קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – החיים הדתיים
בזכות ארגונה של היהדות – הגם שעורר ניגודים בין היסודות הנאורים ביותר באוכלוסיה, שמבקשים היו לאמץ להם את דיני האישות הצרפתיים שהוענקו מאז 1870 ליהודי אלג'יריה הייתה במגרב תמיד ספרות תלמודית ענפה. מעצמו מובן, שהספרות העתיקה הייתה נושא ללימוד קפדני ביותר, לרבנים ולפרחי רבנים, אך המצוינים שבהם שקדו להעשירה בהגיונותיהם שלהם : בלשכותיהם של הרבה רבנים תוניסאיים ומרוקאיים, משעה שרכשת את אמונם יכול היית לראות איך המגירות נפתחות ולעיניך נגלה ספר שבכתובים או כתבי יד שכבר נשלם, ששוב לא המתין אלא לפרסומו.
שכן עד לימים האחרונים של יהדות המגרב היו ספרי הלכה מרובים מתפרסמים בה. בתי הדפוס של פאס, של קזבלנקה, ובעת האחרונה במיוחד אלה של בועז חדאד בג'רבה, היו מוציאים את חיבוריהם המעולים ביותר של רבני המגרב. מי שזכה, מדפיס הוא את חיבוריו בארץ הקודש, באמצעות קרוב משפחה או ידיד מיושבי ירושלים או טבריה.
נדיבים בעלי אמצעים היו מתכבדים בכך, שסייעו להוצאתם של ספרי קודש אלה, שבהכרח נתייחדו למיעוט של למדנים ויראי שמים, שהרי כתובים היו בעברית רבנית, או לעתים רחוקות יותר ביהודית ערבית, ומודפסים תמיד באותיות עבריות.
אם נעיין ברשימת הספרים של אחד המו"לים הללו הרי נמצא בה סידורי תפילה, עם פירושים או בלעדיהם, ספרי פלפול תלמודי, הרבה ספרי יראים, לעתים קרובות כתובים ביהודית ערבית, תרגומים מאוחרים בניב זה של היצירות הגדולות בהלכה היהודית, מדריכים ברפואה עממית מזרחית, ספרי קבלה, שירים ואפילו רומנים היסטוריים.
באשר לסוג הזה האחרון, החל יוזב ואסל – Eusebe Vessel – בכתיבת מונוגרפיה מועילה של הספרות העממית של יהודי תוניסיה, שלדאבון הלב לא זכה לסיימה – ככל הידוע לנו תוכנית יחידה לחיבור על אודות הספרות העצומה הזאת. פירוש הדבר שעדיין לא הגיעה כאן השעה להוציא משפט כולל.
תחילה צריך יהיה לאסוף ביבליוגרפיה מדוקדקת של כתבי היד ושל חיבורים שהוציאו סופרים מוגרבים בעברית רבנית או ביהודית ערבית. החקירה והמיון של כתבי היד, שאחדים מהם נפוצו לארבע רוחות השמים, שנקנו על ידי אוניברסיטאות או ספרנים זריזים שבאמריקה ובישראל, אלה עצמם יצריכו מאמצים מרובים.
משעה שיושלם המִפקד הזה, אפשר יהיה לגשת לחקר הפעילות הרוחנית והדתית הזאת שנתרקמה במאות השנים האחרונות. כלום אנו צריכים להדגיש מה רבים הכשרונות, שצריך יהיה לאספם כדי לא להיכשל במלאכה זו ? מחוץ לידיעה יסודית ביהדות, בערבית, בארמית, בהיסטוריה היהודית, בתלמוד, בקבלה, בתפילות ובפיוטים, צריך יהיה אדם לדעת גם ערבית ויהודית ערבית ולהיות בקיא בשיטות היסודות של המחקר המודרני. בלי סגולות יסוד אלו עלולים המאמצים הראויים ביותר לשבח, להניב רק תוצאות של מה בכך.
אחד הקווים האופייניים ליהדות זאת שאנו תוהים עליה כאן, במצבה המקורי, הוא המעמד שיחדה לאשה. בתוניסיה, בדרום אלג'יריה ובעיקר במרוקו, שמורים היו סימנים הרבה לפגישתם של דיני התלמוד על המנהגים וההליכות של האוכלוסיות המאוסלמות של צפון אפריקה.
ראינו אותה יפהפיה במיטב מחלצותיה ביום כלולותיה : גם אם הצטיינה בכל חמדתה של נסיכה מתןף אלף לילה ולילה, הרי מהרבה בחינות יעודה הייתה גם לשאת עול כבד של שעבוד. כאן המקום לנתח את מעמדה האישי המסורתי במגרב, שהוא שקבע את מצבה עד 1870 באלג'יריה, ועד לשחרור מן השלטון הצרפתי גם בתוניסיה.
במרוקו ובדרומה של אלג'יריה לגבי היהודים שעליהם חל חוק האישות המקומי. השתמרות זו של דיני התורה והתלמוד בחיי היומיום של הקהילה המוגרבית הגבירה את האופי המזרחי המובהק שלהן, תוך שביססה את היחוד היהודי לעומת הסביבה המוסלמית.
מצב האשה.
אם ארגונן של הקהילות היהודיות, בצורה הידוע לנו, ראשיתו נעוצה במאה החמש עשרה, הרי ראשיתם של בתי הדין הרבניים חופפים את ראשיתה של יהדות צפון אפריקה.
נצחונו של האסלאם לא גרע מאומה מן האוטונומיה השיפוטית של הקהילות היהודיות : הללו מוגנות היו על ידי העקרון הקוראני : "אנשי האונגליון יישפטו על פי האונגליון". הכרה תחיקתית זו, שמעולם לא הייתה ברורה ומפורשת בארצות הנצרות עד לתקופת האמנציפציה, הייתה לה חשיבות ניכרת ובה התבטא כל יתרון מעמדו היהודי בארצות מוסלמיות לעומת אחיו יושבי אירופה הנוצרית.
לד'מי הייתה לפחות זכות לחיים, לרכוש ולחופש המצפון. בית הדין הרבני היה נותן תוקף והכשר לקיומה של מערכת סמכותית בלתי מוסלמית בתוך החברה התיאוקרטית של ממלכת המאמינים. חוץ מאשר באלג'יריה, לא הכניסה השתלטותה של צרפת בשטח זה אלא שינויים קלי ערך, בנוגע לפרטים של נוהל או בנוגע לארגון המנהלי של בתי דין הרבניים, שרבניהם קיבלו שכרם משלטון החסות.
הנה כך אירגן הדהאהר מיום 22 במאי 1918 מחדש את הנוהל של בתי הדין הרבניים של האינסטנציה הראשונה והעמיד את מספרם על שבעה במרוקו, אף הקים בית דין רבני גבוה שעליו הוטל לגבש את השיפוט היהודי במרוקו.
זאת ועוד, דהאר, מתאריך 40 במאי 1940, יצר מערכת שיפוט בעלת אופי מיוחד לגמרי "בית דין השררה – שעליו ניטל ליישב את כל הפלוגתות הנוגעות במשפט השררה. דינים אלה מקורם בתנ"ך, המכיר בכך שהכּהונות הציבוריות העיקריות עוברות בירושה.
במגרב פירשו זאת לגבי כל המשרות הציבוריות שבידי הקהילה היהודית, שנחשבו עוברות בירושה, על תנאי שיהיה הבן מסוגל לשמש במשרה שהחזיק בה אביו. זכות השררה הייתה נחלתן של כמה משפחות ותיקות שבתחילה מועטות היו למדי.
בהמשך הדברים, הואיל וזכות זו עברה לכל הצאצאים הזכרים, נתגלעו סכסוכים לרוב ולכן, בתחילת מלחמת העולם השנייה, ארגנה צרפת, בתורת מעצמת החסות של מרוקו, בית דין מיוחד, שעמו נמנים שלושה רבנים שאינם נהנים מזכות השררה, והטיל עליו ליישב את הפלוגתות, שנבעו מן הזכות העתיקה הזאת,. מקרב בעלי זכות זו היו הקהילות בוחרות את הדיינים, בפיקוחן של הרשויות הממלכתיות.
היקף סמכותו של השיפוט הרבני נקבע במרוקו בשני דאהרים, מיום 12 באוגוסט 1913 ו – 22 במאי 1918 ועל ידי החוזר, מיום 15 בפברואר 1938. ההלו הסמיכו את בתי הדין האלה לדון בכל המשפטים הנוגעים לנישואים, יחוס אבות, אימוץ, כוחם של אבות, תקפותן של צואות, ביצוע עזבונות, חלוקתן של ירושות, תרומות, מחלוקות בנוגע לנכסי הקודש, וניהולם של בתי הכנסת.
מובן שלא היו בתי דין האלה מוסמכים לדון אלא במשפטים שבין יהודים מרוקאים במרוקו, תוניסאים בתוניסיה, או אלג'יראים בדרומה של אלג'יר.
קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – החיים הדתיים-עמ' 109
Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo- Le Mossad
Une catastrophe inexplicable
Après une courte sieste chez moi, et dans les environs de midi, je fus appelé en urgence à l'état-major, et là-bas, il me fut annoncé que l'Egoz avait fait naufrage et que probablement il n'y avait pas de rescapés, et que même Haïm Serfaty était parmi les disparus.
Alex Gatmon, commandant de la Misguéret, ne participa pas cette fois-ci à l'opération.
Il était chez lui et attendait le compte-rendu lorsque le radiotélégraphiste entra et dit: "Je suis désolé de vous l'annoncer, il s'est passé une catastrophe: Egoz a fait naufrage avec ses quarante-quatre passagers." Il y eut un silence dans le petit appartement de Casablanca.
Il y a des moments qu'il est impossible de décrire', dit Carmit, la femme d'Alex, qui se trouvait sur les lieux. Elle témoigna qu'Alex blanchit, mais lorsqu'elle le regarda elle vit qu'il ne perdit pas le contrôle de ses réactions. Comme toujours, dans ces moments de crise, il était serein.
Carmit rajouta: "J'ai même regardé le radiotélégraphiste, "Babet". C'était un homme cultivé, un israélien, qui arrivait sur sa trentaine, qui avait une moustache épaisse et une calvitie précoce. Et après l'annonce, ces deux hommes restèrent l'un en face de l'autre. "Y a-t-il eu de hautes vagues?" questionna Alex. "Non" répondit le radiotélégraphiste. "Mais comment ça s'est passé?" questionna Alex.
Carmit termina: "Comment ça s'est passé? Jusqu'à ce jour, il n'y a pas de réponse!'
Même aujourd'hui, quarante-six ans après la catastrophe, il n'y a pas de témoignage digne de foi quant aux circonstances du naufrage d'Egoz, et tout ce que nous savons prend sa source du compte-rendu que le capitaine Francisco Morilla Reinaldo – qui ne bénéficie pas de notre confiance – a été contraint de faire, et du témoignage du capitaine du bateau "Cabo-de-Gata".
Les années écoulées ne me donnèrent pas de repos, et non plus à Haïm Benchetrit, qui participa avec moi à presque toutes les opérations du bateau. Le souvenir des victimes d'Egoz restera toujours vivant dans nos mémoires.
Le destin tragique du jeune David Elkoubi, quatorze ans
Haïm Elkoubi
Parmi les noyés d'Egoz, il y avait le jeune David Elkoubi. Son histoire est une histoire triste, celle d'un enfant isolé dont la famille immigra en Israël une semaine auparavant – car peu de temps avant leur départ précipité, et du fait de son absence, il n'a pas fait partie de ce voyage.
Haïm Elkoubi, le frère de David, était âgé de onze ans au moment du naufrage d'E g o z. Voici son récit sur David, tel qu'il fut raconté à Méir Knafo.
Je me souviens très clairement, et en détail, de l'organisation et des préparatifs secrets qui précédèrent la fuite de la famille de Casablanca. L'aspiration de David était Israël, et il fut celui, malgré son jeune âge, qui poussa mon père et ma mère à réaliser leur rêve.
Un jour de l'année 1961, notre voisin arabe rentra voir ma mère, et lui dit son intention de demander la main de notre sœur, âgée de 15 ans, pour son fils. Ma mère entra en panique et lui répondit qu'ils étaient tous deux mineurs, et qu'il fallait attendre que le temps fasse son œuvre. Cet évènement provoqua l'urgence de notre fuite du Maroc, notre monde s'était écroulé.
David découvrit qu'un proche de notre famille était un membre actif de l'immigration clandestine, et s'adressa à lui et le courtisa avec assiduité. Lorsque les membres de la clandestinité apprirent l'histoire, ils décidèrent de nous faire sortir d'urgence du Maroc. Dans un délai court, nous reçûmes la nouvelle que le Shabbat au matin, un taxi viendrait nous chercher et, sous l'apparence d'une excursion à travers le Maroc, la famille serait évacuée sans éveiller le moindre soupçon ou attirer l'attention. La dafina du shabbat fut envoyée au four du quartier et les courses du Shabbat, ma mère les effectua comme à l'accoutumée. Et en effet, le Shabbat matin, le taxi arriva.
Avant son arrivée, David demanda à se rendre au marché afin de se procurer un blouson d'hiver, dont il avait envie depuis longtemps, quand il tarda à revenir, ma sœur fut envoyée le chercher. Le chauffeur de taxi qui arriva entre temps insista auprès de nous pour que nous partions immédiatement, avant qu'il n'attirât l'attention des voisins, dans le cas contraire il devra décamper au plus vite. Au début, nous avons refusé de laisser mon frère et ma sœur seuls au Maroc, mais dès qu'il nous a été promis qu'ils partiraient à la prochaine opération, nous avons donné notre consentement et nous avons pris le taxi. Après un cours voyage, j'aperçus soudain ma sœur à l'intérieur d'un taxi qui roula face à nous. Je criais au chauffeur de s'arrêter, et lorsque nous l'avons recueillie elle raconta qu'elle n'avait pas réussi à localiser David.
C'est le cœur lourd que nous avons continué, et après douze heures de voyage, nous sommes arrivés à la plage de Al-Hoceima. Il était 23:00 heures, les enfants en bas âge étaient fatigués et pleuraient bruyamment, et afin de les calmer, les hommes des unités marines leur avaient distribué des bonbons et des biberons. Et après une longue et exténuante traversée en mer, nous sommes arrivés à Gibraltar où nous sommes demeurés une semaine sans savoir ce qu'il en était advenu du sort de David. De Gibraltar nous avons pris l'avion pour Marseille, pour le camp d'Arènas.
Le lendemain de notre arrivée à Marseille, à six heures du matin, ma sœur qui habitait en France était apparue dans le camp, et nous a apprit la nouvelle amère: "l'un des journaux français relatait l'information du naufrage d'un bâteau, d'immigrants clandestins en route vers Israël, et dans lequel il y avait quarante- quatre juifs." N'ayant pas réussi à joindre David, l'information a éveillé en nous ce lourdes craintes quant à son sort. Une semaine plus tard, nous avons pris l'avion pour Israël, et à l'arrivée, nous avons transmis des détails sur l'identité de David afin de lui permettre, à son arrivée, de nous joindre au camp de transit Guéoulim de Kfar-Saba vers lequel nous avons été dirigés. Quelques jours après, ma sœur nous a envoyé une dépêche de France qui contenait la nouvelle amère: "parmi les noyés d'Egoz, se trouvait également David."
Je me souviens qu'avant de quitter Casablanca, nous avons remis les clefs de chez nous à notre voisine catholique, et également le numéro de téléphone de notre oncle – afin qu'il vienne et recueille David chez lui. L'oncle a raconté plus tard que lorsque David était revenu à la maison et qu'il avait appris que "sa famille l'avait abandonné', il était dans un choc total. Il éclata en pleurs amers et avait refusé d'entrer à la maison, il s'était assis devant la porte, avait refusé de manger et n'avait fait que pleurer. Il ne s'était calmé que lorsque l'oncle vint le chercher. Le fait d'avoir laissé David seul à Casablanca m'a poursuivi toutes ces années.
Le bateau Egoz – ses traversées et son naufrage-Meir Knafo– Le Mossad-page-399
דבדו עיר הכהנים –אליהו מרציאנו-תשע"ב
פיוט על רשב״י וחביריו
מיוסד על עשר ספירות וסופן ס׳ מסעוד חזק
בר יוחאי ה׳ עמך, רוכב שמים בעזרך, סידנא בר יוחאי.
כתר עליון בראש נכתרת, אמון מופלא מוצנע גלית, מאד נעלית, אשריך אשרי יולדתיך:
רוכב וכו׳
חכמה תעוז תרום ימיניך, ברוך אתה בפרי בטניך, רבי אלעזר בנך כמוך, הן נסיעותיך:
רוכב וכו׳
בינה סוד עולם הבא שמה, רבי אבא ידע מקומה, ציירה רקימה, בצדק אחזה פנימה:
רוכב וכו׳
חסד ה׳ לבש מרה, על קו ימינך רבי יהודה, מרגלית חמודה, להגיד בבוקר חסדיך:
רוכב וכו׳
גבורה נתגבר כארי, רבי יצחק עץ עושה פרי, כבצלאל בן אורי, לכל יבוא גבורתיך:
רוכב וכו׳
תפארת אדם אור מראיהו, רבי יוסי בר יעקב הוא, נועץ ויבינהו, סוד תורה ה׳ בפיך:
רוכב וכו׳
נצח ענף אחד הוא היה, הוא אחד מבני עליה, הוא רבי עזקיה, שובע שמחות את פניך:
רוכב וכו׳
הוד מוצל נאצל וזרח, רבי ייסא לחבורה ארח, ציץ יציץ ופרח, פתח לבנון דלתיך:
רוכב ובו׳
יסוד נעלם בסוד הדעת, רבי חייא לבנות לטעת, בל אוזן שמעת, תשיש בשמחות את פניך:
רוכב וכו'
מלכות דוד בת שבע נקראת, רבי יוסי שם לו עטרת, לאות למשמרת, לספר כל מלאכותיך:
רוכב וכו'
מה טוב ומה נעים שבת אחים, עשרה שלמים כאור זורחים, לנצח נצחים, ירויון מדשן ביתך:
רוכב וכו'
סתר סוחרה וצנח, מגברא דאית ליה בעינא, בשפל קול תחנה, לראות בטובת בחיריך:
רוכב וכו'
עמדתי על עמדי משתאה, כי ראיתי עצמי דל נכאה, איש שוגה ברואה, בושתי הרים פני אליך:
רוכב וכו'
ואיברי מטו בסערה, נתפרקו כל חוליית השדרה, בפחד ובמורא, רגזו וחלו מפניך:
רוכב וכו;
דלותי ולי יהושיע, בחסד ובאמת תופיע, שפע טוב תשפיע, כעת יבורך בית עבדיך:
רוכב וכו'
חיי אריכי גם נעימי, ובני סמיכי וחכימי, ומזוני רויחי אלימי, עיני כלו לישועתך:
רוכב וכו׳
זוהר סתריך גליי נא, נפלאות אביעה אבינה, סודות באמונה, אשר צפנת ליריאך:
רוכב וכו׳
קולי יערב וצפצופי, מציון משוש מכלל יופי, לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך:
רוכב וכו'
דבדו עיר הכהנים –אליהו מרציאנו-תשע"ב- עמ' 162
מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני
ישראל יעקב ב״ר יום טוב אלגאזי
יליד אזמיר, ונכד הרב שלמה אלגאזי הזקן. בשנת תק״א בא להתישב בצפת, שהה בה זמן קצר ואח״כ עבר לירושלים. היה מגדולי רבני דורו, בורח מכבוד ושררה ונחבא אל הכלים. הרב חיד״א בן זמנו הפליג בשבחו ויכנהו בשם, הרב החסיד אב״ד ור״מ בעיה״ק ירושלים חסידא קדישא צדיק וענו. בשנת תק״ה אחר פטירתו של הרה״ג נסים חיים משה מזרחי הוכתר לר״מ ור״מ בירושלים, ומשרה רמה זו נשא עד סוף ימיו. שנים אחדות עמד
בראש מדרש החסידים ק״ק בית אל ובנוסחות שונות נמצאת חתימתו על שטר ההתקשרות לחברת אהבת שלום הידועה, משנת הבקר אור (תקי״ד). חתום בשנת תק״ט עם רבני ירושלים על האסור להיות שרוי בלי אשה בעיה״ק. נפטר בשיבה טובה ביום י. תמוז התקט״ז.
צ י ו נ ו : ציון קברת ארץ צדיק מושל ביראת אלקים הוא הקדוש שלשלת היוחסין ה"ה ר״מ ור״מ כמו"ה ישראל יעקב אלגאזי, בעל שמע יעקב ושארית יעקב נאות יעקב אמת ליעקב. נתבקש בישיבה של מעלה יום י׳ תמוז התקי״ו לפ״נ.
ח ב ו ר י ו : א. ארעא דרבנן, ע ל דיני דאוריתא ודרבנן כסד ר א״ב, נדפס בסוף ספרו שמע יעקב קושטנדינא תק״ה. ב. חמדת ימים, מוסר והנהנות ותפלות ל כ ל ימות השיה ולמועדים נ״ח. נדפס במהדורות שונות אזמיר, קושטנדינא וליוורנו. מחבר הספר אינו ידוע. הרב ישראל יעקב אלגאזי כתב לו הקדמה ור׳ יצחק אלגאזי הביאו לבית הדפום. ראה הוכחות ע ל זה באוצר הספרים לאייזיק בן יעקב אות ח. סי׳ 678 דפוס ראשון ש. תצ״א. ג. אמת ליעקב, הלכות כתי בת כדת ודיני קריאתה.ליוורנו תקכדד. ד. שמע יעקב, דרושים ע״ס בראשית ושמות ובסופו ס׳ ארעא דרבנן קושטאנדינא תק״ה. ה. שארית יעקב, דרושים ע״ם ויקרא במד ב ר דברים, ובסופו פני שבת דרושים ופי׳ ע ל הנדה של פסח , קושטאנדינא תקי״א. ו. נאות יעקב, ב״ח. דרא שד ת עם חכמי דורו, וח״ב דרושים לשבתות ולמועדים קושטנדינא תקי״א. ז. קהלת יעקב, שו"ת ע ל שיטות הש״ס בסדר א״ב וצורף אליו ס׳ מענה לשון שלוניקי תקנ״ב. ח. מענה לשון, על כללי התלמוד וסוגיותיו ע״ס א״ב. ה״ח. ח ״ א – תוספת דרבנן. ח״ב לשון חכמים. ח״נ לשון בני האדם, ח״ד מדות החכמים, ח״ה— לשון תורה. שלוניקי תקנינה ט. שלמי צבור, דיני ם״ת עם הגהת מהר״א חיון, שלוניקי תק״נ. י. ודוי לתלמידי חכמים, כיי. נזכר. באוצה״ס, אות ו. סי׳ 18
משה ב"ר אברהם אלגאזי
נודע בשם החסיד. אחיו הרב שלמה אלגאזי מספד עליו׳ שכל ימיו עסק בתורה ויהי מעונה ומטופל ביסורים רבים ולא פסק פומיה מגירסא. רוב ימות השנה היה שרוי בתענית ובהזכירו אותו לטעום דבר מה היה משיב: בתחילה תאכל הנפש אח״כ הגוף. חבר חידושים על כמה מסכתות ונדפסו בספר דובב שפתי ישנים להרב משה בנבנשתי הזקן. אזמיר תל״א.
משה ב״ר יוםף אלגאזי
היה ראש רבני קהיר בשנת ת״ר. הוא עזר למלאכי השלום ה״ה סיר משה מונטיפיורי אדולף יצחק כרימיו ושלמה מונק להתיצב בפני מושל מצרים הכידיב מוחמד עלי, בעת בואם לשם להשתדל בפניו בענין עלילת דמשק.
שלמה ב״ר אברהם אלגאזי
נולד בברוסה בשנת ה״א ש״ע לערך. היה נכד הרב יוסף די שיגוביה בנבנשתי והמיו של הרב אהרן לפפא בע״ס בני אהרון. חיד״א כתב עליו: ושמענו נפלאות מהרב ז״ל מהתבודדותו בעיון וחבר ספרים הרבה. ואני הצעיד שמתי סימן לספריו שמו וכנויו זלה״ה, כי ר״ת ספרי הרב הוא גם ר״ת של שמו ומשפתתו. הר״ד קונפורטי בע״ס קורא הדודות יכנהו: רב מובהק בחדרי תורה ובקי בכל הש״ס ודרשן גדול. בסוף ימיו עלה לירושלים ונפטר בה בשנת תל׳יז. כנראה שנמנה בין רודפי ש״ץ וסיעתו בהיותו בקושטא בשנת תכ״ו.!
ח ב ו ר י ו : א. שמע שלמה- דרשות ע ל התורה עד פרשת דברים. אזמיר שנת תי״ט. ב. לחם סתרים, חידושי גפ׳ת ע ל מסכת עבודה זרה וקצת כללים מחודשים ושו״ת וסוגיות. נדפס וינציח ש. תכ״ד. ג, מעולפת ספירים, לקוטי מוסר מספר הזהר ובסופו קילורית לעין ע ל מאמרי עין יעקב קושטא ת״כ. ד. המון רבה, פסוקי תנ״ד הנדרשים במדרש קושטנדינא ת״ד. ה. אהבת עולם, אחד מחלקי דרושיו הרבים, מיוסד ע ל מדרשים ומאמרי חז״ל. הושטא ת״ב. ו. לעינים תאוד״ ונקרא גם תאוה לעינים, פי׳ ע ל מאמרי עין יעקב, שלוניקי תט״ו. ז. גופי הלכות, כללי התלמוד בסדר א״ב בסופם כללים ולשונות רמב״ם, והוא ח״ במספר הליכות אלי. נדפס באזמיר ש. ת״מ. ח. אפריון שלמה. נזכר כשה״נ מע״ס אות א. סי׳ קלב . ט. זהב שי ב ת באור ע ל לשונות הגמרא ופלפול . קושטאנדינא ש. תמ״נ. י. יבין שמועות באור על הליכות עולם וינציה שצ״ט. יא. זקנת שלמה פי׳ על ספר העטור, והטור בחו״מ. חיד״א ראדן בכ״י וציינו שאבד. יב. לעין קילורית, נכלל בתוך הספר מעולפת ספירים. קושטנדינא ת״כ. יג. הליכות אלי, על כללי התלמוד ולשונות התוספות אזמיר תכ״ג.
יד. הגהות ע ל ס׳ ד ו ב ב שפתי ישנים, ל ר ׳ משה בנבנשתי הזקן, אזמיר תל״א. טו. רצוף אהבה מאמרים נפרדים מהש״ס ודברי תוספתא, נזכר בשה״ג מע״ס. אות ר. םי׳ ל״ב.
שלמה ב״ר אברהם אלגאזי
נולד בירושלים בשנת ה׳׳א ת״ע. נכד הרב שלמה אלגאזי הנ״ל. הרב חיד״א שהיה בן זמנו קוראו החסיד מופת דורנו. מגדולי דייני עיה׳יק ירושלים בזמנו של הרה״ג אברהם יצחקי ז״ל, ותלמיד הרב חזקיה די סילוה בע״ס פרי חדש. אח"כ היה רב במצרים במשך מ״ה שנה. עוד יםופר עליו בשה״ג: ״וראיתי חבוריו כ״י משו״ת ולשונות הרמב״ם. והיה אפוטרופוס גדול לעניים ואחד פטירתו לא השאיר אלא שיעור כתובה להרבנית. רוב הכנסתו כמעט היה מחלק לעניים וצנועים ות״ח, וחסידותו ושקידתו בתורה היו להפליא עד שלא הסתכל יותר מד׳ אמותיו. ואני הצעיר זכיתי לקבל פני שכינה ימים אחדים בשנת תקי"ג. נפטר בקהיר בשנת תק״כ. הוא היה אחי אמו של הרב חיים אבולעפיה הזקן, בע״ס עץ החיים על התורה, מחדש הישוב העברי בטבריה בשנת תק"ב״.
שמואל ב״ר יצחק אלגאזי
היה רב באי קנדיה. חבר ספרים שונים. הרב יצחק שמואל ריגיו הנודע בשם ישיר מקנדיה הפליג בשבח תורתו וחכמתו. בזה חבודיו הידועים כיום:
א. קבוצת כסף, כעין קונקורדנציה על ספרות התלמוד, נזכר באוצה״סאות ק. םי׳ 16 . ב. תנחומות אל , פירוש ע ל תהילים ועל ס׳ יראים ל ר ׳ אליעזר ב״ר שמואל ממי׳ז. נ. שו״ת ודרושים, כ״י. ד. תולדות אדם, מימי בריאת העולם עד שנת שי״ד, בעקבות ם׳ היוחסין להרב אברהם זכותו, נדפס וינציה שמ״ז. . כ״י. ה. חידושים ע ל י״ח מסכתות בש״ס ועל הר״ן ונמוקי יוסף . כ״י. אוצה״ס אות ת סי׳ 4
מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני
מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו- פיוטים- מהדורת הקינות-קול בוכים-מנוקד ומבואר
פיוטים- מהדורת הקינות-קול בוכים-
א. עיני ירדה מים
כתובת: קינה קוננתיה בפטירת החהש״ו (=החכם השלם ונבון) הדו״מ (=הדיין ומצויין)
כמוהר״ר (כבוד מורנו ורבנו הרב רבי) רפאל חיים דוד אבן זמרא זלה״ה (־־זכרו לחיי העולם הבא).
סימן: רפאל. תמרור: ׳ארים על שפאים׳ [לרבי יצחק מנדיל, אוצר השירה, א—7621].
התבנית: מעין אזורית. הקינה פותחת במדריך דו טורי (הוא הפזמון), ואחריו – חמש מחרוזות בנות ארבעה טורים כל אחת: שני טורי ענף ושני טורי אזור. כל הטורים דו צלעיים.
המשקל: שש הברות בצלע הראשונה של הטור, ושבע – בצלע השנייה.
תשתית: הקינה האישית נשענת על הקינה הלאומית של הלחן בתבנית ובמשקל בהבדל של תוספת הברה אחת בצלע השנייה של הטורים.
מקורות שיר חדש וקול בוכים, ירושלים תרצ״ה, דף נט ע״א [נוסח היסוד]; כנ״ל, ירושלים תשמ״ו, עמ׳ מד.
עֵינִי יֹרְדָה מַיִם / תַּחְתַּי אֶרְגַּז בְּשָׁמְעִי
כִּי נִגְדַּע עֵץ חַיִּים / קִינָה לַדּוֹד מִבְעֵי
רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר / אֶשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים
כִּי מֵחַיִּים נִגְזַר / דֶּגֶל הַתּוֹרָה מֵרִים
5 – וּמָגֵן גִּבּוֹרִים / נִגְעַל וְהִנֵּה תֹעֶה.
לְזֹאת קוֹלִי אָרִים / וְכַיּוֹלְדָהּ אֶפְעֶה
פַּטִּישׁ חָזָק יֹשֵׁב / בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי
לְכָל שׁוֹאֵל מֵשִׁיב / דְּקָרוּ לֵהּ וְעָנֵי
עַל זֶה מַשְּׁמִים אֵשֵׁב / לָכֶם אֲחַוֶּה דְּעִי
10 קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי / קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי
אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה / רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ
אֵין בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה / נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה
אָנָּא בִּרְיָה קַלָּה / בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל טוֹעֶה
הָסֵר שֵׁם וּמִלָּה / לֹא הִגִּיעַ לְרוֹעֶה
15 לִבִּי חַם בְּקִרְבִּי / לִסְפֹּד לִבְכּוֹת לְצָרָה
גַּם נֶעְכַּר כְּאֵבִי / עַל כֵּן קִרְאֶן לִי מָרָה
צַדִּיק מִשְׁפָּטוֹ בִ / אֱמֶת נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי
חֶצְיוֹ נִחֲתוּ בִּי / כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה
לַאֲבֵלָיו תְּנַחֵם / וּתְהִי עֲלֵיהֶם סִתְרָה
20 וְתָשׁוּב תְּרַחֵם / עַל נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה
כְּמוֹ עֹלוֹת מֵחִים / וּמִנְחָה אוֹתָהּ תִּשְׁעֶה
בְּעֵדֶן אֱלֹהִים / שָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי
- 1. עיני ירדה מים: על פי איכה א,טז ׳על אלה אני בוכיה עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי׳. תחתי ארגז: אזדעזע במקומי, על פי חב׳ ג,טז. 2. נגדע: נכרת ונשבר. עץ חיים: על פי משלי יא,ל ׳פרי צדיק עץ חיים׳ על דרך בבלי ב״מ פה ע״א ׳פרי צדיק עץ חיים זה ר׳ יוסי ברבי אליעזר ברבי שמעון׳. כאן: כינוי של שבח לנפטר, ורמז גם לשמו חיים. קינה לדוד מבעי: על פי בבלי ברכות ז ע״ב. שם בלשון שאלה. כאן בלשון קריאה: חייבים לקונן על דוד, והוא שם הנפטר. 3. ראש פתנים אכזר: ארם של נחש אכזר, על פי דב׳ לב,לג. אשתה: נמשך לפניו ואחריו. מים המרים: מים, שהיו משקים לסוטה וגורמים למיתתה, על פי במ׳ ה,יט. 4. מחיים נגזר: נכרת מחיים, על פי יש׳ נג,ח ׳נגזר מארץ חיים׳ המוסב שם על עבד ה׳ המדוכא בייסורים. כאן גם רמז אמנותי: הנפטר ששמו חיים נגזר מחיים. דגל התורה מרים: בשבח גדולתו בתורה והפצתה על ידו. 5. ומגן גבורים נגעל: מקינת דוד על שאול (ש״ב א,כא). כאן: נסתלק מי שהיה גבור בתורה ומגן על עדתו. והנה תעה: על פי בר׳ לז,טו. 6. לזאת: על זאת. וכיולדה אפעה: אצעק כיולדת, על פי יש׳ מב,יד. 7. פטיש חזק: כינוי כבוד, שניתן לר׳ יוחנן בן זכאי על ידי תלמידיו, כשחלה ונטה למות (בבלי ברכות כח ע״ב). יושב בשבת תחכמני: על פי ש״ב כג,ח. כאן: רמז לישיבתו עם חכמים ודיינים בישיבה של תורה. 8. לכל שואל משיב: בדבר הלכה. דקרו ליה ועני: שקוראים לו ועונה: הלשון על פי בבלי ברכות מה ע״ב, והעניין על פי שבת קיד ע״א ׳איזהו תלמיד חכם?… כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר׳. 9. על זה: על המנוח. משמים אשב: משתומם ושותק כדרך האבלים, על פי יחז׳ ג,טו. אחוה דעי: אומר את אשר בלבי, על פי איוב לב, י. 10. קלני…מזרועי: ביטוי של צער ׳ראשי כבד עלי׳(רש״י) על פי בבלי סנה׳ מו ע״א ׳בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי עלי׳. 11. אם בארזים: דברי הספד על חכמים על פי בבלי מו״ק כה ע״ב ׳אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר', כלומר אם לגדולים ארע כך, מה יהיה על הפשוטים? רשפי…יה: על פי שה״ש ח,ו. 12. אין בלשוני מלה: לתאר את גודל האסון, על פי תה׳ קלט,ד. נאלמתי דומיה: השתתקתי, גם זה ביטוי של צער, על פי תה׳ לט,ג ונלקח ממזמור, שעניינו אפסות האדם, מידת ימיו וקצו, מזמור המסתיים במלים ׳בטרם אלך ואינני׳. 13. אנא בריה קלה: אני יצור קטן ונטול ערך, על פי בבלי ב״ב עד ע״א, והוא ביטוי של ענווה. 14. חסר שם ומלה: ממונחי הדקדוק של ימי הביניים המחלק את חלקי הדיבר לשלושה: פעל, שם ומלה, ראה בספרו של המשורר ׳באר שבע׳ חכמת ההגיון, תחילת פרק שישי, עט׳ י׳. כאן: ביטויים של ענווה והתבטלות. לא הגיע לרועה: אפילו לדרגת רועה צאן בניגוד למנוח, שהיה גדול ומנהיג. 15. לבי חם בקרבי: לבי רותח מצער, על פי תה׳ לט,ד. על זיקת המזמור לקינה ראה לעיל הערה 12. לספד לבכות לצ׳רה: חידוד לשוני, על פי בר׳ כג,ב ׳לספד לשרה ולבכתה׳. 16. גם נעכר כאבי: על פי תה׳ לט,ג. על…מרה: ביטוי של צער, על פי רות א,כ.
- 17. צדיק משפטו באמת: לשון של צידוק הדין. נאמנים פצעי: על פי משלי כז,ו ׳נאמנים פצעי אוהב׳. כאן: נאמנים ייסורי ה׳ והוא המשך לצידוק הדין. 18. חציו: נמשך גם לפניו: ׳נאמנים פצעי חציו׳(של האל). חציו נחתו בי: עם פטירת הצדיק. כרעה עדרו ירעה: על פי יש׳ מ, יא. כאן: תפילה לה׳ שירעה את הקהילה, שנותרה ללא רועה עם מות המנוח. 19. לאבליו תנחם: עדה״ב יש׳ נז,יח. ותהי עליהם סתרה: תגן עליהם, על פי דב׳ לב,לח. 20. תרחם על נפשו: מעין נוסח האשכבה ׳המרחם על בריותיו הוא יחוס וירחם על נפש…׳. 21. כמו…תשעה: תקבל את נפשו כקרבן וכמנחה. עלות מחים: קרבנות שמנים של עולות, על פי תה׳ סו,טו. ומנחה…תשעה: עדה״ב בר׳ ד,ה. תשעה: נמשך לפניו ולאחריו. 22. בעדן אלהים: בגן עדן של אלהים, על פי בבלי ברכות לד ע״ב. שם ינוחו יגיעי: על פי איוב ג,טז ׳ושם ינוחו יגיעי כח׳. כאן: הצדיק, שיגע בעבודת ה׳ בעוה״ז, יזכה למנוחה רוחנית בעולם הבא.
מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו– פיוטים- מהדורת הקינות-קול בוכים