אליעזר בשן-היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני-1999 – צוות שפעל עם גינצבורג

 היהודים-במרוקו-והמיסיון-האנגליקני
היהודים-במרוקו-והמיסיון-האנגליקני

צוות שפעל עם גינצבורג

בדין וחשבון שנמסר על שנת 1875 נכתב, כי צוותו של גינצבורג כלל את שלמה דרמון, ובעלי התפקידים האלה: מחסנאי, מפיץ ספרים, מנהל בית ספר, שלוש עוזרות, מורה ועוזר לבית ספר ערב למבוגרים — בסך הכול תשעה עובדים.

בדו״ח זה נזכר רק שם אחד. מתעודות ומדיווחים אחרים ידועים השמות הבאים: אשתו שרה גינצבורג, שהייתה לו לעזר וגילתה יזמה עצמאית עוד בהיותם באלג׳יריה. במוגדור הקימה מועדון תפירה לנשים שפעל בימי שישי, ומטרתו לעודד רווקות ונשואות ללמוד את אומנות התפירה וכן לספק ביגוד לנצרכים. בין המדריכות היו נשים אנגליות שביקרו בעיר.כמו כן עסקה שרה בחינוך בנות ונשים. היא ניהלה בית ספר בימי ראשון לילדי מתנצרים ולנשים, שרוב התלמידות בו היו יהודיות ומיעוטן מוסלמיות, וכן בית ספר יומי לבנות. הדריכה נשים באופן אישי, וניהלה טכסי תפילות לנשים בימי שישי וראשון. היא נהגה ללוות את בעלה או את עוזרו אלי זרביב בביקוריהם בשבתות בבתי היהודים. בעת הצורך טיפלה במרפאה בעיניהם של ילדים יהודים. בשנים 1880-1879 התמסרה למאבק למען הענקת חסות בריטית לבעלה והחזרתו למוגדור, לאחר שנאלץ לעזוב את העיר. הריצה מכתבים לשגריר בריטניה טנג׳יר ולמשרד החוץ הבריטי בנידון. בהיעדרו קיבלה על עצמה תפקידים נוספים בשליחות המיסיון.

העוזר החשוב ביותר של גינצבורג ואישיות מיסיונר בזכות עצמה, בהיעדרו של גינצבורג ממרוקו, היה תיאודור אלי זרביב. הוא נולד בקונסטנטין שבאלג׳יריה ב־1840, והיה בעל אזרחות צרפתית." התנצר סמוך ל־1860 על ידי גינצבורג. פעל לידו באלג׳יריה ולאחר מכן במוגדור. אשתו הראשונה נפטרה  ביולי .1881

אשתו השנייה הייתה אנגלייה בשם-Emily Heathcote   ב-1873נלווה לביקורו של גינצבורג במרוקו. החל מ־1875 כיהן בתור מנהל בית הספר של המיסיון במוגדור. מילא שליחויות מטעם האגודה הלונדונית בערי מרוקו ובאלג׳יריה בזמנו של גינצבורג וגם לאחר שהאחרון עזב את מרוקו. ידע עברית וערבית, והיה מתרגם לערבית את דרשותיו של גינצבורג, שנאמרו בעברית בטכסי התנצרות. נוסף לכך היה פעיל באגודה לביטול העבדות. גם אשתו השנייה כמו נשות מיסיונרים אחרים, הייתה פעילה בהדרכת נערות באופן אישי, וכן בהוראה בבית הספר לנערות.

שלמה דרמון המכונה ״צעיר המתנצרים״ היה דמות מיוחדת. נולד באלג׳יר ב־1850. בן ארבע התייתם מאביו, ואז עבר עם אמו לקונסטנטין. שם נוצר הקשר בין גינצבורג לבין האם ובנה. בגיל שבע החל שלמה ללמוד בבית הספר של המיסיון האנגליקני. בגיל עשר התלבט בין הנאמנות לתורה שבעל פה לבין התורה שבכתב, וחש שישו הוא המשיח הנזכר במקרא. אבל רק בגיל עשרים גילה את דבר אמונתו החדשה באוזני אחותו. כעבור שנתיים התנצר. בהשפעתו של גינצבורג, קיבל על עצמו להתמסר לפעילות מיסיונרית בקרב אחיו, ופעל בשליחות האגודה הלונדונית.

בתחילת 1877 יצא דרמון בשליחות המיסיון ממוגדור למראכש, שהה בה ארבעים יום, והצליח להכניס תחת כנפי הנצרות יהודי בן 27. שם הכיר אישה בת 26, בתו של משה עשור ממאזאגאן. היא הייתה אלמנתו של יהודי אזרח בריטניה בשם קומטה. היא התרשמה מהטפותיו של דרמון, ולאחר התכתבות ממושכת באה למוגדור, קיבלה הדרכה נוספת, התנצרה ושמה הוסב .Reina Christina. יהודים ניסו לשכנעה שתחזור ליהדות, ואביה דרש שתחזור לביתו, אך היא סירבה. אירוע זה שימש בין השאר עילה להתקפה על ״מצפה״.

בני הזוג נישאו במרס 1877 ואת טכס הנישואין ניהל גינצבורג. בסוף דצמבר נולדה להם בת. עקב החרם שהוטל על ידי בית הדין על מי שישתף פעולה עם המיסיונרים, לא הורשתה שום מיילדת יהודייה לסייע בלידה. בנובמבר 1878 נשלח דרמון עם אשתו ובתו למראכש. לאחר מכן ביקר במכנאס, בפאס וברבאט, ושב למוגדור.

הוא היה אדם רגיש ודאג לנצרכים ולסובלים, ביניהם לקרבנות הבצורת של שנת 1878 , ועל רקע זה הבטיח לו הרב הראשי במוגדור שבעתיד לא יתייחס אליו בעוינות. ב־1 בנובמבר 1878 נאסר בפקודת הקונסול של צרפת, ושוחרר כעבור ימים אחדים. הוא הלך לקונסול ולמושל כדי לשחרר מתנצר ששמו סטפאנוס שנעצר והולקה. ניהל ויכוחים עם יהודים שהתאספו ליד ביתו של המושל, כדי להביע התנגדות לשחרורו של מתנצר ששמו ששפורטש. למחרת חלה בטיפוס, ולפי גרסה אחרת נדבק במחלה מהמטופלים שלו בזמן הבצורת והמגפה. הוא מת בליל שבת, 28 בפברואר 1879, בן 29. קונסול צרפת, אף על פי שהיה קתולי וגילה עוינות למיסיון האנגליקני, הוריד את הדגל לחצי התורן לאות אבל על מות דרמון. ״צעיר המתבצרים״ נקבר ליד המתנצרת המבוגרת ביותר הגברת חנה הרוש המכונה ראמו ( ראה עליה להלן ). רעייתו המכונה "Bible Woman" פעלה בשירות המיסיון לאחר מות בעלה בתחומים הבאים: ביקרה חולים יהודים מוסלמים יחד עם הגב׳ גינצבורג ניהלה עמה את התפילות בימי ראשון אחר הצהריים; תרגמה והסבירה בשיעורים שניתנו לנשים בימי ראשון על ידי הגב׳ גינצבורג: לימדה לימודים עבריים בשפה האנגלית בבית הספר לבנות.

איוב  דהאן, אזרח צרפת, רוקח במקצועו, פעל בצוות של גינצבורג, ולאחר עזיבתו של האחרון את מרוקו ב־1886, המשיך ופעל בצוות של זרביב. ביקר חולים בבתיהם, קיבל אחרים בביתו וב״מצפה״ לשם טיפול. אגב הטיפול היה משוחח עם המטופלים כדי לשכנעם בצדקת הנצרות ומוסר להם ספרי תנ״ך ו״הברית החדשה״, סיסמתו הייתה שהמשיח הוא ״רופא הנפש״. רוב חוליו היו יהודים, ומיעוטם מוסלמים ואירופים. בין השנים 1886-1877 ביקר בערים פאס, מאזאגאן, קזבלנקה, רבאט, ומספר פעמים במראכש. נוסף לכך עסק בהוראה תחת ניהולו של זרביב.

אדולף מישקוביץ, יהודי שנולד בהונגריה ב־1836, סנדלר במקצועו, הוטבל לנצרות ב־ 1862בקונסטנטין על ידי גינצבורג. קיבל אזרחות של צרפת, ושם נשא לאישה את הלן מוטאס שילדה לו שלוש בנות ושני בנים. במוגדור נמנה עם צוותו של גינצבורג ועסק בהפצת ספרי המיסיון. ביולי 1879 גורש ממוגדור יחד עם זרביב והורשה לחזור ב־1880. משנאלץ גינצבורג לעזוב את מוגדור וזרביב מילא את מקומו, פעל בצוות שלו מ־1886 ואילך. לפי דיווחים, מ־1882 ועד פטירתו ביולי 1908, ביקר בעשרות קהילות בחופי הים התיכון והאוקיינוס ובאזורים הפנימיים, כולל במקומות שבהם היה מסוכן לאירופי לבקר, דוגמת עיירות בהרי האטלס, ולשם כך היה לובש בגדי מוסלמי.

יקותיאל לימד עברית בבית הספר של המיסיון, מ־1875 ואילך. הוחרם ב־4 בפברואר 1879. הוא ומשפחתו נאלצו לעזוב את המלאח, ומצאו מקלט ב־׳מצפה״. מסעוד המכונה ״מסעוד הקדוש״ ובשמו הלועזי פליקס, יליד כרוקו, ניהל את הלימודים העבריים בבית הספר. הוא נזכר בדו״ח של גינצבורג מ-1883. עסק גם בהפצת הנצרות. בשנה הנ״ל הגיע לדמנאת (כ־90 ק״מ ממזרח ־מראכש).

ביולי 1879 נזכרים בשירותו של גינצבורג אחיו של חיים ששפורטש, נער בן 16,ואמו. באותו מכתב נזכרת גם הגברת סאמיחראסט בין אנשי צוותו. לא ידוע מה היה תפקידם של הנ״ל.

אליעזר בשן-היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני-1999 – צוות שפעל עם גינצבורג עמ' 57

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

מאי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר