ארכיון יומי: 10 באוגוסט 2016


Samuel Daniel Lévy (1874-1971

Samuel David LevyRien n'est fait tant qu'il reste quelque chose à faire Samuel Daniel Lévy (1874-1971)

Dans ce recueil de témoignages, nous avons voulu permettre aux anciens de l'Alliance de témoigner de leurs expériences respectives. Nous nous sommes vite rendu compte que ces témoignages étaient tous empreints de nostalgie et d'admiration pour l'œuvre éducative de l'institution de l'Alliance. Les témoignages viennent d'originaires des grandes villes du Maroc tout comme Meknès, Mazagan, Marrakech, mais aussi des régions éloignées du bled marocain ainsi que de l'Irak et de l'Iran.

Peut-on envisager des souvenirs de classe sans leurs cancres et leurs farceurs ? Nous avons été chanceux de pouvoir mettre la main sur des notes personnelles de l'artiste et poète Isaac D. Knafo connu sous le nom de IDK, qui nous conte avec sagacité des scènes de classe dans sa ville de Mogador natale ainsi que son voyage à Paris à l'École Normale Israélite Orientale (ENIO), des souvenirs de son séjour dans cet établissement et son retour au Maroc.

Samuel D. Lévy a été incontestablement un leader qui a motivé toute une génération d'éducateurs et de dirigeants communautaires. Nous reproduisons des témoignages rapportés par les dirigeants communautaires de l'époque. Bien que certains de ces témoignages soient parfois redondants, nous avons jugé bon de les incorporer car ils traduisent un style et une forme de pensée propres aux dirigeants communautaires d'une autre ère et mettent mieux en évidence les dilemmes et les difficultés qu'ils ont dû confronter.

Dans une dernière partie, nous laissons la place à des réflexions sur l'œuvre de l'Alliance et sa philosophie ainsi que sur celle de certaines de ses grandes figures. Des critiques et éloges sont de mise, notamment du fait que l'œuvre de l'Alliance peut être évaluée aujourd'hui avec un certain recul.

Nos remerciements vont aux auteurs, à Asher Knafo qui nous a transmis les mémoires de son oncle IDK, à Clémence Lévy qui nous a transmis les témoignages sur son beau-père Samuel D. Lévy, à Charles Dadoun et à Morteza Danechrad qui ont bien voulu faire une seconde lecture des travaux soumis et à Martine Dahan du Centre communautaire juif pour la dactylographie de cet ouvrage.

 La vie de S. D. Lévy

Clémence Lévy

Il y a cent ans, naissait à Tétouan (Maroc) un homme dont beaucoup de juifs marocains habitant le Canada connaissent bien le nom : Samuel Daniel Lévy.

Son fils aîné, installé à Montréal, depuis un an a pu heureusement nous rapporter quelques documents précieux, concernant la vie de son père et c'est pour nous une grande joie de rendre hommage, dans ce journal qui est le porte-parole des juifs sépharades canadiens, à cei homme illustre que fut S. D. Lévy.

  1. D. Lévy fit ses études à Paris, à l'école Normale Israélite Orientale. C'est dans cette maison d'Auteuil, berceau des pionniers de l'Alliance, qu'il se prépara ii devenir une sorte d'ambassadeur de la civilisation de l'Occident au Maroc. En 1893, après avoir réussi brillamment à ses examens, S. D. Lévy est nomme- instituteur à Tunis. Il y exerce pendant un an, à Sousse pendant deux, à Tanger trois ans, et quatre à Casablanca.

En 1903, S. D. Lévy est nommé directeur puis inspecteur de la colonie Mauricio, dans la province de Buenos-Aires, en Argentine. Il y créa et fit fonctionner des écoles de la Jewish Colonization Association. Dans ces colonies agricoles fondées par le Baron de Hirsch, la J.C.A. installait des réfugiés russes. S. D. Lévy apporta dans cette nouvelle mission son esprit d'organisation et fit connaître et aimer l'Alliance Israélite Universelle.

De retour au Maroc, S. D. Lévy commence une carrière d'homme d'affaires, mais ce qui l'intéresse vraiment c'est l'action dans la communauté juive. Poussé par la devise de Guillaume le Conquérant : " Il n'est pas nécessaire d'espérer pour entreprendre ni de réussir pour persévérer ", S. D. Lévy attaque son labeur de bâtisseur. Déjà en 1900, il avait créé la première Association des Anciens Élèves de l'Alliance, mûs par le même souci visant à préserver le judaïsme. Il ne s'agissait pas seulement de soulager la misère, il fallait œuvrer pour la supprimer par l'Instruction qui donne plus de dignité, et surtout la possibilité de s'intégrer dans un monde de travail. Sauver l'enfance, l'instruire, lui permettre de s'émanciper sans qu'elle perde pour cela l'amour des traditions et de la loi juive, tel était l'objectif principal de S. D. Lévy. Pour la jeunesse, il créa aussi une bibliothèque, des cours du soir et une œuvre d'apprentissage.

  1. D. Lévy poursuivit ses efforts pendant quarante ans. Dans cette action, d'envergure, cet homme, à la volonté généreuse et opiniâtre, dont la vocation était de régénérer le judaïsme marocain, trouva dans l'ardente jeunesse qu'il avait formé des éléments qui l'aidèrent à créer ou à participer à la création d'un nombre étonnant d'œuvres sociales : la Maternelle, l'Aide Scolaire, le Centre Anti- Tuberculose, le Préventorium de Ben-Ahmed, l'Union des Association Juives de Casablanca, le Comité d'Études Juives, l'institution Maghen-David, l'École Normale Hébraïque, l'œuvre des Bourses Abraham Ribbi, la Fédération des Associations d'Anciens Élèves de l'Alliance Israélite pour le Maroc, Le Centre Social du Mellah, le Keren Kayameth Leisraël. Il a aussi participé au Congrès Juif Mondial d'où il revint avec deux grands projets : Celui de l'O.R.T. et celui de l'O.S.E.

Chez cet être d'élite d'une modestie exemplaire qui n'a jamais joué de rôle dans les organismes officiels du judaïsme, qui n'a jamais brigué les honneurs, il y a autre chose qu'un cœur généreux. C'est un activiste du judaïsme sur tous les plans, politique, philanthropique et éducatif. Il n'avait pas d'ambition pour lui, il en avait pour le judaïsme marocain qu'il voulait toujours plus fier, plus structuré, plus ferme et doté d'institutions neuves, dignes du grand passé de cette communauté. Une des grandes lignes de la mission de ce bâtisseur infatigable fut le retour aux traditions Maghen David qui devint le foyer par excellence de la langue hébraïque et des traditions juives. Au lendemain de la Seconde Guerre mondiale, l'École Normale Hébraïque prit la relève des foyers de la culture juive éteints en Europe. Des promotions successives de jeunes maîtres d'hébreu se sont répandues non seulement au Maroc, mais en Europe et en Amériquè. Le Canada, et Montréal en particulier, peuvent s'enorgueillir de plusieurs de ces instituteurs, flambeau de la tradition juive.

Pour la renaissance et la mise à l'honneur de la langue hébraïque, S. D. Lévy a fait au Maroc plus qu'aucun autre. Mais son nom est également lié à la liste de ceux qui oni combattu pour la reconstruction d'un Foyer National Juif. S. D. Lévy fut le Président actif et dévoué du Keren Kayemeth Leisraël pendant 35 ans. Son sionisme, il l'entreprit avec son énergie habituelle, mais non sans prudence et clairvoyance. À l'époque de l'indépendance du Maroc, il osa continuer son travail de pionnier, dans la clandestinité. Pour lui, toutes les occasions étaiern bonnes pour lancer des campagnes d'appel de fonds, et il habitua les familles à marquer des dates heureuses ou malheureuses par des dons destinés à faire planter des arbres en Israël. Son expérience de sioniste en fut une hardie, voire même risquée. S. D. Lévy est resté l'apôtre et le symbole du sionisme au Maroc.

Parallèlement à cette action sioniste, S. D. Lévy s'intéressait aux problèmes du judaïsme mondial. Invité à assister aux assises du Congrès Juif Mondial tenues à Adantic City en décembre 1944, S. D. Lévy par un rapport magistral devant le congrès, retint l'attention des délégués. Sa brillante personnalité s'imposa dès les premiers travaux et lui valut la vice-présidence de la Commission Politique. Il engagea des tractations avec diverses personnalités et le Maroc entra de plain-pied dans la zone d'influence de la générosité juive américaine. C'est ainsi que des organisations telles que le JOINT, L'O.S.E. et l'O.R.T. s'installèrent au Maroc, contribuant généreusement au redressement social du judaïsme marocain.

Le 20 février 1945, à Casablanca, devant une nombreuse assistance, S. D. Lévy rendait compte des résultats de sa mission à Atlantic City. Mais, entre les lignes de son exposé on sentait son amour ardent pour le sionisme. Après l'affreuse tragédie de la guerre et du nazisme, dit- il, " il est permis de croire qu'il ne se trouvera pas d'homme politique à courte vue pour proposer au problème juif mondial de demi-solutions et que la seule solution qui s'impose et qui fera sortir Israël de son enfer, c'est celle qui répond à la formule si étincelante de précision et de clarté que j'ai proclamée à la Tribune du Congrès : A.m Israël Béeretz Israël (Le peuple juif dans la terre d'Israël).

En juin 1967, la victoire de la guerre des Six jours remplit d'une joie exaltante le cœur de cet homme qui avait encore toute sa lucidité. Heureusement pour lui, quand le 16 avril 1970, il s'éteignit, la vision de Paix à laquelle il aspirait de toutes les fibres de son âme, semblait encore réalisable.

Nous ne terminerons pas cet article sans rappeler que la Communauté Israélite de Casablanca a tenu à rendre hommage à ce grand serviteur du judaïsme marocain en donnant son nom à l'une de ses institutions qui s'appelle depuis 1971 " Home de Vieillards S. D. Lévy ".

 4décembre 1974 

אל-אקצא בסכנה' נדב שרגאי 2012

אסלאם-ירושלים

כאשר הוקמה מחיצה ליד הכותל  )ספטמבר 1928 (, כדי להפריד בתפילה בין גברים ונשים  )כמקובל ביהדות האורתודוקסית(, וכאשר הובאו לרחבת התפילה ספסלים לישיבה ותשמישי קדושה, התכנסה המועצה המוסלמית העליונה וגייסה את המוסלמים "נגד שאיפות היהודים להשתלט על המקומות הקדושים לאסלאם."

כל הסברי הצד היהודי שאין בכוונתו להשתלט על קודשי האסלאם לא הועילו. בנובמבר 1928 פרסם הוועד הלאומי של יהודי ארץ ישראל מכתב גלוי אל ערביי הארץ שבו הכריז בין השאר:

"אנו מודיעים כאן, באמת ובתמים, שאין זה עולה על דעת שום איש מישראל לפגוע בזכויותיהם של המוסלמים על המקומות הקדושים להם. אולם על אחינו הערבים להכיר גם הם באותן הזכויות שיש

לישראל בארץ, על המקומות שלהם… כל ניסיון לתאר את רצון היהודים להתפלל במקום הקדוש הזה, ברחבת הכותל המערבי, בשלום, בדרך של כבוד ובלי מעצור, כהקמת בסיס אסטרטגי להתקפה נגד מסגדי המוסלמים, אינו אלא פרי דמיון כוזב או עלילת זדון. כוונתה של עלילה זו היא להכניס מהומה וערבוביה בלבבות ולעורר איבה ומדנים בין עמים אחרים."

הכרוז לא זו בלבד שלא סייע, אלא גרם לאנשי המועצה המוסלמית להחריף עוד את הפרובוקציה. הם פרצו פתח בדרום רחבת הכותל כדי להפוך את רחבת התפילה של היהודים למקום מעבר לאנשים ולבהמות, ונקטו תחבולות שונות כדי להפריע לתפילת היהודים. על המערכה ניצח המופתי חאג' אמין. חלק מבתי השימוש של בתי שכונת המוגרבים שמחוץ לתחום רחבת התפילה נסמכו על הכותל ממש  ומעת לעת נהגו המוסלמים לזהם את רחבת התפילה הצרה בצואה ולשפוך עליה פסולת וזבל. באייר תרפ"ט החלו המוסלמים בבתי המוגרבים סמוך לרחבת הכותל, לערוך טקסים קולניים שכללו צווחות, ריקודים ושירים לקול מצלתיים ותופים. הטקס המכונה 'דיכר' לא נערך עד אז במקום זה, והוא כוון בכוונה תחילה לשעה שבה מתפללים יהודים שוהים במקום.

בראשית אוגוסט 1929 תקפו הערבים ופצעו יהודים שבאו להתפלל בכותל. בליל ט' באב של אותה שנה ארגנו תנועת בית"ר והיישוב היהודי בארץ עשרות אלפים בתהלוכה מרשימה אל הכותל המערבי. היה זה שיאה של המחאה, לנוכח ההתנכלויות הבלתי פוסקות לתפילת היהודים במקום, ולנוכח מסע ההסתה נגד היהודים בדבר כוונותיהם לכאורה להשתלט על הר הבית ומסגדיו. ההסתה הנמשכת, שאמין אל-חוסייני נטל בה חלק מרכזי, הגיעה לשיאה בפרעות נרחבות ביהודים, שלימים זכו בכינוי: 'פרעות תרפ"ט'. שבוע לאחר תהלוכת ט' באב, יצא האות ממסגד אל-אקצא.

המוני פלאחים מכפרי הסביבה התקבצו כשהם מצוידים באלות ובסכינים. ההמון הערבי המוסת התנפל על שכונות יהודיות בירושלים, ומשם התפשטו הפרעות גם ליישובים יהודיים חקלאיים: מוצא, באר טוביה, חולדה, לריכוזים העירוניים היהודיים בחיפה ובתל אביב ולערים המעורבות חברון וצפת. ההתנפלויות ומעשי ההרס נמשכו שבוע ימים. 133 יהודים, מרביתם מצפת ומחברון, נטבחו למוות. 339 יהודים נפצעו. שמונה נקודות יישוב יהודיות נעזבו, והמאורעות נחרטו בזיכרון הקולקטיבי של יהודי ארץ ישראל כאסון נורא.

ההיסטוריון פרופ' יהושע פורת קבע לימים, כי טיפוח המסגדים ופרשת הכותל המערבי שבאה בעקבותיו, היו גולת הכותרת בפעילותו של חאג' אמין אל-חוסייני. "המסגדים שעל הר הבית הפכו לקראת 1929 לסמל המאבק בציונות. היה זה סמל קונקרטי ברור ומובן לכל, שהחליף סיסמאות לאומיות מופשטות של הגדרה עצמית. הודות למדיניות זו החלה בעיית ארץ ישראל לחרוג מגבולותיה הצרים של הארץ והפכה לבעיה כלל ערבית וכלל אסלאמית." ואכן, התנהלותו של אל-חוסייני לא היתה תוצר של אמונה דתית בלבד. אל-חוסייני ארג וטווה את עלילת 'אל-אקצא בסכנה' כחלק מבניית האתוס הלאומי הפלסטיני, שבאותם ימים עדיין היה בחיתוליו. הוא זיהה את נקודות ההשקה והתחרות לכאורה על המקומות הקדושים לשתי הדתות, העצים אותן, והשתמש בהן כדלק על מדורה. ככל שלהבותיה גבהו היא שירתה טוב יותר את מטרותיו.

צבי אל פלג, חוקר תולדות חאג' אמין אל-חוסייני שבדק את מאמריו וכתביו, מצא כי המקורות שבהם עשה חאג' אמין שימוש כדי להוכיח לכאורה את טענותיו בקשר למזימת היהודים, היו מופרכים מעיקרם. הוא זיהה שם בחירה סלקטיבית של ציטטות והוצאתן מהקשרן.

אל פלג הצביע למשל על דברי המופתי הנסמכים על 'אנציקלופדיה בריטניקה'. המופתי נטל משם את המשפט: "היהודים שואפים… לבנות מחדש את המקדש ולכונן בשנית את מלכות דוד בירושלים, בראשות נסיך מבית דוד," ועשה בו שימוש מעוות. אל-חוסייני הסתמך על הערך 'ציונות' במהדורת האנציקלופדיה משנת 1926 . הוא לא ציין שהדברים נכתבו בקשר לדברי הנביאים, בבחינת חזון לאחרית הימים ולימות המשיח. הוא גם לא טרח להסביר כי ההיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל וקיומו של בית המקדש, אכן עומדים ברקע הציונות, אלא שמבשריה של התנועה הלאומית היהודית הזו שקמו בשלהי המאה ה 19 – היו מנהיגים חילונים בעליל. התנועה הציונית היתה מדינית בשאיפותיה, באמצעיה ובמטרותיה, ומנהיגיה שאפו למצוא פתרון מדיני וטריטוריאלי ליהודים. בניית מקדש לא היתה חלק מפתרון זה על פי תפיסתם. באותו ערך גם נמסר שתיאודור הרצל חוזה מדינת היהודים גילה נכונות בשלבי פעילותו הראשונים לפתור את הבעיה היהודית במסגרת מדינית אוטונומית בכל מקום שהוא בעולם ולאו דווקא בארץ ישראל. הדבר לא הפריע לחוסייני לתלות בציונות 'מזימות' להחרבת המסגדים ולהקמת המקדש.

רבי שלום מרדכי אזולאי – ארזי הלבנון- המקובלים במרוקו

רבי שלום מרדכי אזולאי ארזי הלבנון – 2046מקובל

הגאון החסיד הצדיק המקובל ראש אב בית דין מקודש רבי שלום מרדכי אזולאי זצוק"ל היה מגדולי הדור בדורו. כבר מילדותו הרגישו בו אהבה עזה לכל דבר שבקדושה ואהבת תורה בלי מצרים, ואכן היה מתמיד עצום בתורה.

בהיותו בגיל עשרים החל להרביץ תורה בעירו צפרו שבמרוקו, עיר שהייתה מלאה תורה ויראת שמים. אחר מספר שנים, כשהתפרסם יותר בכל ערי המערב, נלקח לשמש בקודש בעיר פאס, ושנים רבות הרביץ תורה בתלמידים. ייסד תלמוד תורה ונלחם נגד אנשי האליאנס, פורצי הגדרות, שחדרו למרוקו וזרעו חורבן והרס רוחני בקהילה.

בשנת תרפ"א הייתה התעוררות גדולה בין יהודי המערב לעלות לארץ ישראל, ואכן עלו רבים לחונן את עפר ארצנו הקדושה. ביניהם היה הגאון רבי שלום אזולאי שעלה עם משפחתו לארץ האבות. בבואו ירושלימה, הצטרף לחבורת הלומדים בתורת הנסתר בראשותו של הגאון המקובל רבי אליהו אלעג'מי זצוק"ל, אך פרנסתו לא הייתה מצויה וסבל מעוני ומחסור, ובלבד לא להנות מכתרה של תורה.

כל שהה במשך שנתיים ללא פרנסה, עד שהתערב לטובתו רבה של העיר צפרו שבמרוקו, הגאון רבי שמעון חיים עובדיה זצוק"ל המכונה " ישמ"ח ", ושלח מכתב להראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר זצוק"ל, וביקשו לדאוג לרווחתו של רבי שלום.

למרות צניעותו הבחינו בו כי תלמיד חכם מופלג הוא. היה זה הרב הגאון רבי יוסף יצחק שלוש זצוק"ל שעמד על טיבו וקרבו אל רבני ירושלים שראו בו אוצר של חכמה, יראה, ענוה ואצילות, ובשנת תרפ"ו מונה לחבר בית הדין לעדת המערבים.

כך למד בישיבת " פורת יוסף " לחבורת אברכים תלמידי חכמים " טור " ו " שלחן ערוך " " אבן העזר עם דברי הפוסקים ביסודיות ועמקות. כשנה לאחר מכן הצטרף לחבורה הקדושה של לומדי הקבלה ועסק בה בשקידה רבה ונעשה לארי שחבורה, ואז ליכד סביבו חברה גדולה של תלמידי חכמים צדיקים וחסידים, יחד עם עמיתו הגאון המקובל רבי אפרים הכהן זצוק"ל, והיה מלמדם בתורת הח"ן.

כמה נעים היה לראות את המחזה הנהדר של לימוד התורה לשמה בקדושה ובטהרה, כשפניו היו מאירים כמלאך ה'. כך נמשך שנים רבות. בשנים שלאחר מכן נתמנה לראש אב בית דין ולחבר בית הדין העליון לערעורים, וכיהן בהם בהצלחה רבה עד סוף ימיו.

התמדתו בתורה הייתה גדולה ועצומה, עד שהיו הסובבים מתפלאים היאך לומד ושוקד בתורה ללא הפסק, ואכן היה בקי במכמני תורתנו הקדושה. מסופר, כי הגאון רבי גרשון לפידות זצוק"ל היה שואלו במה שהתקשה בלימודו, ופעם אחר ששאלו וענה לו רבי שלום תשובה כהלכה, התבטא רבי גרשון בהתפעלות : , איך יד לך חכמה כזאת ? ".

כן התפרסם כדרשן מומחה וכמוכיח בשער. דורה היה בבית הכנסת " צוף דב"ש " בעיר העתיקה בירושלים למעלה משעתים בפלפול ובסברא, בהשתתפות אברכים ותלמידי חכמים שהיו מתווכחים עיו בהלכה, ובכך נגרם לו קורת רוח מרובה.

גם להמון העם דרש בשבת בבית מדרשו שבעיר העתיקה, כארבע שעות בפרשת השבוע משלב בתוכחות מוסר היוצאים מלב טהור ומתקבלים באוזני שומעיהם.

נהג להתפלל בכל יום כותיקין עם הנץ החמה. ממידותיו הטובות : היה מודה על האמת ומקבל את האמת ממי שאמרה. שומר פיו ולשונו. וכשפתח בלימודו, לא הפסיקו כלל. נזהר משיחה בטלה, ובפרט לא לדבר בגנות שום נברא.

היה זהיר מאוד בכשרות המאכלים, ולא הכניס דבר לפיו בלי לחקור ולדרוש על כשרותו. ביחוד נזהר בענייני תרומות ומעשרות ושביעית. קדושת הפה הייתה אצלו, הן במה שמכניס לפיו שיהיה ללא חשש, והן במה שמוציא מפיו – רק תורה ותפילה, ולא דיבורים אסורים ובטלים חס ושלום.

ובמקום שאתה מוצא את גדולתו – שם אתה מוצא ענוותנותו. למרות ידיעתו המופלגת בכל פרד"ס התורה, לא החשיב עצמו כלל, והתנהג בענווה ופשטות נפלאים. כל ימיו התגורר בדירה פשוטה ולא הלך בגדולות.

שנים רבות סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. נלקח לבית עולמו בשם טוב ביום כ"ז שבט תשכ"א – 1961, ומנוחתו בכבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות. זכותו תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

אמו הצדקת, מרת חיה עישה ע"ה, הייתה דמות של אהבת תורה וצניעות מדהימה כקמחית בשעתה. ואכן מהורים נפלאים אלה זכינו למאור הגדול בדמותו של רבנו הגאון הצדיק רבי עמרם אזולאי זצוק"ל.

נספד כהלכה על ידי חבירו הגאון המקובל רבי עובדיה הדאייה זצ"ל בספרו " ויקח עובדיה " חלק ד', דרוש ק"ח, עמודים קלה – קלז.

אוצר המכתבים חלק ב', מנהגי ט' באב ועוד….

אלף יח

טבת. לפאריז, לר״פ הלוי ישצ״ו.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

מכתב כבודו הגיעני, חן חן ידידי על שיח שפתותיו, אמנם האהבה קלקלה את השורה להרכיבני על במותי על, ואנכי מה, נא ידידי, אל תוסף דבר אלי עוד תוארים כאלה, כי איני שמח בהם כלל, הנח אותם למשמרת לרודפים אחריהם, ואודות גמר המנהגים, הרי לפניך עוד, י״ז בתמוז מתענים ומתפללים כמו בכל ׳.המקומות, רק תפלת מנחה עושי׳ אותה סמוכה לערבית, ומתחילין שמע קולי וכוי, ואחריו, יה שמע אביוניך וכוי, ופי התמיד וכוי, ואומרים הפטרת שובה, ישראיל וכו', ואין אומרי׳ שום תחנה ושום סליחה, רק מזמור תפלה לעני וכו׳ וקדיש, ועלינו לשבח, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה שם בביהכ״נ לעניים הנמצאים שם, והצבור אינם לובשי׳ תפלין וטלית במנחה של תענית, רק החזן דוקא. מר״ח אב עד ט׳ בו, אין אוכלין בשר אף של עוף, ואין שותים יין, זולת איזה משפחות נהגו לאכול בשר מלוח מטוגן בשמן, בליל ט״ב יושבים על המחצלאות בקרקע, והחזן והנכבדים יושבי׳ בסדר אבלים, ואומרים הרבה קינות, וכן ביום עד שעה ב׳ ביום, ושוחטים ואוכלים בשר בסעודת הלילה, ויש איזה משפחות שנוהגות ללבוש בגד חדש בשעת מנחה, ומתפללים מנחה סמוכה לערבית כל הצבור בטלית ותפילין, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה לעניים בשעתה.

בליל מוצאי ר״ח אלול, מתחילין לקום באשמורת לומר סליחות, עד ליל ט׳ בתשרי ועד בכלל, לתפילות ר״ה וכפור יש להם מחזור מיוחד במינו, נקרא בשם מחזור לתלמסאן לימים נוראים, נדפס הרבה פעמים בעיר וויי״ן, ובעיר לוורנו. בטח! כי תדעהו, ואם לא, אשלח לך אחד, מנהג הכפרות פשוט גם פה, ביום ט׳ אחר שחרית כל הקהל עולים לבית החיים קורין תפלת בית עלמין בכנופייא גדולה לפני מצבת קבורת הרב כמוהר״ר אפרים אנקאווה זצ״ל, ומברכים כל הקהל, ומחלק להם שומר הפתח ענפי אילן הנקרא בערבית ארנד, אשר גדל שם לרוב, ואח״ך מתפזרים כ״א על קברי הוריו, קורים מזמורי תהלים, והשכבה, וחוזרים לבתיהם לשלום.

 בליל כפור אחר כל נדרי, נוהגים לעשות הש״צ השכבות לכמה רבנים חדשים גם ישנים, ולכל המתים שכבר מתו באותה שנה כל אחד בשמו וחניכתו, ומנהג שאינו נכון הוא, כי יש בו טורח צבור וכל הקהל משיחים זע״ז בעוד הש״צ אמרם, ואי אפשר לבטלו מפני הדמיון ההדיוטי השולט בלב ההמון. הרבה מההמון אין עושי׳ סוכה, יש מחסרון מקום, ויש מפני חפשיות הזמן בדת, מצות ד׳ מינים גם היא מבויישת פה, כי רק לולב ואתרוג אחד כשר בכל ביהכ״נ, ומעט מזער לולבים ואתרוגי׳ פסולים, להושענות, קונים הכל מכיס הקהל, ובחוה״מ מקבצים מכל המתפללים פראנקים אחדים, והטפת מוסר הועילה באיזה יחידים, התפלות וסדר שמחת תורה בהקפות ושירות וזמירות, כמו בכל המקומות, בקדוש ב׳ לילות ראשונות של סוכות, נהגו להתחיל, בפיסקא אחת מאזהרות רי׳׳ץ בר ראובן זצ״ל, הידועים ומתחילים איזה מקום בינה וכוי, הפיסקא היא ״זכור סוכת ענני מדבר וכו׳״ ואחריה אלה מועדי וכו', זהו מה שיכולתי להודיע לכבודו עתה, ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט.

תעודה מספר 6.ערבית -עברית. השתמדות של יהודי בעיר צפרו – 1824

תעודה מספר 6.רבי דוד עובדיה 2 -בגיל הבינה

בעזרת השם ושוועתו יום א' בשבת ב' לאדר שנת פקדת הארץ לפרט קטן – 1824

ידי נפשי הנעלם יעקב חאיות מן ענדי אנא מאיר בן חיים כאך נסעכמס.

ולדאבא נעלמך סבאב לחרוף באיין אנא ליום פפאס, זית נפק מן הנא וסמעת ביך באיין נתינא סאכין פשפרו ושמתע גם כן באיין נתינא עלא כיר בזאף וקאלולי באיין כא תעמל צדקה כן ירבו וכן יפרו, וקאלולי באיין באקי פבאלך דת יהודית די מא הווא האד אסי לא די בוך ולא די זדאך ופאיין יחלק מן ר' תכלי בוך מגולגל מא יזכאסי מא חדך האגדא ומא חד זרע מטונף ענדך די פאיין אמא כא נומו אפילו פלחלום.

כא נראה גאר חאכם לאביל בעדמא תחת תחן גאר מן בוך די הווא קדוש אלקי ובקא מא יזכאסי חתא ינקטע זרמת סוסים זרמתם, די פאס נתינא חתא לאיין פהאד לעמייא פאס נתינא עלאס כא תעמל רוחך פזעבא כא תעארף אילא תבקא עאייס חתא תרזע בתשובה ומא כא יעארפסי לוואחיד.

לאייכון יטראלכסי וויבקא ענדך דאך זרם סוסים ועמרך מא תזכא לא נתינא ולא בוך ולא יהמכסי טמע אדנייא די פיידיך די עתאתק ס"א ראך כא תעיס גאר בלמצוה דמילה כא יכלצך פהאד לעולם באס תמסי שלים לאול תחתית מכ"ש די קאלולי באיין בריהמו מסא אחר כך מא בקא יטעלך.

וחובה גם כן נמאיין מאתלך למרא תקום תזווז אוכרא באס יבקא זרע ר' יקטעו אכי"ר די כא יכון מוראדו פדת יהודית מא כא יכממסי פלמרא מא יבקא גאר מחזון חתא יפרז עליה ר' ודאבא אידא נזבר נטלאקא ביך לוזה אלוזה נוץ נהאר דטריך הווא אזי לענדי ונורילך לעצה די תעמל ותרבח בעה"ו ראני נאזל פפנדק לעטארין ודאבא אידא תשמע לעצתי זמע צ'ראהמך אוו שמח פיהום די מוראדו פדיך לעולם.

 ומא האד לעולם כצל עובר הווא תזי לרבאט ומא תקטעסי לסלא ראה מא יעארפך חד ועמל כסווא פאסייא ונפק מן הנא מן פאס וחכם בית פפנדך בן עיסא וביך סלעתך וקאל מסלם פאסי חב ירכב לבר נצ'ארא ינפק ראהום כא יטלךעו לגויים בזאף וכא יטכלו לגויים כרכמאז, ומנאיין תדכל לגבאלטר אוו ליזבואה דרך סעעא מנעת ראסך ומא נתינא גאלס וכא תחב דת יהודית.

תזי תפתס עליך עארף אלא גרקתלנא ראשנא פבית הכבוד די מא נקדרוסי ראס ביך ומכ"ש די עמי יוסף פארץ ישראל תובב"ב ליום כיר קבאלא כתר מן לחאזא בזאף ומאיין תמסי לבר נצארא רכב לאיין אמא עזבך אידא חבת תחן מאסי מנא די חנא מגרקין ראשנא באיין קדאמנא חן גאר מן לחכם די בוך ובקא חתא עאס בשיבה טובה ומנאיין עמלת האד סי עמרו מא יזכא כלל ועיקר וכלל וראה הבא ליטהר מסיעין אותו.

בדא נתינא קד עין דליברא ור' יחלהא קד באב למדינה ובאס אנא קומת נכתבלך האד זוז דלחרוף גאר די קאלולי באקי קאבד פתאיהודית פרח קלבי וקולת נכתבלך זוז דלחרוף ומא אנא מא נכתבלכסי ומא בוי ליום שאכם פצ'אר לביצ'א מא כא יערפך לא מיית ולא עאייס וואנא ליום שאכן פרבאט זוות תמא וענדי חאנות פלבאזין קדאם פנדק בו עיסא וטלע מעא באלך פהאד לךכלאם ותעארף די ינפעך ודי מא ינפעכסי ונחבך תזי חתא נראך מא חדי הנא בינאתא נוץ נהאר דטריך ולבוד ושר.

ע"ה מאיר א"א חיים חאיות ס"ט.

תרגום תעודה מספר 6

ידי נפשי הנעלם יעקב חאיות ממני אני מאיר בן חיים אחיך דורש בשלומך חמש מאות דרישות שלום .

וכעת אודיעך סיבת המכתב שאני היום נמצא בעיר פאס באתי לקנות סחורה מפה ושמעתי עליך שאתה דר בעיר צפרו. ושמעתי גם כן שאתה בטוב מאוד ואמרו לי שאתה עושה צדקה כן ירבה וכן יפרוץ.

ואמרו לי שעודך מהרהר בדת היהדות, כי מה שהשתמדת, המעשה הזה לא ירשת מאביך או מזקנך ואיך תשא פניך לפני הבורא שאביך יהיה מגולגל ולא יזכה לעולם הבא, כל זמן שהנך ממשיך בדרכך ובעוד זרע מטונף נמצר ברשותך כל פעם שאני רואהו ( לאביך ) בחלום שהוא מתאבל ורק בשבילו תשוב ותרחם עליו שהוא קדוש אלקי, שהוא לא יזכה לעולם הבא, עד שיכרית הזרע של זרמת סוסים זרמתם ( זרע העכו"ם ) שהנך שקוע בו.

ועד מתי מגשש כעיוור באפילה. ולמה אתה מכניס נשמתך בצנור צר, עליך לדעת האם תשאר חי עד שתחזור בתשובה ? ומי יודע מה יקרה לך וישאר ברשותך אותו זרם של סוסים. ולעולם לא תזכה לא אתה ולא אביך לעולם הבא.

אל תהסס על הבל ממון העולם שהסטרא האחרת מסרה בידך, אתה חי רק בזכות ברית המילה. ומשלמים לך בעולם הזה וכשתלך תלך בשלימות לאול תחתית, מכל שכן שאמרו לי כי בריהמו ( אברהם ) הלך, אם כן, לא נשאר מי שיעכב על ידך.

ומי יחייב אותך שאחרי שמתה אשתך הגויה, תקום ותשא אשה אחרת, שתוליד זרע שיכרתו ה' אמן כן יהי רצון. מי שרוצה את דת היהדות לא חושב על אשה, ומוכרח שישאר אלמן עד שהם יאיר לו פנים, ולעת עתה אי אפשר למצוא דרך איך להפגש אתך פנים אל פנים, נסיעה של חצי יום ביני לבינך ( מצפרו לפאס ) .

בוא אצלי איעתך עצה שתעשה ותצליח בערת ה' ובישועתו אני שוכן בפונדק אלעטרין. ואם תשמע לעצתי אסוף כל רכושך או תפקיר אותו, וזה דרכו של מי שרוצה באותו עולם, עולם הבא, כי העולם הזה הוא צל עובר, ולכן תסע לעיר רבאט, ולא תלך ישר לעיר סאלי, כי אין מי שיכירך, התלבש בתלבושת ערבי עיר פאס, וקנה מה שצריך מעיר פאס, ושכור חדר בפונדק עיסא, וסחורתך אתך.

והרואים יאמרו ערבי עומד לנסוע לערי אדום ( אירופה ) לקנות סחורה, כי הרבה גויים נוסעים והולכים קבוצות קבוצות וכאשר תגיע לאי גיברלטאר ( בספרד ) או לעיר לישבואה ( פורטוגל ), הצלת את עצמך, ואי אפשר שתשב בחיבוק ידים והדת תרדוף אחריך.

עליך לדעת שהמעשה זה שעשית ( השתמדת ) השפלת והורדת ראשינו בתוך טינופת של בית הכבוד. ואין אנחנו יכולים להרים ראש. וכל שכן שדודי יוסף בארץ ישראל תבנה ותכונןן במהרה בימינו מצבו ומצב פרנסתו טוב מאוד.

וכאשר תגיע לערי אדום, סע לאן שאתה רוצה, אם ברצונך לחון ולרחם לא עלינו שראשינו בין רגלינו, חון ורחם מן החכם אביך שנשאר חי מתוך שיבה טובה. וכאשר עשית מה שעשית אין לו זכות בעולם הבא כלל ועיקר, והבא להיטהר מסייעין אותו.

תכנס בפתח צר כחודו של מחט וה' יפתח לך פתח כפתחו של אולם. כתבתי לך המלים הללו יען שאמרו לי שעודך מחזיק ביהדות שמח לבי ואמרתי לכתוב לך איזה מלים. ולולי זה לא הייתי כותב לך. בימים הללו אבי גר בעיר צ'אר אלביצ'א, ואינו יודע עליך כלום אם חי או מת, ואני גר כעת בעיר רבאט.

התחתנתי שם ויש לי חנות בשוק מוכרי הבדים סמוך לפונדק בן עיסא. והעלה במוחך כל מה שאמרתי והסיק מסקנות מה יועיל ומה לא יועיל. אבקשך לבוא אלי לראותך כל עוד שאני כאן בינינו חצי יום דרך ושלום רב.

שבתי צבי נולד בק"ק תירֶה יע״א – אברהם אלקיים

שבתי צבי נולד בק"ק תירֶה יע״א

אברהם אלקיים – פעמים 120

שבתאי צבי - הבית

ואולם האומנם כה פשוטים הדברים? האומנם נולד שבתי צבי רק בעיר איזמיר? תוך כדי עיסוקי בהצלת ביתו הולדתו של שבתי צבי התעורר בלבי ספק האם באמת נולד בבית זה המשיח.

וזאת לדעת כי השבתאות הפכה לאחר המרתו של שבתי צבי לאסלאם מתנועה שהקיפה בשיאה את עם ישראל רובו ככולו לכת דתית־מיסטית־ משיחית שמאמיניה נפוצו לשלוש דתות.

א. השבתאים שנשארו ביהדותם, ושהלכו בדרכו של הנביא השבתאי ר׳ אברהם נתן בנימין אשכנזי (1680-1644), המכונה נתן העזתי, הנביא, האידאולוג והתאולוג של התנועה השבתאית. הנביא דרש ממאמיניו שלא להמיר את דתם בעקבות האהוב, וכך הניח את היסודות לזרם שבתאי משיחי ככת בתוך היהדות. בזרם זה של המאמינים שלא המירו ניתן למנות אף את האידאולוג, המיסטיקן־הפילוםוף והמאמין מהאנוסים אברהם מיכאל קרדוזו (1706-1627). אף כי כוותיה ולא מטעמי – הנמקתו שלא להמיר את הדת בעקבות האהוב הייתה שונה מזו של נתן הנביא.

ב. השבתאים שהמירו לאסלאם, והמכונים בפי עצמם מאמינים, או ביתר דיוק לוס מאמיניקוס בלדינו. בפי שונאיהם, ובעקבותיהם אף בפי מקצת החוקרים, מכונים הם בתורכית בשם הגנאי דונמֶה. הללו נחלקים לשלושה קהלים:

  1. קהל היעקוביים (יָאקוּבִּילָר), שנקרא כך על שם מייסדו יעקב קירידו (׳האהוב׳); קהל זה נודע גם בכינוי התורכי תַרְבּוּשְלָר (בעלי התרבוש), ובתקופה מאוחרת נקרא חַמְדִי־בֵּיילָר, על שם אחד ממנהיגיו.
  2. קהל הקָרָהָקַשְלָר, שכונה גם חוֹניוֹסוֹס או אוֹנְיוֹלְלוָּלר(כלומר בעלי עשר הדרכים, ובפי יריביהם: בעלי עשר התחבולות). הללו פרשו בשנת 1700 מקהל היעקוביים והם מאמינים במשיחיותו של ברוכיה רוּסו, שהנהיג את הפורשים.
  3. קהל הקַפָּנְגִ׳ילָר (בן־צבי שיער כי נקראו כך על שם השכונה הסמוכה קַפָּאן). כינוי אחר היה איזמירליס, על שם איזמיר, עיר הולדתו של שבתי צבי, או אברהים אַעָ׳אלָאלָר, על שם אחד ממנהיגיהם, או פָּאפּוּלָאר (הזקנים) – כינוי לוותיקים שחזרו אל תורת שבתי צבי המקורית. קהל זה התפלג מקהל הקרהקשלר בשנות העשרים של המאה השמונה עשרה.

ג. השבתאים שהמירו דתם לנצרות, והמכונים פרנקיסטים, על שם מייסדם יעקב פרנק (1790-1726).

בשנים האחרונות חוקר אני את עולמם ההגותי והתרבותי של השבתאים שהמירו דתם לאסלאם. עד עתה זכיתי להיפגש רק עם מאמינים שהמירו דתם לאסלאם, מקהל הקפנג׳ילר או מקהל הקרהקשלר או מקהל היאקובילר. ואולם רק לאחרונה זיכני האל ברחמיו הרבים להיפגש, בסיוע המאמינים הנאמנים א׳ יאקובילר מקהל היעקוביים וב׳ קפאנג׳י מקהל הקפנג׳ילר, עם צאצא לאחת ממשפחות המאמינים שלא המירו דתם לאסלאם.

ובכן שמחתי שמחה גדולה לפגוש פנים אל פנים נצר למשפחת מאמינים שלא המירה דתה לאסלאם. פגשתיו באחד מבתי הקפה של העיר רבת היופי אסתאנבול. הלכתי לפגישה חשובה זו מלווה בחברי ב׳ קפאנג׳י. והנה נתגלה לפניי בחור צעיר ויפה עיניים בשנות העשרים לחייו אשר ביקש ממני להישאר בעילום שמו התורכי, ולכן אכנהו רק בשמו העברי, ובקיצור יהא שמו חיים ק׳. חיים הוא בן למשפחה אשכנזית, אמו מסקסוניה, ואילו אביו ממוצא מעורב, אשכנזי וספרדי. הם משתייכים למשפחות המאמינים שנותרו ממש עד הדור האחרון ב׳מגדל עוז׳, הלא היא גליפולי. קורותיה של הקהילה השבתאית בגליפולי אחר ההמרה כמעט לא נחקרו, ועל דבר קיומה של קהילת מאמינים שבתאים שלא המירו בגליפולי עד ימינו אלה נודע לי לראשונה מפיו.

בשיחה עמו שאלתיו בענייני אמונות ודעות ככל אשר שמע מפי הוריו וחבריהם המאמינים. בין היתר שאלתיו אם לפי המסורת שיש בידו שבתי צבי נולד בעיר איזמיר. לשמע הדברים אמר לי חיים ק׳ כי לפי המסורת של משפחתו שבתי צבי לא נולד באיזמיר כלל ועיקר. שאלתיו היכן נולד, אישתיק ולא אמר לי ולא מידי. שאלתיו אם נולד סמוך לאיזמיר או שמא עוד קודם לכן בחצי האי הפלופונסי. ענה באי רצון: סמוך לאיזמיר. לא הרפיתי ממנו ושאלתיו: האם נולד בעיירה תירה (Tire) ? ואז אורו עיניו וחייך מלוא פניו. לבסוף נתרצה לי ואישר כי לפי המסורת שקיבל ממשפחתו אכן נולד האהוב בעיירה תירה. עוד הוסיף ואמר כי משפחה שבתאית שומרת על ביתו של שבתי צבי בתירה עד היום. ולעניין גילוי מיקומו המדויק של בית הולדתו של האהוב בתירה עוד חזון למועד.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר