הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

ב-26 ביולי 1954 נערך דיון ב " מוסד לתיאום " בהצעת ראש מחלקת העלייה, ש"ז שרגאי, לחידוש העלייה מצפון אפריקה. שרגאי תיאר את סיורו בצפון אפריקה :

המצב הביטחוני בכפרים חמור מאוד, וזאת אף לדעת הצרפתים שאמרו לי – מבחינה אגואיסטית צרפתית היינו צריכים לומר לכם תשאירו את היהודים במקום. זה אלמנט לויאלי וקונסטרוקטיבי, אבל יש לנו גם גישה אנושית וחיובית למדינת ישראל, תוציאו את היהודים מהכפרים ואנו נעזור לכם בכך.

על כן מציע שרגאי, שבשנת תשט"ו – אוקטובר 1954 – ספטמבר 1955 – יעלו מצפון אפריקה 22.000 יהודים – 15.000 ממרוקו ו-7.000 מתוניסיה, לפי כל כללי הסלקציה, ועוד 25.3000 מכפרי דרום מרוקו ודרום תוניסיה – כ-14.000 מתוניסיה ו-11.000 ממרוקו ללא סלקציה, תוך חיסול קהילות יהודיות בכפרים, ובסייגים הבאים : משפחות שלמות חולות לא יעלו, אף לא חולי רוח ושחפנים, אלא ישוקמו על ידי הג'וינט והקהילות היהודיות בערים. עוד הוסיף שרגאי :

פנו אלי למעלה מ-20 הורים שבניהם נפלו במלחמת השחרור, ועמדו על זכותם לעלות ארצה, לא היה לי כוח מוסרי ופיסי לעמוד נגד הורים אלה. אך לא נתתי שום הוראה בעניין. פנו אלי גם הורים שילדיהם עלו במסגרת עליית הנוער, וטענו שהבטיחו להם שיעלו גם אותם בעקבות בניהם, והם ממתינים למימוש ההבטחה. וישנה עוד קבוצת הורים שלישית, שבניהם משרתים בצה"ל ועומדים על זכותם לעלות ארצה והלחץ מגיע גם מצד הבנים החיילים הטוענים – כלום אתם מענישים אותנו על שאנו ממלאים את חובתינו ? האם בשל כך אתם מונעים את עליית הורינו ?

בדיון בהצעת שרגאי התנגד הגזבר וראש מחלקת הקליטה, גיורא יוספטל, לכל הקלה בסלקציה – אף לכפרי דרום מרוקו ודרום תוניסיה. הוא אף הציע להוסיף סייג סוציאלי – שמכפרים אלה יועלו רק המסוגלים ללכת להתיישבות. הערה אישית שלי – מעוניין רק בשואבי מים וחוטבי עצים, לו היה מדובר בהעלאת יהדות מזרח אירופה, הדבר היה נראה אחרת, ועוד מעיזים לקרוא על שמו רחובות ושכונות. עד כאן.

גם שר האוצר וראש מחלקת ההתיישבות, לוי אשכול, התנגד להצעת שרגאי, והציע לעשות זאת בשלבים : שלב ראשון – לתכנן עליית 10.000 ולראות איך ייקלטו בהתיישבות, ואחר כך לדון על שלב נוסף.

גם שר הפנים, י' רוקח, התנגד לכל הקלה בסלקציה : " כולנו בעד עלייה מקסימאלית של יהודים, הארץ זקוקה ליהודים אבל במקרה זה עלינו להתאכזר ולהעלות רק יהודים בריאים.

כך גם מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בטיש : " האם רק משום שיש בן המשרת בצה"ל עלינו לקבל חולים ומקרים סוציאלים ? " ועל כך השיבה שרת העבודה, גולדה מאיר : " האם עלינו להחזיר נער שהשקענו בו כסף ועמל בעליית הנוער ואחר כך בצבא ולהחזירו לערבים שיהרגו אותו ?

היא אכן תמכה בהקלות בסלקציה והוסיפה : " אם מדובר כאן על עליית 22.000 איש לפי חוקי הסלקציה, הרי לולא היו בתוניסיה או במרוקו יכלו לעלות ללא כל הגבלה ". עוד התלוננה על היחס השווה לילדים וזקנים :

אני מוכנה לומר בכל האכזריות, אם נניח ישנו יהודי זקן ועיוור וצריך להפקיר אותו, אבל על ידו ישנו ילד בגיל שבע או שמונה או שלוש עשרה, בריא, או שיש לו מחלה שאפשר לרפא אותו, מדוע נפקיר גם אותו ? יהודי זקן ועיוור אין לו תקווה, אבל אינני יכולה להגיד שהילד או הנער על ידו גם כן יופקר בגלל זה. צריך להציג לגוף העליון של התנועה הציונית את שאלת המאמץ הכספי נול הפקרת ילדים, כי בזמן פרעות בוודאי לא נוכל לדבר על כך.

גולדה מאיר אף התנגדה להכללה הגורפת של חמישה "נלווים למפרנס " וטענה, כי בהגדרה זו יש להפריד בין ילדים לבין נלווים אחרים, כגון סבא, סבתא, אל או אחות ; " הרי לא יעלה על הדעת שנעניש משפחה שלה 7-8 ילדים !, אך גיורא יוספטל שישב בראש הדיון – לאחר שראש הממשלה, משה שרת, נאלץ לצאת ממנו, התנגד להצעה.

בדיון זה התקבלה גם ההחלטה, שאלמנה המתאימה לעלייה לפי כללי הסלקציה – תאושר עלייתה, אם יש לה ילדים מגיל 11 ומעלה, ולאחר שהבטיחו את קליטת הילדים בעליית הנוער.

על כך כעסה השרה גולדה מאיר ושאלה : " אלמנה שיש לה ילדים 6 – 7 , נשאיר אותה שם ?

ויוספטל ענה לה : " עד כה זה היה כך, היא אינה נחשבת למפרנס ".

גולדה מאיר לא וויתרה : אם ישנה אלמנה עם ילדים גם מתחת לגיל 11, יש להציל אותם, שיתחנכו בארץ ולא בזוהמה שם, אם לא נעלה את הילדים עכשיו כשהם בריאים, נצטרך להעלותם בעוד מספר שנים כשהם חולים. מוטב שיהיו כאן מאשר שם, אני זוכרת את המלחמה שהייתה לנו עם המנדט הבריטי בקשר להעלאת ילדים, לא אתן ידי לסעיף הזה. גורל הילדים בארץ יהיה טוב יותר מאשר במרוקו ובתוניס – תוניסיה – ישראל צריכה לעשות מאמץ. לשם כך הוקמה המדינה