האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה) מאת שלמה שפיצר

ממזרח וממערב- כרך ראשון

המקור הברור והמוסמך ביותר אודות קדמות הקהל האשכנזי בשאלוניקי הם דברי רשד״ם, יורה דעה מ, מב, הוא דן אודות חילוקי המנהגים בבדיקת הריאה בין האשכנזים והספרדים בעיר, ומעיר ״שהדבר ידוע שאנו יושבי העיר הזאת שאלוניקי הספרדים, שכשבאנו לכאן מצאנו האשכנזים, ישמרם אלוקים, שלא היו אוכלים בשר ע״י נפיחה והיה לנו לקבל חומרות המקום שבאנו בו, עם כל זה נראה לחכמים ההם קדושים אשר בארץ המה נ״ע, וגם הגאון מוהר״ר יעקב חביב זצ״ל הודה לדבריהם…״. היו חילוקי מנהגים נוספים בין אשכנזים ובין הספרדים בשאלוניקי הן בדיני איסור והיתר  והן בדיני אישות ומנהגי תפילה  שמקורם בראשית ההתיישבות האשכנזית. לעניות דעתי, נעוצה מציאות זו בעובדה הפשוטה, שהתיישבות האשכנזים קדמה לספרדים. על כן, גם בזמן מאוחר יותר, כאשר עלו עליהם הספרדים במספרם, קשה היה לאשכנזים לעזוב את מנהגיהם הראשונים, כפי שנראה להלן בקשר לקהילת פליבנה. מענין להוסיף, שקונפורטי (קורא הדורות, דף לב, א), מציין שלפני בוא המגורשים היה בשאלוניקי ק״ק אשכנזים שבראשו עמד ר׳ אליעזר תשמעוני אשכנזי, נכדו של ר׳ שמעון בעל הילקוט. מלבד זה שקונפורטי טעה כידוע בזיהוי הרב הזה, הרי בא רוזאניס (א,ע׳52) ומוסיף טעות על טעותו ״ומיסד״ בשאלוניקי קהילה חדשה הלא היא ק״ק ורנקפורט.

על קושטא מצויים מקורות רבים יותר, כנראה מפאת חשיבותה כבירת האימפריה לאחר כיבושה בשנת 1453. המקור המפורסם, וגם המעניין ביותר, הוא פנייתו של הרב יוסף קולון מאיטליה אל רבני העיר, ביניהם גם אל הרב אשר ב״ר יצחק הכהן אשכנזי בעניין הלעז שהוציאו נגד ראש הרבנים שבעיר, הרב משה קפשאלי. ברצוני להפנות את תשומת הלב ליחסים ההדוקים ששררו בין החכמים האיטלקיים ובין רבני קושטא, כאשר מחד, לא היססו אלה להוציא פסק דין למרחקים, ולא חששו לפגוע כביכול בסמכותם של אלה, ומאידך, כאשר נוכחו שהוטעו או שטעו, לא נחו ולא שקטו עד אשר עלה בידם להשיב את השלום ביניהם. הריב הסתיים כאשר נוכח מהרי״ק לדעת ששגה בפסק דינו, משום שהוטעה או אפילו רומה. ריב זה בין שני ענקים אלה היה ונשאר אפיזודה חולפת בלבד, כי בדרך כלל שררו יחסי כבוד הדדיים בין הרבנים הרומניוטים ובין רבני אשכנז. במיוחד נאמנת עדותו של ר׳ אליהו מזרחי, יורשו של ר׳ משה קפשאלי בהנהגת הקהילה בקושטא, אשר העריך מאד את האשכנזים, וכפי שכבר הראינו לעיל, היה רבו ר׳ אליהו תלוי בעצמו אשכנזי ״וכל ימיו נתגדל בישיבות האשכנזים״. ר׳ יהודה מעץ כותב עליו: ״ידוע שמן רוקח זה הלא הוא אהוב מהר״ר״. הוא עמד בקשרים גם עם הרב האשכנזי שבשאלוניקי, הרב אליעזר תשמעוני (רא״ם, סד; מים עמוקים, ח).

לאחר שסקרנו עד עתה בקצרה כמה מקורות אודות קדמותה של הקהילה האש­כנזית ברחבי האמפריה, הבה נסקור את המקורות השופכים אור על קהילה זו במאה הט״ז, לאחר שהגיע כבר הגל הגדול של מגורשי רנ״ב—רנ״ז מספרד ומפורטוגל, ומתחילות להתגבש זו על יד זו שלוש הקהילות: הוותיקים, האשכנזים והספרדים , תהליך ההתגבשות הביא איתו, במידה מסויימת, מיזוג, או אפשר לקרוא לכך גם התבוללות, כאשר הוותיקים והאשכנזים נעשים ברוב הקהילות מיעוט לעומת הס­פרדים שהיוו רוב התושבים היהודים באימפריה. כך קרה שתוך תקופה של 100—150 שנה נעלמים לאט לאט האשכנזים כקהל נפרד ורק שמם מעיד עוד על מוצאם.

נפתח גם כאן את סקירתנו בעוברנו על פני יישובי הקיסרות העות׳מאנית ונשתדל לדלות מתוך הספרות הרבנית מה שכתוב בה לגבי הקהל האשכנזי . בקושטא, בירת הקיסרות, נוסד קהל נפרד לאשכנזים עוד לפני בוא הספרדים לעיר, כפי שכבר ראינו למעלה. קהל זה התקיים גם במאה הט״ז, כפי שמעידים המקורות. ההגירה בקרב האשכנזים היתד» נפוצה, ותעיד על כך בעקיפין תשובתו של ר׳ אליה מזרחי הדן באחת מתשובותיו בהיתר עגונה שבעלה שנעלם היה אשכנזי: ״.. .וחפשו בכל קושטנדינה אם נמצא שום אחד מהאשכנזים ששמו עזריאל, שהלך מקושטנדינה ושוב לא חזר…״. בתשובה נזכר גם אשכנזי אחר בשם יודלין (רא״ם, עח). על ההגירות שומעים אנו בדברי תלמידו של רא״ם וממלא מקומו ברבנות בעיר, ר׳ תם ן׳ יחיא, המספר לנו על ״ראובן שבא מעיר בודה אשר במלכות ההגרי ונשא אשד. פה קושטנדינה והיה עמה קרוב לעשר שנים, והיה לו אח וכן בנים מאשה אחרת שם במלכות ההגרי, ופעמים רבות באו משם יהודים ממלכות ההגרי והגידו לו איך הם חיים וקיימים״ (אהלי תם, קצח)  ליהודים ההונגרים מבודון היה גם בית־ כנסת משלהם. פעם התעוררה בעייה, כשאחד מהם הקדיש פרוכת לבית־ כנסת זה, אלא שהיו בה רקמות של שש שורות כתב שומרוני ולא ידעו מה דינה של פרוכת זו (שם, רד). לקראת המחצית השנייה של המאה התמזגו ההונגרים עם האשכנזים בקושטא, כפי שנאמר בבירור בשאלה שהופנתה אל ר׳ יהושע צונצין (נחלה ליהושע, לה, בסופה). על בית־הכנסת של האשכנזים ועל מנהגי הנדבות בפני ספר התורה שם, מספר לנו ר׳ אליהו הלוי (זקן אהרון, פא). על היחסים הפנימיים שבתוך הקהל, כמו למשל על היחס שבין ראש הקהל וחבריו שומעים אנו: ק״ק אשכנזים נתרעמו על החכם כה״ד ברוך באמרם שבני משפחה פלונית יש מאבותיהם ממון רב שהקדישו בקהל… והם מעוניינים שהממון יתחלק על פיהם ולאו דווקא רק לפי החלטת החכם הנ״ל (אהלי תם, קצה).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר