ארכיון יומי: 19 באוגוסט 2016


נס גדול מהקמיע שהיה מעל קבר הצדיק -אל מעיין העדן-רבי עמרם בן דיוואן-הרב מ.א.עטיה

נס גדול מהקמיע שהיה מעל קבר הצדיקרבי עמרם בן דיוואן חדש

'מעשה זה סופר מפי מר יוסף דהאן שהוא היום תושב גבעת אולגה אשר סופר לו ע״י האישה היהודיה שהיא דודתו, סיפור זה תוחקר ע״י ידידנו מר משח דהאן הי׳׳ו והובא אלינו על ידו אחר כך

במלחמת פוראי סין לפני שהאמרקאים נלחמו נגד וייטנאם, הצרפתים היו הראשונים ששלטו על הודו־סין שהיתה מושבה צרפתית, הצרפתים חיכו בכליון עיניים לתגבורת שתבוא להם מאמריקה, האמריקנים בכוונה לא שלחו התגבורת כי הם ידעו שגם אם הצרפתים יקבלו הנשק לא יכולים להתגבר על המורדים מהודו־סין שהתקוממו נגד צרפת.

ראש ממשלת צרפת דאז היה מנדם־פרנם, הוא יזם שביתת נשק עם המורדים, ממש כניעה או איך שקוראים לזה יציאה בכבוד, לפני עזיבת הצרפתים.

התנהלו קרבות עזים עקובים מדם, וחלק מהצבא הקולוניאלי הצרפתי נשלח להילחם במורדים, ונפלו הרבה חיילים בקרבות.

אשה יהודיה שהגרה לצרפת עם משפחתה גרה בשכנות למשפחה צרפתיה, שבנם היחידי נשלח לפי חוק שעת חירום  להילחם בהודו־סין, יותר מאוחר הודו־סין נקראה וייטנם, המלחמה היתה קשה והרבה חללים נפגעו ונהרגו בקרבות, האשה הצרפתייה הנוצרית היתה מאד מודאגת לגורלו של  בנה יחידה שהשתתף בקרבות.

בשנה הראשונה למלחמה כעבור שישה חודשים הוא קיבל חופשת מולדת, של חודש ימים בביתו, היהודיה השכנה היתה משתתפת מאד בצערה ובדאגותיה של הנוצריה.

כל פעם, אולי מרוב תמימות היתה אומרת לה שתאמין בה׳ ובצדיק רבי עמרם בן דיוואן.

זה מרוב האמונה שגילתה היהודיה לנסים שעשה הצדיק בזמן היות היהודים עדיין לא עלו לישראל, כי יהודי מרוקו כשעזבו את מרוקו כשני שלישים מהם עלו לישראל, דהיינו  למעלה ממאתיים אלף יהודים, והשליש השלישי חלק מהם הגרו לקנדה, וחלק לצרפת.

היהודיה השכנה ממש דאגה לשכנתה כאילו היתה קרובת  משפחה, אולם, היה קשה לה להחדיר לראש השכנה הצרפתיה שתאמין כמוה בצדיק.

כשהבן החייל, בנה של השכנה הנוצריה, היה עדיין בחופשה שכנעה היהודיה את שכנתה לנסוע איתה להשתתף בהילולה בל״ג בעומר במרוקו ולעלות עימה אל קברו של הצדיק, ותתפלל בשפתה על הצלת חיי בנה החייל : מהתופת של הקרבות שהתנהלו עדיין במזרח הרחוק.

סוף סוף שוכנעה, לאחר שראתה ושמעה על הנסים, היהודיה הציעה לה להכין קמיע ממטבע מרוקני בסכום של 4 פרנק ממתכת לבנה, הם לקחו את המטבע ושמו אותו כל הזמן שהם עמדו, בין האבנים השחורות שמעל קברו של הצדיק רבי עמרם, חזרו  מאצל הצדיק כשהחופשה הקצרה נגמרה.

האישה היהודיה והשכנה הנוצריה, חזרו לצרפת גם החופשה של בנה החיל בנתיים הסתיימה, וחזר לגדוד שלו בהודו־סין.

בשבועות הראשונים לאחר חזרתו היה בן הצרפתיה כותב להוריו כמה שנתאפשר לו, כעבור כמה חודשים הקרבות הלכו והתעצמו, וההתכתבות עם ההורים הופסקה, תקופה  ארוכה לא קיבלה האם הצרפתיה לא מכתב ולא שיחה ! טלפונית מהבן החיל.

לפני הפלגת הבן בחזרה:

ביקשה אימו טמנו שיענוד את הקמיע שהשכנה היהודיה הכינה ודחפה לתוך הקמיע את המטבע של 20 פרנק וביקשה ממנו שאף פעם לא יוריד  הקמיע מעל צווארו.

הבן הצייתן עשה כדבר אמו הדואגת, מעוצמת הקרבות נפגע החיל בן הנוצריה מכדור שפגע בחזהו, הכדור שנורה לעבר החיל פגע במטבע בלבד שהיה  ממתכת עבה ולא חדר לגופו, הבן הבין מיד שהנס קרא מהמטבע המקודש אשר נלקח מאבני קבר הצדיק.

חודשים רבים נשאר ללא קשר עם הוריו, כי יחידתו הוצבה

במקום נידח בג׳ונגל, חודשים הוא לא התקלח ולא התרחץ, וזקנו גדל בצורה פראית כמו חיות המדבר.

ההורים שלו נכנסו לייאוש חריף, בתוך תוכם היו חושבים שהוא נפל בקרב או נעדר והמפקדה שלו לא רצתה להודיע להם על נפילתו, כי היו דברים מעולם, הרבה פעמים הודיעו למשפחות הרבה על אובדן יקיריהם יותר מדי מאוחר, או עד החזרת כל היחידה למולדת.

מרוב ההשתתפות בצער למשפחת החיל, השכנה היהודיה הרבתה לבקר את שכנתה כל יום.

יום אחד, באופן מפתיע שמעו ההורים דפיקות בדלת, האימא באה לפתוח, ומולה ניצב אדם מזוקן ושערות ראשו פרועים, ובגדיו הצבאיים מלוכלכים, ואי אפשר היה להכי שזה בנה

שאלה האימא מי אתה? אני פלוני בנכם, מה את לא מכירה אותי?, מרוב שמחה האימא התחילה לבכות, וקראה לשכנתה היהודיה אשר היתה מאושרת ושמחה על חזרתו של בנה ואז הבן סיפר להן על הכדור שפגע רק בקמיע שנשא על צווארו והוא ניצל.

ברוך המקדש שמו ברבים

פניני המידות – הרב אברהם אסולין

אכילה

א.         הגאון רבי משה ויזגאן זלה״ה מלפנים ראב״ד מראכש, ובעל שו״ת ויגד משה. היה מקפיד על אכילת פת שחרית, וקודם האכילה היה מתפלל: הריני אוכל פת שחרית, כדי להברות את גופי לעבודתו, ליראתו, ולאהבת ה׳(והאיש משה עמי 9).

ב.         הגאון המפורסם רבי דוד הכהן סקאלי זלה״ה בעל שו״ת קרית חנה ודוד ב״ח ועוד, אחד מהנהגותיו בקודש היה לפני האכילה, לפני שניגש לאכול, היה קובע מראש את כמות הלחם שעליו לאכול בסעודה(הקדמה חותנו לספר קרן דוד).

ג.          בבית הרה״צ רבי כליפה אלמליח זלה״ה אב״ד אולדמנצור, אחר התפלה כבר הכינו לרבינו את פת השחרית, לקראת סדר יומו העמום בלימוד התלמידים. בארוחת הבוקר, כמו בכל פעם, היה רבינו מתבל את אכילתו ב׳שמן זיתי, לקיים מאמר חכמינו: חמשה דברים משיבים את הלימוד… הרגיל בשמן זית. את ארוחת הצהרים הייתה הרבנית מביאה לבית המדרש לבל יתבטל מלימודו. כאשר נסתלקת אשת רבינו, בתו זוהרה ע״ה היתה מכינה ומגישה דבר מאכל שיסעד אביה, אן מעט מאד היה אוכל, בתו היתה מנסה לשכנע את אביה שיאכל, עד שאביה אמר לה, בתי אני אוכל מעט כדי קיום גופי, שאם אוכל יתר על כך, המאכלים יכבידו עלי, וכך לא אוכל לשקוד על לימוד התורה כראוי(אולאדמנצור וחכמיה עמי יג).

אלמנה

הגאון רבי רחמים בן עמרא זצ״ל מידי שנה היה עורך בביתו שבעיה״ק טבריא ת״ו הילולת לתנא רבי מאיר בעל הנם זיע״א, מידי שנה הוזמן מרן הגר״ש משאש זצ״ל, ואף אחר פטירת הרב בן עמרא, נהג רבי שלום להגיע להילולה מידי שנה, והנה שנתיים לפני פטירת רבי שלום, התקשר בנו של הרב בן עמרא שמזמין את הרב להילולה התנצל הרב שאין בכוחו כימים ימימה וברכו, כששמעה האלמנה שהרב משאש לא יבוא, מיד התקשרה להזמינו, הרב בן בית אצלנו, קשה לחשוב שהרב לא יהיה השיב הרב שיבא, שאלו את רבי שלום בביתו מה השתנה הא מהא, השיבם איך אעבור על הפסוק באיוב (כט, יג), ולב אלמנה ארנין(הגאון רבי אליעזר תורגימאן ששמע מהאברך הרב זגורי).

אריכות ימים

שהייתי בבית הרב הגאון רבי יהושע מאמאן שליט״א, שאלתי את הרב במה הארכת ימים, הרב בראשית דבריו ציין שהכל בזכות התורה, שרציתי לשמוע עוד, אז הרב סיפר שבאותה תקופה עם עליית הרבה יהודים ממרוקו לארץ, אימו ע״ה, עלתה לארץ מרוב כיסופיה לארץ הקודש, וכאשר הרב קבל מכתב שאין מי שידאג לאימו, הרב בתוך זמן קצר עזב את עולם הדיינות והרבנות, למרות שהרב נועד עוד לגדולה, והרב עלה לטפל באמו, והוסיף הרב, ממש שהצלתי את אימי ממוות לחיים, ועוד סיבה שהרב מקפיד מצעירותו על אמירת ברכת אשר יצר בכוונה גדולה.

ארך אפים

הגה״צ המקובל הרב יצחק כדורי זצ״ל היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע״ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכן, הרבנית ניגשה לרב, ומרוב שקיעתו של הרב, נבהל וכל הדיו נשפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב?… הרב חייך.

ברכת הלבנה

בעת אשר התגורר הצדיק בבא מאלי זלה״ה בעיר ליאון אשר בצרפת, הגיע היום האחרון שבו ניתן לקדש את הלבנה, דבר שנמנע עד כה מפאת תנאי המזג האויר הקשה ששרר באותה תקופה בעיר. מתוך מעקב רצוף אחר התחזית נועד לצדיק, שבעיר מרסיי המרחקת 380 ק״מ התבהרו השמים. תכף בהיוודע הדבר לצדיק, קם ועלה על הרכבת המהירה ונסע כמה שעות בכדי להספיק לברך על ברכת הלבנה במועדה(אביר יעקב עמי 366).

בס"ד מוסר בלערבי פרשת ואתחנן – בערבית יהודית-תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת ואתחנןתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ואתחנן פיהה 8 מצוות עשה. ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נואחדו אסם רבבי מן גיר שריך. מאענאהה אלי אחנאן נסתערפו אלי רבבי הווא אלי כלק הדניה לכל. והווא אלי יתחכם פיהה. ואחדו ומה מעאהו חתה שריך. לא פי כליקתהה. ולא פי חכומתהה 2] באש נחבו רבבי בזמיע קלבנה. ובזמיע נפשנה. ובזמיע רזקנה 3] באש נקראו התורה ונקריווהה 4] באש נקראו קראית שמע פצבאח ופליל 5] באש נלבשו תפלין עלא ידנה 6] באש נלבשו תפלין עלא ראסנה 7] באש נעמלו מזוזה עלא באב דארנה 8] באש נחרים ה7 אומות אלי כאנו פיה ארץ ישראל. ותווה ופאוו. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נשתהאוושי חאזה מוש מתאענה. והלאו האדי מוש כיף לא תחמוד. אלי לא תחמוד. ואחד יסתהה ויעמל מזהוד באש ישריהה. אלי יבעתלו האשכון יגר ביה באש יביעלו. האו יצ'גט עליה באש יביעלו. והלאו האדי. באש מה נשתהיוושי חתה פי קלבנה חאזה מוש מתאענה 2] באש מה נזרבושי רבבי. כאנשי פלמעשר 3] מה נסכפושי עלא לגויים אלי כאנו סאכנין פי ישראל. ותווה ופאוו 4] מה נערשוסי מעה אלי מוש יהוד.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. ווקתלי צלה משה רבינו לרבבי באש ידכל לארץ ישראל. לפסוק כתב. ויאמר ד' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. הוני כלמת רב לך מוש מפהומה האש מאענאהה [ עיין רש"י ז"ל ] נשדה אוכרה. לפסוק קאל אלי רבבי קאל למשה רבינו עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה. תווה אידה כאן משה רבינו קאעד פי ווצט ארץ ישראל. ינזם יקולו ברק עלא ארבעה זוואהי. לאכן הווא קאעד לברה מן ארץ ישראל. ווקתהה ישוף מן זיהה ואחדה. אוולה עלא לאקל מן תלאתה זוואהי. אידה כאן הווא קאעד לבררה ומן תלאת זוואהי מתאעהו תממה ארץ ישראל. לאכן מן ארבעה זוואהי. ילזמו יוולי פי ווצט ארץ ישראל. חאזה אוכרה. כי לא תעבר את הירדן הזה זאיידה. מערוף מאדאם מה חיידכלשי והווא פלחדוד מתאע ארץ ישראל. מה חייעדישי לירדן.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. אלי ישראל ערבים זה לזה באש ישראל לכל ינזמו יתבתו למצוות לכל מתאע התורה. אלי תממה מצוות ואחד מה ינזמשי יעמלהם. למשל פדיון הבן אידה כאן מה זאבשי בן בכור. וברשה מצוות איכאך. הוני ואחד ינשד. מאדאם רבבי וצאנה באש נעמלו למצוות מתאע התורה. ינזם יוופרלנה לאמכאנייאת באש נעמלוהום. ועלאש ישראל יווליוו ערבים זה לזה. כל ואחד יעמל למצוות לכל והאכהוו.

לאכן כלף למצוות אלי תווצינה עליהם. לעבד יזי ללעולם האדי באש יקום במוהמה אלי יעטיוואלו מן השמים. ובאעד מה יכמל למוהמה מתאעהו ירזע לשמים. כיף אלי ואחד ספר באש יזיב סלעה. שרה סלעה ירווח לבלאדו. חתתה אחנאן זינה ללעולם האדי באש נתבתו למצוות. וענדנה מוהמה באש נעמלוהה. ובהאדה ילזם ישראל יווליוו ערבים זה לזה. אלי מה נזמשי יכמל למוהמה מתאעהו יעאווד ירזע פלגלול באש יכמלהה. כיף הרב האר"י. תכלק פלעולם באש יקררי מוהרח"ו. באעד מה כמל קראהו נפטר. ואידה כאן מה כמלשי קראהו ווצל וקת מוהרח"ו האו הרב האר"י באש ינפטר. ילזמום ירזעו פלגלול באש יכמל יקריהו. ובהאדה ילזמנה ערבים זה לזה. באש אלי מה כמלשי פלגלגול האדה. יכמל מוש יעאווד מן לאוול. והאדה חסד כביר יאסר עמלו מעאנה רבבי. אלי הנשמה חתה ואלו מה כמלתשי למוהמה מתאענה פי עמרהה. תרזע תכמל מוש תעאווד מן לאוול.

סמעת כלמה מן ענד יעקב וזאן. אלי סמעהה מה נערפשי מן ענד רבי שמואל חורי האו מן ענד רבי גבריאל סרוסי. עלא רבי ישמעאל אלי כאן מן עשרה הרוגי מלכות. וקתלי למלאכים קאלו לרבבי זו תורה וזו שכרה. קאלום סכתו האו נרזע לעולם תוהו ובוהו. הוני נשד. יאכי אלי יקול לחק יקולולו אסכת האוולה נכליה לעולם. וזאווב עלא טריק משל. מלך חב יעמל כסווה מליחה יאסר לעיד מילאדו. נאדה כייאט

 באש יכייטהאלו. עטאהו דהב ופצ'ה ודיאמנט באש יטרזומלו פלכסוה. לכייאט האדה כדם כדמה מליחה יאסר וחצ'ר כסווה מעזבה. עטאהו למלך כראהו מליח יאסר. ונהאר עיד מילאדו עמל חפלה מליחה יאסר ונאדה ברשה ווזרה ומלכים אוכרין. לכל עזבתהם לכסווה יאסר וסתעזבו פלכדמה מתאעהה יאסר. למלך שאך. מן כתרת השיכה מתאעהו נאדה לכייאט וחטו מושתאשר מתאעהו לכאץ. לווזרה נגרו מנו. השנווה כייאט מה קרה שיי יוולי מושתאשר. ואחנאן אלי קרינה עסרין סנה ואכתר מה נתחצלושי עלא השרף האדה. יאכי קאלו ללמלך האשכון קאלך אלי לכייאט מה סרקשי מן הדהב ודיאמנט אלי עטיתהומלו. קאלום פי האדי ענדכם לחק. ילזם לכייאט יביין אלי הווא מה סרקשי. נאדאהו וקאלו ילזמך תביינלי אלי מה סרקתשי. קאלו שאהל. האת לכסווה נחלוהה ונווזנו הדהב ולפצ'ה ונחשבו הדייאמנט. חתתה הוני כיף כיף. ווקתלי מלאכי השרת קאלו זו תורה וזו שכרה. קאלום תחבו תשכתו האוו נרזע לעולם כיף מה כאן. ותשופו אלי לעולם ילזם רבי ישמעאל ינפטר בטריקה האדי.

משה רבינו וקתלי כתר פצלה. קאלו רבבי רב לך. למוהמה אלי עטיתהאלך פלעולם כבירה יאסר. ויזיך. אל תוסף דבר אלי. מה תזידשי תדווי מעאייה. אלי מן לאוול טלע פלמחשבה מתאע רבבי אלי משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. האדה לקאראר מלי תכלק לעולם. כמל קאלו. עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ונגבה. אטלע שוייה בלפכר מתאעך ותלפת עלא לארבעה זוואהי מתאע הדנייה ותבת מליח פתורה ופהמהה מליח. וראה בעיניך. פיק ברוחך. כי לא תעבר את הירדן. אלי מן לאוול ילזמך מה תעדישי לירדן. אלי איכאך תכלק לעולם. באש משה רבינו יזיב התורה ויווצל ישראל ללירדן. ויהושע יכמל. מאענאהה למוהמה אלי זית עלא כאטרהה ללעולם. כמלתהה. והאדה האש כמל לפסוק. וצו את יהושע וכו'. אלי מאזאלתלך מוהמה באש תווצי יהושע. והוני כמלת למוהמה מתאעך.

אכוואני לעזאז. אחנאן מה נערפושי השנווה למוהמה אלי זינה עלא כאטרהה ללעולם. תממה האשכון זא באש יכתב סדאדר. כיף מרן השלחן ערוך זא ללעולם באש יעמל השלחן ערוך. ותממה האשכון תכלק באש יקררי הזגאר. ותממה האשכון תכלק באש ירזע הנאס בתשובה. לאכן תממה מוהמה אלי מתאכדין מנהה אלי תכלקנה עלא כאטרהה. באש נתבתו התורה נעמלו למצוות ונבעדו מן לעבירות. אלי האדי מוהמה עלא כל עם ישראל. ובהאדה אחנאן ילזמנה נפאהמו אלי מה נזמושי נקולו ראו עמלנה עבירות עלא כאטר באש נתפרהדו ונשיכו האו עלא כאטר נצאר איכה האו איכה. אלי התורה מה תתבדלשי עלא כאטר נצארץ לחאזה לפלאנייה. אידה כאן רבבי מלי כלק לעולם עמל באש משה רבינו מה ידכלשי לארץ ישראל. ובאש רבי ישמעאל ינפטר בלעדאב האדאך לכל. השנווה נקולו אחנאן המאלה עלא כאטר ועלא כאטר. רבבי וקתלי כתב התורה קרא פיהה לחשאב לכל. וילזם יוולי ענדנה אמונה כאמלה אלי ילזם יוולי איכאך. אלי אידה כאן מה ילזמשי יכון איכאך ראו רבבי מה עמלשי איכאך. והוני תזי התזרבה ללעבד. אלי וקתלי ישוף חאזה מה תעזבושי ואידה כאן חייעמלהה חיתזאווז עלא כלאם התורה. ילזמנה נערפו אלי אחנאן גאלטין. אידה כאן רבבי ווצה האדיך מה נעמלוהאשי. מאענאהה מה תצלחשי. צחיח מראת ואחד יתקווה עליה יצר הרע ויעמל הדנוב. לאכן האדאך מן סירת אלי תקווה עליה יצר הרע ויערף רוחו אלי גלט ובאעד מה יעמל עבירה ודאי יפיק אלי הווא גלט אלי תבע יצר הרע ויעמל תשובה. לאכן אידה כאן ישוף התר לעצמו. וקתהה לכלייאן. אלי מה ירזעשי בתשובה ויזיד יוואצל פלגלאט מתאעהו. כיף מה קאל לאדמו"ר לוואחד אלי ולא נוצרי וזאבלו כתאב באש יקראהו וישוף אלי הווא ענדו לחק. קאלו למשכלה פלמריץ' ווקתלי מה יערפשי רוחו אלי הווא מריץ'. אידה כאן יערף רוחו אלי הווא מריץ'. תווה ימשי לטביב ויאכד הדווה. ולאכן ווקתלי יתביינלו אלי הווא מוש מריץ'. וקתהה ינזם ימות פי

 כל ווקת בלמרץ' מתאעהו. ולעאם אלי פאת. זאבו לעבד האדה לאבש טלית ותפילין ויקרא פדף היומי. מאענאהה רזע בתשובה. ובהאדה אחנאן ווקתלי נגלטו. מה נחאוולושי נשופו שבאלה. נסתערפו בלגלטה מתאענה ונרזעו בתשובה. ונזיבו הוני מעשה. אלי ואחד כאייף רבבי וכאן ענדו אמונה כבירה יאסר. לילה פי דארו נאעס מעה השעתין מתאע הצבאח טרטיק כביר עלא הדאר מתאעהו. קאל האשכון. קאלולו בוליס. חל לבאב רכבולו למינוט והזו מעאהם. קאלום האש עמלת. קאלולו אחנאן למוהמה מתאענה נשדוך וגדווה הצבאח תווה יקולולך השנווה עמלת. וישמע פיהם ידויוו מעה בעצ'הם. ואחד קאל לצאחבו האדה הווא אלי קאלו עליה מכטר יאסר מה יביינשי עליה. קאלו האש יהמנה אחנאן. קמנה בלמוהמה מתאענה והאכהוו. דכלו לחבס. כאן גאדי מווקף ואחד אוכר. קרבלו ובדא יברק פיה קאלו חצלת. רבבי זאבך חתתה להוני חדאייה באש נסתנקם מנך. הלילה אכר לילה פי חייאתך. קאלו האש עמלתלך. קאלו מאוו אנתין אלי כברת השרטה באש שדוני. קאלו אסמע האנה ראוו מה נערפכשי ואוול מררה נשופך. לאכן אידה כאן רבבי יחבני באש נתקטל. ודאי אלי ילזמני נתקטל. לאכן אלי חייקתלני חתתה הווא חייתעאקב. כיף מה תעאקב פרעה אלי עדב ישראל חתתה ואלו אלי רבבי קאל לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם. זאד תקרבלו אכתר. וליהודי האדה בדה יקרא פלוידוי ושמע ישראל. חל עיניה לקא הראזל יתבת פיה מליח. קאלו בלחק מוש אנתין האנה גאלט לאכן תשבאהלו יאסר. תווה רתאח שוייה. קאלו אסמע האנה נחב נעטיך נציחה. תעזבך האוו מה תעזבכשי מה נערפשי. לאכן תאכד אלי האנה קאעד נקולך כלאם אלי האנה מקתאנע ביה ומתאכד אלי האדה הווא הטריק לבאהי. קאלו תכלם. קאלו אסמע כלאמי פך עליך מנו אלי חתסתנקם מנו. עלא לאקל עמלת ברשה דנוב מה תזידשי דנוב אוכר עלא דנובך. אלי חתתה אנתון מווציין עלא לקתל. קאלו האשכון אנתון והאשכון אחנאן. חתתה האנה יהודי. צחיח מה נערפשי הדין ומה נעמלושי. לאכן חתתה האנה יהודי. קאלו האש מווצלך ללמוואצל האדון. קאלו אללא גאלב צחאב הדוניין. קאלו אנתין מקתנע אלי קאעד תעמל פיה מוש צחיח. קאלו מקתנע. קאלו המאלה ארזע בתשובה. קאלו מה נזמשי כאן מה נסתנקם. קאלו לפסוק קאל לא תקום ולא תטור. וקעד לילה כאמלה יעטיהו דברי מוסר. פצבאח וקתלי זאוו חייהזו. קאלו כמם מליח פי כלאמי תווה תלקא הווא הצחיח. וקתלי וקף בחדה לבחאת קאלו סאמחנה ראו לבוליס גלט בין שארע ושארע. ומוש אנתין אלי חאזתנה ביך תנזם תרווח. רוואח. צחאבו קאלולו אשכיה ביהם. קאלום האנה מותאכד אלי רבבי מה קאעדשי ילעב וקתלי בייתני לילה פלחבס. תעדאו כמסתאץ אן עאם עלא לחכאייה האדי. זאוו שידוכין לבנתו. השדכן קאלו. האדה בו עשיר כביר יאסר וענדו פרד ולד והווא אברך ישיבה. ובו כאייף רבבי ויעאוון יאסר פלישיבות ויעמל צדקות ומעשים טובים יאסר. קאלום נתקאבלו מעא ומן באעד. וקתלי תקאבלו חכא מעאהו עזבו יאסר. קאלו באהי יתקאבלו לולד ולבנת וכאן תפאהמו האנה מוואפק. הומאן ווקפו וכארזין. בו לוולד תלפת לראזל האדה קאלו עזב מה עקלתנישי. קאלו לא. קאלו האנה אלי זא חייקתלך פלחבס. ברק פיה מליח קאלו צחיח למנצ'ר הווא ולאכן לאיבה מתאעך תבדלת. קאלו כנת קטעי ותווה ולית יהודי. הלילה האדיך הייא אלי רזעתני. ותחכם עליה עאמין וכרז. ומשה לרבי יערפו ווראלו טריק התשובה. ובו וקתלי לקאהו רזע בתשובה בעתלו ועמלו משרוע ונזח. וחתה מרתו רזעת בתשובה. ודכלו ולדום לישיבה. ומן ווקתהה נתבע פיך ופיה כבארך. ווקתלי לולד כבר קלת מה נלקאשי כיר מן בנתך באש נאכדאלו. קאלו תווה פהמת עלאש לבוליס גלט. עלא כאטרך אנתין. קאלו תווה תקאבל בוייה ראו מן הנאס אלי כאייפין רבבי מליח יאסר מן הזיל לקדים. והווא כאן יצלליה עלייה יאסר. יאכי רבבי בעת מלאך אלי הווא אנתין באש יעאוונו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

Communautes juives des marges sahariennes M. Abitbol

Communautes juives sahariennes 001

Il convient d'abord de remarquer qu'une coexistence pacifique entre Juifs et Ibâdites ne devrait nous étonner outre mesure, compte tenu de l'ancienneté de la présence juive en milieu berbère, de l'exis­tence de tribus dites judaïsantes à l'époque de la conquête musul­mane, du système de protection personnelle accordée aux Juifs par les seigneurs berbères, du respect des Berbères pour les sanctuaires et les cimetières juifs ainsi que des traditions orales rattachant les Berbères à des généalogies bibliques et à la Palestine.

L'ibadisme (arabe : al-ibaḍīya الاباضية) est l'école la plus ancienne en islam, elle a été fondée moins de 50 ans après la mort du prophète Mahomet.

L’ibadisme a été chassé par d'autres courants musulmans pour ses pensées politiques : selon les ibadites, le commandeur des croyants ne doit pas être nécessairement de la lignée de Mahomet, ni d'une certaine race ou couleur. 

En outre, a la différence du Chi'isme, l'imâmite surtout, où la haine du sunnite va de pair avec une profonde aversion envers les dhimmis, les Khàridjites, en général, ont fait preuve par contre d'un esprit de conciliation à l'égard des premiers, pourtant considérés com­me des polythéistes, mushrikûn. Certains Khàridjites vont même jusqu'à offrir aux dhimmis l'égalité absolue avec les Croyants, s'iis prononcent cette formule modifiée de la shahâda "Muhammad est l'Apôtre de Dieu aux Arabes mais pas le nôtre".

 Une ancienne aqïda (résumé de doctrine) ibàdite, suivie à Djerba et au Mzab, fixe d'autre part un taux préférentiel de l'impôt de capitation, djizya, pour le Juif par rapport au Chrétien, imposant à ce dernier 2 dirham de plus, wa-yazdâdu 'ala'l-rtasrârû dirhamâni. Elle permet égale­ment aux Croyants de consommer la chair des bêtes égorgées par les Juifs et d'épouser des femmes juives de condition libre. Ces con­cessions en faveur des Tributaires sont aussi admises par les Mâlikites puisqu'elles figurent dans le Coran (V. 5), mais elles ont souvent été considérées comme des actes blâmables.

Aussi trouvons-nous toute une série de communautés juives floris­santes en Berbèrie khàridjite du Moyen Age. Pour ne citer que les principales, commençons par Sidjilmâsa, grand port caravanied du Sa­hara occidental, gouvernée par une dynastie d'obédience khàridjite- sufrite et habitée par les Juifs depuis sa fondation en 757; Tàhert, capitale de l'imamat rostemide et ville natale du grammairien hébreu Judah ibn Quraysh, foyer ardent d'études et de discussions théologi­ques et scientifiques. Ouargla (Warjlân), plaque tournante du com­merce transsaharien oriental et refuge d'une communauté juive de tendance qaraïte. A noter qu'entre le Khâridjisme et le Qaraïsme il y a d'importantes affinités doctrinales dues à une même source d'inspi­ration — le mu'tazilisme.

D'après le chroniqueur ibâdite Abu Zakariya, la population ibàdite de Ouargla, assiégée par une troupe fâtimide, fut sauvée par la ruse d'un Juif de l'endroit; citons enfin Djâdû, ancienne capitale du Dj. Nafusa oriental et qui d'après al-Bakrî (Xle s.) fut une grande ville marchande à forte population juive, entretenant d'intenses relations commerciales avec le Fezzan et le Kanem. D'une anecdote rapportée par le chroniqueur ibàdite al

Shammâkhi (VI/XII s.) concernant  les rapports entre un commerçant juif et l'imâm et gouverneur du Djebel, Yahyà al-Irdjànï, on peut inférer que les Juifs de Djâdû vivaient en bons termes avec leurs voisins ibâdites. Les vestiges du quartier juif et du cimetière juif de cette localité ont été visités et décrits par N. SLouschzet par le rabbin Mordecaï Hacohen en 1906.

On peut donc avancer que toute la région comprise entre Sidjilmâsa et le Souf, abritait un grand ensemble judéo-ibâdite dont le réseau routier a été retracé en détail par T. Lewicki.

L'exemple le plus récent de cette entente judéo-ibàdite dans le Djebel tripolitain fut donné lors de l'insurrection des berbères nafusis contre les Turcs (1837-1855). Le chef de la révolte, connu sous le nom de Ghoma et dont le rôle rappelle celui de son illustre contemporain algérien, 1' émir 'Abd al-Qàdir, s'entoura de conseillers et d'auxiliaires juifs et alla même jusqu'à libérer les Juifs de la région du port du tur­ban  noir.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר