ובעלה, ולאחר מכן כל ילדיה שכניה ומיודעיה שסיפרה להם, נהגו לפקוד כל יום שישי את בית הכנסת של הצדיק להדליק נרות, ולהשתתף בכל ההילולות לכבודו.

קמיע לשבועות ראשית המאה העשרים

הועתק 75

קמיע לשבועות

ראשית המאה העשרים

העקרב והנחש מופיעים על קמיעות של שבועות לא כנגד עקיצה, 

אלא " שלא תזיק ", על פי המימרה : " לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם " 

דיו שחורה וצבעי טמפרה על נייר 

מוזיאון ישראל, אוסף אליכס-פלאמאנד

חיבוריו (מקדש מלך – לקט שושנים)- בית פינטו

 

חיבוריו (מקדש מלך – לקט שושנים)

ספרא רבא היה ר׳ יעקב. בהיותו ארי בתורת הנסתר, שקד יחד עם רעהו ר׳ ישעיהו הכהן, לחבר פירוש נרחב על דברי הזוהר הקדוש. במשך זמן רב עמלו ויגעו לפרש בו כל צפון ונעלם, עד שחפץ ה׳ עלה בידם. לחיבורם קראו ״לקט שושנים״, אות לכך שליקטו בו פירושים שונים מגדולי המקובלים.

ביום שישי ח׳ בכסלו שנת תק״ט סיימו את כתיבתו, וחיכו להזדמנות להדפיסו. כך כתבו בהקדמתם בתחילת הכתב יד שלפנינו.

באותה עת, שקד גם תלמידם, המקובל האלקי, ר׳ שלום בוזאגלו זצ״ל, על חיבור פירוש דומה, הרי הוא ספרו הנודע: ״מקדש מלך״ על הזוהר. בהיות ר׳ שלום תלמידו של ר׳ יעקב, קיבץ בספרו מפירושיו, ומפירושי שאר רבותיו: ר׳ אברהם אזולאי, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ יעקב גדליה, ור׳ יעקב מאראגי, כפי שמספר על כך ב—מתו למקדש מלך.

הערת המחבר   : רז״ל שם: ״וספר הזה בשם מורינו לו הזכרתי (הכוונה לר׳ אברהם אזולאי), ותלמידיו הרבנים לחברים לי קניתי, וגם מהם סתרי תורה למדתי. מהם אשר המה חיים עדנה, עד מלך ביופיו עיניו תחזינה, ובהדר כבודו לנוכח יביטו, הרי הוא מעלת החכם השלם, המקובל האלקי, כמוהר״ר יעקב פינטו, יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב כל קהל עדתו. ומהם נוחי נפש בעדן גן אלקים, לכהן ה״ה מעלת החכם השלם כמוהר״ר ישעיה הכהן, ואריה דבי עילאי וכו׳ מעלת החכם השלם הדיין המצויין כמוהר״ר יעקב גדליה זלוז״ה״, עכ״ל.

ר׳ יעקב שהמתין לעת הראויה להדפיס את ספרו ״לקט שושנים׳/ קיבל בינתיים מר׳ שלום את כתב היד של ספרו ״מקדש מלך״, כדי שישים עליו את עין עיונו הזך, ויסכים להדפסתו.

בעינו הטובה והרחבה, שמח ר׳ יעקב לראות, כי מלאכת ה׳ הצליחה ביד ר׳ שלום תלמידו, וספרו ״מקדש מלך״ בנוי לתלפיות. וכך האריך לתאר בהסכמתו לספר (נדפסה בתחילת חומש במדבר): ״כי עזרו אלקיו להוציא לפועל מחשבתו הטהורה, להפיק מרגליות חכמה מפוארה״, ועוד שם: ״וכמה מעלות טובות בקדושת הספ­ר ידי יגישו, כי כל דבריו אמת וצדק את קדוש יעקב יקדישו, הנה שפתי לא אכלה ולספר שבחיו ירוצו, אמריו מתוקים מדבש ונופת צופים ישרים משמחי לב ואת אלקי ישראל יעריצו, לכן בכל כחי בשתי ידי אסמכנו, ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו״, וכוי וכוי.

אמנם, תוך כדי שעיין בו, הבחין ר׳ יעקב, שר׳ שלום העתיק ושילב ב״מקדש מלך קטעים רבים מתוך ספרו ״לקט שושנים״, וכמעט כל ספרו הופיע שם, וכפי שרמז ר׳ יצחק בלינפאנטי מאמשטרדם, בתוך הקדמתו לספר: ״העניו כמוהר״ר שלום בוזאגלו יצ״ו, אשר קבץ ליקוטי שושנים מפרדס החכמים המקובלים אשר נקבו בשמות, שרי וטפסרי יקרי ומכירי ונכבדי היכל ומקדש מלך, אשר מי יביע תהלותם, ומי יספר גודל תבונתם וחכמתם, ומי יגיע אל שולי כנפותם, במקום גדולתם שם תמצא ענותנותם, כי באורות וניצוצות וזוהר תלמודם ודתם תעודתם ותורתם, האירוהו והעירוהו והרחיבוהו לחכם המלקט פניני אמרותם וחידותם, לעמוד כל הדברים ברים על בורים ועל מתכונתם, כאשר יעשה החפץ לעבוד עבודתם וסר אל משמעתם״.

הערת המחבר :  לכאורה במשפט זה: "אשר קבץ ליקוטי שושנים מפרדס החכמים המקובלים אשר נקבו בשמות״, נרמז באופן ברור ביותר כל האמור, וכוונתו שמהר״ש בוזאגלו קיבץ בספרו מתוך הספר לקט שושנים, מפרדס החכמים אשר נקבו בשמות, דהיינו אותם חכמים שהזכיר בהקדמתו, ר׳ יעקב פינטו ור׳ ישעיה הכהן. מלבד זאת בכת׳׳י של ספר לקט שושנים, הקרוי כת״י סנדרוסי (העתק ממנו שמור אצל משפ׳ בן דנאן ברחובות), נאמר בתחילתו, שלאחר שר׳ יעקב ראה שכמעט כל מה שכתב בספרו מופיע במקדש מלך, החליט לא להדפיס את ספרו.

משום כך החליט ברוחו הגדולה, כי אין לו להדפיס את ספרו, אלא די בספר מקדש מלך המביא את דבריו. וכך נחשב בעצם הספר החשוב מקדש מלך, גם כספרו של ר׳ יעקב פינטו.

מסיבה זו,  בכמה מקומות מופיע שר׳ יעקב פינטו חיבר את הספר מקדש מלך, כפי שכתבו רבני ירושלים בכתב השדרו״ת של נינו, וכן מופיע בכתובות שביד זרעו.       וז"ל החיד"א בשם הגדולים (מערכת ספרים, ערך מקדש מלך): ״פירוש על הזוהר .» מלוקט מהרב רבינו מהר״ר חיים ויטאל ז״ל, ומהרב עיר וקדיש מהר׳׳א י ל מעיר מארויקוס, ותלמידיו הרב מהר״ר יעקב פינטו, והרב מהר״ר ־כהן, ומהרב הרמ״ז זכר כולם לחיי עד״, עכ״ל. ובספר מלכי רבנן (בערכו, ״: : ״והוא חיבר ספר מקדש מלך על הזוהר, הוא ומו״ה שלום בוזאגלו זצ״ל, ־ביים אחרים״, עכ״ל. גם הספר ״הדרת מלך״, פירושו של ר׳ שלום בוזאגלו עץ חיים של האר״י הקדוש, כמעט כולו מתורת ר׳ יעקב הוא.

מלבד ספר לקט שושנים הנ״ל, חיבר ר׳ יעקב ספרים נוספים שנשארו בכת״י. מצוי בידינו חבור בכתב יד קדשו, הנקרא ״פני שבת״, הספר מכיל דרושים לשבתות וביאור הגדה של פסח. כנראה שספר זה עמד לפני הדפסה, שכן בכתב היד מצויים תיקונים רבים של עריכה, הכוללים מחיקות, שינויים, והוספות. בכת״י זה מזכיר רבי יעקב דרושים נוספים שכתב. כמו כן כתב הגהות על ספרי האר״י שנדפסו בספר שערי בינה ומקום בינה שאלוניקי תקע״ג, ומכאן ואילך נדפסו כמה פעמים.

יהדות פורטוגל במוקד-י.ט.עסיס, מ. אורפל

יהדות פורטוגל במוקד – מחקרים על יהודים ויהודים בסתר

עורכים : יום טוב עסיס, משה אורפלי

בערים שכבש המלך בצפון אפריקה הותר ליהודים להמשיך להתגורר, והנוצרים החדשים שהתיישבו שם באו תחת השפעתם הישירה של היהודים. שתי הקבוצות חיו בקשרים ידידותיים ושלווים עד הקמתה של האינקוויזיציה.

המלך נכשל כישלון כמעט מוחלט במשימתו להפוך במרוצת הזמן את יהודי ארצו לנוצרים. אנוסי פורטוגל המשיכו לנהוג כיהודים בסתר וככל שעלה הדבר בידם שמרו על תורה ומצוות. מספר דורות חיו יחדיו והדבר איפשר לזקנים להעביר לדורות הבאים את המסורת היהודית בנאמנות.

הערת המחבר : על זהותם של הנוצרים החדשים נחלקו החוקרים. ביינארט הוא דובר ראשי של החוקרים הסבורים שמדובר בעיקר באנוסים שרצו מאוד לשמור על יהדותם ואילו נתניהו הוא ראש המחנה הטוען שהנוצרים החדשים היו נוצרים שעשו מאמצים נחרצים להיות חלק מהכנסייה.

 אף הנוצרים הישנים ראו באנוסים יהודים, גם אם זה ברור שיהדותם של אלה בעיני נוצרים הייתה סוג של פעילות כלכלית. האנוסים שחיו בכפרים רבים, כגון בביירה אלטה (Beira Alta), קיימו ביניהם קשרים הדוקים, כולל קשרי נישואין. מנהגים יהודיים רבים בתפילה, בימי שבת וחג, בתעניות, במאכלים נשתמרו בקרב משפחות אנוסים רבות תוך שינויים שהזמן גרמם. חלקם של האנוסים נהגו במפגין כנוצרים טובים, התוודו בפני כומר, התפילות הנוצריות היו שגורות בפיהם, והם הצטרפו למספר חבורות נוצריות ואף הקימו במקרים אחדים חבורות משלהם שסייעו בשמירת מנהגיהם כיהודים בסתר. אמונתם במשיח שיבוא הייתה חזקה ואף התעצמה עם ביקורו של דוד הראובני בפורטוגל בשנים.1527-1525 אמנם התנהגותם היהודית בבית וחייהם הנוצריים למראית העין מצד אחד, והניתוק מחיים יהודיים מאורגנים וגלויים וממרבית מקורות היהדות מצד אחר, גרמו לצמיחתה של דת ״חדשה״, ספק נוצרית ספק יהודית, אך בעיני עצמם לפחות, וזה אולי העיקר, היו האנוסים יהודים אמתיים וכנים ודימויים העצמי היה רחוק מן הזהות הנוצרית שהתכוון המלך להעניק להם.

הנוצרים החדשים עסקו בתחומים מגוונים לפרנסתם. היו ביניהם בעלי מלאכה, ובמיוחד חייטים וסנדלרים, ומאידך גיסא רבים מהם היו סוחרים ובנקאים. בדור הבא למדו אנוסים רבים רפואה או משפטים באוניברסיטאות של קואיברה וסלמנקה. נוצרים חדשים רבים ביקשו להתרחק משכניהם הנוצרים הישנים, והיגרו לכפרים וערים שבהם לא היו מוכרים לאוכלוסייה המקומית. היו בין האנוסים עשירים גדולים ובתיהם שיקפו היטב את עושרם הרב. הם העסיקו משרתים וחיו אורח חיים דומה לזה של אצילים. בימי מנואל מונו נוצרים חדשים לפקידי החצר.

כוונותיו של המלך לא התאימו ליחסה של האוכלוסייה הנוצרית לנוצרים החדשים. הנוצרים הוותיקים, ככלל, הביעו במעשים את מורת רוחם מהמצב מאז השמד הגדול. משרתים נוצרים שהועסקו בבתי אנוסים הלשינו לעתים קרובות על מעסיקיהם והללו נלקחו לחקירה, ובימי האינקוויזיציה עונו ואף נידונו לעונשים חמורים, כולל מוות. בערים אחדות נראו ילדים מקהילת האנוסים בוכים ברחובות כשאמם הייתה עצורה בבית הסוהר באשמת התנהגות יהודית. מתחילת המאה הט״ז התרבו ההתקפות על האנוסים. בשנת 1504 נרשמו מעשי אלימות רבים נגד האנוסים. מגיפות ואסונות טבע נקשרו לאנוסים. כך היה בימי המגיפה והבצורת בליסבון כשנת 1505. בשנה ההיא הותקפו האנוסים באיבורה ונהרס בית הכנסת שבעיר. שיא האלימות היה בפסח שנת.1506 לפי עדות שלמה אבן וירגה היה ההמון הנוצרי מלא זעם על הנוצרים החדשים והאשימם ברעב ובבצורת שפקדו את פורטוגל בשנה ההיא. טענתו של אבן וירגה כי גילויים של אנוסים שערכו סדר פסח החריפה את ההתקפה, נתמכת על ידי מקור שנכתב בידי גרמני ששהה בפורטוגל באותה עת. הזעם והשנאה כלפיהם נוצלו על ידי הדומיניקנים, ה״פידריקאדוריש״ בלשון אבן וירגה, שהוסיפו בדרשותיהם שנאה על שנאה והסיתו את העם להרוג כל מי שהיה מזרע ישראל״. ממקורות שונים עולה כי תחילת הפרעות הייתה במעשה שאירע ! מנזר הדומיניקני סאו דומינגוס (Sao Domingos) בליסבון. נראה כי אחד הנוצרים החדשים הביע ספק לגבי נס שכלל הציבור האמין שהתרחש ליד הצלב שמעל למזבח. האנוס ״הכופר״ הוכה ונרצח בידי ההמון המוסת על ידי הדומיניקנים ואף ׳׳את אחיו שבא לשאול על מה נרצח אחיו הרגו, ואת גופותיהם קרעו לגזרים ושרפו. או קמו מן העם וחרבם בידם והרגו בשלשה ימים שלשת אלפים נפשות, והיו סוחבים ומוליכין אותם אל רחוב ושורפים אותם״.למעלה מאלף אנוסים נרצחו במהומות.

אבן וירגה מעיר כי ״מלך פורטוגל מלך חסיד היה״, אך נעדר מהעיר ליסבון המכונה בפיו ״קריה נאמנה״. חוקרים הביעו פליאה על כך שהמלך מנואל, אשר יאות בהתחלה לגרש את היהודים ולאחר מכן החליט לאלצם לחיות כנוצרים, כונה אצל אבן וירגה ״מלך חסיד״. לדעתי, יש לחפש את ההסבר בעמדה שנקט המלך לאחר הטבח של 1506 בליסבון. תגובתו של המלך לטבח האנוסים הייתה קשוחה. הוחרם רכושם של כל אלה שהיו מעורבים ישירות בפרעות. אף אלה שלא מנעו אותן איבדו חמישית מרכושם. הדומיניקנים שבמנזר פוזרו ברחבי הארץ. ברור שהמלך פעל על פי האינטרסים שלו, שכן לא עשה דבר להיטיב עם קרובי הקרבנות. הרכוש שהוחרם עבר לבעלותו של המלך. ירושלמי העיר בצדק כי המלך, בצעדים שנקט, פעל כמדכא מרד בליסבון ולא כמי שבא להעניש את רוצחיהם של נוצרים חדשים. אך אין ספק כי האנוסים ראו את מעשי המלך כמעשי חסד ורדיפת צדק, ומבחינתם הייתה התנהגותו של המלך חיובית.

ספר שבט יהודה – לרבי שלמה אבן וירגה

ספר שבט יהודה – לרבי שלמה אבן וירגה

הגיה וביאר עזריאל שוחט – ערך והקדים מבוא – יצחק בער – הוצאת מוסד ביאליק – ירושלים תש"ז. 

העשירי

ויהי בימי המלך דון אלפונשו בן המלך דון שאנג׳ו בן אלפונשו הגדול המולך על ארץ קאשטילייא ועיר טולידו וליאון וגאליסייא ושבילייא וקורדובא ומורסייא וגיאין ואלגרבי ומולינא, עשר מלכיות. בן שנה אלפונשו במלכו, ולכן שרי הארץ בקשו למנות שני פרתמים הנקראים אינפאנטיש: האחד — דון פידרו בן המלך דון שאנג׳ו, והשני — דון ג׳ואן, ומתו שניהם במלחמה  ביום אחד, והמליכו לדון ג׳ואן בן האינפאנטי דון מנואל.

ובימים ההם איש היה בארץ איסיגא ושמו יוסף בן אפרים בן אבי שבת הלוי, ויער האל את רוחו ללכת בחצר המלך ולגבות המסים, וכל עבודת המלך הוא יוסף בצדקו מתחלה ועד סוף, נבון דבר ויודע לנגן, וטוב תואר מאד, וה׳ עמו. והמלך כאשר ראהו איש אמוני ומצליח הפקידו בכל מלכותו, איננו גדול במלכות קאשטילייא ממנו, הוא משנה למלך וגדול ליהודים. ויהי ליוסף משרתים, בני השרים, אוכלים על שלחנו, ויעש לו מרכבה וסו­סים וחמשים איש רצים לפניו.

בימים ההם היה שם איש אחד שמו גוגסלו מרטין, איש גבור חיל עבד ליוסף, ויקם שטן לו וימרוד ביוסף, כי מנהו פקיד בקצת מקומות מהמלכות, ויקנא ביוסף גבירו, ויאמר: המלוך ימלוך איש יהודי עלינו ? וחשב רעה לאבדו ואמר: הלא האל הסתיר פניו מהם, הם עזבוהו והוא עזב אותם, ועתה אוכל להנקם מיוסף ומכלם! והלך אל המלך ואמר לו: אדוננו המלך! אם תשמע עצתי אתן לך ממון עצום ללחום המלחמות. ויאמר לו המלך: איך יהיה הדבר הזה ? ויאמר גונסלו: מכור לי עשרה יהודים ממלכותך, ואני אש­קול ככרי כסף שמונה להביא אל גנזי המלך. אמר המלך: ומי הם ? אמר גוגסלו: הראשון הוא יוסף פקידך אשר כלה אוצרותיך וכלה ממון העמים, ושמואל בן ווקר הרופא אשר שמת ליועץ, ושמונה אחרים עשירי מלכותך, תמכרם לי הם ובניהם וטפם. ויאמר המלך: יהי כדבריך. ויאמר גונסלו: יכתב ויחתם בטבעת המלך, ואני אשקול הכסף עובר לסוחר. ויסר המלך את טבעתו ויתנה לגונסלו, ויכתב ככל אשר צוה הצורר, איך מכר המלך ליוסף ולשמואל הרופא וחי נסיכי אדם, הם ובניהם וכל קרקעותיהם ונכסיהם לגוגסלו מרטין. ויתפשו את יוסף ואת שמואל ביום אחד, וימת יוסף בתפישה. ויודע למלך וחרה לו מאד. ויצו המלך והוליכוהו בכבוד לעיר קורדובה, ויע­לו עמו רכב ופרשים ומחנה כבד, ויפטור המלך את אשתו ובניו מכל תביעות ומכל חשבונות גביות אשר גבה. ויקח הצורר את שמואל ואת שני אחיו, ויאסרם להם ובניהם, וימצא לשמואל כסף וזהב לרוב ומטמון גדול, וישם כלי ברזל לרגליו ויענהו, וימת מפני הענוי, ויושם בארון בבית הכלא ולא  נקבר עד מלאת לו שנה תמימה. אין גדול כשמואל בדורו, חכם גדול ויועץ למלך וחוזה הנכבים. ודברי שמואל כתובים לכל מלכי קאשטילייא.

אחר הדברים האלה גדל המלך לגונסלו וישם את כסאו על כל השרים וימנהו הגמון באלקנטרא ובכל כומרות אלקנטרא. ויהי לו מרכבה וסוסים, ויגבה לבו, ויאמר לאבד את כל היהודים, ואמר להכחיד היהודים הגדולים היושבים בשער המלך ואחר כך שארית היהודים,כי ראה שאין לבקש על כלם כאחד, שמא לא ירצה המלך. והעליל עלילה על כל שרי צבאות ישראל, דון שמואל ך יעיש ור׳ משה אבזרדיל העומדים בפרץ לפני אדוני הארץ, ולקח אותם לביתו ואמר להם: מבקש מכם המלך ממון רב, לא תוכלון שאת! ועשה עצמו כמפשר ביניהם והוא היה מבקש לעקרם. ונתנם האל לחסד, ונתפשת עם המלך בממון. וישב משה אל שער המלך, הוא הסופר הגדול למלך, והוא הולך וגדל במלכות קאשטילייא, ויבן המלך כי גונסלו מרטין צורר היהודים, כי פער פיו נגד כל זרע ישראל.

ויהי מימים וילחם מלך ישמעאל עם מלך קאשטילייא. ויעברו ישמעאליםרבים כארבה, ויעבור הים אבומליך בן המלך אבי אלחסן מלך מרכוש והצר מאד למלך קאשטילייא, ויאמרו השרים למלך: מה נוכל לעשות עם ההמון הרב הזה? ויען גונסלו הצורר: אני איעץ למלך עצה לשיהיה לו ממון רב! אמרו לו השרים: מה עצתך? אמר הצורר: אם על המלך טוב, יצוה לקחת כל ממון היהודים שבכל ערי מלכותו, ואני אתן מאשר ימצא להם ארבע מאות רבוא. ועוד, שישליך כל היהודים ממלכותו, ואני אעשה שיתנו אנשי האר­צות למלך ארבע מאות רבוא ממון תחת המסים והעבודות אשר היהודים נותנים למלך שנה בשנה. ונשמעו הדברים למלך, ושאל לו עצתו, ואמר הדברים האלה. ואמר בסוף: במה יודע איפוא כי אני עבד נאמן למלך ? כי אם בעצה כזו! ואם את אלהיהם אתה ירא — כבר שכחם ושלחם מלפניו ולא יוסיף הביטם, ואם הוא קצף עליהם — איך אתה רוצה בהם ? כמה ימים שאין לישראל מלך ולא שוטר, לא אלים ולא כהן ולא תורה, עם מרי המה, לא לעזר ולא להועיל, אדוני המלך יוצא למלחמה על אויביך — והם אוכלים ושותים בבתיהם, מה בצע כי תניחם במלכותך? השמד אותם, כי למלך אין שוה להניחם! לכן ישלח המלך ספרים לגרש היהודים אשר במל­כותך, וצוה לכל מי שימצא יהודי בתוך ביתו שיהיו נכסיו למלך וגופו להרי­גה, ויפקד המלך פקידים וישמרו כל השלל כסף וזהב להביא אל גנזי המלך. וישמע המלך ויהי מחריש. ומן הקרובים למלך גערו בגונסלו ויאמרו: לא טובה העצה בפעם הזאת! כי מנהג קאשטילייא ומלכיה לאהוב היהודים ולשמור אותם, ומי ישמע לך בדבר הזה? ויקר השם לראש הגמוניא הוא ההגמון דון ג׳יל, וישם דבר בפיו ויאמר: השב לצורר וכה תדבר! ויאמר לגונסלו: הליועץ המלך נתנוך ? יעצת בשת לביתך, כי היהודים הלא הם אוצר למלך, אוצר טוב, ואתה מבקש לאבדם ושיעשה המלך מה שלא עשו אבותיו, אין אתה שונא ליהודים כי אם למלך! וישמע המלך ולא ענה דבר. וישמעו השרים וכלם גערו בו ויאמרו לו: לא משנאת היהודים כי אם משנאת המלך ולא מאהבתו! וישמע האיש משה וירא, וישלח ספרים להודיע לכל היהודים. ונאספו בעריהם ויצומו ויבכו ויצעקו לאלהי אבותם ויאמרו: אנא ה׳ אל נא נאבדה בעצת הצורר, לך ה׳ הצדקה ולנו בשת הפנים, לאיש יהודה ולפליטת ירושלם אשר בספרד, וישמעו העמים ונסבו עלינו והכריתו את שמנו, ומה תעשה לשמך הגדול ? למה תהיה כאיש נדהם ואתה בקרבנו! עננו ה׳ עננו! וידעו העמים כי ה׳ נלחם לישראל. ותעל שועת עם בני יש­ראל וגאלם מיד צורר!

ושרי ישמעאל התפקדו, ויהי בהם שולפי חרב כחול אשר על שפת הים, ויפקד המלך שרי חיילים לשמור מעברות הים לבלתי תת מעברלישמעאלים, וישם המלך את גוגסלו לראש. ויקח גוגסלו רכב ופרשים ויבוא על מחנה ישמעאל בטח ויך בהם מכה גדולה והם נטושים על פני השדה, ותהי בהם מהומת ה׳ רבה, ויהי כל הנופלים ממחנה ישמעאל ביום ההוא עשרת אלפים שולפי חרב. ואיש מושך בקשת לתומו ויך את אבומליך אימיר הישמעאלים בין הדבקים ובין השריון, ויאמר המלך לנערו: הוציאני מן המחנה כי נתליתי, ויפול מעל המרכבה וימות. ויצא גונסלו מרתין מן המלחמה שמח וטוב לב, ויאמר בלבו: עתה ישלים המלך רצוני ביהודים ונקמתי מאויבי, והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו. הוא יוצא ביד חזקה, והנה ה׳ קנא לעמו והפך לב המלך עליו וישלח פרש לתפשו. ויצא הפרש וימצאהו בשדה בסוסיו וברכבו, ויאמר לו הצורר: השלום׳ ויאמר: אין שלום, כי  המלך צוה לי לתפשך! ויברח ויבוא בעיר דלתים ובה מגדל גבוה, וישלח לאמר אל המלך דברים קשים, וישם לשונו במלך. ומאת ה׳ היתה להכשילו, לבלתי תת רפואה למכתו. ויחר למלך מאד וימלא חמה עליו, ויצו לתפוש לכל אחיו ויתנם במאסר, ויקחו כל הממון אשר נמצא לו ולאחיו בכל מלכותו ויביאו אותם לאוצר המלך. אחר זה צוה המלך לתפשו, ויסגר במגדל גבוה. וילחמו עליו, וידבר למלך קשות, ויורו המורים מן המגדל ויכו את פרש המלך נושא כליו, ויפול לרגליו וימות. ויקצוף המלך מאד ויצו ויציתו את המגדל באש, ויתפשו את הצורר. וידבר המלך אתו משפטים, ויצו המלך לשחטו, וישחטוהו וישרפוהו.

וברוך אל הרחמים אשר נתן כזאת בלב המלך לנקום נקמת עמו. ויושע ה׳  את עמו בחדש שנים עשר הוא חודש אדר ראשון. אז ישיר ישראל את השירה הזאת לה׳: אשירה לה׳ כי גאה גאה ועניי עמו ראה, ה׳ איש מלחמה, הוא נל­חם לגו, ימינך ה׳ נאדרי. וברב גאונך הרסת קמיך, והשבות לו גמולו ברא­שו. וכל המושל עליו ימשול לאמר: איך שבת נוגש, שבר ה׳ מטה רשעים, הורד שאול גאותם לתחתית גיהנם לנצח!                                                               

אחר הדברים האלה, כשוך חמת המלך דון אלפונשו, זכר את גונסלו ואת אשר עשה, ויאמרו נערי המלך משרתיו: יביאו לפני המלך ספר דברי הימים ויהיו נקראים לפניו! וימצא כתוב אשר העליל גונסלו על שמואל בן וקר ועל אחיו ושטר המכירה, ויאמר אחד מעבדי המלך: אם על המלך טוב — ימכרו אחי הצורר וכל אשר להם על אשר שלח ידו ביהודים ויעשו לו כמדתו! ויצו המלך וימכרו שטר המכירה מכל נכסי הצורר ומכל אשר לאחיו ליהודים  היושבים בשער המלך. ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהצורר ויתנה למשה. ויצא האיש משה שמח, וכל היהודים אשר במלכות קאשטילייא שמ­חים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ לישראל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר