מורשת יהדות מרוקו

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

ב דרוש

10. תאמרו ליוסף! דרושים, תוכחות מוסר והספדים, שנשא במקהלות עם באירועים שונים. בו שלשים ושבע דרשות. בהן פרטים היסטוריים חשובים, להכרת פני הקהילה היהודית בפאס בימיו. והרי פירוטם: ארבע דרשות לשבת שובה; שתים לשבת כלה_; אחד לשבת הגדול; חמשה למצות הצדקה; אחד לעצירת גשמים¹:

דרוש שדרשתי בעצירת גשמים בערב ר״ח ניסן שנת תש״ה (1945) פ״ק, שעשינו ת״ץ לתפ״׳ף – שעשינו תענית ציבור לא תקום פעמים צרה – בעת תפילת המנחה בקהל רב בבהכנ״ס הי״ג הנק׳ ע״ש הרה״ג ^–  בבית הכנסת הנקרא על שם הרב הגאון. על ר׳ שלמה בן דגאן, ראה במלכי רבנן, בערכו. ובמה שכתבתי עליו בחיבור ״והיו עיניך רואות את מוריך״, ירושלים תשמ״א, הוצאת משרד החינוך — אגף לחינוך דתי, עמי 49—55. מוהר״ר שלמה אבן דנאן זצ״ל … וכשכתבתי אותו הוספתי תוספת מרובה כיד ה׳ הטובה עלי… אחד להילולה:

דרוש שסידרתי לאומרו בליל פסח שני י״ד אייר התש״ה (1945) ליצירה, בהילולת הצדיק התנא ר׳ מאיר בעל הנס ע״ה. שנאספו בלילה הזאת חברת ביקור חולים. מטרת החברה ההיא לבקר כל חולה ולמלאת חסרונותיו … ממזון ורפואות … ונתאספו בלילה הזאת בבהכ״נ של מוהר״ר שלמה אבן דנאן זצ״ל, והתפללו ערבית בשירות וזמירות ומנגנים. ואחר ערבית מדליקים עששיות למנוחת הצדיקים, ומתנדבים נדבות הגונות. והמעות הנקבצים יפלו לצדקה ולרפואת החולים…

 אחד למעלת התפילה; דרוש למעלת השלום וגנות המחלוקת; לחנוכת ביהכ״נ_; למעלת השבת ושמירתה; לחרבן הבית_; למעלת הענוה; ארבע עשרה הספדים, בחלקם מוזכרים האירועים והאישים שלכבודם הם נישאו; שנים לתחיית המתים; תוכחות מוסר על שמירת השבת, לשון הרע, ועוד; ואחד על המסורה.

הדרשות ארוכות ובנויות במתכונת הדרשה הנהוגה אצל חכמי ספרד, השזורה בביאור פסוקים ומאמרי חז״ל מענין לענין באותו ענין, על פי דרך הפרד״ם.

החיבור כתוב על קובץ שהוכן בידי המחבר, המורכב מסוגים שונים של נייר. לכן אין אחידות בגודל הדפים. הרח 19.4—30—29.3×19. הוא אינו ממוספר, בו 188 דפים כתובים. בעמוד 32—36 שורות. בשורה 14—18 מלים. לספר יש שער והקדמה. בהקדמה מאריך להסביר ענין חידושי תורה שקבל כל אחד מסיני, והחובה להעלותם בכתב. השער מצוייר בידי המחבר. בדך ג ע״א, רשימת שלשים וחמשה חיבוריו ותפילה שיזכה להדפיסם.

11. זכרון דרשותי בו תוכנן של דרשות שנשא בהזדמנויות שונות, רובן נאמרו באזכרות לנפטרים. התוכן כולל ראשי פרקים ולכל פרק צירף! את המקורות שמתוכם שאב את דבריו. במרבית הדרשות ציין את התאריך והמאורע שבו נאמרו, ואף כלל פרטים על הנפטר. בחיבור כמאתים וארבעים דרשות והן נאמרו בערים שונות, דבר המצביע על הביקוש הרב לדרשותיו. מתוכן אפשר לעמוד גם על משפחתו העניפה של ר׳ יוסף.

הדרשות נרשמו בסדר כרונולוגי; הדרשה הראשונה שיש עליה תאריר היא מחודש מר-חשון התרס״ו (1906), והאחרונה היא מכסלו תשי״ט (1959). נראה שהן נכתבו סמור לאמירתו. בחיבורו זה הוא בא להקל על הדרשנים להכין את הדרשה. כדבריו בשער הספר:

זכרון דרשותי ציוני דרושים, אשר פצו שפתי בחטיפי נאומים על המתים באחת משלש עתים, בראש הומיות, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ונשאתי מדברותי במילי דדרשא ואגדא, דברים המושכים את הלב ומעדנים את הנפש ומשמחים לב שומע…

תשורתי זאת לאנשים אשר כגילי הישרים ברי הלבב, לאלה הקרבתי פרי תנובתי. ומזה יטעמו תענוג להשיב נפש, ובקל ישוטטו בספרים למצוא מרגוע וישתו לרויה… חיבור זה הוא מעין חיבורו ״נושא היית״ שגם הוא תוכנו דרשות שדרש על הנפטרים. הספר אינו ממוספר ובו רמג דפים. הדף: 25.6×17.8 בעמוד 24—36 שורות. בשורה 18—36 מלים.

ספר שקיבלתי היום, ממשפחת אזולאי דרך ד"ר משה עובדיה….

תודה לכם

עקיבא אזולאי, נולד בירושלים בשנת 1913, בעיר יפו לאביו הרב דוד אזולאי ז"ל ולאימו סוליקה.באותה עת היה אביו רבה הראשי של העדה ביפו.

חסן בראשון 1873 – 1894.

ימי שלטונו התאפיינו במערכות צבאיות נגד שבטים מתמרדים ובמשבר כלכלי עקב בצורת בשנים 1878 – 1884.  גם יהודים סבלו ממחסור, ונעזרו בתרומות של האגודות היהודיות שנדונו לעיל ובמשפחת רוטשילד.

גרמניה הביסה את צרפת בשנת 1871 ושאפה להשיג אחיזה באפריקה, וב – 1873 פתחה נציגות בטנג'יר. ב – 1890 נחתם הסכם מסחרי בין גרמניה למרוקו, ונפתח קו אוניות ביניהן. לארח שכבשה צרפת את תוניסיה ב – 1881, עשתה מאמצים להשתלט על מרוקו.

בשנות התשעים עלתה השפעת צרפת. חסן חזר על ההבטחה שנתן קודמו למונטיפיורי, אבל זה נשאר על הנייר, ובפועל גברו ההתנכלויות.

החסות.

בעקבות התרחבות בנסחר עם מרוקו במאה ה- 19 דאגו מדינות אירופה וארצות הברית לכך שסוחריהן ונציגיהן לא יהיו נתונים למרות הממשל, ובכלל זה תשלום מסים והגבלות שונות. בנוסף לסגל הדיפלומטי, זכו לחסותן גם אזרחים הזרים של המדינות שחתמו על ההסכמים.

לפי הסכמים אלה, היו שני סוגים של בעלי חסות : א – נתינים מקומיים שהועסקו מטעם משרדי הקונסוליות. ב – מתווכים מקומיים שהועסקו מטעם הסוחרים הזרים, וכל אחד זכות לשני מתווכים בכל סניף.

תעודת החסות העניקה שחרור ממסים לשלטונות, שחרור משירות צבאי ואי כפיפות למרוּת השיפוט המוסלמי. החסות הייתה בתוקף רק לתקופת השירות, ולא עברה בירושה – פרט למשפחת בן שימול, ששירתה את צרפת במשך דורות בתור תורגמנים.

בפועל נהנו מהחסות לא רק יהודים שהיו זכאים לכך מכוחות ההסכמים, אלא גם יהודים אמידים שרכשו תעודות חסות. ועוד יתרונות היו לבעליהן של תעודות אלה : לא חלו עליהם לא ההדבלות שב " תרנטי עומאר " ולא ההשפלות השרירותיות של מושלים מקומיים ; ואם נפגעו זכו להגנתו של הקונסול שממו קנו או קיבלו את תעודת החסות.

ועידת מדריד .

הועדה התכנסה במאי 1880 שהשתתפות נציגי 14 מדינות אירופה, בנוסף לארצות הברית ולמרוקו, ודנה בין השאר בנושא תעודות החסות. מספרם של בעלי החסות גדל, והסולטאן חסן הראשון לא ראה בעין יפה תופעה זו, ואילו האגודות היהודיות בפריס ובלונדון וכן עשירי היהודים במרוקו היו שבעי רצון ממצב זה ותמכו בהגדלת מספרם של מקבלי החסות, כדי להימנע מההגבלות ומההתנכלויות של המוסלמים.  

בהחלטות הוועידה חלה החמרה בתנאים לקבלת החסות. אחת מהן הייתה שמי שעזב את מרוקו וקיבל אזרחות זר וחזר למרוקו, נעשה זוב נתין מרוקאי לאחר זמן מסוים. בוועידה נדונה גם בעיית חופש הדת לנתינים הלא מוסלמים, ומוחמד ברגאש הווזיר לעניינו חוץ של הסולטאן, הבטיח שחופש הדת מובטח לבני כל הדתות.

בתקופה זו חלה הרעה במצב היהודים עקב עריצותם של מושלים מקומיים והם נפלו קורבן לעלילות, לגירושים, להתנפלויות על רבעים יהודיים, לשוד ולרצח בדרכים. המידע על תופעות אלה הגיע לכל ישראל חברים ולאגודת אחים.

אגדוה זו יחד עם ועד שליחי הקהילות באנגליה הגישו ב  3 בפברואר 1888 תזכיר לממשלת בריטניה ובו 27 סעיפים של השפלות והגבלות החלות על יהודי מרוקו, חלקן אינן מעוגנות ב " תנאי עומאר ". אלה כלולות בין השאר תשלומים מיוחדים, עבודות בכפייה, הגבלות כלכליות, החובה לחלוץ נעליים ביציאה מהמללאח, פגיעה בחופש הדת ועוד.

לסולטאן היו גם קשרים חיוביים עם היהודים. בהתחשבו בשנות הבצורת שקדמו ל – 1887 ויתר הסולטאן ליהודי מראכש על מס הגולגולת שהיו חייבים לו בעבור שמונה שנים. לאות תודה מסרה לו משלחת של רבני העיר נוסח תפילה לשלומו בערבית, שחוברה לכבודו.