מורשת יהדות מרוקו

תעודה 35

מכתבה של מנהלת בית־ הספר לבנות סטלה קורקוס לרוזן לנסדאון, שר־החוץ— מבקשת אזרחות בריטית בשל הקושי לחיות במוגדור ללא חסות

“Strength and Honour”

 Anglo-Jewish Association Girls’ School

Mogador, Morocco

November 28^th 1904

Directress M^rs M. Corcos

To the Right Honourable The Marquess of Lansdowne,

His Majesty’s Principal Secretary of State for Foreign Affairs

London

My Lord,

I have the honour to enclose for your Lordship’s kind perusal certificates of my parents births and marriage which will prove that they were English. I have had the great misfortune to lose my husband (he was a native of Mogador) and I now beg your Lordship to be so kind as to allow me to be entered at the English Vice Consulate here, as a British Subject.

When I came to this country, about twenty years ago, I opened a school under the auspices of the Anglo Jewish Association of London. I was the first woman who introduced the English language in Morocco and I am proud to say that Mogador is now almost like an English Colony.

I also have the honour to enclose copies of reports, referring to nr• school, from the late Sir Kirby Green, Sir Earnest Satow, and Sir Wes: Ridgeway.

My school is also well known to His Excellency Sir Arthur Nicholson As it is impossible for a woman to live in a country like this without being under protection, I earnestly pray that your Lordship will be so kind as to take into consideration the good work I have been doing all these years, and kindly grant me my petition.

I have the honour to remain,

Your Lordship’s most humble and obedient servant Stella Corcos

[FO 99/419]

תרגום

׳עוז והדר׳, בית ספר לבנות ׳אגודת אחים׳

מוגדור 28 בנובמבר 1904

יש לי הכבוד לצרף למכתבי זה לעיונו של הוד מעלתך הלורד תעודות לידה ונישואין של הורי, שיוכיחו כי היו אנגלים. לצערי, בעלי נפטר(הוא היה יליד מוגדור), ואני מבקשת להרשות לי להירשם בלשכת סגן־הקונסול האנגלי כאן בתור אזרחית בריטית. כאשר באתי למדינה זו לפני כעשרים שנה פתחתי בית־ספר בחסותה של ׳אגודת אחים׳ מלונדון. הייתי האשה הראשונה שהחלה ללמד אנגלית במרוקו, ואני גאה לומר כי מוגדור היא כמעט כמו מושבה אנגלית.

יש לי גם הכבוד לצרף העתקי דוחות על בית־הספר שלי מסר קירבי גרין המנוח, מסר ארנסט סאטוב ומסר וסט רידג׳וואיי. בית־הספר שלי ידוע היטב גם לסר ארתור ניקולסון. מאחר שאין זה אפשרי לאשה לחיות בארץ כמו זו ללא חסות, אני מבקשת שהוד מעלתך יתחשב בעבודה הטובה שעשיתי בשנים אלה וייענה לבקשתי.

בעקבות פנייתה של סטלה קורקוס התנהלה חליפת מכתבים זו: העתק מכתבה הועבר ב־3 בינואר 1905 ממשרד־החוץ לוייט, הקונסול בטנג׳יר. השגריר ניקולסון כתב לשר־החוץ ב־12 בינואר שהיא נולדה אזרחית בריטית, אבל איבדה את אזרחותה לאחר שנישאה לנתין מאורי, מר קורקום, שנפטר, עליה לקבל תעודה על השבת אזרחותה, ורק אז תירשם בתור אזרחית בריטית. בהתחשב בשירותה בבית־ספר בריטי יש לטפל בה טיפול יוצא מהכלל ולתת לה חסות בריטית באופן אישי. ב־14 במרס כתב משרד החוץ לוייט ואישר קבלת מכתבו בנושא. להלן מכתבים נוספים בנידון.

  מונה בתור שגריר בריטניה במרוקו ב־1895   Joseph West Ridgeway

Sir Kirby Green – שגריר בריטניה במרוקו מ-1886 עד 1890

Sir Earnest Satow – שגריר בריטניה במרוקו מ-1893 עד 1895

אליעזר בשן-נשים יהודיות במרוקו –דמותן בראי מכתבים מן השנים 1905-1733 –עמ'88

בתקופת החסות ואחריה

גם נערים יהודים היו עלולים להיחטף, ולהתאסלם כתוצאה מכך. על מקרה כזה מסופר על ידי אשר כנפו.

חטיפת נערות ואיסלומן: בשנות ה- 40 וה-60 של המאה ה-20 כולל בשנים לאחר שמרוקו זכתה בעצמאותה ב-1956, ושלט בה הסולטאן מוחמד החמישי עד פטירתו בפברואר 1961, היו בנות יהודיות נחטפות על ידי מוסלמים, ואלה נאלצו להתאסלם.

במכתב שנכתב ב-7 בנובמבר 1949 על ידי יהודי בתאזה נאמר, כי במשך השנה נישאו חמש בחורות יהודיות למוסלמים, אולי משום שרצו לעלות ברמת חייהן. נוסף לכך אירעו מקרים של אונם בנות על ידי מוסלמים. לאחרונה נאנסה ילדה בת 12 על ידי מוסלמי ממשפחת הפחה. הוא לקח אותה לביתו והכריז שהיא אשתו. כל המאמצים של הקהילה להחזירה לחיק משפחתה היהודית עלו בתוהו. המוסלמים תומכים בחוטף, ואיימו על היהודים ברצח, אם ינסו לתבוע אותה חזרה לביתה. כדי למנוע מהומות לקח המושל את הילדה לבית הסוהר (תעודה מסי 52).

לפי עדותו של יעקב אלפאסי תושב לשעבר של אזמור, המסתמך על עדותה של זהרי אלביליה, שסיפרה כי באזמור היתה נערה יהודיה יפה בת 12 לערך, בעלת עינים כחולות, שעבדה אצל מוסלמית בתפירה. מוסלמי בגיל 40 בערך התאהב בנערה, והחל לבא לבית התפירה מדי יום ולעתים מספר פעמים ביום. נסיונותיו להתקרב אליה לא צלחו. פנה לאחראית ואמר לה שהוא רוצה לשאת את הנערה לאשה. משפחתה עשתה כל שביכולתה כדי להצילה מידו, באשר היא היתה מכושפת. פנו לכותבי קמיעות ולצדיקים, ודבר לא הועיל. היא התאסלמה ונישאה למוסלמי, ומאז יהודי אזמור שמרו שבעתיים על בנותיהם.

הסולטאן מוחמד החמישי לא ראה בעין יפה תופעה זו, ונחקק חוק כי מי שחוטף נערה קטנה ייענש. אבל החטיפות נמשכו.

מאיר קנפו שפעל בשירות'המוסד' במרוקו החל באוקטובר 1955 עד 1961, ועסק בארגון העלייה לארץ ופעילויות שונות כותב, כי בנות יהודיות נחטפו על ידי המוסלמים (תש״ס, עמי 378. שגב, תשס״ח, עמי 85,80).

לפי מכתבו של יחיל מרוז, מנהל לשכת שר העלייה ב-13 בינואר 1960 אל הקונסולים הישראלים בעולם, בעקבות טביעתה של הספינה'אגוז', חטיפת בנות יהודיות על ידי מוסלמים היא אחד הזרזים ליציאת יהודים ממרוקו.

ב-20 בינואר 1961 ביקר רב מאנגליה במרוקו למשך שלושה שבועות וכתב דו״ח בלונדון ב-22 בפברואר על מצב היהודים בארץ זו. בביקורו ברבאט סיפר לו מנהל בית הספר של כי״ח, בין שאר הבעיות בהן הוא התמודד את המעשה הבא. בחור מוסלמי שהועסק במחלקת החינוך התאהב בבחורה יהודיה שעבדה באותו משרד, והזמינה לצאת עמו. היא סירבה עד שפעם אמר לה שרוצה לשאתה לאשה. היא סירבה כי דתה שונה משלו. הוא הגיב כי המלך הצהיר שכל נתיניו שווים. הנערה עזבה את המשרה ואת העיר. המנהל סיפר למבקר כי יש מקרים רבים כאלה. יתר על כן, נערות יהודיות חוששות לצאת למקומות בילוי מחשש שמוסלמים צעירים שהגיעו לעמדות כלכליות מכובדות ייפגשו אתן.

ב-7 באוגוסט 1962 פורסם בעיתון 'הבוקר' תחת הכותרת: 'רדיפות חדשות על יהודי מרוקו' וכותרת משנה: 'מעשי רצח ואונס', כי היו מקרים של אונס בחורות יהודיות וחטיפות על ידי מוסלמים, הכופים עליהן נישואים והתאסלמות. לאחר ההתאסלמות אין ההורים יכולים אפילו להגיש תלונות, משום שהדת המוסלמית שומרת על הנפש החדשה. בפרבר בקזבלנקה נאנסה נערה יהודיה בת 12 על ידי שני מוסלמים, פקידים גבוהים. כשבאה האם למשטרה אמר לה הקומיסר: "אם תשתקו אתן לבני משפחתך דרכונים לצאת לחוץ לארץ".

חשיפת העובדה בדבר חטיפת נערות יהודיות ואיסלומן היתה נושא רגיש. והשאלה שעמדה בפני

מנהיגים יהודיים בארץ ובעולם כיצד להגיב. והאם יש להאשים בכך את ממשלת מרוקו. ב-13

בפברואר 1961 כתב מר א. איסטרמן, מנהל המחלקה הפוליטית של הקונגרס היהודי העולמי לש״ז

שרגאי מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות, בו הביע הסתייגותו מהעובדה ששרגאי האשים את

ממשלת מרוקו בפעולות המשטרה בקזבלנקה, ובאחריות הממשלה שם בחטיפת נערות יהודיות על

ידי מוסלמים. לדבריו, התופעה אינה רחבת היקף, ומתבצעת על ידי בודדים בלבד.

הפעילות למניעת חטיפתו של גנות יהודיות והשאתן למוסלמים

בד' אדר תשכ״א 20 בפברואר 1961 נכתב מפרים מכתב סודי למר ש״ז שרגאי, ראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית, חתום ע״י י. יגר, ובו נאמר שנפגש עם שני נציגים של הועד היהודי האמריקאי שחזרו מביקור במרוקו, ומסרו לו דו״ח על פגישתם עם המלך, ובה ביקשו בין ארבע בקשות, בקשה זו:

פעולות נגד חטיפת בנות יהודיות, התאסלמותן והשאתן למוסלמים, בניגוד לרצונן ורצון משפחותיהן.

המלך ענה לשלוש הבקשות, אבל התעלם מהבקשה הנ״ל.

למחרת הפגישה כתב דוד עמאר מזכיר מועצת הקהילות במרוקו מכתב למלך. בין ארבעה סעיפים של בקשות נאמר בסעיף 2:

׳מועצת הקהילות מבקשת להסב תשומת לבו של הוד מלכותו לבעיה חמורה ועדינה כאחת אשר נוגעת ללבו של כל אב משפחה, תהיה דתו אשר תהיה. מדובר בהמרת דתן ובהשאתן של נערות קטינות, וקל להוכיח כי הדבר מצביע על אפליה ממשית לרעת היהודים במרוקו.

אב מרוקאי יהודי לנערה קטינה, רשאי בהחלט לסרב מלתת את בתו לבן דתו. אבל אב זה עומד ללא הגנה כאשר בתו הקטינה ממירה דתה ונישאת למוסלמי. לו היה האב נתין זר, לא היתה נשקפת לו סכנה דומה.

מקרים כאלה ייתכנו רק לגבי יהודים מרוקאים, למרות שלפי דת משה ולפי החוקים האזרחיים תחילת הבגרות היא בגיל 21. מבחינה אנושית קשה להשלים עם עזיבתה של נערה קטינה את בית אביה, ואובדנה לעולמים למשפחתה, אנו משוכנעים כי יימצא פתרון לבעיה כאובה זו בהתאם לרוחם המתקדמת של מוסדות השלטון המרוקאי',

הנושא הגיע גם לידיעתו של הרבי מלובביץ, שכתב לש״ז שרגאי בכה אדר תשכ״א, 13 במרס 1961, וביקשו להיזהר בפרסום פגיעות ביהודי מרוקו, והטלת האחריות על הממשלה. שרגאי ענה לו ביז ניסן 3 באפריל, וכתב לו בין השאר:

'מה שאמרתי בפגישה עם עיתונאים אחרי המעצרים והעינויים לעשרות יהודים עקב ביקורו של נאצר, וחטיפת בחורות יהודיות והעברתן על דת ישראל, מבלי שהמשטרה תרצה לנקוף אצבע- אמרתי על דעת המוסדות- אתם התיעצתי מראש'.

הארכיון הציוני המרכזי – 10, 090/ S6 תודתי למר יוסי דדון שמסר לי פרטים אלה. על אלכסנדר איסטרמן ופעילותו למען יהודי מרוקו: ,172-173 ,168-170 .M. Laskier, 1994, pp 333 ,305-306 ,211 ,202-203 ,195-196 ,181-182 במאמר שפורסם Jerusalems Post ב-20 בפברואר 1959 תחת הכותרת 'האסירים בטנגייר', על היהודים שמחכים שם לעלייה, נזכרת הסכנה הנשקפת לבנות היהודיות המוטרדות על ידי המוסלמים.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו-אליעזר בשן-חטיפת בנות יהודיות-עמ'128