ארכיון יומי: 21 באוגוסט 2016


פיוטים לברית מילה, הווי ומסורת אצל יהודי מרוקו – רפאל בן שמחון

 

86 – אערוך שיר תהילה.הווי ומסורת

פיוט למילה

אערוך שיר תהילה / לצור אשר אין בלתו

בחר בעם סגולה / קראם נחלתו

חתם/ אותם/ חותם / בבשרם אות בריתו

      ובים השמיני ימול בשר ערלתו.

 

נחמד יפה אף נעים / לפני אל גדול דעה

עת שעושים עם ידועים / מצות מילה ופריעה

כמה / רמה / קדמה / עלי שם יה אמרתו           וביום השמיני………..

 

יחיד שוכן שמים / רצה להבדילנו

מכל שאר הגויים / במילת ערלתנו

גדלה / מילה / מעלה /משמירת שבתו.          ובוים השמיני………

 

דמה נחשב כעולה / לפני צור עוטה אורה

וםני שומרה בגילה / יאירו מאת תורה

יאיר / יזהיר / ינהיר / כשמש בגבורתו          וביום השמיני…….

 

ובזכותה יקבץ / ישראל צור משגבי

יעלה לנוה מרבץ / את עמו מבית שבי

יוציא / חופשי / יפצה / מיני שחת עדתו.          וביום השמיני………..

 

דודי, חזק את בדקי / ובנה מהר זבולי

ה' מנת חלקי / אתה תומיך גורלי

חמול / גמול / אמול / השיבהו לקדמותו

אזי שמך יתגדל / ותראה מלכותו.

 

88 – אפתח פי היום בשפה נעימה

 שירים מפוארים, שבחא דאתי ממילה

 

אפתח פי היום בשפה נעימה

ברב עם הדרת מלך שוכן רומה

הבדילנו מכל לשון ואמה

מהולל שמו בכל עת ועונה

ועתה כח ה' יגדל נא

 

נורא צוה לאברהם בחירו

לעת זקנה למול ערלת בשרו

אחרי תש כחו ובטל יצרו

על ידה עלה מעלה עליונה

לחזות ולראות פני השכינה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

ידיד נאמן דנו אל חי נורא

עת לא מל בנו בדרך במהרה

חכמות נשים בנתה ביתה צפורה

ותכרת ערלתו בצור הכינה

חתן דמים למולות אז הבינה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

דמים בדמים נגעו אז כשני עדים

דם פסח ומילה יחדיו נצמדים

עת הוציא אל חי מפרך ידידים

עת דודים הגיעה עת לחננה

פדויטי ה' יצאו ברנה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

ושוב מול את בני ישראל שנית

ליהשע צוה צור אין לו תבנית

כי לא נשבה להם רוח צפונית

בהיותם במדבר ארבעה שנה

כי עננים היו סוחרי צנה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

ידידות טהורה טובה חמודה

מטמאה הזהר ולבש חרדה

תן חלק לשבעת ימי הנדה

ויתן לך אל שוכן מעונה

בן זכר ואתה מלו לשמונה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

דבורה וברק בן אבינעם

בפרע פרעות בהתנדב עם

פיהם פתחו בחכמה, בטוב טעם

שבחו שירה נעימה, הגונה

בעת על אויביהם שכנה עננה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

הקטן הנמול היום ירצה

דמו כעולה ושלמים לאשה

יגדל ויזכה ללמד תורת משה

בחכמה בדעת וגם בתבונה

בעת על אויביהם שכנה עננה

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

נרו יאיר ויהיר כאור חמה

שבעתים בעזך שוכן רומה

תשלח רפואה למכתו תמה

ישמחו אביו ואמו ברנה

ולעון העם הזה סלח נא

מהולל שמו בכל עת ועונה

 

109 – בטחו בטחו באל עזו בשחקים

פיוט למילה. סימן אני דויד בן חסין חזק

 

בטחו / בטחו באל עזו בשחקים

שמחו / בה' וגילו צדיקים

 

אשרינו מה טוב מה נעים חלקנו

כי אות ברית קדש חתום בבשרנו

אנו ובנינו ובני בנינו

עמוסי"ם, עמוסי"ם מבטן, עוללים ויונקים

 

נתנה אלהים יוצר מאורים

לסוף דורות מספר עשרים

לאברהם ראש צורים

האדם, האדם הגדול שבענקים

 

יום זה נצבים אתם כלכם

עומדים בברית ה' אלהיכם

יוסף ה' עליכם אלף ככם

חיים, חיים כלכם אתם הדבקים

 

דבר גבורות בלי ספורות

נאמרו במילה נכוחות וישרות

 אמרות ה' אמרות טהורות

מדבש, משדבש ונפת צופים מתוקים

 

וזאת לפנים בישראל

בזכותה הציח אלהים גואל

אשר גאלם מיד צר מתגאל

והוציא, והוציא לחפשי אסורים בזקים

 

ידידות זרע קדש מצלת

מרדת שחת ואש אוכלת

לעולם ידרשו ארץ חבצלת

השרון, השרון שושנת העמקים

 

דעו, צאו וראו עדת אמונים

והנה נחלת ה' בנים

שכר פרי הבטן נתונים

לימודי, לימודי ה' בתורה עוסקים

 

בן הנכנס לברית טהורה

בזכות הנביא איש תשבי נקרא

יזכה להיות חכם בתורה

לשמר, לשמר לעשות מצות וחקים

 

חסין קדוש ברב טובך

זכר, אל תפר אתנו בריתך

קרן תצמיח לדוד עבדך

סכה, סכה הנופלת תקים

 

חן תחן האל על שה פזורה

ושלח לה לפני היום הנורא

את אליהו מלאך הבשורה

למען שמך שוכן שחקים

 

זכור תזר זכות חזה סלם

ובנה בית המקדש דביר ואולם

והנהר יתמלא לעולם

ישפיע מימיו המתוקים

 

קרב לנו אל קץ נפלאות

ועשה עמנו לטובה אות

פזורים תקבץ מארבע פאות

מקצוי ארץ וים רחוקים

" החרות " עיתון לאומי בבעלות ספרדים -יצחק בצלאל

  • מאפייני ׳החרות׳ כעיתון

ידיעות ומאמרים שעיקרם אקטואליה

בעיתונות היישוב בהתחלת המאה העשרים כבר ניכרה דיפרנציאציה על־פי סוגי תכניה: עיתונים כלליים שעיקרם אקטואליה, כתבי־עת תורניים, כתבי־עת למחקר ולעיון, לחקלאות, לספרות, לנוער, לילדים, להומור ועוד. ב׳החרות׳ פורסמו ידיעות ומאמרים שעיקרם אקטואליה, מעט דברי ספרות וטכנולוגיה פופולריים ומוספים היתוליים לפורים, אולם לא פורסמו בו דברי רכילות, מעשי פלילים, אסונות וכיו״ב סנסציות וכמעט לא מאמרים תורניים.

הערות המחבר :       למרות ריבוי הכותרים של עיתונים וכתבי־עת עבריים בתקופה העות׳מאנית מספר עיתוני האקטואליה עם ידיעות ומאמרים היה מצומצם יותר: ׳הלבנון׳, ׳חבצלת׳, ׳האריאל׳, ׳שערי ציון׳, ייהודה וירושלים׳, עיתוני בן־יהודה בחילופי שמותיהם, ׳הפרדס׳, ׳החרות׳, ׳חיינו׳ ו׳מוריה׳, וגם עשרה אלה רק חלק מהם פירסמו חדשות.

          בין 12 העיתונים ההיתוליים בארץ בתקופה העות׳מאנית (רק שבעה מהם ברשימה של פוקס) 3 מוספים הם של ׳החרות׳: ׳המדגדג׳, ׳אחשדרפן׳ ו׳הריק׳ (פורים תרע״ג והוא חלק מדף של ׳החרות׳). גם בעיתונות לאדינו בתפוצות היו הרבה עיתונים היתוליים (גאון, העיתונות, אף שאין שם מפתח של סוגי העיתונים). זהו מאפיין משותף ל׳החרות׳ ולעיתוני הספרדים.

          פרשה סנסציונית אזרחית יחידה ב׳החרות׳, משפט קייזר־הרלינג, פורסמה בהמשכים והעיתון קיבל בעקבותיה הרבה מכתבים ומאמרים ולא פירסמם, כי זו ׳זוהמה׳ – (תרע״ב), צח:2. וראו עוד שם, קח:2-1. על גבול הסנסאציה, שאמנם יש בה הבט עקרוני, היא פרשת קידושי רות הגורג׳ית – ראו: ׳תשובה קצרה׳ […] (תרע״א), טז:3. דיון הלכי יחיד היה (תרע״א), א. ראוי להשוות מאפיינים אלה עם עיתוני ק־יהודה, שפירסמו לא מעט סנסציות אזרחיות, כמו בעיתונות בולברית.

האקטואליה ב׳החרות׳ כללה ידיעות ומאמרים בענייני פנים וענייני חוץ. ענייני הפנים היו החלק היותר חשוב, גם עורכיו סברו כי העיתון ממלא את ציפיות הקוראים בנידון. לעיתון היו כתבים בארץ ובארצות אחרות (ראו להלן), ידיעות החוץ נתקבלו באיחור, חלק מהן מסוכנויות טלגרפיות (רויטר, חבס־העות׳מאנית, הסוכנות האיטלקית ועוד). חלק מהמאמרים ומהסקירות הועתקו או תומצתו מעיתונים בחוץ־לארץ, ולא תמיד צויין שהחומר מועתק ומהו מקורו. לדברי א׳ אלמאליח: ׳את הכתבות [מתורכיה] היינו מפברקים פה בירושלים […] על פי העתונים הספניוליים […] והצרפתיים […] כתבות שהיו נכונות אלא שהכתב בעצמו היה בירושלים׳. אולם ל׳החרות׳ היו כותבים בחוץ־לארץ ויש עניין בפיסות המידע שפידסמו, במיוחד על תפוצות יהודים נידחות, ביותר אלו שלא היתה בתוכן עיתונות.

הערת המחבר :        דברי אלמאליח – בראיון איתו, ארכיון המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית ירושלים, המדור לתיעוד בע״פ, 2 (28), סרט 265 (מס׳ קודם 805), 17 בדצמבר 1963. בדבריו מצויים אי־דיוקים עובדתיים, אך יש סמוכין לדבריו בעובדה ש׳החרות׳ לא הקפיד לציין מקורות מועתקים, וזכה לביקורת על כך. לתלונה של מחבר אחד על שמאמרו הועתק ללא רשותו, השיב ׳החרות׳: ׳[…] שכל מאמר הדן בשאלות היום […] יכול כל מי שחפץ לזכות בו, בכדי לדון עליו׳ – ׳מכתבים אל המערכתי, (תרע׳׳ד), רז:3. אולם ׳החרות׳ לא היה יחיד בפברוק כתבים. לדברי א׳ הרדוף (סלאנט), הוא פירסם ב׳האור׳ מאמרים מאמריקה שנכתבו בירושלים, ונחתמו ׳אזרח׳ – ראו: ׳מכתב למערכת׳, החרות (תרע״ב), צד:3.

דברי הספרות שפורסמו ב׳החרות׳ לא הצטיינו ברמתם ולא השתבחו בהם אפילו עורכיו. פורסמו בו שירים, סיפורים, מחזות, אגדות, מאמרים על סופרים וספרים וכתבי־עת וכיו׳׳ב – המסתכמים בכמות לא מרובה, כמפורט על אתר ללא דיון טקסטואלי מפורט.

פורסמו בו שירים מעטים. שירה מקורית מאת: בר־נ״ש (נח שפירא) – הסופר היחיד הידוע מהארץ – במספר שירים, יוסף הלוי ואברהם דאנון. שירה מתורגמת מאת: ש׳ פרוג, י״ל פרץ וה׳ היינה. רוב השירים הללו כוללים מסרים לאומיים, השירים העבריים הם משכיליים וסנטימנטליים.

הערת המחבר :        לדברי המערכת: ׳החלק הספרותי [בעיתון] היה לקוי במדה, ועל כך סבבו הטענות, אבל יחס סופרינו היה אדיש׳ – ראו: ׳עתוננו היומי ׳(תרע״ב), קיו:1. נח שפירא (1931-1866), מעסקני הפועלים ומהמשוררים של העלייה הראשונה כתב בעיתונים שונים, ראו – ברלוביץ, על. יוסף הלוי (1917-1827) ואברהם דאנון (1925-1857) היו מראשי חוג המשכילים באדריאנופול ומלומדים נודעים בתחומיהם. לשירת הלוי נודעת חשיבות ספרותית בשל ארכאיותה הלשונית והפואטית. שירי בר־נ״ש והלוי שפורסמו ב׳החרות׳ הם לזכר הרצל. המשוררים המתורגמים ידועים. בחלק זה ובחלקים הבאים לא ציינתי את שמות כל המשתתפים. על הסופרים הספרדים שבהם – להלן.

התקופה שבין האירוסין לנישואין-קהילות תאפילאלת / סג'למאסא-מאיר נזרי

השבועה (הקנם בקניין ושבועה)קהילות תאפילאלת וסג'למאסא

עניינו של טקס ה׳שבועה׳ באירוע האירוסין הוא להבטיח את קיום הנישואין. לפיכך נעשה טקס קצר, ובו מתחייב הצד שיפר את השידוכין, לשלם קנם לצד האחר. במהלך הסעודה פונה אבי החתן או נציג מטעמו אל הרב או החזן הנוכח במקום

לנהל את טקס ה׳שבועה׳. הרב פונה לערבים מטעמי ההורים, או שהוא ממנה בו במקום שניים מן המשתתפים לשמש ערבים, ערב לכל צד. לאחר הבעת הסכמתם נוטל הרב מעל השולחן שתי כוסות מלאות יין או שכר מסוג ׳מאחיא׳ ומגישן לערבים: כוס אחת לערב של המשודך וכוס אחת לערב של המשודכת ואומר להם: בסימן טוב והצלחה, אתם נוטלים כוסות הללו בקניין של משיכה, וכל אחד מכם מעתה הוא ערב לקנס נקוב, שיצטרך כל צד לשלם לצד האחר במקרה של הפרת השידוכין. לאחר שמביעים את הסכמתם לערבות, שותים מן הכוסות. קניין זה נעשה בעל פה, ואינו נכתב בשטר

המציאות מלמדת, שבמקרה של הפרת השידוכין על ידי אחד הצדדים — רוב הצדדים מוותרים על הקנס ואינם תובעים אותו. נושא ה׳שבועה׳ במשמע של הבטחה זוכה לדיון הלכתי מקיף על ידי רש״א, וכהקדמה לדיון מקדיש המחבר גם תיאור ההווי של השבועה באירוע האירוסין או השידוכין בלשון המחבר:

אתאן (־אנו באים, באשר) לענין מנהג דידן (־שלנו) בתאפילאלת ובעיר זו בצאר בענין הבטחות לשידוכין כך הוא המנהג: הולכין קרובי המשודך אנשים ונשים עם הסבלונות לבית אבי המשודכת, ואבי המשודכת גם הוא מזמין קרוביו ועושה להם סעודה, ומזמינים ג״כ (גם כן) הרב דהי׳[ינו] הדיין או תלמיד חכם (ובימים אלה על הרוב גם המשודך והמשודכת יושבים עמהם על שולחן הסעודה) ובתוך הסעודה אומר אבי המשודך או אחד מן הקרובים להרב לעשות המנהג דהי׳[נו] הקנס בקנין ושבועה, ואומר הרב לאבי המשודך והמשודכת מי הם הערבים, וכל אחד אומר פלוני יהא ערב. ואומר להם הרב רוצים אתם להיות ערבים בענין זה ואומרים לו הן (=כן). ופעמים, שהרב מאליו ומעצמו אומר פלוני יהא ערב בעד המשודך, ופלוני יהא ערב בעד המשודכת, והערבים אומרים הן. ונוטל הרב מעל השולחן שני כוסות מלאים יין או שכר ונותן כוס אחד לערב המשודך וכוס אחד לערב המשודכת ואומר להם בסיט״ו (־בסימן טוב והצלחה) אתם נוטלים כוסות הללו בקש״מ (־בקנין של משיכה) בדל״ב (=במנא דכשר למקני ביה) בש״ח (־בשבועה חמורה) וכו׳ שאתה פלוני ערב המשודך, אם חוזר בו משידוך זה מעתה ומעכשיו חייב אתה ליתן להמשודכת סך כך וכך ואתה פלוני ערב המשודכת אם חזרה בה משידוך זה מומ״ע (־מעתה ומעכשיו) חייב אתה ליתן להמשודך סך כו״כ (=כך וכך) ואומרים הן (=כן) ושותים כוסותיהם, ואינם כותבים שטרות על קנין זה, גם אינם מתנים על מנת לכתוב שטרות או על מנת שלא לכתוב. ואם אחר כך חוזר בו המשודך או המשודכת מהשידוכין, רוב מקומות הנ״ל אינם תובעים זה את זה על הקנס באומרם כי יש גרעון וגנאי בדבר לתבוע קנס בענין זה. והמיעוט תובעים זא״ז (=זה את זה) בפני בית דין.

נעיר כאן, שטקס ה׳שבועה׳, שמדובר עליו בתאפילאלת ובבצאר, לא נתפס כעיקר האירוע ולא עשה רישומו לא בקרב הנשים, שישבו בנפרד הרחק מחברת הגברים ולא זכרו את פרטיו, לא בקרב הגברים וגם לא בקרב עורכי הטקס, שזכרו רק את חילופי כוסות השכר.

התקופה שבין האירוסין לנישואין — יש שנמשכת כמה שנים, ויש שנמשכת כמה חודשים, ועל פי רוב היא נמשכת כשנה בממוצע. זוהי תקופה של פסק זמן, של המתנה וציפייה לחופה. בתקופה זו משתדלים לחזק את הקשר בין שתי המשפחות המחותנות על ידי משלוח מתנות זו לזו בימי חג ומועד, כגון משלוח כעכים גדולים ומקושטים בפורים, עופות מבושלים בערב יום כיפורים, אגוזים בפסח ופרות בחג שבועות. לפעמים, אף נערכו הזמנות הדדיות לסעודות בחגים. בכל התקופה הזו אין החתן והכלה מתראים.

לסיכום, המנהגים שתוארו למעלה המאפיינים את קהילות הדרום הם גם מנהגי הקהילות בצפון.

אירועי הכלולות

כחצי שנה לאחר האירוסין באה משלחת קטנה מטעם החתן לבית הכלה כדי לקבוע מועד החופה. במפגש זה ניתן האות לפתיחת אירועי הכלולות, שעתידים להימשך כחודש ימים ובמרכזם — ארבע שבתות של שמחה:

1) שבת ׳אלפאל׳ (=שבת הבשורה).

2) שבת לגטא (=שבת פשטידה של ביצים).

3) שבת שלישית שיש לה כמה שמות: שבת ׳לְבַּרּאזאת׳ (=שבת שושבינות) או שבת ׳להריסה׳ (=שבת גריסין) או שבת ׳לערוסה׳ (=שבת כלה).

4) שבת לְתְביר (=שבת הגדול = שבת חתן). בין שבת לשבת מתקיימים אירועים נלווים. להלן תיאור ארבע שבתות הכלולות ושאר אירועים וחגיגות שביניהן.

בקהילות הצפון ידועות רק שלוש שבתות: שבת לפאל, שבת לחנה או שבת לערוסה המקביל לשבת לבראזאת היא שבת כלה ושבת לכביר היא שבת חתן.

סוף פרק " צפרו היא ירושלים הקטנה של מרוקו. מארץ מבוא השמש – הירשברג

מארץ מבוא השמש

דיה הייתה השיחה עם הרב עובדיה ועם חבר מוריו, החומר העובדתי, שקיבלתי ממקורות שונים והביקור שערכתי לפני כן בבניין תלמוד תורה " אם הבנים ", הנמצא בעיר החדשה והוא אינו נופל בסידוריו החיצוניים מבתי ספר חדשים, כדי לעמוד על השינויים לטובה שנתחללו כאן במשך דור אחד.

תלמוד תורה הכללי, הנקרא " אם הבנים " , שם זה בא לו מאחר שבראשיתו מבוסס היה על התרומות, שתרמו האמהות, דווקא האמהות, להקמתו והחזקתו, נוסד בצפרו עוד בשנת תרע"ז – 1917 -. כיום יש בו שתים עשרה כיתות, שבהן למדו בזמן ביקורי קרוב ל 650 ילד וילדה, וחבר המורים בו מנה ארבעה עשר איש, מלבד המורים לצרפתית. כאמור הכרתי אחדים מבין המורים ועמדתי על טיבם. מקצועות ההוראה הם עברית, תפילות, דינים, תנ"ך ותלמוד.

כנהוג בכל בתי הספר הצרפתיים והאנגליים, לומדים הילדים גם לפני הצהרים וגם אחרי הצהרים. בשש הכיתות הגבוהות מוקדשת מחצית היום לצרפתית וללימודי חול אחרים. התלמידים המצטיינים והרוצים להמשיך בלימודי היהדות עוברים לישיבת " בית דוד ", שבה למדו כארבעים תלמיד, שגם הם מקבלים שיעורים בצרפתית. בשביל הבנות הקימו אנשי ליובאוויץ " בית רבקה " שבו מקבלות את חינוכן כחמישים תלמידות.  

לשם השוואה אזכיר, כי כאשר שהיתי בצפרו, ביקרו בבית הספר של כי"ח 482 בנות וכמחצית מספר זה – 231 – בנים. כאן רוב המרץ מושקע בהקניית הצרפתית. ולאלה הרוצים ללמוד גם עברית ניתנה האפשרות של השתלמות בשיעורי ערב ללשון ולתנ"ך, באחת עשרה הכיתות למדו למעלה מארבע מאות תלמיד ותלמידה. לתלמידי צפרו יצא שם במרוקו, הם מתבלטים בכל התחרות ספרותית עברית וכן מצליחים הם לתפוס את המקומות הראשונים בתחרויות כניסה למדרשה הגבוהה ללימודי היהדות ברבאט, שבה מהווים הם כמחצית התלמידים. אכן לא הגזימו כל אלה שהביעו לפני את תהילתה של צפרו, העיר העברית, זו ירושלים של מרוקו, כשם שתיטואן עדיין היא ירושלים של האזור הספרדי.

בשוחחי ובהשתוחחי עם בני העיר נתגלו לי פניה האמיתיים של צפרו, זו העיירה התוססת חיים יהודיים. הקנקן אמנם לפעמים חדש, אבל הוא מלא ישן. והרבה מן הישגים אלה יש לזקוף לזכותו של רבה של העדה רבי דוד עובדיה, שהוא הצעיר בין רבני מרוקו שהכרתי, הוא אולי הראשון והיחיד ביניהם, שעמד על הצורך הדחוף של חינוך הבנות, בראותו כי אין להסתפק בהדרכתן במצוות מעשיות בלבד. ולכן לא נרתע מלהכניס ככל האפשר יותר בנות בתלמוד תורה " אם הבנים ". כי אכן קיים צורך דחוף דווקא בעיירה זו לדאוג לחינוכן של בנות ישראל.

הרבה נשתנה בצפרו במשך דור אחד, אבל דברי הכתוב, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ככוחם אז כן כוחם עתה. דלותה ועונייה של צפרו כאן כן עתה. ותיאוריו של הרב עובדיה האב על פת שעורים, שהיו אוכלים במשך כל השבוע ועל פת החטים לשבת, שנחשבה למעדני מלך, ועל הסמיכה לשולחן הורים של הזוג הצעיר, שבו האישה הייתה לפעמים תינוקת בת שמונה או תשע, עדיין כוחם יפה.

אלא שבהתאם למצב החברתי לא החתן הצעיר היה בא ומסתפח אל משפחת אשתו, כמו בפולין ובליטא. כאן האישה הצעירה הייתה באה תחת חסותה של מחותנת, שלא פעם הציקה לה וירדה לה לחייה של הילדה – כלה. בכלל מעניים כמה קווים משותפים אפשר למצוא בין דמותה זו של העיירה המרוקאנית ובין סיפוריהם של סופרינו על העיירה המזרח-אירופית.

אין פרנסה בצפרו, ואין לצעירים כמעט כל תקווה להוציא כאן את מחייתם, ולכן עוזבים רבים וכן טובים את עיר מולדתם, כדי לבקש את לחמם במרחקים. לפי דברי אנשי שיחי עלו בשנים האחרונות כאלפיים נפש לארץ ישראל, רובם צעירים.

בצפרו נוצר ריבוי נשים, אלמנות, גרושות, צעירות עגונות לחצאין, שאינן יודעות מתי יחזרו בעליהן ואם יחזרו אליהן, ופנויות שאין להן תקווה רבה להינשא במקום. צפרו הייתה לעיר נשים. תופעה שבדומה לה ראיתי במללאח הקטנים שהדרום מערב ובדרום מזרח מרוקו. ואין לנשים גלמודות אלה אפשרות להרוויח את לחמן ביגיע כפיהן.

היחסים עם השכנים המוסלמים טובים והפיתוי רב. דווקא בצפרו – ירושלים הקטנה – שכיחים באופן יחסי נשואי יהודיות עם מוסלמים במידה מרובה מאשר במקום אחר. הרב עובדיה נלחם בתופעות אלה, עד סיכון חייו.

לא רק למוסלמים נישאות היהודיות מצפרו, ב " קדימה " לשכת העלייה של קזבלנקה, הצביעו לי פעם על זוג צעיר, שביקש לעלות לארץ ישראל, היא יהודייה מסביבות צפרו, הוא צרפתי נוצרי, נהג טרקטור. נישאו בנישואים אזרחיים, יש להם שלושה בנים בגיל עד חמש שנים, הילדים לא נימולו, האמא לא ידעה אם יהיו נוצרים או יהודים. עתה עלו אחיה לישראל, ובעלה דבקה נפשו בגיסיו והוא מוכן להתגייר ולשאת את אשתו כדת, ובלבד שירשו לו לעלות לארץ ישראל.

וכן משמשים בצפרו בערבוביה אור התורה וצל העוני והסכנות הכרוכות בזה, הרב עובדיה עושה כמיטב יכולתו, לא רק כדי להפיץ את האור, אלא גם לפזר את הצללים. יש ללמד את בנות ישראל מלאכה, כדי שתוכלנה להתפרנס בכבוד. אכן לא חדל הוא מלדפוק שערי ה "ג'וינט " ו "אורט " עד שהצליח להביאם לכלל החלטה, שקיים צורך דחוף לייסד בית ספר מקצועי לבנות בצפרו, כפי שהודיע לי בשמחה כשנזדמנו שוב במקרה.

אולם מאז התחוללו במרוקו תמורות רבות – ומי יודע, מה עלה בגורלה של עיירה זו ומה מצב מוסדותיה התורניים והכלליים כעת.

סוף פרק  " צפרו היא ירושלים הקטנה של מרוקו. 

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר