"יכי"ן" רבי יוסף כנאפו זיע:א-הוצ' אות ברית קודש-ניסן תשס"ב
מקורותיו
רשימת המחברים והספרים המוזכרים על ידי רבי יוסף, היא ארוכה ומרשימה. רק משלושה ספרים ״זך ונקי״, ״יפה עינים״ ו׳מנחת ערב" יש איזכורים רבים מכ- 140 מחברים וספרים שונים, בנוסף לספרות הפרשנות לתורה, לפוסקים ולספרות הראשונים. רובם הם קבליים מובהקים, ממשיכי דרכו של האר״י. בתוכם, יותר מעשרה מהם, הם מספריו של הרב חיד"א זצ״ל. אומנם, חלק מהרבנים והחיבורים המחכרים הם מתוך ספרי הרב חיד׳׳א או ספרים אחרים, אך גם זו כמות נכבדה. "בעל ״חסד ה״ (ליוורנו תרמ׳׳ח), הכולל ביאורים וחידושים על פסוקי המקרא, מאמרי חז״ל ומאמרים מהספרות היהודית על רבדיה השונים. בולטת מאוד היזקקותו לספרות הקבלה הקדומה והמאוחרת ובכלל זה הספרות החסידית.״
רבי יוסף מרגיש בחוש בחשיבות של התנועה החסידית ומחליט שהוא אינו יכול להתעלם ממנה. הוא יושב ומתרגם, לערבית מוגרבית, עורך ומדפיס ספר שלם על סיפורי הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות ברוסיה הרחוקה, ועל תלמידיו ואנשי חוגו. כאמור לעיל, הוא קורא לו ״חסדי אבות", והוא החלק הארי של ״חסדים טובים״ המאגד יחד את ״חסדי ה״׳ ואת ״חסד דוד׳. אפשר להעריך, על פי אופן ההתיחסות לקדושתו ולחסידותו, כי הוא מצא בבעל שם טוב את הדמות הראוייה לחיקוי והערכה לחסיד האמיתי, אליו שאף כל ימיו. לאחר סיפור המעשה הראשון על הבעש״ט, אשר הצליח עוד בימי אלמוניותו לבטל גזרת השליט על היהודים, אם לא ימצאו תרופה לבתו החולה, הוא מסכם: "ממעשה יקר זה יוכלו בני־אדם, אשר רוצים לעבוד את ה׳ יתברך, מהו כוחם של הצדיקים הגדולים וכת התורה היקרה, אשר מקדשת את הגוף של בן האדם״. המחקר מאשר כי הקבלה הלוריאנית ״התגלגלה״ אל החסידות של הבעש״ט, אשר לאחר משבר השבתאות, התגברה על הצורך ב״משיח עכשיו״, ופנתה אל הגאולה של נפש האדם באשר הוא. הגאולה האמיתית היא אצל האדם עצמו, בסביבתו המיידית. גישה זו היא אולי שקסמה לרבי יוסף. ״הפרט הוא מושא התבוננותה של החסידות, ובכל דרכיה היא חותרת אל גאולתו.״
רבי יוסף מזכיר בספריו לא מעט את הרב ״חמדת ימים״, אשר המחקר בימינו מייחס אותו לשבתאות. מנור טוען, שהמחבר, בספרו ״זבח פסח״, כמו מחברים אחרים באותה תקופה, התייחס ל״חמדת ימים״, ״כלספר מוסר בעל איכות מעולה, שדבריו ראויים להיות מובאים בפני הציבור, מבלתי יכולת לחשוף את המגמה השבתאית המוסווית היטב בספר.״ כלומר, יתכן שהמחברים הללו לא זיהו את השבתאות בספר זה, או שלא היו מודעים למשמעויות האידיאולוגיות של השבתאות שלאחר המשבר. לדעת אחרים, הספר ״חמדת ימים״ הוא ספר קבלי שהיה נפוץ בארצות המגרב, ושימש כספר יסוד להבנת הקבלה. ״אפילו ספר חמדת ימים לא יצלח לשמש כמורה למהות המשיחיות השבתאית, אף שהוא ספר קבלי רווי רגש משיחי, הקשור לתנועת השבתאות וכלולים בו גם דברים של נתן העזתי.״ אומנם, רבי יוסף מרבה לצטט ממנו, ולפרש את דבריו, אך יתכן שבימיו השבתאות כבר לא הייתה מה שהייתה, והדברים הקבליים הם מה שהיו מיוחדים בספר זה, ושאפשרו לו לעשות בהם שימוש נרחב. לסיכום, רבי יוסף היה מושפע מאוד מתורת הקבלה של האר״י וממשיכיו, וראה את ייעודו בהנהלתה באופן מעשי לעם. הוא לא שאף לפרש או להוסיף פרשנות, חידודים ורמזים קבליים לתורה או לפרשנות המקובלת.
לדידו הקבלה הלוריאנית היא הדרך הנכונה והנותנת הסבר לכל מילה או מנהג. הוא שאף להראות שהדרך הקבלית היא היא הדרך המעשית לקיום נכון של המצוות, ושהיא בהישג ידו של כל אחד, ולא רק של יודעי ח״ן.
רשימת מקורות
אביחצירא י' תשמ״ז, בגדי השרד, ירושלים: הוצאת נר יצחק,
אביטבול מ׳, תשל׳׳ח, משפחת קורקוס וההיסטוריה של מארוקו בזמננו. ירושלים מכון בן צבי.
אדרי י׳, תשמ״ז, זך ונקי. ירושלים, הוצאת חברת אהבת שלום, ההקדמה. בן־עמי י', תשמ״ד, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו. ירושלים, הוצאת מאגנס.
בר-אשר ש', 2001, הספרות הרבנית בצפון אפריקה 1700-1948 , פעמים. 86-87 , הוצאת מכון בן־צבי, עבד 250.
חלמיש מ/ 2000, הקבלה בתפילה בהלכה ובמנהג , רמת-גן, הוצאת את׳ בר-אילן.
יעקובסון י׳, 1984, מקבלת האד׳י עד החסידות. תל-אביב. משרד הביטחון.
כנפו א, 1999, ברית מס׳ 18 , הוצאת אות ברית קודש, אשדוד.
כנאפו י׳, תרמ׳׳ה, אות ברית קודש. ליוורנו.
כנאפו י, תרמ׳׳ח, חסדים טובים. ליוורנו
כנאפו י', תרנ׳׳ט, יפה עינים. ליוורנו.
כנאפו י, תשמ׳׳ז, זד ונקי. הוצאת אות ברית קודש, ירושלים.
ליבס י', 1995, סוד האמונה השבתאית. ירושלים, מוסד ביאליק.
מנור ד, תשמ״ב, קבלה ומוסר במרוקו דרכו של רבי יעקב אביחצירא. ירושלים: מרכז בן צבי.
פינקרפלד י, 1974, בתי-כנסת באפריקה הצפונית ירושלים , הוצאת ביאליק.
קורקוס ד׳, 1974, ״קהילות ישראל בתוניסיה , אלג׳יריה מארוקי׳, בתוך:
Knafo, I D., Le Memorial de Mogador . Jerusalem 1993. Ot brit Kodesh, p.p. 243249־.
"יכי"ן" רבי יוסף כנאפו זיע:א-הוצ' אות ברית קודש-ניסן תשס"ב-עמ' 52