אזי המים שטפונו – סיפורו של ר' רפאל אהרן על השיטפון בעיר צפרו –

העם אשר בבית הכנסת הי׳׳ו אחרי גמרם תפלתם נכנסו איש לביתו הקרובה לבית הכנסת. ואני ורעי זה דודי הח״ר שלמה יצ״ו נשארנו כבול עץ בלי נוע בבית הכנסת, הדרך נגדר בעדינו מזרם המים אשר מילא את רחוב התחתון עד פתח חצר בית הכנסת הגבוהה. קולות הצווחה ואוסף העם ברחוב להרים קול הוסיפו עוד המגור בלבנו. וגם בהביטינו מן החלון החוצה אל הרחוב לא ראינו מאומה. כי החשך והערפל כסו ארץ והגשם הטורד אלצנו להכניס ראשינו שנית ונעמוד על מקומינו כאבן דומם. דמינו קפא בעורקיו, ופנינו חורו כלבנת שלג. ונלך משם לבית כבוד הרב ר׳ רפאל יצ״ו אשר היא נוכח בית הכנסת ונשב שם שוממים.

אחרי עשרים רגעים בקירוב כשוך חמת המים הזדונים ויתנו מקום מעבר למדרך כף רגל אנוש, ידענו לדאבון לבנו כי היתה תבוסת העיר תבוסה שלימה. כי כל החצרות שבחלק התחתון מהעיר הבנויים על יד הנחל מלאו מים. כי רבים מהם עמוקים ויורדים אליהם במדרגות אבן, והמים אשר באו אל קרבם קנו להם שביתה שם וישימו מחנק לנפשות יושביהן. ועוד מעט והנה המגידים כמלאכי איוב התחילו לבוא, וזה בא ויאמר כי בחצר פ׳ נחנקו פ׳ ופי, ועוד זה מדבר כי בחצר פ׳ נחנקו כל שכניה לא נמלט איש, ועוד וה מדבר וכוי. וימס לבבנו ויהי למים. ונאמר אהה ה׳ אלדים, הכלה את עושה להעיר צפרו? האף תספה את קריה העליזה אשר הצדקה לה לקו והחסד למשקלת? אנא ה׳ ברוגז רחם תזכור. ונבכה בכי תמרורים בליל השבת קדש הזאת אשר ההפך לליל צלמות.

אהה ! מי ינוד לשוד העיר האומללה אשר נהפכו עליה ציריה פתאום. או מי יוריד עליה נהרי נחלי דמעה. כל נשים מקוננות מלומדי נהי המתופפות על לבן ויודעי ספד לא יכילו לתנות את שברה אשר בא עליה כרגע. או מי יבכה לנפשות טהורות יקרות. אשר היו יושבים על שלחנם בליל השבת ליל המנוחה — וכרגע היו בתיהם קברם למנוחת עולם. תסמר שערת בשרי בזכרי הלילה האיומה והנוראה ההיא הכתובה על לבי בדם נפש. אוי למשפחות שלימות אשר עלה הכורת עליהם ויטרוף באפו האב והאם והבנים גם יחד וישמיד כל זכר למו. לבי לבי על חלליהם. מעי מעי על שבר הנותרים בחיים אשר נמלטו מפח ונלכדו בפחת, כי כל האנשים אשר תלי״ת לא יראו רע ונמלטו אכן עזבונם ומרכולתם וכל כלי ביתם הכל אבד. כי רוב סחרם במסחר השמן זית האגור באסמיהם לעת החפץ, ובבוא המים הציף את השמן החוצה והלך לו, ועוד התבולל עם העבטיט אשר הביא הזרם מים בחברתו וישחת את כלי ביתם מצעות ובגדים וכלי חמודותם ויתרוששו מאד. נוסף על צרתם, רשעת הגויים הפראים ועריצים אכזרי הלב. כי בראותם שטף הנהר שעיכב במרוצתו לעבור אל עבר השער, היי פותחים את חנויות היהודים שבעבר השני וגוזלים את סחורתם לעיני כל בלי פחד, בידעם כי שבת היום והיהודי לא יוכל עבור. גם אין מורא הממשלה עליהם, ואיש זרוע לו הארץ. ה׳ יראה בעוניים וישיב שבותם ברחמים.

לבנו היה הומה מאד לבעל אכסניא נאה ס׳ שמואל ן׳ חמו יצ״ו אשר עזבנו בבית הכנסת באמצע התפלה והלך לו וירוץ לביתו, כאלו לבו ניבא לו כי מתלאת הלילה הזאת לא ינקה. כי מקום חצירו הוא מסוכן לעתות שטף הנהר, כי רחוב חצרו הוא רחוב משופע מאד וחצרו מקום אכסנייתנו הוא בסוף שיפוע הרחוב לצד שמאל ונקוה כי עוד מעט קט יאר פניו אתנו בעל אכסניא נאה וישוב לקחתינו הביתה, ושם נתן מרגוע לגוונו הנדכא, כי הלא על יום טוב באנו הנה, להתעלס אתו באהבים, כי זאת מטרת ביאתינו לצפרו כאשר סיפרתי.